השוחט
והמעלה פרק שלשה
עשר
זבחים
קח.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
שחיטת
לילה איכא בינייהו. לכאורה רבי ורבי אלעזר בר"ש
ראש יונה. של עולת
יט א ב מיי' פרק יח מהלכות
העוף והעלו בחוץ: מלח אי פריש מצוה
לחזור
א) ת"כ אחרי פרק י' הלכה ז,
ב) [לקמן קיא:], ג) [שם
מעה"ק הלכה יז וע"ש
ולמולחו כדכתיב (ויקרא ב) ולא תשבית מלח ברית: שעת הכושר.
סברי כר"ש דאמר בפרק המזבח מקדש (לעיל דף פד.)
ע"ש], ד) חולין קא. ע"ש,
בראב"ד ובכ"מ:
ליקרב בפנים: שכן קדש מקבלו. אע"פ שהוציאו אם חזר והכניסו
נשחטה בלילה אם עלתה לא תרד דהשתא קדש מקבלו ולא היתה לו
כ ג מיי' פי"ח מהל' מעה"ק
ה) קידושין מג., ו) ת"כ שם
הי"א כה"ע, ז) [לקמן קי.],
הלכה טז:
והעלהו לא ירד כדאמרן בהמזבח מקדש (לעיל דף פד.) הלן והיוצא
שעת הכושר אבל לרבי יהודה דאמר אם עלתה תרד בין לרבי בין
❖
כא ד מיי' פי"ט שם הלכה
ח) קדושין מג.
כו': שחיטת לילה איכא בינייהו. לרבי
לרבי אלעזר בר"ש שחט בלילה בפנים
א:
כב ה מיי' שם הלכה יב
שחט בהמה בלילה בפנים והעלה בחוץ
והעלה בחוץ לא מבעיא (ליה) לרבי
ראש בן יונה שאין בו כזית ומלח משלימו
ופי"ח הלכה טז:
גליון הש"ס פטור שלא היתה לה שעת הכושר
יוסי הגלילי דפטור אלא אפילו לרבנן
לכזית מהו א"ל רבא מפרזקיא לרב אשי לאו
כג ו מיי' פי"ט שם הלכה יב:
כד ז מיי' שם הל' יא עי'
דבשחיטתה נפסלה לר"א חייב שהרי
נמי פטור כדמוכח בסוף פירקין
גמ' מיבעי ליה לשנים שהעלו.
היינו פלוגתייהו דר' יוחנן ור"ל תיבעי לרבי
כ"מ:
עי' תבואת שור הלכות שחיטה
הקדש מקבלו שאם עלה לא ירד:
(לקמן קיא:) גבי הא דתנן ר"ש אומר
❖
❖
כה ח מיי' שם הלכה א:
יוחנן ותיבעי לר"ל תיבעי לר' יוחנן ע"כ לא
סי' ב ס"ק (כב) [נב]:
רבה אמר קבלה בכלי חול איכא
כל שחייבין עליו בחוץ חייבין על
קאמר ר' יוחנן התם אלא עצם דמינא דבשר
בינייהו. שעת הכושר ליכא קדש
כיוצא בו בפנים שהעלה בחוץ ומפרש
ליקוטים
תורה אור השלם
הוא אבל מלח דלאו מינא דבר יונה הוא לא א]
מקבלו איכא דכל שפסולו בקדש הקדש
זעירי גופיה שחיטת בהמה בלילה
תיבעי לר"ל ע"כ לא קאמר ר"ל התם אלא
1. וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא
מקבלו: כל היכא דנטמא גופו של
והמעלה להדיוט פטור. מלשון
איכא בינייהו וה"ק השוחט בהמה
הגמרא מעלה להדיוט פטור,
יְבִיאֶנּוּ לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ לַיהֹוָה
זה ואח"כ נטמא הבשר. ואפילו ע"י
דאי פריש מינה לאו מצוה לאסוקי אבל
בלילה בפנים והעלה בחוץ פטור
נראה דדוקא בפירש להדיוט,
וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מֵעַמָּיו:
פירוש דאין מתקבל בפנים כר' יהודה
אחרים מודה ר' יוסי הגלילי דחייב
ובסתמא חייב דסתמא לשמה
ויקרא יז, ט
הכא דאי פריש מצוה לאסוקי לא או דלמא
2. וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא
קאי. ומלשון הר"מ ומסיום
דאמר אם עלה (לא) ירד שחט בחוץ
כדאמרן מה לי על ידו מה לי ע"י
ל"ש תיקו: ר' יוסי הגלילי אומר כו': השיב
לשונו עד שיתכוין לשם, וגם
א)
הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַיהֹוָה
והעלה בחוץ חייב אלמא דאפילו
אחרים דטעמא דר' יוסי משום דאין
אינו מביא כלל הלשון להדיוט,
לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְהֹוָה דָּם יֵחָשֵׁב
רבי תחת רבי יוסי הגלילי מה לשוחט בפנים
משמע דדוקא בפירש לשם אבל
לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת
לרבנן דמחייבי שוחט בחוץ ומעלה
איסור חל על איסור הוא וכאן איסור
ד)
סתמא פטור. וצ"ע בדין זה. ומצד
ומעלה בחוץ שהיתה ב] לו שעת הכושר
הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ:
טומאת הגוף קודם: כי פליגי בשנטמא
בחוץ מודו בשוחט בלילה בפנים
הסברא נראה דסתמא פטור
ויקרא יז, ד
תאמר בשוחט חוץ ומעלה בחוץ שלא
3. אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל
דסתמא בחוץ לאו לשמה קאי
ג]
בשר. תחילה ונאסר על זה משום
ומעלה בחוץ דפטור לר' יהודה וקצת
דהיא עבודה [פסולה] ולמה
אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז
היתה לו שעת הכושר השיב ר"א בר' שמעון
תימה זעירי ורבה אמאי נקטי הכא
טומאת בשר שאין חייבין עליו חטאת
יד]
נאמר דסתמא לשמה. ולשון
בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחָט מִחוּץ
תחת ר"י הגלילי מה לשוחט בפנים ומעלה
הש"ס צ"ע. (מנ"ח מצ' תל"ט)
ויקרא יז, ג
שחיטת לילה וקבלה בכלי חול דהיינו
וכי הדר נטמא הגוף אית ליה לר' יוסי
לַמַּחֲנֶה:
4. וַאֲלֵהֶם תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ
מיבעי ליה לשנים שהעלו. [שו"ע
כמו נשפך דמה דלא הוי אלא לר"ש
אין איסור טומאת הגוף חל על איסור
בחוץ שכן קודש מקבלו תאמר בשוחט
יו"ד סי' ב' ס"ח, היו הכשר
מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר אֲשֶׁר
דלרבי יהודה תרוייהו ירדו הוי להו
זה ואע"ג דאיסור כולל הוא דאיכא
והפסול שוחטין כאחת שחיטה
יָגוּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יַעֲלֶה עֹלָה
בחוץ שאין קודש מקבלו מאי בינייהו אמר
❖
ב)
ד]
ויקרא יז, ח
אחת, לא מיבעיא אם כל אחד
אוֹ זָבַח:
למימר איכא בינייהו נשחטה חוץ
למימר דמיגו דמיתסר בשאר חתיכות
זעירי א שחיטת לילה איכא בינייהו ג)רבה אמר
סכינו בידו וכל אחד שוחט כו'
לזמנו וחוץ למקומו דלכולי עלמא
טהורות משום טומאת הגוף נתסר
אלא אפילו אוחזין שניהם בסכין
קבלה בכלי חול איכא בינייהו: טמא שאכל
ב
א' ושוחטין, כיון דכח שניהם
לא ירד דהרי קדש מקבלו ולא היתה מוסף רש"י
נמי בהך לא אמרינן האי מיגו הלכך
הוא פסולה, דהו"ל כאלו שחט
בין קודש כו': שפיר קאמרי ליה רבנן לרבי
לו שעת הכושר ושמא אגב דנקטי
אין ראיה מטמא שאכל את הטהור
ומלח. כדכתיב וכל קרבן מנחתך
כל אחד חציו כו']. כ"ה דעת
יוסי הגלילי אמר רבא כל היכא דנטמא
במלח תמלח ואומר בהקומץ רבה
התוס' חולין דף י"ד ד"ה השוחט
ד)
רבה וזעירי בסוף פירקין (שם) גבי
לכאן דהתם טומאת הגוף קדים:
(מנחות כא:) בג' מקומות המלח
והרשב"א והטור והש"ע. אבל
טומאת הגוף ואחר כך נטמא בשר דכולי
ורבנן סברי אמרינן מגו. ואיסור כולל
פלוגתא דר"ש ורבנן שחיטת לילה
ה]
נתונה בלשכת המלח ועל גבי הכבש
הש"ך הביא דעת הג"א בשם א"ז
ובראש המזבח (לעיל סד:): ואחר
שהביא תוספתא שכשרה בדיעבד
עלמא לא פליגי דחייב שכן ו] טומאת הגוף
חל על איסור אחר דהא דאמרינן אין
וקבלה בכלי חול נקטי נמי הכא וצריך
כך נטמא בשר. דטמא שאכל
אי ידע הכשר דלא פסק כחו עד
איסור חל על איסור באיסורי דעלמא
לדקדק לר' יהודה דאמר (לעיל דף פד.)
בכרת כי פליגי בשנטמא בשר ואח"כ נטמא
טהור וטמאהו במגעו, שקדמה
גמר השחיטה. וכ"פ היש"ש
טומאת גופו לטומאת קדש, מודה
קאמרינן: נהי דלא אמרינן מגו.
ביצא דמה אם עלה ירד הרי זורק
ופר"ח. והב"ח הביא ה"ג
הגוף דרבנן סברי אמרינן מיגו ור' יוסי הגלילי
ר' יוסי דחייב, דכיון דאיטמי גופיה
דמכשיר באוחזין בסכין אחד.
מקצת דמים בחוץ דחייב אע"ג דאין
לחול איסור על איסור ואפילו הוא
איתסר בקדש זה באיסור כרת וכי
ועיינתי בה"ג וז"ל והיכא
סבר לא אמרינן מיגו ורבי יוסי ז] נהי דמיגו
קדש מקבלו ושמא לרבי יהודה לא
כולל מיהו הני מילי היכא דשניהן
הדר ואיטמי בשר איסור כרת
דאתחיל גוי לחודיה כו' אבל
לא אמרינן תיתי טומאת הגוף דחמירא ותחול
דטומאת הגוף לא פקעה: כי
מסייע ודאי אין בו ממש עכ"ל.
שוין אבל הכא טו] תיתי טומאת הגוף
היה חייב והא דדרשינן מקרא לרבות
פליגי בשנטמא בשר. תחלה
וי"ל דלא קרי מסייע כי אם
על טומאת בשר אמר רב אשי ממאי דטומאת
דחמירא ותיחול בכולל על טומאת
הזורק דלמא בשחוטי חוץ ולא בשחוטי
ונאסר על כהנים בלאו בעלמא
כשהמסייע אינו יכול כדמשמע
והבשר אשר יגע וגו', רבנן אית
הגוף חמורה דלמא טומאת בשר חמורה שכן
בגמ' שבת דף צ"ג וכפרש"י ז"ל
בשר דקילא דהכי אמרינן בשחיטת
פנים מידי דהוה אשחיטת לילה בסוף
להו איסור חל על איסור ע"י כולל
שם בהדיא ד"ה אין בו, ובהא
אין לה טהרה במקוה: מתני' חומר
חולין בפרק גיד הנשה (דף קא.) דרבי
פירקין אבל לרבי יוסי הגלילי אליבא
והאי איסור טומאת הגוף כולל
כו"ע מודים דאין בו ממש אבל
הוא, דכולל טהורות שהיו מותרות
בשיכול שחיטת שניהם מקרי
יוסי הגלילי לית ליה איסור חל על
דרבי יהודה ודאי לא משכחת לה
בשחיטה מבעלייה ובעלייה מבשחיטה חומר
לו והטמאות שהיו אסורות לו,
ולא מסייע. ואומר אני אע"ג
איסור אפילו ע"י כולל ובאיסור חמור
זורק בחוץ דחייב ועוד נראה דהא
בשחיטה שהשוחט להדיוט חייב והמעלה
ומיגו דחייל אטהורות חייל נמי
דמשמע שם דב' שעשאו האי
ג
ד
אטמאות ויש כאן איסור כולל:
כולא קעביד והאי כולא קעביד
אית ליה איסור חל על איסור כשהוא
דמיפטר לר' יהודה משום דאין קדש
להדיוט פטור חומר בעלייה שנים שאחזו
ה
ה)
תיתי טומאת הגוף דחמירא
מדאצטריך קרא לפטור ב'
איסור כולל גבי אוכל גיד הנשה של
מקבלו היינו כשאין קדש מקבלו
וכו'. דהא אמרת דמודה הוא
שעשאו ולא מפיק ליה
בסכין ושחטו פטורים ו)ו אחזו באבר והעלו ח]
באיסור חמור, והכא איתוסף ביה
עולה דאוקימנא כרבי יוסי הגלילי
מחמת פסול אחר מלבד פסול זה שיצא
מבעשותה העושה כולה ולא
חייבין העלה חזר ט] והעלה וחזר והעלה חייב על
כרת (חולין קא.) שנים שאחזו
העושה מקצתה, שמע מינה
מתני'
השוחט.
דקתני חייב שתים:
לחוץ והעלהו וניחא נמי דמתני'
בסכין ושחטו פטורים.
דהו"ל עביד כולה. ואע"ג
❖
כל עלייה דברי ר"ש ר' יוסי אומר אינו חייב
ז
קדשים בחוץ לאכילת הדיוט חייב:
מחייב הקומץ והלבונה והקטרת
י]
מחטאת דשחוטי חוץ (קדושין מג.):
דבזבחים דף ק"ח משמע איפכא
דאצריך קרא לשנים שהעלו
אלא אחת ואינו חייב עד שיעלה לראש
והמעלה להדיוט פטור. משום העלאת
ומנחת כהנים שהעלן בחוץ אף על גב
ח
שחייבים ופריך נמי התם ואימא
חוץ וחייב משום עובד עבודת כוכבים
דאמרינן בריש המזבח
המזבח ר"ש אומר אפילו העלה על הסלע או
(לעיל דף פג:)
ילפינן נמי מקרא דשנים ששחטו
ז)
שינויי נוסחאות
גמ'
חייבים, שמע מינה דאי לאו קרא
ואם הזיד בעבודת כוכבים ושגג
דמנחות לר"י הגלילי ירדו וכן נסכים
על האבן חייב: מאי שנא המעלה להדיוט
א] בש"מ נוסף או דילמא לא
הו"א דכל אחד לאו כולה קעביד,
בהעלאת חוץ אינו מביא על
הבאים עם הזבח דאמרינן לדברי
שנא: ב] צ"ל שכן היתה (כתה"י
דפטור דכתיב לה' בשחיטה נמי הכתיב לה'
י"ל התם אי לאו קרא הוה ילפינן
1
2
: ג] תיבת חוץ נמחק
משבת לפטורא דהא ר' שמעון
שגגתו חטאת. וטעמא מפרש בגמ':
כולן ירדו וברייתא דבסמוך (דף קט.)
וש"מ)
שאני התם דאמר קרא איש איש גבי העלאה
(ש"מ). נ"א בחוץ (*פרי"ד):
קאמר לה התם ולשיטתיה דס"ל
3
שנים שאחזו. בגמרא מפרש לה:
דמרבי פסולין לא חשיב נשחטה
ד] בחוץ ומעלה בחוץ שאין
לפטורא גבי שבת, ולעולם אי
נמי כתיב איש איש $ מיבעי ליה לשנים בלילה ונשפך דמה שמע מינה דרבי
יא]
יב]
4
: ה] תיבת טומאת
העלה. ונודע לו וחזר והעלה מאותה
לאו קרא כל חד כולה קעביד,
(כתה"י וש"מ)
נמחק (כתה"י וש"מ): ו] נ"א שכן
שהעלו באבר חייבין אי הכי ה"נ מיבעי ליה
מ"מ אין ראיה להקל כאן דמאי
בהמה עצמה. ובגמרא מפרש
יהודה היא ולא מחייבי טז] אהני משום
קדמה טומאת הגוף (כי"ר ב' וק'
חזית דאזלת בתר שחיטת הכשר
לשנים שאחזו בסכין ושחטו שחייבין שאני
פלוגתייהו: שיעלה לראש המזבח.
דירדו ואפילו הכי מחייב אקומץ
ח)
וכעי"ז בפרי"ד). נ"א דחייב
אימא לחומרא. עוד י"ל דלעולם
דאיסור כרת קדים כי פליגי
כל חד לאו כולה קעביד, ושבת
התם דאמר קרא ההוא אחד ולא שנים אי הכי
שיבנה מזבח לשם כך ויעלה. וטעמא
ומנחת נסכים וניסוך היין והמים והיינו
2
(חולין קא ע"א): ז] יוסי הגלילי
שאני דהא דחייב אפילו אין כל
גמ'
דכתיב לה'.
מפרש בגמרא:
טעמא כדפרישית וקצת קשה דלרבי
גבי העלאה נמי הא כתיב ההוא יג] מיבעי ליה
(רוב כתה"י וש"מ): ח] והעלוהו
המלאכה נעשית על ידו משום
1
(כתה"י וש"מ): ט] צ"ל וחזר
דאשכחן במשכן כה"ג כמ"ש
ואל פתח אהל מועד לא יביאנו
יהודה אין מתיישב מה שהשיב ר' אלעזר
(ש"מ). ברוב כתה"י ליתא חזר
התוס' שם דף ג' ד"ה בעשותה,
לעשות אותו לה' (ויקרא יז) מכלל
בר"ש תחת ר"י הגלילי דאכתי תיקשי
והעלה: י] עלייה ועלייה
ובמיי' פ"ד מה' רוצח כתוב
ליה אף הקומץ בפנים והעלה בחוץ כיון שהוציאו פסלו: רבנן סברי
(כתה"י וש"מ). [בד' וילנא הוסיפו
דטעמא דהכוהו י' בני אדם בי'
דבעושה לשם הכתוב מדבר: בשחיטת חוץ נמי כתיב. (שם)
בשגגה תיבת חטאת
בש"מ]:
מקלות דפטירי בבת אחת מקרא
מיגו.
איש
ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה':
באיסור כולל פליגי כדמפרש בסוף גיד הנשה (חולין דף קא.):
יא] ההוא מיבעי ליה (כתה"י
דכל נפש, ועיין סנהדרין דף ע"ח,
וש"מ): יב] לשנים שאחזו באבר
איש. להביא איש ששחט לאיש: שאני התם. בשחיטה לא מצית
ובב"ק דף נ"ג איכא תרי לישני
והעלוהו שחייבין (כתה"י,
בכה"ג גבי שור שדחף חבירו
דהא
כתיב
ההוא. וקא סלקא
דעתך ונכרת האיש ההוא (שם):
למידרש איש איש לחייב שנים שאחזו בסכין ושחטו:
פרי"ד, ש"מ, תוי"ט): יג] ההוא,
לבור אי כל חד כוליה הזיקא
ההוא מיבעי כצ"ל (*ש"מ):
עביד או כל חד פלגי הזיקא עביד
יד] נ"א כרת (כי"פ): טו] הכא שאין שניהם שוין תיתי כו' (צ"ק): טז] בד"ו מחייבא:
ע"ש עד אחר שור ושור פסולי המוקדשים שנגחו כו' ובתוספות שם (תבואות שור סי' ב' ס"ק נ"ב ע"ש עוד):