פרת
חטאת
פרק ארבעה עשר זבחים
קיז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נמצאו זבין וטמאי
מתים משתלחין חוץ למחנה. שכינה לבדה דהא
בשעת סילוק המסעות אין נפסלין אלא מוליכן עמו ובמקום חנייתן
א) [פסחים סז.], ב) שם ת"כ
א מיי' פ"ג מהלכות ביאת
המקדש הלכה ב:
תזריע פי"ב הי"ג, ספרי נשא א,
שניהם מותרין במחנה ישראל כדאמרי' בפסחים בפ' אלו דברים (דף
אוכלין ל] במחנה כך פירש בקונטרס ונראה דאף שעת לא] הליכתם שרי
כז ב מיי' פ"ז מהלכות רוצח
ג) מכות יב: ע"ש, ד) ע' ספרי
❖
סז.): מחניהם. שני מחנות משמע אחת י] לכל זב ואחת לכל טמא
כיון דאמרי' לעיל (דף סא.) אע"פ שנסע אהל מועד הוא ודוקא לקדשים
מסעי קס, ה) מגילה ט: תמורה
הלכה ה:
יד ת"כ אחרי פ"ט הל' ה-ו,
נפש אלא ודאי הואי מחנה לויה ומשתלחין טמאי מתים ממחנה שכינה
קלים אע"פ שנסע אהל מועד הוא אבל קדשי קדשים דבעי מחיצה כיון
ספרי ראה סה, ירוש' מגילה
ומותרין במחנה לויה וזבין ובעלי
דנסתלקו מסעות אין מחנה שכינה
פ"א סהי"א, ו) [תמורה יד:]
תורה אור השלם
ת"כ שם ה"ו, ז) ירוש' מגילה
קריין משתלחין חוץ למחנה לויה:
קיים ולחם הפנים ושאר קדשי קדשים
נמצאו זבין וטמאי
מתים משתלחין חוץ
1. מִזָּכָר עַד נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ אֶל
פ"א הי"א ועי' שם הי"ב
אלא מאי מחנה ישראל לא הואי.
מיפסלי ביוצא כדמוכח במנחות בפ'
למחנה אחת והתורה אמרה ולא יטמאו את
ופסחים פ"ד ה"ד, ח) [מגילה
1
מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם וְלֹא
ט:] ירוש' מגילה שם, ט) ראה
ומשיצא חוץ למחנה לויה שוב אין
שתי הלחם (דף צה.) ולעיל בפ' קדשי
יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם אֲשֶׁר אֲנִי
מחניהם א) א תן מחנה לזה ומחנה לזה א"ל רבא
יהושע ה י, י) [וע' מה שתרצו
במדבר ה, ג
שֹׁכֵן בְּתוֹכָם:
שם יא] קבע מחנה והרי הוא כשדה
קדשים (דף ס:) דאמר בשני מקומות
תו' לעיל סא: ד"ה אע"פ ובמנחות
2. כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא
אלא מאי מחנה ישראל לא הואי נמצאו א]
בעלמא ומותרין מצורעין לישב שם
קדשים נאכלין ומוקי לה בקדשי
צה. ד"ה מר, וע' מ"ש לעיל מא.
טָמֵא הוּא בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ
זבין ומצורעין משתלחין למקום אחד והתורה
בתו' ד"ה ואתא], כ) [וכ"כ תו'
ב]
הצריכין להשתלח ממחנה ישראל וישבו
לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ:
קדשים ולאחר שיפרקו לוים את המשכן
שבת קכח. ד"ה ונתן וע' מ"ש על
ויקרא יג, מו
אמרה 2בדד ישב ב)שלא ישב טמא אחר עמו
❖
עכשיו עם הזבין: א"כ נמצאו זבין
היינו כל זמן שלא נסע מכל וכל
3. וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים
צדו]
אלא לעולם כולהו תלתא הוו ומאי לא היו
ומצורעים. חוץ למחנה לויה בלבד:
דעדיין המזבח וקלעי החצר במקומן
אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם
אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה:
אלא כולהו הוו. ודקתני לא היו אלא
אלא שתי מחנות לקליטה מכלל דבמדבר
וא"ת בריש שתי הלחם (מנחות דף צה.)
שמות כא, יג
הגהות הב"ח
4. כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד
שתי מחנות לענין קליטה הוא
דפליגי בלחם הפנים אם
נפסל
הואי קלטה מחנה לויה אין ג) והא תניא
(א) (רש"י ד"ה וכל שהצבור וכו'
מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל וְאַחֲרֵי מוֹת
דנסתלקה תורת מחנה לויה מלקלוט
במסעות ומפרש דבמסודר
כ"ע
ושמתי לך ג] מקום בחייך מקום מקומך
בכלל מותרות במות יחיד כצ"ל
3
הַכֹּהֵן הַגָּדֹל יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל
❖
את ההורגים שוגג: ושמתי לך מקום
לא פליגי דלא מיפסיל כי פליגי
והד"א):
אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ:
יב]
❖
אשר ינוס שמה מלמד שמגלין במדבר להיכן
במדבר לה, כח
בחייך. רמז לו הקב"ה למשה במתן
במסולק מאן דאמר אינו
נפסל
גולין למחנה לויה ד)מכאן אמרו בן לוי בשהרג
תורה שיזכה למצוה זו כדכתיב
כדדרשינן דאע"פ שנסע אהל
מועד
שינויי נוסחאות
גולה מפלך לפלך ואם גלה לפלכו ד] פלכו
הוא ואידך ההוא לדגלים הוא דאתא מוסף רש"י
(דברים ד) אז יבדיל משה שלש ערים
א] צ"ל א"כ נמצאו (*ש"מ):
קולטו מאי קרא אמר רב אחא בריה דרב
בסוף ארבעים שנה יג]: לך מקום.
פי' להודיע איזה דגל יסע תחלה
ולא יטמאו את מחניהם תן
ב] משתלחין חוץ למחנה אחת
מחנה לזה ומחנה לזה. מדלא
והתורה אמרה בדד ישב לבדו
איקא כי בעיר מקלטו ישב עיר שקלטתו
המקום שלך דהיינו מחנה לויה אף
והשתא אמאי לא משני דאתא לקדשים
4
כתיב מחנה, משמע מחנה לכל אחד
ישב שלא יהו טמאים אחרים
הוא נקלט יד]: מכאן אמרו בן לוי.
קלים ולקדשי קדשים קודם סילוק
כבר: באו לגלגל: ת"ר כל נידר ונידב
ואחד והתם תרתי מחנות כתיבי,
ה)
יושבים עמו. אלא כולהו הוו
והתורה
אמרה בדד
וישלחו מן המחנה, מחוץ למחנה
ומחנה לויה לא הוה קלטה
שהיה טו] דר בערי מקלט שכל ארבעים
הקלעים :
י)
היה קרב בבמה שאין נידר ונידב אין קרב
ה]
ומאי לא היו וכו' (*ש"מ): ג] לך
תשלחום, והאי מחוץ למחנה
ישב. שלא יהו טמאים אחרים יושבים
ושמנה עיירות של לוים ערי מקלט
בבמה ו) מנחה ו] ונזירות קריבין בבמה דברי
דמצורע ליתן לו מחנה שלישית:
בחייך, לך מקום במקומך
היו כדאמרי' במס' מכות (דף יד.)
עמו אע"ג דהך סוגיא לר"ש והך
שלא ישב טמא אחר עמו.
[ס"א המקום שלך (גליון)],
ר"מ וחכ"א לא קרבו יחיד אלא עולות
כגון זבים וטמאי מתים, למדנו
אשר ינוס שמה מלמד שהיו
ז]
ואם הרג בשוגג גולה לאחד מערי
דרשא לר' יהודה דלר"ש דריש ליה
לשלוחו של מצורע שהוא חמור
ישראל גולין במדבר להיכן
ושלמים בלבד ז)ר' יהודה אומר כל שהצבור
חביריו דדריש ביה נמי הכי ושמתי לך
מקרא אחרינא בפסחים בריש אלו
מכולן (פסחים סז.) בחייך. כאן
(ש"מ): ד] צ"ל בתוך פלכו
והיחיד מקריבין באהל מועד שבמדבר
(*ש"מ). וברש"י וב"ש בפלכו:
הבטיחו הקב"ה למשה שיזכה
מקום אף הלוים גולים: ואם גלה
דברים [דף סז.] ניחא ליה להש"ס
ה] תיבת היה נמחק (*ש"מ):
למצוה זו בחייו שהבדיל שלש ערים:
מקריבין באהל מועד שבגלגל מה בין אהל
בפלכו. עצמו כגון משכונה לשכונה:
לאתויי דרשא הפשוטה והקצרה כ):
מקום מקומך. שתהא מחנה
ו] צ"ל מנחות ונזירות קריבין
פלכו
בבמה. ובס"א אינו אלא רש"י
לויה קולטת, ואף ערי מקלט יהיו
קלטתו. כף דגושה בנחמיה
פלכו קולטו. דומיא דמדבר שהיה טז]
מועד שבמדבר לבין אהל מועד שבגלגל
ערי לויה: מפלך. פלך, מדינה:
מביאו מת"כ וק"ל (ש"מ). [ועי'
(ג) כמו נסך נסכו: עיר שקלטתו
מחנה לויה קולטת: כל הנידר והנידב
אהל מועד שבמדבר לא היו במות מותרות
מאי קרא. דפלכו קולטו, כי
אות יח]. וכן ליתא בכי"מ
בעיר מקלטו ישב. קרא יתירא
ובפרי"ד וב"ש. אבל בכי"צ ישנו.
כבר. עיקר קרא ברוצח שהרג בעיר
קרב בבמה. קטנה דאילו בבמה
אהל מועד שבגלגל היו הבמות מותרות
ובתוד"ה רש"א בע"ב משמע
הוא דמצי למכתב כי שם ישב (מכות
גדולה ע"כ קרבו חובת צבור דכתיב ט)
מקלטו ותרוייהו תנינהו במכות פ"ב (דף
שאין נידר ונידב אין קרב
שלא גרס כן בגמ': ז] צ"ל ליחיד
ובמתו שבראש גגו לא היה מקריב עליה
יב:)
בבמה. פסח וחטאת בבמה לא
(ש"מ). נ"א בבמת יחיד (ב"ש):
ויעשו את הפסח בגלגל אלא בקטנה
יב:) הרג באותה העיר גולה משכונה
❖
אלא עולה ושלמים וחכ"א כל שהצבור
ח] בתוספתא פי"ג הגי' וכאן
קרבי (לעיל יד.):
ואמר יז] דקרבי נדרים ונדבות ולא
לשכונה ולוי גולה מעיר לעיר ושמא
וכאן אין היחיד מקריב עליה
מקריבין באהל מועד שבמדבר מקריבין
חובות ובתורת כהנים תני לה יח] בהדיא
היינו לכתחלה דבן לוי גולה מעיר
אלא כו' (הגרי"ב): ט] צ"ל
ליחיד (*ש"מ ופרי"ד): י] אחת זב
באהל מועד שבגלגל וכאן וכאן לא קרבו
ליקוטים
לר' מאיר: מנחות ונזירות. נידר
לעיר אבל דיעבד הא אמרי' דאם
ח]
ואחת טמא נפש כצ"ל (ש"מ):
יחיד אלא עולה ושלמים בלבד ר' שמעון
ונידב הוא וקרבי: כל שאין נידר
גולה לתוך פלכו פלכו קלטו ומפלך
יא] צ"ל אין שם עוד מחנה.
ח)
ט]
מכאן אמרו בן לוי שהרג גולה
ותיבת קבע נמחק (ש"מ):
וכו'. יש לפרש מכאן אמרו שיש
ונידב אין קרב בבמה. קטנה כדיליף
לפלך היינו מעיר לעיר ואם גולה
אומר אף
צבור לא
הקריבו אלא פסחים
יב] תיבת מקום נמחק (ש"מ):
מקלט גם (הלויים) [ללוי] ההורג
טעמיה לקמיה [ע"ב] שאין יחיד מקריב
לתוך פלכו כגון משכונה לשכונה וכן
יג] בכי"פ נוסף ובשילה דקאמר
דקא מצי אמר משה ושמתי לך,
משילו ואילך שהפריש יהושע
(ופי' בתרא דלעיל) וכיון דכן
חובה בשעת היתר הבמות ואפילו
משמע פי' הקונטרס אי נמי גם
ערי מקלט: יד] בכתה"י מקלט.
דערי המקלט הוא דירתם יצטרכו
בגדולה וצבור בקטנה לא מקרבי כו' יט] אישתכח
דאין חובות
לכתחלה אין זקוק לצאת מן העיר והא דגולה לעיר אחרת כדי להלך
ובב"ש הגיה קולט: טו] אע"פ
לגלות מפלך לפלך. אבל רש"י
שהיה כצ"ל (צ"ק): טז] שהיתה
קריבין בקטנה. ואי קשיא לר' מאיר א"כ יחיד לא עשה פסחו בגלגל
כולה ובתחומה דאי בעירו משכונה לשכונה אם חזר לשכונתו כיצא לב]
ז"ל פי' במסכת זבחים דמכאן
(*ש"מ): יז] קאמר דקרבו כצ"ל
אמרו משום סיפא דפלכו קולטו
כל
חוץ לתחום: הנידר ונידב קרב בבמה. אפי' מנחות ונזירות קרב
וקרא כתיב כ] ויעשו את הפסח (במדבר ט) פסח קרבן צבור קרי ליה
(צ"ק): יח] תיבת לה ליתא
נקט לה, דכיון דאמרינן דבמדבר
דאתי בכנופיא במס' יומא (דף נא.) והכי נמי בדר"ש קתני אף
בבמה קטנה כדמפרש ושאין נידר ונידב אין קרב בבמה קטנה דאילו
בכתה"י. וד"ה מנחות הד"א עם
היו גולין למחנה לויה בין
דבור זה. ובד' פפד"מ חלקו
ישראל בין לוי ההורג והוא היה
צבור לא הקריבו אלא פסחיהם כא] אלמא קרבן צבור קרי ליה. לקמן כב]
צבור אין מקריבין בקטנה וחובות דיחיד אפי' בגדולה לא קרבי בשעת
הדבורים כלפנינו (דק"ס. וכ"כ ח"נ)
מקום של לויים, א"כ נאמר מכאן
יליף טעמא דכולהו: לא קרבי כו'. לאפוקי מנחות ונזירות
היתר הבמות לר' מאיר כדמוכח מלתא דר' יהודה כדפי' בקונטרס
ור' לעיל אות ו. ועי' בח"נ:
דאע"ג דלכתחילה גולין מפלך
כג]
יט] צ"ל כלל. ותיבת כו' נמחק
לפלך מיהו אם גלה בן לוי לפלכו
דלא קרבי בבמה קטנה: כל שהצבור והיחיד מקריבין באהל
דמדקאמר ר' יהודה כל שהצבור ויחיד מקריבין כו' מכלל דשמעינהו
(*ש"מ): כ] כתיב ויחנו בני
פעם (אחרת) [אחת] וחזר והרג
מועד שבמדבר. דהיינו כל הקרבנות כולן נדרים ונדבות וחובות
לר' מאיר ורבנן שיש חילוק וזהו חלוקו שאין יחיד מקריב חובות
ישראל בגלגל ויעשו את הפסח
שם פלכו קולטו משכונה
(יהושע ה). כצ"ל (הגרי"ב):
לשכונה כי היכי דעבדינן
(שקבוע להם זמן) מקריבין באהל מועד שבגלגל דהיא במה גדולה.
בגלגל אפי' בבמה גדולה דר' מאיר ורבנן דרשי לא תעשו בגלגל
כא] צ"ל פסחים (*ש"מ):
בישראל. והיינו דאמרינן אמר רב
ככל אשר אנחנו עושים פה היום חובות ואפי' בבמה גדולה אלא איש
והשתא פליג אדר"מ ואדרבנן דמדקתני כל שהצבור כו' לאשמועינן דאין
כב] ולקמי' (כי"י): כג] צ"ל
אחא בריה דרב איקא מאי קרא
קרבו. וכן בסמוך (*ש"מ):
חילוק באהל כד] מועד שבמדבר לאהל מועד שבגלגל מכלל דשמעינהו
הישר בעיניו יעשה ישרות דהיינו נדבות ר' יהודה סבר דכי כתיב
דעבדינן הכי אפילו בישראל
כד] בין אהל מועד כצ"ל (ש"מ):
שהיה בעיר מקלטו והרג שם
רבי
הישר אבעיניו קאי דהיא במת יחיד: שמעון אומר אף צבור
לר"מ ורבנן דאמרי יש חילוק ומה כה] חילוקו שאין יחיד מקריב בו
כה] צ"ל וזהו (צ"ק): כו] צ"ל
נפש אחרת בשוגג שהיה גולה
לא הקריבו כו'. פי' בקונטרס ר"ש פליג אכולהו דכולהו סבירא להו
חובות וטעמייהו נמי שמעינן לקמן [ע"ב] דאפי' בבמה גדולה לא
ומטעמייהו (כתה"י וד"ו):
משכונה לשכונה, דכתיב כי בעיר
כו]
כז] בב"ש נוסף נדרים ונדבות
מקלטו ישב עיר שקלטתו כבר,
קרבי ליחיד אלא נדרים ונדבות ולר' מאיר מנחות ונזירות בכלל כז] (א):
דאין חילוק לצבור בין מדבר לגלגל בבמה גדולה ור"ש אומר אף
וקרבי בבמה קטנה:
והאי קרא ודאי לא מוכח דמיירי
במות מותרות. במות יחיד: ובמתו שבראש הגג. היא במת
צבור עצמן לא הקריבו בגדולה יותר מיחיד בקטנה אלא פסחים כו'
כח] בקטנה אלא הד"א (כי"ב
ללוי, ואע"ג דמתני' דידן בלוי
לג]
וג', ח"נ): כט] תיבת לא נמחק
איירינן מייתי' לה מטעמא
יחיד: אלא עולה ושלמים. ולא מנחות ונזירות: וכאן וכאן.
(שמכ"י וח"נ): ל] צ"ל אוכלן
דפרישי' דאנן אמרי' בן לוי פלכו
במת צבור ובמת יחיד לא קרבו בהן ליחיד אלא עולות ושלמים. ולקמן [דף קיח.] פריך היינו תנא קמא דהא חכמים דלעיל נמי הכי אמרי:
(באה"מ): לא] צ"ל בשעת (ב"ש):
קולטו כמו בישראל דעלמא,
לב] צ"ל הוי כיצא (באה"מ):
ולהכי מייתי ראיה לישראל
ר' שמעון פליג
אכולהו דכולהו סבירא להו דאין חילוק לצבור בין מדבר לגלגל בבמה גדולה ורבי שמעון אומר אף צבור עצמם לא
לג] תיבת כו' נמחק (באה"מ):
דעלמא. כן נ"ל לפרש שיטה זו.
כו'. אבל לא כט] פר העלם דבר ושעירי עבודת כוכבים לא קרבו להם בגלגל:
יותר מיחיד בקטנה כח]: אלא פסחים
הקריבו בגדולה
וי"א דמאי דאמרי' דבן לוי פלכו
קולטו בדיעבד אף בהריגה וגלות
לא
ראשונה דקאמרינן דדיינינן ליה
כישראל בגלות שניה. וגם הוא נכון. ומיהו לתרווייהו פירושו מאי דקאמר מאי קרא דישראל מייתי ראיה לבן לוי כדפרישית (ריטב"א מכות יב:):