השוחט
והמעלה
פרק
שלשה
עשר
זבחים קז.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
דאמר
רבי יונה. בפ"ק דכריתות (דף ג:) מהיקשא יליף:
ה"ג דאמר רבי
יונה אמר קרא שם
תעלה עולותיך ושם
תעשה.
ה א מיי' פרק יח מהלכות
ה"ג לב]
א) ירוש' כלאים פ"ח ה"א,
הני תלתין ושב הויין דאיכא המעלה והמעלה.
מעה"ק הלכה ד:
שבת פ"ז ה"ב, סנהדרין פ"ז
איתקש שאר עשיות להעלאה מה העלאה לא ענש אלא אם כן הזהיר
ו ב מיי' שם הלכה יג:
ה"ה, ב) [לקמן קיט:],
אף שחיטה לא ענש אלא א"כ הזהיר: אשכחן מוקטרי בפנים טז] שהעלן
דכיון דגמרת להו בהיקשא או בגזירה שוה הוה ליה כל חד וחד גוף
ג) כריתות ב., ד) לקמן קי.,
ג מיי' פי"ט שם הלכה ג:
ז ד מיי' שם הלכה יא:
ה) סנהדרין לד: ע"ש,
בחוץ. שחוטי פנים שהיו עומדים להקטירן בפנים והעלו יז] בחוץ חייב
עבירה וחייב על כל אחת ואחת אפי' בהעלאה לג] אחת והשוחט ומעלה
ח ה מיי' שם הלכה ט:
ו) [לקמן קח: קט:] כעי"ז
כדכתיב בהעלאה (ויקרא יז) ואל
נמי דקתני התם בתרתי לא ידעינן
ט ו ז מיי' פי"ח שם הלכה יח:
חולין סט., ז) ת"כ אחרי פרש'
י ח מיי' פי"ט שם הלכה ו:
ו ה"ד, ח) [נדרים עח. ב"ב
פתח אהל מועד
לא יביאנו בראויין
בהו תרתי לאוי אלא בגזירה שוה פי'
רבא אמר כדרבי יונה דאמר רבי יונה אתיא
א] א)א
יא ט מיי' פ"ב מהלכות קרבן
קכ:], ט) לקמן קיב:, י) [לעיל
❖
להביאן לפנים ולהעלותן הכתוב
בקונטרס והא ליכא לשנויי שם העלאה
שם שם מה להלן לא ענש אלא א"כ הזהיר
ד.], כ) כריתות ב:, ל) שם ג:,
פסח הלכה ג:
1
❖
מדבר: מוקטרי חוץ. שחוטי חוץ
מ) עי' צ"ק.
קתני כי היכי דקא חשיב המחלל
אף כאן לא ענש אלא אם כן הזהיר אשכחן
את השבת בחדא ואע"ג דטובא חיובי
שעומדין ליקטר בחוץ ולא בפנים:
מוקטרי פנים שהעלן לחוץ מוקטרי חוץ
תורה אור השלם
ב]
ואליהם תאמר. זהו תחילת פרשת
איכא דהכי שנינן לה בכריתות
(דף ג:)
הגהות הב"ח
שהעלן לחוץ מנין אמר רב כהנא אמר קרא
1. כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר
העלאה וסמוכה לפרשת שחוטי חוץ
דאקשינן עליה שבת ועבודת כוכבים
(א) רש"י ד"ה ל"ו כריתות וכו'
יְהֹוָה בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה
2ואליהם תאמר ב)על הסמוכין ג] תאמר מתקיף
תנא חלוקים שלהן במקומן דתנן במס'
על הראשונים יח] דמשתעי בשחוטי חוץ
ושבת וע"ז תנא. נ"ב זהו תירוץ
עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר
של רש"י: (ב) שם ד"ה חד
לה רבא מי כתיב ועליהם ואליהם כתיב
דברים יב, יד
יט] שאמר שאם העלו בחוץ חייב
שבת (דף עג:) אבות מלאכות מ' חסר
אָנֹכִי מְצַוֶּJָ:
ד]
ה]
2. וַאֲלֵהֶם תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ
למוקטרי וכו' פוקעין שנפקעו
❖
ועליהם קרינן: ואליהם כתיב. לשון
אלא כדתנא דבי ר' ישמעאל ואליהם תאמר
אחת ודעבודת כוכבים תנינן בסנהדרין
מעל מזבח דחסרו:
מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר אֲשֶׁר
קושיא הוא: ה"ג אלא כדתנא דבי ר'
(דף ס:) אחד העובד ואחד הזובח ואחד
לערב פרשיות ר' ו] יוחנן אמר אתיא הבאה
יָגוּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יַעֲלֶה עֹלָה
ויקרא יז, ח
אוֹ זָבַח:
ישמעאל ואליהם תאמר לערב
המקטר ואחד המנסך אבל הני לא תנא
הבאה מה להלן מוקטרי ז] חוץ אף כאן מוקטרי
3. וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא
שינויי נוסחאות
פרשיות. וי"ו מוסיף על ענין ראשון
הכא בהדיא המעלה איברי פנים
הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַיהֹוָה
חוץ מתקיף לה רב ביבי הא דתנן שלשים
ג)
ח]
א] נ"א דאמר ר' יונה שם תעלה
לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְהֹוָה דָּם יֵחָשֵׁב
ומערב הפרשיות לומר שאף שחוטי
והמעלה איברי חוץ ואע"ג דאיכא
שם תעשה מקיש עשייה
ושש כריתות בתורה תלתין ושב הויין דאיכא
לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת
חוץ שהעלן בחוץ חייב: ל"ו כריתות
למשמעה מפלוגתא דרבי יוסי הגלילי
לעלייה מה עלייה ענש והזהיר
הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ:
המעלה והמעלה קשיא והדתנן הזורק
אף עשייה ענש והזהיר (כי"צ).
ט] ד) ב
ויקרא יז, ד
בתורה. וקחשיב התם המעלה בחוץ
ורבנן בהדיא מיהא לא תננהי בתרתי
4. וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא
ועי' רש"י. ועי' לקמן אות לב:
מקצת דמים בחוץ חייב מנלן נפקא ליה
כ) והוינן בה מניינא למה לי ואמר רבי
עכ"ל וקצת תימה גבי עבודת כוכבים
ב] צ"ל בחוץ. וכן בסמוך (ש"מ,
יְבִיאֶנּוּ לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ לַיהֹוָה
כתה"י): ג] צ"ל הראשונים.
מדתניא דם יחשב לרבות הזורק דברי רבי
יוחנן שאם עשאן כולן בהעלם אחד
היכי קאמר התם בפ' קמא דכריתות
וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מֵעַמָּיו:
ה) 3
י] ג
ותיבת הסמוכין נמחק (ש"מ,
ויקרא יז, ט
חייב על כל אחת ואחת הא תרתי
(ג:) דקתני יתהון אבינכיהון לד] פירוש
ישמעאל ר"ע אומר או זבח לרבות את
5. אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל
כתה"י). וכ"ה ברש"י ותיבות על
2
הראשונים הוא תחלת דיבור
נינהו לחיובא המעלה איברי פנים
במקומן הא ליכא למשמע ממתני' דד'
אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז
הזורק ורבי ישמעאל האי או זבח מאי עביד
(דק"ס): ד] צ"ל רבה (כתה"י
בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחָט מִחוּץ
והמעלה איברי חוץ דכיון דגמרת
מיתות אלא חיוב חטאת אהנך עבודות
וש"מ). בכי"צ כלפנינו: ה] נ"א
ליה לחלק ור' עקיבא לחלק מנא ליה נפקא
ויקרא יז, ג
לַמַּחֲנֶה:
להו בהיקשא או בגזירה שוה הוה
אבל חילוק חטאות לא שמעינן מינה:
6. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְאֶל
נוסף ואליהם קרינן (כי"צ
ליה מלא יביאנו ורבי ישמעאל ההוא
וש"מ): ו] בילקוט רמז תקפ"ב
4
דאיכא המעלה והמעלה קשיא.
כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם
ליה כל חד וחד גוף עבירה וחייב
פרשת אחרי מות השמיט מתיבת
זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה
מיבעי ליה ו)דעל השלם הוא חייב ואינו חייב
❖
על כל אחת ואחת אפילו בהעלם אחד
קשה מהא דלא משני
ר' יוחנן עד מה להלן ושם הגי'
ויקרא יז, ב
לה]
לֵאמֹר:
על החסר ורבי עקיבא נפקא ליה מלעשות
מה להלן בשחוטי חוץ אף כאן
וניתני שלשים ושבע כ] והא ליכא לשנויי
ההיא דכריתות (ג"ז שם) כרבי יוסי
4
בשחוטי חוץ. ועי' רש"ק וצ"ק
אותו ור' ישמעאל חד למוקטרי פנים שחסרו
שם העלאה קתני כי היכי דקא חשיב
הגלילי דפטר מוקטרי חוץ:
(גליון). ובדק"ס כ' שבילקוט
גליון הש"ס
מאי עביד ליה לחלק. $ תימה מ)
נשמט בשגגה: ז] בכתה"י
והעלו בחוץ וחד למוקטרי חוץ שחסרו
המחלל את השבת כא] והעובד עבודת
יא]
בשחוטי. וכן בסמוך:
[תוס' ד"ה מאי וכו' תימה דהך
כוכבים בחדא ואע"ג דטובא חיובי
דהך סוגיא דלא כרבא אלא
והעלו בחוץ והא תניא רבי ישמעאל אומר
ח] בכתה"י וש"מ רב ביבי בר
סוגיא וכו'. עי' בב"ק דף נד ע"א
❖
אביי: ט] בכתה"י והא דתנן:
בתוס' ד"ה או מבעי וכו']:
כאביי דפ' השואל (ב"מ דף צה:) דסבר
איכא דהכי כב] שנינו בכריתות ואקשינן
ל)
יכול מוקטרי פנים שחסרו והעלו בחוץ חייב
יב]
י] נ"א יחשב לאיש ההוא דם
לה כרבי יאשיה דפ' ד' מיתות
עלה (א)
שבת ועבודת כוכבים [ומשני]
(סנהדרין
כג]
שפך לרבות (כי"מ, פרי"ד, וכ"ה
הת"ל לעשות אותו על השלם חייב ואינו חייב
דף סו:) דבעי קרא לחלק גבי אביו מוסף רש"י
בסנהדרין). ועי' רש"י ד"ה דם
תנא חילוקין שלהן במקומן דתנן
על החסר ורבי עקיבא מוקטרי פנים שחסרו
וד"ה ההוא מיבעיא ובע"ב ד"ה
ואמו: חד למוקטרי פנים שחסרו
יג]
במסכת שבת (דף עג.) אבות מלאכות
הזורק מקצת דמים. כגון מתנה
שחט. ועי' גם במוסף רש"י
והעלו בחוץ חייב ורבי עקיבא האי דם יחשב
וחד למוקטרי חוץ שחסרו. הכא לא
ארבעים חסר אחת ודעבודת כוכבים
דעיקר הדרשא הוא מדם שפך,
אחת, ואפילו מחטאות הפנימיות
שכל מתנותיהן מעכבות: חייב.
וכ"פ רש"י בחומש ויקרא יז ד.
מאי עביד ליה ו לרבות שחיטת העוף ורבי
תנינא בסנהדרין (דף ס:) אחד העובד
שייך למילף מואליהם תאמר או הבאה
וכ"כ ח"נ, רש"ש, יד דוד והגר"ז
לרבנן דלא בעו כולו מתיר, ורבי
ישמעאל נפקא ליה מאו אשר ישחט ורבי
ואחד הזובח ואחד המקטר ואחד
הבאה משום דבפנים טעמא
וואלף ע"ש: יא] צ"ל והעלן וכן
אלעזר נמי מודה בה כדאמרינן
5
לקמן (לקמן קי.) דם יחשב
להלן בכל הענין (ש"מ, כתה"י):
המנסך אבל כד] הכא לא תנא בהדיא
דמהדרינן פוקעין וחשיבה הקטרה
עקיבא אמר לך ההוא מיבעי ליה על השוחט
לרבות הזורק. דם קדשים בחוץ
יב] יהא חייב כצ"ל (ש"מ,
המעלה איברי פנים והמעלה איברי
ולא שייך למילף למוקטרי לו] חוץ:
הוא חייב ולא על המולק ור' ישמעאל נפקא
כתה"י): יג] ור"ע סבר מוקטרי
שהוא בכרת, ומתרבי מדם שפך
ז
כצ"ל (ש"מ, כתה"י). בב"ש מגיה
ובפרשת שחוטי חוץ כתיב (סנהדרין
חוץ ואף על גב דאיכא למשמע
ליה מזה הדבר דתניא אשר ישחט אין לי
ז)
לד:) לרבות שחיטת העוף. על
בכל הסוגיא מקוטרי: יד] יכול
6
מפלוגתא דרבי יוסי הגלילי ורבנן
שאני מרבה אף כצ"ל (ש"מ,
השחיטה בחוץ חייב כרת דאפילו
אלא שוחט בהמה שחט עוף מנ"ל ת"ל או אשר ישחט יכול יד] אף המולק
כתה"י): טו] צ"ל פוסלת (ש"מ).
בהדיא מיהא לא תנינהי בתרתי: והא
השוחט עוף קדשים בחוץ כדנפקא
ודין הוא מה שחיטה דאין דרך הכשירה בפנים חייב מליקה שדרך הכשירה
וכ"ה הב"ח לעיל ד' ע"א:
לן בתורת כהנים ובזבחים מאו אשר
דתנן. לקמן במתניתין (דף קי.)
טז] צ"ל פנים (*ש"מ): יז] צ"ל
ישחט, ואינו חייב על המליקה של
בפנים אינו דין שהוא חייב ת"ל זה הדבר ורבי עקיבא אמר לך ההוא מיבעי
הזורק [מקצת] דמים בחוץ שלא נתן
6
והעלן (*ש"מ): יח] ראה אות ג':
עוף בחוץ דזה משמע כענין
שמפורש בפרשה זו חייב ולא כי
יט] תאמר שאם העלן בחוץ
ליה לגזירה שוה והא דתנן הקומץ והמקבל דמים בחוץ פטור מנלן
ארבע מתנות אלא מתנה אחת חייב
ח)
ט) ח
חייב כצ"ל והס"ד ומה"ד
ימלוק (ב"ב קכ: ברשב"ם): שלא
ומהיכא תיתי דחייב תיתי משחיטה מה לשחיטה שכן נפסלת
דהויא זריקה בפנים דכוותיה דתנן
לאוכלין בפסח. שאם שחטו
ואליהם כתיב ואליהם קרינן
י)
ט
טו]
לשון כו' (כתה"י ושמכ"י). וראה
שלא לאוכלין, כגון לחולה ולזקן
(לעיל דף לו:) כל הניתנין על מזבח
שלא לאוכלין בפסח תיתי מזריקה מה לזריקה שכן זר חייב עליה מיתה
אות ה: כ] בב"ש וכי"ב נוסף כאן
שאין יכולין לאכול כזית, פסול
החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר:
ואפילו הן בעליו, דכתיב איש לפי
דהא השוחט והמעלה דקתני
אכלו, אכילה בכזית, ושאר עבודות
התם בתרתי לא ידעינן בהו תרי
מנלן. דאיחייב אזריקת דם בחוץ הא
שחיטה והעלאה הוא דכתיבן: דם יחשב דם שפך לרבות את הזורק. והאי קראי כה] בשחוטי חוץ
לאוי אלא בג"ש. וע' תוד"ה
לא פסלי שלא לאוכלין, דכתיב
כתיבי: או זבח. כתיב גבי העלאה או לרבות את הזורק: לחלק. דלא תימא עד דמסיק עולה ושלמים: לא יביאנו. משמע חד: ואינו
הני: כא] השבת בחדא והעובד
תכוסו ותניא (פסחים סא.) רבי
כצ"ל (*ש"מ): כב] בכי"י דהכי
אומר לשון סורסי הוא זה כאדם
חייב על החסר. לקמן [קח:] פליגי בה איכא למאן דאמר על אבר חסר ואיכא למאן דאמר על בהמה חסירה עד שיעלה כל הבהמה
האומר לחבירו כוס לי טלה זה,
אקשינן לה בכריתות ומשנינן
ואיכא למאן דאמר על הקטרה חסירה כגון פחות מכזית: אותו. שלם משמע: חד למוקטרי פנים כו'. דאי כתב חד הוה אמינא
עלה שבת תנא חילוקין (כי"י):
והכי אמרינן בפסחים (עח:) דאין
הני מילי מוקטרי חוץ אבל מוקטרי פנים מיחייב דהא מהדרינן פוקעין דחסרו אלמא הקטרה היא: והא תניא. בניחותא: ור"ע
כג] בש"מ ל"ג תיבות ועבודת
(ב)
מחשבת אוכלין בזריקה (לעיל
ד.) שכן זר חייב עליה מיתה.
כוכבים ומשני. וראה בחי'
סבר מוקטרי פנים. שחוטי פנים שחסרו כגון פקעו מעל האור והעלן בחוץ חייב דהא מהדרינן פוקעין: ור' ישמעאל נפקא ליה מאו
שטמ"ק כריתות ג' ע"ב בד"ה
[שהיא] עבודה תמה. עבודה שהיא
אשר ישחט. אע"ג דאיצטריך מחוץ למחנה כדלקמן [ע"ב] אפילו הכי אשר ישחט יתירא הוא דמצי למיכתב אל כו] מחוץ למחנה אייתר ליה אשר ישחט
שבת ועבודת כוכבים: כד] אבל
גומרת ומתממת את הדבר, ולא
הני לא תנא הכא בהדיא כצ"ל
שיש אחריה עבודה כגון שחיטה
לרבות שחיטת העוף: ההוא מיבעיא ליה כז] השוחט העוף חייב ואינו חייב על המולק. והילכך איצטריכו תרוייהו דאי כתיב אשר ישחט
(*ש"מ, וכ"ה בתוס'): כה] והאי
וקבלה והולכה שיש אחריה זריקה,
לרבות שחיטת העוף הוה אמינא כל שכן מליקה שהיא דרך הכשירו בפנים להכי כתיב דם שפך כח] לרבות את העוף והדר כתיב אשר ישחט
אבל זריקה עבודה אחרונה שבדם,
קרא בפרשת שחוטי חוץ כתיב
(כתה"י, וכע"ז בד"ו וש"מ): כו] או
וכן הקטרה בקומץ מנחה ובאברים
למעוטי מולק: אין לי אלא שוחט בהמה. כדכתיב [ויקרא יז] אשר ישחט שור או כשב: ומה שחיטה שאין. זה דרך הכשירו של עוף בפנים חייב עליה
מחוץ כצ"ל (*ש"מ, רש"ש):
ופדרים, וכן ניסוך היין בכל השנה
❖
בחוץ מליקה לא כ"ש: ת"ל זה הדבר. אשר צוה וגו' וסמיך ליה אשר ישחט שחיטה ולא מליקה: לגזירה שוה. מפורשת ביש נוחלין (ב"ב
כז] על השוחט חייב כו' כצ"ל
וכן המים בחג (יומא כד.):
(*ש"מ): כח] בצ"ק הגיה דצ"ל
דף קכ:) ובנדרים בפרק כט] בתרא (דף עח.): הקומץ. מנחה בחוץ ולא הקטיר פטור: מנא ליה. דפטור: ופרכינן מהי תיתי לחיובא.
דם יחשב. אבל עי' מ"ש לעיל
דאיצטריך קרא למיפטריה: מה לשחיטה שכן פוסלת בפסח ששחטו שלא לאוכלין. כגון לחולה וזקן שאין יכול לאכול כזית כדכתיב
אות י: כט] צ"ל בפ' נערה
שיטה מקובצת
(הגרי"ב): ל] שייך ביה פסול
(שמות יב) איש לפי אכלו תכוסו תאמר בקומץ מנחה דלא שייך פסול שלא לאוכליו ובקבלה נמי אפילו בפסח לא מיפסלא כדאמרן
ל]
(כתה"י וש"מ): לא] שאומר
אתיא הבאה הבאה. פי' דכתיב
בפרק תמיד נשחט (פסחים דף סא.) רבי אומר לשון סורסי הוא זה כאדם שאומר לא] כוס לי טלה זה דבשחיטה לחודה הוא דפסלה מחשבת אוכלין:
:
לחבירו כוס (כתה"י וש"מ)
בשחוטי חוץ לא הביאו וכתיב
תיתי מזריקה. דלא פסלה שלא לשם אוכלין בפסח ומחייב עלה בחוץ וה"ה לקמיצה וקבלה: שכן זר חייב עליה מיתה. מה שאין כן בקמיצה
לב] נ"א ה"ג דאמר ר' יונה
בהעלאה לא יביאנו מה להלן בשחוטי
אמר קרא שם תעלה ושם
חוץ אף כאן בשחוטי חוץ (ב"ש).
וקבלה דבעינן עבודה תמה ולא עבודה שיש אחריה עבודה כדאמרינן פרק בראשונה בסדר יומא (דף כד.) והני תרוייהו יש אחריהן עבודה:
תעשה איתקש שאר עשיות
תיתי
להעלאה כך גריס בקונטרס
וי"ס שכתוב בהן אתיא שם
שם, וליתא דבהדיא מוכח בפ"ק דכריתות דמהיקשא יליף (ב"ש, כי"ב, ח"נ): לג] נ"א בהעלם אחד (ד"ו). וכ"כ הגרי"ב בשם ס"י: לד] בד"ו בכונניהון. וכעי"ז הביא הגרי"ב בכריתות בשם הערוך: לה] תימה דלא משני כו' כצ"ל [ותיבות קשה
מהא נמחק] (ב"ש וח"נ וכע"ז בש"מ): לו] צ"ל ממוקטרי (ח"נ וע"ש):