אור קיט:
פרת
חטאת
פרק
ארבעה עשר
זבחים
תורה
מסורת הש"ס
ויהי כנוח הארון. חיפשתיו
מצינו אבשלום שהקריב
בחברון כדכתיב (שמואל ב
טו) אלכה נא
ולא מצאתיו כא] ואם אינו בכתובים יש לי
א) לעיל קח: וש"נ, ב) לעיל
1. כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל
נג: [יומא נט.], ג) [לעיל
ואשלמה את נדרי אשר
נדרתי לה' בחברון וכתיב (שם) כי נדר
מקרא אחר בדברי הימים (ב ו) בשלמה כ) קומה ה' אלהים לנוחך
הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר
קז: ע"ש], ד) תוספ' פי"ג ה"ד,
יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:
אתה וארון עוזך: מנוח. בימי שילה היה שהרי לא חרבה עד
נדר עבדך בשבתי בגשור דאין לומר דהוה מפרש דלא הלך אבשלום
ה) ע' ת"כ אחרי פ"ט הל' ד-ה,
דברים יב, ט
ו) ת"כ ויקרא נדבה פ"ד ה"א,
2. וַיַּשְׁלֵךְ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ גּוֹרָל
שמת עלי: הכי גרסינן תנא דבי ר' ישמעאל כר' שמעון בן
אלא להביא כבשים מחברון שהיו שם
טובים ולהקריבם בגבעון
ז) [לעיל סט.], ח) ע' ירוש'
בְּשִׁלֹה לִפְנֵי יְהֹוָה וַיְחַלֶּק שָׁם
יוחי. ברייתא נמצאת בבית מדרשו
בבמה גדולה באהל מועד כדבעי
חגיגה פ"א סה"ד, ט) [לעיל
יהוֹשֻּׁעַ אֶת הָאָרֶץ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל
קיז:] ירוש' מגילה פ"א הי"ב,
למימר בריש פרק שני דתמורה
של ר' שמעון שהיו תלמידי ר'
שילה נחלה זו ירושלים אי נמי איפכא היינו
יהושע יח, י
כְּמַחְלְקֹתָם:
כב]
י) מעילה ג., כ) [מקרא זה
3. וַיִּקַּח מָנוֹחַ אֶת גְּדִי הָעִזִּים
ישמעאל שונים כמותו: משכינהו
[דף יד:] דהא מסקינן התם על
דכתיב אל המנוחה ואל הנחלה אלא למאן
הוא נמי בכתובים בתהלים סימן
1
וְאֶת הַמִּנְחָה וַיַּעַל עַל הַצּוּר
גברא לגברי. ר' שמעון שהוא
כרחין דלאקרובי בחברון בבמת יחיד
קלב ע"ש. ויש להביא ראיה מן
לַיהֹוָה וּמַפְלִא לַעֲשׂוֹת וּמָנוֹחַ
דאמר זו וזו שילה או זו וזו ירושלים מנוחה
א]
פסוק אחר בדברי הימים א' סי'
וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים:
אזל דאי להביא מחברון מיבעי ליה
יחידי משך את תלמידי ר' ישמעאל
כח גבי דוד כתיב אני עם לבבי
נחלה מיבעי ליה קשיא בשלמא למ"ד זו וזו
שופטים יג, יט
ועוד כתיב בשמואל (א ט) כי הוא
להניח דברי רבם שאמר זו וזו
וגו' בית מנוחה לארון ברית ה'
4. וַאֲלֵהֶם תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ
שילה מנוחה דנחו מכיבוש נחלה (זו)
ע"ש], ל) ע' צ"ק, מ) שייך לעיל
שילה: לא שנו. הא דקתני דהקדישן
יברך הזבח ובשאול כתיב (שם יג)
מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר אֲשֶׁר
❖
במשנה קיג.
יָגוּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יַעֲלֶה עֹלָה
דפלגו התם נחלות דכתיב 2 ויחלק א] להם
בשעת היתר והקריבם בשעת איסור
הגישו אלי העולה והשלמים ויעל
ויקרא יז, ח
אוֹ זָבַח:
יהושע ויפל להם גורל בשילה על פי ה' אלא
5. אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר
אין בהם כרת כג]: אלא בשחיטה.
העולה ובסמוך מייתי לה קראי
גליון הש"ס
שהקריב בלילה בבמה: ויהי כנוח
זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ אֶל פֶּתַח
למ"ד זו וזו ירושלים בשלמא נחלה נחלת
כדתניא בהשוחט (לעיל דף קו:) יכול
אֹהֶל מוֹעֵד יַקְרִיב אֹתוֹ לִרְצֹנוֹ
הארון. פירש רש"י פסוק בדברי הימים
[גמ' סמיכה דכתיב לפני ה'. עי'
יהא חייבין עליו כד] כרת תלמוד
עולמים אלא ב] מנוחה מאי מנוחה מנוחת
לִפְנֵי יְהֹוָה: וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ
לעיל דף לב ע"א בתוס' ד"ה מאי
הָעֹלָה וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו:
❖
(ב ו) קומה ה' אלהים לנוחך אתה
לומר זאת להם ואין אחרת להם: שנא סמיכה וכו']:
ארון דכתיב ויהי ג] כנוח הארון בשלמא למ"ד
ויקרא א, ג-ד
ואליהם תאמר. גבי העלאה כתיב
וארון עוזך והוה מצי להביא פסוק
6. וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ
זו וזו ירושלים אבל שילה הוה שריא במות
צָפֹנָה לִפְנֵי יְהֹוָה וְזָרְקוּ בְּנֵי
דכתיב ביהושע (פרק ג) והיה כנוח
ובתר כה] קרא דאיירי בשוחט קדשים
היינו דכתיב ויקח מנוח את גדי העזים ואת
שינויי נוסחאות
אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת דָּמוֹ עַל
3
כפות רגלי הכהנים נושאי הארון.
שהקדישן בשעת היתר כו] ושחטן
הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב: ויקרא א, יא
המנחה ויעל על הצור לה' אלא למ"ד זו וזו
7. וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי
א] צ"ל אל המנוחה ונחלה
אי נמי (במדבר י) ויהי בנסוע הארון
בשעת איסור כז] ולא יזבחו עוד וגו'
מיבעי (*ב"ש): א*] ביהושע יח
יְהֹוָה וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן
שילה ובמות הוה אסירן מאי ויקח מנוח
דאוקימנא בהכי: ושחט והעלה.
וגו' ובנוחה יאמר וגו':
פ"י כתיב וישלך להם יהושע גורל
הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם וְזָרְקוּ אֶת
משכינהו
בשילה לפני ה', אבל קרא ויחלק
הוראת שעה היתה תנא דבי רבי ישמעאל
גברא לגברי מ].
ה"ג
אחד שחט והעלה כח] אחד שחט
הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב אֲשֶׁר
א)
וגו' לא מצאתי (הגרי"ב). ובכי"צ
פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
פירשתי
לעיל
בפ'
וחבירו העלה. אלמא בהעלאה נמי
כרבי שמעון בן יוחי דאמר זו וזו ירושלים
ליתא אלא קרא דוישלך: ב] אלא
ויקרא א, ה. ובת"א ציין ויקרא יז
8. וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל לֶחֶם
מנוחה מאי [היא (כי"צ)]
קתני דאין בה כרת: לפני ה' וסמך.
איזהו מקומן (דף נג:) גבי זה וזה
וסימניך משכי גברא לגברי: כל הקדשים
ב)
ד]
מנוחת ארון (ב"ש): ג] גי' כי"מ
ואליהם
הַבִּכֻּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהֹוָה עַל
כתיב.
יסוד דרומי: מא]
לרצונו לפני ה' וסמיך ליה (ויקרא א)
[וכו']: אמר רב כהנא לא שנו אלא בשחיטה
ויהי כנוח כפות רגלי הכהנים.
שְׁנֵי כְּבָשִׂים קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַיהֹוָה
וסמך את כט] ידו: צפונה לפני ה'. ולא
והא דאמרן לעיל ואליהם לערב
ועי' תוס'. ובכי"צ מייתי קרא
לַכֹּהֵן:
אבל בהעלאה כרת נמי מיחייב מאי טעמא
דדה"א (ו, יד) ואלה אשר
ויקרא כג, כ. ובת"א ציין ויקרא י
פרשיות היינו שחיטה והעלאה אבל
צפונה בבמה והכי דריש ליה נמי
9. וְהֵבֵאתָ אֶת הַמִּנְחָה אֲשֶׁר
העמיד דוד על ידי שיר ממנוח
דאמר קרא 4 ואליהם תאמר על ג) הסמוכין ה]
בתורת כהנים: על המזבח סביב.
כולי האי לא אמרן לערב היתר
הארון. ועיין יעב"ץ שכתב דזהו
יֵעָשֶׂה מֵאֵלֶּה לַיהֹוָה וְהִקְרִיבָהּ
תאמר מתקיף לה רבה מי כתיב ועליהם
הפסוק הנכון 'בלי ספק בעולם'.
אֶל הַכֹּהֵן וְהִגִּישָׁהּ אֶל
הבמות על איסור הבמות:
ומהכא נפקא לן מתן סובב ל] באיזהו
עיי"ש שתמה על רש"י ותוס'.
ויקרא ב, ח
הַמִּזְבֵּחַ:
ה"ג הקדישן בשעת היתר הבמות
תאמר אליהם כתיב (ואליהם קרינן) ועוד
מקומן (לעיל דף נג:) וסיפיה דקרא
ו]
01. לְמַעַן אֲשֶׁר יָבִיאוּ בְּנֵי
וכ"כ בנמוקי הגרי"ב:
ד] משכינהו (*ש"מ). ולדברי
תניא ארבעה כללות היה רבי שמעון אומר
אשר פתח אהל מועד: נראה בעיני
ושחט והעלה בשעת
יִשְׂרָאֵל אֶת זִבְחֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם
ד)
התוס' לעיל נג ע"ב צ"ל גברי
זֹבְחִים עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וֶהֱבִיאֻם
היתר הבמות פטור מכלום. וקשה
דהכי גרסינן לא] הגשה דכתיב (ויקרא ו)
בקדשים הקדישן בשעת איסור הבמות ושחט
לגברא. או דגרסינן בדברי ר'
לַיהֹוָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל
ישמעאל זה וזה ירושלים כמו
הקרב אותה לב] לפני ה' וגו'. ומהאי
היאך שייך למיתני מב] בדבר שמצותו
הַכֹּהֵן וְזָבְחוּ זִבְחֵי שְׁלָמִים
והעלה בשעת איסור הבמות בחוץ הרי הן
שגורסין במקצת ספרים (ריטב"א
לַיהֹוָה אוֹתָם: ויקרא יז, ה
בכך וכי תימא דאיצטריך משום
קרא נפקא לן הגשה בקרן מערבית
11. וְזָרַק הַכֹּהֵן אֶת הַדָּם עַל
יומא נט ע"א): ה] צ"ל
בעשה ולא תעשה ויש בהן כרת ה) הקדישן
הראשונים. ותיבת הסמוכין
חובות דאין קריבין בבמה או משום
דרומית במסכת סוטה (דף יד:)
מִזְבַּח יְהֹוָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד
בשעת היתר הבמות ושחט והעלה בשעת
נמחק (*ש"מ): ו] גי' ש"מ
וְהִקְטִיר הַחֵלֶב לְרֵיחַ נִיחֹחַ
ובמנחות לג] (דף יט:): זבחים.
קרבנות צבור ואם שחט והעלה מג]
ואלהם כתיב ואליהם קרינן.
ויקרא יז, ו
לַיהֹוָה:
איסור הבמות הרי הן בעשה ולא תעשה
ז]
בחוץ פטור מכלום הא איכא לאו
(ויזבחו זבחים) לד] שלמים לה' אותם
21. וְהָיוּ עַל אַהֲרֹן וְעַל בָּנָיו
וכן בכי"צ גרס התיבות
שבסוגריים [ור' לעיל דף קז ע"א
ואין בהן כרת הקדישן בשעת איסור הבמות
בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אוֹ
הבא מכלל עשה ונראה לפרש דמיירי
ואוקימנן לעיל (דף קו:) להאי קרא
בש"נ אות ה]. ועי' טה"ק
בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת
ושחט והעלה בחוץ בשעת היתר הבמות הרי
בעולת במת יחיד דאפילו הקדישה על
בקדשים שהקדישן בשעת היתר
שהאריך בזה: ז] הבמות בחוץ
ח]
בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא יִשְׂאוּ עָוֹן וָמֵתוּ
הרי (*ש"מ ופרי"ד): ח] תיבת
מנת להקריבה בבמה גדולה מד] ואפי'
במות וכתיב אותם מיעוטא אלמא
חֻקַּת עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו:
הן בעשה ואין בהן בלא תעשה הקדישן
בחוץ ליתא בכתה"י ובפרי"ד:
שמות כח, מג
הכניסה בפנים דקלטוה מחיצות
זבחים הוא דהוו נהגי בהו ולא
בשעת היתר הבמות ושחט והעלה בשעת
31. וְלָקְחוּ אֶת כָּל כְּלֵי הַשָּׁרֵת
ט] גי' ב"ש סובב. ור' אות ל':
י] צ"ל וזרקו את הדם על
עופות ומנחות: וזרק הכהן את הדם
כדבסמוך אפי' הכי אם חזר והוציאה
אֲשֶׁר יְשָׁרֲתוּ בָם בַּקֹּדֶשׁ וְנָתְנוּ
היתר הבמות פטור מכלום תיובתא דרב
המזבח וכו' (רש"ש, וכ"ה
אֶל בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְכִסּוּ אוֹתָם
על מזבח ה' פתח וגו'. (ויקרא יז)
ושחט והעלה בחוץ פטור מכלום:
בכתה"י): יא] בפיה"מ לרמב"ם
בְּמִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ וְנָתְנוּ עַל
כהנא תיובתא: ואלו קדשים [וכו']: $ סמיכהו)
אין מנחה בבמה וכיהון ובגדי
ובפרי"ד וברע"ב מייתו קרא
ודרשינן ליה בת"כ בפרשת שחוטי
מ)
במדבר ד, יב
הַמּוֹט:
דכתיב לפני ה' וסמך שחיטת צפון דכתיב
41. וְזָרַק הַכֹּהֵן אֶת הַדָּם עַל
תנופה לפני ה': יב] בבמה מאי
5
שרת כו'. מנחה לא הויא
חוץ זריקת כהן פתח אהל מועד
טעמא זבחים (כתה"י וש"מ).
מִזְבַּח יְהֹוָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד
צפונה לפני ה' מתנות סביב דכתיב וזרק
6
7
דומיא דאינך דמאן מה] דלית ליה מנחה
ואין זריקת כהן בבמה אלא אף
ט]
י]
[בש"מ ופרי"ד הסדר הפוך,
וְהִקְטִיר הַחֵלֶב לְרֵיחַ נִיחֹחַ
דברישא גרסי לדברי האומר יש
לַיהֹוָה: ויקרא יז, ו. ובת"א
על המזבח סביב (סביב) תנופה דכתיב
הזרים והעבדים: ישרתו בם בקדש.
בבמה היינו דלא קרבה כלל אפילו
מנחה כו'. ואח"כ לדברי
ציין ויקרא א' וע' ש"נ אות לה'
היינו משכן: ריח ניחוח. בההוא
בבמה גדולה כגון מזבח הנחושת
והניף יא] הכהן לפני ה' הגשה דכתיב והגישה
51. וְנָתַתָּה אֹתָהּ תַּחַת כַּרְכֹּב
האומר אין מנחה]: יג] צ"ל
מו]
לה]
8
9
וריח (יעב"ץ): יד] צ"ל לדמים
הַמִּזְבֵּחַ מִלְּמָטָּה וְהָיְתָה הָרֶשֶׁת
שבנוב וגבעון וכולהו מז] נהגו דכולי
קרא נמי והקריב החלב לריח
אל המזבח: רבי יהודה אומר אין מנחה
(*ש"מ וצ"ק): טו] ידים ורגלים
עַד חֲצִי הַמִּזְבֵּחַ:
ניחוח לה' : עד חצי המזבח. מהכא
עלמא מודו דבקדשי במה גדולה יש
(*ש"מ): טז] בכי"צ מייתי קרא
בבמה: אמר רב ששת לדברי האומר יש
שמות כז, ה
ז)
בעי
61. בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד
בבאם אל אהל מועד ירחצו
חיצוי: רב אדא מח] עולת במת
נפקא לן מחיצה לדמים בפרק איזהו
מנחה בבמה יש עופות בבמה לדברי האומר
מים. וכ"ה בפיה"מ לרמב"ם
וּבְקָרְבָתָם אֶל הַמִּזְבֵּחַ יִרְחָצוּ
יחיד שהכניסה בפנים וחזר והוציאה
מקומן (לעיל דף נג.) וכתיב המזבח
ובפרי"ד וברע"ב. ועי' תו"ק:
כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה:
אין מנחה בבמה אין עופות בבמה זבחים
❖
יב] 01
יז] נ"א [והוא כעין נוס' רש"י]
לחוץ מהו מי אמרינן כיון דעיילא לה
היינו מיעוטא בההוא מזבח לחודיה
שמות מ, לב
ולא מנחות ח)זבחים ולא עופות: וכהן דכתיב
לא שנו אלא בקדשי במה
קלטה להו מחיצות או דלמא כיון
דאיירי בה קרא והיינו מזבח של
גדולה והקריבו בבמה גדולה.
וזרק הכהן: בגדי שרת לשרת בקדש: וכלי
מוסף רש"י דהדור הדור לאו היינו דרבה ורב
משכן: לא שנו. דיש מחיצה לדמים
02
03
אבל בקדשי במה קטנה
דקרבינהו בבמה גדולה אין
שרת אשר ישרתו בם בקודש: לריח ניחוח
בבמה גדולה: אלא קדשים.
יוסף דתנן קדשי קדשים ששחטן
04
יג]
הוראת שעה היתה. צורך שעה
חצוי. מתיב רבה חזה ושוק
בדרום מועלין בהן ואיבעיא להו
שהוקדשו לשמו לו] והקריבו בה:
דכתיב לריח ניחוח לה': מחיצה בדמים יד]
היתה, או ראו שם שאר צידי היכר
ותרומת לחמי תודה נוהגים
05
דברים להתיר (כתובות טו.). ולא
בבמה גדולה ואין נוהגין
אבל קדשים ששחטן לז] לבמה קטנה.
מהו מט] שירדו רבה אמר ירדו רב יוסף
דכתיב והיתה הרשת עד חצי המזבח: ריחוץ
06
גמרינן מינה לדורות (סנהדרין
בבמה קטנה, אימא נוהגין
אמר לא ירדו תיבעי לרבה תיבעי
והכניסן והקריבן בגדולה אין חיצוי
פ:) אליהם כתיב. לשון קושיא
בקדשי במה גדולה ואין נוהגין
ידים דכתיב ובקרבתם אל המזבח ירחצו:
07
טו]
טז]
הוא (לעיל קז.): זבחים ולא
בקדשי במה קטנה. איכא
לרב יוסף כך גירסת
רש"י ז"ל
ואם בא ליתן עולה למעלה מן
אמר רמי בר חמא לא יז] שנו אלא בקדשי
מנחות. דכתיב למען אשר יביאו
דאמרי אמר רמב"ח לא שנו
החוט יתן: ואין נוהגין בקטנה.
בני ישראל וגו' על פני השדה, היינו
אלא בזמן במה גדולה אבל
במה קטנה והקריבום בבמה קטנה אבל
במה בשעת היתר שלהם, והביאום
בזמן במה קטנה אע"ג
דכתיב בהו תנופה לה' לח] מכל מקום
לה' אותם שהוקדשו בשעת היתר
דקרבינהו בבמה גדולה אין
בקדשי במה קטנה דקרבינהו בבמה גדולה יש חיצוי מותיב רבה ט) חזה
בבמה גדולה איתנהו ואפילו בקדשי
ולא הספיק להביאם עד שנאסרו,
חצוי מתיב רבה חזה ושוק
ושוק תרומת לחמי תודה נוהגין בקדשי במה גדולה ואין נוהגין בקדשי
במה קטנה וה"ה לכולהו: לא שנו.
כדאמרן (לעיל קו:) דפסוק זה
ל)
ותרומת לחמי תודה נוהגין
בקדשי קדשים שהוקדשו בשעת
בבמה גדולה ואין נוהגין
במה קטנה אימא נוהגין בבמה גדולה ואין נוהגין בבמה קטנה איכא דאמרי
דיש חיצוי בבמה גדולה אלא בזמן
היתר והקריבום בשעת איסור קאי,
בבמה קטנה אימא נוהגין בזמן
במה גדולה כלומר בשעת איסור
וזבחו זבחי שלמים, ומפרש בת"כ
במה גדולה ואין נוהגין בזמן
אמר רמי בר חמא לא שנו אלא בקדשי במה גדולה והקריבן בבמה
במה קטנה ופליגא וכו'. ועי'
אין לי שקרבו בבמה אלא שלמים,
הבמות אבל בזמן היתר הבמות
גדולה אבל בקדשי במה קטנה אף על גב דקרבינהו בבמה גדולה אין
במפרשים. ועי' בה"ז וקר"א
דהא אוקימנא בקדשי במה, מנין
אין חילוק בין זו לזו בדבר
דמדברי התוס' בד"ה אין מנחה
אף עולה, ת"ל זבחים, יכול אף
חיצוי לימא מסייע ליה חזה ושוק ותרומת לחמי תודה נוהגין
וכו' שכתבו דבקדשי במה גדולה
חטאת ואשם ת"ל אותם, ומה ראית
הקרב בשתיהן הלכך אפילו טל]
כו"ע מודו דיש חיצוי, מוכח
בקדשי במה גדולה ואין נוהגין בקדשי במה קטנה אימא נוהגין
אחרי שריבה ומיעט, אמרת מה
גדולה הקריבין לגדולה אין חיצוי:
דגרסי כלפנינו דהא לגי' רש"י
שלמים הבאים בנדר ונדבה אף כל
בבמה גדולה ואין נוהגין בבמה קטנה ופליגא דרבי אלעזר דאמר רבי
בלישנא בתרא פליגי בזה:
הבא בנדר ונדבה, ולר"מ איתרבו
שהכניסה
יח] בכתה"י ודפו"י שהקריבה.
נמי מנחות ונזירות ורבנן דייקי
אלעזר עולת במת יחיד שהכניסה בפנים קלטוה
מחיצות לכל דבר בעי רבי זירא עולת במת יחיד
י)
יח]
יט]
כ]
עי' דק"ס. ועי' רש"י לקמן קכ
זבחים ולא מנחות אלא דבר הזבוח:
חזה ושוק. המורם משלמים
ע"א: יט] צ"ל קלטה לה (*ש"מ):
ותודה, ותרומת לחמי תודה. ארבע חלות המורמות לכהן מארבע מיני חלות שבתודה, כדכתיב (ויקרא ז) והקריב ממנו אחד מכל קרבן
כ] מרש"י לקמן קכ ע"א ד"ה מהו נר' דגרס כאן קרבן ול"ג עולת (עו"ש): כא] ולא מצאתיו בכל הכתובים, ויש לי מקרא אחר כו' כצ"ל
וגו': ואין נוהגין בבמה קטנה. דכתיב בהו להניף תנופה לה', ולא בבמה (לעיל קיז:) עולת במת יחיד שהכניסה בפנים. דהכי תנינן
(ב"ש). ובכתה"י כלפנינו אלא שבכי"י גר' בנביאים במקום בכתובים: כב] בש"מ גורס ר' ישמעאל: כג] כרת כדתניא בהשוחט כצ"ל והד"א.
ותיבות אלא בשחיטה נמחקות (ש"מ): כד] עליה (ש"מ): כה] ובתר האי קרא (ש"מ, וכע"ז בכתה"י): כו] היתר במות (ש"מ): כז] איסור כתיב
(לעיל קיב: עי"ש) מה בין במת יחיד לבמת צבור, דהיינו מזבח, במת יחיד אינה טעונה צפון ולא תנופה ולא הגשה ולא ריח ניחוח ואינו נפסל
ביוצא כו' אם הקדיש בהמה להקריבה עולה בבמת יחיד בשעת היתר בהמות ונמלך והכניסה לפנים לעזרה להקריבה במזבח, קלטוה מחיצות.
ולא כו' (כי"י): כח] והעלה הוא, ואחד שחט כו' כצ"ל (צ"ק): כט] תיבת את ליתא בכתה"י. וכ"ה במקרא: ל] בכתה"י סביב (כתה"י). ור'
אות ט' וצ"ב: לא] בפיה"מ לרמב"ם וברע"ב גרסי כלפנינו, וכן משמע בתוס' מנחות סא ע"א. ובטה"ק תולה שינוי הנוסחאות במחלוקת תנאים
של עזרה לכל דבר, דהוי כמי שהוקדשה מתחלה להקריבה למזבח דטעונה צפון וכל דברים הטעונים בקדשי מזבח ונפסלת ביוצא ובדרום ובשאר
עיי"ש וע"ע בתו"ק: לב] אותה בני אהרן (כתה"י). וכ"ה במקרא: לג] בכתה"י וש"מ נוסף ובמכילתין בפרק קדשי קדשים (דף סג ע"א):
פסולין הנהוגין בקדשי מזבח (מעילה ג.):
לד] צ"ל וזבחו זבחי (*ש"מ). ועי' הג' חשק שלמה: לה] בההוא דוזרק הכהן נמי כתיב והקטיר (כי"י). ועי' רש"ש: לו] צ"ל לשמה (*ש"מ):
לז] צ"ל שהוקדשו (ש"מ). ובצ"ק ששחטן בבמה: לח] צ"ל לפני ה' (ב"ש): טל] אפילו קדשי גדולה הקריבין בגדולה אין חיצוי כצ"ל (צ"ק): מ] לפי דברי התוס' לעיל נג ע"ב יש לגרוס כאן גברי לגברא. עיי"ש: מא] גי' ש"מ מי כתיב ועליהם והא וכו': מב] למיתני פטור מכלום
בדבר (צ"ק): מג] צ"ל והעלה בבמה קטנה אמאי פטור מכלום כו' (ב"ש): מד] גדולה והכניסה בפנים דקלטוה כו' כצ"ל (צ"ק): מה] בד"ו וס"י דמאן דאית ליה אין מנחה וכו' (גליון, וח"נ): מו] בב"ש נוסף בשעת היתר הבמות, אבל כיהון ובגדי שרת וכלי שרת ומחיצה לדמים
וכולהו אחריני הא אוקימנא דדוקא בבמה קטנה, אבל בבמה גדולה: מז] בדפוסי ונציה נהגו כולהו: מח] בגמ' לפנינו ר' זירא (הגרי"ב). ובגמ' כי"מ כגי' תוס': מט] צ"ל עלו מהו (צ"ק):