פרת
חטאת פרק ארבעה עשר זבחים
קיט. תורה אור
מסורת הש"ס
באו לנוב וגבעון [כו'] קדשים קלים ומעשר שני בכל ערי
דכתיב והימים אשר מלך וגו'. ל"ג שנה הרי נ"ג וארבע שמלך
א) סדר עולם פי"א, ב) [מגילה
1. וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד עַל
ט]
י.] ירוש' מגילה ספ"א, ג) ספרי
ישראל. בריש פירקין במתניתין (דף קיב:) פירש בקונטרס ח)
שלמה לפני בנין הבית ואותה שנה שלמו ארבע מאות ושמונים
יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּחֶבְרוֹן
ראה סו, ד) ירוש' שם הי"ב,
מָלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים וּבִירוּשָׁלַם
ליציאת מצרים נשתיירו לשילה שס"ט: מנהני מילי. שהיה היתר
דלעיל בבאו לגלגל לא הוזכר מעשר שני לפי שלא נהגו מעשרות
ה) שם הי"א והי"ב, ו) ירוש'
מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים:
פסחים פ"ב ה"ד, מגילה שם,
כי לא באתם. בימי גלגל
לבמות אחר קדושת שילה משחרבה:
עד לאחר ירושה וישיבה ותימה דהא פריך הכא בגמרא דמעשר
מ"א ב, יא
ז) [מגילה י.] ספרי שם, ירוש'
2. וַיָּחֶל לִבְנוֹת בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי
אל המנוחה וגו': ולמה חלקן.
שני נמי נסקיה להתם בנוב וגבעון
מגילה פ"א הי"ב, ח) ד"ה
בַּשֵּׁנִי בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְמַלְכוּתוֹ:
קדשים קלים בכל מקום, ט) עי'
הכתוב לכתוב את שניהם: ליתן
ומסיק דמתני' ר' שמעון היא
דכתיב והימים אשר מלך דוד על ישראל מ'
דה"ב ג, ב
א] 1
צ"ק, י) [וע' תו' פסחים לו:
3. כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל
היתר במה בין זה לזה. דהא י] קרא
דאמר חובות שאין קבוע להם זמן
שנה בחברון מלך ז' שנים ב] [וגו'] ובשלמה
ד"ה דאמר]., כ) עיין תוס' לעיל
הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר
❖
לא קרבו דהיינו בבכור ומעשר
בהיתר במות דגלגל משתעי וקאמר
סא. ד"ה מאי:
יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:
יז]
כתיב ויחל לבנותו בשנת ארבע למלכותו
2
דברים יב, ט
עד מתי אני אומר לכם איש כל
בהמה וכיון דמעשר בהמה לא הוה
4. הָיְתָה לִּי נַחֲלָתִי כְּאַרְיֵה
א) נשתיירו לשילה שלש מאות ושבעים חסר
הישר בעיניו כי לא באתם עד עתה
התם מעשר דגן לא בעי לאתויי
הגהות הב"ח
בַיָּעַר נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ עַל כֵּן
אחת: באו לנוב וגבעון [וכו']: מנא ה"מ
ירמיה יב, ח
וגו' אבל לא משבאתם ואי אין
התם דאיתקוש להדדי והשתא מהאי
שְׂנֵאתִיהָ:
(א) גמ' א"ל ר"ל לר' יוחנן אי
5. הַעַיִט צָבוּעַ נַחֲלָתִי לִי הַעַיִט
דת"ר 3כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל
❖
היתר בין זו לזו לא ה"ל למיכתב
טעמא דאיתקש למעשר לא יהא
הכי מעשר שני:
סָבִיב עָלֶיהָ לְכוּ אִסְפוּ כָּל חַיַּת
הנחלה אל המנוחה זו שילה נחלה זו ירושלי'
הַשָּׂדֶה הֵתָיוּ לְאָכְלָה: ירמיה
אלא מנוחה ומדכתיב נחלה ש"מ
נאכל כלל כמו מעשר בהמה בנוב
ב)
יב, ט
למה חלקן כדי ליתן היתר בין זה לזה א"ל
דה"ק להו אחר קדושת המנוחה
וגבעון למ"ד לא קרבו חובות והיו
ג] ג)
6. זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד פֹּה
גליון הש"ס
תחזרו להיתר הראשון עד בואכם
צריכין להמתין בבכור ומעשר עד
ריש לקיש לר' יוחנן (א) מעשר ד] שני ה] נמי
אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ:
תוס' ד"ה זו וכו' ולא דק. עיין
תהלים קלב, יד
אל הנחלה: אי הכי. דשעת היתר
שיוממו ונאכלין במומן לבעלים
ליתני א"ל מעשר שם שם מארון קא ילפי כיון
7. כִּי בָחַר יְהֹוָה בְּצִיּוֹן אִוָּהּ
לעיל דף ס ע"ב תוס' ד"ה
ד)
❖
❖
ומעשר שני לא יהא לו תקנה אלא
הואי נייתי נמי מעשר שני לנוב
קסבר:
לְמוֹשָׁב לוֹ: תהלים קלב, יג
דארון לא הוה מעשר נמי לא הואי אי הכי
בפדיון ויש ספרים דלא גרסי
וגבעון שהרי נסתלקו יא] כל קדושת
פסח וקדשים נמי דשם שם מארון ילפי דכיון
במתניתין מעשר שני כלל גבי נוב
שילה ומאי טעם לא תנן במתני'
שינויי נוסחאות
מוסף רש"י
דארון לא הוה אינהו נמי לא הוו א"ל [דאמר
לאוכלו שם: שם שם. ואכלתם שם
וגבעון ונראה לפרש דלענין הבאה
א] בכתה"י וכתיב. וכן בד"ו
אל המנוחה זו שילה. שנחו
לך] הא מני ר"ש היא דאמר אף צבור לא
(דברים יב) אי נמי (כי אם) לפני
הוא שייך להקיש דאי האי טעון
ה)
רפ"ט וש"ח. וכ"ה ישר מאד,
מלכבוש (מגילה י.):
יב]
יח]
דאינו מביא ראיה מן הכתוב
הקריבו אלא פסח וחובות הקבוע להן זמן
ה' אלהיך (תאכלנו) במקום אשר
הבאת מקום גם זה יהא טעון הבאת
שמלך בחברון ז' שנים כי היכי דלא
יבחר לשכן שמו שם (שם יד) ובארון
מקום כדקאמר לר' יהודה דאמר
אבל חובות שאין קבוע להם זמן הכא והכא
מייתי ראיה לעשרה שמלך שמואל
כו', אלא אחר דחשיב החשבון של
כתיב (שמות מ) [ונתת] שם את
חובות קרבו דבנוב וגבעון נאכל
לא קרב מעשר בהמה חובות שאין קבוע
ו]
העשרים שנה אמר וכתיב והימים
הארון וגו': וכיון דארון לא הוה.
גם מעשר שני נאכל שם אבל מה
כו' ובירושלם מלך ל"ג הרי נ"ג
להן זמן הוא ואיתקש מעשר דגן למעשר
דכל ימי נוב וגבעון היה הארון
שאין מעשר בהמה קרב לרבי שמעון
ובשלמה כו'. ובזה אין אנו צריכים
בהמה מכלל דלרבי יהודה קרב אין דהאמר
ו)
להגהת הצ"ק ברש"י [ר' להלן
בקרית יערים כ' שנה ובעיר דוד
משום דחובות לא קרבו לענין זה
אות ט]. (דק"ס): ב] שנים
רב אדא בר מתנה מעשר שני ומעשר
עד שנבנה הבית: פסח וקדשים
אין שייך להקיש מעשר שני שלא
ובירושלים מלך ל"ג שנים,
בהמה נאכלין בנוב וגבעון לדברי רבי יהודה
וארבע דשלמה דכתיב ויחל
נמי. דהא ואכלתם שם בהו נמי
יהא נאכל בכל מקום דהא דאין
כו' כצ"ל (*ש"מ): ג] חלקן
והא בעי בירה ולאו תני רב יוסף שלש בירות
כתיב (דברים יב): מני. הך מתני'
מעשר בהמה נאכל משום דבעי
הכתוב כדי (*ש"מ): ד] ברוב
כתה"י הגירסא אי הכי מע"ש
הן שילה ונוב וגבעון ובית עולמים הוא תני
דקתני מעשר שני בכל ערי ישראל
מתן דמים ואימורים ולא אפשר
, וכמ"ש הב"ח, וכ"ה ברש"י
נמי
ולא היה צריך להביאן שם: ר"ש
אבל מעשר שני שרי ומיהו קשה
לה והוא אמר לה לאכילת מעשר שני ואליב'
ובש"מ. ועי' קר"א שהקשה על
נוסח זה דאינו מובן דהא כל שכן
היא. דאמר חובות שאין קבוע להם
3 דלעיל בפרק קדשי קדשים (דף ס:)
דרבי יהודה: באו לירושלים [וכו']: ת"ר כי
אי לא הותרו הבמות הוי קשיא
זמן לא קרבו בנוב וגבעון והיינו
ילפינן מעשר מבכור דאין נאכל
אמאי נאכל בכל ערי ישראל.
לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה
עש"ב: ה] מעשר שני נייתי
בכורות ומעשר בהמה ויליף טעמא
בזמן הזה ויש גירסות בספרים ושם
מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים ואומר ז]
להתם וניתני נמי (כי"מ וכ"מ
ז)
כדאמרן לעיל יג] [דף קיח.] בגלגל וכיון
פירשתי ועוד קשה אי משכחת
ט)
מרש"י): ו] צ"ל ומעשר (ש"מ)
:
היתה לי נחלתי כאריה ביער ואומר העיט
4
5
דמעשר בהמה לא הוה התם מעשר
מעשר דנאכל בכל ערי ישראל א"כ
ז] צ"ל וכן הוא אומר. וכן להלן
(*ש"מ): ח] ר"ש אומר. הטורי
צבוע נחלתי לי העיט סביב עליה דברי רבי
דגן נמי לא בעי לאיתויי התם
הא דאמר בפרק כל שעה (פסחים
אבן במגילה (ט ע"ב) כתב דע"כ
יהודה ר"ש אומר מנוחה זו ירושלים נחלה זו
דאיתקוש להדדי דכתיב (דברים יד)
דף לו:) מרבה אני מעשר שיש לו
ט"ס הוא כאן, דאל"כ קשה דר"ש
ח]
אדרשב"י לקמן בסמוך (רש"ש).
עשר תעשר ואמרינן בשתי מעשרות
היתר בכל מושבות דאמר ר' אלעזר
שילה ואומר זאת מנוחתי עדי עד פה אשב
6
ועי' רד"ל: ט] גי' צ"ק ל"ג שנה
הכתוב מדבר במסכת בכורות
מנין למעשר שנטמא כו' למה לי
כי אויתיה ואומר כי בחר ה' בציון אוה
שמלך על כל ישראל וז' שנים
7
מלך בחברון הרי נ"ג וכו'.
(דף נג:): ה"ג אבל לר' יהודה
דרבי אלעזר הא כיון דבנוב (נאכל)
למושב לו בשלמא למ"ד מנוחה זו שילה
וראה אות א: י] דהאי (*ב"ש):
ה"נ דאמר רב אדא בר אהבה יד]
וגבעון נאכל בכל ערי ישראל א"כ
יא] נסתלקה (*ש"מ): יב] צ"ל
היינו דכתיב אל המנוחה ואל הנחלה אלא
מעשר שני נאכל בנוב וגבעון לדברי
ואכלת (גליון): יג] לעיל מפסח
יש היתר בכל מושבות כדאמר
למ"ד מנוחה זו ירושלים נחלה זו שילה אל
בגלגל (באה"מ): יד] בגמ' לפנינו
ר' יהודה: והא בעינן בירה טו].
התם (דף לח:) לקמיה בההוא פירקא
איתא בר מתנה (הגרי"ב)
הנחלה ואל המנוחה מיבעי ליה הכי קאמר
דכתיב (דברים יב) לפני ה'
גבי חלות תודה ורקיקי נזיר נאכלין
טו] בכתה"י וש"מ בירה. מקדש,
יט]
דכתיב: טז] בכתה"י הוה:
לא מיבעיא מנוחה דלא מטיתו אלא אפילו
אלהיכם: נוב וגבעון. חדא חשיב
בנוב וגבעון וי"ל דאיצטריך התם
יז] צ"ל בכור (ב"ש)
: יח] צ"ל
לנחלה נמי לא מטיתו תנא דבי רבי ישמעאל
לה: זו וזו שילה. ואפילו הכי יש טז]
דרבי אלעזר משום רבי יהודה דאמר
דשייך: יט] בב"ש נוסף ותיפוק
לי' דאינם נאכלות בכל
היתר בתרה דקסבר קדושה ראשונה
בשמעתין שלש בירות הן של שילה
זו וזו שילה רבי שמעון בן יוחי אומר זו
מושבות אמר ר"ל זאת אומרת
קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד
ושל נוב וגבעון ושל בית עולמים
חלות תודה: כ] ובנוב וגבעון
וזו ירושלים בשלמא
למאן דאמר מנוחה זו
ממטו להו התם. צ"ע דנהי
לבא ובקדושת ירושלים גופה סבירא
לאכילת מעשר שני ואליבא דרבי
דממטו ליה התם מ"מ אח"כ
ליה דיש אחריה היתר כדאמרינן
יהודה וא"ת והיכי קאמר התם
יאכל בכל ערי ישראל. ולולא
דמסתפינא ה"א דהנך חמש
במגילה (דף י.) שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזמן הזה ואוקימנא כר'
ומוציא אני בכורים שאין להם היתר בכל מושבות והלא נאכלין בנוב
תיבות מיותרים, דהרי קושיתם
ישמעאל: זו וזו ירושלים. ועד שיבנה הבית לא נאסרו הבמות:
וגבעון בכל ערי ישראל כמעשר שני ויש לומר דבכורים לא אפשר
היתה אליבא דר"ש ואליביה ודאי
משום דבעו הנחה אצל המזבח ובנוב וגבעון ממטו להו התם
באין בנוב וגבעון. אך מ"מ יש
ויהי
י)
כ]
להקשות קושייתם אליבא דר'
כדאמרינן לעיל בפרק קדשי קדשים (דף ס:) ובפרק בתרא דמכות (דף יט:) ובתמורה בפרק אלו קדשים (דף כא.) דבכורים אינם שלא
יהודה (ראמ"ה)
: כא] צ"ל קמיצה
(הגרי"ב, וכ"ה בד"ו): בפני הבית משום דבעי הנחה ועוד מידי דהוה אחזה ושוק ותרומת לחמי תודה דאמרי' לעיל (דף קיז:) נוהגין בבמה גדולה ואין נוהגין
בבמה קטנה משום דבעו תנופה ובכורים נמי בעו תנופה דלא דמי למנחה דקרבה בבמה בלא תנופה לרבנן דפליגי עליה דר' יהודה
במתניתין בפירקין כדפרישית לעיל דמנחה עיקר מצותה (סמיכה) כא] והקטרה הלכך משום תנופה לא בטלה אבל הני דעיקר מצותן תנופה
בטלה תנופה בטלי אינהו: הא מני רבי שמעון היא. הכי נמי מצי למימר רבנן היא דאמרי חובות ליחיד לא קרבו בשעת
היתר הבמות אף בבמת צבור וכן רבי מאיר אלא נקט ר' שמעון משום דעביד הך דרשא עשר תעשר בשני מעשרות הכתוב
מדבר: הג"ה ואיתקש [מעשר] דגן למעשר בהמה. לעיל בפרק קדשי קדשים (דף ס:) נקט היקשא דמעשר לבכור והכא
והתם סגי בחדא: זו וזו שילה. פירש בקונטרס ואפילו הכי הוי היתר בתרה דקסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד
לבא ובקדושת ירושלים גופה סבירא ליה דיש אחריה היתר כדאמרינן במגילה (דף י.) שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזמן הזה ואוקימנא כרבי
ישמעאל עכ"ל ולא $ דק דהתם רבי ישמעאל ב"ר יוסי דהוא בתראה בימי רבי והכא רבי ישמעאל בן אלישע בר פלוגתיה דר' עקיבא רבו
של ר' שמעון בן יוחי וההוא אסיקנא לעיל כ) לפום חד גירסא דכולי עלמא קידשה ומיהו אי אפשר לומר לדידיה שלא יהא היתר אחר שילה דהא