השוחט
והמעלה פרק
שלשה עשר
זבחים קי.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבל
בחסרון מודו ליה.
לט א מיי' פי"ט מהל'
וקסבר ר"א [קביעותא] דמנא מילתא
הוא הואיל ונתן שני טז] חצאי
ומסיק בחסרו מבפנים ותימה מאי
א) [לעיל קח.], ב) [סוכה לז:
ע"ש בכורות ט:], ג) [מנחות
מעה"ק הלכה ט והדבר
קא
פרס בכלי הקטרת יז] היכל קבעיה מנא ואי חסיר כל שהוא מיפסל
משמע לן תנינא לעיל (דף קט:) וכולן שחסרו כל שהוא
כג:], ד) לעיל קז. מנחות יב:,
ספק:
כו' וכל הפחות היינו חסרו מבפנים: אמר שמואל כשהפכן.
הילכך בחוץ לא מיחייב עד שיקריב את כולו: ורבנן סברי.
מ ב ג מיי' שם הלכה ה:
ה) [פסחים סג. וש"נ, ו) [לעיל
❖
מא ד ה ו ז מיי' שם הלכה יד:
קז.], ז) לעיל דף עו וש"נ.
קביעותא דמנא לאו כלום היא: קבע
ששה לוגין. דהוא חצי ההין
וכי תימא מאי קמ"ל
סד"א דאין דרך הקטרה בכך:
מב (ז מיי' פט"ז מהל'
מין במינו אינו חוצץ. והא דאמרינן פסה"מ הלכה ח):
לנסכי פר ונתנן בכלי ומשך ארבעה
מג ח מיי' פי"ט מהל'
מהן והקריבן בחוץ חייב שהרי ראויין
לעיל (דף טו:) גבי רגל חבירו
במנא מר סבר קביעות מנא א] מילתא היא ומר
הגהות הב"ח
❖
מעה"ק הלכה יג:
בפנים לאיל יח]: פטור. דבציר משלשת
פסול $ אין דרך שירות בכך:
סבר לאו מילתא היא אמר רבא השתא
(א) גמ' ר"א כרבנן וכו' בחצי
קומץ מהו שיתיר כנגדו בשירים.
לוגין לא חזו בפנים: רב אשי אמר.
מתיר ולא שרי ולא מקלש
למאן דאמר קביעותא דמנא ולא כלום הוא
❖
ב]
אלא אליבא דרבנן:
מוסף רש"י
לעולם כדתרצה אביי דבהקטרה של
פירש בקונטרס דהקטיר
קבע ששה לפר ומשך מהן ארבעה והקריבן
פנים בחוץ פליגי ובמילף פנים מחוץ
קומץ לבדו על מנת להתיר חצי
מין במינו חוצץ. ואלו שניהם
בחוץ חייב שראויין לאיל קבע ארבעה
מין אחד (בכורות ט:): ונאמרה
ג]
גליון הש"ס
ודקא קשיא לך השתא חוץ מחוץ לא
השירים ובוררן לחלקן מהו לאוכלן
הקטרה בשירים. כי כל שאור
לאיל ומשך מהן שלשה והקריבן בחוץ חייב
ילפי רבנן כו' לא דמי ניסוך להקטרה
מישרא שרי פלגא לגמרי או אקלושי
וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה
תוס' ד"ה מין וכו' אין דרך
שראויין לכבש חסרו כל שהוא והקריבן
שירות בכך. עיין יומא דף נח
לה' (ויקרא ב) ואמרינן כל שממנו
דניסוך מהקטרה לא ילפי רבנן ואע"ג
מקלש לאיסורא דכולהו שירים וקומץ כג]
❖
ע"א:
לאישים, דהיינו שירים, הרי הוא
בחוץ פטור רב אשי אמר ניסוך מהקטרה לא
דחוץ מחוץ אבל קטרת של פנים
ולבונה תרוייהו אכולהו שירים דמו כד]
בבל תקטירו, אלמא איכא הקטרה
בשירים (מנחות כג:) מפגלין
מקטרת של היכל ילפי ואע"ג דפנים
וכי מקטיר חד איקליש ליה איסורייהו
ילפי רבנן אף על גב דחוץ מחוץ לא ד] ילפי
בחצי מתיר. דתנן (מנחות טז.)
שינויי נוסחאות
מחוץ: חסרון דחוץ. הוציאן שלימים
ומיהו לא אישתרי מידי מינייהו לגמרי
הקטרה מהקטרה ילפי אף על גב דחוץ
פיגל בקומץ ולא בלבונה, בלבונה
ה]
לחוץ וחסרו לאיבוד: שמיה חסרון.
עכ"ל והא דתנן בהקומץ רבה (מנחות
א] נ"א קביעותא דמנא
ולא בקומץ, כלומר חישב בהקטרת
מפנים: וכולן שחסרו: איבעיא להו חסרון
א
האחד על מנת לאכול מן השירים
קביעותא הוא ואי בעי
ואם העלה את המשוייר בחוץ פטור:
דף כז.) הקומץ והלבונה מעכבין זה
למחר, ר"מ אומר פיגול וחכ"א
למימשך ואקרובי בהיכל לא
דחוץ שמיה חסרון או לא שמיה חסרון
או לא שמיה חסרון. וחייב לרבנן
את זה היינו דבעי שיהו שניהם דלא
אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר
מקריב ומ"ס לאו קביעותא
מי אמרינן כיון דנפק איפסלו להו מה לי
הוא (כי"צ). וראה גי' כ"י זה
(פסחים סג.): הזורק מקצת דם
ו]
כאילו כולו קיים: איפסיל ליה.
לייתי מנחה בלא לבונה ובעי קמיצה
בחוץ. שלא נתן ארבע מתנות אלא
בש"נ לעיל קט ע"ב אות י:
חסר מה לי יתר או דילמא יוצא דאיתיה
ואפי' הכי מיחייב עליה בחוץ ומה לי
ומכל מקום תימה דאפילו למאן
ב] בש"מ גורס השתא דאמרי'
מתנה אחת (לעיל קז.):
למאן: ג] צ"ל שהרי ראויין. וכן
בעיניה אין דליתיה בעיניה לא אמר אביי
יוצא ומה לי חסרון: עד שיקריב
דאמר כז] מישרא שרי לה היאך מתברר
ז]
להלן בסמוך (ש"מ, כתה"י)
:
כולו יט]. אלמא כוליה בעינן: מדרבי
חלקו של קומץ ונראה לפרש דלאו
ת"ש ר' אליעזר פוטר עד שיקריב את כולן
ד] תיבות לא ילפי נמחקות (ש"מ,
כתה"י): ה] נ"א דפנים מחוץ
אליעזר פשיט מר. בתמיה. רבי
לאשתרויי באכילה קאמר אלא דאי
אמר ליה רבה בר רב חנן לאביי מדר' אליעזר
(כתה"י וש"מ). וז"ל הגרי"ב
אליעזר אפי' בכולו קיים נמי פטר
משרא שרי פלגא אידך פלגא באיסור'
מרש"י נראה שגרסתו היתה
פשיט מר אמר ליה בפירוש שמיע לי מיניה
ואנן לרבנן מיבעי לן דמחייבי בכולו
קיימא ואי אכיל לה לקי כמו אוכל
בגמרא ואע"ג דפנים מחוץ
דרב עד כאן לא פליגי רבנן עליה דר'
ועיין משל"מ פי"ט מהל' מעה"ק
ח]
קיים ומודו בשחסר בפנים: והאיכא
בשר חטאת ואשם קודם זריקה ואי
ד"ה ומ"ש, נראה שגרסתו היתה
אליעזר אלא דאיתיה בעיניה אבל בחסרון
חציצה. שהבשר כ] אינו ראוי
איקלושי מקליש לכולה מנחה לא לקי
כמו שהוא לפנינו וע"ש, עכ"ל.
מודו ליה לאו דחסר בחוץ לא דחסר בפנים
נ"א ילפי רבנן ואפילו פנים
להקטרה חוצץ בין אימורין למערכה
כלל אי נמי לענין מעילה וכי האי
מחוץ (כי"צ): ו] נ"א איפסל
ת"ש וכולן שחסרו והקריבן בחוץ פטור לאו
ודכוותיה בפנים לאו העלאה היא
גוונא בנדרים בפרק נערה (דף סח.)
ט]
להו מה לי פסול יוצא מה לי
פסול חסרון או (כתה"י וש"מ):
דחסר בחוץ לא דחסר בפנים: המקריב
דרחמנא אמר (ויקרא א) על העצים
בעל מיגז גייז או אקלושי מיקליש
ז] אין, חסרון דליתיה כו' (כי"ר
אשר על האש. וקס"ד דמתני' רבי
כגון דנדרה מן תרין זיתין ושמע
קדשים: אמאי והאיכא חציצה אמר שמואל
וק'). נ"א או דילמא יוצא איתיה
בעיניה, חסרון כמאן (דאווד)
יוסי היא דאמר [לעיל קח.] אינו חייב עד
ארוס והפר לה ואכלתינון אי אמר
כשהפכן ור' יוחנן אמר אפילו תימא שלא
[דאבד] דמי אמר כו' (כי"צ):
שיעלה לראש המזבח כהקטרת פנים:
מיגז גייז לקיא אי אמר מקלש קליש
ח] צ"ל דמר (ש"מ, כתה"י).
הפכן והא מני רבי שמעון היא דאמר א)אפילו
כשהפכן. החלבים למטה: מתני'
איסורא בעלמא הוא: ואי אליבא
ובדק"ס כתב שהיא הנוסחא
העלו על הסלע חייב רב אמר מין במינו
האמיתית: ט] שחסרו כל שהן
ב)
י]
מנחה שלא נקמצה. לא חזי לפנים
דר"מ דאמר מפגלין בחצי מתיר. הך
אינו חוצץ: מתני' מנחה שלא נקמצה
והקריבן (כתה"י, שמכ"י וב"ש).
ב
הילכך המקריבה בחוץ פטור: קמצה
סוגיא דלא כריש לקיש דאמר לעיל
וכ"ה במשנה לעיל ברוב כתה"י:
י] נ"א הסלע או על האבן חייב
והקריבה בחוץ פטור ג קמצה וחזר קומצה
וחזר קומצה לתוכה והקריבה בחוץ
בפרק בית שמאי (דף מא:) טעמא
.
רב אשי אמר מין (כי"מ, צ' וק')
לתוכה והקריבו בחוץ חייב: גמ' ואמאי
חייב. שכיוצא בה בפנים כשירה כדתנן
דרבי מאיר משום דכל העושה על
וכן בכי"ר וש"מ, אך שם ליתא
יא]
יב]
אשי. [ועי' ח"נ שרוצה ליישב
בהקומץ (מנחות דף כג.) נתערב קומצה
דעתו ראשונה הוא עושה וצ"ע אי
ליבטלי שירים לקומץ אמר רבי זירא נאמרה
ג)
דברי הרמב"ם מהא דמייתי דברי
בשיריה לא יקטיר ואם הקטיר עלתה
שחט סימן אחד וקבל כח] אחד דמו
הקטרה בקומץ ונאמרה הקטרה בשירים מה
רב אחרי שמואל]: יא] צ"ל
לבעלים: גמ' וניבטלי שירים
והקריבה (ש"מ, כתה"י):
וזרקו כיון דחשיב חצי מתיר אי אמרינן
הקטרת קומץ אין קומץ מבטל חבירו אף
יב] וניבטלו שירים כו' כצ"ל
יג]
לקומץ. ברובא והוי כמאן דליתיה
מישרא שרי ומיהו הא פשיטא אי לא
ותיבת אמאי נמחק (*ש"מ):
הקטרת שירים אין שירים מבטלין קומץ:
ולא ניחייב עליה ובמנחות (דף כג:)
גמר אחר כך שחיטתו לא שרי:
יג] מה הקטרה האמורה בקומץ
מתני' הקומץ והלבונה שהקריב את אחד
אין כו' אף הקטרה האמורה
ד)ד
נמי פרכינן לה גבי הקטרת פנים:
בשיריים כו' (כתה"י וש"מ):
מהן בחוץ חייב ר' אליעזר פוטר עד שיקריב את השני אחד בפנים ואחד
ה
נאמר הקטרה בקומץ. וקמץ והקטיר
יד] נ"א אקלושי מקליש. וכן
בסמוך (כי"מ, וכ"ה ברש"י):
בחוץ חייב שני בזיכי לבונה שהקריב את אחד מהם בחוץ חייב ר' אליעזר
(ויקרא ב): ונאמר הקטרה בשירים.
ו
טו] צ"ל דמים (ש"מ, כתה"י).
פוטר עד שיקריב את השני אחד בפנים ואחד בחוץ חייב: גמ' בעי ר'
לא תקטירו ממנו אשה לה' (שם) ז) כל
וכ"ה לעיל קז ע"א: טז] נ"א ונתן
ז
פרס (כי"פ, ב"ש). נ"א ונתן חצי
שממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו
יצחק נפחא קומץ מהו שיתיר כנגדו בשירים מישרא שרי או קלושי יד]
ולפנינו ע"פ
פרס (כי"י וד"ו).
דהיינו שירים: אין קומץ מבטל קומץ.
בה"ז. וראה בש"נ לעיל קט ע"ב
מיקלש אליבא דמאן אי אליבא ה) דרבי מאיר דאמר מפגלין בחצי מתיר
אות כד: יז] צ"ל להקטרת (ב"ש,
ואפי' רבה עליו כדאמרינן בהקומץ
מישרא שרי אי אליבא דרבנן דאמרי אין מפגלין בחצי מתיר לא מישרא
כתה"י): יח] נ"ב ואי הוה
רבה (מנחות דף כב.) ולקח מדם הפר
אמרינן קביעותא דמנא
שרי ולא מקלש קליש אלא אליבא דרבי אליעזר ר"א כרבנן סבירא
קביעותא היא כיון דחסר כל
ומדם השעיר הדבר ידוע שדם הפר
ליה דאמר אין מפגלין בחצי מתיר (א) אלא אליבא דרבנן דהכא מאי
שהוא והקריבו בחוץ פטור
מרובה מדם השעיר מכאן לעולין
(ב"ש מספר ישן): יט] את כולן
מישרא שרי או קליש מקלש תיקו: מתני' הזורק מקצת דם בחוץ
שאין מבטלין זה את זה: מתני'
ו) ח
כצ"ל (*ש"מ): כ] שהבשר למטה
טו]
שאינו ראוי (כי"פ): כא] צ"ל
הקומץ והלבונה. של מנחת נדבה
: כב] צ"ל וביררן
להם (*ש"מ)
שניהם מתירין את שיריה לאכילה הילכך רבי אליעזר פוטר דבעי הקטרת כל המתיר: אחד בפנים. תחילה ואחר כך השני בחוץ:
לחלקו (*שמכ"י וב"ש). וכ"ה
בד"ו ב' וג' כאן ובלשון רש"י
חייב. שזה גמר ובו הכל תלוי: שני בזיכי לבונה. מתירין לחם הפנים דכתיב (ויקרא כד) והיתה ללחם לאזכרה ואמרינן נאמר כאן אזכרה
שבתוס' לחלקן [ובתוס' בד"ו
ונאמר להלן אזכרה מה להלן קומץ מתיר את השירים אף הלבונה מתרת את הלחם ובשירי מנחה כתיב (ויקרא ו) יאכלו אהרן ובניו קדש קדשים
רפ"ב לחולקן]: כג] צ"ל דקומץ
גמ'
(*ש"מ). נ"א דכולהו שירים
מאשי ה' אין לנו כא] אלא לאחר מתנות האשים: מהו שיתיר כנגדו בשירים. הקטיר קומץ לבדו על מנת להתיר חצי השירים ובוררן לחלקן כב]:
שאין בהם מעילה שקומץ
מהו. לאוכלן: מישרא שרי. פלגא לגמרי: או אקלושי מקליש. לאיסורא דכולהו שירים וקומץ כג] ולבונה תרוייהו אכולהו שיריים דמו כד] וכי מקטיר
(כי"ב): כד] צ"ל רמו (שמכ"י
וצ"ק): כה] בקומץ ולא בלבונה
לחד מקליש ליה איסורייהו ומיהו לא אישתרי מידי מינייהו לגמרי: פלוגתא דרבי מאיר ורבנן במנחות בהקומץ זוטא (דף טז.): מפגלין בחצי מתיר.
שהקטיר כצ"ל (*ש"מ): כו] בכי"י
פיגל בקומץ כה] או בלבונה שהקטיר קומץ ע"מ לאכול זית מן השירים חוץ לזמנו פיגול: מישרא שרי. דאי כי מקטיר ליה בשתיקה לא שרי כזית מינייהו
דילמא לא שרי: כז] בדפ"י
לגמרי היכי הויא מחשבה בההוא זית הא דומיא דזריקה בעינן דשרי לגמרי: לא מישרא שרי כו'. כלומר דילמא לא הא ולא הא והיכי פשיטא ליה לר'
הנוסח כאן משובש, ולפנינו תוקן
עפ"י בה"ז. וגי' ש"מ וצ"ק
יצחק נפחא דאו הא או הא עביד: אלא אליבא דר"א. קמיבעיא דאמר לא מחייב עלה לחודיה בחוץ ומשום הכי מספקא ליה לרבי יצחק
דאפילו למאן דאמר יש ברירה
דילמא כו] שרי: ר"א כרבנן ס"ל. ולא שריא ולא מיקלש. לשון קושיא הוא אמאי פשיטא ליה אליביה דאו הא או הא והא ר"א מדקאמר לאו
האיך מתברר כו'. וע"ש:
כח] צ"ל וקיבל את דמו (צ"ק):
הקטרה הוא כרבנן דפליגי עליה דר"מ סבירא ליה: אלא אליבא דרבנן דהכא. דמחייבי אחד מינייהו אלמא הקטרה היא בפנים וקא
מיבעי ליה למאי הילכתא הויא הקטרה למישרי פלגא או לאקלושי והכא ליכא למיפשט מדמחייבי עלה בחוץ ש"מ מישרא שרי דאי נמי לאקלושי
אתיא הויא הקטרה לחיובי בחוץ עלה: מתני' הזורק מקצת דמים. כגון
מתנה אחת ואפילו מחטאות הפנימיות שכל מתנותיהן מעכבות:
חייב