השוחט
והמעלה פרק
שלשה
עשר
זבחים קיא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בקרבו
נסכים במדבר קא מיפלגי. פי' בקונטרס ותרוייהו אית
בקרבו נסכים במדבר קמיפלגי. ותרוייהו אית להו יש שיעור למים יג]
נ א ב מיי' פרק יט מהלכות
א) ע' לקמן קיח. ספרי שלח
ק"ז, ב) ע' מנחות פח., ג) ירוש'
מעה"ק הלכה ג ד:
להו יש שיעור למים ואי אפשר לומר כן דר"א
וכי מלי טפי לא קדשינהו כלי. ותנא קמא דמחייב לא בעי בנסכים
נא ג ד ה מיי' שם פי"ח הל'
מגילה פ"א פי"א, ד) [לקמן
❖
על כרחין סבר אין שיעור אלא תרוייהו סברי אין שיעור ושלשת לוגין
קדושת כלי לחייב עליהן בחוץ דקסבר קרבו נסכים באהל מועד
יח:
קיח.] קידושין לז: ספרי שלח
במה
ק"ז, ה) יומא ס: [לעיל מב: נב:
דתנא קמא לאו דוקא כז]: גדולה ובמה קטנה. יש מפרשים
שבמדבר כל ארבעים שנה הילכך ביאת הארץ האמורה בפרשת
מנחות טז:] ירוש' יומא פ"ה
נסכים בשלח לך ללמדנו בא שבשבע
דבמה גדולה קרי שעת איסור הבמות
ה"ו, ו) לעיל פה., ז) לעיל ו.,
תורה אור השלם
❖
ח) [ד"ה אודו]
של כיבוש הארץ ושבע של חילוק
ובמה קטנה שעת היתר ופירוש
בקרבו נסכים במדבר פליגי רבינא אמר
א)
א]
1. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ
הארץ כשהיו בגלגל והותרו הבמות
הקונטרס עיקר דתרוייהו כח] היתר
בלמדין ניסוך המים מניסוך היין פליגי ת"ר
אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ
כדתנן בפרק בתרא (לקמן דף קיב:)
הבמות אלא דבמה גדולה היא במת
שינויי נוסחאות
מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן
א המנסך שלשה לוגין יין בחוץ חייב ר' אלעזר
❖
במדבר טו, ב
לָכֶם:
ציבור ובמה קטנה היא במת יחיד
תהא במה קטנה של כל יחיד טעונה
א] צ"ל קמפלגי. וכן להלן בסמוך
בר"ש אומר והוא שקדשן בכלי מאי בינייהו
ואע"ג דרבי ישמעאל אמר להטעינה
נסכים דמשום במת ציבור לא איצטריך
(*ש"מ). נ"א רב פפא אמר כלי
אמר רב אדא בר רב יצחק בירוצי מידות
ב)
שרת מקדשין שלא מדעת
ב]
הגהות הב"ח
נסכים לבמה גדולה ודריש מושבות
למימר ביאת הארץ דהא מן המדבר
איכא ביניהו מר סבר כלי שרת
איכא בינייהו רבא בריה דרבה אמר קרבו
נתחייבו בכך וכיון דבמות יחיד טעונין
לאחר ירושה וישיבה כדפירש בקונטרס
ג]
(א) גמ' כדברי האומר שירי
מקדשין שלא מדעת ואע"ג
נסכים בבמה איכא בינייהו ובפלוגתא דהני
הדם מעכבי: (ב) רש"י ד"ה
דלא מילאן לשם חג ומר סבר
נסכים והתם כלי שרת ליכא כדאמר
וכדתניא בספרי ובפרק קמא דקדושין
ד]
כשהוא אומר אל ארץ
אין מקדשין אלא מדעת ואם
תנאי דתניא במת יחיד אינה צריכה נסכים
בפרק בתרא (לקמן דף קיג.) בחוץ
(דף לז.) ואז נאסרו הבמות שבאו כט]
מושבותיכם אשר אני: (ג) ד"ה
ה] ג)
מילאן לשום חג אין ואי לא לא
רבינא (כי"צ): ב] בריה דרב
ואם איתא וכו' הני נמי עבודה
נמי מיחייב עלייהו בשעת איסור
לשילה ומ"מ ל] אף כשהותרו אחרי כן
דברי רבי וחכ"א טעונה נסכים והני תנאי כהני
יצחק כצ"ל (*ש"מ): ג] נ"א רבא
כצ"ל ותיבת כתחילת נמחק:
הבמות בלא קידוש כלי הואיל ובשעת
בנוב וגבעון מודה רבי ישמעאל
תנאידתניא כי תבאו להטעינה נסכים בבמה
(ד) ד"ה מחלוקת דעיכוב
בריה דרבא (כי"צ וק'). נ"א רבה
1
היתר הבמות קריבין בלא קדושת כלי
דבמת ציבור טעונה נסכים:
בריה דרבא (ש"מ. וכ"ה ברש"י).
שירים באיזהו מקומן
גדולה הכתוב מדבר אתה אומר בבמה גדולה
נ"א בספרי יד רב אחא בריה
בשיריים הפנימיים בחטאות
לדברי רבי ישמעאל לא קרבו
כדאמרן לעיל [קח:] במעלן על גבי
❖
: ד] נ"א
הפנימיות:
דרב איקא (ב"ש)
או אינו ו] אפי' בבמה קטנה כשהוא אומר 1אל
נסכים במדבר. בקדושין
סלע משום דהויא הקרבה בבמת יחיד
במדבר (כי"צ וב"ש וכ"ה ברש"י):
ארץ מושבותיכם וגו' אשר אני נותן לכם
ה] נ"א דתניא עולת במת יחיד
ז]
בשעת היתר הבמות מיחייב עלה
(ג"ז שם) פירש בקונטרס דלכולי
אינה טעונה נסכים (כתה"י).
מוסף רש"י
הרי ח] בבמה הנוהגת לכולכם הכתוב מדבר
בשעת איסור דהא בפנים אם עלה
עלמא קרבו בקרבן ציבור ואיני יודע
[בכי"מ וק' ליתא במת]: ו] אינו
בירוצי המדות. כשמודדין יין
אלא בבמה (כתה"י וב"ש. וכ"ה
דברי רבי ישמעאל ר"ע אומר כי תבאו
לא ירד כדאמרן לעיל (דף פד:) מנין
מי הזקיקו לכך ושמא משום דקתני
ברש"י). [בכי"צ לבמה בכל
וממלא כלי ביותר יש בו בירוצין,
ליוצא אם עלה לא ירד שהרי יוצא כשר
בסיפרי אמר אחד מתלמידי רבי
להטעינה נסכים בבמה קטנה הכתוב מדבר
הענין]: ז] תיבות אל ארץ
ואם מיד מערה בכלי גדול נמצאו
מושבותיכם וגו' נמחק (ש"מ,
בירוצין בתוכו, ואם לאו נופל לארץ
בבמה. ור' אלעזר סבר לא קרבו
ישמעאל בא הכתוב ללמדך על הנסכים
אתה אומר לבמה קטנה או אינו אלא לבמה
כתה"י): ח] תיבת הרי נמחק
מאליהם (מנחות פח. מכת"י): לא
נסכים במדבר וביאת הארץ האמור
שלא נתחייב יחיד על הנסכים אלא
(ש"מ, כתה"י): ט] הדם שהן סוף
קרבו נסכים במדבר. ואע"ג
גדולה כשהוא אומר אל ארץ מושבותיכם
בנסכים לאחר ירושה וישיבה לאחר
מביאתן לארץ וזה לשון הקונטרס
עבודה כצ"ל (ש"מ, כתה"י
דכתיב במלואים (שמות כט) וזה
הרי בבמה הנוהגת בכל מושבות הכתוב
ופרי"ד): י] ] נמי תחלת עבודה
אשר תעשה על המזבח, וכתיב ביה
ח]
שקבעו משכן בשילה יד] הוא דנתחייבו
דפירש בקדושין (ג"ז שם:) ר' ישמעאל
נינהו תיובתא כצ"ל (ש"מ, כתה"י
נסכים בעולת התמיד, בקרבן ציבור
מדבר כשתמצא לומר לדברי רבי ישמעאל
לפיכך הוצרכה ביאת הארץ לכתוב
סבר לא קרבו נסכים במדבר ואף
ופרי"ד): יא] נ"א וכי (כי"צ).
הוא דהוו אבל היחידים לא נתחייבו
טו]
לא קרבו נסכים במדבר ולדברי ר"ע קרבו
וכ"ה ברש"י ובתוס': יב] נ"א
בנסכים אלא מביאת הארץ ואילך
ד)
משום שכל ארבעים שנה שבמדבר
על גב דכתיב במילואים וזה אשר
לאחר ירושה וישיבה: קרבו
א"ה נימא ליה כי אמרי אנא
נסכים במדבר: רבי נחמיה אומר שירי הדם
תעשה על המזבח וכתיב בה נסכים
לא קרבו במשכן ובא הכתוב לחייבו
נסכים במדבר. ליחיד, משקרבו
בפנימיים אלא לדבריו כו' (ד"ו
טז]
יז]
לרבים (קדושין לז:) כשהוא אומר
שהקריבן בחוץ חייב: א"ר יוחנן [תנא] רבי
בשילה ובית עולמים ולא בשנות יח]
בעולת תמיד בקרבן ציבור הוא דהוי
רפ"ט וש"ח וש"מ. וכעי"ז בכי"ר
וברש"י). בשאר כתה"י הנוסח
אל ארץ מושבותיכם. בכל
הכיבוש והחילוק בבמות הקטנות
אבל היחידים לא נתחייבו בנסכים
נחמיה כדברי האומר שיריים מעכבין
כמתוקן לפנינו [בלא התיבות
מקום קאמר, ובבמת יחיד הנוהגת
ה)
(א)
שבסוגרים]. בכי"צ ולדבריו:
בכל מושבות הכתוב מדבר, והאי
הילכך לא קרבו נסכים בבמה קטנה
אלא מביאת הארץ לאחר ירושה
מיתיבי רבי נחמיה אומר שירי הדם שהקריבן
דתליה בביאת הארץ, ה"ק עד
יג] למים ואין כלי שרת
שהיא יט] שלא בכלי שרת ואי אסקינהו
וישיבה ורבי עקיבא סבר קרבו נסכים
מקדשין אלא הראוי להן כצ"ל
עכשיו הייתם במשכן שהבמות
בחוץ חייב אמר לו ר"ע והלא שירי הדם
ליחיד במדבר: כי קאמר רבי נחמיה
(ש"מ): יד] בשילה ובבית
בשאין מוקדשין בחוץ לא מיחייב
נאסרו ועדיין לא הקרבתם נסכים
שירי מצוה הם אמר לו איברין ופדרין יוכיחו
אלא בבמות ציבור ומשתבואו לארץ
עולמים הוא דנתחייבו ולא
בשיריים הפנימיים. לעיל בפרק ב"ש
עלייהו והכי נמי אמרינן לקמן דמאן
בשעת כיבוש (ש"מ): טו] צ"ל
כל י"ד שנה שלא הוקבע משכן
שהן שירי מצוה והמקריבן בחוץ חייב אמר
(דף לט.) משמע דרבי נחמיה איירי
דבעי קדושת כלי בנסכים סבר לא
ליכתב (*ש"מ): טז] קרבו נסכים
שילה והיו שוכנים בגלגל טרודים
במשכן (כי"פ): יז] לחייבן
במלחמה וקי"ל שהותרו הבמות,
לו לא אם אמרת באיברים ופדרים שהן
קרבו נסכים במדבר: רבינא אמר
בשיריים החיצונים ושם פירשתי:
: יח] בכתה"י וש"מ
בא כתוב זה ללמדנו כי תבואו אל
À
(כתה"י)
וכי
תחלת עבודה תאמר בשירי הדם שאינן
בלמדין ניסוך המים כו'. ודכ"ע קרבו
תניא ההיא בשיריים החיצונים.
בשעת: יט] שהיא בלא כלי
הארץ ותהא במת יחיד מותרת אף
ט]
היא תטעון נסכים (קידושין לז.):
שרת וכי אסקינהו בשאינן
נסכים במדבר וביאת הארץ האמור
ומה שהשיב לו איברים יוכיחו
תחלת עבודה ואם איתא לימא ליה הני נמי
י]
: כ] נ"ב
כשתמצא לומר. כשתדקדק
מקודשין בחוץ (*ש"מ)
בנסכים לבמה קטנה אתא וקרבו
אע"ג דאיהו גופיה לא חייש בהאי
מעכבי תיובתא והשתא דאמר רב אדא
ותדע מיצוי הדברים (ב"מ מ:):
ומה שהוא בפנים בתוך הכלי
מלק בחוץ. כתיב אשר ישחט
אינו מתחייב עליו לפי שאין בו
בבמה בלא קידוש כלי ומיהו בניסוך
טעמא אורחיה דתנא הכי כדפרישית
בר אהבה מחלוקת בשיריים הפנימיים
שיעור. מס' ישן (ב"ש וח"נ).
למעוטי מולק (לעיל קז.):
היין אשכחן בניסוך המים לא אשכחן
בפרק התערובת (לעיל דף עז:) ח) :
השוחט את העוף בפנים
[א"ה נר' דהג' לוגין בודאי
אבל בשיריים החיצונים ב דברי הכל לא
נתקדשו גם לר"א, רק כוונתו על
והעלה בחוץ פטור. על
דהא חובת ציבור הן ולא קרבו אלא
מעכבי כי קאמר רבי נחמיה בשיריים
הבירוצין לבד דלא תימא ניקדשו
העלייתה, דאינו מתקבל בפנים
בבמת ציבור בכלי שרת ובהא פליגי
מחמת שהן בתוך הכלי]: כא] צ"ל
אלא מלוק (לעיל פה.):
הפנימים כי תניא ההיא בשיריים החיצונים (ורבי עקיבא לא ידע מאי
תנא קמא סבר למידין ניסוך המים
יא]
יב]
ה"ג כשהוא אומר כו' ור"ל
דל"ג אל ארץ מושבותיכם, דלא
קאמר רבי נחמיה הוא סבר רבי נחמיה שיריים חיצונים אמר
מניסוך היין לחייב בחוץ ואפי' לא
דריש ליה ממושבותיכם רק מלכם
וקא מהדר ליה שיריים החיצונים ורבי נחמיה) לדבריו דר' עקיבא קאמר:
קדשו בכלי ורבי אלעזר סבר אין
(באה"מ): כב] ציבור לא היתה
מתני'
אלא כצ"ל (*ש"מ): כג] הדם
למידין וניסוך היין הוא דמתחייב
ג המולק את העוף בפנים והעלה בחוץ חייב ד מלק בחוץ
: כד] צ"ל
ישפוך נתקו (כי"פ)
בחוץ בלא כלי אבל ניסוך המים
תחילת (*ש"מ): כה] אמרי אנא
והעלה בחוץ פטור ו) ה השוחט את העוף בפנים והעלה בחוץ פטור
: כו] צ"ל וכן
בפנימים (*ש"מ)
קדשו אין לא קדשו לא: מאי בינייהו.
(*ש"מ): כז] בצ"ק מוסיף ע"פ
במאי פליגי: בירוצי המדות. מה
ס"י [ולפנינו הוא בתוס' דלעיל קי
ע"ב] וא"ת לת"ק דס"ל דלא
שצף על שפת הכלי. ותרוייהו קדושת כלי בעו מיהו רבנן סברי בירוצי מדות של לח נתקדשו ורבי אלעזר סבר לא נתקדשו ותוך כלי בעינן כ]
בעי בנסכים קדושת כלי מאי
ופלוגתא דתנאי היא במנחות (דף פח.): רבה בריה דרבא אמר. תנא קמא לא בעי קדושת כלי ובקרבו נסכים במדבר קמיפלגי לתנא
שנא נסכים בכלי חול מקבלת
קמא קרבו לרבי אלעזר בר"ש לא קרבו כדפרישית: ובפלוגתא דהני תנאי. ר"א בר"ש [כרבי] דאמר אין נסכים בבמה קטנה הילכך
דם בכלי חול דאמר רבא לעיל
דקבלה בכלי חול לרבי פטור.
לא אשכחן ניסוך בלא קידוש כלי ות"ק כרבנן ס"ל דאמרי יש נסכים בבמת יחיד ואשכחן ליה בלא כלי שרת: כי תבאו. בפרשת נסכים
וי"ל דלא דמי לקבלה בכלי
כתיב בשלח לך: להטעינה נסכים בבמה גדולה. בא הכתוב ללמדך שלא קרבו נסכים במדבר ומשבאו לארץ נתחייבו בהן ובבמת ציבור
חול בפנים וזרק בחוץ [דהתם]
אין לנו לחייב מחמת דכשר
ולא בבמת יחיד: או אינו אלא בבמה קטנה. דאילו בבמה גדולה במדבר נמי קרבי ומיהו עד השתא במה קטנה לא הואי דכל מ' שנה
בבמה הואיל וכבר נפסל בפנים
נאסרו הבמות משהוקם המשכן וכשנכנסו לארץ הותרו בשנים שכיבשו וחילקו ובא הכתוב להטעינם נסכים לקדשי במת יחיד: כא] כשהוא אומר (ב)
ולא דמי לנסכים שמקריבין
בחוץ בכלי חול דלא נפסלו
אשר אני נותן לכם כו': ורבי עקיבא אומר להטעינה נסכים לבמה קטנה. דאגדולה לא איצטריך דהא במדבר נמי קרבי: או אינו
בפנים הס"ד: כח] דתרוייהו
אלא לבמה גדולה. ואשמועינן קרא דלא קרבו נסכים במדבר: בכל מושבות. דהיינו במת יחיד דאילו במת ציבור כב] אינה אלא במקום אחד
בשעת היתר כנדצ"ל (באה"מ):
כט] צ"ל כשבאו (באה"מ):
ור' ישמעאל משמע ליה מושבות לאחר ירושה וישיבה: תנא ר' נחמיה. במתני' כדברי האומר באיזהו מקומן (לעיל דף נב.) שירי הדם
ל] צ"ל מ"מ (צ"ק וב"ש):
מעכבין בחטאת הילכך עבודה היא להתחייב עליה בחוץ כשאר זורק מקצת דמים: שירי מצוה הן. שאין מעכבין את הכפרה כדאמר באיזהו
מקומן (שם) יכול יעכבנו תלמוד לומר ואת כל הדם כג] נתקו הכתוב ועשאו שירי מצוה: הקטר איברים ופדרים אין מעכבין את הכפרה ז) דאין
כפרה אלא בדם: ואם איתא. דלרבי נחמיה מעכבין נימא ליה הני נמי (ג) כתחילת כד] עבודה הן כשאר מתנות: מחלוקת. (ד) באיזהו מקומן
דעיכוב שירים: בחטאות הפנימיות. כל מתנותיהן מעכבות: וכי תניא ההיא. דאודי ליה רבי נחמיה דשירי מצוה הן בשירים החיצונים ומודה
רבי נחמיה בהו דהמקריבן בחוץ פטור: אי הכי. אמאי אהדר ליה הקטר איברים יוכיח נימא ליה כי אמרי כה] בפנימים ולא בחיצונים ואת
אמרת לי חיצונים: ה"ג אלא לדבריו דרבי עקיבא קא"ל. לדידי שירים מעכבין לדידך נמי דאמרת שירי מצוה הן הקטר איברים יוכיח:
מתני' מלק בחוץ. נבלה היא שאין מליקה אלא בפנים לפיכך פטור על העלאתו ועל מליקתו נמי פטור כדאמרן בריש פירקין (דף קז.)
השוחט ולא המולק: השוחט את העוף בפנים. פסול ושוב אינו ראוי בפנים לפיכך פטור על העלאתו בחוץ. ואם תאמר והלא כל העולין
בחוץ נפסלין ביציאתן וכל כו] השוחט בחוץ פסול הוא וחייבין על העלאתו התם רחמנא רבייה אבל לענין שאר פסולין מתקבל בפנים בעינן:
שחט