קיג:
פרת
חטאת פרק ארבעה עשר
זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
היינו
דקם רימא
התם. ואע"ג דכל השאר מתו בהבלא מחמת
נהי דאיפני מירושלים. כולה ר"ל קאמר לה:
מהבלא מתו. וקברום
טז א מיי' פי"ח מהלכות
א) [ר"ה יב. סנהדרין קח:]
❖
שהיה גדול וגבור לא הזיק לו ההבל: אורזילא דרימא.
מעה"ק הלכה יא:
ועי' ירוש' סנהדרין פ"י ה"ג,
הבאים אחריהם בבתי קברות ואין לחוש לכל הארץ אלא לשאר ארצות
ב) סנהדרין קח. קידושין יג.,
שהיה שם מבול ונשקעו בטיט: חרבה דמעיקרא. קודם מבול יט]: מכל
גר' ר"ת פי' עופר של ראם דעופר האילים מתרגמי' אורזילא דאיילא
ג) ב"ב עג: ע"ש, ד) ר"ה יב.
סנהדרין קח: ועיין ירושלמי
אשר בחרבה. לאפוקי דגים
שבים: דהיינו כ] דקם רימא התם. הראם
(שיר ב) ורימא הוא ראם ולא כרבי שמואל דגרס בהמוכר את הספינה
שינויי נוסחאות
סנהדרין פ"י ה"ג, ה) [שבת
(ב"ב דף עג:) אורזילא דימא לד] ומפרש
זכר ונקבה שהוא גדול ואינו יכול ליכנס
א] איתביה ר"ל לר"י (ש"מ):
קיג: ע"ש דברי ר"ל ור"י בהיפך]
לתיבה עמדו שם: גוריות . הכניסם
ב] בכתה"י וש"מ נוסף ברותחין
דג של ים ואגב ריהטיה לא דק דהא
ירוש' ברכות פ"ד ה"א,
הא איפני נהי דאיפני
מירושלים מכולה א"י
כא]
ו) [שבת קיג:], ז) [יומא סג:
קלקלו בשכבת זרע, וברותחין
לתיבה: אורזילא. הוא ראם כב] דימא
אמר הכא לא נגזרה גזרה על דגים
לא איפני איכא דאמרי איתיביה ר"ל לרבי יוחנן
תמורה ו: יג.] ת"כ אחרי פרק ו
נידונו כתיב הכא וישוכו כו'.
שהוא על שפת הים: בר יומא. ביום
ה"ו וה"ז, ח) [וע' תו' יומא
שבים ואותם בופל"ש שאנו קורין ראם
ועי' הגיר' בר"ה יב ע"א
איה מתי מבול איה מתי נבוכדנאצר מאי לאו
❖
ובסנהדרין קח ע"ב: ג] בכתה"י
סג: ד"ה וכל].
שנולד: משכא דצוארי'. משך כג] צוארו:
ליתא וחלבם אסור דראם ודאי מין
ושמכ"י דימא. ועי' תוס' כאן
מדהני הוו הני נמי הוו מידי אירי' הא כדאיתיה
בי מרבעתא דרישיה. בי כד] מרבץ של
חיה הוא וחלבו מותר כדכתיב אקו
ובב"ב ע"ג ע"ב. ועי' לקמן אות
והא כדאיתיה איתיביה מכל אשר בחרבה
כב: ד] צ"ל בי מרבעתא (*ש"מ):
א] 1
תורה אור השלם
ראשו: רמא כבא וסכר לירדנא. הטיל
ודישון ומתרגמינן ויעלא ורימא ובופל"ש
ה] בב"ב איתא כופתא, וע"ש
מתו בשלמא לדידי דאמינא ירד מבול לא"י
גלל בירדן וסכר כה] הירדן וסתם הילוך
שבמקומינו קטנים דאין לומר שהוא מין
ברשב"ם ותוס', וכן מוכח ברש"י
1. כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים
משום הכי מתו אלא לדידך אמאי מתו משום
סנהדרין צח ע"ב ד"ה כופיתא.
ראם ויש במינו גדול דא"כ מאי קשיא
מימיו. כבא כו] כמו (עירובין דף כט:)
בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה
וקצת צ"ע רש"י דהכא (הגרי"ב).
בראשית ז, כב
מֵתוּ:
כיבוי דרעותא דניסן: חוטמו. שיוכל
הבלא כדרב חסדא דאמר רב חסדא ברותחין
ליה היכא קם הא לא קשיא ליה אריה לה]
א)
ובש"מ גריס ככא, בגמ' וברש"י:
2. וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת
ו] תיבת ראש נמחק (*ש"מ):
להנשים: לא ירד מבול לא"י. ולמה ליה
דבי עילאי בפרק אלו טרפות (חולין
קלקלו וברותחין נידונו ב] דכתיב הכא 2 וישוכו
כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה
ז] בכתה"י נצטננו צידי התיבה.
אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים
דף נט:) היכא קם שהיו לו] אריות אחרים
לשנויי הכי לימא דהתם קם נ"ל דל"ג כז]:
המים וכתיב התם 3 וחמת המלך שככה איכא
וכן משמע מרש"י (דק"ס). [ותיבת
רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם:
והא קא סגיא תיבה. והא התיבה
קטנים שיכול להכניס ועוד הא קא
'המים' שברש"י הוא מהפירוש.
בראשית ח, א
דאמרי איתיביה רבי יוחנן לר"ל מכל אשר
נ"ל]: ח] פש תמן מיתא דאמר
3. וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ
חזינן דאותן בופל"ש בני מלאכה נינהו
מהלכת על פני המים מגבוה לנמוך נמצא
: ט] נצטללו
ר"ל כו' (ש"מ)
בחרבה מתו בשלמא לדידי דאמינא לא ירד
אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְ¢דּכָי וַחֲמַת
ומושכין בקרון וחורשין בהן וראם לאו
חוטמו נשמטת מן התיבה ומת: ומשני
לשם (ש"מ ויעב"ץ). וכ"ה בשבת
אסתר ז, י
הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה:
מבול לא"י משום הכי הוי חרבה אלא לדידך
קיג ע"א: י] גי' ב"ש קחזינן
4. וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא
קרניו קשרו לתיבה: ברותחין נידונו.
בר מלאכה הוא דכתיב התקשר ראם
דקאי, עד תלתא דרי הוא
הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַיהֹוָה
מאי חרבה חרבה שהיתה מעיקרא ואמאי קרי
ונמצא נמלג ברותחין: וליטעמיך תיבה
בתלם עבותו אם ישדד עמקים אחריך
דקאי, א"ר אמי כו'. נ"א
לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְהֹוָה דָּם יֵחָשֵׁב
(איוב לט): יצאו קדשי בדק הבית.
קחזינן דקאי עד תלתא דרי,
ליה חרבה כדרב חסדא דאמר רב חסדא בדור
היכי סגיא. והלא זפותה היא מבית
לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת
הוא דאמר כר' אמי דאמר כל
הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ:
ומבחוץ כדכתיב וכפרת אותה וגו'
בלשון אחר פי' בקונטרס דממעט אפי'
המבול לא נגזרה גזרה על דגים שבים שנאמר
כו' (כי"מ ור' וק'): יא] בקצת
ב)
ויקרא יז, ד
כת"י הגיר' כאילו אוכל שקצים
5. וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן יְהֹוָה אִישׁ
תמימים דהא פרת חטאת תמימה
(בראשית ו) וכיון דרותחין הן היאך
מכל אשר בחרבה מתו ולא דגים שבים בשלמא
ורמשים והשאר ליתא (דק"ס). וכן
אֲשֶׁר מָצָא כְלִי זָהָב אֶצְעָדָה
מהלכת שאין זפתה נפשר: עוג מלך
וממעטא משום דאינה ראויה לפתח
משמע מרש"י וכן נכון דדור
למ"ד לא ירד מבול לא"י היינו דקם רימא התם
וְצָמִיד טַבַּעַת עָגִיל וְכוּמָז
הבשן. דכתיב ביה ויבא הפליט וא"ר
אהל מועד ונראה דאין זו ראיה דפרת
המבול אינם אבותינו הם כי אנחנו
לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵינוּ לִפְנֵי
❖
אלא למ"ד ירד רימא היכא קם א"ר ינאי גוריות
בניו של נח (ח"נ). וע' רש"י שבת
במדבר לא, נ
יְהֹוָה:
יוחנן (נדה דף סא:) זה עוג שפלט
חטאת לא קיימא למזבח לז] ולאו מתפיס
קג ע"ב ובמהרש"א שם דמיישב
הכניסו בתיבה ג) והאמר רבה בר בר חנה לדידי
מאנשי דור המבול: נס נעשה ונצטננו.
תמימים לבדק הבית הא אמר בסוף
זה: יב] גי' ש"מ וכן שעיר
חזי לי אורזילא דרימא בת יומא והוי כהר תבור
המשתלח. שעיר המשתלח
מוסף רש"י
תמורה (דף לג:) דכל הראוי למזבח
המים שבצידי התיבה ושם עמד עוג
ג]
כח]
לאו ראוי לפתח אהל מועד
והר תבור כמה הויא ארבעין פרסי משכא
אינו יוצא מידי מזבח לעולם ונמכרו לח]
והראם וגם הזפת לא נפשר והראם לא
הוא והתניא או קרבן כו'. ועי'
וחמת המלך שככה. וסתם
באות שאח"ז: יג] הגי' בת"כ כך
חמה רותחת היא, כדכתיב וחמתו
לצורכי עולות ושלמים וא"ת מאי שנא
הוצרך לתיבה ומפני גובהן לא טבעו:
דצואריה תלתא פרסי מרבעתא ד] דרישא פרסא
היא אוציא הקדש בדק הבית
בערה בו (ר"ה יב.). שככה, נחה
הא לא פש. מן המתים שם כלום
קדשי בדק הבית תמימים משעירי יוה"כ
ופלגא רמא כבא ה] וסכר ירדנא א"ר יוחנן
מרתחו, הכא נמי מים נחו מרותחן
שאינו בא אל אהל מועד ולא
(סנהדרין קח:) אורזילא דרימא
אוציא רובע ונרבע כו', ת"ל
דאמר בפ' שני שעירי (יומא דף סב:)
דאיידי דגבוה היא השפילום המים לבבל
ראשו הכניסו לתיבה והאמר מר מרבעתא
בר יומא. ראם בן יום אחד,
להקריב, הכשרים ליקרב.
שהיא מצולה: למה נקרא שמה מצולה.
דחייב על שניהם בחוץ הואיל וראויים
דאותו היום נולד: כהר תבור.
אוציא את אלו שאינם כשרים
דרישא פרסא ופלגא אלא ראש ו] חוטמו
כן היה גדול: מרבעתא דרישא.
דכתיב (ישעיה מד) האומר לצולה חרבי:
לשעיר הנעשה בחוץ וכ"ש הנך דאין
ליקרב ולא אוציא שעיר
הכניסו לתיבה והא א"ר יוחנן לא ירד מבול
מקום הנחת ראשו כששוכב על
המשתלח. ת"ל לה' המיוחדים
אי אפשר דלא אדביקו. בטיט:
יוצאין מידי מזבח וי"ל כיון דעדיין לאו
הקרקע (רשב"ם ב"ב עג:) רמא
לשם יצאו אלו שאין מיוחדים
לא"י לדברי ר"ל קאמר והא קסגיא תיבה אמר
שמנערת עשיריה כט]. מפני שאינן
קדשי מזבח נינהו לא חשיבי ראוין לפתח
לשם. והקושיא נמצא שעיר
קבא. הטיל רעי וסכר הריעי
המשתלח לא ממועט מן ואל פתח
לירדנא לפי שעה עד שמסמסוהו
ר"ל קרניו קשרו בתיבה ד)והאמר רב חסדא
אהל מועד ח): כאן קודם הגרלה כו'.
מרחמים על הבריות כדאמרינן במסכת
אהל מועד לא הביאו רק צריך
המים מעט מעט (שם לגירסת רמא
אנשי דור המבול ברותחין קלקלו וברותחין
בפ' שני שעירי (יומא דף סב:) אמרי'
ביצה (דף לב:) עשירי בבל יורדי גיהנם
קרא אחרינא לה' המיוחדים לשם.
כופתא) בשר אבותיו. שמתו שם
ובמתניתין ממעט שעיר המשתלח
בגולה (שבת קיג:): או קרבן
הן: כאילו אוכל שקצים ורמשים. של
דחייב על שניהם והיינו למסקנא
נידונו ולטעמיך תיבה היכי סגיא ועוד עוג מלך
מפסוק ואל פתח אהל מועד. ועי'
שומע אני כו'. רישא דברייתא
מבול: או קרבן שומע אני כו'. קרבן
דשמעתין דמשני כאן קודם וידוי וכו'
רש"ק (הגרי"ב): יד] ביומא
הבשן היכא קאי אלא נס נעשה להם שנצטננו ז]
בתו"כ הכי איתא, יכול השוחט
ובתמורה הגיר' אי קרבן. וע"ש
חולין בפנים יהא חייב ודין הוא
אבל קודם הגרלה חייב דראוי לשעיר
דכתיב בשחוטי חוץ (ויקרא יז) להקריב
בצידי התיבה ולר"ש [בן לקיש] נהי נמי
בפרש"י (הגרי"ב): טו] לבא
וכו', ת"ל קרבן, על הקרבן הוא
הנעשה בחוץ: כאן קודם וידוי כאן
קרבן וגו' דריש ליה בת"כ על הקרבן
לפתח אהל מועד כצ"ל (*ש"מ):
חייב ואינו חייב על החולין, אי קרבן
דירד מבול לא"י והא לא פש ח] ה)דאמר ר"ל
לאחר וידוי. ומדפטר קרא קודם וידוי
שומע אני וכו', כלומר או אינו
חייב ואינו חייב על השוחט חולין בפנים
טז] ראויין לפתח אהל מועד
למה נקרא שמה מצולה שכל מתי מבול
כצ"ל (*ש"מ): יז] נ"א לרבות
אומר קרבן להוציא את החולין
או קרבן לאו להכי אתא אלא לחייב על
כ"ש לאחר וידוי וכי איצטריך פתח אהל
(גליון). וכ"ה בילקוט ובקצת
בפנים אלא להביא קדשי בדק הבית
נצתללו שם ורבי יוחנן אמר למה נקרא
מועד משום פרה ומשום קדשי בדק
קדשי בדק הבית ששחטן בחוץ שאף הן
ט]
דפו"י, עי' דק"ס. אבל ביומא
ששחטן בחוץ שיהא חייב, שהרי אף
ובתמורה מוכח דגרסי' להוציא
הם נקראו קרבן כענין שנאמר
שמה שנער שכל מתי מבול ננערו שם אי
הבית ומיהו היא גופה תימה אמאי לא
נקראו קרבן כענין שנאמר (במדבר לא)
כלפנינו. וכן מוכח מרש"י לפנינו
ונקרב את קרבן ה' איש אשר מצא,
אפשר דלא אידבקו א"ר אבהו למה נקרא
ונקרב את קרבן ה' איש אשר מצא כלי
ממעטינן מלה' ובפ"ק דתמורה (דף יג.)
(בה"ז). והרמב"ם פסק כהגיר'
והא ודאי בדק הבית הוא (יומא
לרבות, והשיגו שם הראב"ד
סג:). ונקרב את קרבן ה' וגו' כלי
גרס בכל הספרים ולא אוציא פרת
זהב אצעדה וצמיד ואין זה אלא לבדק
שמה שנער שמנערת עשיריה והא קחזינן י]
דגיר' משובשת דזבחים נזדמנה לו
זהב אצעדה וצמיד, דהיינו למלאכת
הבית: שאין ראוין לפתח אהל מועד.
חטאת ושעיר המשתלח שהם ראויין
עיי"ש בארוכה. וע' לח"מ
המשכן (תמורה ו:) יצאו קדשי
דהוו תלתא דרי לא משכי א"ר אמי ו) כל
ומרכבת המשנה שם ובבה"ז וצ"ק
בדק הבית שאינן ראוין. לא
לפתח אהל מועד ת"ל לה' שמיוחדים
אני שמעתי בסדר יומא לפי שסתמן
האוכל מעפרה של בבל כאילו אוכל בשר
ושאר מפרשים: יח] מאל פתח
היו עתידים לבא לפתח אהל מועד,
יא]
לה' יצאו אלו שאין מיוחדין לה' ומיהו
בעלי מומין דקי"ל המתפיס תמימים
(כי"מ. וכ"ה ברש"י): יט] מבול
ואני שמעתי שאינן ראוין לפתח
אבותיו תנ"ה כל האוכל מעפרה של בבל
אהל מועד שסתם קדשי בדק הבית
כלומר כל אשר ביבשה
קדשי בדק הבית שפיר מיקרו מיוחדין
לבדק הבית עובר בעשה במס' תמורה
לאפוקי דגים שבים כצ"ל,
בעלי מומין הן, דאמר מר המתפיס
כאילו אוכל בשר אבותיו וי"א כאילו אוכל
לה' דכולם לשמים וע"כ נמי לא גרס
(דף ז:) אבל ל] לענין הסוגיא אני למד
והד"א (*ש"מ): כ] צ"ל היינו
תמימים לבדק הבית עובר בעשה,
שקצים ורמשים: שעיר המשתלח: ורמינהי
פרת חטאת בבריית' דלא תיקשי מתני'
כאן דאפילו תמים נמי קרי אינו ראוי
(ש"מ): כא] גוריות. קטנים
וא"א להעמידה כן במקומה במס'
יב]
יג]
הכניסם כצ"ל (*ב"ש): כב] כאן
זבחים (יומאשםוכ"פ בתמורהשם):
או קרבן שומע אני אפילו קדשי בדק הבית
ועוד אצטריך אל פתח אהל מועד
דלא הועתד לבא אל אהל מועד
4 יד] ז)
הס"ד ומה"ד דימא (*שמכ"י).
דהא פרת חטאת תמימה היא וקרי לה
למעוטי גגו כדאמרינן לעיל בפ' השוחט
שנקראו קרבן שנאמר ונקרב את קרבן ה'
ועי' לעיל אות ג: כג] צ"ל אורך
5
משך (*ב"ש): כד] גיר' יעב"ץ
אינו ראוי: אוציא את אלו שאין.
והמעלה (דף קז:):
ת"ל ואל פתח אהל מועד לא הביאו מי שראוי
בין קרניו. (ולפ"ז נראה דר"ל
עתידין לא] לאהל מועד ולא אוציא
דל"ג של ראשו): כה] תיבות
לבא טו] באהל מועד יצאו קדשי בדק הבית
וסכר הירדן ליתא בכתה"י:
שעיר המשתלח דראוי הוא שהוא תמים
שאינן ראוין טז] אוציא את אלו שאינן ראוין ולא אוציא את שעיר המשתלח
כו] ככא כמו כיכוי דרעיתא
דבעינן שיהא ראוי לשם דלא ידעינן
(*ש"מ). ולפנינו בעירובין כבויי
שהוא ראוי לבא אל פתח אהל מועד ת"ל לה' להוציא שעיר המשתלח
יז]
דראותא: כז] נראה דל"ג כל
הי מתרמי לב] זה שמעתי. ולפי סוגיא
הקושיא והתירוץ. והטעם עי'
שאינו מיוחד לה' לא קשיא כאן קודם הגרלה כאן לאחר הגרלה אחר
של שמועה זו משמע דקרי ליה ראוי
בתוס' קדושה: כח] עמדו
הגרלה נמי האיכא וידוי אלא אמר רב מני לא קשיא כאן קודם וידוי
(כתה"י): כט] בכתה"י וב"ש נוסף
ועתיד ליכנס משום הגרלה ווידוי:
א
ואין עשרה מתקיים. נ"א אין
ת"ל לה'. להקריב קרבן לה' המיוחד
כאן לאחר וידוי: הרובע והנרבע: והא נמי תיפוק לי מפתח יח] אהל מועד
עשיריה מתקיימים (ש"מ):
לה' להוציא שעיר המשתלח שאינו
ל] אבל לפי ענין (ב"ש):
לא] עתידין לבא אל פתח אהל
מיוחד לשם: קודם הגרלה. הוי ראוי ועתיד ליכנס משום הגרלה ואי לאו דמעטינן מלה' ה"א לחייב: אחר לג] הגרלה. לא ראוי לבא
מועד (ש"מ): לב] מתרמי לשם
הוא ומימעיט מאל פתח: הא איכא וידוי. דבעי ליכנס להתוודות עליו: תיפוק לי מאל פתח אהל מועד. דהא לאו ראוין הן לבא לעזרה:
חטאת (ש"מ): לג] צ"ל לאחר
(*ש"מ): לד] ברשב"ם שם לפנינו
בשלמא
גורס אורזילא בר יומא. ומפרש
ראם בן יום אחד. ואולי כוונת התוס' להא דאיתא שם דף עד ע"ב ארזילי דימא, ופי' רשב"ם 'ראמים שבים'. [וא"כ יש לגרוס בתוס' כאן ומפרש ראמים שבים]. וצ"ע: לה] צ"ל מאריה (צ"ק): לו] צ"ל אלא שהיו (צ"ק): לז] למזבח אבל מתפיס
תמימין לבדק הבית קיימא למזבח כדאמרינן בסוף תמורה כו' כצ"ל (צ"ק): לח] צ"ל וימכרו (באה"מ):