28/233

קיח:

פרת

חטאת פרק

ארבעה עשר

זבחים

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

ולו תאנת שילה. חפשתיו

ל א מיי' פ"א מהלכות בית

ולא מצאתיו במקרא אבל מצאתיו ועבר כד]

אחר שנה שהוכתה העיר ואי לא לא משכחת לה. כיצד ויהי בשמנים

א) עי' ירושלמי מגילה פ"א

❖

ה"ב כל הענין, ב) שבת קלט.

הבחירה הל' ב:

מזרחה תאנת שילה (יהושע טז): תאנת. לשון תאניה ואניה (איכה

שנה וד' מאות שנה וגו' ויבן הבית לה' צא מהן מ' שהיו במדבר

יבמות סד: ב"ק צט: חולין צז.,

ב). שהיו מתאנחין ורואין כה] שמשם היו זוכרין אכילת קדשים שהיתה

נמצא משבאו לארץ עד שנבנה הבית ארבע מאות וארבעים והבית

ג) כעין זה ע"ז לט:, ד) ספרי

ברכה שנב, ה) עיין מכילתא

במקום מראיתו: שאינו שלו.

אשת אדוניו: בן פרת

עמד ד' מאות ועשר הרי ח' מאות וחמשים הרי י"ז יובלות שלימים

(א)

תורה אור השלם

ס"פ יתרו, משפטים ספ"ד,

יוסף. לשון פריה ורביה. מקום

צא מהן י"ד שכבשו ושחלקו שלא

ו) לעיל נג: יומא יב. מגילה כו.

1. בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי

אכילת קדשים נתרבה לו על ידי

מנו יובלות נמצא בית חרב קודם

ספרי שם, אבות דר"נ פ' ל"ה,

ולו א] תאנת שילה מקום שכל הרואה אותו

עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר:

ז) סדר עולם פי"א, ירוש' מגילה

בראשית מט, כב

העין ושילה בחלקו של יוסף היתה

השלמת היובל י"ד שנה והכי תניא

מתאנח עליו על אכילת קדשים שלו רבי

ספ"א, ח) [תענית כט.

2. וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וּרְצוֹן

כדכתיב (תהלים עח) וימאס באהל

בהדיא בערכין (שם:) י"ז יובלות מנו

סנהדרין סט: ערכין יג.],

שֹׁכְנִי סְנֶה תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ

אבהו אמר אמר קרא בן פרת יוסף בן פרת

❖

ט) [תמורה יד: טו.]

יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו:

יוסף וגו' אחר ויטש משכן

ישראל משנכנסו לארץ עד שיצאו ואי

עלי עין עין שלא רצתה לזון וליהנות מדבר

דברים לג, טז

שילה כתיב: ורצון. ע"י רצון שלא רצה

אתה יכול לומר משנכנסו מנו שאם

3. לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד יְהֹוָה

שאינו שלו תזכה ותאכל כמלא עיניה רבי

ב]

הגהות הב"ח

ליזון ממה שאינו שלו: בין השנואים.

אתה אומר כן נמצא בית חרב

יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל

הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן:

יוסי ברבי חנינא אמר א)2ורצון שוכני סנה עין

בתחילת היובל ואי אתה מוצא

שילה קדשיו נאכלין אף בגבולי שאר

(א) רש"י ד"ה שאינו שלו צ"ל

דברים לג, יב

אחר ד"ה בן פרת: (ב) ד"ה

שלא רצתה ליהנות מדבר שאינו שלו

4. וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכַּן שִׁלוֹ אֹהֶל שִׁכֵּן

שבטים ששנאוהו: אסברא לי.

י"ד שנה אחרי אשר הוכתה העיר

(ב)

אסברא לך הראינך: (ג) ד"ה

תהלים עח, ס

בָּאָדָם:

הראני דוגמא לדבר: בי כנישתא

תזכה ותאכל בין השנואין תנא רואה

אלא צא מהן שבע שכבשו ושבע

א)

5. וַיּוֹצִא נוֹזְלִים מִסָּלַע וַיּוֹרֶד

ג]

ואיבעית אימא וכו' אחר אשר

❖

דמעון. משם היו רואין את שילה

הוכתה העיר:

שחלקו ואתה מוצא ארבע עשרה

כַּנְּהָרוֹת מָיִם: תהלים עח, טז

שאמרו ד] רואה כולו ולא המפסיק בינו לבינו

6. וְיָצָא הַגְּבוּל הַיָּמָּה

שנה אחר שהוכתה העיר: חרבה

ולא היה דבר מפסיק: לא רואה

אמר ליה רבי שמעון בן אליקום לר' אלעזר

הַמִּכְמְתָת מִצָּפוֹן וְנָסַב הַגְּבוּל

את כולה. לראות משם את כולה

נוב. ע"י שאול: בקרית יערים. שם

גליון הש"ס

מִזְרָחָה תַּאֲנַת שִׁלֹה וְעָבַר אוֹתוֹ

כו]

$ אסברא לך כגון בי כנישתא דמעון אמר

ב)

ה]

מִמִּזְרַח יָנוֹחָה: יהושע טז, ו

שילה אלא מקצת: חד ברא הוה

נתנוהו לסוף ד' לב] חדשים שעמד בשדה

7. בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה אָנֹכִי

גמ' אסברא לך. ברש"י הגי'

רב פפא רואה שאמרו לא רואה כולו אלא ו]

ליה לכייליל ולא מיתקן. נראה

פלשתים שנאמר (שמואל א ה) ותכבד

אסברא לי. ובסדר הדורות

בִּשְׁלֹחַ מֹשֶׁה עֶבֶד יְהֹוָה אֹתִי

רואה מקצתו בעי רב פפא עומד ורואה יושב

בהקדמה אות ד' כתב שכן

ג)

מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ

בעיני כי אביו של אביי כייליל שמו:

יד ה' אל האשדודים והחזירוהו

❖

עיקר:

וָאָשֵׁב אֹתוֹ דָּבָר כַּאֲשֶׁר עִם

ואינו רואה מאי בעי ר' ירמיה עומד על גבי

מי מקרבן. שילה וגבול נחלת בנימין:

בעגלה חדשה ונתנוהו שם ועשה שם

ז]

ח]

יהושע יד, ז

לְבָבִי:

8. בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה

הנחל ורואה (יושב) בתוך הנחל ואינו רואה

תאנת שילה. על כז] שהיה בנימין

עשרים שנה עד שהביאו דוד משם

ט]

שינויי נוסחאות

לְגָלוּתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּעָשׂוֹר

מתאונן עליה: העולם הזה. כל

בשנה ראשונה שנעשה מלך על כל

מאי תיקו כי אתא רב דימי אמר רבי

י]

לַחֹדֶשׁ בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה

א] ס"א ועלה [צ"ל ונסב (דק"ס)]

מקום ששרתה שכינה ואף שילה ונוב

ישראל שהיא שנה שמינית למלכו על

אַחַר אֲשֶׁר הֻכְּתָה הָעִיר בְּעֶצֶם

בשלשה מקומות שרתה שכינה על ישראל

יא]

הגבול מזרחה תאנת שילה

הַיּוֹם הַזֶּה הָיְתָה עָלַי יַד יְהֹוָה

וגבעון: נשתיירו לשילה. מארבע

יהודה: הכי גרסינן עשרה דשמואל

בשילה ונוב וגבעון ובית עולמים ד) ובכולן לא

וַיָּבֵא אֹתִי שָׁמָּה: יחזקאל מ,

(*ש"מ. וכ"ה בילקוט דברים

עצמו. שהיה שופט לבדו משמת עלי

מאות ושמונים מיציאת מצרים לבנין

תתפ"א). ועי' רש"י: ב] שאינו

שרתה אלא בחלק בנימין שנאמר חופף עליו

9. בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה

שלה [וכצ"ל להלן וברש"י] תזכה

הבית שס"ט: שניה הוקם המשכן.

עד שמלך שאול ובמסכת תמורה

ותאכל בקדשים כמלא עיניה

לְגָלוּתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּעָשׂוֹר

כל היום א)כל חפיפות לא יהו אלא בחלקו של

דכתיב ויהי בשנה השנית בחדש

(דף יד: וטו.) ה"ג לה עשר שנים שמלך

שלה (*ש"מ): ג] ותאכל

לַחֹדֶשׁ בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה

בנימין כי יב] אזיל אביי אמרה קמיה דרב יוסף

בקדשים בין הסנואין [בכי"צ

אַחַר אֲשֶׁר הֻכְּתָה הָעִיר בְּעֶצֶם

הראשון וגו' (שמות מ): וקאמר כלב.

שמואל לעצמו לג] דאותה שנה ששאלו

הסנאין] שלה (*שמכ"י):

הַיּוֹם הַזֶּה הָיְתָה עָלַי יַד יְהֹוָה

אמר חד ברא הוה ליה לכייליל ולא מיתקן

בשעת חילוק כשבא לתבוע חברון

להם מלך היא שנה עשירית לשמואל

ד] שאמרו כל שהוא רואה ואין

וַיָּבֵא אֹתִי שָׁמָּה:

דבר מפסיק בינו וכו' כצ"ל

יחזקאל מ, א

והכתיב ויטש (את) משכן שילה וכתיב

בן מ' שנה וגו' והיא היתה השנה

הרמתי ושנה אחת מלכו שמואל

יג]

01. וַיְהִי כְּהַזְכִּירוֹ אֶת אֲרוֹן

וכ"ה בס"י (צ"ק): ה] גי' כתה"י

השניה נתעכבו במדבר שוב שלשים

ושאול יחד שהיה שאול הולך אחר

וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר

ושמכ"י אסברה לי א"ל כגון.

הָאֱלֹהִים וַיִּפֹּל מֵעַל הַכִּסֵּא

וכ"ג רש"י ועי' גלה"ש

ושמונה שנה נמצא כלב בן ע"ח

עצת שמואל עד שסרח במעשה אגג

אֲחֹרַנִּית בְּעַד יַד הַשַּׁעַר וַתִּשָּׁבֵר

אמר רב אדא מאי קא קשיא ליה דלמא

יד]

ובליקוטים בעמ' הקודם. אך

מַפְרַקְתּוֹ וַיָּמֹת כִּי זָקֵן הָאִישׁ

שנים כשעברו הירדן וקאמר בשעת

וסר שמואל מעליו כדכתיב (שמואל א

הב"ח תיקן ברש"י כלפנינו:

שכינה בחלק בנימין וסנהדרי טו] גדולה בחלק

וְכָבֵד וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל

ו] אלא אפילו מקצתו (*ש"מ):

טו) ולא יסף שמואל לראות את שאול

חילוקה בן חמש ושמונים שנה הרי

אַרְבָּעִים שָׁנָה: ש"א ד, יח

יוסף מדמצינו טז] בבית עולמים דשכינה

11. וַיְהִי מִיּוֹם שֶׁבֶת הָאָרוֹן

ז] מאי תיקו (כי"מ): ח] צ"ל על

שבע נשתהו לכיבוש: מדשבע כיבשו

וגו' ומלך שוב שאול שתי שנים והן

שפת הנחל (*ש"מ): ט] יושב.

בְּקִרְיַת יְעָרִים וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים

בחלקו של בנימין ה) וסנהדרין בחלק יהודה

שבע חילקו. סברא בעלמא היא:

שכתב במקרא (שם יג) ושתי שנים

בכי"צ גריס ליה. ועי' פ"מ

וַיִּהְיוּ עֶשְׂרִים שָׁנָה וַיִּנָּהוּ כָּל

שמיישב גירסא זו דמיבעיא ליה

אמר ליה הכי השתא התם מיקרבן נחלות

בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי יְהֹוָה:

ואיבעית אימא מדלא אשכח כח] י"ד

מלך על ישראל דלא חשיב אותם

❖

יז]

באת"ל גבי יושב דאינו אוכל, מ"מ

ש"א ז, ב

גבי הדדי הכא מי מקרבן הכא נמי מקרבן

שנה אחר (ג) שהוכתה העיר.

דמלך שמואל בהדיה והיינו דאמרינן

ביושב בנחל יש לומר דאוכל משום

יח]

דאי לא היה נחל היה רואה אף

דלא כט] מיתוקם קרא דכתיב ביחזקאל

במסכת תענית (דף ה:) מי גרם

כדאמר רבי חמא בר' חנינא רצועה היתה

ו)

ביושב, או דילמא לא שנא:

מוסף רש"י

בארבע עשרה שנה אחר אשר

לשאול שישב בגבעה שתי שנים

[פרק מ]

יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של

י] תיבת רבי נמחק (*ש"מ)

ובה היה מזבח בנוי. (עי' לעיל

יא] צ"ל בארבע [וכ"ה בע"י]

הוכתה העיר בראש השנה שנאמר ל]

ומחצה תפלתו של שמואל ברמה לד]

בנימין ובה היה מזבח בנוי והיה בנימין

נג: בארוכה) והיה בנימין

ועי' רש"י לקמן קיט ע"א ד"ה

בעשור לחדש היה דבר ה' אלי

דבחצי שנה ראשונה סרח ונגזרה

הצדיק. צופה ברוח הקדש שכן

נוב וגבעון חדא חשיב להו

הצדיק מצטער עליה לבלעה ה"נ רצועה

(הגרי"ב): יב] תיבת כי נמחק

עתיד להיות ומצטער עליה (מגילה

וגו' ודרשינן במסכת ערכין (דף

עליו מיתה אלא שעמדה לו תפלת

היתה יוצאת מחלקו של יוסף לחלקו של

כו.): חופף. כמו נזיר חופף

(*ש"מ): יג] שילה וגו' (ש"מ).

יב.) איזה היא שנה שראש השנה

שמואל ושבע שמלך דוד בחברון

ובכתה"י מסיים אהל שכן

ומפספס (שבת נ:) דפרוט"יר

בנימין והיינו דכתיב תאנת שילה כתנאי

בעשור לחדש הוי אומר זה יובל

על יהודה ולכשהמליכוהו כל ישראל

באדם: יד] אדא בר מתנה

דגרנטו"ר בלע"ז, כאדם המחשב

(*ש"מ): טו] צ"ל וסנהדרין.

ודואג (לעיל נד.). כאדם המתחכך

חופף עליו זה מקדש ראשון כל היום זה

ולא מנו שמיטין ויובלות אלא לאחר

עליהם הביא את הארון מקרית

ותיבת גדולה נמחק (*ש"מ):

מחמת שאינו משיג תאותו (יומא

מקדש שני ובין כתיפיו שכן אלו ימות המשיח

ירושה וישיבה וכי אמרת דשנות

יערים עיר לה] דוד הרי עשרים לו]:

טז] צ"ל כדרך שמצינו (*ש"מ):

יב.). אדם המצטער חופף ומתחכך

יז] אמרי הכי השתא כצ"ל (ש"מ

בבגדיו, לשון שפשוף, כמו נזיר

כיבוש וחילוק י"ד היו ודלית לא] להו

דכתיב

רבי אומר חופף עליו זה העולם הזה כל היום

חופף ומפספס (מגילה כו.) בר

וכי"צ): יח] צ"ל אמרי הכא

ממנין היובלות משכחת לה דחרב

שבעין ותמני. דמשלוח מרגלים

(*ש"מ): יט] י"ד שנה. וכן להלן

אלו ימות המשיח ובין כתיפיו שכן זה העולם הבא ז) ת"ר ימי אהל מועד

: כ] מדשבע

עד שנכנסו לארץ אינו אלא ל"ח,

נ"ז שנה (כי"צ)

הבית בשנת ל"ו ליובל והוה

שבמדבר ארבעים שנה חסר אחת ימי אהל מועד שבגלגל ארבע עשרה

כבשו שבע חלקו (*ש"מ):

לבד משנת השילוח, דהא בשניה

יט]

ליה שנת היובל שנת י"ד שנה

ליציאת מצרים נשתלחו: מדלא

כא] בש"מ נוסף וגו'. ובכתה"י

ז' שכבשו וז' שחלקו ימי אהל מועד שבנוב וגבעון חמשים ושבע נשתיירו

משכחת לה בארבע עשרה

איתא הפסוק בשלמותו:

שנה כו'. דליהוי יובל אי לא

כב] הנוס' בכתה"י וכל דפ'

לשילה ג' מאות ושבעים חסר אחת ימי אהל מועד שבמדבר ארבעים חסר אחת מנלן דאמר מר ח)שנה ראשונה

הישנים אחת עשרה שנה שמלך

מדלית ארבע עשרה לכיבוש

עשה משה את המשכן שניה הוקם המשכן ושלח משה מרגלים שבגלגל ארבע עשרה שבע שכבשו

ולחילוק (ערכין יג.) שמלך

שמואל בעצמו ושתים שמלך

שמואל בעצמו. יחידי בלא

שאול [כי"צ ושמואל] ושבע

ושבע שחלקו מנלן דקאמר כלב 7בן ארבעים שנה אנכי בשלוח משה עבד ה' אותי מקדש ברנע לרגל את

שמלך דוד בחברון. [אף כי יש

שאול. הלכך שנה עשירית אינה

הארץ ואשיב אותו דבר כאשר עם לבבי וכתיב ועתה הנה אנכי היום בן חמש ושמונים שנה כי עבריה

קצת שינויים בין הנוסחאות, מ"מ

נמנית באותן מ' שנה [ושנה אחת

הענין אחד]. ולפנינו נדפס

שמלך כו' דשמואל לא העמיד מלך

לירדן בר כמה הוי בר שבעין ותמני וקאמר בן חמש ושמונים שנה הרי שבע שכבשו ושבע שחלקו מנלן איבעית

כהגהת בה"ז עפ"י רש"י:

אלא באמצע שנת י"א ולא היתה

שלימה לשאול כי מקצתה היה

כג] ושבע שמלך דוד בחברון

אימא מדשבע כ] שכבשו שבע נמי שחלקו ואיבעית אימא מדלא משכחת לה 9בארבע עשרה שנה אחר

דכתיב (כתה"י וש"מ). וכצ"ל גם

שמואל נגיד]. ל"ז מלך דוד קודם

אשר הוכתה העיר: אהל מועד שבנוב וגבעון חמשים ושבע מנ"ל דכתיב ויהי כהזכירו את ארון האלהים כא]

לגיר' רש"י: כד] צ"ל ונסב

למרדו של אבשלום [הרי ארבעים]

הגבול (*גליון): כה] בכי"י

הא מילתא פירש רבי במקום אחר

ותנא כשמת עלי הכהן חרבה שילה ובאו לנוב כשמת שמואל הרמתי חרבה נוב ובאו לגבעון וכתיב ויהי

ז)

כשהיו רואין: כו] אין צריך

כן [לפי שמשהתחיל שמואל לנהוג

שררה לא חי אלא י"ג שנה, צא

לראות משם כו' אלא מקצתה

מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה וינהו כל בית ישראל אחרי ה' הני עשרים

(כי"י, ב"ש): כז] על שם שהיה

מהן ד' אחרונים להשלים ל"ו דדוד

שנה עשר שנה שמלך שמואל בעצמו ושנה שמלך שמואל ושאול ושתים שמלך שאול ושבע דדוד

(*ש"מ): כח] צ"ל משכחת

נמצא שהיתה] שנה עשירית

ט)

כב]

כג]

(*ש"מ) ולפנינו בגמ' משכחת

(לשמואל היתה) לגדולתו של

לה: כט] צ"ל מדלא (*ש"מ):

שמואל ולא נפקא לן מקרא בהדיא

אלא מדלא משכחת לה מ' שנה למניינא אחרינא וצא וחשוב למיתתו של עלי שהיא תחילת גדולתו של שמואל עד שנת מרדו של אבשלום מ"ט ל] תיבת שנאמר נמחק (*ש"מ): לא] צ"ל ומדלית (צ"ק וכי"פ): לב] צ"ל שבעה (*ב"ש): לג] בעצמו (כי"י): לד] הרמתי (כי"פ): לה] צ"ל לעיר

(ש"מ): לו] עשרים וכתיב והימים כצ"ל והד"א (ב"ש וח"ג). ור' בדף שאח"ז בש"נ אות א':

שנה י"ג לשמואל ושאול ושלשים ושש לדוד ועלי מת כשנשבה הארון שנאמר (שמואל א, ד) ויהי כהזכירו וגו' וכתיב (שם, ו) ויהי ארון ה' בשדה

פלשתים ז' חדשים [ואח"כ] הביאוהו פלשתים (שם, ז) ויבאו אנשי קרית יערים וגו' וכשמלך דוד בירושלים על כל ישראל הביא משם את הארון

כדכתיב (שם, ו) ויוסף עוד דוד וגו' וכתיב (שם, ז) ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו כ' שנה צא מהן ז' שנים שמלך דוד בחברון [נשתיירו י"ג שנה לשמואל ושאול משמת עלי ונשבה הארון עד שמת שאול ומלך דוד בחברון] ומהן מלך שמואל בעצמו (י"א) [י'] שנה

ושאול עם שמואל [שנה אחת ושאול בעצמו] ב' שנים כדכתיב (שם, יג) ושתי שנים מלך וגו' ושמואל לא מת קודם לשאול אלא ד' חדשים שכך מפורש בספר שמואל (שם, כה) ושמואל מת וגו' וכתיב בתריה (שם, כז) ויאמר דוד עתה אספה יום אחד ביד שאול וגו' וברח לו אל אכיש עד

שמת שאול וכתיב (שם, כז) ויהי מספר הימים אשר ישב דוד בשדה פלשתים ימים וד' חדשים מצינו י"ג שנים לשמואל ושאול משמת עלי עד שמלך דוד ושלשים ושש לדוד כשמרד אבשלום הרי ארבעים (וכו') [ותשע] צא מהן ט' שנים לשמואל קודם ששאלו להם מלך הרי מ' שנים מששאלו

המלוכה עד שנת מרדו של אבשלום ועד בכלל והכי תניא בסדר עולם היא שנת שלשים ושש למלכות דוד [והשלש עשר שנים עשר מלך] וה"ג עשר שנים מלך שמואל בעצמו ושנה אחת שמלך שאול [ושמואל וב' שנים שמלך שאול] בעצמו ושלשים ושש לדוד. ואני הוספתי משלי על זה ועוד

צא וחשוב נמי מלידתו של שמואל ותמצא כמו כן שי"ג שנה נהג שמואל שררה על ישראל דאמר מר בסדר עולם ועלי הכהן יושב על הכסא והיא מרת נפש וגו' ובאותה שנה נתמנה עלי להיות שופט על ישראל והוא שפט את ישראל ארבעים שנה צא מהן שנה אחת לעיבורו נמצא שמואל

בן ל"ט שנה בשעה שנתנבא ועלה לגדולה דמשעה שמת עלי זרחה שמשו של שמואל [ונשתיירו] י"ג שנה לשררותו דכל שנותיו לא היו אלא נ"ב כדנפקא לן בעלמא (מ"ק כח.) מעד הגמל הנער דהיינו כ"ד חדש כדי הנקת תינוק והדר וישב שם עד עולם עולמו של יובל דהיינו נ' שנה ובהללו

י"ג שנה היו מובלעים השתי שנים שמלך שאול שהרי שניהם מתו בשנה אחת כדמפרש למעלה. (תמורה טו.):

ליקוטים

א"ל ר"ש בן אליקום לר"א אסברא לך. פירש"י אסברא לי הראני דוגמא לדבר עכ"ל. נראה ממשמעות רש"י כאלו רשב"א אמר לר"א שיסביר לו, היפך ממשמעות לשון הגמרא. ואין הכרע איזה גירסא נכונה, אם גי' הגמרא א"כ ברש"י ט"ס וצ"ל אסברא לך אראך

דוגמא, ע"כ פקח עיניך וראה בכתובות (דף נ' ע"ב) ר"ש בן אליקום קרא את ר"א רבי, ובזבחים (דף סה ע"ב) אמר ר"ש ב"א אמר ר"א בן פדת דהוא סתם ר"א, הרי רשב"א אמר משום ר"א א"כ ר"א רבו של רשב"א, וכן בב"ב (דף פא ע"א) אמר ר"ש ב"א לר"א

כו' א"ל ר"א תשאלני בבית המדרש כדי לביישני. וא"כ אחר שזכינו לדין דר"א רבו דרשב"א א"כ גירסת רש"י נכונה דר"ש ב"א אמר לר"א אסברא לי הראני דוגמא וק"ל (ס' הדורות בהקדמה אות ד):