קח: השוחט
והמעלה פרק
שלשה עשר
זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שוגג אנוס ומוטעה. קצת קשה אנוס ל"ל קרא פשיטא דאונס
למעוטי שוגג אנוס ומוטעה. דהכי דריש בת"כ ח) כל ההוא דגבי ונכרת
כו א מיי' פרק יח מהלכות
א) [קידושין מג.], ב) ת"כ
אחרי פ"י ה"ב, ג) [קידושין
מעה"ק הלכה יא ופרק יט
רחמנא פטריה ושמא האי אנוס פרט לאומר מותר ותימה
כשישנו בהווייתו ובדעתו ולא אנוס ולא שוגג מאיליו או מוטעה ע"י
הלכה ז:
יז: וש"נ] ת"כ קדושים פרש' י'
אחרים: תרי ההוא כתיבי. דם יחשב לאיש ההוא בשחיטה כתיב
ל"ל קרא למיפטריה מכרת כשהוא שוגג פשיטא בר קרבן הוא י"ל ס"ד
כז ב מיי' שם פי"ט הלכה
ה"א, ספרי שלח קי"ב, ירוש'
יא:
שבת פי"ט ה"ב, פסחים פ"ב
(ויקרא יז): אלא לה'. דכתיב
גבי שחיטה ל"ל: להוציא שעיר המשתלח.
אמינא אי לא מייתי קרבן ליהוי בכרת דהא לאחר הבאת קרבן
כח ג מיי' פי"ט שם הלכה
ה"ז, פ"ט ה"א, יבמות פ"ח
❖
דוקא כתיב ונסלח לו:
דמשמע הראוי ליקרב לשם חייבין עליו
א:
ה"א, סוטה פ"ז ה"ה, פ"ח
והמעלה להדיוט פטור. פי'
בחוץ ושאינו עומד לשם אין חייבין
ט)
ה"א, נדרים פ"א ה"א,
למעוטי שוגג אנוס ומוטעה אי הכי הכא נמי
א)
ד) [לעיל קז. לקמן קט:],
עליו בחוץ ולקמן בפ' בתרא (דף קיג:)
בקונטרס פטור
מיבעי למעוטי אנוס שוגג ומוטעה תרי ההוא
ה) לקמן קיט: פסחים פב:
1
תורה אור השלם
משום העלאת חוץ וחייב משום עובד
דריש לה תנא דברייתא הכי וגלי
יומא סט: יבמות לה. כתובות
כתיבי ואלא לה' למה לי להוציא שעיר
א
1
1. וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא
טו. סנהדרין עח: פ: ע"ז כד:
עבודת כוכבים ואם הזיד בעבודת
בשחיטה והוא הדין להעלאה דהא
המשתלח: חומר בהעלאה כו': ב)ת"ר 2איש א]
הוריות ו. מנחות נ: תמורה טו:
הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַיהֹוָה
כוכבים ושגג בהעלאת חוץ אינו מביא
מיגמר גמירי מהדדי כדאמרן [לעיל קז.]
פרה פ"ז מ"ו, תוספ' דפרה פ"ז
לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְהֹוָה דָּם יֵחָשֵׁב
איש מה ת"ל לרבות שנים שאחזו באבר
ה"ד, ירוש' הוריות פ"א ה"ח,
על שגגתו חטאת ותימה אמאי יתחייב
לערב פרשיות בר מהנך תרי חומרי
לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת
ו) ת"כ אחרי פ"ט ה"ז,
הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ:
והעלו שחייבין שיכול והלא דין הוא ומה
מעלה לחבירו משום מעלה בחוץ כיון
דמתני' דמפרשי קראי בכולהו בין
ז) [לעיל סב. לקמן קכ.],
ויקרא יז, ד
ח) אחרי פ"ט ה"ב:, ט) שייך
השוחט להדיוט שחייב שנים שאחזו בסכין
2. וַאֲלֵהֶם תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ
לחיובא בין לפטורא: מה ת"ל איש
דמזיד בעבודת כוכבים לאו שב
❖
למשנה בעמ' הקודם.
מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר אֲשֶׁר
איש. גבי העלאה: ושחטו פטורין.
ושחטו פטורין המעלה להדיוט שפטור אינו
מידיעתו הוא דמומר לעבודת כוכבים
יָגוּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יַעֲלֶה עֹלָה
כדילפינן לעיל דכתיב ההוא: אכל
מומר לכל התורה כולה ובחנם דחק
ויקרא יז, ח
דין ששנים שאחזו ב] פטורין ת"ל איש איש
אוֹ זָבַח:
3. אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל
הגהות הב"ח
בהמה כתיב. על כל הבהמה הוא חייב
עצמו בקונטרס דמעלה לחבירו אין
דברי ר"ש רבי יוסי אומר ההוא אחד ולא
2
אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז
שייך לחייבו משום עבודת כוכבים כיון
ואינו חייב על אבר אחד הלכך כולה
(א) גמ' על האבן חייב חייב יצא
בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחָט מִחוּץ
❖
שנים א"כ מה ת"ל איש איש דברה תורה
ג)
מיבעי:
ויקרא יז, ג
לַמַּחֲנֶה:
חדא העלאה היא ח]: אבל באבר אחד.
דאין מתכוין לשם עבודת כוכבים יט]:
4. וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה וַיִּקַּח
כלשון בני אדם ור"ש האי ההוא ג] מיבעי ליה
להוציא שעיר המשתלח. היינו
והקריבו לחצאין לאחר שהקריב שאר
מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל
למעוטי שוגג אנוס מוטעה ורבי יוסי מהוא
שינויי נוסחאות
הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת
לאחר הגרלה דקודם
האיברים דאילו עליו לבדו אפילו
בראשית ח, כ
בַּמִּזְבֵּחַ:
ההוא ור"ש הוא ההוא לא דריש ורבי יוסי
הגרלה מיחייב אתרוייהו כדמוכח פרק
הקריב שלם פטר ליה ר' יוסי או מיירי
5. וַיִּקַּח מָנוֹחַ אֶת גְּדִי הָעִזִּים
א] איש מה ת"ל איש איש
לרבות כו' (כתה"י וש"מ, וכ"ה
מדהאי איש איש דברה תורה כלשון בני אדם
שני שעירי (יומא דף סב:):
שפקע מעל האש וחזר והחזירו ט]:
וְאֶת הַמִּנְחָה וַיַּעַל עַל הַצּוּר
ברש"י): ב] שאחזו באבר
לַיהֹוָה וּמַפְלִא לַעֲשׂוֹת וּמָנוֹחַ
דברה
תורה כלשון בני אדם.
דברי הכל י] העלאה אחת היא. דהא
ההוא איש איש ד] נמי דברה תורה כלשון בני
והעלוהו שפטורין (כתה"י
3
וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים:
וש"מ): ג] ההוא מאי עביד ליה
אותו כתיב שלם ולא חסר יא]: ור' יוחנן
בפרק אלו מציאות (ב"מ
שופטים יג, יט
אדם ואלא השוחט להדיוט מנא ליה דחייב
6. וְזָרַק הַכֹּהֵן אֶת הַדָּם עַל
מיבעי (כתה"י וש"מ): ד] איש
דף לא:) פירשתי: אכל בהמה
אמר מחלוקת באבר אחד. ודכולי
נפקא ליה 1מדם יחשב לאיש ההוא דם שפך
דשחיטה נמי (ש"מ, ד"ו רפ"ט
מִזְבַּח יְהֹוָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד
כתיב. לפיכך העלה כמה אברים זה אחר
עלמא אותו אכל אבר ואבר כתיב ומאן
וש"ח, וכעי"ז בכי"צ): ה] עי'
וְהִקְטִיר הַחֵלֶב לְרֵיחַ נִיחֹחַ
❖ כ]
ואפילו השוחט לאיש : העלה וחזר והעלה
ביפה עיניים בשם מרכבת המשנה
ה]
ויקרא יז, ו
לַיהֹוָה:
זה אינו חייב אלא אחת אקמא מיחייב
דמחייב סבר מוקטרי פנים יב] שחסרו
דהרמב"ם לא הוה גר' ואפילו
כו': אמר ר"ל מחלוקת בד' וה' אברים דמר
דאייתיה לכולה בהמה ואאחריני
והעלו בחוץ חייב דהא מהדרינן פוקעין
השוחט לאיש. ועי' יד דוד:
סבר כי כתיב לעשות אותו על השלם הוא
ו] צ"ל והעלן וכן בכל הסוגיא
ד)
מוסף רש"י פטור דכבר חסרה דמה שהעלה הרי
2
למזבח דהוו להו חסר וכי כתיב אותו
(ב"ש, וכ"ה ברוב כתה"י): ז]
צ"ל
חייב ואינו חייב על החסר אכל בהמה כתיב
אמוקטרי חוץ כתיב: ומ"ס פטור.
הוא כנאבד ומ"ס אכל אבר ואבר כא]
למעוטי שוגג אנוס ומוטעה.
חוץ (כתה"י וש"מ): ח] בכי"פ
וב"ש נוסף ואי משום ידיעה
דההוא משמע שיהא בהוייתו
ומר סבר אכל אבר ואבר כתיב אבל אבר
אבל אבר אחד שהעלה לחצאין לכ"ע
דנפקא ליה מלא יביאנו כר' ישמעאל
ובישוב דעתו (קדושין
דבנתיים אין ידיעה לחצי
[לעיל קז.]: לא נחלקו אלא במוקטרי
לא מיחייב אלא אחת ומיחייב אזית
אחד דברי הכל אינו חייב אלא אחת ור' יוחנן
מג.) להוציא שעיר המשתלח.
שיעור: ט] והחזירו דברי הכל
שאינו מיוחד לשם (לקמן קיג:) על
כו' הד"א (ד"ו): י] נ"א דברי
חוץ כו' מר סבר חייב. דכי כתיב אותו
קמא ורבי יוחנן אמר מחלוקת באבר
אמר מחלוקת באבר אחד דמר סבר מוקטרי
השלם הוא חייב. אותו שלם
הכל לאו העלאה היא (כי"פ וכן
אחד דמר סבר מוקטרי פנים שחסרו
למעוטי פחות מכזית אתא שאין הקטרה
משמע (לעיל קז.) הוראת שעה
תוקן בגל' כי"י): יא] בכי"פ וב"ש
פנים שחסרו והעלה ו] בחוץ חייב ומר סבר
שלימה וכדדריש ליה לקמן: פוקעין.
היתה. צורך שעה היתה או ראו
נוסף וכגון שלא נודע לו בין
והעלן בחוץ חייב וכי כתיב לעשות
פטור אבל בד' וה' איברין דברי הכל חייב
שם שאר צידי היכר דברים להתיר
שאר איברים להקטרת זה
ב
שפוקעין יג] מעל האש: דלא כר' יוסי יד].
אותו אשחוטי חוץ אבל לא אשחוטי
(כתובות טו). ולא גמרינן מינה
האבר דחצאין דאי נודע לו
על כל אבר ואבר ופליגא דעולא דאמר עולא
פנים דהא מהדרינן פוקעין ומר סבר
דכיון דבפנים בני הקטרה נינהו ואע"ג
לדורות (סנהדרין פ:) קרן. אבן
מחייב ר' שמעון שתים והס"ד.
ועי' ח"נ ד"ה ומ"ס מש"כ על
אמה על אמה ברום אמר לכל קרן:
הכל מודים במוקטרי פנים שחסרו והעלו
דחסרו בחוץ נמי מיחייב טו] במוקטרי
פטור כר' ישמעאל דלעיל וקסבר דלא
ויסוד. דהיינו אמה כניסה
נוס' זה: יב] נ"א פנים דהיינו
בחוץ שחייב לא נחלקו אלא במוקטרי בחוץ
מהדרינן פוקעין [אבל בד' וה' אברים
פנים שחסרו והעלו טז] בחוץ אלמא קסבר
ראשונה (סוכה מט.): וריבוע. אם
שחוטי פנים שהיו עומדים
ז]
אין המזבח מרובע (לעיל סב.):
להקטירן בפנים שחסרו והעלן
אבוה דשמואל דרבי יוסי אמוקטרי
חייב על כל אבר] לכ"ע וא"ת מאי
שחסרו והעלו בחוץ דמר סבר פטור ומ"ס
בחוץ (ב"ש): יג] שפקעו (כי"פ)
:
פנים שחסרו והעלו בחוץ פליג: ויבן
טעמא לא מיחייב אכזית שני נהי דלא
חייב איכא דאמרי אמר עולא הכל מודים
יד] יוסי דאי כר' יוסי כיון
דבפנים כו' כצ"ל (*ש"מ):
נח מזבח. אלמא אפילו יז] במת יחיד
מהדרינן פוקעין מ"מ אם מחתך
במוקטרי חוץ שחסרו והעלו בחוץ שהוא
טו] צ"ל ניחייב (*ש"מ): טז] צ"ל
שהיא בחוץ אינה העלאה בלא מזבח:
אבר אחד לכמה זיתים חייב להעלות
והעלן וכן להלן בסמוך (כתה"י):
פטור לא נחלקו אלא במוקטרי פנים שחסרו
יז] בש"מ מוחק תיבת אפילו:
על הצור. בלא בנין מזבח לשם כך
את כולן א"כ הקטרה הוא ואמאי לא
והעלו בחוץ דמ"ס פטור ומ"ס חייב ופליגי
יח] איסורן אם העלה כצ"ל
וקרי ליה העלאה: גובהה בעלמא.
מיחייב עלה בחוץ וי"ל דהא מיחייב כב]
(*שמכ"י): יט] נ"ב אלא המעלה
דאבוה דשמואל אלישנא קמא דעולא דאמר
כדרך כל הארץ שיהא נוח להשתמש
להקטיר הכל לאו משום דתיהוי חשובה
להדיוט ר"ל שמעלהו למאמרו
ולכבודו. ע"כ מספר ישן (ב"ש):
אבוה דשמואל כמאן מהדרינן פוקעין לגבי
ולא לחובת מזבח: מזבח פתח אהל
הקטרה בחצי אבר אלא משום דכולה
כ] בד"ו דאיתיה. ובצ"ק מגיה
מועד כו'. האי קרא דריש ליה ר"ש
מזבח כמאן דלא כר' יוסי: ואינו חייב עד
חדא הקטרה היא וכיון שהתחיל בה
דעדיין איתא: כא] ואבר כתיב,
צריך שיהיה האבר כולו קיים
גומר אבל אי מהדרי' פוקעין שחסרה
בת"כ הכי וזרק הכהן את הדם
שיעלה כו': אמר רב הונא מאי טעמא דרבי
כשמעלה ממנו אבל אבר כו'
על מזבח ה' פתח אהל מועד ולא
ונקטרה כג] שאר מזה יש ללמוד דחשיבא
כצ"ל (ב"ש): כב] צ"ל דמחייב
יוסי ג דכתיב 4 ויבן נח מזבח לה' א"ר יוחנן
: כג] ונקטרה עם
הקטרה בחצי אבר וכ"נ שיטה זו
מזבח בבמת יחיד בשעת היתר הבמות
(ב"ש וצ"ק)
מ"ט דר"ש דכתיב ויקח מנוח את גדי העזים
השאר כצ"ל (צ"ק): כד] המעלה
5
ובקונטרס פי' בע"א: לא נחלקו
ובפרשת המעלה בחוץ כתיב: ה"ג חייב
כזית [מן ה]עולה ומן
ואת המנחה ויעל על הצור לה' ואידך נמי
אלא במוקטרי חוץ שחסרו והעלן
יצא מיבעי ליה ה"ק לפיכך בשעת
האימורין בחוץ חייב ואימורין
מצטרפין לכזית כו' כצ"ל (ב"ש).
והכתיב ויבן מזבח לה' ההוא גובהה בעלמא
בחוץ מר סבר חייב. פי' בקונטרס
איסור הבמות העלה ע"ג הסלע או
וגי' צ"ק וגבי עולה קתני עולה
ואידך נמי הא כתיב ויקח מנוח הוראת שעה
על גבי האבן חייב: יצא מיבעי
וכי כתיב אותו למעוטי פחות מכזית
ה)
ואימוריה מצטרפין לכזית
להעלותן כו'. ולפנינו ע"פ בה"ז
היתה ואיבעית אימא ה"ט דר"ש כדתניא
ליה. כיון דאמר אין מזבח בבמה
אתא שאין הקטרה שלימה וכדדריש
וע"ש:
לקמן וא"ת ומאי טעמא בעי קרא
בשעת היתר הבמות קאי הילכך
ר"ש אומר מזבח פתח אהל מועד ואין מזבח
ו)
6
יצא מיבעי ליה: ה"ק לפיכך. הואיל
למעוטי פחות מכזית היכן מצינו
בבמה לפיכך העלה על הסלע או על האבן
שחייבה תורה בחצי שיעור וחצי זית
ובבמה בשעת היתר הבמות הויא
חייב (א) יצא מיבעי ליה ה"ק לפיכך בשעת
חצי שיעור הוא דלא מצינו הקטרה
הקטרה בשעת איסורו יח] אם העלו
איסור הבמות העלה על הסלע או על האבן
על הסלע חייב: קרן וכבש ויסוד
להתחייב בפחות מכזית לא לענין
חייב בעי רבי יוסי בר' חנינא קרן וכבש ויסוד
וריבוע. דקי"ל דמעכבי במזבח המשכן
מחשבה ושום דבר אלא דוקא גבי
וריבוע מהו שיעכבו בבמה א"ל רבי ירמיה
שאור ודבש דחייב בפחות מכזית למאן
בפרק קדשי קדשים (לעיל דף סב.)
תניא קרן וכבש
וריבוע ויסוד מעכבין
מהו שיעכבו בבמת יחיד: בבמה
דאית ליה מכח קראי ויש לומר דשמא
ז)
גדולה. אף נוב וגבעון שהיו במות
בבמה גדולה ואין מעכבין בבמה קטנה:
כיון דמהדרי' פוקעין פחות מכזית
הוה אמינא דמחייב בחוץ אי לאו
ציבור וכל שכן שילה ובית עולמים:
דכתיב אותו: כמאן מהדרינן
מתני'
פוקעין כו'. הא דמיחייבינן בריש פירקין (דף קז.) לר"ע מוקטרי פנים שחסרו והקריבן בחוץ היינו דוקא כגון אימורי או איברי עולה שחסרו דלא
מפסלי בהכי אבל מנחה שחסרה וקטרת ולבונה שחסרו דמיפסלי מחמת חסרון פטור כדתנן לקמן (דף קט:) וכולן שחסרו כל שהוא והקריבן
בחוץ פטור וגבי עולה קתני המעלה (עולת כזית) כד] חייב ומצטרפין לכזית להעלותן בחוץ
וליחייב עליהן משום
פיגול נותר וטמא
(ואימורים ומן האימורין בחוץ חייב) ומשמע בגמרא דבניתותרו
מיירי דקתני בברייתא
עולה ואימורין אין
שלמים ואימוריהן