פרת
חטאת פרק
ארבעה עשר
זבחים
קיד.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
אתנן
ומחיר יוצא דופן וכלאים בוולדות קדשים. אתנן ומחיר לא
בשלמא רובע ונרבע
משכחת לה. דאיצטריך למעוטינהו מלהקריב
יז א מיי' פ"ד מהלכות
א) [ע' תו' חולין מא. ד"ה כיון]
❖
איסורי מזבח הל' ה:
פסחים צ. יבמות פג: ע"ז נג:
דאקדשינהו והדר נרבעו וכיון דחזו כבר ואידחו ראויים קרינא בהו
מיתוקם בקדשים קלים אפילו לרבי יוסי הגלילי דאף על גב
חולין מ וע"ע כלאים פ"ז מ"ד,
שנראו כבר ולא מימעטי מאל פתח דאיכא למימר הכי אמר קרא
דממונו הוי אינו חל עליו כדדרשינן פ' כל האסורין (תמורה ל:) לכל נדר
ב) [פסחים צ. ב"ק יב: עו.
וקסבר
סנהדרין קיב:], ג) קידושין נב:
ולדות קדשים בהוייתן הן קדושים יד]. וא"ת
ואל פתח אהל מועד לא הביאו בשנראה לבא ואחר כך שחטו בחוץ
פרט לנדור:
תורה אור השלם
ב"ק יב: ב"ב קכג: בכורות נג:
חייב אבל שעיר המשתלח לאחר וידוי
למה לי קרא למעוטי הלא חולין
תמורה ח. ת"כ ויקרא חובה
1. נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל
מימעיט מאל פתח שהרי זה הביאו
גמורים נינהו ודינם כשאר חולין לישחט
פרש' יב פרק כ"ב ה"ג, ירוש'
בשלמא רובע ונרבע משכחת ליה
בַּיהֹוָה וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן
ב"ק פ"א ה"ב, ד) [לעיל צח.
אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ
כשנראה לבא ומשיצא לאחר וידוי לא
בחוץ דאפילו פדיון לא בעו דאין
דאקדשינהו מעיקרא והדר רבעו
אלא
מנחות פג. חולין צ. תמורה יא:
א] א)
עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ:
נראה לבא: אלא מוקצה ונעבד. על
קדושה חלה עליהן כלל כדמוכח
כה. כריתות כג: נדה מא.],
ויקרא ה, כא
מוקצה ונעבד ב)א אין אדם אוסר דבר שאינו
ה) ליתא בח"ג, ו) דברים סה,
2. לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ
בתמורה בפרק כיצד מערימין (דף
כרחך מקמי דאקדשינהו הוו להו מוקצה
ז) [עי' בתו' תמורה כד: ד"ה
שלו בקדשים קלים ב) ואליבא דר' יוסי הגלילי
עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר
❖
ונעבד דאי לבתר דאקדשינהו תו לא
דתנן אם זכר עולה ואם נקבה
קסבר דמתרצו בע"א], ח) [ע'
כד:)
דברים יב, ח
בְּעֵינָיו:
דאמר קדשים קלים ממון בעלים הוא
תו' ב"ק מז. ד"ה מ"ט סנהדרין
ב]
מיתסרי בהקצאה ועבודה דאין אדם
זבחי שלמים ופריך בגמ' ל"ל למימר
❖
פ: ד"ה עובר].
ג) דתניא 1 ומעלה מעל בה' לרבות קדשים
אוסר דבר שאינו שלו: בה'. וכחש
אם נקבה זבחי שלמים נקבה מי קדשה
מוסף רש"י
קלים שהן ממונו דברי רבי יוסי הגלילי הלכך
בבכורה ומשני סיפא אתאן לבהמה
בעמיתו דברים שיש בהם לשם
ומעלה מעל בה'. וכחש
גליון הש"ס
ולעמיתו: לרבות קדשים קלי'. שהכופר
רובע ונרבע דבר ערוה מוקצה ונעבד
דהקדש וקתני סיפא ילדה טומטום או
ג]
בעמיתו, גבי שבועת הפקדון כתיב
(ב"ק יב:). ונשבע על שקר וחזר
אנדרוגינוס רשב"ג אומר אין קדושה
בהן ונשבע והודה חייב עליהם אשם
תוס' ד"ה וקסבר וכו' וי"ל דנקט
עבודת כוכבים בקדשים קלים אתנן ומחיר
והודה והביא את אשמו (רשב"ם
רובא. עיין לעיל דף פד ע"ב
❖
תוס' ד"ה ומוציא: גזילות שהן ממון בעלים דקרינא ביה
חלה עליהן ומפרש בגמ' [שם כה.] משום
כלאים ד] יוצא דופן בולדות קדשים קסבר ולדי
ב"ב קכג:): לרבות קדשים
ד)
וכחש בעמיתו: דבר ערוה. וחייל אף
דסבר בהוייתן הן קדושים ואין
קלים שהן ממונו. הא דכתיב
טו]
קדשים בהוייתן הן קדושים: בעלי מומין וכו'
בה' לרבות קדשים קלים, שאם
על המוקדשים כבר הלכך ממעטי
קדושה חלה בדבר שאין ראוי ליקרב
הפקיד בהמת שלמים אצל חברו
אותו ואת בנו וכו': וצריכי דאי תנא בעלי
שינויי נוסחאות
בחוץ מלהקריב קרבן דלאו בני
א"כ הכא נמי לא חיילא אאתנן ומחיר
וכפר ונשבע והודה משלם קרן
מומין משום דמאיסי אבל תורין דלא מאיסי
א] נ"א נרבעו (ב"ש, וכ"נ מרש"י):
וחומש ואשם (ב"ק שם בכורות נג:
הקרבה נינהו דכתיב (ויקרא כב) כי
וכלאים ויוצא דופן וי"ל דהא דאמר
ב] צ"ל הן (*ש"מ): ג] תיבות
תמורה ח.). אע"ג דאין נשבעין על
אימא (לא) דמודו ליה לר"ש ואי תנא תורין
משחתם בהם וכל מקום שנאמר
רשב"ג אין קדושה חלה עליהן היינו
ההקדשות והנשבע עליהן והודה
מוקצה ונעבד עבודת כוכבים
נמחק (*ש"מ). ובכתה"י ליתא נמי
אינו מביא אשם של שבועת הפקדון
משום דלא חזי ואידחו אבל בעלי מומין
השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודת
קדושת הגוף (לפדות) וליאסר בגיזה
תיבות בקדשים קלים. ועי'
דוכחש בעמיתו כתיב, הני איתרבו
כוכבים: נראה לי דה"ג אתנן ומחיר
ועבודה אבל קדושת דמים איכא
דאיחזו ואידחו אימא (לא) דמודה להו ר"ש
דק"ס: ד] בכי"צ נוסף וטרפה:
להו מבה', וכחש בעמיתו נמי
ה] להו (*ש"מ): ו] בכתה"י ר"ש
קרינא בהו, לפי שהן ממונו (קדושין
וכלאים ויוצא דופן בולדות קדשים.
ליפדות שלא במום ולכך בעי האי קרא
לרבנן ואי תנא הני תרתי משום דפסולא
לרבנן. וכ"ה בפיה"מ לר"מ
נב: וכעי"ז ב"ק יב:). דקרינא ביה
כלומר הנך דאצרכנו למעוטינהו
דלא ממעטי מפתח אהל מועד בקדשי טז]
דגופייהו אבל אותו ואת בנו דפסולא מעלמא
ובפרי"ד ע"ש. ועי' אות כ:
בה' ובעמיתו, דכתיב ומעלה מעל
מלהקריב קרבן ולא נפקי מאל פתח
בדק הבית ולמאן דאמר במעי אמן
ז] בכי"פ וע"כ: ח] מועד במעי
ז)
בה' וכחש בעמיתו ישלם, ושלמים
קאתי לה אימא מודו ליה רבנן לר"ש צריכא:
אמן קודם כו' כצ"ל (*ב"ש):
יש בהם לה' ובעמיתו (בכורות שם).
ה]
ו]
על ז] כרחך בשנראו כבר מיירי לא
הן קדושים אפילו קדושת הגוף נחתא
ט] צ"ל אי (כי"פ)
: י] צ"ל דכתיב
שהן ממונו של חברו וקרינן ביה
שהיה רבי שמעון אומר: מאי טעמא דר"ש
משכחת אלא בולדות קדשים ואירע
עלייהו דתפסתינהו קדושה דאימיה
רק (*ש"מ): יא] פה היום
בה' וכחש, בעמיתו וכחש (ב"ק
אמר רבי אילעא אמר ריש לקיש דאמר קרא
להקריב (*ש"מ): יב] צ"ל
שם). כשאר גזל ממון, שהרי ממונו
להו פסול במעי אמן דנראו לבא אל
וא"ת למאן דאמר בהוייתן נמי נימא
הקריבו (*ש"מ): יג] איש איש
הן, שהבשר והעור שלו ואין לגבוה
לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום
פתח אהל מועד ח] קודם שנעשו אתנן
מיגו דנחתא להן קדושת דמים נחתא
2
היחידים שבכם כצ"ל (*ב"ש):
בהן אלא אימורים ולכהן חזה ושוק,
ובה' ובעמיתו קדריש, דהיינו
יד] קדושים משום אתנן ומחיר
אמר להו משה לישראל כי עייליתו לארץ
ומחיר אם בא להקריב את אמן היו
להן קדושת הגוף כדאמר בתמורה
שלמים, שהאימורים לה' והבשר
נקט ליה דאי במעי אמן הן
הן באין אל פתח דאי בדאקדשינהו לא
בפרק אלו קדשים (דף יט: ושם) גבי
ישרות תקריבו חובות לא תקריבו וגלגל
לבעלים, והך מעילה דהכא אינו
קדושים לא חייל עלייהו
אלא לשון שינוי וכן הוא אומר
ומיחייב בחוץ. אבל משום
משכחת לה דאין אתנן ומחיר חל על
מפריש נקבה לאשם ודוחק לומר
לגבי שילה מחוסר זמן הוא וקאמר להו משה
(דהי"ב כו) וימעל בה' אלהיו, וכן
יוצא דופן וכלאים לא אצטריך
רשב"ג יז] סבר לה כרבי שמעון דלית
המוקדשין לפי שאינן שלו ומקרא נפקא
בסוטה הוא אומר (במדבר ה) איש
דבכל ענין ניחא. וא"ת ואי
לא תעשון אמר רבי ירמיה לרבי זירא אי הכי
לן בתמורה (דף ל:) ואי בדהוו אתנן
ליה מיגו דאמר תמכר שלא במום
איש כי תשטה אשתו ומעלה בו
קסבר בהוויתן הן קדושים
למה לי כו' (כי"ב וג'):
מעל, בתו"כ, דהא מעילה ממש
והדר אקדשינהו מאל פתח נפקי וכן
ועוד דאי כרבי שמעון אפילו סבר
ליכא בשלמים, כדפרישית דממעיט
טו] קדושים דאי ס"ד דבמעי
במעי אמן קדושים לא חיילא עליה קדושת הגוף כדמפרש התם רבי
כלאים ויוצא דופן דאי אקדשינהו משנולדו מאל פתח נפקי אלא בולדות
להו בתו"כ מדכתיב קדשי ה'
אמן הן קדושים הא תפסינהו
ט]
בנהנה מן ההקדש גבי מעילה
קדושה דאימיה. אלמא דלמאן
קדשים דמעיקרא עם אמן נראו לבא: וקסבר ולדות קדשים בהוייתן הן
שמעון לטעמיה דאמר כל מידי דלא חזי לגופיה לא נחתא ליה קדושת
בהוייתן הן
דאמר בהוייתן הן קדושין אין
(רשב"ם ב"ב שם)
קדושין. בלידתן מתקדשות הלכך חל אתנן ומחיר עליהן אם נתן לה
הגוף וגם אין לפרש דשאני מפריש נקבה דחזי לשאר קרבנות ושייך
קדושים. כשנולדים הן קדושים
קדושה חלה כו' (ב"ש): טז] צ"ל
כקדשי (צ"ק וח"נ): יז] צ"ל
ולא במעי אמן (מנחות פג. מכת"י
עובר של מוקדשין באתנן דלא קדיש עד שנולד: בהוייתן (הן). לשון
מגו טפי דהא אפילו בטרפה אשכחן דאמרינן מגו בסוף יש בקרבנות
דרשב"ג (ב"ש): יח] הקדישם
. ולהכי נקט לשון
תמורה יא.)
הוייה נקט בהו משום דמאשר יהיו לך נפקי לן ולדות קדשים ליקרב
(שם דף יז.) ונראה לפרש דהכא מיירי כגון דלאחר שנעשו אתנן ומחיר
(באה"מ): יט] צ"ל והקדישה
בהוייתן, משום דהא דולדות
(ב"ש): כ] צ"ל והא (ב"ש וצ"ק).
קדשים קדושים נפקא לן בפ"ק
רק י] קדשיך אלו התמורות אשר יהיו לך אלו הולדות במסכת תמורה
הקדישן או בעודן במעי אמן או אחר שנולדו דכיון שהקדישן בפירוש
ומקושיית התוס' משמע דגרסו
דבכורות מיהיו לך, דכתיב רק
(דף יז:): וצריכי. הנך תלת פלוגתא דר' שמעון ורבנן במתני':
חיילא עלייהו קדושה וא"ת ולוקמה נמי הכא כמ"ד במעי אמן הן קדושים
בגמ' אימא מודה ליה ר"ש
קדשיך אלו התמורות, אשר יהיו
לרבנן. כמ"ש באות ו. כ"כ
משום דמאיסי. בעודן במומן פטרי רבנן בחוץ דלא מתקבלין בפנים:
לך אלו הולדות (מנחות שם וכעי"ז
וכגון שהקדיש בהמה מעוברת ושייר העובר כר' יוחנן דאמר בפ' כיצד
ה)
המפרשים [וכ"ג הרע"ב
כריתות כג:):
מודו ליה. דהואיל וחזו לאחר זמן קאי בלא תעשה: ובני יונה לא
מערימין (תמורה כה.) אם שייר משוייר ועשה העובר אתנן ומחיר ואחר
(הגרי"ב)] ועי' קר"א: כא] בגופן
גרסינן: דאיחזו ואידחו אימא. אע"ג דכי עבר מומן ירצו השתא
כך הקדישן ואע"ג דרבי יוחנן איתותב התם הא לבסוף מסיק כתנאי
ח)
ואם היה המום עובר כצ"ל
(ב"ש):
מיהא דחויין נינהו ונפטר בחוץ: לא תעשון כן. בספרי ו) דריש ליה
ועוד מצי לאוקומה בבהמה של חולין מעוברת ועשה העובר אתנן ומחיר
בתחילת ביאת הארץ היום אנו מטלטלין את המשכן ואנו אסורין
ואחר כך הקדישה יח] וי"ל דניחא ליה לאוקומה בפשיטות כמאן דאמר
בבמה ואין אנו מקריבין אלא במשכן לפיכך כל הקרבנות כשרים
בהוייתן הן קדושים והקדישן יט] ואח"כ נתעברה ואם תאמר בההיא דכיצד
להקריב משנבוא לארץ י"ד שנים של כיבוש וחילוק אנו מותרין בבמה
מערימין (ג"ז שם) דדייק ארשב"ג דסבר בהוייתן הן קדושין מרישא נמי
ושם לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה יא] להקריב חובות ומה אנו
הוה מצי למידק הכי דאם נקבה זבחי שלמים דאוקימנא בבהמה דהקדש
מותרין בה איש כל הישר בעיניו נדרים ונדבות שאינן חובה עליו אלא
ואי במעי אמן הן קדושות לא היה יכול להפקיע קדושת הולד ויש לומר
שישרו בעיניו להתנדב כי לא באתם עד עתה וגו' עד שתבאו אל המנוחה
דנטר עד סיפא ומפרש לה וה"ה לרישא ואם תאמר בסוף בהמה המקשה
לשילה שאע"פ שנכנסתם לארץ בעברכם את הירדן עדיין לא באתם
(חולין עז.) דתנן המבכרת שהפילה שיליא ישליכנה לכלבים ובמוקדשין תקבר
אל המנוחה: כי עייליתו לארץ. י"ד שנים שתכבשו ותחלקו: ישרות
ומפרש בגמ' (שם:) משום דרובא בר מיקדש היא על כרחך מדקאמר
תקריבו. נדרים ונדבות הקרב יב] בבמת ציבור: חובות לא תקריבו.
תקבר קסבר במעי אמן הן קדושין דאי בהוייתן אמאי תקבר הא לא
איש איש יג] שבכם לא יקריב שום חובה ואפילו בבמת ציבור עד שתבאו
חיילא קדושה אלא בחזי להקרבה כדפריש' ואם כן כולה בר מיקדש
אל המנוחה ותקריבום. אלמא חובות דגלגל מחוסרי זמן הם עד
היא ואמאי נקט רובא דאפי' אכלאים ונדמה תפשה קדושת אימיה אי
כי יבא שילה ויקריבום שם וקאמר רחמנא לא תעשון אותם בגלגל
במעי אמן הן קדושים כדאשכחן בתמורה בסוף יש בקרבנות (דף
ומשמע בין בבמת ציבור בין בבמת יחיד אלמא מחוסר זמן
יז.) דאמרינן גבי כלאים טומטום ואנדרוגינוס דאי אתה מוצא אלא
בבמה בלא תעשה: אי הכי. דהנך דגלגל מחוסרי זמן קרית להו:
בולדות קדשים ולכל הפחות אתיא כמאן דאמר במעי אמן הן
קדושים $ ויש לומר דנקט רובא ולא כולה משום דאיכא דמות
מילקי
יונה או קלוט לר' שמעון דכיון דלא מישתרי באכילה לא מיסתבר דתפשינהו קדושת אמן אף על גב דבמעי אמן הן קדושין:
משום דפסולא דגופייהו. בכל דוכתי משמע דפסול הגוף חמיר מפסולא דאתי מעלמא כדאמרינן בפרק קמא (לעיל דף ד.) מה
לשינוי קודש שכן פסולו בגופו ובפסחים בסוף אלו דברים (דף עג:) נמי אמרינן כל שפסולו בגופו ישרף מיד דהא כ]
דמשמע הכא איפכא לאו משום דפסול הגוף קיל אלא הכי קאמר דמום עובר ותורין שלא הגיע זמנן הפסול תלוי בגופו כא] ואם היה
מום עובר מיד והתורים גדילין לאלתר
היו ראויין אבל אותו ואת בנו
אין הפסול תלוי
בגופו שיועיל לו שום תיקון דלכולי יומא לא חזי: