קיד:
פרת
חטאת
פרק ארבעה עשר זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלמה אמר רבי זירא הכתוב נתקו לעשה.
מילקי נמי לילקי. השוחט מחוסר זמן ז] דהא משכן
יח א ב מיי' פ"א מהל' קרבן
אין זה כשאר לאו
דגלגל דהיא במת
א) [חולין פ:], ב) כעי"ז לעיל
נב. פסחים סז., ג) פסחים צא.
פסח הל' ג:
הניתק לעשה דבפ' בתרא דחולין (דף קמא.) ובפ' ב' דמכות
ציבור פנים הוא שאהל מועד של מדבר היה שם וקאמר רחמנא ביה נמי
יט ג ד מיי' פי"ח מהל'
תוספ' פי"ג ה"ו, ספרי ראה
לא תעשון: אלמה אמר רבי זירא. בפ' אותו ואת בנו (חולין פ:) דקתני
(דף יד. טו. טז.) כגון לאו דגזילה ולקט שכחה ופיאה ונותר יד] ולא יוכל
מעה"ק הלכה ט:
קלב, ירוש' מגילה פ"א הי"א
❖
כ ה מיי' שם הלכה י:
ע"ש כה"ע, ד) [יומא סג.],
לשלחה כל ימיו דא"כ מאי פריך דללקי משום לאו דלא תעשון והא ניתק
קדשים בפנים ח] סופג את הארבעים משום לאו דאותו ואת בנו והוינן
ה) ע' בתו' לעיל קיב. ד"ה והכי,
לעשה הוא אלא הוי כמו נתקו הכתוב
בה ונילקי נמי משום לאו דמחוסר
ו) [מנחות מז:], ז) לעיל ב.,
ח) נדה לג., ט) עי' צ"ק, י) פרש'
מטומאה חמורה לטומאה קלה
זמן דתניא מנין שכל הפסולים שבשור
ח)
מילקי נמי לילקי אלמה אמר רבי זירא
תורה אור השלם
ט]
❖
א)
א]
ו ה"ח, כ) עי' רש"ק.
ושבשה שהן בלא ירצה ת"ל ושור ושה
דבאותו ואת בנו (חולין פ:) דרשינן ולנדר
הכתוב נתקו לעשה הני מילי לרבנן לרבי
1. לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח
ב)
ב]
שרוע וקלוט ומחוסר זמן פסול הוא
לא ירצה לימד על כל הפסולים שבשור
בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהֹוָה
שמעון הכי נמי רב נחמן בר יצחק אמר פנים
הגהות הב"ח
אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:
ומשני ר' זירא הנח לאו דמחוסר זמן
ושה שהם בלא ירצה וכתב רחמנא
❖
דגלגל לגבי שילה כחוץ דמי רבה אמר
דברים טז, ה
דהכתוב נתקו לעשה דכתיב ביה
במחוסר זמן מיום השמיני והלאה
(א) גמ' וראוי לשלא לשמו בפנים
טעמיה דרבי שמעון כדתניא רבי שמעון
ג)
(בעי) תז"מ. ונ"ב גירסת רש"י
עשה יתירא כדמפרש התם למימרא
ירצה להוציאו מכלל שאר פסולים שהם
מחוסר: (ב) רש"י ד"ה אלמה
מוסף רש"י
אומר מנין לזובח פסח בבמת יחיד בשעת
א
שהוציאו ונתקו מכלל לאו דלא קאי
בלא ירצה ולומר דבהאי ליכא אלא
וכו' דלא קאי עליה לאו כצ"ל
ואות ב' נמחק: (ג) ד"ה רב נחמן
איסור הבמות שהוא בלא תעשה ת"ל לא
מנין לזובח פסח בבמת יחיד.
עשה כעין דבר שהיה בכלל ויצא לידון
עליה בלאו דשאר פסולין והשתא
(ב)
1
במה קטנה, להכי נקט במת יחיד
וכו' זמן הס"ד ואח"כ מ"ה
❖
תוכל לזבוח את הפסח יכול אף בשעת
בדבר החדש בסוף פ"ק דתמורה (דף
דאמרת הכא לאו בהדיא כתיב ביה
ולא במת ציבור, דבמת ציבור בשעת
פנים:
נילקי עליה: (דלמא) ה"מ. דמשני נמי
איסור הבמות ליכא, דשעת איסור
יג:) וכענין זה הוי בדד ישב דמצורע
היתר הבמות כן ת"ל באחד שעריך לא
הבמות לאחר שנבחר משכן שילה
בפ' אלו דברים (פסחים סז.) דאמרי'
התם דלא לקי לרבנן דפליגי עליה
אמרתי לך אלא בשעה שכל ישראל נכנסין
ומשחרב היה להם היתר עד שנבנה
גליון הש"ס
שהכתוב נתקו לעשה והוציאו מכלל
דרבי שמעון דלא דרשי להאי לא
בית עולמים, ומשנבנה חזרו
בשער אחד אימת אי נימא אחר חצות כרת
לאיסורם ושוב לא היה להם היתר:
תוס' ד"ה היתר וכו' מיום
שאר טמאים שהם בלאו דלא יטמאו
תעשה למחוסר זמן דההוא דאותו
שהוא בלא תעשה. אבל כרת
השמיני אין הא קודם לכן לא.
נמי מחייב ג] אלא לאו קודם חצות לעולם ד]
❖
את מחניהם ולהכי פריך דלילקי משום
ואת בנו דשני ר' זירא עלה מיתוקמא
דשחוטי חוץ ליכא. ומוקי לה בקודם
עיין יומא דף סג ע"ב:
לאחר חצות ובשעת היתר הבמות קאי והא
חצות, דמחוסר זמן הוא להתקבל
ב
ה]
דמפורש בגופיה לאו בהדיא כדדרשינן
התם דלא כר"ש אבל לר' שמעון ה"נ
בפנים, דכתיב אשר ישחט מחוץ
בשעת איסור הבמות קאמר איסור במה לו
דלקי אלאו דמחוסר זמן בפנים: רב
מלא תעשון וכן פי' בקונטרס אבל
למחנה ואל פתח אהל מועד לא
שינויי נוסחאות
הביאו, הראוי לפתח אהל מועד
היתר במה לחבירו: מחוסר זמן כו': והני בני
נחמן בר יצחק אמר. לר' שמעון נמי
בפרק אותו ואת בנו (חולין פא.) פירש
א] בס' יחוסי תנאים ואמוראים
חייב עליו ושאינו ראוי לאהל מועד
לא לקי אמחוסר (ג) זמן בפנים דגלגל
בקונטרס דהוי כשאר לאו הניתק לעשה
אשמות נינהו אמר זעירי תני מצורע
כתב מדקאמר ליה אלמה אמר
אינו חייב עליו, ויליף מהכא
ג
רבי זירא ולא אמר ליה והא מר
דמחוסר זמן בחוץ אע"פ שאינו
דעלמא דמיום השמיני והלאה ירצה
לגבי שילה חוץ הוא לגבי חובות
בהדייהו: עולותיהן ושלמיהן: והני בני
הוא דאמר שמע מינה דרבי זירא
בכרת, בלא תעשה מיהא הוי, הואיל
משמע קודם זמנו לא ירצה והניחהו
הואיל דאינו כשר להקרבתו י] הלכך
שלמים נינהו אמר רב ששת תני דנזיר דזעירי
אחר היה. עכל"ק: ב] א"ל
וראוי לבא לאחר זמן: יכול אף
עד שיעבור זמנו וקשה מהך
בחוץ הוא דאשכחן ביה לא תעשה
בשעת היתר הבמות כן. יהא
ט)
(מנח"י) דילמא הני מילי לרבנן
קבעוה תנאי דרב ששת לא קבעוה תנאי א"ר
בלא תעשה זה דהא לא הותרה
אבל לרבי שמעון כו' (*ש"מ,
דשמעתא וכי תימא דהכי פריך משום
משום איסור במה ולא בפנים:
וכ"ה ברש"י): ג] צ"ל ניחייב
במת יחיד אלא לדבר הנידר ונידב
ד) חלקיה (דבי) רב ו] טובי לא שנו אלא לשמו
בשעת איסור הבמות. קס"ד במדבר
דאיכא נמי לאו דלא תעשון לא
(*ש"מ) וכ"ה ברש"י: ד] צ"ל לא
ולהוי האי לגביה כשעת איסור:
אבל שלא לשמו חייב הואיל וראוי לשלא
תלמוד לומר. דהאי לאו דהכא
לעולם (*ש"מ): ה] תיבת קאי
ה
ושילה ובית עולמים: אחר חצות.
אמרינן דאתי חד עשה ועקר תרי
ליתא בכתה"י. וברש"י גריס
לא משתעי אלא בשעת איסור
לשמו בפנים אי הכי לשמו נמי ניחייב הואיל
די"ד דמטי זימניה: כרת נמי ניחייב.
לאוי כדאמרי' בפ"ק דתמורה (דף ד:)
ה)
קאמר: ו] צ"ל בר (*ש"מ): ז] זמן
הבמות והכי שמעינן ליה לקרא לא
בפנים דהא (*ש"מ): ח] בפנים
תוכל לזבוח את הפסח בבמת יחיד
דהא מתקבל בפנים: קודם חצות.
וראוי לשלא לשמו בפנים (א) בעי עקירה
לא דמי דהני מילי התם דסמיכי גבי
השני סופג (ש"מ). וכעי"ז
בזמן שכל ישראל נכנסין בשער אחד
דהוי מחוסר זמן לשמו: בשעת היתר
הדדי הלאוין אצל העשה תדע דהא
מתקיף לה רב הונא וכי יש לך דבר
בכתה"י: ט] צ"ל לכל (כי"פ):
וכו' כי אם אל המקום אשר יבחר
ו)
ו)
שם תזבחנו (פסחים צא.) לא שנו.
י] להקרבתן (*ש"מ): יא] שהוא
הבמות קאמר. כמו בגלגל ונוב
בפרק ב' דמכות (ד' טו. ושם ד"ה תנינא)
שאינו כשר לשמו וכשר שלא לשמו ולא והרי
כשר לשלמים (*ש"מ): יב] בד"ו
דאשם בחוץ מחוסר זמן בבעלים
וגבעון דהותרו במות יחיד לעולה
חשיב לא יטמאו את מחניהם ניתק
פטור אלא לשמו. דאינו ראוי
כאן הס"ד ומה"ד בשער אחד.
וכ"ה בצ"ק: יג] צ"ל ואע"ג
ושלמים ואשמעינן קרא דלגבי חובות
לעשה אי לאו משום דקדמו עשה אף
לשמו בפנים אבל שלא לשמו כגון
(כי"י): יד] ונותר ומחזיר
לשם עולה או לשם שלמים חייב
איכא לא תעשה ולאו משום מחוסר זמן דהא חזו השתא בבמה גדולה:
על גב דאיכא לאו נמי דואל המקדש לא תבא ומיהו התם איכא למימר
שכן ראוי לפנים כיוצא בו בפנים,
גרושתו ואנוסתו דלא יוכל כו'
איסור במה לו. לקרבן זה: היתר במה לחבירו. לעולה ושלמים דנדר
משום דאיכא טו] תרי עשה דכתיב מחוץ למחנה תשלחום אבל אשכחן
כצ"ל (צ"ק). ובב"ש גריס ונותר
דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן
ומימר ולא כו': טו] דאיכא נמי
כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם
גזלה דאיכא תרי לאוי לאו דלא תעשוק ולא תגזול דבפרק המקבל (ב"מ
ונדבה וסיפא ה"ק יכול אף בשעה שהוא מותר בבמה כגון קודם
: טז] צ"ל ולריש לקיש
חובה חוץ מן הפסח בזמנו והחטאת
תרי (ב"ש)
קיא.) אמר רבא זהו עושק זהו גזל וחשבי ליה ניתק לעשה במכות
חצות שהוא יא] לשלמים ת"ל כו' יב] בשער אחד בבמה גדולה לשחוט
(צ"ק): יז] צ"ל הא האי (צ"ק):
בכל זמן (יומא סג.):
יח] לגופיה ונחתא ליה קדושת
פסחיהם: דזעירי קבעוה תנאי. למיתני במתניתין מצורע בהדיא:
(דף יד:) ובחולין (דף פ:) הלכך צריך לחלק בההיא דתמורה (דף ד:)
הגוף דאמר ר"ש וכו' כצ"ל
דרב ששת לא קבעוה תנאי. ומיהו אנן משנינן לה בגמרא וקבעינן
כדפרישית דלכך סמך שני הלאוין אצל העשה לומר שאין העשה מנתקם:
(צ"ק): יט] צ"ל לשום (צ"ק):
רב נחמן בר יצחק אמר פנים דגלגל כו'. שינויא הוא דקמשני
כ] צ"ל ומחוסר (ב"ש): כא] צ"ל
לה בגמ' הכי ככל חסורי מחסרא דהש"ס: רב חלקיה. אאשם קאי
קודם זמנם קדושים כצ"ל
ולא אחטאת דאילו חטאת פסולה שלא לשמו בפנים: לא שנו. דפטור
(התם) דאפילו לר"ש לא לקי במחוסר זמן בפנים כי אם בחוץ
(ב"ש):
בחוץ: אלא לשמו. ואפילו סתמא דבהאי שמא אינו מתקבל עכשיו
כדפי' בקונטרס. ויש גירסא אחרת בספרים לרבי שמעון ה"נ והא
בפנים: אבל שלא לשמו. כגון לשם עולה ובשם זה הוא ראוי לבא
גלגל פנים הוא אמר רב נחמן בר יצחק פנים דגלגל כו' וריש טז] לקיש
פריך דנפקא ליה מלא תעשון לאו במחוסר זמן דהאי יז] קרא בגלגל קאי
לפנים דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין חוץ מן הפסח והחטאת ז):
אי הכי כי שחיט ליה לשמו בחוץ נמי ניחייב. דהא ראוי היה לעקור
ופנים הוא וכי תימא קל וחומר בחוץ הא אין מזהירין מן הדין ומשני
פנים דגלגל לגבי שילה כחוץ דמי: אלא לאו קודם חצות. ואע"ג
שם זה ממנו ולבא לפנים: מחוסר עקירה. וכל כמה דלא איעקר שם
אשם מיניה סתמיה לאו למיעקר קאי ולאו ראוי הוא: וכי יש לך דבר
דחזי בפנים שלא לשמו לא מיחייב כרת כיון דמחוסר עקירה ואין עומד
היתר
במה לחבירו. ושעת היתר הבמות
שאינו כשר לשמו. לפנים: וכשר שלא לשמו. אפי' יג] דקי"ל לעיל
האי ליעקר קודם זמנו:
דקתני היינו קודם חצות דכשר בבמה שלא לשמו וא"ת דמשמע הכא
(דף ב.) כל הזבחים כשרין שלא לשמן ה"מ היכא דכשרין לשמן אבל
דתורין שלא הגיע זמנן לרבי שמעון חיילא קדושה עלייהו והשוחטן
מחוסר זמן בבעלים זה שאינו כשר לשמו היאך יוכשר שלא לשמו:
בחוץ בלאו ובמעילה בפרק ולד חטאת (דף יב.) נמי אמר רבי שמעון
פסח
דמועלין משום דראוין לאחר זמן ובתמורה בפרק אלו קדשים (דף יט:) גבי אשם בן שתים והביאו בן שנה אמר ר' שמעון דכל עצמן אינן קדושים
משום דכל מידי דלא חזי ליה לגופיה לא נחתא ליה קדושת הגוף ופריך התם מאי שנא ממחוסר זמן דלא חזי ליה לגופיה יח] (לא נחתא ליה קדושת
הגוף) ואמר ר"ש דקדוש פירוש במתני' דהכא דתנן מחוסר זמן רבי שמעון אומר בלא תעשה ומשני דאיתקוש לבכור דקדוש לפני זמנו וקרב
לאחר זמן והשתא תינח מחוסר זמן תורין שלא הגיע זמנן מאי טעמא וי"ל דדבר שאינו ראוי לשם יט] קרבן ילפינן ממחוסר זמן שאין ראוי לשום
קרבן אבל דבר שראוי לקרבן אחר ולקרבן זה שהוא מקדישו אינו ראוי לא נחתא ליה קדושת הגוף ופסח קודם חצות דקדוש לר' שמעון וכן חטאת
ואשם דזב וזבה ויולדת ומצורע דקדושים קודם זמנן כדתנן בפירקין (לעיל קיב.) ולא פליג ר' שמעון ובתורת כהנים בפ' אחרי מות י) קאמר נמי רבי
שמעון והשוחטן בחוץ בלאו הני אין מחוסר זמן בגופן ולא דמי לאשם בן שנה והביאו בן שתים בן שתים והביאו בן שנה דמחוסרי זמן בגופן וא"ת
דמחוסר כ] זמן היאך קדוש הא אמרינן לעיל בפ"ק (דף יב.) לילה לקדושה יום להרצאה אבל ביום שביעי לא ובבכורות פרק הלוקח בהמה (דף כא.)
קאמר ר"ש מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר יליף מבכור דקדוש לפני זמנו ופריך ואדיליף מבכור לילף מקדשים אלמא משמע דקדשים קודם
זמנן לא קדשי וי"ל דאסור להקדישם אבל אם הקדישם תוך כא] זמנם קדושין אלא דעבד איסור דרחמנא אמר $ מיום השמיני אין הא קודם
לכן לא אבל מעשר לרבי שמעון שרי להכניסו תוך זמנו לדיר להתעשר כדיליף התם מעשר העברה העברה מבכור והא דלא ניחא
ליה למילף תחת תחת מקדשים דניחא ליה למילף העברה טפי משום דהעברה דתרוייהו משתעי שמעבירה להקדישה ויש ליתן טעם לרבא
דריש תמורה (דף ד:) היאך מחוסר זמן קדוש קדושת הגוף דכל היכא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ושמא לענין זה יליף
תחת תחת ממעשר או שמא יש טעם אחר: דזעירי קבעוה תנאי. משום דמצורע יש בו טומאה כעין זב וזבה ויולדת אבל נזיר
דלא דמי להו שייריה וכן בכריתות בפרק ארבעה מחוסרי כפרה (דף ח:) נמי אשכחן דתני זב וזבה ויולדת ומצורע והתם מפרש מאי
טעמא לא תני מצורע ומצורעת כדקתני זב וזבה וניחא
השתא לזעירי
דבנזיר בלא מצורע סגי דאיכא
תרתי בנזיר דנזיר טמא מביא אשם כ):