קטו:
פרת
חטאת פרק ארבעה
עשר
זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מה
א מיי' פ"ד מהל' פסה"מ הל' העלאה שהיא גמר עבודה כו'. סוגיא זו קשה אההיא דלעיל
כדרב הונא אמר רב כו' שניתק לרעייה. שניתק מדין הקרבה ומסרוהו
א) לעיל ה: קיב. פסחים עג. נזיר
❖
ט"ו:
כה: ע"ש מנחות ד. תמורה יח.,
בריש השוחט (דף קז: ושם) דדרשינן להכי כתב רחמנא או
לרועה עד שיסתאב דקי"ל (תמורה דף יח.) כל שבחטאת מתה באשם
ב) ת"כ אחרי פ"י ה"ט ואילך,
רועה: עולה. אשר יעלה עולה: גמר עבודה. שאין אחריה עבודה
לרבות את הזורק דלא תיתי מבינייא ומשום הכי פטור לג] מקבל בחוץ:
ג) חגיגה ו: ע"ש [לקמן קכ. ע"ש]
ויתיב
תוספ' פרה פ"ד ה"ג, ד) ע'
וקאמר וישלח וגו'. פירש בקונטרס ויתיב רב חסדא וקאמר
ואיתרבו להו באף כל כגון המנסך ומקטיר קטרת ומקטיר קמצים יט]
תורה אור השלם
מכילתא בא פ"א, ה) ירוש'
ויתיב רב
ומקטיר מנחת כהנים:
ונראה לד] לפרש דיתיב וקאמר
מגילה פ"א הי"א, ו) מכילתא
1. וַאֲלֵהֶם תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ
ארב הונא קאי: א"ל הכי אמר רב
יתרו בחדש פ"ד, ז) ת"כ שמיני
חסדא וקאמר וישלח את
נערי בני
כדרב הונא אמר רב דאמר רב הונא אמר
מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר אֲשֶׁר
א)
במילואים הל' לו, ח) גיטין
יָגוּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יַעֲלֶה עֹלָה
אסי ופסקוהו. פי' כמו שאמרת אמר
ישראל. נראה בעיני
שהספרים
רב אשם שניתק לרעיה ושחטו סתם כשר
ז. ע"ש, ט) חגיגה ו. סוטה
א
ויקרא יז, ח
אוֹ זָבַח:
לז:, י) [נדרים פא. וש"נ] עי'
רב אסי דוישלח היינו עבודה בבכורות
חסרים כאן ולא ידעתי
מה ואם
2. וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
לעולה: המעלה מבשר חטאת [וכו']: ת"ר
ת"כ שמיני פרש' ב ה"ח, ספרי
וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים
אין חסרין זהו פירושו
יתיב רב
אבל חכמים הפסיקוהו ומנעוהו מלומר
ב) מנין למעלה מבשר חטאת ומבשר אשם
ראה ק, וע"ע תוספ' ב"ק פ"ו
שְׁלָמִים לַיהֹוָה פָּרִים:
חסדא וקאמר להאי קרא
וישלח את
כן ושני לשונות שבקונטרס עיקר לה]:
ה"ז, מכילתא יתרו בחדש פ"ג,
שמות כד, ה
ומבשר קדשי קדשים ומבשר קדשים קלים
רמזו הקב"ה למשה ולא ידעו.
3. וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל
ת"כ ויקרא נדבה פרש' ב ה"ו,
נערי וגו' ומפרש דאלו הבכורות:
ירוש' עירובין פ"י ה"א (ע"ש
יְהֹוָה יִתְקַדָּשׁוּ פֶּן יִפְרֹץ בָּהֶם
וממותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים
א"ל רב הונא הכי אמר רב אסי
פי' ולא ידע במי אבל היה
במפרשים), כ) [עי' ויקרא
שמות יט, כב
יְהֹוָה:
רבה שמיני פי"ב ב], ל) קיז
ושירי מנחות שפטור ת"ל עולה מה עולה
4. וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא
ופסקו. אותו היום פסקה עבודה
יודע שעתיד הקב"ה לקדש את המשכן
❖
ע"ש
אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי
מן הבכורות שמסיני נצטוו על
באדם גדול דאמרי' במדרש כ) שאמר לו
שהיא ראויה להעלאה אף כל שראויה להעלאה
אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד
הכהונה כדיליף לקמן ושמשו נדב
משה לאהרן הייתי סבור בי או בך:
ויקרא י, ג
מנין שאף היוצק והבולל והפותת והמולח
וַיִּדֹּם אַהֲרֹן:
5. וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל
הגהות הב"ח
וקיבל שכר על שתיקתו. תניא
ואביהוא כל אותה שנה ראשונה עד
והמניף והמגיש והמסדר השלחן והמטיב את
וְנִקְדָּשׁ בִּכְבֹדִי:
שהוקם המשכן ומתו: לישנא אחרינא
בתורת כהנים שבשכר זה
(א) גמ' יתיב רב חנה בר רב
שמות כט, מג
הנרות והקומץ והמקבל בחוץ שפטור ת"ל
א]
קטינא: (ב) רש"י ד"ה היינו וכו'
6. דּוֹם לַיהֹוָה וְהִתְחוֹלֵל לוֹ אַל
הכי אמר רב אסי ופסקיה. צריך
נתייחד אצלו הדיבור דכתיב בפרשת
פן יפרוץ בם ה': (ג) ד"ה
1אשר יעלה עולה או זבח מה העלאה שהיא
תִּתְחַר בְּמַצְלִיחַ דַּרְכּוֹ בְּאִישׁ
יין ושכר אל תשת וידבר ה' אל אהרן
להפסיק כאן נגינת כ] טעם המקרא
ופרטות וכו' ונתח שמעינן
עֹשֶׂה מְזִמּוֹת: תהלים לז, ז
❖
גמר עבודה אף כל שהוא גמר עבודה: עד
7. עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת
לרבי ישמעאל דעולה:
ולא כתיב אל משה ותימה דבסיפרי ל)
באתנחתא ולא יקרא בטעם פשטא
לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:
שלא הוקם המשכן [וכו']: יתיב רב (א) הונא
דריש בפרשת קרח דכתיב וידבר אל
כמו שאנו קורין אותו דכשהוא נקרא
קהלת ג, ז
8. נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ אֵל
בר רב קטינא קמיה דרב חסדא וקא קרי
שינויי נוסחאות
אהרן שומע אני שהדיבור אל אהרן
בטעם פשטא משמע שקריאת נערי
ב]
יִשְׂרָאֵל הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת
ת"ל כאשר דבר ה' ביד משה לו
בני ישראל דבק על ויעלו עולות משמע
וישלח את נערי בני ישראל א"ל הכי אמר ר'
א] והמקבל דמים בחוץ
2
ג]
לָעָם בָּרוּךְ אֱלֹהִים:
(*ש"מ): ב] לפי גי' רש"י צ"ל דרב
בפרשת מחתות השרופים הא למדנו
שהם העלום אבל כשאתה קורהו
תהלים סח, לו
אסי (קרבו) ופסקו סבר לאותוביה ממתניתין
ד]
9. וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה וַיִּקַּח
חסדא ויתיב רב חסדא וקא קרי
שהדיבור למשה שיאמר לאהרן ושמא
באתנחתא עומדת התיבה לבדה ואינה
שמעיה דקאמר משמיה דרב אדא בר אהבה
(הגרי"ב): ג] בכי"צ מסיים
מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל
זה קורא נתייחד הא דכתיב אל אהרן
דבק על ויעלו וי"ל שלא שלחם אלא
הפסוק ויעלו עולות ויזבחו
הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת
❖
עולה שהקריבו ישראל במדבר אינה טעונה
ג)
זבחים שלמים: ד] קרבו
בראשית ח, כ
בַּמִּזְבֵּחַ:
ולא שיאמר לבני ישראל:
להביא הקרבנות ולעמוד עליהם ויעלו
ופסקו. זו הגירסא עיקר, דומיא
הפשט וניתוח אותביה ברייתא ה] דשויא
כללות נאמרו בסיני כו'. הוה
עולות אותם שכשרים להעלותם דהיינו
דאר"ע התם בחגיגה על עולת
בכולהו דתני' עדשלאהוקםהמשכןהבמות
תמיד קרבה ושוב לא פסקה,
מוסף רש"י
ד)
מצי לאיתויי מדר' יוסי
נדב ואביהוא שמשבאו לסיני הופרשו
ו]
קאמר הכא לענין עבודת בכורות
מותרות ועבודה בבכורות והכל כשירין
הכהנים כדיליף לקמן: סבר רב חסדא
הגלילי דאמר בפ"ק דחגיגה (דף ו:
ה)
אשם שניתק לרעיה. כגון
איפכא (יעב"ץ): ה] צ"ל מברייתא
(ש"מ): ו] צ"ל היו הבמות
תמורת אשם ואשם שמתו בעליו או
לאותביה כא] מתני'. דקתני שנהגו
להקריב בהמה חיה ועוף זכרים ונקבות
ולקמן קכ.) דאין טעונה הפשט וניתוח:
ז]
(*ש"מ): ז] צ"ל ליקרב (*ש"מ
נתכפרו באחר, וקי"ל (תמורה יח.)
עבודה בבכורות עד יום הקמת
תמימין ובעלי מומין טהורין אבל לא טמאין
ובה"ז. וכ"ה ברש"י): ח] צ"ל
כל שבחטאת מתה באשם רועה,
ƒב¿כבו«די (ש"מ): ט] צ"ל רמזו
ונמלך בב"ד ואמרו לו ירעה (לעיל
המשכן: שמעיה. רב חסדא לרב
והכל קרבו עולות ועולה שהקריבו ישראל במדבר טעונה הפשט וניתוח
(כתה"י וש"מ): י] להקדיש כבודו
קיב.). וניתק מדין אשם לרעיה,
חנא כב] דיתיב וקאמר תו משמיה דרב
שאמרו לו ב"ד הוציאו וירעה (לעיל
של מקום עליהם (ש"מ, וכעי"ז
ונכרים בזמן הזה רשאין לעשות כן תנאי היא דתניא 3 וגם הכהנים
אדא כו': איתיביה מברייתא
בכתה"י וברש"י): יא] שכר על
ה:). וחטאת ואשם אינן באין נדבה
הנגשים אל ה' יתקדשו ר' יהושע בן קרחה אומר זו פרישות בכורות רבי
שתיקתו (*ש"מ): יב] גי' הילקוט
ומשנתכפרו באחר אין תקנה לזה,
ו)
דשוויא בכולהו. שתהא שוה להשיב על
ע"י דוד (הגרי"ב): יג] צ"ל דום
וגבי חטאת הלכתא גמירי לה
אומר זו פרישות נדב ואביהוא בשלמא למ"ד זו פרישות נדב ואביהוא היינו
כל דבריו: עולה כג] שהקריבו ישראל
(*ש"מ): יד] גי' הילקוט ע"י
דמתה, ובאשם גמירי הלכתא כל
שלמה (הגרי"ב): טו] שהקב"ה
שבחטאת מתה באשם רועה, ואם
דכתיב 4 הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש אלא למ"ד זו פרישות
במדבר. סיני קודם מתן תורה וישלח כד]
עושה דין במקודשיו. כן גי'
ניתקו מעליו והשליכו לאפר לרעות
בכורות היכא רמיזא דכתיב ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי אל
את נערי וגו': והכל כשרין ליקרב.
הילקוט (הגרי"ב): טז] נ"א
שיסתאב ויפול בו מום שיוכל
5
ומתקלס (כתה"י, ב"ש): יז] בקצת
לפדותו ולהוציאו לחולין, וכל
כדמפרש ואזיל בהמה וחיה ועוף כו':
תקרי בכבודי אלא במכובדיי דבר זה אמר הקב"ה למשה ולא ידעו עד
ח] ז)
ט]
כת"י נוסף ונשנו בערבות מואב
הרועים דמיהם נופלים לנדבה, ומה
והכל קרבו עולות. השתא משמע שלא
שמתו בני אהרן כיון שמתו בני אהרן אמר לו אהרן אחי לא מתו בניך אלא
(ב"ש): יח] בהמה ועוף
היא נדבה ששה שופרות היו
כמשמעו כצ"ל (*ש"מ וצ"ק):
במקדש וכתוב עליהן נדבה ושם היו
היו מקריבין אלא עולות ולקמיה פריך
להקדיש שמו של הקב"ה כיון שידע אהרן שבניו ידועי מקום הן שתק וקבל
יט] קמצים של מנחות כצ"ל
י]
נותנין כל מותר דמי חטאת ואשם
עליה: רשאין לעשות כן. דלא
(*ש"מ): כ] צ"ל טעם נגינת
ומביאין משם קיץ המזבח עולות,
שכר שנאמר וידום אהרן וכן בדוד הוא אומר דום לה' והתחולל לו
4
6
יא]
יב]
(ש"מ): כא] צ"ל לאותוביה
נאסרו להן הבמות: יתקדשו.
בשר לשם ועורות לכהנים, שזהו
אע"פ שמפיל לך חללים חללים את שתוק יג] וכן בשלמה יד] הוא אומר עת
ממתני' (*ש"מ): כב] צ"ל הונא
מדרשו של יהוידע הכהן במס'
ח)
7
מלעלות ואע"פ שרגילין לגשת אלי
(הגרי"ב, כתה"י). ועי' בב"ח אות
תמורה (כג:) וזה לא המתין עד
לחשות ועת לדבר פעמים ששותק ומקבל שכר על השתיקה פעמים
ולהעלות העד בהן שלא יעלו בהר:
א' וברש"י לעיל ובתוד"ה ויתיב:
שיומם ומשניתק לרעיה שחטו סתם
כה]
כג] דבור זה שייך לעיל קודם ד"ה
(פסחים עג.). עד שלא נסתאב
מדבר ומקבל שכר על הדבור והיינו דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מאי
זו פרישת בכורות. הזהיר את
איתיביה (ש"מ): כד] כדכתיב
. שהקדים ושחטו לשם
(תמורה כג:)
הבכורות להפריש כו] מן ההר: זו
דכתיב נורא אלהים ממקדשך אל תיקרי ממקדשך אלא ממקודשיך
עולה (נזיר כה:): כשר. לעולת קיץ
וישלח כצ"ל (באה"מ):
8
כה] ולהעלות קרבנות כצ"ל
המזבח, הואיל וסוף סוף דמיו לכך
פרישת נדב ואביהוא. כלומר לא
בשעה שעושה טו] הקב"ה דין בקדושיו מתיירא ומתעלה ומתהלל טז] אלא
(באה"מ): כו] צ"ל לפרוש
היו עומדים (פסחים שם וכעי"ז
נקראו בכורות כהנים אלא מי הן
(*ש"מ): כז] צ"ל הוא אשר
לעיל ה:). דהא סתמא לשם עולה
קשיא עולה תרי תנאי היא ט) דתניא ר' ישמעאל אומר כללות נאמרו בסיני
: כח] בתו"ק גרס מן ההר.
קאי לדמים (תמורה שם). ואין שם
הכהנים הנגשים שהוזהרו כאן לפרוש
(ב"ש)
ופרטות באהל מועד ר"ע אומר כללות ופרטות נאמרו בסיני ונשנו באהל
ותיבות בהקמת המשכן
אשם עליו, דנדבה דשופרות עולה
יז]
מן ההר זה נדב ואביהוא שנעשו
(מנחות ד.) כללות נאמרו בסיני.
נמחקות. וכתב שכן מוכח
מועד ונשתלשו בערבות מואב אמר מר הכל כשירין להקריב מנא הני
ז]
מפירש"י בחומש. ודלא
הרבה דברים נאמרו סתומים בסיני
בסיני כהנים והן הכהנים הנגשים
כמהרש"א. ולפי"ז נמצא טעם
שלא נתפרשו כל צרכן ופירשו לו
מילי אמר רב הונא דאמר קרא 9 ויבן נח מזבח לה' ויקח מכל הבהמה
אל ה' להקריב קרבנות: היינו דכתיב.
חדש למיתת נדב ואביהוא, וצ"ע:
לאחר שהוקם המשכן באהל מועד,
הטהורה ומכל עוף הטהור בהמה כמשמעו חיה בכלל בהמה
כשמתו נדב ואביהוא אשר דבר וגו'
י)
כט] ואביהוא, אלא היכא כצ"ל
שהרי לא נתפרשו שם הלכות עבודה
יח]
כז]
(באה"מ): ל] צ"ל מי הם (ב"ש
ככל הצריך, אלא מזבח אדמה תעשה
כדקאמר בסיני (שמות יט) פן יפרוץ
: לא] נ"א נורא בזמן
לי וזבחת עליו את עולותיך ואת
וח"נ)
(ב) בהם ה' וכיון שלא נזהרו לפרוש מן
שהוא (כי"פ): לב] צ"ל במשנה
שלמיך (שמות כ) ולא פירש מתן
(ב"ש): לג] פטור קומץ ומקבל
דמיהן הפשיטן וניתוחן של עולות
ההיכל כח] בהקמת המשכן פרץ בהם: אלא למ"ד זו פרישת בכורות היכא רמיזא. ה"ג ולא גרסי' פרישת נדב ואביהוא כט] היכא רמיזא מיתת נדב ואביהוא
בחוץ כצ"ל (ב"ש): לד] צ"ל ולי
והקרבת אימורין של שלמים (חגיגה
היכא רמזה למשה קודם לכן דקאמר הוא אשר דבר: ונקדש בכבודי. נאמרה לו למשה ביום שנצטווה על מלאכת המשכן ורמז לו שביום שישרה
ו. וכעי"ז סוטה לז:) ופרטות
נראה לפרש (צ"ק): לה] נדצ"ל
באהל מועד. משהוקם המשכן
אינן עיקר (באה"מ):
שכינתו על הבית יתקדש בכבודיו ולא נרמז להבין מה ל] הוא עד שמתו: אלא כדי להתקדש כבודו של מקום עליהם. להודיע שהוא נורא על יראיו
ודיבר עמו מעל הפרוכת שם פירש
ומיודעיו וזהו הוא אשר דבר אלי ביום שנצטויתי על המשכן ונקדש בכבודי באותם הנכבדים וקרובים לי אקדש: שנאמר וידום אהרן. הרי
לו הכתוב, כדכתיב ויקרא אל משה
וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר,
ששתק וקבל השכר. מפרש בב"ר שמתוך כך זכה ונתייחד אליו הדיבור שנאמר אחרי אותו ענין פרשת שתויי יין ולא הוזכר באותו דיבור
כ)
ובספר תורת כהנים דהיינו ויקרא
משה אלא אהרן: נורא אלהים ממקדשך. אלהים זו מדת הדין אימתי הוא נורא לא] ע"י שהוא עושה דין במקודשיו: אלא עולה קשיא. דקתני
נתפרשו כל הלכות קרבן וכן דברים
הכא [דטעונה הפשט] וניתוח: כללות נאמרו בסיני. כגון מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו וגו' [שמות כ] ולא נתפרשו הלכות עולה ושלמים שם:
הרבה: ונשנו. פעם שנית וכל מה
שנאמר כאן נאמר כאן ואע"פ שלא
ופרטות באהל מועד. לאחר שהוקם המשכן נאמרה ת"כ למשה ושם נתפרשו והפשיט ונתח (ג) לרבי ישמעאל שמעי' דעולה שהקריבו בסיני
נכתב: ונשתלשו בערבות
לא הוטענה הפשט וניתוח: נשתלשו בערבות מואב. משנה לב] תורה שחזר משה ואמרה להם על הסדר כדכתיב (דברים א) בעבר הירדן בארץ
מואב. מפי משה לישראל, שנאמר
(דברים א) בעבר הירדן בארץ מואב
וגו': חיה בכלל
בהמה. דכתיב זאת
מואב הואיל משה
הבהמה
אשר תאכלו
וגו'
וסמיך
ליה איל וצבי ויחמור וגו'ל)
(שם יד):
הואיל משה באר את התורה וגו'
ה"ג
(חגיגה ו:):