28/228

פרת

חטאת פרק

ארבעה

עשר זבחים

קטז.

עין

משפט

מסורת הש"ס

נר

מצוה

ודילמא

למעוטי טריפה. תימה דבפ' שילוח הקן (חולין דף קמ.

ה"ג זכרים ונקבות תמימים ובעלי מומין לאפוקי מחוסר אבר דלא.

כג א מיי' פ"ג מהל' איסורי

א) קידושין כד: מנחות ו. כה.

❖

מזבח הל' א:

[חולין כג.] תמורה יד. ת"כ ויקרא

ושם) גבי

ל) ולא (ב) גרסי' תמות וזכרות בבהמות כו' דמאי איריא קודם מתן

שתי צפרים חיות דרשי' מינה תרתי שחיין

נדבה פרש' ו ה"ג, אמור פרש'

תורה לאחר הקמת המשכן נמי איתא להא ועוד מדקאמר אבל

ראשי איברים שלה ולמעוטי טריפה וי"ל דשאני ציפורי מצורע שהוא

ז ה"ב, וע' ירוש' שקלים פ"ד

ה"ד, ב) ע"ז ה: נא. כל הענין

מחוסר אבר לא מכלל דבעלי מומין

לא נפסלו לא בבהמה ולא

כעין קרבן ושניהן שוין לענין פסול אבל גבי נח דשאר מומין כשרין

תורה אור השלם

ירוש' פסחים פ"ט ה"ה, מגילה

בעוף: שנאסר לבני נח. להקריב

הו"ל לאוקמיה למעוטי טריפה דוקא:

1. וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם

פ"א הי"א, סוטה פ"ט ה"ה,

אבל

ג) [חולין נז:] תוספ' חולין

כז] למ"ד טריפה יולדת מאי

לגבוה: שחיין ראשי איברים. ולמה

זכרים ונקבות תמימין ובעלי מומין (דאמר

מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת

פ"ג ה"ו, וע' תו"כ שמיני פ"ג

אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ:

איכא למימר. פי' דלדידיה

לי לאזהורי עלייהו אי לאו משום

מר תמות וזכרות בבהמה ואין תמות

ה"ט וה"י, אחרי פי"ב ה"ח,

א) א

בראשית ו, יט

הקרבה שהקריב מהן בצאתו מן

לא מייתר ליה מכל החי למחוסר אבר

2. וְהַבָּאִים זָכָר וּנְקֵבָה מִכָּל

ירוש' נזיר פ"ו ה"א,

וזכרות בעופות ואיתקש בהמה לעוף תמימין

ד) [סנהדרין קח: ע"ש],

בָּשָׂר בָּאוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ

התיבה: מלחיות זרע נפקא.

ואיצטריך כח] למעוטי טריפה וא"ת כיון

ה) ירוש' מגילה שם, ו) [ע"ז

ובעלי מומין) לאפוקי מחוסר אבר דלא א"ר א]

אֱלֹהִים וַיִּסְגֹּר יְהֹוָה בַּעֲדוֹ:

דטריפה אינה יולדת: בדומין לך.

דטריפה חיה ויולדת היכי מימעטא

כד.], ז) כתב רש"י בע"ז מו. ד"ה

בראשית ז, טז

אלעזר מנין למחוסר אבר שנאסר לבני נח

בני ר"ח. יהודה וחזקיה שמן,

ב)

3. וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

למעוטי טריפה: תמים בדרכיו.

מכל החי הא בפ' שילוח הקן (ג"ז שם)

ח) מכילתא יתרו פ"א, ירוש'

וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים

ת"ל 1 ומכל החי מכל בשר אמרה ב] תורה

עניו וסבלן: מהו דתימא אתך. לאו

לא ממעט מחיות טריפות למ"ד

שם, ט) מכילתא ר"פ יתרו,

שְׁלָמִים לַיהֹוָה פָּרִים:

הבא בהמה שחיין ראשי איברין שלה ודילמא

בחדש פ"ב, ספרי ברכה שמג,

שמות כד, ה

למידרש בדומין לך אלא שהודיע כב]

טריפה חיה ויש לומר דשאני הכא

י) [סוטה יא. ע"ש],

4. וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא

למעוטי טריפה ההוא מלחיות זרע נפקא

שאינו עושה אלא לכבודו להיות לו

דמכל החי מיותר ושפיר משתמע

כ) [חגיגה יד. שבת פח:],

ג]

מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע

ל) עי' בפנים מאירות, מ) לעיל

לצוותא: קמ"ל. לחיות זרע לאו כג]

למעוטי טריפה אע"ג דחיה דמשתמע

הניחא למ"ד טריפה אינה יולדת אלא למ"ד

יְהֹוָה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ:

ג)

נג:, נ) ב"ר פכ"ח ד, ס) ע' בתו'

בראשית ד, ד

לצוותא בעי להו ומהשתא על כרחך

חיות גמורה ומסתבר למעוטי טריפה

טריפה יולדת מאי איכא למימר האמר קרא

ע"ז ו. דמתרצו בע"א, ע) בע'

5. עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן

אתך יתירא הוא למידרש ביה בדומין

בכ"מ בפי"ג מהל' גירושין

אע"ג דחיה ויולדת טפי ממחוסרת

הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו יָבֹא דוֹדִי

אתך בדומין לך ודילמא נח גופיה טריפה

[הט"ז] מה שהקשה על

לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו:

לך: מי הוו. הרי לא נתנה תורה:

אבר דמ"מ אין טריפה בריאה

הרמב"ם וע' בבה"ז ובפ"מ,

שיר השירים ד, טז

הוה תמים כתיב ביה ודילמא תמים בדרכיו

הבאין מאיליהן. וכל אותן שבאו אל

פ) וע"ע תו' חולין מב: ד"ה ואמר,

6. וַיֹּאמֶר משֶׁה גַּם אַתָּה תִּתֵּן

נשארת ולא חזיא לקיום העולם כולי

צדיק כתיב ביה ודילמא תמים בדרכיו צדיק

עירובין ז. ד"ה כגון וכו' ומיהו,

אתך

בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת וְעָשִׂינוּ

התיבה מאיליהן באו ובהן הכיר

בדומין לך. וא"ת

האי:

גיטין נו: ד"ה וניקר, ב"ק נא. ד"ה

לַיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ: שמות י, כה

❖

במעשיו אי סלקא דעתך דנח גופיה טריפה

אותם שבאו שבעה שבעה ידע שהן

א"כ האי מכל החי למה לי דתרוייהו

7. וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן משֶׁה עֹלָה

נעביד, בכורות לז: ד"ה כדי.

הוה מי קאמר ליה לנח דכוותך עייל שלמים

טהורין ושבאו שנים שנים כד] שהן טמאין:

וּזְבָחִים לֵאלֹהִים וַיָּבֹא אַהֲרֹן

מאתך נפקא וכי תימא דלמא נח

ד]

וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל לֶחֶם

ויזבחו זבחים שלמים. וסיני קודם

לא תעייל ומאחר דנפקא לן מאתך לחיות

גופיה מחוסר אבר הוה מי קאמר

הגהות הב"ח

עִם חֹתֵן משֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים:

הקמת המשכן הוה ואת אמרת דעד

שמות יח, יב

רחמנא דכוותך עייל שלמים לא תעייל

זרע למה לי מהו דתימא אתך לצותא

(א) גמ' שמע ובא שהרי:

8. וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן

[שלא] הוקם המשכן לא קרבו שלמים

ס) וי"ל דמוקמא קרא בדדמי לטריפה

(ב) רש"י ד"ה ה"ג זכרים וכו'

בעלמא אפי' זקן אפילו סריס קמשמע לן:

משֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה

כלל: לכל. כה] בין לישראל בין לבני

ולא (אמרי') [גרסי' דאמר מר]

אֱלֹהִים לְמשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ

ולא דמי למחוסרת אבר דלענין קיום

כט]

טהורין אבל לא טמאין: ומי הוו טמאין

תמות וזכרות בבהמות (לאפוקי

ה]

כִּי הוֹצִיא יְהֹוָה אֶת יִשְׂרָאֵל

נח קרבו עולות אבל שלמים לא קרבו

❖

העולם לא חיישינן:

לא בעופות) כו' דמאי איריא:

ל]

שמות יח, א

מִמִּצְרָיִם:

וטהורין בההיא שעתא ד) א"ר שמואל בר

לבני נח ומשעת מתן תורה שנבחרו

דילמא נח גופיה טריפה הוה.

9. וַיַּחֲלשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק

נחמני א"ר יונתן מאותן ו] שלא נעבדה בהן

וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב:

ישראל קרבו להם שלמים: תתנער.

וא"ת והלא חי אחרי כן

שמות יז, יג

שינויי נוסחאות

עבירה מנא הוו ידעי כדרב חסדא דאמר רב

לשון (שמות יד) וינער ה' את מצרים:

01. קוֹל יְהֹוָה יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת

ג' מאות שנה וי"ל דשמא לא היה בכח

א] צ"ל דא"ר (*ש"מ): ב] צ"ל

שמעשיה בצפון. היינו עולה שטעונה

חסדא העבירן לפני התיבה כל שהתיבה

וַיֶּחֱשׂף יְעָרוֹת וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ

ובריאות כראוי לו וסוגיין כמ"ד

אמר הקב"ה לנח הבא וכו'

תהלים כט, ט

אֹמֵר כָּבוֹד:

צפון : ותבא. אל מלך המשיח: אומה

מ)

קולטתן בידוע שהוא טהור אין התיבה קולטתן

: ג] צ"ל

11.

טריפה חיה ור"ת היה רגיל לחלק בין

ע)

יְהֹוָה לַמַּבּוּל יָשָׁב וַיֵּשֶׁב

(ש"מ, וכעי"ז בכתה"י)

ההוא למעוטי (*ש"מ): ד] ליה

שמעשיה צפון ודרום. דהיינו ישראל

יְהֹוָה מֶלֶךְ לְעוֹלָם:

בידוע שהן טמאין רבי אבהו אמר אמר קרא

טריפות דאדם לטריפות דבהמה משום

רחמנא לנח (ש"מ): ה] בש"מ

תהלים כט, י

שמקריבין עולות ושלמים: משמניהון

דאדם אית ליה מזלא וקשה דבריש

נוסף אמר מר: ו] נ"א מאותן

21. כִּי בָאֵשׁ יְהֹוָה נִשְׁפָּט

2 והבאים זכר ונקבה הבאין מאיליהן אמר מר

דידהו. מן השמנין שבהן ומיהו

שעתידין ליטהר. ועי' מהרש"א

וּבְחַרְבּוֹ אֶת כָּל בָּשָׂר וְרַבּוּ

אלו טריפות (חולין דף מג.)

מייתי

והכל קרבו עולות עולות אין שלמים לא והא

שכ"ה הגי' הנכונה (הגרי"ב. וכ"ה

חַלְלֵי יְהֹוָה: ישעיהו סו, טז

עולות הוו: בקיבוץ גליות. [וה"ק]

ראיה מאיוב אטריפות דבהמה :

פ)

31. יְהֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְהֹוָה

בכתה"י). ולכא' גיר' זו מוכרחת,

כתיב 3 ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים אלא

עורי רוח צפונית ובואי רוח דרומית

דאי טמאים היינו שנעבדה בהן

יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:

עבירה א"כ האיך יתפרש הא

אימא הכל קרבו עולות [ושלמים והתניא

תהלים כט, יא

לקבץ גליות המפוזרות בכם: זבחים

ז]

41. וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל מַלְכֵי

דכתיב מטהורים ז' ומטמאים ב',

אבל שלמים לא כ"א עולות] עולות אין שלמים לא כמ"ד לא קרבו שלמים

ועולות. זבחים היינו שלמים וקודם

למה לי ב', יקח ז' מאותן שלא

הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיְַּרדֵּן יָמָּה

נעבדה בהן עבירה. בשלמא ממין

מתן תורה כולהו בני נח כו]. ומשני

וְכָל מַלְכֵי הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר עַל

בני נח דאיתמר ר"א ור' יוסי בר חנינא חד אמר קרבו [שלמים בני נח]

ה)

ח]

טמא אי אפשר שיהא טהור, אבל

הַיָּם אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יְהוָה אֶת

זבחים אינן שלמים אלא לשון שחיטה

וחד אמר לא קרבו מ"ט דמ"ד קרבו שלמים בני נח דכתיב 4והבל הביא גם

מזו שנעבדה בהן עבירה הרי

מֵי הַיְַּרדֵּן מִפְּנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד

אפשר ליקח אחרים וצ"ע (גל'

בעלמא ולאכילה: הניחא

למ"ד כו'.

עָבְרָנו {עָבְרָם} וַיִּמַּס לְבָבָם וְלֹא

הוא מבכורות צאנו ומחלביהן איזהו דבר שחלבו קרב לגבי מזבח ואין כולו

קה"י). ובש"מ גורס כנדפס

הָיָה בָם עוֹד רוּחַ מִפְּנֵי בְּנֵי

פלוגתא לקמן: כתנאי. אי קודם

לפנינו אלא שאח"כ מוסיף ל"א

יהושע ה, א

יִשְׂרָאֵל:

קרב לגבי מזבח הוי אומר זה שלמים מ"ט דמ"ד לא קרבו דכתיב 5 עורי

51. כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ

מאותן העתידין ליטהר: ז] בכל

מתן תורה הוה [יתרו] אי לאחר:

צפון ובואי תימן תתנער ט] אומה שמעשיה בצפון ותבוא אומה שמעשיה

כתה"י ובקצת דפו"י הנוס' לכל

יְהוָה אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם

ובהיכלו כולו אומר כבוד כו'. רישא

קרבו עולות. וכ"ה ברש"י, וכ"ג

בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר

בצפון ובדרום ומר נמי הכתיב ומחלביהן משמניהן [דידהו] ומר נמי

דקרא קול ה' יחולל אילות ובמתן תורה

י]

הש"מ. והמכוון הוא דלא גרסינן

עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי

"הכל" דמשמע דקאי על

הכתיב עורי צפון [ההוא] בקיבוץ גליות הוא דכתיב והא כתיב ויאמר משה

אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחֹן

משתעי ובהיכלו של כל מלך ומלך

הקרבנות, אלא גרסי' "לכל"

וּלְעוֹג אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם:

גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות ועשינו לה' אלהינו זבחים לאכילה ועולות

כולו אומר כבוד להקב"ה: אמר להם

דקאי על המקריבים. וכן משמע

יהושע ב, י

61. וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא

מפירש"י. ולפי"ז לא גרסינן נמי

וישב ה' מלך לעולם. כבר נשבע

להקרבה והא כתיב 7ויקח יתרו [חותן משה] עולה וזבחים ההוא יא] לאחר מתן

בסמוך להתיבות שבסוגריים,

קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם

שיהא מלך לעולם על בריותיו ולא

וליתא נמי בכתה"י ודפו"י. וכ"ג

תורה הוא דכתיב הניחא למ"ד [יתרו] אחר מתן תורה היה אלא למ"ד

כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים

ו)

טה"ק וכעי"ז בח"נ ע"ש ביאורם

ישחיתם: תשע מאות ושבעים וארבעה

בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ

❖

[יתרו] קודם מתן תורה היה מאי איכא למימר דאיתמר בני ר' חייא ור'

באורך. ובש"מ תחת התיבות

ז)

יהושע ב, יא

מִתָּחַת:

דורות קודם שנברא העולם. וכ"ו

שבסוגריים גורס ולבני נח,

יהושע בן לוי חד אמר יתרו קודם מתן תורה היה וחד אמר יתרו אחר מתן

והמכוון אחד. והנוסח אשר

מאדם ועד משה רבינו נ) הרי דבר

בדפוסים שלנו הוא עפ"י הגהת

תורה היה למ"ד יתרו קודם מתן תורה היה קסבר שלמים הקריבו בני נח

שיטה מקובצת

יב]

צוה לאלף דור (תהלים קה): עוז.

העין יעקב ובה"ז, ועי' רש"ש.

כתנאי וישמע יתרו כהן מדין מה שמועה שמע ובא ונתגייר ר' יהושע אומר

התורה שהיא מעוזן של ישראל:

ח)

ובשפ"א תיקן לשון נוסח זה

מ"ש התם דכתיב כו'. סוטה דף

❖

דכצ"ל אימא שלמים ועולות

ל"ד [ע"א]:

מלחמת עמלק שמע שהרי כתיב בצדו ויחלש יהושע את עמלק ואת

דאפי'

(א)

והתניא עולות ולא שלמים

עמו לפי חרב ר"א המודעי אומר מתן תורה שמע [ובא] שכשניתנה יג] תורה

ההוא כמ"ד לא הקריבו כו'.

וע"ש: ח] צ"ל לבני. וכן בכל הנך

מוסף רש"י

לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכל [מלכי] עובדי כוכבים אחזתן רעדה בהיכליהן ואמרו שירה

דלקמן (ש"מ, כתה"י): ט]

צ"ל

ואין תמות וזכרות בעופות.

התנערי. וכן ברש"י (ש"מ

שנאמר 01ובהיכלו כולו אומר כבוד ט) נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע ואמרו לו מה קול ההמון אשר שמענו

ומהרש"א): י] צ"ל משמיני. וכ"ה

האי קרא דריש הנאמר בכל

שמא מבול בא לעולם יד] (אמר להם) ה' למבול ישב [אמר להם] וישב ה' מלך לעולם טו] כבר נשבע הקב"ה

ברש"י ד"ו (*ש"מ): יא] נ"א יתרו

הקרבנות (ויקרא כב) איש איש

י)

מבית ישראל אשר יקריב קרבנו

לאחר מתן תורה הוה הניחא

שאינו מביא מבול לעולם אמרו לו מבול של מים אינו מביא אבל מבול של אש מביא שנא' כי (הנה) באש

טז]

יז] 03

וכו' (*ש"מ): יב] צ"ל מ"ד

לכל נדריהם וגו' לרצונכם תמים

(*שמכ"י): יג] נ"א שכשנתן

זכר בבקר בכבשים ובעזים מדלא

ה' נשפט אמר להן כבר נשבע שאינו יח] משחית כל בשר ומה קול ההמון הזה ששמענו אמר להם חמדה טובה

כתיב לרצונכם תמים זכר ולישתוק,

הקב"ה תורה היה הקול (כי"מ

יש לו בבית גנזיו שהיתה גנוזה אצלו תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם וביקש ליתנה לבניו שנאמר ה'

ור' וק'): יד] לעולם שנאמר ה'

לימדך שאין מקפיד על תמות

כ)

יט]

למבול כו' כצ"ל (*ש"מ): טו] עי'

וזכרות אלא על אלו (קדושין כד:).

עוז לעמו יתן [מיד] פתחו כולם ואמרו ה' יברך את עמו בשלום ר"א אומר קריעת ים סוף שמע ובא שנא'

כ]

רש"י דפי' שנשבע שלא ישחיתם.

בבהמה כתיב תמים זכר אבל עוף

והק' בס' תו"ק דא"כ מה שאלו

לא כתיב ביה לא תמים ולא זכר,

05 ויהי כשמוע כל מלכי האמורי ואף רחב הזונה אמרה לשלוחי יהושע 06כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי

שוב שמא מביא מבול של אש.

הלכך לא פסלי ביה מומים קטנים

ים סוף מאי שנא התם דאמר (ליה) ולא היה בם עוד רוח ומ"ש הכא דקאמר ולא קמה עוד רוח באיש

וע"כ תיקן נוסח הגמ' דכצ"ל

כגון דוקין שבעין, אלא מומין

כא]

כא] 07

גדולים כגון מחוסר אבר, וטעמא

שמא מבול בא לעולם אמר

משום הקריבהו נא לפחתך (חולין

להם ה' למבול ישב כבר נשבע

כג.) למחוסר אבר שנאסר לבני נח. כל זמן שלא ניתנה תורה אף ישראל נקראו בני נח (ע"ז נא.): ומכל החי וגו'. על שם שהיה עתיד

הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם. אמרו לו מבול של מים וכו' נשפט אמר להם וישב ה' מלך לעולם כבר נשבע שאינו משחית וכו'.

נח להקריב מהן דכתיב (בראשית ח) ויקח מכל הבהמה הטהורה וגו' (שם ה:) מלחיות זרע נפקא. דבר שעושה פירות, וטריפה שניקב קרום

ובזה א"ש פירש"י: טז] לעולם שנאמר כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי (*ש"מ) מעבור מי נח עוד על הארץ אמרו לו כו' (כי"צ) שמא

של מח או שחתכו רגליה שוב אינה יולדת: אלא למ"ד טריפה יולדת. איצטריך מכל החי למעוטה דלא נפקא מלהחיות זרע: בדומין לך.

מבול וכו' שנאמר ה' באש יבא אמר להן כבר נשבע (ש"מ): יז] נ"א שנאמר ה' באש יבא (ישעי' סו) (ש"מ). וע' סוטה יא ע"א: יח] נ"א

ולא טרפה, הלכך מכל החי למחוסר אבר אתא: ודילמא נח גופיה טריפה הוה. ואע"ג דחי כמה שנים דלמא טריפה חיה ס"ל, הלכך לא

שאינו מביא מבול כל עיקר שנאמר ולא יהיה עוד מבול לשחת כל בשר. ואלא מה קול כו' (*ש"מ): יט] והוא מבקש (כי"מ): כ] נ"א

ר"א בן יעקב (גליון): כא] צ"ל דכתיב (*ש"מ): כב] צ"ל להודיעו (*ש"מ): כג] צ"ל דלאו (ב"ש): כד] שנים ידע שהן (*ב"ש): כה] ס"א הכל

נפקא מאתך למעוטי טריפה ואתא מכל החי למעוטה ולא ממשמעותא דהחי, דהא טריפה חיה, אלא מריבויא ומפרשים להאי החי לשון בריאות,

וטריפה הוא דאימעיט אבל מחוסר אבר לא (שם נא.) תמים בדרכיו. עניו ושפל רוח: צדיק במעשיו. בלא חמס (שם ו.) לחיות זרע למה

(גליון עפ"י בה"ז). ובכתה"י כלפנינו. ועי' לעיל אות ז. והרש"ש כ' דדבור זה הד"א עם שלפניו, ומתיבת קרבו עולות הוא דבור חדש: כו] בני

לי. הא אימעוט טריפה (שם נא.) מהו דתימא אתך לצוותא בעלמא. לעמוד עמו י"ב חדשים בתיבה ומיהו טריפה לא תעייל שלא תמות

נח הוו (ב"ש): כז] צ"ל אלא (ב"ש): כח] נדצ"ל דאיצטריך (באה"מ): כט] צ"ל בדדמי (צ"ק): ל] לא חיישינן ליה כנדצ"ל (באה"מ):

ובטל הצוותא, אבל זקן וסריס שפיר דמי קמ"ל (שם ו:). או: אי מאתך טריפה הוא דממעיט אבל זקן וסריס מחמת חולי דאנא אמינא לצוותא

בעלמא אמר רחמנא לעיילינהו וטריפה לא ניעול שתמות בתיבה, אבל לעשות פירות לא איכפת ואפילו זקן וסריס ליעול (שם וכעי"ז שם ו.): מאותן שלא נעבדה בהן עבירה. שלא נזקקו אלא לבן זוגם (סנהדרין קח: עי"ש) תתקע"ד דורות. באלפים שנה שקדמה תורה לעולם היו עתידין

דורות הללו להבראות, שנאמר (תהלים קה) דבר צוה לאלף דור, וראה הקב"ה שאין העולם מתקיים בלא תורה כל כך והעבירן ולא בראן ונתנה לכ"ו דורות, הרי שחסרו תתקע"ד מאלף (שבת פח:):