פרת
חטאת פרק ארבעה עשר
זבחים
קיח.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
ותתרגם
מתניתך בעולה. פירוש כגון עולות תמידין ומוספין
ורבי יהודה. דאמר
כח א מיי' פי"א מהלכות
יחיד נמי מקריב חובות בגדולה אמר לך כי
א) ע' ספרי ראה סה, ב) [לעיל
פרה אדומה הלכה ג:
קיא. וש"נ קידושין לז:],
כתיב הישר דממעט יחיד מהקרבת חובות אבעיניו כתיב יג]:
שיש כיוצא בהם נדבות אבל חטאות הצבור כגון
ג) יבמות עא: ירוש' פסחים
ב מיי' פ"א מהלכות קרבן פסח
אלא לרבי יהודה הא כתיב איש. ואי לאו למעוטי אף מבמה
שעירי הרגלים אע"ג דקבוע להם זמן לא קרבו והא מילתא דייק
הלכה ג:
ספ"ח. נזיר פ"ח ה"א, וע'
כט ג מיי' פ"א מהלכות בית
פסחים שם ה"ו, ד) מגילה ט:
לה מדקתני פסחים דליתני קבוע להם זמן ותו לא והוו להו פסחים
גדולה אתא למה לי דכתיב איש נכתוב כל הישר בעיניו וכיון
❖
הבחירה הלכה ב:
ע"ש, ע' ירוש' מגילה פ"א
בכלל אלא על כרחך מתניתין קמ"ל
דבעיניו היינו יד] קטנה פשיטא דאיש
הי"א, ה) [לעיל קיג.],
ו) ירוש' שם הי"ב, ז) אחרי
דלא קרבו לרבי שמעון בגדולה
הוא דמימעיט דהא צבור לא מקרבי
ורבי יהודה אמר לך כי כתיב הישר (בעיניו)
א)
א]
פ"ט ה"ז, ח) ע' ב"ב צג:,
תורה אור השלם
בה: להכשיר את הזר. לעבודת
לבד מפסחים אלא ל] שיש כיוצא בהם
הוא דכתיב אבל בבמה גדולה אפילו חובות
ט) ויקרא יז ה, י) וע' תו' מנחות
❖
במה: זר מוזרק הכהן נפקא לן.
בבמה והכי קאמר אלא פסחים
1. וְזָרַק הַכֹּהֵן אֶת הַדָּם עַל
מו. ד"ה דרחמנא.
לא]
נמי ליקרוב אלא הא כתיב איש לאו
מִזְבַּח יְהֹוָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד
לקמן בפירקין דכתיב (ויקרא יז) וזרק
שקרבו בגדולה לא לב] קרבו בקטנה
למימרא דאיש ישרות הוא דליקרוב הא
וְהִקְטִיר הַחֵלֶב לְרֵיחַ נִיחֹחַ
הכהן את הדם על מזבח ה' פתח
כלל ושאר דברים שקרבו כאן וכאן
ויקרא יז, ו
הגהות הב"ח
לַיהֹוָה:
חובות לא ליקרוב כי כתיב איש להכשיר
2. וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל
אהל מועד כהן פתח אהל מועד
אין חילוק בהם אלא שבזה לא
(א) רש"י ד"ה קרבו נסכים וכו'
וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה
את הזר זר 1 מוזרק הכהן את הדם על מזבח
ואין כהן בבמה אלא אפי' זר ואפי'
הקריבו אלא נדבות ובזה קרבו חובות
כל שהצבור צריכין להקריב באהל
עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב
ה' נפקא מהו דתימא ליבעי קדוש בכורות
מועד כצ"ל ותיבת מקריבין
בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ: יהושע ה, י
עבד הכי דריש ליה בתורת כהנים :
הקבוע להם זמן כדפירש בקונטרס
ז)
נמחק: (ב) בא"ד וכן בגלגל
3. וַתַּעֲלֵהוּ עִמָּהּ כַּאֲשֶׁר גְּמָלַתּוּ
❖
חכמים היינו תנא קמא. רבנן
כמעיקרא קא משמע לן. חכמים היינו תנא
והכי נמי הוה מצי למידק אברייתא
בשעת הבמות:
בְּפָרִים שְׁלשָׁה וְאֵיפָה אַחַת
דלעיל דקאמר ר"ש אף צבור לא
בתראי היינו רבנן קמאי דהא אינהו
קמא אמר רב פפא ב) קרבו נסכים במדבר
קֶמַח וְנֵבֶל יַיִן וַתְּבִאֵהוּ בֵית
יְהֹוָה שִׁלוֹ וְהַנַּעַר נָעַר:
נמי הכי אמרי דיחיד לא קרבו אלא
הקריבו כו' לג] ואי משום דלא איירי
איכא בינייהו: אמר מר רבי שמעון אומר
ש"א א, כד
שינויי נוסחאות
התם רבי שמעון בחילוק שבין במה
עולות ושלמים וצבור קרבי [נמי חובות]
4. וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ אֹהֶל שִׁכֵּן
וכו': מ"ט דרבי שמעון דכתיב ויעשו בני
2
ב]
א] צ"ל אבעיניו (הגרי"ב, ב"ש,
תהלים עח, ס
בָּאָדָם:
דהא מאיש נפקא להו מיעוטא טו]:
גדולה לבמה קטנה כדאיירי הכא
וכ"ה בכי"ר וברש"י). נ"א כי כתיב
5. וַיּוֹצִא נוֹזְלִים מִסָּלַע וַיּוֹרֶד
ישראל את הפסח בגלגל פשיטא אלא ג] הא
קרבו נסכים במדבר איכא בינייהו.
מ"מ על לד] חנם הזכיר פסחים דהא
הישר בעינו בבמה קטנה הוא
כַּנְּהָרוֹת מָיִם: תהלים עח, טז
קמ"ל דחובות כעין פסח הוא דקרב הא לאו
6. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ
דכתיב (כי"מ וצ'): ב] בקרא כתיב
לרבנן קמאי לא קרבו נסכים במדבר
הוו בכלל חובות הקבוע להם זמן
ויחנו בני ישראל בגלגל ויעשו
בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה:
כעין פסח לא קרב ואידך מיבעי ליה לכדרבי
ועולה ושלמים גרידא בלא נסכים
ותימה מנא ליה לר' שמעון הא
את הפסח (הגרי"ב, וכ"ה בכי"צ):
דברים יב, יג
7. כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר
ג] אלא לאו הא קמ"ל (*ש"מ):
יוחנן דא"ר יוחנן משום רבי בנאה ערל
קא טז] גמרי דקרבי בבמה דבמדבר
מילתא דחטאת דקבוע להם זמן לא
ג)
א
ד] צ"ל פסחים (*ש"מ):
יְהֹוָה בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה
לא קרבי דכי יז] תבאו דפרשת נסכים
קרב דהא לעיל מפרשינן טעמא
מקבל הזאה תני תנא קמיה דרב אדא בר
ה] הבה"ז מוחק התיבות
עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר
❖
שבסוגריים, וכ"נ גירסת רש"י
(במדבר טו) להטעינה נסכים במשכן
דרבי שמעון דיליף מפסח גלגל
דברים יב, יד
אָנֹכִי מְצַוֶּJָ:
אהבה אין בין במה גדולה לבמה קטנה
ד)
ותוס'. ובצ"ק הביא גירסת
שילה אתא לאחר ירושה וישיבה
והא ליכא למילף מפסח דפסח נמי
ספרים ישנים א"ל דאמר לך מני
באלא פסח ד] וחובות הקבוע להן זמן ה] (א"ל
אין כיוצא בו נדבה ואי הוה מפרשינן מוסף רש"י
כדאמרן בהשוחט (לעיל קיא.). ורבנן
ר"ש דאמר אף צבור לא
יחיד חובות שקבוע להן זמן מנא ליה א"ל
הקריבו אלא פסחים וחובות
בתראי לטפויי אתו מדתנן משנה
כן לה] דפסח חשיב כיוצא בו נדבה
ח)
קרבו נסכים במדבר. באהל
הקבוע להן זמן א"ל יחיד
אסמייה) א"ל תתרגם מתניתך בעולת חובה
יתירא כל שהצבור מקריבין באהל
משום דהוי קדשים קלים כעין שלמים
מועד שבמדבר כל ארבעים שנה
חובות שקבוע להן זמן מנ"ל
דאיכא עולת נדבה דאי ו] חטאת יחיד הוא
(לעיל קיא.) ערל מקבל הזאה.
[פי' מדקתני "אין בין" משמע
מועד שבמדבר מקריבין בגלגל למה
הוה ניחא אבל בקונטרס לא פירש
דמשכחת בבמת יחיד חובות יחיד
ערל ישראל שנטמא במת, מקבל
חובות דקביע ליה זמן מי איכא ולוקמה
להו למיתני הא רבי יהודה נמי בצבור
כן וע"ק היכי דייק מדקתני פסחים
הקבוע להן זמן וקאמר דלא קרבו
הזאה ליטהר מטומאתו וכשימול
בבמת יחיד, ועל זה פריך ומי
אינו צריך לחזור ולהזות ואוכל
במנחת חובה דהא איכא חביתין קא סבר
כוותייהו קאמר והכי איבעי להו
דלמא הא דקתני פסחים משום
משכחת ביחיד חובות הקבוע להן
בקדשים ולא אמרינן הזאת ערלות
למימר כאן וכאן לא קרבו ליחיד אלא
דעיקר טעמא מפסח יליף וכן בפ"ק
אין מנחה בבמה: באו לשילה וכו': מנא
לא שמה הזאה (יבמות עא:) אין
זמן]. א"ל אסמייה [פי'
ה)
בין במה גדולה. אין הפרש
אסמייה לתיבות "וחובות הקבוע
דמגילה (דף ט:) תני פסחים לחוד
עולה ושלמים אלא לטפויי אדרבנן
הני מילי א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן
להן זמן" ממתניתא] א"ל לא
בשעת היתר הבמות בין במה
ופריך בגמרא פסחים ותו לא אלא
קמאי אתו ואמרי כל שהציבור צריכין
גדולה, זה מזבח של משה בעודו
תסמייה ותתרגם מתניתך
ו) כתוב אחד אומר 3ותביאהו בית ה' שילה ז]
בנוב וגבעון, לבמה קטנה. מזבח
להקריב מקריבין יח] באהל מועד
כעין פסחים ע"כ מה שהזכיר פסחים
(א)
בעולת חובה דאיכא עולת
וכתוב אחד אומר ויטש (את) משכן שילה
ראיה [פי' דמצינו שפיר ביחיד
של יחיד שכל יחיד ויחיד עושה
4
ח]
שבמדבר מקריבין באהל מועד שבגלגל
טפי מאינך משום דכולהו מפסח
במה לעצמו (מגילה ט:) אין מנחה
חובות שקבוע להן זמן כגון
אהל שכן באדם וכתיב וימאס באהל יוסף
5
ולטפויי נסכים אתו ולמימר דקרבו
ילפינן לכן נראה לפרש דקא אמר
בבמה. וזבחו זבחי שלמים לה'
בעולת ראיה. אבל בחטאת לא
מצינו ביחיד דקבוע ליה זמן] דאי
אותם, ואוקימנן לעיל (דף קו:)
ובשבט אפרים לא בחר הא כיצד גלא היתה
במדבר לצבור וליחיד וכן בגלגל
תתרגם מתניתך בעולה היינו משום
להאי קרא בקדשים שהקדישן
חטאת חובה יחיד דקבוע ליה
שם תקרה אלא אבנים מלמטן ויריעות
(ב) לשתי יט] הבמות ולמאן כ] דאית ליה
דכיון דמפסח יליף אית לן למימר
זמן מי איכא וכו'. והא דפריך
בשעת היתר במות, וכתיב אותם
אח"כ ממנחת חביתין פי' בקר"א
מיעוטא, אלמא זבחים הוא דהוו
קרבו במדבר אית ליה דקרבו בבמת
מה פסח שקבוע לו זמן וישנו בצבור
מלמעלן והיא היתה מנוחה: קדשי קדשים:
❖
ט]
משום דהוי חובה ליחיד הוא
נהגי בהו ולא מנחות (לקמן קיט:)
:
יחיד בגלגל דכי תבאו לא אתא אלא
כביחיד בשעת היתר הבמות צבור
מנא הני מילי י] א"ר אושעיא דאמר קרא
הכה"ג וקבוע לה זמן. ועע"ש
בדבריו ובפ"מ ושאר מפרשים.
להטעינה נסכים לבמה קטנה דהא
בפסח ראשון ויחיד בפסח שני
השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום
ו)
וגי' כי"צ ושמכ"י א"ל דאמר לך
6
ליקוטים
בגדולה כבר היו קריבין: פשיטא.
כדאמרי' פסחים (דף סז.) איש נדחה
מני ר' שמעון היא דאמר אין
אשר (אתה) תראה בכל מקום אשר תראה
יא]
דבעו למיעבד פסח: ערל. שנטמא
ואין צבור נדחין אף כל שקבוע להם
בין במה גדולה לבמה קטנה
אבל אתה אוכל במקום שאתה
אי אתה מעלה אבל אתה אוכל בכל מקום
אלא פסחים וחובות הקבוע
רואה. פי' ולא מיירי אלא
במת מקבל הזאה וטהור מטומאת
זמן וישנו בצבור כביחיד בשעת
להן זמן תתרגם מתניתך בעולה
בשילה, דאי בירושלם לפנים מן
שאתה רואה אימא בכל מקום שאתה רואה
מת ליגע בקדשים ויליף מהכא
היתר הבמות דהיינו עולות שישנן
דאיכא עולת נדבה [בכי"צ
החומה ובנוב ובגבעון בכל ערי
דאיכא הא והא] דאי בחטאת
ישראל ובגלגל בכל מקום
אי אתה מעלה אבל אתה זובח בכל מקום
דכתיב (יהושע ה) ויעשו את הפסח
בצבור בתמידין ומוספין וביחיד
חטאת נדבה מי איכא ולוקמה
ובמדבר במחנה ישראל, אלא
בגלגל דמשמע שעשאוהו כהלכתו
בנדבה אבל חטאת לא משכחת ביחיד
שתראה יא] א"ר ינאי אמר קרא שם תעלה ושם
נמי במנחה דהא איכא חביתין
ודאי על שילה קאמר. (פסקי
7
כו'. ומתפרשא כפירש"י ותוס':
רי"ד)
במילה בטהרה כא] ורובן ערלים היו
בשעת היתר הבמות דאפילו בבמה
תעשה רבי אבדימי בר חסא אמר אמר קרא
יב]
ו] נ"א דאי חטאת חטאת נדבה
במדבר דכתיב (שם) לא מלו ואמרינן
גדולה לא קרבו חובות דיחיד לרבי
מי איכא (*גליון). וכן נוס' רש"י
ועי' באות שלפנ"ז: ז] בש"מ נוסף
שמעון כמו לר"מ ורבנן והכי פירושו
ביבמות [עא:] בעשרה בניסן שעברו את
אלמא בית הוא. וכ"ה בכי"ר
הירדן לא מהול משום חולשא דאורחא אלא בחד סרי הוא דמהול
דשמעתא ותתרגם מתניתך בעולה דאיכא עולת נדבה ונדבות
ובילקוט [וכ"ה בכי"מ וצ' אך
בשיבוש קצת]: ח] בכתה"י וש"מ
ואשתכח דטמאי מתים שהיו כב] בהם שהרי רובן טמאי מתים היו
דיחיד קרבו והוי דומיא דפסח דאי בחטאת חטאת נדבה מי
נוסף אלמא אהל הוא. והתיבות
שמתו אבותיהם כל ארבעים שנה במדבר ונטמאו בהם ואם לא
איכא דמשכחת ביה חטאת ביחיד דאילו חובות דיחיד לא קרבו
שאח"כ עד הא כיצד, מחקן
קבלו הזאה ונטהרו בערלותן אין להם שהות להזות משמלו דהא
לא עולות ולא חטאות ופריך ונוקמה במנחה דאיכא חביתים ומשני
הש"מ וכן ליתא בכי"צ ובילקוט:
ט] מלמעלן: קדשים קלים
צריך להפריש כג] שלשה ימים בין הזאה להזאה רביעי חמישי וששי
אין מנחה בבמה וא"ת ונוקמה בשלמים כגון כבשי עצרת דהא
[בכי"צ ור' ומעשר שני] בכל
וכאן אי לא הזו עד יום אחד עשר בניסן הזאה ראשונה לאחר
איכא לו] ביה שלמי נדבה וי"ל כדפרש"י דכבשי עצרת קק"ד נינהו
הרואה: מנא הני מילי כצ"ל,
והשאר נמחק (*ש"מ): י] בכתה"י
שמלו תו לא מטי זמן הזאה שניה עד יום חמשה עשר
ושלמי יחיד קדשים קלים ולא משכחת כיוצא בהן ביחיד י):
וש"מ נוסף א"ר אלעזר: יא] צ"ל
וביבמות איתיה להא דרבי יוחנן בפרק הערל (דף עא:): ותתרגם כד]
שאתה רואה (*ש"מ): יב] צ"ל
חמא (*ש"מ): יג] בכתה"י וש"מ
מתניתך. דקתני חובות הקבוע להם זמן קרבו בגדולה: בעולה. כגון
עולות של תמידין ומוספין כה] צבור קרבו בה [אבל] חטאות הקבוע
נוסף אבמה קטנה שהיא לפניו
להם זמן כגון שעירי הרגלים של צבור לא קרבו בה: דאי בחטאת. דאי חובות הקבוע להם זמן בחטאת נמי קאמר: חטאת נדבה מי
בכל אשר יבחר, אבל בגדולה
אף היחיד מקריב חובות:
איכא. ליקרב כיוצא בה בקטנה ועל כרחיך מתניתין כו] קמ"ל דלא קרבו לר"ש בגדולה לבד מפסחים אלא חובות שיש כיוצא בהן נדבה
יד] היינו במה קטנה (ש"מ):
מדקתני אלא פסחים וחובות הקבוע להם זמן ואי ס"ד כל חובות הקבוע להם זמן קאמר פסחים דקתני למה לי הכי הוה ליה למימר
טו] בכתה"י וב"ש נוסף ואשכחן
בהדיא דעשו פסחים בגלגל:
אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא חובות הקבוע להם זמן והוו להו פסחים בכלל אלא ה"ק אלא פסחים שקרבו בגדולה ולא קרבו
טז] קאמרי דקרבי בבמה גדולה
בקטנה כלל ושאר דברים שקרבו כאן וכאן אין חילוק בהן אלא שבזו לא קרבו אלא נדבות ובזו קרבו אף חובות הקבוע להם זמן: ונוקמה
כצ"ל (צ"ק, כי"פ): יז] צ"ל וקרא
נמי במנחה. דמשכחת לה כאן כז] מנחת נדבה בקטנה ובגדולה עודפת מנחת חביתין שהיא חובות כח] הקבוע להן זמן בכל יום: קא סבר רב אדא
דכי תבואו (כי"י): יח] הב"ח
מוחק תיבת מקריבין. וכ"ה
בר אהבה אין מנחה בבמה. דזבחים כתיב ט) ובשלמי צבור דעצרת ליכא לאוקמה משום דשלמי במה קטנה לא דמי להו שאלו קדשי קדשים ואלו
בכי"פ. ובש"מ גריס ליה, ולהלן
קדשים קלים: מנה"מ. דבית אבנים למטן ויריעות לגג: ויטש משכן שילה אהל שכן באדם כט]: השמר לך. משתבאו אל המנוחה קאי קרא:
גריס ומקריבין. וכ"ה בכי"י:
יט] בשתי (כתה"י, ד"ו וצ"ק):
ולו
כ] צ"ל דלמאן (*ב"ש)
:
כא] ובטהרה (כי"י וד"ו): כב] צ"ל היו (צ"ק): כג] נ"א להפריש בין הזאה ג' להזאה ז' רביעי וכו': כד] צ"ל תתרגם (*ש"מ). ועי' באות ה: כה] צ"ל ומוספי (*ב"ש): כו] תיבת מתניתין נמחק (ש"מ): כז] כאן וכאן כצ"ל (*ש"מ): כח] חובה הקבוע
לה (כי"י): כט] בצ"ק הוסיף ש"מ דאיקרי אהל: ל] אלא חובות שיש (ב"ש): לא] צ"ל נדבה (באה"מ): לב] צ"ל ולא (כי"ב): לג] כו' אע"ג דלא איירי התם כו' כצ"ל (צ"ק): לד] צ"ל לא על חנם (ב"ש וח"נ): לה] תיבת כן נמחק (ב"ש): לו] צ"ל
ביחיד [ותיבת ביה נמחק] (ב"ש). נ"א כיוצא בו (ח"נ):