פרת
חטאת פרק ארבעה עשר
זבחים
קיב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
גמ'
בפנים וחזר ונתן בחוץ שיריים נינהו. אע"ג דאית לאוקומא
מאן תנא. דפליג עליה דר'
נו א מיי' פ"ד מהל' פסה"מ
אלעזר בר' שמעון בפרק כל
א) [לעיל לח: לט. קי:],
ב) [לעיל לד: יומא נז: תמורה
הלכה ג:
הפסולין (לעיל דף לד:) ואומר כוס עושה חבירו דחוי דקתני חטאת
בג' מתנות שבחטאת דאמרינן בפ' ב"ש (לעיל דף לח:) דלענין
נז ב מיי' שם הלכה טו:
כב:] ע' ירוש' יומא פ"ה ה"ז,
שקבל דמה בארבע כוסות ונתן ארבע מתנות מאחד מהם הוא לבדו
חוץ הוי כתחילתן לא משמע ליה אלא בשיריים דומיא דסיפא דשני
א ג מיי' פרק יט מהלכות
ג) [תמורה כב:], ד) לעיל ה:
[וש"נ], ה) שייך לע"ב, ו) שייך
מעה"ק הלכה ז:
נשפך ליסוד והן נשפכין לאמה ורבי אלעזר ב"ר שמעון אמר התם כולן
כוסות אחד בפנים ואחד בחוץ שלא היה עושה חבירו דחוי אא"כ נתן
❖
למתני' דלעיל, ז) [מעילה ז.]
ד מיי' פי"ח שם הלכה יא:
לכולם: ו) כשם שדמה פוטר את
נשפכין ליסוד דקסבר כוס אחד
ה מיי' פי"ט שם הלכה ז:
❖
גמ' בשלמא בחוץ וחזר ונתן בפנים שכולו
ב ו ז מיי' שם ופי"ח הלכה ו:
בשרה מן המעילה. דזריקת דם
עושה את חבירו שירים: רבי
הגהות הב"ח
נחמיה הוא. דפליג עליה דאמר
מוציאה בשר קדשי קדשים מן המעילה
ראוי א] להיות בפנים אבל ב] בפנים והעלן
כך הוא פוטר את בשר חבירתה מן
הכא קבל דמה בכוס אחד נתן
(א) רש"י ד"ה למה הדבר דומה
תורה אור השלם
❖
בחוץ שיריים נינהו הא מני רבי נחמיה
א)
למה לי למאי הילכתא:
המעילה ופי' בקונטרס משום חטאת
בפנים וחזר ונתן בחוץ חייב דשירים
1. וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא
היא דאמר שירי הדם שהקריבן בחוץ חייב
שכיפרו בעליה דקי"ל חטאות המתות
נינהו ושירי הדם שהקריבו בחוץ
ט]
הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַיהֹוָה
אי רבי נחמיה אימא סיפא קבל דמה בשני
שינויי נוסחאות
לא נהנין ולא מועלין וקשה לפירושו
חייב והיכא דקיבלו בשני כוסות אמר
לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְהֹוָה דָּם יֵחָשֵׁב
לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת
כוסות נתן שניהם בפנים פטור שניהם
דבסוף פרק קמא דמעילה (דף ו:)
פטור אלמא כוס שני לאו שירים
א] נ"א ראוי לבא בפנים אלא
הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ:
❖
בחוץ חייב אחד בפנים ואחד בחוץ פטור
בפנים וחזר ונתן בחוץ שיריים
ויקרא יז, ד
חשיב ליה אלא דחוי היה י] לשפוך
תנן אמר רבי עקיבא והרי מפריש
נינהו אמרי הא מני כו' (כתה"י
לאמה הלכך לא מיחייב עליה בחוץ:
חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה
והאמר רבי נחמיה שירי הדם שהקריבן
ושמכ"י): ב] נ"א אלא (כי"צ וכ"ה
בתוס'): ג] נ"א חייב אמרי
מאי למה הדבר דומה. למאי
ואחר כך נמצאת הראשונה הרי
(א)
מוסף רש"י
בחוץ חייב סיפא אתאן לתנא קמא
ג]
[בכי"מ הדה אמר] מאן תנא
שניהם עומדים לא כשם שדמה פוטר
הלכתא דמינהו ומאי גמר מינה:
שירי הדם. של חטאות הטעונין
דרבי אלעזר ברבי שמעון דאמר ב) כוס
דפליג עליה דר"א בר"ש ואמר
הא מני רבי היא דאמר. במסכת
את בשרה כך פוטר את בשר
שפיכה ליסוד (לעיל קי:). אף של
כוס עושה חבירו דחוי ר'
עושה דחוי לחבירו: למה הדבר דומה
חטאות החיצונות (לעיל לח:):
נחמיה היא (ש"מ. כי"מ וק'. וכ"מ
חבירתה ואמרינן בגמרא ז) אמר רבי
תמורה (דף כב:) אבודה בשעת
מרש"י): ד] נ"א למה לי למימר
שהקריבו בחוץ חייב. דקסבר
למפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת
אלעזר לא אמר רבי עקיבא אלא
הפרשה מתה כחטאת יא] שכיפרו בעליה
למה הדבר דומה (כי"צ). ובשאר
שירים מעכבין, הילכך מתקבלים
תחתיה ואחר כך נמצאת הראשונה:
כתה"י ובש"מ מאי למה הדבר
בפנים וזריקה גמורה הן (לעיל
דקיימא לן (שם דף כא:) דאזלא
ששחט שניהם בבת אחת רצה מזה
דומה [ותיבות למה לי
אשם שניתק לרעייה.
קי:)
למה הדבר דומה למה לי הא מני רבי
למיתה אפילו לא היתה ראשונה
זורק רצה מזה זורק אבל בזה אחר
נמחקות]: ה] אבל הכא חטאת
שמתו בעליו או שנתכפרו באחר
ד]
(כתה"י וש"מ): ו] נ"א ששחטה
וניתק מדין אשם לרעייה, שאמרו
אבודה בשעה שמתכפר בשניה אלא
זה לא ואי חשיב כחטאות המתות
היא דאמר אבודה בשעת הפרשה מתה
ג)
א
(*ש"מ. וכ"ה במשניות). וכן גי'
לו ב"ד הוציאוהו וירעה (לעיל ה:).
בשעת הפרשה ומשהפריש זו תחתיה
אפילו בזה אחר זה נמי אלא ודאי
והכי קאמר טעמא דאבדה הא הפריש
רש"י ופרי"ד. אכן בערוך ערך גת
שניתק מדין הקרבה ומסרוהו
א' ובפיה"מ לר"מ גרסי כלפנינו.
לרועה או שיסתאב, דקי"ל (תמורה
נמצאת קיימא לן בה דאם נתכפר
כיון דנשחטה קודם זריקת דמה של
שתי חטאות לאחריות חדא מינייהו מעיקרא
ועי' תוס'. וע"ע טה"ק ותו"ק:
יח.) כל שבחטאת מתה באשם רועה
באחת מהן שניה מתה והכי קאמר
חבירתה שראוי להתכפר לא הויא
ז] שהקריבו (*ש"מ, ובמשניות):
(לקמן קטו:). וחטאת ואשם אינן
עולה היא וכדרב הונא אמר רב ד) דאמר
תנא דמתני' טעמא דאבדה כלומר יב]
חטאת המתה והיינו טעמא דיש
ח] צ"ל והאתנן והמחיר
באין נדבה ומשנתכפרו באחר אין
רב הונא אמר רב אשם שניתק לרעייה
(*שמכ"י, ובמשניות). וכ"ה סדר
תקנה לזה, וגבי חטאת הלכתא
ב
זו שהופרשה על ידי איבוד חבירתה
חילוק בין בת אחת לזה אחר זה
הכתובים: ט] צ"ל שהקריבן
גמירי לה דמתה ובאשם גמירי
ושחטו סתם כשר לעולה מי דמי התם
הוא דכי שוחט אחת מהן בחוץ אחר
דבבת אחת חשיבי תרוייהו כחד גופא
(*ש"מ): י] צ"ל הוא (ב"ש):
הלכתא כל שבחטאת מתה באשם
יא] בכתה"י ודפ"י חטאת:
רועה, ואם ניתקו מעליו והשליכו
אשם זכר ועולה זכר אבל חטאת נקבה
שקרבה חבירתה יג] פטור דדמיא
ולכך פוטר את בשר חבירתה וכן
ה]
יב] כלומר דוקא זו כצ"ל (ב"ש):
לאפר לרעות שיסתאב ויפול בו
מוכחת הסוגיא: הא מני רבי היא
לכוס דחוי משום דכרבי סבירא ליה
היא א"ר חייא מיוסתיניא
בשעיר נשיא:
מום שיוכל לפדותו ולהוציאו לחולין,
יג] חברתה בפנים פטור (כתה"י
וש"מ): יד] צ"ל בה (*ש"מ):
וכל הרועים דמיהם נופלים לנדבה,
דאמר אבודה בשעת הפרשה מתה.
דאמר למיתה אזלא אבל המפריש
טו] צ"ל דמיה (ש"מ, כתה"י)
:
שתי חטאות לאחריות מעיקרא שאם הדרן עלך השוחט והמעלה למאן דאמר בפרק ולד חטאת (תמורה
ומה היא נדבה ששה שופרות היו
טז] בכתה"י וש"מ וכי"ב וג'
במקדש וכתוב עליהן נדבה ושם
כלומר מקומה. והס"ד ומה"ד
היו נותנין כל מותר דמי חטאת
דף כג.) דהכל מודים במתכפר
תאבד האחת יתכפר בחבירתה דאפי'
פרת חטאת ששרפה חוץ מגתה וכן
ששחטה וכו'. [בד' ונציה
ואשם ומביאין משם קיץ המזבח
ג
ו]
רבי מודה בו יד] דמתכפר באחת
בשאינה אבודה דאבודה מתה מיירי
כלומר מקום. ותיבת עמוק
עולות, בשר לשם ועורות לכהנים,
שעיר המשתלח שהקריב בחוץ
ד
ז]
ליתא]: יז] בחוץ הוא שלא
מהן והשניה תרעה ודמיה לעולת
הכא בכל ענין דהשניה מתה לרבי
שזהו מדרשו של יהוידע הכהן
(*ש"מ): יח] צ"ל דאם נתכפר
במס' תמורה (כג:) וזה לא המתין
פטור שנאמר 1 ואל פתח אהל מועד לא
קיץ המזבח וכן לרבנן באבודה
ואיכא למאן דאמר התם דבבא
(צ"ק): יט] צ"ל פרק יש בקרבנות
עד שיומם ומשניתקו לרעיה שחטו
הביאו כל שאין ראוי לבא אל פתח אהל
בשעת הפרשה דאית להו תרעה
לימלך פליגי והיכא דמשך מדעתו
(דף טו ע"א) (הגרי"ב): כ] כאן
סתם (פסחים עג.) ושחטו סתם.
ה
הס"ד ומה"ד חדא מינייהו כו'
אם השלים לרועה וקדם ושחטו
בההוא לא אמרינן דאם שחטה בחוץ
אחת מהן והקריב השניה מתה
מועד אין חייבין עליו ו הרובע והנרבע
: כא] צ"ל דיחיד
סתם עד שלא נסתאב (תמורה יח.).
(ב"ש, צ"ק)
❖
לשניה דנפטר ואף על גב דלכתחילה
לכולי עלמא דנתכוין לדחותה והיכא
(ב"ש):
שהקדים ושחטו לשם עולה (נזיר
והמוקצה והנעבד והמחיר ח] [והאתנן]
כשר. לעולת קיץ המזבח,
לא קרבה היא גופה עולה אלא
דנמלך מודה רבי דנתכפר יח] באבודה
והכלאים והטריפה ויוצא דופן שהקריבן
כההוא:)יל וסוף סוף דמיו לכך היו
דמיהן טו] חייב עליה בחוץ דאי
דשאינה אבודה רועה והכא מיירי
עומדים (פסחים עג.). דהא סתמא
ליקוטים
בחוץ פטור שנאמר לפני משכן ה' כל
ז
1
לשם עולה קאי לדמים (תמורה שם).
אקרבה לדידה גופה עולה בפנים
בשחט שאינה אבודה בפנים ואבודה
דהא סתמו לעולה ואין שם אשם
שאין ראוי לבא
לפני משכן ה' אין חייבין
חוץ מגתה. גתה, פי' גומא היא
מתקבלת היא: כדרב הונא [א"ר]
בחוץ וקשה קצת מאי רבי היא רבנן
עליו, דנדבה דשופרות עולה
בקרקע צורת גת מתוקנת
❖
נמי לא פליגי בהכי: והכי קאמר
עליו בעלי מומין בין בעלי מומין קבועין בין
(מנחות ד.) מיוסתיניא. מאותו
אשם שניתק לרעייה. כגון תמורת
לשריפת הפרה. (ערוך ע' גת)
מקום (תענית ט.): הרובע
טעמא דאבדה אבל הפריש שתי
אשם ואשם שמתו בעליו או נתכפרו
והנרבע. ע"פ עד אחד או ע"פ
חטאות לאחריות כו'. משמע היכא
באחר וקיימא לן (תמורה דף יח.) כל
הבעלים שלא נסקל, דפסול לגבי
שיטה מקובצת
מזבח (ב"ק מ: וכעי"ז תמורה
שבחטאת מתה באשם רועה ונמלך בב"ד ואמרו לו ירעה ושחטו
דקתני אבדה הוי אבדה דוקא ותימה דבסוף פ"ק דמעילה (דף ז.)
והמוקצה. שהקצהו ויחדהו
הרובע. עי' תוס' תמורה דף כד:
כח.)
תניא אמר רבי שמעון כשהלכתי לכפר (בגא) [פאני] כו' עד
סתם כשר לעולה ודוקא ניתק אבל לא ניתק לא כדאמר בפ"ק (לעיל ד' ה:)
[ד"ה קסבר]: רש"י אשם
לתקרובת עבודת כוכבים (ע"ז כב:).
או: שהקצהו והופרש לצורך עבודת
שניתק לרעיה כו' כדאמר בפ"ק
הוא בהוייתו יהא: מי דמי. מתני' לדרב הונא לחיובי אחטאת שניה
אמר לי בני אתה אומר כן והרי מפריש חטאת ואבדה והפריש
כוכבים (בכורות מא.)
. או:
נ"ב אלמא אשם
הוא בהוייתו יהא.
בחוץ מהאי טעמא הא לא חזיא היא גופה לעולה כלל דהא
נקבה
אחרת תחתיה כו' ולר"ש על כרחין לא מחלק דרועה לר' שמעון
שהפרישו להקריבו לעבודה זרה
שניתק לרעיה סתמיה לעולה קאי,
(בכורות נז.) ונעבד. שהשתחווה
א"כ הפריש שתי חטאות לאחריות
מיוסתיניא. מקום: בשעיר נשיא. שהפריש שנים
היא:
לית ליה כלל כדאיתא בפרק מי שהיה טמא (פסחים דף צז:) ובתמורה
לו ועשאו עבודת כוכבים (יבמות
נמי ונתכפר באחת האחרת סתמיה
לאחריות דהתם זכר הוא:
פרק יט] ולד חטאת (תמורה דף י) וי"ל דבמעילה אינו יורד לחידוש זה
פג:). או: שעבד את הבהמה עצמה
לעולה וכיון דלעולה קאי אם שחטה
כגון שניסך לה בין קרניה (בכורות
אלא לאשמועינן דזריקה מועלת ליוצא וחד מינייהו נקט אבל מתני'
בחוץ לאחר שנתכפר באחרת חייב
נז.) והכלאים. בן רחל ותייש
הדרן עלך השוחט והמעלה
משום שחוטי חוץ. ע"כ מספר ישן
דהכא לחידוש תנייה דאין זה דמיון כ"כ ולא נקטה אלא לאשמועינן
שפסול לקרבן: ויוצא דופן.
(ב"ש):
דרבי היא חדא מינייהו מעיקרא עולה היא ואפילו למ"ד בעי
שקרעוה והוציאוה (חולין לח:).
פרת
כ]
חטאת. חוץ מגתה. בגמרא [קיג.]
מפרש היכא: גתה. לשון גת
כלאים וטריפה ויוצא דופן, שור או
עקירה חסרון עקירה לא שמיה חסרון בהאי דעומד ליעקר ולא
כלומר טז] מקום עמוק: ששחטה חוץ מגתה גרסי': פטור.
כשב כי יולד פרט ליוצא דופן (חולין
דמי להא דאמרינן בפ' בתרא (לקמן דף קיד:) אי הכי לשמו ליחייב הואיל
לח:), טריפה התם (מנחות ה:)
ולא אמרינן שוחט קדשים בחוץ יז] שלא במקום מצוה דרחמנא פטריה
אמרינן כשהוא אומר מן הבקר
וראוי שלא לשמו ומשני מחוסר עקירה דהתם אינו עומד ליעקר:
מואל פתח אהל מועד וגו' הראוי לפתח אהל מועד שחובה עליו
למטה שאין ת"ל להוציא את
בשעיר
נשיא. וא"ת לר"ש חטאת זכר אמאי מתה הא אמרי'
הטריפה ולהדיוט מותרת בהנאה
להביאו שם דמדקפיד קרא לענשו על שלא הביאו ש"מ בעומד להביאו
להשליכה לכלבים (לעיל עא:):
בפרק קמא דהוריות (דף ו:) ובפרק שני דתמורה
שם משתעי קרא: כל שאינו ראוי. כל שאינו עתיד [לבא]. ובגמרא
(דף טו:) דחמש חטאות בחד מקום גמירי להו ולא משכחת ולד
פריך הא שעיר המשתלח עתיד לבא להגריל ולהתוודות: שנאמר
[קיג:]
חטאת בחטאת זכר וי"ל דמתני' דלא כר"ש והא דאמרינן בפ' ולד
לפני משכן. להקריב קרבן לפני משכן אע"פ שכשר לבא הואיל
חטאת (שם דף כג.) גבי שעירי יום הכיפורים והשני ירעה לרבי שמעון
ואינו כשר ליקרב. ובגמרא [שם]
פריך הני נמי תיפוק לי מואל פתח אהל
ודייקא הא ביחיד כא] מתה לאו בזכר כיוצא באלו אלא בנקבה:
ה) עובר בל"ת. הואיל וראוי לבא לאחר זמן כדקתני בסיפא:
מועד:
שהיה
הדרן עלך השוחט והמעלה
פרת
חטאת ששחטה חוץ מגתה. ברוב ספרים גרסינן ששרפה וכן במסכת פרה פרק ד' (מ"ב) תנן שרפה חוץ לגתה פסולה
והוא הדין
בשחיטה דאין חיוב חוץ לא בשחיטה ולא בהעלאה
כדמוכח בגמרא ועיקר
גת ניתקן לשריפה
שהוא כעין גומא
כדפירש בערוך ושורפין
אותה
שם ואוספין אפרה: