יג:
כל הזבחים פרק ראשון זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא קשיא הא. דקמרבי שפיכת שירים כגון דאמר הריני זורק או
עב א מיי' פי"ג מהל' פסה"מ
ויש לפרש במסקנא דנקט לשון פסול דאיירי בשלא לשמן דהוי בכל
א) ת"כ צו פי"ב פ"ח ה"ו,
ב) [לקמן כח: מנחות יז. חולין
הל' ב ופי"ז שם הלכה ו:
ד' עבודות ומיהו אשכחן דיקא דלא קאי לבסוף גבי כל הנישום דמים
אחת משאר עבודות על מנת לשפוך שירים למחר שהרי חישב
עג ב מיי' פי"ג שם הלכה ז:
ג) עיין כתובות דף נ:,
פא:],
על
באחר (קידושין דף כח:) ח) : מנת לשפוך שיריים למחר. צ"ע בפרק
להאכיל את המזבח חוץ לזמנו: והא. דמעטינהו לעיל כגון דאמר
עד ג מיי' פי"ז שם הלכה ג:
ד) מנחות יב., ה) צו פי"ג,
❖
עה ד מיי' פי"ג שם הלכה ו:
ו) לקמן כח., ז) לקמן כט:,
הריני שופך שירים כו'. כללא דמילתא בעינן מחשבה בשעת עבודה על
קמא דמעילה (דף ז.) דמיבעיא לן חישב לנשפכין מהו ופי' רבינו דהתם
ח) [ועי' ב"מ מו: ועי' מ"ש על
דבר טו] אכילת אדם או למזבח הלכך
מיירי שנשפך מן הכלי על הרצפה
צדו]:, ט) [וע"ע תוס' מעילה
❖
ז. ד"ה חישב]:
חישב בשעת שפיכת שיריים על אכילת
ומיבעיא ליה אם מוליך אותו מקצת
אלא א] לא קשיא $ הא דאמר הריני [שוחט] ב]
תורה אור השלם
בשר לא כלום היא דלא הואי מחשבה
דם הנשאר בכלי על מנת לזרוק
ע"מ לקבל דמה למחר הא דאמר הריני
1. וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר
בשעת עבודה: שמעתי מרבותי
מאותן נשפכין חוץ לזמנו שהרי ראויין
הגהות הב"ח
זֶבַח שְׁלָמָיו בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לֹא
מקבל דמה על מנת לשפוך שירים למחר
יֵרָצֶה הַמַּקְרִיב אֹתוֹ לֹא יֵחָשֵׁב
שטבילת אצבע. האמור בחטאות
לאוספן או דלמא כיון דבכוס איתיה
(א) גמ' קמיה דבר פדא:
א"ל ההוא מרבנן לרבא ושפיכת שירים
לוֹ פִּגּוּל יִהְיֶה וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת
דם וההוא דעל הרצפה הולך לאיבוד
הפנימיות וטבל הכהן אצבעו וגו'
(ב) שם משלמים למדנו אי מה:
מִמֶּנּוּ עֲוֹנָהּ תִּשָּׂא:
❖
והקטרת אימורין לא פסלה בהו מחשבה
לא פסלה בהו ט): הג"ה תהי בה
(ג) שם כלום למדנו כצ"ל וכן
ויקרא ז, יח
(ויקרא ד) מפגלת בחטאת אם טבל
בכל העמוד: (ד) רש"י ד"ה
והתנן ג] א)יכול לא תהא מחשבה מועלת אלא
ע"מ להקטיר אימורים למחר: כלום
ריש לקיש כלום למדנו אלא משלמים.
ופרכינן וכו' למדנו וכי דין:
(ה) ד"ה הואיל וכו' דבהדיא:
באכילת בשר מנין לרבות שפיכת שירים
למדנו פיגול. בחטאת אלא משלמים
תימה הא ריש לקיש גופיה קאמר
מוסף רש"י
(ו) ד"ה אלא וכו' מה יש לך
והקטרת אימורים ת"ל ואם האכל יאכל
דעיקר פיגול בשלמים כתיב ואם
לקמן (יד.) מודה רבי שמעון בהולכת
לומר טעם: (ז) ד"ה הכא נמי
1
בשתי אכילות הכתוב מדבר.
(אברים) חטאות הפנימיות: אי מה
דלא שנא חישב לאכול למחר לא
וכו' בכלל מביאה הס"ד:
האכל יאכל ושלמים אין בהן טבילת
ב) בשתי אכילות הכתוב מדבר אחת אכילת
(ח) ד"ה אלא כיון וכו' לקרבו
שנא חישב להקטיר אימורין למחר
❖
שלמים כו'. זה אין שייך לומר
אצבע שכל הדמים בזריקה מן הכלי
אדם ואחת אכילת מזבח לא קשיא הא דאמר
פגול (להלן כח:) מצדה תברא.
למזבח:
למזבח חוץ מן החטאת שהיא במתנת
דמחשבת יום שני לא יפסול בחטאת
תשובתו מוכנת לצידו. (קדושין
הריני זורק על מנת לשפוך שירים למחר
א
עד:) זה הכלל כו'. בפ"ק קחשיב
אצבע: ופרכינן וכי הכל משלמים
כמו בשלמים דפשיטא דבכל חד
להנך ד' עבודות חשובות. קומץ
הא דאמר הריני שופך שירים על מנת
גליון הש"ס
ב
למדנו. (ד) דין פיגול בכל הזבחים
אזלינן בתר חוץ לזמנו דידיה:
דמי לשוחט דזה נוטל ומפריש חלק
להקטיר אימורין למחר: א"ר יהודה בריה
אלא מאי אית לך למימר דבר
גבוה מחלק כהנים וכן זה התם
גמ' הא דאמר. עיין לעיל דף ט
כדינו בשלמים טז]: אי מה שלמים
❖
ממילא. נופל הדם במזרק הכא
ע"ב תוס' ד"ה מחשבין:
דרבי חייא שמעתי שטבילת אצבע מפגלת
הפוסל בהן כו'. השתא
אין שלא לשמו מוציאו מידי פיגול.
ג
שקיל קומץ ורמי בכלי מה לי
ממילא מה לי קא שקיל
בחטאת פנימית שמעה אילפא אמרה
מסיק דמסברא יש לנו לומר כן
אם שחט במחשבת חוץ לזמנו וקבל
ד]
ויהיב. דמקבל מקדש הדם בכלי,
שינויי נוסחאות
דדבר הפוסל מוציא מידי פיגול ודבר
והוליך שלא לשמן לא יצאו מידי
קמיה דרב פדא אמר כלום למדנו פיגול
והנותן מקדש הקומץ בכלי ובדבר
(א)
ה]
❖
א] תיבת אלא ליתא בכי"צ, וכן
זה דומין (מנחות יג:):
המעכב בה מביא לידי פיגול כמו
פיגולן שהרי אין שלא לשמו פוסל
אלא משלמים מה שלמים אין טבילת אצבע
ברש"י ופרי"ד. לפנינו כנר' ע"פ
בשלמים ואין שייך להקשות שכן
בשלמים והוה ליה קרב המתיר
בה"ז שהוסיפה ע"פ כ"י ועי"ש
מפגלת בהן אף חטאת אין טבילת אצבע
נוהג בכל הזבחים: זה הכלל
כמצותו בפיגול בלא פסול מחשבה
בחידושים לע"א ד"ה רש"י: ב] כן
שיטה מקובצת
מפגלת בהן וכי הכל משלמים למדו אי מה
הגיר' בכתה"י ובש"מ. נ"א הריני
(ב)
ו]
כל הקומץ ונותן בכלי. בהגשה
אחרת: אף חטאת. אע"פ שלא לשמו
לא קשיא. הא דקתני לעיל דמחשבה
מקבל דמו ע"מ לקבל (ד"ו
שלמים שלא לשמן אין מוציא מידי פיגול אף
ז]
אין פיגול דקמיצה כנגד שחיטה
פסול בה לא תוציאנה מידי פיגול
בס' פ"מ פירשה ע"מ
לא פסיל בפיגול, לא כשחישב
רפ"ב).
חטאת שלא לשמה אין מוציא מידי פיגול אלא
לקבל מקצת דמו למחר. ועי' ח"נ
בשעת קבלה על אכילת בשר אלא
ואין לו פיגול קודם שחיטה:
ואנן תנן בפ"ב (לקמן דף כט:) הפסח
שכתב דהתוס' לעיל י' ע"א ד"ה
כשחישב בשעת שחיטה על מנת לקבל
מאי אית לך למימר מרבויא דקראי קאתיא
והחטאת ששחטן חוץ לזמנו וקבל
מחשבין שכתבו דכאן מיירי
דמו למחר. [ולכך לא] פסלה דבעינן
בחישב בקבלה ע"מ לגמור
מחשב בעבודה לאכילת אדם או
[ה"נ מרבויא דקרא קאתי] אמר ריב"ל בעליה זו שמעתי שטבילת אצבע
והלך וזרק שלא לשמו זהו שלא קרב
ג)
ח]
ח]
הקבלה, ע"כ גרסו גי' זו. וכן
אכילת מזבח. ואילו זריקה כה"ג עשה
המתיר כמצותו ואינה פיגול ליענש
מפגלת תהי בה רשב"ל כלום למדו פיגול אלא משלמים מה שלמים אין
בגלה"ש כאן ציין לתוס' הנ"ל.
מחשבה כמעשה אם שחט על מנת
(ג)
ט]
י]
ולפי גי' זו יתכן לפרש דבשוחט
לזרוק דם למחר פיגול דהיינו אכילת
כרת על אכילתו כדילפינן בפ"ב
טבילת אצבע מפגלת בהן אף חטאת אין טבילת אצבע מפגלת בהן וכי הכל
יא]
ע"מ לקבל הוי פיגול, וכדברי
מזבח כפ"ה. ותימה למורי למה
(שם דף כח:) מקרא כהרצאת כשר כך
הרשב"א והר"ן והמאור בספ"ק
איצטריך לדחוק וליתן חילוק בין
משלמים למדו אי מה שלמים שלא לשמן ז] אין מוציא מידי פיגול אף חטאת
דחולין. ועי' חז"א יו"ד סי' רי"ד
הרצאת פיגול שיקרבו כל מתירין
פיגול ושלא לשמו. לוקמא כולה בשלא
שלא לשמה אין מוציא מידי פיגול אמר רבי יוסי ברבי חנינא אין הכל
(לדף טל) שהגיה דברי הראשונים
לשמו ובענין דשוחט ע"מ לקבל שלא
דהיינו ארבע עבודות בלא פסול
הנ"ל וכתב, אע"ג שקשה להגיה
לשמו כשר והיינו לא עשה בו מחשבה
משלמים למדו הואיל וחוץ למקומו פוסל בשלמים ושלא לשמו פוסל בחטאת
מחשבה אחרת: אלא מאי אית לך
בכולן כו' מ"מ האמת הוא כן כו'
כמעשה, ומתני' איירי במחשב בקבלה
ובזבחים שם אמר בהדיא הפכו
מה חוץ למקומו הפוסל בשלמים מוציא מידי פיגול אף שלא לשמו הפוסל
עצמה אבל בזורק עשה בו מחשבה
למימר מרבויא דקרא קאתי. כל
כו', עיי"ש. וכאמור לנוס' ד"ו
כמעשה דשוחט ע"מ לזרוק דמו שלא
בחטאת מוציאה מידי פיגול א"ר ירמיה מצדה תברא מה לחוץ למקומו
הזבחים לפיגול ה) בת"כ ולא משלמים
הנ"ל ליתא הפכו בהדיא. ובלא"ה
לשמו פסול. וי"ל דהא תינח לר' יוחנן
לגי' דידן נמי מפרש הראב"ד
אבל לריש לקיש מאי איכא למימר
למדו הלכך כל חד וחד מאי דפסיל יז]
הפוסל בשלמים שכן נוהג בכל הזבחים תאמר בשלא לשמו שאינו נוהג
בת"כ דבשוחט ע"מ לקבל פסלה
דקאמר לעיל (דף ט:) אף בשוחט ע"מ
מוציאו מידי פיגול וכן לענין
אלא בפסח וחטאת בלבד אלא מאי אית לך למימר דבר הפוסל בהן מוציאם
מחשבה, הובאו דבריו בליקוטים,
לזרוק דמו שלא לשמו כשר דאין
וע' בחז"א שם: ג] צ"ל והתניא
מחשבין מעבודה לעבודה. ומ"מ
הבאתו לידי פיגול כל חד וחד מאי
מידי פיגול דבר המעכב בהן מביאן לידי פיגול הכא נמי דבר הפוסל בה
(*ש"מ, הגרי"ב): ד] בס"א תיבת
קשה לוקמא בשינוי בעלים דאף ר"ל
דכתיב ביה דהוי עבודה מביאו לידי
פנימית ליתא (ש"מ, כתה"י
מודה דשוחט ע"מ לזרוק בשינוי
מוציא מידי פיגול דבר המעכב בה מביאה לידי פיגול אמר רב מרי אף אנן
פיגול: הכי גרסינן שטבילת אצבע
ופרי"ד): ה] תיבת פיגול ליתא
בעלים פסול ושוחט ע"מ לקבל בשינוי
נמי תנינא זה הכלל כל הקומץ ונותן יב] בכלי והמוליך והמקטיר בשלמא
בכתה"י: ו] צ"ל בה (כ"ה בכתה"י
בעלים כשר. [וי"ל] דלא מצי לאוקמי
ד)
ד
מפגלת יח]: אין הכל משלמים למדנו.
וד"י): ז] אין שלא לשמן מוציא
בשינוי בעלים דא"כ תקשה לך הלשון
קומץ היינו שוחט מוליך היינו מוליך מקטיר נמי היינו זורק אלא נותן
ודקשיא לך בחטאת היאך שלא לשמו
יג]
מידי פיגול אף חטאת אין שלא
דקאמר לא עשה בה מחשבה כמעשה
לשמה מוציא כו' (כתה"י):
משמע הא אם עשה בה [מעשה
בכלי מאי ניהו אילימא דדמי לקבלה מי דמי התם ממילא הכא איהו קא שקיל
מוציאה מידי פיגול: הואיל וחוץ
ח] תיבות המוקפות ליתא בכי"ר
שקבל הדם] בשינוי בעלים פסול, וזה
למקומה כו'.
ורמי אלא כיון דלא סגי דלא יהיב על כרחיה יד] עבודה חשובה היא ה"נ
יט] מחשבת על מנת
וד"ו רפ"ב, וכ"ה ישר (דק"ס).
אינו דאפי' קבל בשינוי בעלים נמי
ובש"מ הגיה כלפנינו: ח*] בש"מ
כשר כדהוכחנו לעיל דלא שייך שינוי
לאוכלו חוץ למחיצת אכילתו דהיינו
כיון דלא סגי דלא עביד לה על כרחי' היינו הולכה לא לעולם דדמי לקבלה
גורס שמעתי מרבי. וכ"ה
בעלים רק בזריקה. אבל אי מיירי
בכל העיר וחוץ לעיר הוי חוץ למקומו כ]
ביחוסי תנאים ואמוראים והוכיח
בפיגול ניחא דקתני לא עשה בה
ודקאמרת הכא ממילא התם איהו קא שקיל ויהיב כיון דאידי ואידי מתן
מכאן דריב"ל תלמידו דרבי הוה:
מחשבה כמעשה, דאם היה מקבל חוץ
פוסל בשלמים (ה) בהדיא מרבינן
כלי הוא מה לי ממילא מה לי קא שקיל ויהיב לימא כתנאי דתני חדא טבילת
ט] מפגלת בחטאת (כי"צ ור' א'):
לזמנו או חוץ למקומו פסול מיהא
לה לפסולא בפ"ב אלא שאין בו כרת:
ו)
י] נ"א כלום למדנו אלא (כי"צ
הוי (תוס' טוך): שמעתי מרבי.
אצבע מפגלת בחטאת ותניא אידך לא מפגלת ולא מתפגלת מאי לאו תנאי היא
ור' וכ"ה בתוס'): יא] צ"ל בה
מוציא מידי פיגול. כדילפינן בפ"ב
רש"י גריס שטבילת אצבע מפגלת,
ז)
(*שמכ"י) [בד' וילנא הוצבה הגהה
לא הא רבנן הא רבי שמעון אי רבי שמעון מאי איריא טבילת אצבע האמר
ול"ג מפגלת אצבע. פירוש ר"ל כך
שכל מחשבת פסול מוציאתו מידי
זו שלא במקומה): יב] והנותן
אם חשב בשעת (זריקה) [זביחה]
פיגול: מצדה תברא. תשובתה
(*שמכ"י): יג] תיבת נמי ליתא
ע"מ לטבול למחר [מפגלת] הטבילה,
ברוב כתה"י: יד] נ"א על כרחיך
וזה אינו דאין זה מחשב בעבודה
בצדה אם מחוץ למקומו אתה לומד לשלא לשמו ולהעמיד פיגול על עבודות הנוהגות בשלמים ותו לא אלא שמוציאתה מידי פיגול תלמד
(מהר"פ) אין
היינו קבלה ה"נ וכו' (כי"צ וד"ו
:
לאכילת אדם או למזבח
בחטאת שלא לשמו מחוץ למקומו דשלמים יש להשיב מה לחוץ למקומו כא] דין הוא שיוציא מידי פיגול שהרי פסול כב] וחמור
רפ"ט וש"ח). גם בגליון הובא נ"ז
הכל משלמים למדנו. פרש"י
אלא שעירבו ב' הנוס' בהוסיפם
ודקשיא לך כו'. תימה אמאי לא
לנהוג בכל הזבחים תאמר כו': אלא מאי אית לך למימר. אם באת לומר הכל משלמים למדו מה יש לך (ו) טעם בשלא לשמו
שלא כהוגן תיבות עבודה
אמרינן כמו כן הואיל וטבילת אצבע
המוציא חטאת מידי פיגול כך יש לך לומר שלמים דבר הפוסל בהו כגון חוץ למקומו מוציאן מידי פיגול: ודבר המעכב בהו.
כגון
חשובה: טו] דבר שהוא אכילה
מעכבת בחטאת והולכה מעכבת
או לאדם (כתה"י): טז] צ"ל של
בשלמים מה עבודה המעכבת
ד' עבודות הדם מביאין לידי פיגול: הכא נמי. אף חטאת דבר הפוסל בה כגון שלא לשמה מוציאה כג] ודבר המעכב בה
שלמים (*ש"מ): יז] דפסול ביה
בשלמים (המביאה) [מביאה] לידי
כל הכתוב בעבודת דמה וטבילת אצבע בכלל : אף אנן נמי תנינא. דטבילת אצבע מפגלת דתנן במנחות כל הקומץ בכל ד'
(ז)
כצ"ל (*ש"מ)
: יח] מפגלת ול"ג
כד]
פגול אף טבילה המעכבת בחטאת
מפגלת אצבע כצ"ל (ש"מ,
עבודות [אם] חישב על מנת לאכול שיריים או להקטיר קומץ למחר פיגול: בשלמא קומץ. מפגל דהיינו כשוחט שמוציא דם שהוא חלק
הפנימית (המביאה) [מביאה] לידי
כתה"י), וכ"ה בתוס' הר"פ
פגול. [וי"ל] טבילת אצבע לא שייך
גבוה מן הבשר כה] [והבשר] שיריים הם אף זה הפריש קומץ מתוך שיריים וכן שאר ב' עבודות דמפגל כו] מהיקישא דהוקש מנחה
שבש"מ עיי"ש. [וצ"ב על נכון
כלל בשלמים אבל שלא לשמו דשייך
לזבח דכתיב זאת התורה [ויקרא ז] ואמר לקמן (צח.) דהך היקשא מה שלמים מפגל ומתפגלין אף כל מפגלין ומתפגלין: התם ממילא. נופל
מהו הנוס' שבא רש"י לשלול].
קצת בשלמים לענין דאין מרצין שפיר
כז]
כח]
(בד"ו אי' אצבע מפגלת אצבע,
ילפינן זה מזה (מהר"פ): אלא כיון
הדם בכלי הכא קא שקיל בידיה ורמי: אלא כיון דלא סגי דלא יהיב. קומץ לכלי לקדשו בתוכו כדאמרינן לעיל (דף יא.) שלא בכלי
ולפנינו ע"פ רש"ק שמחק אצבע
דלא סגי. פ"ה כיון דלא סגי (איהו)
שרת פסולה ואמרינן טעמא במסכת סוטה בפרק שני (דף יד:) מידי דהוה אדם לאו אע"ג דקדישתיה סכין בצואר בהמה הדר בעי
הב'): יט] למקומו (*שמכ"י):
כו' עד למזבח. וא"ת א"כ מהאי
כט]
כ] כאן הס"ד (שמכ"י):
טעמא בחטאות חיצונות נמי ליפסול
לקבוליה וקדושיה בכלי זימנא אחריתי קומץ נמי אע"ג דקדשה מנחה כולה בכלי בעי לקדושי קומץ זימנא אחריתי הלכך עבודה חשובה
כא] למקומו דשלמים כצ"ל
טבילת אצבע דלא סגי כו'. ועוד קשה
היא ומפגלה הכי נמי בטבילת אצבע כיון דלא סגי כו' היינו הולכה שמוליך הדם באצבעו (ח) לקרבן למזבח: לעולם דדמי
(ש"מ): כב] צ"ל פסולו חמור
דבהקומץ זוטא (מנחות דף יג:) אמר
(*שמכ"י): כג] מוציאה הס"ד
ר' ינאי הולכה בזר פסולה משום
לקבלה. הלכך אתיא בהיקישא דאיתקוש מנחות לשלמים דהא איתרבי קבלה בשלמים לפגל כדאמרי' לעיל ומתן כלי במנחה כקבלה
: כד] צ"ל הקומץ כו'
דכיון דלא סגי דלא עביד, עבודה
(מ"כ)
בדם אבל טבילת אצבע לא איתרבאי ולא תיפשוט: לא מפגלת. אם טבל על מנת להקטיר אימורין למחר: ולא מתפגלת. אם
(*ש"מ). נ"א פרק הקומץ (כי"י):
חשובה היא. (והכי) [והכא] דחי האי
כה] מן הבשר שהן [בכי"י
טעמא במסקנא. ואמר הר"ם
שחט [או קבל] ל] ע"מ לטבול אצבע למחר: מאי לאו תנאי היא. דמר חשיב לה הולכה לא] ומר לא חשיב לה הולכה: לא. דכ"ע
שהוא] שיריים אף זה כצ"ל
(דמשני) [דמדשני] בדיבוריה קרא
הולכה היא והא דקתני אינה מפגלת רבי שמעון היא דאמר
במתניתין הולכה לא מפגלא כדתנן ורבי שמעון מכשיר בהילוך:
(*ש"מ): כו] צ"ל מפגלי'
לכתוב בפנימיות וטבל ובחיצוניות לא
מהיקישא דאיתקש (*ש"מ). נ"א
כל
כתיב וטבל אלא ולקח, ש"מ דלא
דהא דמפגל (צ"ק): כז] צ"ל בהך
אמרינן הך טעמא דכיון דלא סגי גבי
חיצוניות וכן למסקנא לכך לא אמרי' הך סברא דלא סגי, משום דא"כ אמאי כתיב בפנימיות ולא כתיב בחיצוניות הא שייך האי טעמא אף בחיצוניות. אלא (*ש"מ): כח] צ"ל מפגלין (כתה"י): כט] אדם דם כצ"ל (*ש"מ): ל] תיבות או קבל ליתא בכתה"י ובד"ו: לא] בכתה"י כהולכה, וכן בסמוך:
ודאי האי סברא דלא סגי אע"ג דהוי בעלמא, הכא ליתא. וניחא הכל: לא הא רבנן כו'. כלומר בין למר ובין למר הולכה היא אלא הא רבנן והא ר"ש
כלומר הא ר"ש דהולכה לא פסלה במחשבה וה"ה טבילת אצבע נמי אע"ג דטעמא דר"ש בהולכה משום דאפשר לבטלה והכא בטבילת אצבע א"א לבטלה, מ"מ כיון דלא חשיבא טבילת אצבע עבודה רק מטעם הולכה לא יפסל בה טפי מחשבה (מהולכה) [מבהולכה]. כך נראה למורי (מהר"פ ז"ל):