פרת
חטאת פרק ארבעה עשר זבחים
קכ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
י) שהכניסה גרס בדרבי אלעזר שהכניסה לאחר ששחטה בחוץ. קלטוה
לא א מיי' פ"ג מהלכות
אבל בספרים ישנים גרסינן כח] קדשי קדשים ששחטן בדרום מועלין בהן
א) מעילה ב., ב) שם ב:, ג) [ע'
מעילה הלכה א:
תו' לעיל יד. ד"ה הג"ה],
מחיצות לכל דבר. גרס י] במסכת מעילה (דף ג.). אלמא אף קדשים
אם עלו לא ירדו ואיבעיא להו ירדו מהו שיעלו רבה אמר לא יעלו
לב ב מיי' פ"ג מהלכות
ד) ירוש' מגילה פ"א הי"ב
❖
רב יוסף אמר יעלו תיבעי לרבה כו' ומיירי במשלה בהן האור להכי פסה"מ הלכה ז:
שנשחטו בבמה קטנה שהקריבן בגדולה כל דין במה גדולה נוהג בהן.
כה"ע, ה) שם הי"א, ו) חגיגה
ו:, ז) [לעיל קטו:], ח) [לעיל
לכ"ע אם עלו לא ירדו ובריש מעילה (דף ב:) דאמר רבה אם עלו
ושמעינן מינה נמי דבשעת היתר במה נמי לא נשתנה דין גדולה
סב. קח:], ט) ת"כ צו ריש פרש'
מהלכתא יא] ושתיהן הלשונות דרמי בר
ירדו מיירי בלא משלה בהן האור
ו, י) שייך לעמ' הקודם, כ) עי'
תורה אור השלם
❖
חמא פליגי אדרבי אלעזר: שהכניסה
רש"ק.
ותדע בלא ההיא דמעילה צריך
שהכניסה לפנים והוציאה לחוץ מהו מי אמרי'
1. וַיַּגִּידוּ לְשָׁאוּל לֵאמֹר הִנֵּה
לפנים. אחר ששחטה בחוץ וחזר
לאוקמא הכא במשלה בהן האור דאי
כיון דעיילא קלטה לה מחיצתא או דלמא
הָעָם חֹטִאים לַיהֹוָה לֶאֱכֹל עַל
והוציאה: מהו. מי נהוג בה דין קדשי
בלא משלה אמאי אמר רב יוסף אם
הגהות הב"ח
הַדָּם וַיֹּאמֶר בְּגַדְתֶּם גֹּלּוּ אֵלַי
כיון דהדר הדר לאו היינו פלוגתא דרבה ורב
הַיּוֹם אֶבֶן גְּדוֹלָה:
ירדו יעלו הא אמרינן פרק ב"ש
במה גדולה ליטעון יב] בתרומת חזה ושוק
(א) גמ' ואיבעיא להו עלו מהו
יוסף דתנן א) א קדשי קדשים ששחטן בדרום
ש"א יד, לג
וצריך להחזירה לפנים או לא: ה"ג
כשם שאם עלו לא ירדו כך
שירדו רבה אמר: (ב) שם אבל
2. וַיֹּאמֶר שָׁאוּל פֻּצוּ בָעָם
(לעיל מג.)
מועלין בהן (ואם עלו לא ירדו) ואיבעיא
הזמן ונותר וטמא: (ג) רש"י
ב
א] ב)
דתנן קדשי קדשים כו'. ולא גרסינן
אם ירדו לא יעלו וכל שכן בשחיטת
וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם הַגִּישׁוּ אֵלַי אִישׁ
ד"ה והיוצא ישרף וכו' הא אם
שׁוֹרוֹ וְאִישׁ שְׂיֵהוּ וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶה
להו (א) ג) ירדו מהו שיעלו רבה אמר לא
❖
דאיתמר ולא גרס אם עלו לא ירדו
דרום דגרוע משאר פסולין והכא
היתה הובא פנימה ראויה:
וַאֲכַלְתֶּם וְלֹא תֶחֶטְאוּ לַיהֹוָה
יעלו ורב יוסף אמר יעלו תיבעי לרבה תיבעי
ומשנה היא במסכת מעילה: מועלין
מיירי בהכניסה חיה וקלטוה כדין
לֶאֱכֹל אֶל הַדָּם וַיַּגִּשׁוּ כָל הָעָם
אִישׁ שׁוֹרוֹ בְיָדוֹ הַלַּיְלָה וַיִּשְׁחֲטוּ
❖
בהן. ולא אמרינן כמאן דחנקינון דמי
במה גדולה להצריך כיהון וריחוץ
לרב יוסף תיבעי לרבה עד כאן לא קאמר רבה
ש"א יד, לד
שינויי נוסחאות
שָׁם:
ידים ורגלים מן הכיור ואם היא
והוי להו כקדשים שמתו דיצאו מידי
אלא במזבח דחזי ליה מקדש דלא חזי לא
א] גי' הספרים היא גי' הרמב"ם,
שלמים בעי תנופת חזה ושוק ולפי
מעילה כדתניא יג] במסכת מעילה [ב.]:
מקדש אבל מחיצה אע"ג דלא חזי ליה קלטה
ועי' ברש"י גי' אחרת (הגרי"ב).
מוסף רש"י
גירסא זו גרסינן בסמוך אברי עולת
ה"ג במסכת מעילה [דף ב:] והכי נמי
והש"מ תיקן בגמ' כגי' רש"י.
כט]
או דלמא אפי' לרב יוסף עד כאן לא קאמר
ב]
קדשי קדשים ששחטן
ובכתה"י הוא כגי' הספרים, ושם
גרסינן לה יד] לאו היינו דרבה ורב
במת יחיד שעלו למזבח של במה
בדרום. אע"ג דדינן לישחט בצפון
דאיתמר במקום דתנן. ועי'
רב יוסף התם אלא דחד מקום הוא אבל הכא
יוסף דתנן קדשי קדשים ששחטן
גדולה וירדו מהו שיעלו פירוש דכיון
תוס'. וע"ע בה"ז וצ"ק:
לא יצאו מקדושתן לגבי מעילה,
דתרי מקומות נינהו לא או דלמא לא שנא
שהנהנה מהן שוה פרוטה מעל
ב] דלמא לא שנא תבעי לרב
בדרום מועלין בהם טו] ואיבעיא להו
דשחטן בחוץ שמא הוי כמו שחטן
(מעילה ב.) ואיבעיא להו. הני
יוסף כו' כצ"ל (*ש"מ):
תיקו מילתא דפשיטא ליה לרבה בחד גיסא
עלו מהו שירדו רבה אמר ירדו ורב
בדרום וגם ל] שמא כיון ששחטה
ג] למזבח מהו שירדו כצ"ל
דתני במתני' דשינה בהן כגון
(שמכ"י). וכ"ג רש"י ועי' תוס':
ששחט בדרום או שקיבל דמן
ולרב יוסף בחד גיסא מיבעי ליה לרבי ינאי
יוסף אמר אם טז] עלו לא ירדו. רבה
בהיתר בחוץ בבמת יחיד שלכך
בדרום, עלו מהו שירדו. צריך
ד] היכא דמשלה בהן האור לא
אמר ירדו דלא דמו לשאר פסולין
הקדישה תחילה לכולי עלמא היכא
דבעי רבי ינאי אברי עולת במת יחיד שעלו
להורידן או לא (שם ב:) כאן
תיבעי לך כי תיבעי לך היכא
בקדשי במה גדולה. בקדשים
דלא משלה בהן האור איכא
דמשלה האור יעלה אבל לא] ללשון
שפסולן בקדש אלא כמאן דחנקינון דמי
למזבח וירדו מהו היכא דלא משלה בהן
ג]
ד]
שהוקדשו ליקרב בבמת נוב גדולה:
דאמרי היכא דלא משלה כו'
ראשון דמבעיא ליה בלא משלה ומדמי
אלמא לרבה לא אמרינן קלוט לרב יז] יוסף
כאן בקדשי במה קטנה.
(ש"מ וכעי"ז בכתה"י). ועי' להלן
האור לא תיבעי לך כי תיבעי לך היכא
אמרינן קלוט: דלא חזי לא מקדש.
ליה לשחיטת דרום הלא פשיטא אפי'
אות לא. ומרש"י נר' דל"ג להך
שהוקדשו ליקרב בבמה קטנה, למד
דמשלה בהן האור מאי תיקו איתמר שחיטת
ד)
מילתא כלל (קר"א): ה] לגי' רש"י
על עולת במת יחיד שכשרה לשחוט
דתניא בפ' המזבח [מקדש] (לעיל פג:)
שאר פסולין דלא גריעי כמו שחיטת
: עולה
צ"ל רב אמר כשרה ושמואל
בלילה (ש"א יד לג)
לילה בבמת יחיד רב ושמואל חד אמר
ה]
מתוך שנאמר כל הנוגע במזבח יקדש
דרום אם עלו וירדו לא יעלו כדאמר
שהקריבו ישראל במדבר.
אמר פסולה (בה"ז וצ"ק. וכ"ה
כשרה וחד אמר פסולה וקא מיפלגי בדרבי
בכי"מ). ועי' תו"ק וק"ד:
סיני קודם מתן תורה וישלח את
שומע אני בין ראוי בין שאינו ראוי
עולא פרק ב"ש (שם) אם לא משלה
נערי וגו' (לעיל קטו:) קרן וכבש
ו] בקרא כתיב אל: ז] צ"ל וכן
אלעזר דרבי אלעזר רמי קראי אהדדי כתיב
ת"ל עולה והני לאו ראוי נינהו
בהן האור כשם שאם עלו לא ירדו כך
ויסוד וריבוע. דקי"ל דמעכבי
(*ש"מ). וכ"ה ברש"י: ח] התיבות
שבסוגריים וכן תיבת דהא
במזבח המשכן (לעיל קח:). קרן,
דלרבה יח] כמאן דחנקינון דמי: דחד
אם ירדו לא יעלו כ) וצריך לומר הא
ויאמר בגדתם גלו אלי היום אבן גדולה וכתיב
1
שאח"כ, בס"י כל זאת אינו, אלא
אבן אמה על אמה ברום אמה לכל
מקום הוא. שהרי בעזרה נשחטו:
דקאמר מילתא דפשיטא לרבה ורב
ויאמר שאול פוצו בעם ואמרתם להם הגישו
כתוב מיד אמרה תורה לן ישרף
קרן. ויסוד, דהיינו אמה כניסה
2
כו'. וכן מחקו בה"ז וכתב שהוא
הראשונה (סוכה מט.). וריבוע, אם
דבעי רבי ינאי אברי עולת במת
יוסף מיבעיא ליה לרבי ינאי היינו
אלי איש שורו ואיש שיהו ושחטתם בזה
טעות מפורסם ואין לו פירוש.
אין המזבח מרובע (לעיל סב.):
❖
יחיד שעלו למזבח מהו שירדו. ה"ג
לאיכא
דאמרי:
וכ"ה בכי"צ ובתו"כ. והצ"ק כתב
הדרן עלך מסכת זבחים
ואכלתם ולא תחטאו לה' לאכול על ו] הדם
דאינו יודע למה מחקה, וכ'
ובמעילה (דף ג:) נמי הכי גרס לה
הדרן עלך פרת חטאת
ויגישו כל העם איש שורו בידו הלילה וישחטו
שמפרש"י ד"ה מפגל כו' משמע
אבל לא ברבי ינאי גרס לה התם יט]:
כגירסא שלפנינו. והרש"ש כ' דאי
וסליקא לה
מסכת זבחים
ליקוטים
שם מר משני כאן בחולין כאן בקדשים ומר
אברי עולה שנשחטה בבמת יחיד.
גרסינן ליה נדצ"ל מה לן פסול
אף פיגול פסול. וכסברת רבא
משני כאן בקדשי במה גדולה כאן בקדשי
דברים שבין במה גדולה לבמה
שלא במקומה הוא לגבי במה גדולה
לעיל (קד ע"ב. וע"ש בתד"ה לא)
קטנה. שאלה, כתוב בספר
במה קטנה איתמר עולת במת יחיד רב אמר אין טעונה הפשט וניתוח ורבי
כקדשי קדשים ששחטן בדרום: ה"ג
ומשיב או כלך כו' ר"ל מנא לך דלן
שמואל וירם הטבח את השוק
כ]
גופיה פסול: ט] בבמה. יכול לא
והעליה וישם לפני שאול וגו'
איתמר עולת במת יחיד ששחטה
יוחנן אמר טעונה הפשט וניתוח וקא מיפלגי בדר"י הגלילי דתניא ר"י הגלילי
ה)
ו)
יהא זמן פוסל בה ודין הוא
ודרשו רז"ל השוק והאליה.
בלילה רב אמר כשר ושמואל אמר
אומר ז)עולה שהקריבו ישראל במדבר אין טעונה הפשט וניתוח שאין הפשט
ומה עופות (*ש"מ בשם ס"י):
והקשה אחד איך היה זה והרי
י] גרס וה"ג במסכת (כי"פ):
פסול וקמיפלגי בהא דרבי אלעזר
הם היו אוכלים זבחי שלמים
וניתוח אלא מאהל מועד ואילך מר סבר מאהל מועד ואילך לא שנא במה
יא] מהלכתה (כתה"י) ושתי
והאליה לגבוה. ותירץ המתרץ
רמי כתיב גולו אלי היום אבן גדולה.
הלשונות כו' (ש"מ): יב] ליטען
דמקולי במת יחיד הוא כמו
גדולה ולא שנא במה קטנה ומר סבר בבמה גדולה אין בבמה קטנה לא תניא
תרומת (כתה"י): יג] צ"ל
בעוד שהוא יום אלמא דלילה פסולה
שמצינו שזר מקריב בבמת יחיד
כותיה דרבי יוחנן דברים שבין במה גדולה לבמה קטנה קרן וכבש ויסוד וריבוע
כדקאמר. דהוא מימרא דעולא
וכן עולה נקבה כשרה בבמת
ח)
בבמה קטנה והתם במה קטנה הואי
א"ר יוחנן שם (באה"מ): יד] לה
יחיד דכתיב ויקח שמואל טלה
בבמה גדולה ואין קרן ויסוד וכבש וריבוע בבמה קטנה כיור וכנו בבמה
שהרי במלחמה היו רודפים אחרי
ז]
הכא (ש"מ): טו] בהם ולא
חלב אחד ויעלהו עולה ועלה
כא]
אמרי' כמאן דחנקינון דמי
כתיב ושמואל לא היה כהן, וכן
גדולה ואין כיור וכנו בבמה קטנה חזה ושוק בבמה גדולה ואין חזה ושוק בבמה
פלשתים וכתיב סיפא דקרא ויגישו
והוה ליה קדשים שמתו דיצאו
דברים אחרים כדאיתא בסוף
כל העם איש שורו בידו הלילה: רב
קטנה דברים ששוותה במה גדולה לבמה קטנה שחיטה בבמה גדולה וקטנה
מידי מעילה כדתניא במסכת
זבחים. והשיב המקשה דבר זה
מעילה ואיבעיא להו עלו כו'
צריך ראיה מדברי רז"ל שתהא
משני כאן בקדשי במה גדולה.
הפשט וניתוח בגדולה וקטנה דם מתיר ומפגל בגדולה וקטנה מומין וזמן בגדולה
כצ"ל (צ"ק): טז] תיבות אם עלו
האליה של קדשים מותרת
שהוקדשו ליקרב בבמה גדולה ואע"ג
נמחקות (ש"מ): יז] ולרב יוסף
וקטנה: אבל (ב) נותר והזמן והטמא שוין בזה ובזה: ת"ר מנין לעשות זמן בבמה
להדיוט בבמת יחיד שלא נוכל
ט)
(כי"י): יח] צ"ל לרבה דכמאן
להתיר להדיוט מדעתנו בלי
דאקרבינהו בבמה קטנה בעינן יום:
קטנה כבמה גדולה (אמרה תורה לן ישרף ופיגול ישרף מה פיגול פסול
(ש"מ, כתה"י): יט] נ"א התם
ראיה דבר שהוא לגבוה וכמו
ח]
כאן בקדשי במה קטנה. קרבו
אלא [בד]רבי אלעזר (גליון).
שאומרים בגמרא היכא דאיתמר
בבמה אף לן פסול בבמה או כלך לדרך זו) דהא אמרה תורה לן ישרף
ועי' קר"א וק"ד: כ] בכי"פ נוסף
בלילה. ושמואל משני הא דכתיב
איתמר וכו'. ואחרים תירצו
ויוצא ישרף מה יוצא כשר בבמה אף לן כשר בבמה ט] ולאו ק"ו הוא מעופות
וכן מצאתיה במגילת ירושלמי
שאע"פ שאוכלים שלמים לא
יום אקדשים קאי ואפילו בקדשי במה
במסכת מגילה. ועי' יפה עינים:
היה אסור להם לאכול עמהם
קטנה בעינן יום הא דכתיב לילה
כא] היו שהיו רודפים כו'
חולין שנעשו על טהרת הקדש
כב]
(כי"י): כב] והא (כתה"י):
ואותה בהמה היתה חולין ועשה
בחולין: במדבר. סיני כג]: מאהל מועד ואילך. ששם נאמר בויקרא: קרן וכבש ויסוד וריבוע. ילפינן להו בפרק קדשי קדשים (לעיל
כג] צ"ל בסיני (צ"ק, כתה"י)
:
שמואל זה לכבוד שאול
סב.). ובמזבח של משכן כתיב כיור וכן בין אהל מועד ובין המזבח כתיב ביה (שמות ל): חזה ושוק. תנופה לפני ה' כתיב בהו (ויקרא ז): שחיטה
כד] כאן הס"ד ומה"ד כיור וכן.
להאכילו דבר חשוב דהיינו
כד]
(ב"ש. וכ"ה בכי"י). וכעי"ז בצ"ק:
האליה שראוייה בקרבן לגבוה,
הפשט וניתוח כו'. דלא אשכחן בהו מיעוטא: דם. לזריקה מתיר את הבשר בזריקה ומקמי זריקה אסירא: ומפגל. פיגול נוהג בהן
כה] נוס' כי"פ ומומין. בבכורות
שבודאי היו אוכלין פת עם
כדיליף לקמן: ומומין . דלא אשכחן דשרינהו בקטנה: וזמן. לאכילה: אבל הזמן והנותר והטמא כו'. סיפא דמתני' היא ולא בברייתא
בפ' שני (יד ע"ב) א"ר אלעזר
כה]
הבשר של שלמים ומה לי פת מה
מניין לזובח בהמה בעלת מום
לי תבלין מה לי בשר, אחר שהוא
הוא: מנין לעשות זמן. להיות נפסל בנותר כו]: הלן. היינו נותר: והיוצא ישרף. נפקא לן בפסחים (דף פב.) מהן לא הובא את דמה אל
בבמת יחיד שהוא בלא תעשה
חולין אין שום איסור בדבר, מה
הקדש פנימה כז] היתה לפיכך אכל תאכלו אותה הא (ג) אם לא היתה פנימה ראויה היא לישרף: מה יוצא כשר בבמה. קטנה שהרי כשירה
שנאמר וגו' דלא אשכחן וכו'.
שאין כן בתירוץ הראשון להתיר
ועי' טה"ק לקמן ע"ב, וברש"ש
בלא מחיצות אף לן כשר ומעתה לא יהא הזמן פוסל דהא אתיא מהאי דינא כדאמרן: ודין הוא. מדרך אחרת שיהא הזמן פוסל בה:
האמורין של קדשים להדיוט
ובהג' חשק שלמה: כו] צ"ל
מבלי ראיה שהאליה מכלל
ומה האמורין היא. ואחרים תירצו כך
כנותר (רש"ש. וכ"ה בכי"י):
כז] בכי"י ופנימה. וע"ש בפסחים ובפירש"י שם. ולפי"ז א"צ להגהת הב"ח: כח] גרסינן [ד]איתמר קדשי כו' כצ"ל (ח"נ): כט] אבל בתוס'
וז"ל אמרינן בפ' אין מעמידין וירם הטבח את השוק וגו' ר' יוחנן אמר שוק ואליה מאי והעליה דמסמכא שוק לאליה, ר' אלעזר אומר
ורש"י דמעילה גרסי עולת במת יחיד כו'. ופירשו כגון ששחטה בדרום עיי"ש (בה"ז). ועי' קר"א: ל] צ"ל או שמא (צ"ק וח"נ): לא] צ"ל שוק וחזה מאי והעליה דמחית לה לחזה עלויה דשוק כי בעי אנופי ומנפי ליה, ור"ש בר נחמני אמר שוק ושופי מאי והעליה דשופי
וללשון ראשון. [ול"ג אבל] (צ"ק). וכן בדפה"י ליתא. וע"ש בצ"ק ובה"ז שפי' כוונת התוס' להנך תרי לישני דלעיל בסוגיא דרמי בר חמא עלויה דשוק קאי. וק"ל דבין למר ובין למר ובין למר למה אמר הכתוב והעליה יאמר למר והאליה ולמר והחזה ולמר ושופי. אלא צ"ל
וכגיר' הספרים שלנו. ובח"נ פי' כוונת התוס' לפי גי' הש"מ שהובא באות ד. וכ"כ קר"א, וכיוון מדעתו לגירסא זו:
בין למר ובין למר שבא להראות לנו לאפוקי מתירוץ השני דהיינו שלא לומר שהיה עמהם חולין שנעשו על טהרת הקדש וכו' ועשה
שמואל זה לכבוד שאול וכו' אלא דה"ק והעליה ר"ל שהיה הכל משלמים דהיינו העליה שעל אותה השוק עצמה. ועוד אם היה עמהם
חולין שנעשו על טהרת הקדש וכו' ועשה שמואל זה לכבוד שאול א"כ למה נתן לו לאכול השוק דמה חשיבות יש בשוק, וע"כ צ"ל דתירוץ הראשון עיקר. וא"ת א"כ למה לא הוזכרה האליה עם שאר קולות של במת יחיד, וי"ל משום דלא פסיקא לפי שאינה שוה בכל הבהמות
כמו שמפרק לקמן שהרי בגדי לא שייך קולא דאליה שהרי אין אליתו של גדי קריבה. ומה שנראה לע"ד שנוכל לומר דמה שא"ר יוחנן שוק ואליה דהיינו אליה של גדי היתה שהיא ג"כ חשובה כדמשמע בגמ' פ"ק דפסחים מי קא ספו לך מאליה ופרש"י כלום נתנו לך אלא מן
הכחוש שבו וכו' ומפרשין התוס' באליה מי קספו לך אע"ג דגדי אין אליתו קריבה רוב פסחיהם היה של טלה עכ"ל, משמע מלשון התוס' דאפילו האליה של גדי היא ג"כ חשובה ומ"מ אינה קרבה וע"כ א"ר יוחנן ששם אותו האליה מהגדי לפני שאול לפי שהוא היה מותר
לאכול והיה ג"כ חשוב כדלעיל ע"כ. תשובה הטעמים אשר אמרו בה לא נתחוורו אצלי ויש בהם קושיות, כי הטעם הראשון שלא היו מעלים אליה לגבוה בבמה קטנה ג' ברייתות יש בסוף זבחים דתני בהו מה בין במה גדולה לבמה קטנה ולא נזכר זה כלל, ובחדא מינייהו
תני אין בין ובאידך תני דברים שבין במה גדולה לבמה קטנה ובכלן לא נזכר חילוק אליה. ותו דרש"י ז"ל הקשה בפרק אין מעמידין וז"ל ולא הוה חזה ושוק דידהו לכהן דבמה קטנה הוה וקיימא לן בפ' בתרא דזבחים חזה ושוק בבמה גדולה ואין חזה ושוק בבמה קטנה. ואם
שיטה מקובצת לאו היינו פלוגתא דרבה ורב יוסף וכו' ואיבעיא להו עלו מהו שירדו וכו'. פי' אע"ג דפלוגתא דרבה ורב יוסף לאו בהוציאה לחוץ וא"כ היכי בעי למפשט מהתם. מ"מ שפיר מצי למיפשט דדוקא התם דלא חזר והוציאה ס"ל לרב יוסף אם עלו לא ירדו אבל הכא דהדר והוציא אפילו
רב יוסף מודה דלא קלטוהו מחיצות. ולרבה פשיט מכ"ש ומה התם דלא חזר והוציאה ס"ל ירדו, כ"ש הכא דאמרינן כיון דהדר הדר. א"נ דלרב יוסף פשיט אם בקדשים פסולין דהיינו ששחטן בדרום דהו"ל כמאן דחנקינהו ס"ל דאם עלו לא ירדו, כ"ש הכא דקדשים כשרין הן דאמרינן
קלטוהו מחיצות ולא מיפסל להו מה שחזר והוציאם לחוץ, וכה"ג אפשר דגם רבה מודה דקלטוהו מחיצות ודו"ק: מילתא דפשיטא ליה לרבה וכו' מיבעי לר' ינאי. הקשו חכמי ישיבה יצ"ו דהיכי קאמר פשיטא לרב יוסף דלא ירדו, הא לעיל אמר דבתרי מקומות אפילו לרב יוסף מיבעי והכא תרי מקומות
נינהו אברי עולת במת יחיד שעלו למזבח במת גדולה. ונראה לפע"ד דמתרצא במאי דכתיבנא אם בקדשים פסולים אמרינן למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כ"ש הכא דקדשים כשרין הן דאפילו רבה מודה דלא ירדו. א"נ לעיל ששחטו בחוץ והכניסו לפנים לעזרה דבודאי ממקום הפסול דהיינו מחוץ לעזרה שהוא
מקום קדוש תרי מקומות נינהו, אבל הכא מבמה קטנה לבמה גדולה כיון דמשם אחד הן וגם בהרבה דברים (ששוו) [שוו] זו לזו כדבסמוך דברים ששותה במה גדולה וכו', כחד מקום מי ודו"ק: רש"י ד"ה דבעי רבי ינאי כו' אבל לא ברבי ינאי כו'. פי' דהתם לא מבעיא משם ר' ינאי כדהכא וכו' וק"ל: