כל הזבחים
פרק
ראשון
זבחים
יג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אתה
אומר זו קבלת הדם כו'. לעיל (דף ד.) פי' בקונט' דמוקמינן
צד כרת לא פריך.
סב א מיי' פט"ו מהל'
לפי שאינו שוה בשניהם דחטאת אינו
ענוש
א) [ברכות דף לג:] וש"נ.,
ב) פסחים נט:, ג) ת"כ צו פי"ב
פסה"מ הלכה א ד יא:
כרת על הבאתו אלא שעל שגגת כרת הוא בא ופסח
ענוש
והקריבו בקבלה ולא בהולכה משום דוהקריבו נאמר מיד
סג ב מיי' פי"ג שם הלכה א:
פ"ח ה"ה., ד) לעיל ד. חגיגה יא.
כרת על הבאתו: אשם נמי לייתי. לפסול יב] בשלא לשמו מבנין
אחר שחיטה וקבלה היא עבודה ראשונה שאחר שחיטה ולפירושו קשה
סד ג מיי' שם הלכה ד ופט"ו
[קדושין לו:] ת"כ ויקרא נדבה
פ"ד פ"ד ה"ד., ה) [תוספ'
שם הלכה א ופ"ד מהל'
היכי בעי למימר הכא או
אינו אלא זריקה אלא נראה דמוקמי'
אב כדאמר רבי אליעזר לעיל (דף י:)
דקא"ל רבי יהושע חוזרני
פ"א] ה"ו, ו) [שבת יז. קטז.]
מעה"ק הלכה י:
לה בקבלה או בזריקה לפי שהן
חלילה ופרכינן וליהדר דינא ולייתי
סה ד מיי' פי"ג מהל' פסה"מ
ת"כ שם ה"ה, ספרי בהעלותך
הלכה ט:
עבודות חשובות שאי אפשר לבטלן
במה הצד וסליקנא להך אתקפתא
פיס' עה, ירוש' שבת פט"ז
צד כרת לא פריך א] אשם נמי לייתי אשם פריך
סו ה מיי' פ"ה מהלכות
ה"א, יומא פ"א ה"א, מגילה
מה שאין כן בהולכה ל):
משום דאיכא למיפרך מה להצד השוה
מה להצד השוה שבהן שכן ישנן בצבור
מעשה הקרבנות הל' א
פ"א ה"י, הוריות פ"ג ה"ב.,
בכהן
כשר ובכלי שרת. פירש
ז) [קדושין סו:], ח) ירוש'
שבהן שכן יש בהן צד כרת. ומשני
ופ"א מהל' פסה"מ הלכה כב:
כביחיד ואיבעית אימא צד כרת נמי פריך ובן
סז ו מיי' פי"ט מהל' מעה"ק
תרומות פ"ח ה"א, נזיר פ"ג
לבן עזאי אשם מפירכא אחריתא
בקונטרס כלי שרת בגדי
ה"ה., ט) ת"כ צו פי"ב פ"ח
הלכה ו:
עזאי גמרא גמיר לה והא דקאמר רב הונא קל
סח ז מיי' שם הלכה ג:
מסלק ליה דלא לייתי בבנין אב
כהונה וקשה דהא נפקא לקמן בפרק
ה"ד., י) לקמן צז:, כ) שייך
וחומר לא אמרה אלא לחדד בה תלמידיו:
סט ח מיי' פ"ט מהלכות
לע"ב, ל) וע"ע תוס' יומא
א)
דפריך מה להצד השוה שבהן שישנו
שני (דף יז:) מקרא דאין בגדיהם
מתני' ב) א הפסח והחטאת ששחטן שלא
כז. ד"ה והקריבו]., מ) יומא
ביאת מקדש הלכה ה:
❖
בצבור. פסח קרי ליה קרבן צבור
עליהן אין כהונה עליהן והוו להו
ע ט מיי' שם הלכה ג:
כד:
עא י מיי' פי"ג מהל' פסה"מ
לשמן קבל והלך וזרק שלא לשמן או לשמן
כדאמרן בסדר יומא בפ' הוציאו לו
זרים ואפילו בעבודה דלא מעכבא
ב
❖
הלכה ג:
(דף נא.) משום דאתי בכינופיא: גמרא
ושלא לשמן או שלא לשמן ולשמן פסולים
כפרה ויש לומר דאי לאו גזרה שוה
ליקוטים
גמיר לה. מפי ע"ב זקנים כדתנן [יא:]:
דהכא הוה אמרינן מה שהקפידה
כיצד לשמן ושלא לשמן לשם פסח ולשם
ולהכי קתני לעיל קבלה שלא
תורה אור השלם
לחדד תלמידיו. שיקשו לו תשובה
תורה אמחוסר בגדים היינו היכא
שלמים שלא לשמן ולשמן לשם שלמים
עשה בהם מחשבה כמעשה
דכתיבי בגדים אבל היכא דלא כתיבי
עליו א"נ שיתנו לבם להיות חריפין
1. וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי
זריקה עשה בה מחשבה כמעשה,
ולשם פסח שהזבח נפסל בארבעה דברים
ג
והטעם מפני שפרש הפסוק פסול
יְהֹוָה וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן
בגדים לא וגבי נתינת אש וסידור
לדרוש קלים וחמורים מאיליהן כבן
מחשבה בזריקה יותר משאר
בשחיטה ובקבול ד ובהילוך ובזריקה ג) רבי
הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם וְזָרְקוּ אֶת
עזאי: מתני' וקבל והלך
איברים לא הוה בעינא בגדים מ) מכהן
עבודות שאינן באות אלא מרבוי
הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב אֲשֶׁר
שמעון מכשיר בהילוך שהיה ב] אומר אי
הכתוב, זו היא הדרך לפי'
וזרק כו'. או או קתני קבל או הלך
פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
בכיהונו אלא מדגלי רחמנא גבי
ויקרא א, ה
האחרון. אלא שיש לדקדק אחריו
אפשר שלא בשחיטה ושלא בקבלה ושלא
או זרק (ב): או לשמו ושלא לשמו.
קבלה גזרה שוה ילפינן בכל דוכתא
2. אֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן
דקא מתרץ ליה רבא לההוא
בזריקה אבל אפשר בלא הילוך שוחט בצד
מרבנן בקושיא דשפיכת שיריים
שחישב בעבודה אחת לשמו ושלא
דהכהן הוי בכיהונו:
הַכֹּהֲנִים הַמְּשֻׁחִים אֲשֶׁר מִלֵּא
במדבר ג, ג
והקטרת אימורין לא קשיא הא
יָדָם לְכַהֵן:
דיקא נמי דקתני שהזבח נפסל.
לשמו: אבל אפשר בלא הילוך.
המזבח וזורק רבי אליעזר אומר המהלך
3. וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר
(א)
ג]
דאמר הריני זורק ע"מ לשפוך
הלכך לא חשיבא למיפסל: המהלך
במסקנא לא חיישינן להאי
שיריים למחר הא דאמר הריני
זֶבַח שְׁלָמָיו בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לֹא
במקום שהוא צריך להלך מחשבה פוסלת
שופך ע"מ להקטיר אימורין
יֵרָצֶה הַמַּקְרִיב אֹתוֹ לֹא יֵחָשֵׁב
במקום שהוא צריך להוליך. הולכה
דיקא דבקבלה נמי איכא פסול פיגול
במקום שאינו צריך להלך אין מחשבה
למחר, כלומר כי אמר הריני זורק
לוֹ פִּגּוּל יִהְיֶה וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת
זו מחשבה פוסלת בה אם חישב בה
פוסלת: גמ' וקבלה מי פסלה והתניא והקריבו זו קבלת הדם אתה
ע"מ לשפוך שיריים למחר פסלה,
מִמֶּנּוּ עֲוֹנָהּ תִּשָּׂא:
❖
1
ד] ד)
ויקרא ז, יח
וכי אמר הריני שופך וכו' לא
שלא לשמה ובגמ' [טו:]
מפרש למילתי'
פסלה. ואיכא לאקשויי על פי'
אומר קבלת הדם או אינו אלא זריקה כשהוא אומר וזרקו הרי זריקה
מאי צריך ומאי אין צריך: גמ'
בתרא למה ליה לרבא למימר
אמור הא מה אני מקיים והקריבו זו קבלת הדם בני אהרן הכהנים שתהא
הריני שופך ע"מ להקטיר אימורין
הגהות הב"ח
ה
והקריבו. דכתיב בעולה ושחט את
למחר לא פסלה, דתרוייהו לא
בכהן כשר ובכלי שרת אמר רבי עקיבא מנין לקבלה שלא תהא [אלא]
בן הבקר והקריבו בני אהרן יג] את
ה)
(א) במשנה ר' אלעזר בר"ש
מעבי כפרה, והא אמרי' דאפי'
אומר המהלך: (ב) רש"י ד"ה
במחשב בקבלה ע"מ לשפוך
בכהן כשר ובכלי שרת נאמר כאן בני אהרן ונאמר להלן אלה שמות בני
הדם זו קבלת הדם וללמד שצריך
2
וקבל וכו' או זרק שלא לשמו
שיריים לא פסלה, והוה ליה
לקבלו בכלי: אתה אומר כו' או
אהרן הכהנים המשוחים מה להלן בכהן כשר ובכלי שרת אף כאן בכהן
או לשמו כצ"ל והד"א: (ג) ד"ה
למימר הא דאמר הריני זורק ע"מ
אתה וכו' אלא זריקה דהא:
אינו אלא לזריקה. דהא לשון
לשפוך שיריים למחר הא דאמר
(ג)
כשר ובכלי שרת אמר רבי טרפון אקפח את בניי אם לא שמעתי להבחין
ו)
ה]
(ד) ד"ה לא עשה וכו' סלקא
הריני מקבל ע"מ לשפוך שיריים
הקרבה למזבח הוא כדכתיב לכהן
דעתך דהכי קאמר: (ה) ד"ה
למחר דבזריקה פסלה ובקבלה
הפרש בין קבלה לזריקה ואין לי לפרש אמר רבי עקיבא אני אפרש קבלה
המקריב אותה וגו' והאי נמי בהקרבה
לא קשיא וכו' אכילת מזבח ואי
לא פסלה. ומהאי קושיא מסתייע
לא עשה בה מחשבה כמעשה זריקה עשה בה מחשבה כמעשה קבלו
נמי אפילו שיריים דאיתרבי
ו
פי' קמא דהיכא דאמר הריני
למזבח משתעי דהיינו זריקה אבל
בהדיא לקמן: (ו) ד"ה הא
מקבל ע"מ לשפוך שיריים למחר
בחוץ אינו חייב כרת זרקו בחוץ ענוש כרת קבלוהו פסולין אין חייבין עליו
❖
ז
ח
קבלה לא צריך [כלי] יד] מאהל מועד
דאמר וכו' במחשב:
פסלה. מ"מ הקושיא הראשונה
ט זרקוהו פסולין חייבין עליו אמר לו רבי טרפון העבודה את ו] הטית ימין
היא מסייע לפי' הב'. ועוד יש לי
ואילך: כשהוא אומר כו' זו קבלת
קושיא לפי' הראשון מזה התירוץ
ושמאל אני שמעתי ואין לי לפרש אתה דורש ומסכים לשמועה בלשון
הדם. י) כדאשכחן קבלה בעולת סיני
עצמו שתרץ לו רבא לההוא
גליון הש"ס
מרבנן, למה שינה רבא את דבריו
(שמות כד) ויקח משה חצי הדם וישם
הזה אמר לו עקיבא כל הפורש ממך כפורש מחייו אמר רבא לא קשיא
ז)
ז] ח)
גמ' יצאו שפיכת שיריים. לקמן
ולא אמר הא דאמר הריני מקבל
❖
באגנות. ואע"ג דהקרבה לשון הולכה
כאן במחשבת פיגול כאן במחשבת שלא לשמה דיקא נמי דקתני שהזבח
דף לט ע"א:
על מנת לשפוך שיריים למחר
י
פסלה כדאמרי' בתירוצא קמא
היא כדאמרן לעיל (דף ד.) והקריב
נפסל ולא קתני מתפגל ש"מ: ומחשבת פיגול לא פסלה בקבלה והתניא
ולא היה צריך לשנותה לזריקה
הכהן את הכל זו הולכת אברים
דהא במחשב בקבלה קיימינן
מוסף רש"י
יכול לא תהא מחשבה מועלת אלא בזריקה בלבד מנין לרבות שחיטה
ט)
לכבש טו] הכא כיון דזימנין הולכה טז]
ואמרי' דפסלה והך דקתני
וקבלה ת"ל ואם האכל יאכל מבשר ח] זבח שלמיו (פיגול הוא) לא ירצה
לחדד בה תלמידיו. שישימו
דשפיכת שיריים והקטרת
3
ליתיה כלל כמו יז] השוחט בצד המזבח
לבם לתורה ויאמרו פלפול מלבם
אימורין לא פסלה באמר הריני
בדברים המביאין לידי אכילה הכתוב מדבר יכול שאני מרבה אף שפיכת
לא כתב לה קרא ואקבלה הוא
(עירובין יג.) או לשמן ושלא
שופך וכו' דתרוייהו לא מעכבי
לשמן. בגמרא מפרש אי
כפרה, הנה גם זו הקושיא לפי'
שיריים והקטרת אימורין ת"ל ביום השלישי לא ירצה המקריב אותו
דאכתביה יח] והיכא דאיצטריכא
ט] 3
במחשבת עבודה אחת קאמר אי
הראשון מעתה כיון שיש לנו על
לא יחשב זריקה בכלל היתה ולמה יצתה להקיש אליה לומר לך מה זריקה
הולכה נפקא לן דהויא עבודה
במחשבת שתי עבודות כגון קיבל
פי' הראשון ב' טענות גדולות ועל
לשמו וזרק שלא לשמו (פסחים נט:):
הפי' השני טענה אחת ראוי לנו
מדאפקא רחמנא לקבלה בלשון
מיוחדת שהיא עבודה י] (ומכפרת) ומעכבת יא] כפרה אף כל עבודה ומעכבת
שלא לשמן ולשמן. הא דתנא
לגלגל עם פי' הב' יותר מן
הולכה: בכהן כשר. לאפוקי חללים
או שלא לשמו ולשמו דלא תימא
כפרה $ יצאו שפיכת שיריים והקטרת אימורין שאין מעכבין את הכפרה
הראשון ונתרץ הקושיא שיש
לשמו ושלא לשמו הוא דפסולה
עליו דהא דאוקמא רבא לההוא
ובעלי מומין: ובכלי שרת. שיהו
דתפוס לשון אחרון אבל שלא לשמו
מתני' דקתני יצאו שפיכות
מלובשים בגדי כהונה דכהנים יט]
ולשמו לא, קמ"ל דאף בגמר דבריו
שיריים והקטרת אימורין וכו'
אדם נתפס אית ליה (עפ"י רש"י
משמע (הכהנים) בכיהונם [לקמן יח.] והיינו בגדי כהונה וכל היכא דקתני נמי בכהן כשר ובכלי שרת בבגדי כהונה קאמר: אמר רבי
כגון דאמר הריני שופך על מנת
מנחות ב.) ובכלי שרת. שיהא
להקטיר אימורין למחר ולא
עקיבא. ר' עקיבא לא משמע ליה מהכא דאיכא למימר בני אהרן כל שהן והכהנים בכיהונם לא משמע ליה: מה להלן בכהנים
לובש בגדי כהונה ארבעה אם כהן
אוקמה כגון דאמר הריני מקבל
כשרין. הכתוב מדבר דהא אלעזר ואיתמר כתיבי ובכלי שרת נמי הכתוב מדבר דכתיב [במדבר ג] אשר מלא (את) ידם והיינו לשון רבוי בגדי
הדיוט הוא ואם כהן גדול הוא
על מנת לשפוך שירים, אפשר
כ]
שמנה שהרי נאמר כאן הכהנים
דלישנא דמתני' נקט דקתני
כהונה דכתיב (ויקרא כא) ומלא את ידו ללבוש את הבגדים וכתיב נמי ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו למשחה בהם למלא כא] בם
וכל מקום שנאמר בני אהרן
לתרוייהו בחדא, א"נ הכי
את ידם (שמות כט): להבחין הפרש כו'. ואתה עושה את הקבלה כשאר עבודות: ואין לי לפרש. איני יודע לפרש מה הפרש
הכהנים בכיהונם משמע בבגדי
אשמעי' רבא טעמא דאמר הריני
כהונתם (יומא כד:) אמר רבי
שופך ע"מ להקטיר למחר לא
שמעתי ביניהן: לא עשה בה מחשבה כמעשה. השתא סלקא דעתך (ד) הא דקאמר אין מחשבה פוסלת בשבילה אם חישב בה חוץ
טרפון אקפח את בניי. מצער
פסלא אבל אי אמר הריני מקבל
לזמנו או שלא לשמו אלמא לא פסלה בקבלה: קבלו בחוץ אינו חייב כרת. דשחיטה היא דכתיב כב] לחיובא [ואל פתח אהל מועד] [ויקרא יז]
היה על תורה המשתכחת ומקלל
ע"מ להקטיר אימורין למחר
את עצמו (שבת יז.). [ר"ט] היה
אע"ג דלא מעכבי כפרה פסלה,
וזריקה נפקא מדם יחשב כג] [שם] לקמן בפרק השוחט (קז.): קבלו פסולין. זרים כד] ושאר חייבי מיתות כגון שתויי יין והדומין להם: אין
רגיל לומר אקפח את בני [כשהיה]
והיינו מתני' (דף כט ע"ב) דתנן
חייבין עליו. מיתה דבעיא כה] עבודה תמה שאין אחריה עבודה בסדר יומא (דף כד.) ובפרק בתרא דהכא (דף קיב:) נמי תנן אין בהם
❖
נשבע (ב"מ פה.):
זה הכלל השוחט והמקבל
משום כו] זרות ולא משום טומאה ולא משום מחוסר בגדים כו': אתה דורש. מאיליך ומסכים למה ששמעתי: מחשבת פיגול. דחוץ לזמנו
והמוליך והזורק לאכול דבר
שדרכו לאכול ולהקטיר דבר
לא פסלה בקבלה: דיקא נמי. [דתנא] דמתניתין לא איירי במחשבת פיגול: אלא בזריקה. במחשב בשעת זריקה ע"מ לאכול מזבחו
שדרכו להקטיר כזית חוץ לזמנו
שיטה מקובצת
ביום השלישי כדכתיב בקרא דמחשבת פיגול המקריב אותו לא יחשב [ויקרא ז] וילפינן מיניה בפ"ב (לקמן כט.) במחשב בשעת הקרבה לאכול מזבחו
פגול וחייבין עליו כרת, וזה
הפרש יש בין שפיכת שיריים
❖
ביום השלישי הכתוב מדבר [והקרבה] היינו זריקה: בדברים המביאים. את הקרבן לידי היתר אכילה הכתוב מדבר: אף שפיכת
המקריב אותו לא ירצה. היינו
והקטרת אימורין ואע"ג דתרוייהו
זריקה שמרצה (תוס' הר"פ):
שירים. אם שפך שירי הדם ליסוד על מנת לאכול בשר חוץ לזמנו או אם הקטיר אימורין במחשבה זו: לא ירצה . היינו זריקה שהיא
לא מעכבי כפרה וטעמא דמילתא
כז]
משום דכתיב ואם האכל יאכל
מרצה: בכלל היתה. בכלל הדברים המביאין לידי אכילה: שאין מעכבין. שירים אין מעכבין כדתניא באיזהו מקומן (לקמן דף נב.) יכול
ואכילת האש קרויה אכילה
שינויי נוסחאות
יעכבנו תלמוד לומר ואת כל הדם ישפך [ויקרא ד] נתקו הכתוב ועשאו שירי מצוה כו'. הקטרת אימורין לא מעכבין כפרה דכתיב הדם הוא בנפש
דכתיב תאכלהו אש לא נופח,
א] בכתה"י נוסף אי לא פריך
ושפיכת שירים נהי דדמיא
יכפר [שם יז]: כ) לא קשיא. הא דקתני לעיל מחשבת כח] קבלה לא פסלה בפיגול לא כשחישב בשעת קבלה על אכילת בשר אלא במחשב בשעת שחיטה
אשם כו': ב] צ"ל שהיה ר'
לאכילת מזבח אבל אכילה לא
על מנת לקבל דם למחר דאילו זריקה כהאי גוונא עשה בה מחשבה כמעשה אם שחט על מנת לזרוק דם למחר פיגול דהיינו אכילת
שמעון (ש"מ, פרי"ד), וכ"ה
מקריא בהדיא, כך נראה לי בעקרו
במשנה שבמשניות (הגרי"ב). אבל
מזבח (ואי נמי) דאיתרבי בהדיא אפי' שפיכת שיריים לקמן: הא דאמר כו'. והאי דקתני מנין לרבות שחיטה וקבלה מחשב בשעת
ביאור (ראב"ד ת"כ ויקרא פ"ד
(ה)
(ו)
במלא"ש שם בשם הר' יהוסף ז"ל
מכת"י הובא בס' כנסת ראשונים):
קבלה על מנת לשפוך שירים או אחת משאר האכילות קאמרי כט]: ושפיכת שירים לא פסלה בהו מחשבה. דקתני לעיל יכול שאני מרבה
הגיה כלפנינו וכתב כך מצאתי
ותניא אידך לא מפגלת ולא
אף שפיכת שיריים: אלא באכילת בשר. בשחישב לאכול בשר חוץ לזמנו: מנין לרבות שפיכת שיריים. וכל שכן תחלת זריקה:
בכל הספרים: ג] נ"א אלעזר
מתפגלת. ודע דאליבא דכ"ע
(פרי"ד). ועי' מלאי"ט ועי' תו"ח
טבילת אצבע אינה מתפגלת שאם
לא במשניות ובתורע"א שם ובש"נ
שחט או קבל או הוליך לטבול
אצבעו למחר לא חשיב פגול משום דלא הוי לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח וברייתא דנקט ולא מתפגלת כדי נסבה דליכא מאן דפליג עלה לקמן (טו ב) אות יד: ד] צ"ל מי פסלה במחשבה (ש"מ). בכי"צ ופרי"ד ובקבלה מי פסלה מחשבה: ה] להבחין נמחק (ש"מ, פרי"ד). נ"א
שמעתי להבחין בין קבלה כו' (כי"צ): ו] בכתה"י ובדה"י אם הטית. נ"א שלא הטית (הגרי"ב ע"פ התוספתא): ז] ר' עקיבא (כתה"י):
אלא נקטיה לדוגמא בעלמא כשם שאינה מתפגלת כך אינה מפגלת (מל"מ פי"ז מפסה"מ ה"ג):
ח] מבשר וכו' עד לא ירצה. ליתא בכתה"י ופרי"ד. ובש"מ ומ"כ מחקו תיבות פיגול הוא לא ירצה בלבד. בגליון ובח"ש תיקנו ביום השלישי
(במקום פיגול הוא). ועי' לשון הפסוקים (ויקרא ז יח, ושם יט ז): ט] נ"א ת"ל לא ירצה זריקה בכלל כו' (והשאר ליתא) (רוב כתה"י). נ"א ת"ל המקריב זריקה בכלל כו' (כי"ר ופרי"ד). וכן בת"כ הנוס' ת"ל המקריב אותו (הגרי"ב). ור' אות כז: י] קשה דהא מרבינן נמי שחיטה שאינה
עבודה, ובת"כ ליתא תיבת עבודה, רק שמעכב הכפרה (שפ"א): יא] נ"א עבודה המעכבת, וכן בסמוך (פרי"ד): יב] לפסולא (כתה"י): יג] אהרן הכהנים (*ש"מ): יד] תיבת כלי ליתא בכתה"י ודפ"י והוסיפוה בדפפד"מ ע"פ ח"ג וע"ש. ובטה"ק הקשה ע"ז ומקיים גי' הס"י, ועי' ח"נ:
טו] לכבש אפ"ה כיון כצ"ל (רא"ט): טז] צ"ל דהולכה (*ש"מ): יז] בכתה"י כגון: יח] צ"ל דכתביה (*ש"מ): יט] צ"ל דהכהנים (*שמכ"י): כ] צ"ל התם כתיבי (*ש"מ): כא] צ"ל ולמלא (*שמכ"י וכ"ה במקרא): כב] דכתיב חוץ לחיובא (*ש"מ): כג] עיי"ש כי הוא טעם ר"י, אמנם טעמא
דר"ע מאו זבח (הגרי"ב). בכתה"י ודה"י מדם שפך. ולשון הפסוק "דם יחשב לאיש ההוא דם שפך", ועי' רש"י לקמן קז א: כד] בכתה"י זרים וטמאים: כה] דבעינן (כתה"י): כו] לא משום זרות (כתה"י): כז] נ"א ה"ג בת"כ ת"ל המקריב ול"ג לא ירצה. וליתא כל הדיבור שלפנינו,
וראה לעיל אות ט: כח] בכתה"י ובדפ"י מחשבה לא פסלה כו'. וכן הוגה בגל' ד' וילנא (ושם בקבלה במקום בפיגול): כט] למחר קאמר כצ"ל (*ש"מ):