קי: השוחט
והמעלה פרק שלשה עשר
זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומודה רבי אלעזר בדמים.
חייב. לרבנן דלא בעו כולו
מד א מיי' פי"ט מהל'
תימה
מאי קמ"ל רבא מתניתין היא
מתיר ורבי אלעזר נמי
מודה בה
א) מעילה יג: ירוש' סוכה פ"ד
ה"ו, ב) [לעיל לח: לט. לקמן
מעה"ק הלכה ג:
כדאמרינן בגמרא: מי החג. שנתמלאו לשם ניסוך המים בחג
דהא תנן רבי אלעזר אומר אף המנסך כו' שמע מינה
מה ב מיי' שם ולא פסק
קיב.], ג) לעיל מב. יומא ס.,
הסוכות: שירי הדם. של חטאות הטעונין שפיכה ליסוד שהקריב ט]
דמודה ברישא וי"ל דסלקא דעתך דרבי אלעזר קאי אהנהו דלעיל
ד) תענית ב: שבת קג: ועי' ירוש'
כמותו:
מו ג מיי' פ"ג מהל' שמיטה
שביעית פ"א ה"ה, סוכה פ"ד
ולא אמקצת דמים ועוד י"ל דמתניתין איכא לאוקומי בדמים
בחוץ חייב דקסבר שירים מעכבין הילכך מתקבלים בפנים וזריקה
ויובל הלכה ה:
ה"א וה"ו, ר"ה פ"א ה"ג,
גמורה הן: גמ' מודה
ר' אלעזר
החיצונים דבמתנה אחת כיפר ואתא
מז ד מיי' פ"ז מהלכות לולב
ה) סוכה לד. ע"ש מד. תענית ג.
הלכה כ:
בדמים. ואפי' בחטאות הפנימיות
ע"ש מו"ק ג: ירוש' שביעית
רבא לאשמועינן דאפילו בפנימיים
חייב ר"א אומר אף המנסך מי החג בחג
א א)
א]
מח ה מיי' פ"י מהל' תמידין
וסוכה שם ה"א, ו) רש"ק מ"ז,
ומוספין הלכה ו: דכל מתנות מעכבות אפ"ה מודה
דהא בפנים אם נשפך הדם אחר
בחוץ חייב רבי נחמיה אומר שירי הדם
ז) ירוש' סוכה פ"ד ה"ו,
ב)
מט ו מיי' פי"ט מהל'
שהקריבו בחוץ חייב: גמ' אמר רבא ומודה
ח) [שם עיר, ערכין לב.],
ר"א דחייב על מקצת בחוץ דתניא ג]
שנתן מתנה אחת מהניא
הך דיהבה
❖
ב
ב]
ט) ובספרים שלנו איתא שם בפ'
מעה"ק הלכה ג:
ומביא פר אחר ומתחיל ממקום
ר"א אומר ממקום שפסק הוא
רבי אלעזר בדמים דתניא ג] ג)רבי אלעזר ורבי
רש"י כפי' התו' ופי' התו' שכתבו
שפסק: דתנן כו'. במסכת יומא
מתחיל ולעיל נמי בפרק בית שמאי
כאן בשם רש"י כתבו שם תו' בשם
❖
שמעון אומרים ממקום שפסק הוא מתחיל:
י"מ ועי"ש, ועי' רש"ק.
מוסף רש"י (דף מב.) דאמר והאמר רבא מודה
בהוציאו לו (דף ס.): יודפאה. דמן
רבי אלעזר אומר אף המנסך מי החג [בחג]
יודפת ח): ניסוך המים דאורייתא.
ר"א בדמים גבי חטאות פנימיות
חייב. דהויא זריקה בפנים
מייתי לה: אי מה להלן בשאר
בחוץ: א"ר יוחנן משום רבי מנחם יודפאה
דכוותיה, דתנן (לעיל לו:) כל
הילכך בחוץ נמי מיחייב עלה: אמר
תורה אור השלם
א)
הניתנין על מזבח החיצון שנתנן
ימות השנה אף כאן בשאר ימות
ליה ריש לקיש. אי רבי אלעזר
רבי אלעזר בשטת רבי עקיבא רבו אמרה
במתנה אחת כיפר (לעיל קז.) אף
1. וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד מִלְּבַד
השנה. תימה דהא רבי עקיבא מודה
המנסך מי החג בחג בחוץ
מההוא קרא יליף ובההוא קרא
דאמר ניסוך המים דאורייתא דתניא ד) רבי
עֹלַת הַתָּמִיד מִנְחָתָהּ וּנְסָכֶיהָ:
❖
חייב. משום מעלה בחוץ, דכל
במדבר כט, לא
דאין ניסוך המים אלא בחג ויש ספרים
מים ויין איתקוש אלמא י] שלשת לוגין
עקיבא אומר 1 ונסכיה בשני ניסוכים הכתוב
דבר שהוא מתקבל בפנים חייבין
דגרסי הסך נסך בשני ניסוכים וההוא
בעינן כנסכי יין של עולת התמיד:
עליו משום שחוטי חוץ (מעילה
מדבר אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין אמר
יג:) שירי הדם. אף של חטאות
הגהות הב"ח
והא ר' אלעזר מי החג קאמר.
קרא בתמיד כתיב וליתא דר' נתן
ממקום
החיצונות (לעיל לח:)
ליה ריש לקיש לר' יוחנן אי מה להלן שלשת
גריס הכי בריש מסכת תענית (דף ג.)
ואפילו פחות משלשת לוגין דאיכא
(א) גמ' לשם חג חייב במאי
שפסק הוא מתחיל. ר"א ור"ש
לוגין אף כאן שלשת לוגין והא ר"א מי החג
פליגי אתנא קמא דאמר נתן מקצת
קמיפלגי אמר רב נחמן בר
ואפילו לרבי נתן נמי לא מישתמיט
למאן דאמר (סוכה דף מח.) בלוג היה
❖
מתנות שבפנים ונשפך הדם יביא
יצחק:
קאמר אי מה להלן בשאר ימות השנה אף כאן
מנסך יא]: בחג קאמר. בלשון קושיא
תנא דלימא ניסוך המים כל השנה
ד]
דם אחר ויתחיל בתחילה, הואיל
ולא גמר אותה כפרה (לעיל מב.).
בשאר ימות השנה [ור"א] בחג קאמר
גרסינן ליה: אישתמיטתיה. למנחם
כולה ואמר רבינו תם דמצא בספרים
ה]
ר"א ור"ש אומרים ממקום שפסק
שינויי נוסחאות
יודפאה: הא דא"ר יוחנן כו'.
ישנים אי מה להלן בשאר ימות החג
אישתמיטתיה הא דאמר רבי אסי דאמר
הוא מתחיל, ואפילו לא נגמרה
ו] ה)
א] צ"ל ר' אלעזר (שמכ"י). יצויין
אותה כפרה אין צריך לחזור וליתן
לא דלרבי עקיבא לא רמזה אלא בששי
אלמא לכולי עלמא דאורייתא הוא
רבי אסי אמר רבי יוחנן משום רבי נחוניא
שבכתה"י ובד"ו אין עקביות
מה שנתן (יומא ס.) בשני
ואמרינן במסכת תענית (שם) אלא
הילכך איכא למ"ד בלוג גמירי לה
ניסוכים הכתוב מדבר. שני
באיזכור שם זה בכל הסוגיות
איש בקעת בית חורתן ג עשר נטיעות
או אין להם שיעור: [מאי בינייהו].
הך דתנן ניסוך המים כל שבעה מני
(מדף קט ע"ב עד קי ע"ב) בין
ניסוכים על קרבן אחד (תענית ב:).
ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני
ד
ה
במשנה ובין בגמ', לפעמים ר'
וכיון דניסוך המים נפקא ליה
אי רבי עקיבא האמר בששי מזכיר
במאי קמיפלגי ומאי קא אתי רבי
אליעזר ולפעמים ר' אלעזר, וכך
מדאורייתא משום הכי קאמר
תנו רבנן ו המנסך שלשת לוגין מים בחג בחוץ
אלעזר למימר: ביש שיעור למים.
תרי יומי הוו ורבי אלעזר בחג קאמר
דחייב עליו משום מעלה בחוץ: אי
גם ברש"י ובתוס'. ועי' הג' דברי
חייב ר"א (בר"ש) אומר ז] אם מלאן לשם
מה להלן שלשת לוגין. כיון
נחמיה ובדק"ס דמוכח דר'
ז)
ו)
משמע כל ימות החג ונראה שפיר
דקאמר תנא קמא המנסך שלשת לוגין
אלעזר הוא הנכון מדאמר בגמ'
דאמרת דר"א בשיטת ר"ע אמרה
חג חייב מאי בינייהו אמר רב נחמן בר יצחק
ליישב גרסת הספרים דאף על גב
חייב והוא הדין יותר משלשת לוגין
(א)
ר"א בשיטת ר"ע רבו. וראה
דדריש נסכיהם ואמרת דניסוך
בש"נ לעיל קט ע"ב אות ז: ב] צ"ל
המים הוי דאורייתא כמו ניסוך
ביש שיעור במים ח] קמיפלגי רב פפא אמר
דאין ניסוך המים אלא בחג מכל
דיש בכלל מאתים מנה ואף על גב
שהקריבן. וכצ"ל ברש"י (שמכ"י,
היין, א"כ נימא הכי אי מה יין ג'
מקום חייבין עליו בחוץ כל השנה
דמלינהו בכלי גדול קדשינהו כלי דאין
לוגין כו' (מעילה שם): עשר
כתה"י): ג] צ"ל דתנן (*גליון).
נטיעות. משנה היא בסדר זרעים
וכ"ה ברש"י ופרי"ד, וכ"ה לעיל
כדאשכחן בשמעתין למאן דאמר
שיעור למי החג למעלה ואתא רבי
מב ע"א. בכי"מ איתא מודה
(שביעית פ"א מ"ו) עשר נטיעות
קרבו נסכים במדבר דמחייב בלא כלי שרת אע"ג דאין מתקבל
אלעזר למימר והוא שמילאן לשם חג כדרך מילואן דהיינו שלשת
המפוזרות בתוך בית סאה שאין
ר"א בדמים ואפי' בחטאות
הפנימיות. ואפשר שגם רש"י
לוגין ותו לא כדתנן (שם) צלוחית של זהב מחזקת שלשת לוגין
בפנים הואיל ובשעת היתר הבמות קריבים בלא קדושת כלי וכדאמרינן
בין זו לזו אלא כמה שיש בין זו
גרס כך, והנקודה צ"ל אחר תיבת
לחברתה, ותפסו בית סאה שהוא
לעיל (דף קח:) במעלה על גבי הסלע דמשום דהויא הקטרה בבמת
ממלא מן השילוח אבל אי הוי טפי לא קדשינהו כלי דלא חזו ליה
הפנימיות. ועי' בתוס':
נ' אמה על נ' אמה מפוזרות לאורך
יחיד מחייב עליו בחוץ בשעת איסור הבמות ומיהו לא דמי דאין
דיש שיעור למים ואין כלי שרת מקדשין אלא הראוי להם:
ד] קאמר ועוד אי כצ"ל (ר"ב
ורוחב בשוה, חורשין כל בית סאה
רנשבורג): ה] הא בחג (כי"צ).
בשבילן ערב שביעית עד ר"ה,
לך מחוסר זמן גדול מזה וכיון דהשתא לא חזו בפנים היכי מיחייב
בקרבו ותיבת ור"א ליתא בכל כתה"י:
אע"פ שמצוה מן התורה להוסיף
ואמרינן ביומא בריש פרק שני שעירי (דף סב:) שלמים ששחטן בחוץ קודם שיפתחו דלתות ההיכל פטור מ"ט מחוסר פתיחה כמחוסר מעשה
ו] בכתה"י יוחנן [במקום אסי].
מחול על הקדש, כדנפקא לן
ובש"מ דא"ר אסי א"ר יוחנן:
מבחריש ובקציר תשבות חריש של
דמי יב] וא"ת ומאי שנא נסכים בכלי חול מקבלת דם בכלי חול דאמר רבא לעיל [דף קח.] דקבלה בכלי חול לרבי פטור ויש לומר דלא דמי לקבלה יג]
ערב שביעית הנכנס לשביעית,
ז] אומר והוא שמלאן לשם חג
בכלי חול בפנים וזרק בחוץ אין לנו לחייב מחמת דכשר בבמה הואיל וכבר נפסל בפנים ולא דמי לנסכים שמקריבין בחוץ בכלי חול דלא
ואסור לחרוש ל' יום לפני ר"ה
במאי קמיפלגי אמר רב נחמן
נפסלו בפנים: אישתמיטתיה כו'. פי' בקונטרס למנחם יודפאה ותימה דהא רבי יוחנן אמרן לתרוייהו ושמא לבתר הכי
כו' (*שמכ"י וב"ש). ועי' קר"א
כדאמרינן בשמעתא קמייתא
בד"ה המנסך שכ"ה גי' רש"י.
דמו"ק (ג.) מקראי, בנטיעות
שמעה רבי יוחנן וי"ל יד] דאישתמיטתיה לריש לקיש דאי הוה שמעה לא היה מקשה כלום דהוי מצי לפרושי בשיטת רבי עקיבא רבו אמרה
(ולפ"ז אין צורך בהגהת 'מאי
נאמר למשה מסיני שמותר לחרוש
בינייהו' ברש"י). תיבת (בר"ש)
תחתיהם עד ר"ה כדי שלא יבשו,
דאמר ניסוך המים דאורייתא ולאו מטעמיה ולפי' זה משמע דאיכא למאן דאמר ניסוך המים דרבנן וזהו תימה דאפילו למאן דאמר (מנחות
ליתא בכתה"י ולפנינו מחקוה
ואם עשר הן ומפוזרות כהלכתן
דף קו.) חולין בעזרה לאו דאורייתא טו] שתקנו חכמים לנסך חולין בעזרה שמא טז] לפי שהוא אז זמן גשמים כדי שיזכרו לפני המקום להתברך
ע"פ בה"ז ועי"ש, ועי' ס' מנחת
בתוך בית סאה, נאמר למשה
במי גשמים וקצת משמע בריש לולב וערבה (סוכה דף מד.) דריש לקיש הוה ידע להא דר' יוחנן דעשר נטיעות ערבה וניסוך המים
יהודה שכ' להוכיח דרש"י הוה
שיונקות בבית סאה כולה ומותר
יז]
גריס לה: ח] צ"ל למים (שמכ"י,
לחרוש את כולן בשבילן, אבל אם
גבי הא דאמר ריש לקיש התם כהנים בעלי מומין היו נכנסים בין האולם ולמזבח כדי לצאת בערבה ושמא נהי דשמיע ליה ערבה ניסוך . נ"א יש שיעור למים
אינם עשר או שאינן מפוזרות
כתה"י)
המים לא שמיע ליה ומיהו לא יתכן פי' זה לפי' הקונטרס במעילה פרק ולד חטאת (דף יג:) דתנן התם נתנן לצלוחית מועלין בהן
כהלכתן, חורש תחת כל אחת ואחת
איכא ביניהו ת"ק סבר יש
כשיעור יניקתה לפי חשבון עשר
שיעור ואע"ג דמילאן לשום
אמר ריש לקיש אין מועלין אלא בשלשת לוגין ורבי יוחנן אמר מועלין בכולן ופריך למימרא דקסבר ריש לקיש יש שיעור למים והא תנן
לבית סאה, ובאילנות זקנים נאסר
חג אי איכא שלשת לוגין אין
רבי אלעזר אומר אף המנסך מי החג בחוץ חייב ואמר רבי יוחנן משום ר' מנחם יודפאה רבי אלעזר בשיטת רבי עקיבא אמרה דדריש
ל' יום לפני ר"ה, כדאמרינן במו"ק
ואי לא לא ור' אלעזר סבר אין
(שם) לר' ישמעאל מהלכתא ולר"ע
שיעור למים ואם מילאן לשום
ונסכיה אחד נסכי יין ואחד נסכי מים ואמר ליה ריש לקיש אי מה יין שלשת לוגין אף מים נמי שלשת לוגין מכלל דקסבר ריש לקיש אין
חג מיחייב רב פפא (כי"צ). וגי'
מקראי, וחכמים עשו סייג לתורה
שיעור למים ומשני לטעמיה דמנחם יודפאה קאמר ט) ופי' בקונטרס יח] דריש לקיש דאמר יש שיעור למים היינו לטעמיה דמנחם דאמר רבי אלעזר
זו מתאימה לפי' ר' חיים
ואסרו בשדה הלבן מפסח ואילך
שבתוס': ט] צ"ל שהקריבן
ובשדה האילן בזקנים מעצרת
בשיטת רבי עקיבא אבל איהו סבירא ליה כרבי יוחנן רביה דאין שיעור למים ומיהו לא יתכן אותו פי' דמעילה דלמה ליה למימר לטעמא
(ש"מ): י] נדצ"ל אימא (באה"מ):
ואילך, ואמרו בזקנים מפני
דמנחם יודפאה הוה ליה למימר לטעמיה דרבי עקיבא ורבי אלעזר ור' נתן ונראה לפרש לטעמיה דמנחם יודפאה היינו מה שהקשה אי
יא] צ"ל מנסך כל שמונה (ב"ש
שיונקים הרבה, שלש אילנות לבית
מה להלן שלשת לוגין דלרבי עקיבא יש שיעור ורבי אלעזר מי החג קאמר אלמא סבירא ליה אין שיעור ולא משום דסבירא ליה כרבי
וצ"ק): יב] כאן הס"ד, ומכאן ועד
סאה הרי אלו מצטרפים וחורשים
סוה"ד שייך לתוס' לקמן ריש דף
כל בית סאה בשבילן עד עצרת לפי
אלעזר דר"ל קסבר יש שיעור אלא לאפוקי ממנחם יודפאה קאתי דאמר רבי אלעזר בשיטת רבי עקיבא:
קיא ע"א ד"ה בקרבו (צ"ק)
:
שכולו צריך להן ויצתה מתורת שדה
ביש
שיעור במים קא מיפלגי. פירש בקונטרס דקאמר תנא קמא המנסך שלשת לוגין חייב והוא הדין יותר מג' לוגין דיש בכלל
יג] צ"ל דקבלה (ב"ש): יד] צ"ל
לבן ונעשית שדה אילן, ואם אינם
ויש לפרש (ב"ש). נ"א ויש
שלש חורש לכל אחד תחתיו לפי
מאתים מנה ואע"ג דמלינהו בכלי גדול קדשינהו כלי דאין שיעור למי החג למעלה ואתא רבי אלעזר למימר והוא שמלאן לשם חג
: טו] דאורייתא
חשבון עד עצרת והשאר אסור
מפרשים (צ"ק)
כדרך מילואן דהיינו שלשת לוגין ותו לא כדתנן צלוחית של זהב מחזקת שלשת לוגין ממלא מן השילוח אבל אי הוו טפי לא קדשינהו כלי דלא
לא מסתבר שתקנו כנדצ"ל:
מפסח ואילך (סוכה לד.). אע"ג
טז] צ"ל ושמא (צ"ק, ד"ו):
דבשאר שדות אין חורשין לפני
חזו ליה דיש שיעור למי החג ואין כלי שרת מקדשין אלא הראויין להן עד כאן לשונו וקשה דהא רבי אלעזר מי החג קאמר לעיל דאין
יז] וקצת קשה דמשמע כו' כצ"ל
שביעית ל' יום זה חורשין דהואיל
שיעור למים כלל לא למעלה ולא למטה כדמוכחא נמי ההיא דמעילה (שם) ומפרש הר' חיים איפכא דתנא קמא סבר יש שיעור
(צ"ק): יח] ובספרים שלנו איתא
אם אין חורשין סביבן מפסידין
(תענית ג.) ערבה. להקיף המזבח
שם בפי' רש"י כפי' התוס', ופי'
דנקט שלשת לוגין לא פחות ולא יותר ואתא רבי אלעזר למימר והוא שמלאן לשם חג דקבעינהו מנא דרבי אלעזר לטעמיה דאמר לעיל
התוס' שכתבו כאן בשם רש"י
(מו"ק ג:). למקדש, דאילו ערבה
קביעותא דמנא מילתא הוא אבל לא קבעינהו מנא חייב בפחות משלשת לוגין דאין שיעור למים ור' אלעזר לטעמיה דאמר במתני' מי החג:
ללולב מקרא נפקא: וניסוך
כתבו שם תוס' בשם י"מ, וע"ש
המים. לתמידין של שחר שבעת
ועי' רש"ק (גליון):
ימי החג, כדאמרינן בפרק לולב וערבה (מח.) והתם מפרש כיצד מנסכין בין מים בין יין, וכל קרבנות כל ימות השנה אין נסכיהם אלא יין, חוץ מן החג בתמיד של שחר שצריך שני ניסוכין: הלכה למשה מסיני. אלו שלשה נשאלו בית המדרש מנין
להם מן התורה והשיבו שהלכה למשה מסיני הם, ושמע השומע וגרסם כסדר ששמעם (סוכה לד.):