קיב:
פרת
חטאת
פרק
ארבעה
עשר
זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
(ד) שהיה ר"ש אומר כו'. בגמ' [קיד.] מפרש לא תעשה
דידהו: תורין
קלים בכל מקום. דכיון שבטלו הדגלים והן
ג א מיי' פי"ח מהלכות
היו
הולכים בכל הארץ
א) חולין פא., ב) [חולין פא.
מעה"ק הלכה ח:
מעילה יב. ונזכר ג"כ תמורה יט:]
שלא הגיע זמנן. כדתנן בחולין (דף כב:) משיזהיבו כשירין ומקמי
לכבשה ולא היתה חנייתן סביבות המשכן בטלה קדושת מחנה ישראל.
ד ב מיי' שם הלכה ז:
ת"כ אחרי פרש' ו ה"ח, ג) יומא
מעשר שני לא הוזכר כאן לפי שלא נהגו מעשרות עד לאחר ירושה
ה ג מיי' שם הלכה ט: הכי פסולין דתורין משמע גדולים ולא קטנים בני יונה קטנים משמע
סג., ד) ת"כ שם פ"י ה"ט,
ו ד מיי' שם פי"ט הלכה ד:
ה) סנהדרין פב: [וע"ש בתו'
ואילך: בלא תעשה. הואיל
וישיבה: באו לשילה. לאחר
חילוקו טו] מיד קבעוהו בשילה: נאסרו
ולא גדולים ופסולין מתחילת הציהוב
ז ה מיי' שם הלכה ו:
הקשו הרבה], ו) [בכורות ד:]
הבמות. כדקתני והיא היתה מנוחה
וראוין לאחר זמן יש בו לא תעשה
ח ו מיי' פ"ט מהלכות ביאת
ספרי ראה סה לקמן קטו,
ז) ירוש' מגילה פ"א רהי"א,
מקדש הלכה ה:
לשוחטן בחוץ: מחוסר זמן. שאמרנו
וכתיב כי לא באתם עד עתה וגו'
נ)
בעלי מומין עוברין שהקריבן בחוץ פטור ר"ש
ט ז מיי' שם הלכה י:
ח) מגילה י. ע' מכילתא בא
פטור בין שהוא מחוסר זמן בגופו בין
כלומר כשתעברו את הירדן לא
אומר בעלי מומין קבועין פטור בעלי מומין
י ח מיי' פ"א מהלכות בית
פ"א, ט) סדר עולם פי"א ירוש'
שם הי"ב, י) [ע' תו' לעיל ס:
הבחירה הלכה ג: שהוא מחוסר זמן בבעלים שלא הגיע
תקריבו טז] בבמות ככל אשר אנחנו
עוברין חייב בלא תעשה תורים שלא
א
(א)
יא ט מיי' פ"ז שם הל' יא
ד"ה מאי ותו' לקמן קיט. ד"ה
זמן בעלים להקריב קרבנותיהם:
עושים פה היום שאנו מקריבין במשכן
באו], כ) לקמן קיד:, ל) לעיל
ופ"י מהלכות מעה"ק הל'
הגיע זמנן ובני יונה שעבר זמנן שהקריבן
והמצורע לא גרסינן במתני' ט]:
חטאות ואשמות אלא איש כל הישר
סג:, מ) לקמן קטו:, נ) דברים
ג ופי"א שם הל' ה:
בחוץ פטור ר"ש אומר בני יונה שעבר זמנן
יב י מיי' פ"ו מהלכות בית
יב ט, ס) לקמן קיז:, ע) לעיל
שהקריבו. בתוך ימי ספרן: ויולדת.
בעיניו תעשו ס) דהיינו נדרים ונדבות
❖
הבחירה הל' טו ופ"ז שם
קו.
פטור ותורים שלא הגיע זמנן בלא תעשה
בתוך מלאת: ואשמם. בגמרא כ) פריך
שאינן עליכם חובה אלא לפי מה שישר
הלכה יד ופ"י מהלכות מעה"ק
אותו ואת בנו ומחוסר זמן פטור ר"ש אומר
הל' ה ופ"ב מהל' מעשר שני
מאי אשם איכא בהני: פטור. שאין
בעיניכם כי בעוד שתכבשו ותחלקו לא
א)
הל' א טוש"ע י"ד סימן שלא
הגהות הב"ח
הרי זה בלא תעשה שר"ש א] אומר כל שהוא
באתם עד עתה אל המנוחה ועברתם יז]
מתקבלין בפנים לא לחובה ולא לנדבה:
ב)
סעיף קלב:
יג כ מיי' פי"ח מהלכות
(א) במשנה ר"ש אומר וכו'
עולותיהן. דזב וזבה דעוף ודיולדת
את הירדן וישבתם בארץ היינו לאחר
(ה)
ראוי לבא לאחר זמן ה"ז בלא תעשה ואין בו
❖
מעה"ק הלכה ב:
מומין עוברין עובר בלא תעשה:
בהמה: חייבין. שהרי מתקבלות בפנים
ירושה וישיבה והיה המקום וגו' השמר
כרת וחכ"א כל שאין בו כרת אין בו לא תעשה
(ב) שם ואין בהם משום זרות
נדבה לשמן: ושלמיהן. בגמ' פריך מאי
לך וגו' היינו איסור הבמות: תקרה.
כצ"ל ותיבות חייבין עליו לא
מחוסר זמן בין בגופו בין בבעליו איזהו
ג) ב
ג
נמחק: (ג) שם ויריעות
מוסף רש"י
שלמים איכא בהני: קדשי קדשים.
(של) גג של נסרים: ויריעות
מלמעלן: (ד) רש"י ד"ה (בע"א)
מחוסר זמן בבעליו הזב והזבה והיולדת
כבשי עצרת: ומותר העומר. לאחר
מלמעלן. בגמרא [קיח.] יליף לה: בכל
כל שהוא ראוי לבא לאחר
עובר וכו' בסיפא שר"ש אומר
והמצורע שהקריבו חטאתם ואשמם בחוץ
זמן. כגון זה שהוא ראוי לישחט
כצ"ל ותיבת שהיה נמחק:
קמיצה: היוצק. שמן על המנחה
הרואה. במקום שרואין משם את
(ה) ד"ה עולותיהן דזב וזבה
למחר בפנים ושחטו בחוץ: הרי
פטורין עולותיהן ושלמיהן בחוץ חייבין המעלה
כדכתיב (ויקרא ב) ויצקת וגו': והפותת.
שילה. ובגמרא [שם] יליף לה: באו לנוב
ד)ד
עוף: (ו) ד"ה באו לנוב וכו'
זה בלא תעשה ואין בו כרת.
לפי שאינו מתקבל בפנים, דאיסור
במלכים כי היא הבמה גדולה:
מבשר חטאת מבשר אשם מבשר קדשי
וגבעון. כשחרבה שילה ונלקח הארון
מנחת מאפה כדכתיב (שם) פתות אותה
(ז) ד"ה קדשים קלים וכו'
אותו ואת בנו נוהג נמי בקדשים
פתים: והמגיש. מנחה בחוץ י] והיא
בימי עלי באו לנוב וגבעון יח] כמו
קדשים מבשר קדשים קלים ומותר העומר
(מעילה יב.): ואע"פ שאינו בכרת
ומקריב ובגמרא פריך מעשר
דלאו מתקבל בפנים הוא מ"מ בלא
שני נסקיה להתם כצ"ל והד"א:
טעונה הגשה בפנים בקרן מערבית
שנאמר אין לחם חול [וגו'] כי אם לחם
ל)
ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות והיוצק
ה)ה
(ח) ד"ה במת ציבור וכו' וגבעון
תעשה הוא הואיל ורצוי לאחר זמן,
דרומית כמשפטה: המטיב את הנרות.
קדש יט] אשר מלפני ה' (שמואל א כא)
והפותת ב] והבולל והמולח והמניף והמגיש
הס"ד ואח"כ מ"ה מתן סביב
ולאו דידיה מפרש [לקמן קיד.]
❖
מדשן את המנורה בבקר: פטור.
אלמא שולחן ומזבח התם הוה חרבה
ותיבות מתן סובב נמחק:
מלא תעשון ככל אשר אנחנו עושים
והמסדר את השולחן והמטיב את הנרות
וגו' (חולין פא.) מחוסר זמן.
טעמא יליף בברייתא בגמ'מ): אין בהן
נוב בימי שאול באו לגבעון כדכתיב
פטור על שחיטת חוץ, בין שהוא
והקומץ והמקבל דמים בחוץ פטור (ב) ו ואין
משום זרות. חיוב מיתה. כל הנך
במלכים (א ד) כי (ו) שם הבמה
מחוסר זמן בגופו בין שהוא מחוסר
שינויי נוסחאות
חייבין עליו לא משום זרות זולא משום טומאה
זמן בבעלים, בגופו כגון בתוך
גדולה: הותרו הבמות. יליף בגמרא:
הקטרות בדבר שדרכן לאכול לאו
שמונה ללידתו: הזב והזבה. שיש
א] נ"א שהיה ר"ש (*ש"מ, וכן
ולא משום מחוסר בגדים ולא משום [שלא]
קדשים קלים בכל ערי ישראל. דהא
הקטרה נינהו וכל הנך עבודות הואיל
במשניות וברש"י): ב] צ"ל
זמן להבאת קרבנותיהם לסוף
ספירת שבעה, והיולדת. לסוף
והבולל והפותת (*ש"מ, וכן
בכל מקום כ] שהוא שם עושה במה
רחוץ ידים ורגלים עד שלא הוקם המשכן היו
ויש אחריהן עבודה אין זר חייב עליה יא]
ו)
מלאת ימי טהרה, שהקריבו.
במשניות ובסנהדרין): ג] תיבת
ומקריבו: ומעשר שני. פריך בגמ'
מיתה כדאמרינן בפרק בראשונה
(ז)
הבמות מותרות ועבודה בבכורות ומשהוקם
לפני הזמן, חטאתם ואשמם
בלבד נמחק (*ש"מ, וכן
כא]
ז)
בחוץ פטורין. שאינן מתקבלים
במשניות): ד] בכתה"י נוסף כאן
נסקיה להתם: והיא היתה נחלה.
(יומא דף כד.) עבודת מתנה ולא עבודת
המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים קדשי
ומעשר שני. ועי' לקמן אות כא.
בפנים לא לחובה ולא לנדבה, לחובה
סילוק עבודה תמה ולא עבודה שיש
ההיא דכתיב בקרא דמשבאו אל
ועי' תוס' לקמן קיט ע"א ד"ה
משום דלא מטא זימנייהו ולנדבה
קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים וקדשים קלים
אחריה עבודה: ולא משום טומאה.
באו. ולעיל ס ע"ב בתוד"ה מאי.
המנוחה ואל הנחלה יאסרו כב] הבמות:
שאין חטאת ואשם בא לנדבה, והאי
בכל מחנה ישראל באו לגלגל הותרו הבמות
ועי' מלא"ש: ה] להן עוד היתר
אשם במצורע הוא דאילו בזב וזבה
לפנים מן החומה. של ירושלים שהיא
כהן טמא ששימש דאזהרת זרות
ויולדת ליכא אשם: עולותיהן
(*ש"מ והגרי"ב, וכן במשניות):
קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים
ושימוש בטומאה מחד קרא נפקי
במקום מחנה ישראל שבמדבר כדכתיב
ושלמיהן בחוץ חייבין. שעולה
ו] צ"ל בחוץ (*ש"מ ופרי"ד, וכן
במשניות): ז] צ"ל עליהן (שם):
ושלמים באים נדבה ומתקבלין
וקדשים קלים בכל מקום ח)באו לשילה נאסרו
ואכלת שם לפני ה' (דברים יב): בעשה.
מוינזרו ולא יחללו בכל הזבחים תנינא
והבולל.
ח] בכתה"י וד"ו יקרבו:
נדבה בפנים (יומא סג.)
הבמות ולא היה שם תקרה אלא בית אבנים
והביאום לה' וגו' (ויקרא יז): ולא
(לעיל יז.) מאי דמחייב יב] אזרות מחייב
בשמן, והפותת. פתים לאחר
ט] והטעם עי' בטה"ק, וכתב שם
ט)
עוד דמדברי התוס' לקמן מבואר
אפייתה כגון מנחת מחבת ומרחשת
אשימוש טומאה: ולא משום מחוסר
תעשה. כדילפי' [קו:] משם תעלה כג]
בלבד מלמטן והיריעות מלמעלן והיא
(ג)
ג]
דגרסי לה: י] מתיבת בחוץ עד
ומאפה תנור שהן באות אפויות,
בגדים. דאינהו נמי כזר יג] בזמן שאין
לשחיטה ע) ואזהרה דהעלאה השמר
היתה מנוחה קדשי קדשים נאכלין לפנים מן
והמניף והמגיש. בקרן מערבית
תיבת בפנים, ליתא בכתה"י
וד"ו: יא] צ"ל עליהן (כי"י):
דרומית כנגד חודה של קרן
בגדיהן עליהן אין כהונתם עליהם
לך פן תעלה עולותיך וגו' (דברים יב):
הקלעים וקדשים קלים ומעשר שני בכל
יב] בכי"י דמיחייב אזרות
כדאמרינן בסוטה בפ"ב,
וחייבין עליהן כרת. כדכתיב (ויקרא יז)
והוו להו זרים הכי נפקא לן בפרק
והמסדר את השלחן. בלחם
מיחייב כו': יג] תיבת כזר ליתא
הרואה י)באו לנוב וגבעון הותרו הבמות קדשי
הפנים, בחוץ. אם עשה אחת
בכתה"י וד"ו: יד] קדשי קדשים
שני (שם יז:): ולא משום שלא רחוץ
ואל פתח אהל מועד לא הביאו כד]: ואין
קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים קדשים קלים
מאלו בחוץ, פטור. דלא חייב כרת
נאכלין לפנים מן הקלעים,
ידים ורגלים. גמר חוקה חוקה
חייבין עליהן כרת. כדאמרן בהשוחט
אלא שוחט, דכתיב (ויקרא יז) אשר
שאין לך קדשי קדשים
בכל ערי ישראל באו לירושלים נאסרו
ח) ח
ממחוסר בגדים התם לענין אחולי
(לעיל קו:) עד כאן הוא מדבר בקדשים
ד]
ישחט וגו', ומעלה דכתיב (שם)
הנאכלים שקרבים בבמת יחיד
דכל שאין כו' כצ"ל (ע"פ ב"ש
אשר יעלה עולה, וזורק דאתרבי
הבמות ולא היה להן היתר והיא היתה
עבודה ולענין מיתה נמי אנן גמרינן
שהקדישן כו' וקתני סיפא יכול יהו
ה]
וגליון. וכעי"ז בכתבי היד):
מדם שפך, וכל הני דיש אחריה
לה מהתם: ועבודה בבכורות.
חייבין עליהן כרת תלמוד לומר זאת
נחלה קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים
טו] צ"ל חלוקה (הגרי"ב):
עבודה אמעיט, מה העלאה
ט
טז] צ"ל תעשו (*ש"מ). נ"א לא
מיוחדת שהיא גמר עבודה אף כל
להם ואין אחרת להם: הקדישן בשעת
כדכתיב וישלח את נערי בני ישראל
י קדשים קלים ומעשר שני לפנים מן החומה
שהוא גמר עבודה: ואין חייבין
תעשון נדרים ונדבות בבמות
וגו' (שמות כד): נאסרו הבמות.
איסור הבמות. מההיא שעתא קרינא בהו
עליו לא משום זרות. זר שעשה
כו' (ב"ש): יז] צ"ל אבל ועברתם
כל הקדשים שהקדישן בשעת איסור הבמות
: יח] תיבת וגבעון נמחק
אחת מהם בפנים אינו חייב מיתה
כדכתיב בשחוטי חוץ: ועבודה
והביאום לה' וכיון שהמתין עד שלא
(*ש"מ)
והקריבן בשעת איסור הבמות מבחוץ הרי
(*ש"מ): יט] קדש המוסרים
דנפקא לן בסדר יומא (דף כד.)
ו] כ
בכהנים. כדכתיב [ויקרא ט] קרב אל
יבא כה] לקיימו נתבטל העשה על ידו אבל
מלפני ה' כצ"ל (*ש"מ):
מועבדתם עבודת מתנה ודרשינן
אלו בעשה ולא תעשה וחייבין עליו כרת
ז]
עבודה תמה ולא עבודה שיש
המזבח: לפנים מן הקלעים. דכתיב
כ] מקום שהיו שם עשו במה
לאו וכרת ליכא דאזהרה ועונש בשעת
והקריבו כצ"ל (יעב"ץ): כא] נ"א
אחריה עבודה, וכל הני יש אחריה
הקדישן בשעת היתר הבמות והקריבן בשעת
הקרבה כתיבי והרי הותרו הבמות: ואלו
בחטאת ואשם ומנחה (ויקרא ו) בחצר
עבודה דהקטרת קומץ אחר כולן,
מעשר שני לא גרסינן במתני'
איסור הבמות בחוץ הרי אלו בעשה ולא
אהל מועד: קדשים קלים בכל מחנה
קדשים קרבין במשכן קדשים שהוקדשו
מסדר השולחן עבודה אחרונה של
כלל. ובגמרא פריך נסקיה
להתם (עפ"י ב"ש וכתבי היד).
לחם הפנים היינו סילוק בזיכין
תעשה ואין חייבין עליהן כרת הקדישן בשעת
ישראל. כמות שהן שרויין בדגליהם
למשכן. בזמן שהיה המשכן בגלגל והותר
ועיין ב"ח, וראה לעיל אות ד:
והקטרתן, והמטיב את הנרות
והא ילפינן באיזהו מקומן (לעיל נה.)
במה אלו קדשים צריכין להקריבן במשכן
איסור הבמות והקריבן בשעת היתר הבמות
כב] בכי"פ נאסרו: כג] תעלה
המדשנם שחרית יש אחריה הדלקת
ערבית, מקבל דמים יש אחריו
ושם תעשה לשחיטה (כתה"י
מקראי: באו לגלגל. כשעברו את
ולא יקרבו בבמה אותם שהוקדשו
הרי אלו בעשה ואין בהן לא תעשה ואלו
זריקה: ולא משום טומאה.
: כד] הביאו ונכרתה כן
וש"מ)
לשם משכן מפרש כו] ואזיל: קרבנות
הירדן והוקבע אהל מועד שם שבע
נראה דצ"ל: כה] צ"ל יכול
כהן טמא ששימש, דזרות ושמוש
קדשים קרבין במשכן קדשים שהוקדשו
(*ש"מ): כו] צ"ל ומפרש (*ש"מ):
בטומאה מחד קרא נפקי אזהרה
שנים שכבשו ושבע שחלקו: הותרו
ציבור. סתמן למקדש כז]: קרבנות יחיד.
❖
למשכן קרבנות ציבור קרבין במשכן וקרבנות
כז] צ"ל למשכן (*ש"מ):
דידהו בפ' כל הזבחים תנינא
הבמות. כדילפינן לקמן [קיז:] מאיש
סתמן בבמה: קרבנות יחיד שהוקדשו
בשחיטת קדשים (זבחים דף טו:)
היחיד בבמה קרבנות היחיד שהוקדשו למשכן
וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו
כל הישר בעיניו: קדשי יד] קדשים.
למשכן. שפירש בשעת הקדישן על
דהיינו טומאה כדכתיב בתריה
שיטה מקובצת
יקריבו במשכן ואם הקריבן בבמה פטור ומה
מנת להקריבן למשכן: פטור. מאזהרה
הנאכלין לא קרב בבמת יחיד
ח]
אמור אליהם לדורותיכם וגו' וזר
בין במת יחיד לבמת ציבור סמיכה ושחיטת צפון
קדשים קלים בכל ערי ישראל.
כל שאין נידר ונידב אין קרב
ומעונש שהרי הותרו הבמות ומיהו
נמי מיניה דרשינן מדאיצטריך קרא
למיכתב בני ישראל למעוטי מאי
עיין לעיל בתוס' דף ס'
בבמה קטנה ואין מנחה בבמה הלכך
אסור לשנות משום כאשר נדרת תשמור
אי למעוטי קדשי נכרים וקדשי
ע"ב [ד"ה מאי]:
ועשית (דברים כג): ומה בין במת יחיד כו'.
עולה הוא דהואי ואין נאכלת וחטאת
נשים וכי בטומאה קרבי והא
אמרינן התם דלא, אלא הכי קאמר
ואשם בבמת ציבור הוא דקרבי ונאכלין לפנים מן הקלעים: קדשים כולהו יליף בגמ' דלא נהיגי בבמת יחיד: במת ציבור. גלגל נוב וגבעון (ח):
בני ישראל נמי שהם זרים לא יעבדו
ומתן
שלא יחללו, וכיון דזרות וטומאה
מחד קרא נפקי מאן דמחייב אזרות מחייב נמי אטומאה: ולא משום שלא רחוץ ידים ורגלים. דחוקה חוקה ממחוסר בגדים גמר לה התם לענין אחולי עבודה, והאי תנא נמי יליף מינה דאמר מה מחוסר בגדים לא מיחייב אלא אגמר עבודה,
האי נמי לא מיחייב אלא אעבודה שהוא גמר (סנהדרין פב: ועי' לקמן קטו:) היו הבמות מותרות. כל אחד בנה מזבח ומקריב עליו ומשהוקם המשכן נאסרו, כדכתיב ואל פתח אהל מועד לא הביאו וגו': ועבודה בבכורות. בכורי ישראל היו מקריבים
ומכאן ואילך הכהנים (בכורות ד:) באו לנוב וגבעון. חרבה שילה בימי עלי כשנשבה הארון בארץ פלשתים, באו להם לנוב ולא היה שם משכן אלא בית של אבנים היה והוקבע שם מזבח הנחשת אבל ארון לא היה שם, שכשהחזירוהו פלשתים עמד
בקרית יערים עשרים שנה עד שמלך דוד והביאו לציון ובציון עמד עד שבנה שלמה בית המקדש, כדכתיב (מ"א ח) ויביאו הכהנים את ארון ברית ה' וגו', ומזבח הנחשת היה בנוב כל ימי שאול ושמואל, כדכתיב (ש"א כא) ויאמר אין לחם חול אל תחת
ידי כי אם לחם קודש וגו' המוסרים מלפני ה', חרבה נוב על דבר זה שהרגם שאול מפני שנתנו לחם לדוד ובאו להם לגבעון וניתן שם מזבח הנחשת עד שבנה שלמה הבית, כדכתיב בדברי הימים (פסחים לח:) והיא היתה נחלה. האמור בפסוק (דברים
יב) אל המנוחה ואל הנחלה (מגילה י.) קרבנות ציבור קרבין במשכן כו'. הילכך שאין נידר ונידב אין קרב בבמת יחיד דהא אין קדשי ציבור קרבין [בה] (לקמן קיז:) לבמת ציבור. דהינו מזבח (מעילה ג.):