פרת
חטאת פרק ארבעה עשר
זבחים
תורה אור קיז:
מסורת הש"ס
לא תעשון וגו'. לאחר ביאת הארץ משתעי וקאמר לא תעשון כשתבאו
וחובות הקבוע להם זמן אבל פר העלם דבר ושעירי עבודת כוכבים
א) ע' ירוש' פסחים פ"ב ה"ד
1. לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ
מגילה פ"א הי"ב, ב) [לקמן
בגלגל: ככל אשר אנחנו עושים פה היום. שאנו בין צבור בין יחיד
לא קרבו להם בגלגל עכ"ל ובחנם הזכיר פר העלם דבר ושעירי
עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר
קיט: ע"ש] ירוש' מגילה שם,
דברים יב, ח
בְּעֵינָיו:
עבודת כוכבים שהן חטאות שאין קבוע להם זמן דאפי' חטאות הקבוע
מקריבין חטאות ואשמות ובכור ומעשר שהן חובות שאין קבוע להם
ג) שם פ"א הי"א, ד) אחרי
2. בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ
פ"ט הל' ה-ו, ה) סוטה פ"ג
להם זמן כגון שעירי הרגלים לא קרבו לר"ש כדמסיק לקמן תתרגם
זמן וכ"ש חובות הקבוע להם
זמן אבל מה אנו עושים שם איש כל
בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו
ה"ד, ו) שייך לע"א, ז) ובהג"ה
שופטים יז, ו
יַעֲשֶׂה:
❖
מתני' בעולה. (הג"ה וא"כ ביוה"כ
הישר בעיניו היחיד לא יקריב שם
דלעיל לא כתבו כן, ועי' בתו'
ולהגרי"ב צ"ל הפסוק שבאות א.
תמורה יד: ד"ה סמי דמתרצו
לא קרבו צבור באהל מועד בנוב
אלא נדרים ונדבות שישרו בעיניו
וחובות שקבוע להן
זמן מאי טעמא דר"מ
ט]
❖
תמיה זו.
לנדור ולנדוב עד מתי כי לא באתם
וגבעון לא פרים ולא שעירים כי אם
דאמר קרא לא תעשון ככל אשר אנחנו
1
מוסף רש"י
וגו' עד שתבאו לשילה: ישרות
תמידים י] והא דאמרי' בתוספתא ר'
ה)
עושים פה היום אמר להן משה לישראל כי
וחובות שקבוע להן זמן. אבל
הגהות הב"ח
תקריבו. נדרים ונדבות: חובות לא
יהודה אומר אבשלום נזיר היה
עייליתו לארץ ישרות תקריבו חובות לא
חובות שאין קבוע להן זמן, כגון
תקריבו. היחידים דאיש כתיב ולא
שנאמר ויאמר אבשלום אלכה נא
(א) רש"י ד"ה חזה וכו' ותודה
פר העלם דבר ושעירי ע"ז, הכא
תקריבו מנחות ונזירות ישרות נינהו ורבנן
והכא לא קרב (מגילה ט:) לא
הס"ד ואח"כ מה"ד ותרומת
א]
ב]
ואשלם נדרי אשר נדרתי בחברון כי
פליג קרא בין גדולה בין קטנה
לחמי תודה ארבע: (ב) ד"ה
תעשון ככל אשר אנחנו וגו'.
אין מנחה בבמה נזירות חובות נינהו אמר
נדר נדר עבדך בשבתי בגשור והאי
דליחיד לא קרב אלא נידר ונידב
מוסב למעלה על כי אתם עוברים
ואין נוהגין וכו' תרומה דידיה
❖
שמואל מחלוקת בחטאת ואשם אבל בעולות
את הירדן וגו' כשתעברו את הירדן
בבמת יחיד הס"ד:
קרא בהיותם בגבעון כתיב ומפרש
הלכך שאין נידר ונידב אין קרב
א)
מיד אתם מותרים להקריב בבמה
ושלמים דברי הכל ישרות נינהו וקרבי מותיב
בבמת יחיד דהא אין קדשי צבור
פ"ב דתמורה (דף יד:) שהקריבם
כל י"ד שנה של כבוש וחלוק, ובבמה
לא תקריבו כל מה שאתם מקריבים
בחברון בבמת יחיד דאי הלך בחברון
קריבין ד] כדתנן במתני' (דף קיב:)
שינויי נוסחאות
רבה חזה ושוק ותרומת לחמי תודה נוהגין
ב)
פה היום במשכן שהוא עמכם
להביא כבשים טובים ולהקריבם
קרבנות צבור קריבין במשכן קרבנות
בבמה גדולה ואין נוהגין בבמה קטנה ואילו
א] צ"ל ומנחות (ב"ש): ב] ורבנן
ונמשח, והוא כשר להקריב בו
יחיד קריבין בבמה: מנחות ונזירות
בבמה גדולה א"כ מחברון מיבעי
חטאות ואשמות נדרים ונדבות,
מנחות אין מנחה כו' (*ש"מ,
הזרוע בשלה שיירה אי אמרת בשלמא
וכ"ה בתוס'): ג] איש כל הישר
אבל בבמה אין קרב אלא הנידר
ישרות נינהו. דאע"ג דבמלאת נזרו
ליה והשתא לר' יהודה אי נזירות
בעיניו (דברים יב) כצ"ל
ונידב, וזהו איש כל הישר בעיניו,
בעולה ושלמים פליגי הא מני רבנן היא אלא
נידר ונידב הוא אתי שפיר שהקריבן
הויין קרבנותיו חובה עליו מיהו
(הגרי"ב): ד] קריבין בה כדתנן
נדרים ונדבות שאתם מתנדבים על
אי אמרת בחטאת ואשם פליגי הא מני אלא
(*שמכ"י): ה] צ"ל במה בשעת
ידי שישר בעיניכם להביאם, ולא
ע"י נדר באו עליו: אין מנחה
בבמת יחיד בחברון ואי נזירות חובה
(ש"מ): ו] צ"ל בקדשים
ע"י חובה, אותם תקריבו בבמה
אי איתמר הכי איתמר אמר שמואל מחלוקת
בבמה. כדאמרי' לקמן [קיט:] זבחים
הוי א"כ הקריבן בגבעון באהל
(דברים יב,ח) ישרות תקריבו.
שהוקדשו (*רש"ש): ז] צ"ל זבחי
(רש"ש): ח] צ"ל לפני ה' (ב"ש):
נדרים ונדבות תקריבו בבמת
בעולה ושלמים אבל בחטאת ואשם דברי
מועד שהיה שם דלר' יהודה יחיד
ולא מנחות [דכתיב] למען אשר יביאו
ציבור: חובות לא תקריבו. איש
ט] מועד שבגלגל ובנוב כצ"ל
נמי מצי מקריב חובות בבמה גדולה
בני ישראל וגו' על פני השדה היינו
הכל חובות נינהו ולא קרבי אמר מר וחכמים
(צ"ק): י] צ"ל דומיא דתמידים.
איש שבכם לא יקריב שום חובה
פי' שהרי אילו ואיל העם הנאמר
ואפילו בבמת ציבור עד שתבואו
אף בשעת היתר הבמות ולא
דייק
במות ה] שעת היתר שלהם והביאום לה'
אומרים כל שהצבור מקריבין באהל וכו'
ג)
באחרי מות וכל הנאמר בחומש
אל המנוחה ותקריבום (לעיל
בין מחברון ובחברון אבל
רבנן
אותם שהוקדשו בשעת היתר ולא
הפקודים היו עולות ואת הכל
מאי טעמייהו דרבנן אמר קרא 2איש ג] הישר
קיד.):
דאמרי נזירות חובה הוא ולא קרב
הספיק להביאם עד שנאסרו כדאמרן
הקריבו לבד משעירים ופר כ"ג
בעיניו יעשה איש ישרות הוא דליקרוב
ושעיר לחטאת (צ"ק): יא] היינו
יחיד חובות אף בבמת צבור
בנוב
בהשוחט לעיל (דף קו:)
דפסוק זה
דהתוס' לא גרסי בברייתא מנחה
חובות לא ליקרוב וצבור אפי' חובות ליקרוב
וגבעון א"כ אבשלום לא נזיר
היה
בקדשי ו] קדשים שהוקדשו בשעת היתר
ונזירות כו'. [עי' ש"נ בעמ'
הקודם אות ו] וא"כ הגמ'
והא קרא דאלכה ואשובה ואשלם
והקריבום בשעת איסור קאי וזבחו
דפשיטא ליה דלר"מ מנחות
נדרי מיירי בנדרים ונדבות. הג"ה): ו) רבי שמעון אומר אף צבור
זבחי שלמים ומפרש בת"כ ד)
אין לי שקרבו בבמה אלא שלמים דהא
ונזירות קרב בבמה ע"כ דייק כן
מלישנא דר"מ כל שנידר ונידב
לא הקריבו כו'. לכאורה ר"ש אדרבנן דלעיל מיניה קאי ואינהו
אוקימנא בקדשי במה מניין אף עולה ת"ל זבחים ז] יכול אף חטאת
(עפ"י גל' קה"י): יב] אולי צ"ל
סברי כרבנן קמאי דמנחות ונזירות לא קרבו בבמה דליכא בינייהו
ואשם ת"ל אותם ומה ראית אחרי שריבה ומיעט אמרת מה שלמים
דלר"מ מנחות כו': יג] מתניתין
דמגילה (ב"ש): יד] בב"ש נוסף
אלא נסכים כדמפרש לקמיה ש"מ דלר"ש נמי לא קרבו דהא אפי'
הבאים בנדר ונדבה אף כל הבא בנדר ונדבה ולר"מ איתרבו נמי
זה הכלל: טו] ונידב אע"פ
בצבור ממעט יותר משאר תנאים ותימה דבפ"ק דמגילה (דף ט:)
מנחות ונזירות ורבנן דייקי זבחים ולא מנחות אלא דבר הזבוח:
שקרב בבמה גדולה אין וכו'
נזירות חובה היא. דהוא לא התנדב [אלו] הקרבנות אלא אסר עצמו
כצ"ל (צ"ק). ובבאה"מ הקשה על
[במתני' דקתני] אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים זה
גי' זו דהא התוס' כתבו דלא נחת
ביין ובתגלחת ומאליו נתחייב בקרבנות: מחלוקת. דר"מ ורבנן בנזירות
הכלל כל הנידר ונידב קרב כו' ומפרש בגמ' כעין פסחים דהיינו
לפרש אלא מה ששוותה הגדולה
בחטאת ואשם שבה אבל עולות ושלמים דנזיר דברי הכל קרבי: חזה
חובות הקבוע להם זמן אבל שאין קבוע להם זמן הכא והכא לא קרב
והקטנה, ולפי הגהת צ"ק נמצא
מפרש גם במה שלא שוותה. והגי'
ושוק. המורם משלמים ותודה (א) וארבע חלות המורמות לכהן
ומוקי לה כר"ש אלמא ר"ש תני האי כללא יא] א"כ מנחות ונזירות קרבי
שלפנינו שפיר מתפרשא דשאין
לר"ש וכדאמרינן הכא לר"מ דתני האי כללא ואי הוה גרסי' במגילה
מארבע מיני חלות שבתודה כדכתיב והקריב ממנו אחד מכל קרבן
נידר ונידב אינו קרב בין בגדולה
בין בקטנה [חוץ מפסחים וכיו"ב
וגו' (ויקרא ז): ואין נוהגין בבמה קטנה גרסינן בסוף פירקין
זה הכלל נידר ונידב בלא כל הוה ניחא ליה דכל דר"מ אתי לרבויי
שקבוע להם זמן]: טז] אבל
(דף קיט:) דכתיב בהו [ויקרא י] להניף תנופה לה' ח] ולא בבמה ואילו
מנחות ונזירות ועוד יש לומר דהא דפשיטא ליה לר"מ יב] דמנחות ונזירות
מודה ר"ש דיש נידר כצ"ל
(צ"ק): יז] מלישנא דכל נידר
ישרות משום דתניא בת"כ בפרשת אחרי מות מה שלמים מיוחדין
מורם מאיל נזיר דהיינו זרוע בשלה שיירה ולא תנייה שמע מינה
ונידב ועוד כצ"ל (צ"ק): יח] ר"ל
שהן נידר ונידב קריבין בבמה אף כל נידר ונידב קרב בבמה אף
לא קרבי שלמי נזיר בבמה דאי הוו קרבי הוה תני דלא נהיג ביה
בסוף הפרק של המשניות. ובצ"ק
הגיה ותימה דבמתני' תנן:
נמי תרומה דידיה : אלא אי אמרת בחטאת ואשם הוא דפליגי.
המנחות והנזירות דברי ר"מ וקצת תימה אי אההיא סמיך דלא מייתי
(ב)
יט] צ"ל בבמת ציבור (צ"ק):
אבל שלמי נזיר דברי הכל קרבי הא מני: איש הוא דחובות
לה ועוד לר"ש דמגילה מי נפקא מנחה מכלל נידר ונידב ונראה ליישב
כ] ושלמים. בעולה ושלמים
לא הקריבו. ואפי' בגדולה אבל צבור מקריבים חובות:
מתניתין דהכי קאמר דאין חילוק בין במה גדולה לבמה קטנה אלא
של נזירות כו' (ב"ש, ח"נ):
יג]
פסחים יד] כל הנידר ונידב הקרב בבמה גדולה קרב בקטנה וכל שאין
ורבי
נידר ונידב טו] שאין קרב בגדולה אין קרב בקטנה ולא נחת אלא לפרש מה ששוותה הגדולה והקטנה אבל טז] יש נידר ונידב שאין קרב לא בזו ולא בזו
כגון מנחות ונזירות אבל לנידר ונידב דר"מ אין לפרש דלא איירי במנחות ונזירות דשפיר מישתמע מלישנא יז] דנידב ועוד דקתני לה בהדיא בת"כ
וכן נראה ודאי לפרש דאההיא דתורת כהנים סמיך אע"ג דלא מייתי לה דבתמורה מייתי לה בפ"ב (דף יד:) דאמרי' התם אמר ליה אביי
ולימא מר שלמי פסח דאי שלמי נזיר נידר ונידב הוא דהא תניא זה הכלל כל הנידר ונידב קרב בבמת יחיד וכל שאינו נידר ונידב אינו קרב
בבמת יחיד ותניא המנחות ונזירות קריבות בבמת יחיד דברי ר"מ משמע דמההיא דייק ולא מלישנא ומאן דלא חשיב התם נזירות נידר
ונידב קמשני סמי מכאן נזירות: ורבנן מנחות אין מנחה בבמה. ליחיד בין בבמה גדולה בין בבמה קטנה קאמר כדתניא אינך רבנן
כאן וכאן לא קרבו (נסכים) ליחיד אלא עולה ושלמים בלבד ואמרי' דנסכים איכא בינייהו ותו לא וה"ה דעופות נמי לא קרבו לרבנן
כדאמרי' בסוף פירקין [דף קיט:] לדברי האומר אין מנחה בבמה אין עופות בבמה מ"ט זבחים ולא עופות זבחים ולא מנחות דאוקימנא
ההוא קרא לעיל בריש השוחט (דף קו:) בקדשים שהקדישן בשעת היתר הבמות ותימה דבסוף יח] פירקין (דף קיג.) תנן ר' יהודה אומר אין מנחה
בבמה והכא קא"ר יהודה כל שהצבור והיחיד מקריבין באהל מועד שבמדבר מקריבין באהל מועד שבגלגל והרי מנחות ועופות דבגלגל
כאן וכאן לא קרבו ולא מיסתבר למימר דנהי דלרבנן כאן וכאן לא קרבו לר' יהודה קרבו בבמה יט] לצבור דמהיכי תיתי הך דרשא למר ולמר
ועוד א"כ לקמן דפריך חכמים היינו תנא קמא ומשני קרבו נסכים במדבר איכא בינייהו לימא דמנחה קריבה בבמת צבור איכא בינייהו
דלרבנן קדמאי קרבה ולבתראי לא קרבה: מחלוקת בחטאת ואשם. בחטאת ואשם של נזירות איירי:
ואין נוהגין בבמה קטנה. פי' בקונטרס דכתיב בהו להניף תנופה לה' וא"ת הרי מנחה לת"ק דר' יהודה דמתני' דאיתא בבמה קטנה
ואין תנופה והגשה בה וא"כ הנך נמי ליהוי בבמה ולא ליבעי תנופה ויש לומר דהני חזה ושוק ותרומת לחמי תודה עיקר מצותן
בתנופה הלכך בטלה תנופה בטלי אינהו אבל מנחה עיקר מצותה קמיצה והקטרה:
מחלוקת בעולה (ואשם) [ושלמים] כ] . של נזירות קאמר ז) ותימה דמאן דאמר לא קרבו ואפי' בבמה גדולה היכי משני קרא דאבשלום
דכתיב
ואשלם נדרי דליכא למימר בשאר
נדרים דבפרק שני דתמורה
(דף יד:) משמע דאיירי בקרבן נזירות:
(שמואל ב טו)