28/237

קכ:

פרת חטאת פרק

ארבעה עשר זבחים

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

❖

מה עופות שאין המום פוסל בהן זמן פוסל בהן

לג א מיי' פ"ג מהל' איסורי

ומה עופות שאין המום פוסל בהן. דאמר מר (תמורה דף יד.) אין

א) ע' ת"כ אחרי פ"ט ה"ז.

מזבח הלכה א:

קדשי במה קטנה שהמום פוסל בהן אינו דין שזמן

תמות וזכרות בעופות: זמן פוסל בהן. דהא רבינהו להו גבי פיגול

לד ב מיי' פי"ח מהל'

פסה"מ הל' ז:

פוסל בהן מה לעופות שכן אין הזר כשר בהן

בפ' בית שמאי (לעיל מד.) אלמא פסול ג] בהו זמן: תורת זבח השלמים.

שינויי נוסחאות

❖

לה ג מיי' פ"ז שם הלכה א:

תורה אחת לכל השלמים ואפילו לשלמי במה קטנה למה שאמור

תאמר בבמה קטנה א) שהזר כשר בה א] לא יהא זמן

א] בכי"צ וש"מ נוסף הואיל

בענין ומה אמור באותו ענין זמן לתודה וזמן לשלמים ומחשבת פיגול.

והזר כשר בה: ב] צ"ל פוסל

פסול בה ת"ל וזאת תורת זבח השלמים לעשות

ב]

(*ויעב"ץ וכ"ה בד"ו): ג] צ"ל פסל

תורה אור השלם

והא דאיצטריך לרבויינהו משום דאתי מבנין אב דהלן ישרף והיוצא

זמן במה קטנה כזמן במה גדולה:

(יעב"ץ): ד] לרבותן (כתה"י

ישרף דלא יפסול בה זמן לפיכך הוצרך לרבותו : לעשות זמן במה

וב"ש): ה] צ"ל בבמה (ש"מ):

1. וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים

ד]

ה]

הדרן עלך פרת חטאת וסליקא לה מסכת זבחים

ו] תאכל בשר מזבח השלמים

אֲשֶׁר יַקְרִיב לַיהֹוָה:

❖

קטנה כזמן במה גדולה. לתודה יום ולילה ולשלמים שני ימים ולילה

אשר לה' וטומאתו עליו

ויקרא ז, יא

ואקשינהו רחמנא לומר שדינם

אחד ונותר נמי מפיגול יליף (שם) מג"ש דעון עון וטמא נמי בההיא פרשתא כתיב (ויקרא ז) והנפש אשר תאכל ו] וגו':

שוה בין בבמה גדולה בין

בבמה קטנה כצ"ל (ב"ש):

שיטה מקובצת

❖

הדרן עלך פרת חטאת

וסליקא לה מסכת זבחים

ז] נראה דצריך להוסיף הפסו"ל

סימן המסכת זיב"ח וקב"ל ז]

הניתני"ן במקו"ם קדו"ש

חטאו"ת וזבחי"ם הראויי"ן ותדירי"ן

ליקוטים

להתי"ז וטב"ל ושח"ט הפר"ה

❖

אחר השלמת המסכתא יאמר זה

ויועיל לזכרון בעזרת השם יתברך

(כי"ב):

איתא גבי אליה הוה ליה

לאקשויי ולתרוצי דאליה לא הות

קריבה אלא בבמה גדולה וטעמא

דחזה ושוק בעי תנופה דכתיב

ביאורים על הדרן

הַדְרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת זְבָחִים וְהַדְרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת זְבָחִים וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִינָךְ מַסֶּכֶת זְבָחִים וְלֹא

בהו להניף תנופה לה' וא"כ

נקראו חכמי התלמוד חכמי

אליה דלא בעיא תנופה פשיטא

תִתְנְשֵׁי מִינָן לֹא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלֹא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי:

האמת כי כמו שאמת יענה דרכו

דנוהגת בבמה קטנה. וממה

וכל העולם כולו לא יוכלו

שכתבנו קושיא גם על הטעם הב'

יאמר כן שלשה פעמים ואחר כך יאמר:

להשליך האמת ארצה, כך

שהיו חולין שנעשו על טהרת

התלמוד לפי שהוא אמת מצד

הקדש דא"כ מאי קשיא לרש"י

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא.

עצמו יש לו קיום אף על גב שכל

ז"ל מחזה ושוק והלא חולין היו

האומות מלעיגין עליו אפילו הכי

ואין לכהן בהם כלום. ותו שלא

חֲנִינָא בַּר פָּפָּא רָמִי בַּר פָּפָּא נַחְמָן בַּר פָּפָּא אַחָאי בַּר פָּפָּא אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא רַפְרָם בַּר פָּפָּא רָכִישׁ בַּר

הוא מקובל וטוב ויפה הדבר

היה כבוד שאול שיאכלו שאר

עלינו ועל זרעינו אחרינו לעשותו

הקרואים קדשים והוא יאכל

פָּפָּא סוּרְחָב בַּר פָּפָּא אַדָּא בַּר פָּפָּא דָּרוּ בַּר פָּפָּא:

עד העולם, ולפי שהתלמוד אינו

חולין. גם הטעם הג' שאמרו

מהודר רק אצל ישראל וכן

דגדי היה הזבח שאין אליתו

ישראל אינם מהודרים לפני השם

קריבה דחוק, דמאי רבותיה

הַעֲרֵב נָא יְיָ

אֱלֹהֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיפִיוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְנִהְיֶה כֻּלָּנוּ אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ

יתברך רק בשביל התורה שבעל

דשאול שנתנו לפניו מנה יפה זנב

פה שהיא הסימן המובהק

הגדי, והלא פחיתות היה כי רוב

וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתֶךָ: מֵאוֹיְבָי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי:

המבדיל בין ישראל לעמים כמו

המפשיטים מניחים אותו עם

שאפרש בסמוך, על כן אנו

העור. ותו דלא מצינן בכתוב

יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ: לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּיתָנִי: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי

שקורא אותו אליה אלא זנב

נוהגין לומר בכל סיום מסכת

הדרן עלך והדרך עלן. גם אין מי

נקרא, ולפיכך הוצרכו התוס'

חֻקֶּיךָ: אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:

שנותן דעתו על התורה שבעל

לתרץ דרוב הפסחים טלאים היו,

פה שלא תשכח חס ושלום רק

משמע בהדיא כי זנב נקרא אליה.

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי

אנו, וזהו דעתן עלך, וכן התורה

ומה שנ"ל בתירוץ הקושיא

דפליגי אמוראי אם הזבח היה

שבעל פה היא המגינה על

ישראל ולכך נקראת גמר"א

חולין או שלמים, כי ר' יוחנן

קְרָנוֹת. שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים. אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים. אָנוּ

שהוא ר"ת של גבריא"ל מיכא"ל

דאמר שוק ואליה סובר שהזבח

רפא"ל אוריא"ל לומר כי העוסק

היה חולין ומה שכתוב כי הוא

עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים. אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָן מְקַבְּלִים שָׂכָר. אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים.

בגמרא חונה מלאך ה' סביב לו

יברך הזבח היינו ברכת הלחם,

להצילו מימינו מיכאל ומשמאלו

וכן פירשו מקצת מפרשים. ומה

אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שַׁחַת. שֶׁנֶּאֱמַר וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִידֵם לִבְאֵר שַׁחַת אַנְשֵׁי

גבריאל ומלפניו אוריאל,

שהוזכר הבמה לא שהיו מקריבין

ומאחרויו רפאל, ועל ראשו

הזבח בבמה, אלא שם היו

דָּמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ:

שכינת אל בדברי חכמים. וזהו

מתקבצים הקרואים לאכול

דעתך עלן כלומר השגחתך עלן

לכבוד האכסנאים, וכל זביחת

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי כְּשֵׁם שֶׁעֲזַרְתַּנִי לְסַיֵּם מַסֶּכֶת זְבָחִים כֵּן תַּעַזְרֵנִי לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים

והואיל וישראל והתורה שבעל

בהמה אפילו חולין נקרא זבח,

פה הן שני תאמי צבייה שלא

ור' יוחנן דחק אותו לשון והעליה

וּלְסַיְּמָם לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים

יתנשו זה מזה לא בעלמא דין

דמשמע מה שעל השוק והוא

ולא בעלמא דאתי, ולהיות

דבר חשוב ומנה יפה והוא

שהתלמוד אינו חביב ומהודר כל

האליה ולפיכך סובר דלא הוו

וַאֲמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד לִי וּלְזַרְעִי שֶׁלֹּא תַמוּשׁ הַתּוֹרָה מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם.

כך רק אצל בעלי התורה אבל לא

שלמים ומה שלא כתב בהדיא

השוק ואליה משום דהוה משמע

אצל יושבי הקרנות ע"כ אנו

וְתִתְקַיֵּם בִּי בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אוֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ. כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ

מודים ששם חלקינו מיושבי בית

השוק בפני עצמו והאליה בפני

המדרש ולא שם חלקנו מיושבי

עצמה, ומש"ה כתב והעליה

לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים: אוֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד: יְיָ עוֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם:

הקרנות. (ספר החיים, זכיות

כלומר עם מה שעליה מחובר

כדי שתהיה מנה יפה טפי. ור'

פ"ב)

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחַדָּתָא, וּלְאַחְיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עַלְמָא, וּלְמִבְנֵא

הנה מה שנוהגין ורגילין אנו

אלעזר ס"ל שלמים היו ולפיכך

להזכיר בסיום כל מסכתא רב

א"א לפרש אליה כפשטה אלא

קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכָלֵיהּ בְּגַּוֵהּ, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא

פפא עם עשרה בניו שהיו

שוק וחזה שהם מנה יפה, שכן

מאירים וגדולים בתורה ע"י

היתה מנת הכהנים, וס"ל דחזה

לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵיהּ וִיקָרֵיהּ, [וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ]. בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן

שהיה עושה להם סעודה בסיום

ושוק לא היה נוהגין בבמה

המסכתא כי עשיר היה והיה

קטנה. ור' שמואל בר נחמני ס"ל

וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.

מחזיק לעוסקי התורה, לכן זכה

דאע"ג דאין חזה ושוק נוהגת

שמזכירין אותו עם עשרה בניו

בתורת חיוב בבמה קטנה, לא

הרומזים כאלו הוזכרו עשרת

היה מכבד שמואל את שאול

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאֵר וְיִתְרוֹמֵם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. לְעֵלָּא מִן

הדברות. כי מלת רב פפא הוא

לקחת מנת הכהנים לתת לפניו,

רמז על מעלת משה רבינו ע"ה

שאע"פ שלא היה חיוב בדבר

כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן: עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן, וְעַל

שנאמר בו דבר אתה עמנו

מ"מ לא היה שמואל משנה ממה

ונשמעה, ועיקר מעלתו של משה

שעושים בבמה גדולה כיון שיש

תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן, וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא, דִּי בְאַתְרָא (קַדִּישָׁא) הָדֵין וְדִי

רבינו שדבר עם השי"ת פ"ה אל

בו הפסד לכהנים ומש"ה אמר

פ"ה שהוא אותיות פפא. ואיתא

מאי והעליה שוק ושופי וכו'.

בְכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵּי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפֻרְקָנָא מִן

במדרש לחד מ"ד דאנכי אינו

והנראה לעניות דעתי כתבתי.

בכלל הדברות ופתח באנכי רק

(רדב"ז ח"ב סי' תרע"ט)

ק¢ דָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים טוֹבִים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל,

להודיע מי הוא המצוה. ע"כ בא

מלת פפ"א להוציא מלבו של

וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

אותו המ"ד, כי נוטרי"קון של

פפ"א פת"ח פ"א שבגי' אנכ"י.

נגד מצות לא יהיה לך וגומר

שנאמר בעובדי ע"ז לא תחנם

והוא בהיפך משאר בני אדם שראוי לחננם ולרחם עליהם כמו שדרז"ל והלכת בדרכיו מה הוא חנון אף אתה תהא חנון, לכן נקרא האחד חנינא. נגד לא תעשה לך פסל, שלבסוף אחר העשייה ינחם על העשייה שרואה שפה להם ולא ידברו

והם הן הם פשוטי וגולמי כלי עץ, נקרא האחד נחמן מלשון נחמתי כי עשיתים. נגד לא תשא שהוא לשון רוממות והתנשאות שלא יחשוב האדם שבזה מנשא ומכבד השם שנשבע בשמו וכמו שנשבע יוסף בחי פרעה, וכן מצינו שהיו נשבעין

בחיי המלך, נקרא האחד רמי שהוא לשון רוממות. נגד מצות זכור את יום השבת נקרא האחד אד"א, שבגי' שש נגד ששת ימי המעשה. ונגד כבד נקרא האחד אבא מורי שהוא הכבוד שהבן קורא לאביו אבא מורי. נגד לא תרצח נקרא האחד

אחאי לשון אחוה, כי כשיחשוב כל אחד לחבירו כאח לא ירצחנו וכמו שנאמר ואהבת לרעך כמוך. ואף כי הרציחה הראשונה שהיה בעולם היתה בב' אחים שקין הרג את הבל אחיו. וכנגד לא תנאף שדרך המנאפים לקרוץ ולרמוז בעינים

כמו שנאמר קורץ בעיניו, נקרא האחד רפרם מלשון רפרף בעיניו. ונגד לא תגנוב נקרא האחד רכיש מלשון רכוש, כי הגונב אפילו נפשות גונב כדי למוכרו. נגד לא תענה נקרא האחד סורחב מלשון סרח בת אשר שהיא העידה ליעקב שיוסף

חי אמר לה כה תחיה. וכנגד לא תחמוד שנאמר בו בית ואשת רעך, נקרא האחד דרו מלשון דירת בית, וגם האשה נקראת בית כמו שאמר ר' יוסי מעולם לא קריתי לאשתי אלא ביתי כו'. וכמו שמתחילין אחר סיום התורה בשמחת תורה

בראשית שאין עומדין על הפרק וכן בסיום התורה אין עומדים כדי שלא ליתן פתחון פה לשטן לקטרג לומר שכבר סיימו התורה ומבטלין ח"ו מהתורה, לכן מתחילין מיד וחוזרין לעסוק בתורה לקרות מבראשית. ולזה ירמזו בני רב פפא

בעשרה שמות אלו נגד העשרה מאמרות שבהן נברא העולם בשביל התורה הנקראת ראשית. וארז"ל בראשית נמי מאמר א' הוא. ולהיות כי העולם נברא בחסד וחנינא מאת השם כמו שנאמר עולם בחסד יבנה לכן נקרא א' חנינא. ונגד ויאמר

אלהים יהי אור וגומ"ר שארז"ל שאור שנברא ביום ראשון גנזו הקב"ה לצדיקים והבדילו לעתיד לבא, נקרא האחד רמי מלשון תרומות והבדלה. ונגד ויאמר אלהים יהי רקיע שאמרו חז"ל שהמים התחתונים בוכים עד שנחמן הקב"ה ואמר

להן שעתידין להתקרב על גבי המזבח, נקרא האחד נחמן. וכנגד ויאמר יקוו המים וגומר שארז"ל שים אוקינוס מקיף הארץ והארץ נראה מתוכן, נקרא האחד סורחב מלשון סרח המשכן. וכנגד מאמר תדשא ארץ דשא וגומר, ונאמר וכל שיח

השדה טרם יהיה בארץ עד ואד יעלה מן הארץ, נקרא האחד אדא מלשון אד. ונגד מאמר יהיו מאורות שנבראו מתחלה שניהם גדולים הרומזים על יעקב ועשו שהיו אחים, ולכן הגוים מונים לחמה וישראל ללבנה, ועל זה ארז"ל שהמאורות

לוקין על ב' אחים שנשפך דמם כמים כו', לכן נקרא האחד אחא. ונגד מאמר ישרצו המים שרץ נפש חיה והדגים פרים ורבים יותר מכל בעלי חיים, לכן נקרא האחד רפרם מלשון פריה ורביה. ונגד מאמר תוצא הארץ נפש חיה וגומר והם

נבראו לעבוד עבודת משא בכתף ישאו כל צרכי בני אדם, לכך נקרא האחד דרו מלשון דרו באגדה. ונגד מאמר נעשה אדם בצלמנו שנברא האדם יחיד והוא היה אב לכל הבאים אחריו, נקרא האחד אבא מורי. ונגד מאמר הנה נתתי לכם את

עשב זורע זרע וזה הוא עיקר ממונם ורכושם של אדם שהיה להם לאכול זרע השדה, לכן נקרא האחד רכיש. עכ"ל דברי הגאון הגדול כמהר"ר משה איסרל"ן זצ"ל (יש"ש ב"ק ספ"ז):