פרת
חטאת פרק
ארבעה עשר
זבחים
קיג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חוץ
ממקום הבדוק
לה. קסבר דבעי בדיקה משום דירד מבול
ומתן סובב יג] מתן
סביב. שתהא
יד א ב מיי' פ"ד מהל' פרה
נראית המתנה לשתי רוחות
א) לקמן קיח. [ע' תו' לקמן
קיט: ד"ה אין], ב) ירוש'
אדומה הל' ה:
המזבח דהיינו ב' מתנות שהן ארבע: תנופה והגשה. דמנחות:
לא"י תימה וכי מדאורייתא בעי בדיקה כד] וי"ל דאיצטריך קרא
❖
טו ג ד מיי' פ"ב שם הל"ז:
תרומות פ"ו ה"א, ג) ע'
אין מנחה בבמה. מפרש בגמ' [קיט:]
מנא ליה: וכיהון. כהונה
(שלא) לשרפה במקום טומאה דאסור מדאורייתא דבעי' שחיטה
סנהדרין קח., ד) סוכה כא.
[פרה פ"ג מ"ב] ותוספ' פרה
דאפי' זר בבמת יחיד כשר: בגדי
שרת. בגדי כהונה: ריח
ושריפה במקום טהור כשריפת פרים דאיתקוש אהדדי כדמשמע
פ"ג ה"ב] ה) תוספ' עדיות פ"ג
תורה אור השלם
ניחוח.
כדאמרינן בפרק בית שמאי
לעיל בסוף טבול יום (דף קה:)
ה"ג, ו) חולין עא., ז) פרה
פ"ג מ"ז, ח) [נח פל"ב י ע"ש
1. וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר
(לעיל דף מו:) לשם ששה דברים
ואם תאמר אמאי לא מיחייב משום
ומתן סביב ותנופה והגשה ר"י אומר אין
א)
א]
כמה וכמה שינויים, וע"ע דברים
הַכֹּהֵן וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל מִחוּץ
הזבח נזבח לשם ריח לאפוקי אברים
חוץ כששחטה חוץ למקומה כיון
מנחה בבמה וכיהון ובגדי שרת וכלי שרת
רבה עקב פ"ג בנוסחא אחרת],
לַמַּחֲנֶה וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו:
ט) [וע"ע בתו' סוכה כא.] ד"ה
שצלאן והעלן שאין בהם משום ריח
דתמימה היא וראויה לשאר קרבנות
וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ
וריח ניחוח ומחיצה לדמים וריחוץ ידים
ב]
ומביאין, י) [וע"ע שם כתבו
בְּאֶצְבָּעוֹ וְהִזָּה אֶל נֹכַח פְּנֵי
ניחוח יד]: ומחיצה לדמים. חוט
כדאמרינן בפרק שני שעירי (יומא
❖
ישוב לזה].
ורגלים $ אבל הזמן הנותר והטמא שוין בזה
אֹהֶל מוֹעֵד מִדָּמָהּ שֶׁבַע
הסיקרא להבדיל בין דמים העליונים
גבי שעירי יום הכפורים
דף סב:)
ובזה: גמ' מאי חוץ מגתה אמר ר"ל חוץ
במדבר יט, ג-ד
פְּעָמִים:
2. וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה לְעֵינָיו אֶת
לדמים התחתונים: הזמן. שנפסלין
ששחטן בחוץ דחייב על שניהם הואיל
הגהות הב"ח
עֹרָהּ וְאֶת בְּשָׂרָהּ וְאֶת דָּמָהּ עַל
ממקום הבדוק לה אמר לו רבי יוחנן והלא כל
וראויין לשעיר הנעשה בחוץ ויש לומר
במחשבת חוץ לזמנו וחייבין על קדשים טו]
פִּרְשָׁהּ יִשְׂרֹף: במדבר יט, ה
א"י בדוקה היא אלא א"ר יוחנן כגון ששחטה
(א) גמ' אלא הוו והופנו הכא
3. בֶּן אָדָם אֱמָר לָהּ אַתְּ אֶרֶץ
משום נותר וטמא שוין בשתיהם:
דלא דמי כה] דיכול לשנותם דאין עליהם
נמי הוו והופנו ואי: (ב) רש"י
גמ' ממקום הבדוק לה. לשוחטה
לֹא מְטֹהָרָה הִיא לֹא גֻשְׁמָהּ
❖
לפנים מן חומת ירושלים ולוקמה כגון
קריאת שם עד שעת הגרלה ועוד
ג]
ד"ה דרחוקי וכו' הקדושה הס"ד
בְּיוֹם זָעַם: יחזקאל כב, כד
ואח"כ מ"ה מ"ס ירד מבול
שם שאין תחתיה קבר התהום:
דאין קרבן כו] שתהא פרה זו ראויה
ששחטה חוץ לחומה שלא כנגד הפתח דאמר
❖
ר"ל סבר:
בדוקה היא. לקמן מפרש פלוגתייהו:
דאי לשלמים אין שלמים בציבור ועוד
רב אדא בר אהבה שחטה שלא כנגד הפתח
מוסף רש"י
לפנים מן החומה. של ירושלים
דפרה קדשי בדק הבית היא ואין
פסולה שנאמר ושחט והזה מה הזאתה כנגד
1
וכיהון. שהזר כשר בה לכתחילה
גליון הש"ס
דכתיב בה (במדבר יט) והוציא אותה
יכול לשנותה בקדשי מזבח:
מפני קבר התהום.
הפתח אף $ שחיטתה כנגד הפתח וכי תימא
(לעיל סח:)
שנאמר ושחט והזה מה הזאה
וגו': שלא כנגד הפתח. של היכל:
כל שם קבר התהום וטומאת
[מתני' אבל וכו' והטמא וכו'.
דלא מקיש והא אתמר (שחטה שלא כנגד
עי' לעיל דף כח ע"ב בתוס' ד"ה
התהום שבש"ס לשון ספק הוא,
כנגד הפתח וכו'. יש
הזאה. מפרש טז] בה אל נוכח וגו':
מסתברא וכו'] :גמ' שחיטתה
כתהום שאינו גלוי, מפני קבר
הפתח רבי יוחנן אמר פסולה ושחט והזה ר"ל
ושרף והזה. בתר והזה סמך ושרף:
ספרים דגרסי ושרף והזה וכן משמע
א
כנגד הפתח. עיין לעיל דף צג
התהום שכל העיר היו מסופקין
כז]
❖
ע"ב תוס' ד"ה אלא:
שמא יש שם קבר ואין לו למת חלל
אמר כשרה אל מחוץ למחנה ושחט ואיתמר
מקום שפורשת למיתה. מקום
מדמייתי עלה מפלוגתא דרבי יוחנן
1
טפח, וטומאה שהיא רצוצה בוקעת
שנפשה יוצאה בגמר פירכוסה
ור' אושעיא ומיהו אפי' גרסינן הכא
נמי) שרפה שלא כנגד הפתח רבי יוחנן אמר
ועולה לרקיע, לכך היו בונין אותה
ב)
ע"ג כיפין, שאפילו יש שם קבר
וליציאת נפשה שלא יז] קבע לה הכתוב
ושחט והזה ניחא דמשמע ליה דאי
שינויי נוסחאות
פסולה ור' אושעיא אמר כשרה ר' יוחנן אמר
ב
מתחת הרי חלל מפסיק: ומביאין
מקום: לא מיבעיא לחוץ יח] לחומה.
מקשינן שריפה להזאה ה"ה שחיטה:
א] גי' ב"ש ומלא"ש וכי"ק סובב.
נשים מעוברות כו'. משום
פסולה ושרף והזה ד] ורבי אושעיא אמר כשרה
אבל לפנים מן החומה דקרובי
שלא כנגד הפתח: דרחוקי רחקה.
וכ"ה ברש"י לפנינו ובכתה"י
ההיא דתנן (פרה פ"ג מ"ז)
על פרשה ישרף מקום שפורשת למיתה
[וצריך להיות הפסק הנקודה אחר
מטמאין היו את הכהן השורף את
ה] 2
קרבה אימא תתכשר קא
מכנגד (ב) הקדושה: ר"ל סבר ירד
תיבת סובב]. ואולם הש"מ כאן
הפרה ומטבילין אותו מיד, להוציא
שם תהא שריפתה אמרי לא מיבעיא קאמר לא
משמע לן. דפסולה משום דבעיא
מבול לא"י. ונשקעו בה עצמות
והב"ח בסוף העמ' הקודם מחקו
מלבן של צדוקין שהיו אומרים
מיבעיא חוץ לחומה דרחוקי רחקה ו] אלא אפי'
חוץ לשלש מחנות: לא ירד מבול
גי' זו מרש"י: ב] עי' תוי"ט כאן
במעורבי השמש היתה נעשית,
המתים: ותחתיהן חלל. שאם יש
וכן בברכות פ"ב מ"ב, שכ'
וכיון דטבול יום כשר בפרה עשו
לפנים מן החומה דקרובי קרבה ואימא תתכשר
לא"י. תימה והכתיב (בראשית ז)
קבר מפסיק החלל ושוב אין טומאה
דתיבת ניחוח לא שייכא הכא אלא
בה מעלות הרבה כדי שלא יזלזלו
אגב גררא דלישנא נקטיה הכא.
בה תקנו כל מעשה פרה בכלי
ויכסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת
קמ"ל אמר מר אמר לו רבי יוחנן והלא כל א"י
בוקעת למעלה מן יט] החלל אבל טומאה
ג)
וע' בליקוטים דף מו ע"ב משם
גללים וכלי אבנים וכלי אדמה שאין
רצוצה בוקעת ועולה עד לרקיע ו):
כל השמים ובבראשית רבה ח) אמרינן
בדוקה היא במאי קמיפלגי מר סבר ירד מבול
הח"צ: ג] מן החומה כצ"ל.
מקבלין טומאה, והכהן השורפה
[ותיבות חומת ירושלים
הזקיקוהו לפרישת שבעת ימים ואין
ומגדלות שם בניהם לפרה. דמשום
דר' ישמעאל ב"ר יוסי ובהמי אחד
לא"י ומר סבר לא ירד אר"נ בר יצחק ושניהם
נמחקות] (ש"מ, וכ"ה ברש"י):
אחיו הכהנים נוגעין בו, כדאמרינן
ז) דמטמאין את הכהן השורף את
היו הולכין בדרך פירוש בהמי שומר
ד] בכי"צ נוסף מה הזאתה כנגד
בפ"ק דיומא (דף ב.) ואמר מר
מקרא אחד דרשו 3בן אדם אמר לה את ארץ
הפרה מפני הצדוקים עשו בה שאר
בהמות אמר להון ההוא כותאה איתו
מזין עליו כל שבעה, ותקנו שיהו
הפתח אף שריפתה כנגד
לא מטוהרה היא לא גושמה ביום זעם רבי
הפתח: ה] אמר קרא על פרשה
תינוקות הללו ממלאין לו מים
מעלות הרבה שאין אחיו הכהנים
צלויי על טורא גריזים דלא נחית
כו' (*ש"מ): ו] רחקה אבל
לקדש בהן מי חטאת, ומשום מעלה
יוחנן סבר אתמוהי מתמה קרא א"י מי לא
ז]
נוגעין בו כל שבעת ימי פרישתו
עליה טופנא אמר אותו בהמי לפני
תקנו שיהו טהורים מכל טומאה,
לפנים כו' אימא תתכשר קמ"ל
כצ"ל (*ב"ש, וכ"ה בתוס'): ז] צ"ל
ובתוספתא שנינו עד שיהו בני ז'
מטוהרה את כלום ירדו עליך גשמים ביום
והוו כ] אלו תינוקות נוגעין בו ומזין
ר' ישמעאל בר' יוסי רבי תן לי רשות
ח]
ארץ אמאי (*ש"מ): ח] צ"ל
ובני ח' שנים מגדלין אותן ולא
זעם ור"ל סבר כפשטיה ארץ לא מטוהרה
עליו: ועל גביהן דלתות. להפסיק
להשיב לו תשובה א"ל השב א"ל הר
טהורה. וכן בסמוך (ש"מ):
יותר, שלא ראו קרי: ומביאין
שוורים. כשהיו רוצים לילך
ט] על גבי הסלע (*ש"מ):
בין התינוקות לקרקע שלא יאהילו
גריזים תחת כל השמים הוא א"ל הן
את מי לא ירדו עליך גשמים ביום זעם איתיביה
ולמלאות מים חיים מן השילוח:
י] בידם, הגיעו לשילוח ירדו
על קבר התהום בלכתם למלאות
ולא כתיב ויכסו כל ההרים הגבוהים
ר"ל לר' יוחנן חצירות היו בירושלים בנויות
וכוסות של אבן בידן. שכל
ומלאו עלו וישבו במקומן כצ"ל
ד)ג
(ש"מ, וכע"ז בכי"צ). ועי' תוס':
מעשיה היו בכלי אבנים כדפרישית:
מים חיים לקידוש מן השילוח. אלמא
אשר תחת כל השמים קרא עליו ולא
על הסלע ותחתיהן חלול מפני קבר התהום
ומלאו. קסבר האי תנא מילוי
ט]
יא] מדקאמר איה מתי מבול
לאו כולה בדוקה היא: וכוסות של
יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך
בעינן ולא שישלשל בחבל (סוכה
מכלל דלא הוו כו' (כי"מ וכ"ה
ומביאין נשים מעוברות ויולדות ומגדלות שם
אבן. שכל מעשה פרה בכלי גללים
בתוס', וכע"יז בש"מ): יב] תיבות
כא.):
אפי' הבהמי שבך לא יתעקר מן
בניהם לפרה ומביאין שוורים ועל גביהן
ואי אפנו הא איפני נמחקות
בכלי כא] אבנים שאין מקבלים טומאה
התשובה ושמא י"ל דויכסו כל ההרים
(*ש"מ וח"נ). וכ"מ מרש"י בע"ב
דלתות ותינוקות יושבין עליהן וכוסות של אבן
כדאמר טעמא בשמעתא קמייתא
היינו ששלט הבל המבול בכל מקום
שכתב כולה ר"ל קאמר לה (תו"ק).
אבל הב"ח וצ"ק גרסי לה: יג] עי'
בידן ומלאו וישבו במקומן אמר רב הונא
דסדר יומא (דף ב.): מעלה עשו
כדאמרינן לקמן דמתו בהבלא ואותו
י]
אות א: יד] עי' אות ב:
בפרה. משום קולא דאקילו בה
בריה דרב יהושע מעלה עשו בפרה איתיבי'
כותי היה ר"ל שלא היה שם לא הבל
טו] בכתה"י קדשיהן: טז] צ"ל
ד
מפורש בה אל נוכח פני וגו'
משום צדוקין שהיו אומרים במעורבי
ולא שום דבר אי נמי לאותו כותי
רבי יוחנן לריש לקיש ה) פעם אחד מצאו
(ש"מ): יז] צ"ל לא קבע (*בה"ז
שמש היתה נעשית והיו מטמאין את
נתכונו לדחות בקש וקרא (להכא)
ורש"ש, ד"ו): יח] צ"ל חוץ
עצמות בלשכת דיר העצים ובקשו לגזור
(*ש"מ): יט] צ"ל מגג (*ב"ש)
:
הכהן ומטבילין אותו ושרפה כב] טבול
ל"ק דבמקום שירד מבול התם קאמר
טומאה על ירושלים עמד רבי יהושע על
כ] ס"א והיו אלו התינוקות
שנתכסו ההרים: ומביאין נשים
יום עשו בה מעלות אחרות דלא
ממלאין מי חטאת ומזין עליו
רגליו ואמר לא בושה וכלימה היא לנו
(גליון): כא] ובכלי (כי"פ):
עוברות ויולדות שם. אף על פי
לזלזלו בה ומיהו אם שחטה במקום
כב] ושורפה (*שמכ"י): כג] כאן
שנגזור טומאה על עיר אבותינו איה מתי
שאין בדוק לה לא מיפסלא בהכי
שהתינוקות טמאין בנדה ויולדת לא
הס"ד ומה"ד הא איפני כולם
מבול איה מתי נבוכדנצר מדקאמר הכי
דכל א"י בדוקה היא: איה מתי
היו חוששין אלא לשמרם מטומאת מת
ואין כו' כצ"ל (גירסת צ"ק). ועי'
יא]
לעיל אות יב: כד] בדיקה
לאו למימרא דלא הוו ולטעמיך הרוגי
מבול. שנמצאים בשאר מקומות וכאן
דבעי הזאה ומטומאה היוצאה מגופן
דאיצטריך קרא לפוטרה וי"ל
כגון בעל קרי : ועל גביהן דלתות.
אינן נמצאין: איה הרוגי נבוכדנאצר.
ט)
נבוכדנצר הכי נמי דלא הוו אלא הוו (א)
דכיון דמדאורייתא אסור
לשורפה במקום טומאה
שהרג בה כג] והופנו כולם ואין אחד
מאן דאמר בפ' קמא דגיטין (דף ח:)
ופנינהו הכא נמי הוו ופנינהו ואי אפנו
יב]
דבעינן שחיטה כו' (גירסת צ"ק
מצוי בה על כרחינו בדוקה היא:
ובנזיר פרק כ"ג (דף נה.) ובפ' בכל
עש"ב): כה] דמי לשעירים
דיכול (ב"ש): כו] קרבן נקבה
מערבין (עירובין דף ל:) ובפ' בתרא
נהי
בצבור שתהא (ב"ש): כז]
וגרסי
דחגיגה (דף כה.) אהל זרוק לא שמיה אהל סבר כר' יהודה דאמר בריש הישן (סוכה דף כא.) לא היו מביאין דלתות אלא שוורים שכריסן
נמי שרפה שלא כנגד הפתח
(באה"מ): כח] גי' צ"ק [עפ"י
רחבה והתם טעמא משום דכתיב קרא (איוב י) ובעצמות וגידים תסוככני אע"ג דבעלמא אהל שאינו עשוי בידי אדם לא שמיה אהל
התוס' בסוכה] וי"ל דמה שהיה
ומיהו רבי יהודה ודאי סבר שמיה אהל דהא קא אמר טעמא מפני שדעתו של תינוק גסה עליו: ומלאו ועלו וישבו במקומן.
יכול לתקן מתקנים משום
קצת תימה מה מועיל בתינוקות דסוף סוף בעינן איש בשעת קידוש שנותנין האפר במים או בשעת הזאה לרבי יהודה או לרבנן
מעלה דכולה מילתא מעלה
בעלמא כדמשני מעלה עשו
כדמוכח בפרק טרף בקלפי כח] (יומא דף מג.) י) : מעלה עשו בפרה. ר"ל נמי ידע דמעלה עשו אלא דאי לא
ירד מבול לא"י אין
בפרה וריש לקיש נמי ידע וכו'
זו ומיהו קצת קשה דהא מודה רבי יוחנן דמתו בהבלא כדלקמן: מדקאמר איה מתי
מבול מכלל דלא
ראוי לעשות מעלה
והד"א: כט] צ"ל דהא מתו.
[ותיבות הכא דמתו נמחקות]
הוו.
תימה
דלרבי יוחנן גופיה
תקשי
ליה הכא כט] דמתו
בהבלא:
(ב"ש):