קטז:
פרת
חטאת פרק ארבעה
עשר
זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אסור לסייען ואסור לעשות שליחותן.
דאפי' אקשויי. אבר לתשמיש לא אקשו והיא
כד א ב ג מיי' פי"ט מהל'
תימה לר' יוסי דאמר
שהיתה יודעת בדבר
א) מכילתא יתרו פ"א, ב) ת"כ
מעה"ק הלכה טז:
אחרי פרש' ו ה"א, ספרי ראה
אמרה לשלוחי יהושע בלשון זה: דאמר מר. במכילתא בפ' יתרו:
לעיל בפרק ב"ש (דף מה.) דקדשי עובדי כוכבים השוחטן
כה ד מיי' פ"ז מהל' איסורי
ע, ג) ירוש' מגילה פ"א הי"א,
אמרה ימחל לי בשביל חבל ופשתים וחלון. במכילתא [שם] תניא הכי
בחוץ חייב לא ה"ל למיתני הכא לשון אסור כדמוכח בריש פ' בתרא
ד) ב"ב ח., ה) ע' מ"ש רש"י נדה
מזבח הל"ג ופ"ו הל' ב:
כו ה מיי' פ"ז מהל' בית
כ: וע"ע תו' ב"ב ח. ד"ה איפרא
אמרה רבש"ע בג' דברים חטאתי בג' ימחל כד] בחבל ופשתים וחלון
דיומא (דף עג:) דחיוב טל] כרת לית ליה למיתני אסור וי"ל דקתני
הבחירה הל' יא ופ"ג
וסנהדרין לט. ד"ה דהורמיז,
❖
אסור לפי שיש כמה עבודות דלא
שהיו מנאפים עולין אליה בחבלים
ו) מנחות כב. ת"כ ויקרא נדבה
מהל' ביאת מקדש הל' ב:
פרש' ד פ"ו ה"ה, ז) ע' רש"א
מיחייב עלייהו בחוץ דאסור לסייען
דרך החלון ויורדים וגם טמנתם
דאפילו אקשויי נמי לא אקשו ומנא ידעה
א)
בח"א, ח) ע' ספרי נשא מב, ראה
דגזרינן אטו עבודה דבת חיובא:
בפשתי העץ ובאותן שלשה דברים
דאמר מר אין לך כל שר ונגיד שלא בא על
קי, ברכה שנב, ט) מנחות כב.
תורה אור השלם
כמאן כרבי אלעזר בן שמוע
וע"ז כד:, י) ספרי נשא וברכה
עצמן זכתה להציל השלוחים:
רחב הזונה אמרו בת י' שנים היתה כשיצאו
שם, כ) תוספ' דכלים פ"ק ה"י,
1. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו
כו'. עיקר מילתיה במנחות
אסור לסייען. בשעת איסור הבמות
ל) לעיל סא: [מנחות צה.],
ישראל ממצרים וזנתה [כל] מ' שנה שהיו
וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ
בהקומץ רבה (דף כב.)
:
כגון בזמן הזה דקדושת ירושלים
מ) [וע"ע תו' כתובות צט. ד"ה
אֲלֵיהֶם זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה
ישראל במדבר אחר נ' שנה נתגיירה אמרה
גבה חמשים מכל שבט ושבט
נתן, ובב"מ מד: ד"ה אחד,
ויקרא יז, ב
אין אחריה היתר: אורויי להן.
יְהֹוָה לֵאמֹר:
ובשבועות מד: ד"ה התקבלת,
2. וַיִּתֵּן דָּוִיד לְאָרְנָן בַּמָּקוֹם
יהא מחול לי בשכר חבל חלון ופשתים: אמר
❖
שהן שש מאות. הא דכתיב
היאך יעשו: זילו דברו תרין
א]
ובכורות נ. ד"ה דמזדבנא.
שִׁקְלֵי זָהָב מִשְׁקַל שֵׁשׁ מֵאוֹת:
מר ועובדי כוכבים בזמן הזה רשאין לעשות
עולמי גילאי. לכו וקחו שני
דה"א כא, כה
הכא כסף והכא זהב מפרש לקמיה
3. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אֲרַוְנָה לֹא
כן מנא ה"מ דת"ר דבר אל בני ישראל בני
דה"ק גבה כסף שוה נ' שקלים של
עובדי כוכבים בחורים בני גיל אחד
1
הגהות הב"ח
כִּי קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר
שכן נוי לדבר: דמסקא ימא שירטון.
זהב לכל שבט דהיינו שוה שש מאות
ישראל מצווין על שחוטי חוץ ב)אואין העובדי
וְלֹא אַעֲלֶה לַיהֹוָה אֱלֹהַי עֹלוֹת
(א) גמ' דמחנה לויה מיהא
חִנָּם וַיִּקֶן דָּוִד אֶת הַגֹּרֶן וְאֶת
זהב לכל השבטים ור"ת אומר שיש
לימו"ן כה] בלע"ז ומתייבש ונעשה קרקע
כוכבים מצווין על שחוטי חוץ לפיכך כל אחד
הואי: (ב) רש"י ד"ה הא מודה
הַבָּקָר בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים:
במדרש דנתן לו חמשים שקלי זהב
דבעינן שלא נשתמש הדיוט במזבח:
צ"ל קודם ד"ה כתוב אחד כו'
ש"ב כד, כד
ואחד בונה לו במה לעצמו ומקריב עליה כל
4. וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל דָּוִד יִקַּח
[ושם צ"ל ויתן דוד לארנן]
ואייתו ציבי חדתי. שלא נשתמש בהן
דהיינו שש מאות שקלי כסף וקשה
במקום שקלי זהב משקל וכו'
מה שירצה א"ר יעקב בר אחא אמר רב אסי
וְיַעַל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב בְּעֵינָו
אדם שלא יהא שברי כלים: ואפקו
דבפ' שור שנגח (ב"ק דף לו.) משמע
בכסף שקלים חמשים שנאמר
{בְּעֵינָיו} רְאֵה הַבָּקָר לָעֹלָה
אסור לסייען ולעשות שליחותן אמר רבה
(ויקן) [ויאמר] דוד וגו' והכי
ג)ב
ב]
ג]
נורא ממרא כו] חדתא. נ"ל שהוא
וְהַמֹּרִגִּים וּכְלֵי הַבָּקָר לָעֵצִים:
דדינר של זהב שוה כ"ה של כסף
פירושו דקרא וכו' ולא פי' במה
ש"ב כד, כב
❖
ולאורינהו [להו] שרי כי הא דאיפרא
ואומר ר"ת דדינר של זהב עב כפלים
פויישי"ר של איסתמא אציי"ר בלע"ז
ג
ד)
ד]
5. הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג חָרוּץ
וכו' חמשים הס"ד:
כז]
הורמיז אימיה דשבור מלכא שדרה קורבנא
משל כסף ותדע מדאמרי' בפ' אלו
שמוציאין בו אש מן האבנים: ה"ג
חָדָשׁ בַּעַל פִּיפִיּוֹת תָּדוּשׁ הָרִים
ה)
ה]
וְתָדֹק וּגְבָעוֹת כַּמֹּץ תָּשִׂים:
כמאן כר"א בן שמוע דתניא ר"א
טריפות (חולין דף נה:) גבי טחול
לרבא שלחה ליה אסקוה ניהליה לשם שמים
ישעיה מא, טו
לעזי רש"י
6. וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד מַחֲנֵה
בן שמוע אומר מה מזבח כו'. ובת"כ
ואי אישתייר ביה כעובי דינר
אמר להו לרב ספרא ולרב אחא בר הונא
לימו"ן. טיט, בוץ.
הַלְוִיִּם בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֹת כַּאֲשֶׁר
היא שנויה בפרשה ראשונה: כתוב
זהב כשירה משמע דמשונה
זילו ודברו תרי עולמי גולאי ו] וחזו היכא
פויישי"ר פוישי"ל. מצית
יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ אִישׁ עַל יָדוֹ
❖
בעוביו משל כסף : אימא בכל
אחד אומר. ברייתא זו משובשת
מ)
במדבר ב, יז
(חתיכת פלדה שחובטים בה
לְדִגְלֵיהֶם:
דמסקא ימא שירטון ושקלו ציבי חדתי
את הצור כדי להוציא ניצוץ).
מקומות מחנה ישראל. שאפילו
בספרים ושנויה היא כח] בספרי בברכת
אציי"ר. פלדה.
ואפיקו נורא ממרא חדתא ואסקוה ניהליה
❖
ז]
כהנים וכך היא שנויה הא כיצד
קרני"ש קריני"ש. חריצים.
מוסף רש"י
לשם שמים א"ל אביי כמאן כר"א בן שמוע
מקום מזבח בחמשים וכל הבית בשש
איפרא הורמיז. נכרית היתה
דתניא ר' אלעזר בן שמוע אומר מה מזבח שלא ישתמש בו הדיוט אף
מאות רבי אומר בשם אבא יוסי
ו)
ד
ח]
וכך שמה, ולשון יוני איפרא חן,
שינויי נוסחאות
כמו (ב"מ קיט.) אפריון נמטייה
עצים שלא ישתמש בהן הדיוט והא מודה ר"א בן שמוע בבמה דתניא כתוב
בן דוסתאי גבה מכל שבט חמשים
א] גי' הילקוט בחבל בחלון
לר"ש, הורמיז כמו (ב"ב עג.)
שהן שש מאות ר"א בן שמוע אומר
אחד אומר ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות וגו'
ובחומה (ח"א מהרש"א וע"ש):
הורמיז בת ליליתא, כלומר יופי
2
ט]
שדים היו לה (נדה כ:) שירטון.
ב] הגי' בכתה"י ואסור לעשות
ויקן דוד את הגורן כדמפרש בענין כט]
וכתיב ויקן דוד את הגרן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים הא כיצד גובה
3
י]
שליחותן. וכ"ג התוס', וכן גי'
חול ורפש וטיט שהים גורש (שבת
ויתן דוד לארונה ל] במקום [שקלי]
נו:) עיזא דקרקסא. דף גדול ועב
הירושל' פ"ק דמגילה. ועי'
מכל שבט ושבט חמשים שהן שש מאות רבי אומר משום אבא יוסי בן
חכמת שלמה או"ח סי' ש"מ ס"א
זהב משקל שש מאות אבל הבקר לעולה
מאד ורחב וטרוף בפגימות הרבה
דוסתאי בקר [ועצים] ומקום מזבח בנ' וכל הבית כולו בשש מאות ר"א בן
דגי' דשמעתין יש לפרש דאין
לרוחבו, עמוקות תכופות זו אצל
ז)
ח)
והמוריגים וכלי הבקר לעצים בכסף
איסור מסייע אלא א"כ עושה כן
זו ודשין בו תבואה שמעבירין עליו
שמוע אומר בקר ועצים ומקום מזבח בנ' וכל הבית כולו בשש מאות דכתיב
שקלים חמשים ויאמר לא] ארונה וגו'
בשליחות הגוי, משא"כ להירו'
הבהמות והפגימות נכנסו בדייש
מפורש דאסור גם מסייע בלחוד
והתבואה נחבטת (ע"ז כד: וכעי"ז
4ויאמר ארונה אל דוד יקח ויעל אדוני המלך [הטוב בעיניו] ראה הבקר לעולה
(ע"כ הגי') והכי פירושא דקרא ויקן
עיי"ש. וע' בתש' יהודה יעלה
. עיזא, עז של ברזל
תמורה יח.)
והמוריגים [וכלי הבקר] לעצים ורבא אמר לך התם נמי בחדתי מאי מוריגים
דוד את הגורן ולא פירש במה קנאו
יו"ד סי' קמ"ז שחילק עוד בין
ט)
נותנין עליו להכבידו, קורקסא, נסר
גדול מלא יתדות: דדיישן
הגירסאות בענין אחר: ג] צ"ל
שהרי פירשו במקום אחר כבר
אמר עולא מטה של טורבל מאי מטה של טורבל אמר אביי עיזא דקרקסא
יא]
דישאי. שנותנין אותו על התבואה
: ד] ולאורויי להו
רבא (*ש"מ)
(דה"א כא) ויתן דוד לארונה במקום
דדיישן דישאי יב] אמר אביי יג] מאי קרא הנה שמתיך למורג חרוץ חדש בעל
(כי"צ): ה] שדרה עגלא תילתא
וקושרין בו שוורים ומושכין אותו
5
ונידושת התבואה: מאי קרא.
לקמיה דרבא שלחה ליה כו'
וגו' ואת הבקר קנה בכסף שקלים
פיפיות מקרי ליה רבא לבריה ורמי ליה קראי אהדדי כתיב ויתן דוד
כצ"ל (*ש"מ): ו] גי' רש"י גילאי
מוריגים לצורך דישה, דכתיב מורג
יד]
חמשים (זהב): (ב) הא מודה
וכתיב תדוש (מנחות כב.) למורג
וכ"ה בכי"צ, וכ' מהרש"א דכ"ה
לארנן וגו' וכתיב ויקן דוד וגו' י) הא כיצד גובה מכל שבט ושבט חמשים
חרוץ. טרוף בפגימות והן פיפיות
ר' אלעזר בבמה. דקתני המוריגים
נכון: ז] גי' ד"ו ממגנא. וכע"ז
שהן שש מאות ואכתי קשיין טו] אהדדי התם כסף הכא זהב אלא ה"ק טז]
בכי"מ וצ' ובכל דפוסים הישנים.
(ע"ז שם). חרוץ, יפה ומצמיד
לקח דוד לעצים כדבר ארונה: משקל לב]
ולפנינו עפ"י בה"ז. ס"א ממנא
(מנחות שם):
גובה כסף במשקל שש מאות זהב: קדשים קלים נאכלים [בכל מחנה
שש מאות. לקמיה מפרש כסף
יז]
(כי"ב וג'): ח] צ"ל נשתמש. וכן
בסמוך (*ב"ש). וכ"ה במנחות כב
ישראל]: אמר רב הונא בכל מקומות ישראל אבל מחנה לא הוי איתיביה
שוה משקל שש מאות זהב לג]: מטה
יח]
ע"א: ט] תיבת וגו' ליתא בכי"צ:
של טורבל. כך נקרא במסכת פרה
ר"נ לרב הונא ומחנות במדבר לא הואי והא תניא כשם שמחנה במדבר
י] ראה גירסא הנכונה בפרש"י:
כ)
יט] ה
יא] במנחות שם איתא רב יהודה
(פי"ב מ"ט): עיזא דקורקסא. כמין עז
כך מחנה בירושלים מירושלים להר הבית מחנה ישראל מהר הבית לשער
ובע"ז הוא סתמא ע"ש (הגרי"ב)
:
של עץ ויש בו יתידות חדים [וגם
יב] צ"ל דשתאי (ש"מ):
נקנור מחנה לויה מכאן ואילך מחנה שכינה והן הן קלעים שבמדבר כ] אלא
יג] בכתה"י וכן במנחות רב
עשוי] חריצים חריצים קרני"ש
אימא בכל מקום מחנה ישראל פשיטא מהו דתימא איפסלו ביוצא קמ"ל
יוסף: יד] צ"ל רחבה (*ש"מ):
ומוליכו ומביאו על הקשים של דישה
טו] קשיין קראי אהדדי (ש"מ):
ואימא ה"נ אמר קרא ונסע אהל מועד אע"פ שנסע אהל מועד הוא תניא
ל)
6
טז] צ"ל אימא ותיבת ה"ק נמחק
לאחר שנידושה ומתחתכין ונעשין
(*ש"מ): יז] תיבת נאכלים נמחק
רשב"י אומר עוד אחרת היתה כא] וחיל עזרת נשים היא ולא היו עונשין
תבן לד]: מאי קרא. דהוא עשוי חריצים
(שמכ"י): יח] ישראל. א"ל ר"נ
עליה ובשילה לא היו אלא שני מחנות בלבד הי מינייהו לא הוה אמר רבה
ומוכן לדוך ולדוק: כסף שש
לרב הונא וכו' כצ"ל והשאר
כב]
לה]
לו]
נמחק (*ש"מ): יט] כשם שהיו
מסתברא דמחנה לויה הואי דאי סלקא דעתך מחנה לויה לא הואי
מאות שקלי זהב. וה"ק כסף שוה
(א)
כג]
מחנות במדבר כך היו מחנות
שקלים חמשים של זהב גבה מכל
בירושלים כצ"ל (*ב"ש):
כ] שבמדבר אימא בכל
שבט ושבט: בכל מקומות ישראל. קא סלקא דעתך השתא דאפי' יצא אחד מהן חוץ למחנה ישראל אוכל קדשים קלים שם: שער
מקומות מחנה ישראל כצ"ל
נקנור. של עזרה היה לז] שער המזרח [מדות פ"א מ"ד]: והן הן קלעים שבמדבר. לפנים משער נקנור הוה כמקום לפנים מן הקלעים במשכן:
(ש"מ): כא] היתה שם חיל
ועזרת נשים ולא היו כו' (ב"ש,
אימא בכל מקומות מחנה ישראל. שאפי' בשעת סילוק מסעות אין נפסלים אלא מוליכן עמו ובמקום חנייתן אוכלין לח] במחנה: עוד
כי"צ). וכ"ה בש"מ אלא דל"ג
אחרת היתה. מחנה רביעית חלוקה מהר הבית ומעזרה: ולא היו עונשין עליה. על הנכנס לה בטומאה. במסכת כלים (פ"א מ"ח) מפרש מה
חיל: כב] צ"ל אביי (*ש"מ):
כג] הואי א"כ נמצאו כו'
היא חלוקתו מהר הבית: דמחנה לויה מיהא הואי. ומחנה ישראל הוא דחסר דאם לא כן דמחנה ישראל הואי ולא מחנה לויה:
(*ב"ש): כד] ימחל לי (*ש"מ):
נמצאו כה] פי' טיט, בוץ (לעזי רש"י):
כו] צ"ל ממגנא (*ש"מ). ראה אות ז: כז] בכתה"י פוישי"ל. ופי' מצית. ואציי"ר פי' פלדה (לעזי רש"י): כח] היא בתורת כהנים כצ"ל (צ"ק): כט] בכתה"י נוסף ומה מפורש בענין: ל] בכתה"י לארנן וכן הגיה ב"ח וכ"ה בגמ' לפנינו. [ובש"מ הגיה
בגמ' ארונה וצ"ב]: לא] שנאמר ויאמר כצ"ל (*ש"מ): לב] צ"ל זהב משקל (ש"מ): לג] זהב, אלמא מודה ר' אלעזר בבמה דקתני המוריגים וכו' (ככתוב בדבור הקודם) (צ"ק, כי"ב וג'). ודלא כהב"ח אות ב: לד] נ"א תרין (גליון): לה] בכתה"י וד"ו
לדוש: לו] צ"ל בשש (ב"ש). וכ"ה בגמ' דכי"מ: לז] צ"ל הוא (*ש"מ): לח] צ"ל אוכלן (ב"ש): טל] דבחיוב (ש"מ):