כל הזבחים פרק
ראשון
זבחים
יד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מודה
היה לפסול מקל וחומר. מכאן מתרצים ההיא דפ' הנזקין
כל קרבן שאינו על
מזבח החיצון כשלמים. שלמדנו מהם פיגול לכל
עו א מיי' פ"ט מהל' ביאת
א) [לקמן מג. מו: שבועות ז.],
ב) [לקמן כח.], ג) [שם כ.
מקדש הלכה א ב והלכה
הזבחים אין בו משום פיגול לקמן בפרק בית שמאי (דף מג.):
(גיטין דף נד: ושם) דקאמר ר' יוסי כהן גדול ביום הכפורים
יומא לו.], ד) [לקמן נח: נט.
טו ופ"א מהלכות פסה"מ
בחטאות החיצונות. אינה מפגלת יג] דלא כתיב בהו וטבל אלא ולקח
יוכיח דכי אמר פיגול מהימן ור' יוסי סבירא ליה כר"ש בפ' הקומץ זוטא
עירובין ב. יומא מד:], ה) לקמן
הלכה כז סמג לאוין שט:
עז ב מיי' פ"ט מהל' ביאת
ע"ב, מנחות יג:, ו) יומא מט.,
הכהן מדם החטאת באצבעו וההיא לקיחה קבלה היא ומינה ילפינן
(מנחות דף יד.) דאין פיגול אלא בדבר הנעשה על מזבח החיצון ולמאי
ח)
ז) ירושלמי יומא פ"ה ה"א.,
מקדש הלכה טו ופ"ב
❖
קבלה לקמן באיזהו מקומן (דף מח.):
דאמר הכא דמודה הוא לפסול ניחא
ח) ויקרא ד, ט) עי' לקמן מד:
הלכה ז סמג לאוין שג:
איצטריכא מהו דתימא הואיל וכתיב
דפיגול לאו דוקא ועוד יש לפרש היינו
תוד"ה בדבר, מ"ט דלא נהירא.
כל שאינו על מזבח החיצון כשלמים אין
א)
צ"ק., י) ע' רש"ק וח"ג. וע"ע
שלא לשמה ולא נהירא ט): ומה שלא
ולקח. דמשמע הוא בעצמו יקח:
בו משום פיגול אלא הא והא רבנן ולא קשיא
בטה"ק, כ) עי' לקמן נא תוד"ה
א]
תורה אור השלם
❖
לשמן כו'. תימה מה לשלא לשמן שכן
ואי אתי קוף ורמי להו אידיה. על
תן בסה"ד:
כאן בחטאות החיצונות כאן בחטאות
1. וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת
אצבעו בעי מיהדר ומשקל אלמא ולקח
נוהג בד' עבודות תאמר בחוץ לזמנו
הפנימיות חטאות החיצונות פשיטא (א) לא ב]
בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח
נמי אאצבעו קאי שיטבול אצבעו
שאינו נוהג אלא בזריקה וכי האי גוונא
הגהות הב"ח
הָעֹלָה וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ אֶל
כתיב בהו וטבל אצטריך סלקא דעתך אמינא
יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ: ויקרא ד, לד
אימא כמאן דכתיב וטבל דמי: להכי
פריך לעיל (דף ד.) (מה לחוץ
(א) גמ' פשיטא הא לא כתיב:
2. וַיִּשְׁחֲטוּ הַפָּסַח וַיִּזְרְקוּ
הואיל וכתיב 1 ולקח ואי אתי קוף רמי להו
לא כתביה יד] טבילה. בהדיא אלא
לזמנו שכן כרת) כט] ויש לומר דאי הוה
(ב) שם זימנא אחריתי אימא
הַכֹּהֲנִים
מִיָּדָם וְהַלְוִיִּם
❖
כמאן: (ג) שם אמר רבי יוסף
אידיה בעי למישקל זימנא אחריתי (ב) כמאן
דה"ב לה, יא
כתב קבלה טו] ומדסמכיה אאצבעו טז]
פריך הכי הוה עביד ק"ו משנוי בעלים
מַפְשִׁיטִים:
בר' חנינא מודה הוא לפסול וכו'
דכתיב וטבל דמי [קמ"ל] להכי לא כתיב
ונתן הוא דיליף יז] לטבול אצבעו שצריך
דהוי ל] כפיגל בזריקה ומיהו קשה מה
שלא לשמו: (ד) שם אשכחן
ג]
כצ"ל ואות ו' נמחק: (ה) שם אי
לשנוי בעלים שכן פוסל בזביחה בפסח
ליקח בעצמו ולטבול יח] דמשמע הכי דלא
ליקוטים
וטבל דמשמע הכי ומשמע הכי: רבי שמעון
משלא לשמו וכו' לשמו במאי:
תהא טבילת אצבע עבודה יט] חשובה
$ או לא] בזריקה לחודיה וי"ל דשלא לשמן
מכשיר בהילוך: א"ר שמעון בן לקיש מודה
(ו) רש"י ד"ה להכי לא וכו'
קדושת היכל ואולם חדא היא.
יוכיח וילפינן במה הצד משנוי קדש
בהן לפגל מדלא אחשבה קרא להצריכה
כחטאות הפנימיות ולא
לא לענין קדושה הוא אומר כן,
❖
רבי שמעון בהולכת חטאות הפנימיות
דלישקול:
הג"ה
שהרי משנה שלימה במסכת
תוך עזרה
בפירוש כ] ומשמע הכי שצריכה היא
ושנוי בעלים:
כלים (פ"א מ"ו) עשר קדושות
שמחשבה פוסלת בהו הואיל ועבודה שאין ד]
מקדש. טעמא דרבי יהודה לקמן
לטבול כחטאות כא] החיצונה ולא
(ו)
בירושלים זו למעלה מזו ונכללו
יכול לבטלה והאמר רבי שמעון כל שאינו
ביניהם בין האולם והמזבח
א)
גליון הש"ס דלישקל קוף ולירמייה לדם על האצבע
בפרק קדשי קדשים (דף נט.) וצריך
מקודש הימנו שאין בעלי מום
על מזבח החיצון כשלמים אין חייבין עליו
דבעינן לקיחת אצבע מעליותא דולקח
לדקדק לר' יהודה כיון דעזרה מקדש
[גמרא ואבע"א הקישא הוא. עי'
ופרועי ראש נכנסים לשם היכל
לקמן דף נ ע"ב]: רש"י ד"ה
משום פיגול א"ר (ג) יוסי ברבי חנינא מודה
מקודש ממנו שאין שתויי יין
נמי אאצבע קאי: שאי אפשר לבטלה.
$ היכי משכחת לה בפסולין דאם ירדו
שא"א לבטלה דלאו אורח
נכנסים לשם, אלא לומר שכל
$ דלאו אורח ארעא לשחוט בהיכל ועל
לא יעלו וי"ל דמשכחת לה [באותם]
היה לפסול מקל וחומר ומה שלא לשמן
ארעא. ע' לקמן סג ע"א תוס'
עבודות הכשרות בהיכל כשרות
ד"ה שכן: תוס' ד"ה ומה וכו' או
כרחו הוא שוחטו בעזרה ומוליכה
דירדו בלשכה או באולם או על גבי דף
באולם. (מאירי עירובין ב.) קדושת
שהוכשרו בשלמים פסול בחטאת חוץ לזמנו
בזריקה לחודיה. היינו דבש"ב
היכל ואולם חדא היא. ונפקא
בהיכל לקרנות מזבח פנימי ולהזאת
ועדיף לב] מאויר דאמר פ"ב (לקמן כו.)
שפוסל בשלמים אינו דין שיפסול בחטאות
פוסל בזורק לשם אחרים אבל
מינה לענין בזיכין, דאם חשב
פרוכת: כל שאינו. כל קרבן שאין
תלה ושחט פסול א"נ שחט על הרצפה
בפיגול אינו פוסל אלא במחשב
בהלוך הבזיכין אי היכל ואולם
מתן דמו על מזבח החיצון לאפוקי ואשכחן חוץ לזמנו חוץ למקומו מנלן
(ד)
ע"מ לאכול או להקטיר למחר אבל
חדא קדושה היא אין המחשבה
ואח"כ נתן על הדף דהשתא ירדו
לא בזורק בשביל מחר. אבל קשה
מועלת אלא מפתח אולם ולחוץ
אי מחוץ לזמנו מה לחוץ לזמנו שכן כרת אי
וצ"ע דלקמן (דף קכ.) מבעיא להו
חטאות הפנימיות וקס"ד דה"ה לפסול
י)
דמה תירצו דשלא לשמן יוכיח הא
שהרי יכול להניח השלחן אצל
לג]
משלא (ה) לשמה שכן נוהג בבמה (חיוב)
בשלא לשמן ג"כ הכי הוא דפוסל
פתח האולם ואמרינן בפרק קמא
דשלא לשמו: מודה הוא כב] לפסול.
ירדו מהו שיעלו [וי"ל דשחט על
בזורק לשם עולה וא"כ פרכינן מה
דזבחים בהולכה דאפשר לבטלה
שלא לשמן במאי נוהג בפסח וחטאת פסח
נהי דאין בהן פיגול להתחייב כרת על
הרצפה ואח"כ נתן על הדף] ועוד יש
להנך שפוסלים בזריקה לחודה.
אין המחשבה פוסלת. ועוד נפקא
לד]
אח"ז מצאתי שעמד בזה בצ"ק
מינה להא דאמרינן בהקומץ רבה
וחטאת בבמה לא קרבו $ ואיבעית אימא
אכילתו אבל מודה הוא דמחשבה חוץ
לומר דמודה רבי יהודה בדמים
ותירוצו אינו מובן ע"ש: ד"ה
הנכנס להיכל שלא בשעת עבודה
לקמן (נט.) דבעי מזבח והדם לא עלה
לזמנו פוסלתו מק"ו. והכי נמי הוה מצי
הקישא הוא שלישי זה חוץ לזמנו פיגול
הגה"ה וכו' היכי משכחת לה
סופג את הארבעים, ולענין
ב)
בפסולים דאם ירדו לא יעלו.
לתרוצי ליה אנן במחשבה שלא לשמו
ברצפה ותו דלשון אם עלו דנקט
פורשין בין האולם ולמזבח
[זה] חוץ למקומו אמר רבא אם תימצי לומר
עי' לקמן פז ע"א תוס' ד"ה כבש
כדאיתא בפ' טרף בקלפי. (תוס'
❖
❖
קיימינא דפסלה בהו אלא דבעי רבי
היינו לדינא דקודם דאתא כ) דוד וקדיש
ומנחות נז ע"ב תוס' ד"ה כבש:
ר' שמעון סבר לה כבריה דאמר ג)בין האולם
הרא"ש עירובין ב.)
יוסי בר' חנינא לאשמועינן דמחשבת
רצפה וקודם בנין
שלמה. הג"ה:
ולמזבח צפון אין מחשבה מועלת בהולכת
חוץ לזמנו פסלה בהו לר"ש: חוץ לזמנו
מוסף רש"י
שיטה מקובצת
חטאות הפנימיות אלא מפתח אולם ולפנים
הפוסל בשלמים כו'. ומיהו כרת לא
שלישי. אם האכל יאכל מבשר
להכי לא כתיב וטבל כו'. וא"ת
ואם תמצי לומר סבר לה כרבי יהודה דאמר תוך עזרה מקדש אין מחשבה
נפקא לן בו מינה דהא ק"ו מכח שלא
זבח השלמים ביום השלישי, ומוקי
והיאך ס"ד לומר דלכתוב
מועלת בהולכת סילוק בזיכין אלא מפתח היכל ולחוץ ואם תמצי לומר סבר
לשמו אתי ודיו להבא מן הדין להיות
ליה תנא לקמן במחשב בשעת
ד)
וטבל ולשתוק מולקח, והא אצטריך
ה]
עבודה לאכול מזבחו ביום השלישי
(לקמן) [לעיל] (דף ח.) לומר שתהא
כנדון: חוץ למקומו מנא לן. דהא חוץ
קדושת היכל ואולם חדא היא אין מחשבה מועלת אלא מפתח אולם ולחוץ
הכתוב מדבר: זה חוץ לזמנו.
קבלה לשם חטאת וגם דקבלה טעונה
למקומו נמי בשלמים כתיב ומינייהו
ואם תמצי לומר ו] תוך הפתח כלפנים אין מחשבה מועלת אפילו ז] פסיעה אחת
דשלישי חוץ לזמן אכילת שלמים
צפון (לקמן דף מח:). וי"ל דה"ק לכתוב
הוא: פיגול. דכתיב בסיפיה
תרתי וטבל עם ולקח: מודה רבי
גמרינן לכל הזבחים ולר' שמעון דלא
אלא בכדי הושטת ידו ואם תמצי לומר סבר הולכה שלא ברגל לא שמה
ח]
ט] ה)
דקרא פגול יהיה קרא יתירא הוא
שמעון כו'. פרש"י דלאו אורח כו'.
גמר מינייהו אלא חיצונות כמותן מנ"ל
לרבות חוץ למקומו, ומסתברא
וקשה דאמרינן לקמן (דף סג.) שלמים
הולכה אין מחשבה מועלת כלל: ו)א"ל אביי י] לאמוריה דרב חסדא בעי מיניה
דפסלה בפנימיות: אי מחוץ לזמנו.
דאמחשבת חוץ למקומו מוקמינן
ששחטן בהיכל כשרים וכו' משום שלא
מרב חסדא הולכה בזר מהו א"ל כשרה ומקרא מסייעני וישחטו את יא] הפסח
לה ולא אמחשבת שאר פסלות כגון
יהא טפל חמור מן העיקר ולא
ז)
2
במה מצינו: אי משלא לשמו. ובק"ו
לשפוך דמו על הרצפה או ע"מ
פסלינן משום דלאו אורח ארעא.
ויזרקו הכהנים את הדם מידם והלוים מפשיטים מתיב רב ששת זר ואונן
ו)א ב
כדלעיל: שכן נוהג בבמה. [בקרבן
יב]
לערבו בדם הפסולין, דדמי לחוץ
ועוד דאמרינן התם עובד אדם
לזמנו קמרבי בהאי קרא וחוץ
עבודת רבו במקום רבו, משמע
במת יחיד בשעת היתר הבמות שהרי
למחיצה דמי לחוץ לזמן (להלן
דשפיר הוי אורח ארעא. לכך נראה
שנוי קדש הוא תאמר בחוץ למקומו דלא שאין מחיצה בבמה] וכל הבקעה מקומו עד סוף העולם: ומשני שלא לשמו במאי נוהג. באיזה קרבן
כח.) בין האולם ולמזבח
למורי דטעמא משום דחטאת טעונה
צפון. שהוא מערבו של מזבח
צפון ובהיכל לא הוי צפון, דאפילו
אתה מוצא פסולו בפסח וחטאת והני בבמה לא קרבי דתנן לקמן (דף קיז.) כל הנידר ונידב קרב בבמה ושאינו נידר ונידב אינו קרב בבמה:
ובלבד שיהא חלק צפונו של עזרה,
למ"ד (לקמן דף כ.)
בין האולם ולמזבח
ואיבעית אימא. חוץ למקומו מחוץ לזמנו אתי ולא פרכינן שכן כרת דהיקשא הוא דאיתקש חוץ למקומו לחוץ לזמנו בפ' שני (לקמן דף כח.) בקרא
אבל מזרחו של מזבח לצד שער
קרוי צפון מודה דמבית החליפות
נקנור שבו נכנסין לעזרה לא מכשר
ואילך לא הוי צפון וכ"ש בהיכל עצמו
אחרינא כג] דאמרינן אם האכל יאכל ביום השלישי זה מחשבת חוץ לזמנו לא יחשב לו פיגול יהיה קרא יתירא הוא לאתויי חוץ למקומו וכיון דאיתקוש
אפי' חלק צפוני דקילא קדושתיה
(שמחיצות) [שמחיצת] ההיכל
גמרינן מהדדי ואין משיבין על ההיקש: אמר רבא את"ל ר' שמעון סבר לה כבריה דאמר. לקמן בפ' שני (דף כ.): בין האולם למזבח צפון.
מפסקת: והאמר ר' שמעון וכו'.
דהוא מקום דריסת ישראל וכהנים,
י"א אמה מקום דריסת ישראל מן
חלק צפוני שבעזרה שבין האולם ולמזבח אע"ג דלא קרינן ביה על ירך המזבח צפונה דהא במערבו של מזבח הוא הוי צפון לענין שחיטת קדשי
וקס"ד דפסול שלא לשמו נמי ליתנהו
השער ולפנים וי"א אמה (עד)
בה וכ"ש פסול דחוץ לזמנו דלא יליף
קדשים: אין מחשבה מועלת בחטאות כד] הפנימיות. אפילו לפסול: אלא מפתח האולם ולפנים. שאם חישב בהולכת הדם ממקום שחיטתו
[עוד] לצד המזבח מקום דריסת
כלל משלמים, ולכך פריך לריש לקיש.
עד האולם אינה מחשבה שהרי אפשר לבטל הולכה זו לשחוט אצל פתח האולם אבל אי סבר כרבי יוסי דפליג אדרבי אלעזר בר' שמעון ואומר
הכהנים (להלן כ.) קדושת היכל
ומשני דמודה לפסול אף חוץ לזמנו
ואולם חדא היא. וכל עבודות
מק"ו, ושלא לשמו אית ליה דמודה
אין צפון אלא כנגד המזבח מקיר המזבח כה] צפוני עד כותל העזרה צפונית הויא לה עבודה שאין יכול לבטלה דהא חטאת טעונה צפון לשחיטתה
האמורות בהיכל אי הוה עביד להו
בה ר"ש. וה"ה דהוי מצי למימר אנן
דכתיב במקום אשר תשחט העולה וגו' [ויקרא ו] וצפון בעולה כתיב [שם א]: ואת"ל. ר' שמעון סבר לה כר' יהודה דאמר לקמן בפ' קדשי קדשים (נט.) תוך
באולם שלפניו מיתכשרי ומקרי
בשלא לשמו קיימינן [ולא] בפיגול,
אהל מועד (עפ"י עירובין
אלא דרוצה לתרץ לדבריו דאף בחוץ
עזרה מקדש כל רצפת העזרה בין האולם ולמזבח מקודשת להקטיר חלבים כמזבח עצמו דכתיב [מ"א ח] ביום ההוא קדש המלך את תוך החצר ותניא
לאמוריה. המתרגם לרבים
לזמנו דקפריך ליה מודה ר"ש דאף
ב.)
לקמן (נט.) דברים ככתבן דברי ר' יהודה: אין מחשבה מועלת. לר' שמעון בהולכת בזיכי לחם הפנים שהן מתירין את הלחם כדם המתיר את הבשר
הוא פסול: א"ר יוסי בר' חנינא.
מה שהוא לוחש לו בשעת הדרשה
(סוטה מ.) ויזרקו הכהנים
עי' תוס' לקמן דף קד ע"ב [ד"ה
וכקומץ המתיר את השיריים והלחם מתפגל במחשבת עבודת הבזיכים הואיל והן מתירין רבי כו] שמעון אי כרבי יהודה סבר לה אין מחשבת
מידם. מידם של שוחטים שהם
לא]: ואיבעית אימא היקשא הוא.
הולכה מועלת בה לפסול אלא מפתח היכל ולחוץ משהגיע לפתח היכל עד שמגיע ליציאת אולם לרצפת העזרה שלפניו דבכל ההיכל לא מהניא
זרים שחזרו וקבלו הדם מיד הכהן
עיין תוס' מנחות דף עט ע"א [ד"ה
והדר]: בעי מיניה מרב חסדא. פי'
המקבל והוליכוהו אל הזורק (יומא
מחשבה שהרי כל ההיכל כשר להושיב שם שלחן לסדר עליו עד הפתח ואולם כי עזרה כז] סבירא לן ומן האולם ולחוץ נמי לא מהניא מחשבה
❖
מט.):
שאמר לו לאמורי' שישאל מרב
בהולכה שהרי אפשר להקטירו על רצפת העזרה מיד אם ירצה נמצאת הולכתו עד המזבח שלא לצורך: ה"ג ואת"ל סבר רבי שמעון קדושת
חסדא: תוד"ה ומה וכו' ויש לומר
אולם והיכל חדא היא אין מחשבה מועלת אלא מפתח אולם ולחוץ. כלומר ה' אמות של עובי כותל פתחו של אולם דבכל חללו של אולם לא מהניא
דאי הוה פריך הכי הוה עביד ק"ו
משנוי בעלים. שאינו בד' עבודות
שינויי נוסחאות
דכפנים דמי וחוץ לפתח לא מהניא דאפשר להקטיר שם: ואת"ל סבר לה תוך פתח האולם כלפנים אין מחשבה מועלת אפילו פסיעה
כדין פיגול. וא"ת מ"מ איכא למיפרך
שלימה אלא בכדי הושטת ידו. עומד בפתח האולם ומושיט ידו לרצפה היינו הולכה ומהניא בה מחשבה: הכי גרסינן ואם תמצי לומר
א] נ"א אין חייבין עליו משום
מה לשינוי בעלים שכן פוסל בזריקה
(כי"צ ור' א'). וכ"ה להלן בסמוך
עצמה, תאמר בפיגול שאינו [אלא
הולכה שלא ברגל לא שמה הולכה אין מחשבה מועלת כלל. דהא הושטת ידו הולכה שלא ברגל היא: ויזרקו הכהנים את הדם
ובדף מג א. ונוח אליבא דר"י בר'
אם] מחשב מעבודה לעבודה. ותירץ
מידם. [מידם] של שוחטין משמע ושוחטין זרים נינהו ואשמועינן קרא שהזרים לוקחין אותו מיד המקבל ומוליכין אותו לזרוק כח]:
חנינא להלן דמודה ר"ש לפסול
הר"מ דעבדינן ק"ו ממקום, ומה
ורק חיוב כרת אין בו: ב] צ"ל
מקום כגון שלמים דשלא לשמן לא
שיכור
. וכ"ה ברש"י ע"פ
דלא (ש"מ)
פסל בהו חוץ לזמנו פסול בהו, מקום
ס"א, ראה להלן אות יג: ג] תיבת קמ"ל ליתא בכתה"י ובד"ו א', וכן מחקה הגריעב"ץ. אבל בד"ו ב' וג' איתא, וכן בפרי"ד (ושם קמ"ל כגון בחטאת דשלא לשמו פסול בהו אינו דין שיפסול בה חוץ לזמנו. והשתא ליכא למיפרך מה לשלא לשמו כיון דמכח ק"ו מקום גמרינן (לשון תוס' הר"פ):
דלהכי), וכ"ה בכי"צ אלא ששם ליתא ההמשך להכי וכו' עד הפיסקא: ד] שאי אפשר לבטלה כצ"ל (*ש"מ, וכ"ה ברש"י ופרי"ד): ה] סבר ר'
שמעון (כי"ק). בכי"ר ב' ליתא תיבת סבר: ו] בכתה"י לומר סבר לה תוך. וכ"ה ברש"י: ז] נ"א אלא [במקום אפילו] (כי"צ ור' וד"ו), ובשמכ"י מגיה כלפנינו: ח] תיבות אלא בכדי הושטת ידו ליתא בכתה"י ובד"ו. ולפנינו ע"פ בה"ז: ט] רש"י ל"ג תיבת סבר: י] נ"א רב ששת (גליון),
ונ"ז עיקר (יעב"ץ): יא] תיבת את נמחק, (יעב"ץ, וכ"ה בכתה"י ובמקרא): יב] תיבות את הדם נמחק (ש"מ וכ"ה במקרא): יג] נ"א מפגלת פשיטא דלא (כי"פ), ולפ"ז תיבת מפגלת הס"ד ואח"כ מ"ה פשיטא דלא, וכ"כ במ"כ: יד] צ"ל כתי' בה (כתה"י, וכעי"ז בש"מ): טו] נ"א אלא כתב
ולקח דמשמע נמי קבלה ומדסמכיה (כי"פ): טז] צ"ל אצבעו אונתן (ש"מ): יז] לטבילת אצבע כצ"ל (*ש"מ): יח] ולטבול הס"ד (שמכ"י): יט] תיבת עבודה ליתא בכתה"י ובד"ו, ובשמכ"י הגיה כלפנינו: כ] בפירוש הס"ד (ד"ו): כא] בחטאות החיצונות (כתה"י). ור' הג' הב"ח: כב] צ"ל
היה (*ש"מ): כג] נ"א בקרא אריכא (כתה"י), [בכי"י הוגה מקרא]: כד] צ"ל בהולכת חטאות (*ש"מ): כה] צ"ל מזבח הצפוני (שמכ"י): כו] ולרבי (כי"פ), נ"א ורבי (כי"י וד"ו), נ"א ואי ר"ש כר"י סבר (צ"ק וק"נ): כז] ס"א כי עזרה לא חשיב ומן האולם כו' (ש"מ). נ"א סבירא ליה
(כי"י): כח] צ"ל לזורק (*ש"מ): כט] תיבות המוקפות נמחקו ע"פ בה"ז וכן מחקן הש"מ. עי' בהג' וחידושים שבסוף המסכת שנדפס בשם הרב הגאון המפורסם אב"ד דמדינת פפאלץ שמיישב בטוב טעם שאין מן הצורך למחוק הג"ה זו (גליון). וע"ע בטה"ק דאף הוא מקיים גיר' הספרים:
ל] נ"א דלא הוי פיגול אלא בזריקה (צ"ק). ועי' ש"מ: לא] תיבת או נמחק, וצ"ל תאמר בחוץ לזמנו שאינו פוסל אלא בזריקה לחודה וי"ל כו' כצ"ל (שמכ"י). ובאהל משה הגיה ולא בזריקה לחודיה: לב] נ"א דלא עדיף מאויר (צ"ק): לג] נ"ל להגיה וצ"ע דלקמן (פד א) תנן כשם
שאם עלו לא ירדו וכו': לד] קטע המוקף נוסף ע"פ בה"ז. וצ"ק ופ"מ דחו גי' זו עי"ש. בח"נ כתב דנר' שחסר כאן התירוץ וצ"ל וי"ל כגון שיש הפסק בין הבהמה לרצפת העזרה ועי"ל דמודה (וכדלקמן פד א בתוד"ה זאת), או שיש להגיה בע"א וי"ל דשמא הא דעזרה מקדשת
במזבח היינו כשרים להקטיר עליה אבל פסולים לא ועי"ל דמודה כו' [וכדלקמן פז א ד"ה כבש מנין]. ועי' רש"ק וח"ג (גליון):