יד:
כל
הזבחים פרק
ראשון זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שיכור.
שיכור. היינו שתוי יין ב]: מעשה איצטבא. עומדין במקומן הזר אצל
פירש בקונטרס שתוי יין ולא משמע כן בפרק מומין אלו
עח א מיי' פ"א מהל' ביאת
א) ירושלמי פסחים פ"ז ה"ז.,
ב) [לקמן סח: יומא מב. מנחות
מקדש הלכה א ופ"ט שם
פסולין באדם (בכורות דף מה:) אלא שיכור בשאר דברים
הכהן המקבל והכהן נותנו לו ואוחזו עד שבא הזורק ונוטלו מידו ואין
ה. ו:], ג) יומא מב. ע"ש מנחות
הלכה טו סמג לאוין ש:
המשכרים טו] ודלא כר' יהודה דאמר מחלי עבודה מיהו טז] שיכור דתנן
הזר מקרבן ג] לצד המזבח לא בהולכת רגל ולא בהושטת יד אלא
עט ב מיי' שם פ"ו הל' א
ו: לקמן סח:, ד) [יומא מב.
וש"נ]., ה) לעיל ד. לקמן כד: לה.
ופ"ט הלכה טו:
כאיצטבא זו שמניחין כלי עליה: והא שחיטה כו'. אלמא טעם ד] לא
התם ודאי לא הוי שתוי יין כדפרי' יז] התם בהדי מומין דמחלי עבודה
פ ג מיי' פ"ה שם הלכה יז
פסחים סה: חגיגה יא. [יומא כז.
בהא תלי וליכא למיפשט לרבנן דמשום
בעי למיחשבה אבל שיכור דהכא פשטיה
מנחות י.] עירובין קד., ו) [עי'
ופ"ט הלכה טו:
פא ד מיי' פ"ה שם הל' יח
לעיל ז: מנחות נב: מו"ק ז:],
משמע שתוי יין והא כדאיתא והא
דסבירא להו דהולכה אי אפשר
שיכור ובעל מום בקבלה בהולכה בזריקה
ה]
א
ב
ז) [מנחות יג:] פסחים סד ועי'
ופ"ט הלכה טו ופ"ד
כדאיתא ולכולי עלמא מחלל לעבודה
לבטל א"כ בשחיטה דאי אפשר
פסול וכן יושב וכן שמאל תיובתא והא רב
מהל' עבודת יוה"כ הלכה א:
ירושלמי יומא פ"ה ה"א.,
א)ג
ד
פב ה ו מיי' פ"א מהל'
ח) [פסחים סד.], ט) [שם:],
כדפריך התם בפשיטות אחולי מיחל
לבטל תיפסל בזר והא שחיטה בזר
חסדא קרא קאמר דעביד מעשה אצטבא
ה
י) [לקמן לב.], כ) לקמן לא:,
פסה"מ הלכה כז:
עבודה הוא ל): והא שחיטה שאי
כשרה: ומשני שחיטה לאו עבודה
פג ז מיי' פ"א מהלכות פרה
ל) [ועי' היטב תוס' בכורות
רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו הולכה בזר
אפשר לבטלה וכשרה. פרש"י אלמא
היא. מדאתכשרו בה כל הפסולים אבל
כ)
מה: ד"ה ובשאר]., מ) [ועי'
הלכה יא [עי' פ"א מהל'
מחלוקת ר' שמעון ורבנן רבי שמעון דאמר
פסה"מ הל' ב]. ופ"ד מהל'
תוס' יומא מב. ד"ה שחיטה שכתבו
לאו באפשר לבטלה תלי ואת אמרת
מידי דהוי עבודה ואי אפשר לבטלה
ישוב על זה], נ) בד"ה חטאת.
פרה הלכה יז:
עבודה שאפשר לבטלה לאו עבודה היא
פסול בזר: ואמר רב עלה. לפרושי ו]
לרבנן פסול ותימה דמאי פירכא
פד ח מיי' פ"א מהל' פסה"מ
[ע"ע תוס' ע"ז כג: ד"ה אלא
❖
מעתה]., ס) [שם ד"ההולכת]:
כשרה בזר לרבנן פסולה א"ל אביי והא
הלכה כב:
לרבנן ודאי לא בהא תלי והא דפסלי
למילתיה מאי טעם פסולה דכתיב ז]
ו
פה ט י מיי' פ"א מהל' קרבן
שחיטה דעבודה שא"א לבטלה וכשרה בזר
בהולכה משום דמקבלה ואילך מצות
בשחיטתה ונתתם אותה אל אלעזר
פסח הלכה יד:
פו כ מיי' פרק א מהלכות
כהונה אלא פריך דמכשיר לר' שמעון
הכהן ושחט וכתיב בה בפרה חוקה
הגהות הב"ח
א"ל ב)שחיטה לאו עבודה היא ולא ג)והאמר ר'
פסה"מ הלכה כג והלכה
❖
וכל היכא דכתיב חוקה עכובא: שאני
משום דאפשר לבטל הא לא תלי בהא
זירא אמר רב שחיטת פרה בזר פסולה ואמר
(א) גמ' ואמר רב פפא עלה
כז ופרק יג הלכה ט:
ז
פרה. וחילוק טעם זה אינו מטעם
אלעזר וחוקה: (ב) רש"י ד"ה או
מדמכשר זר בשחיטה אע"ג דאי אפשר
ח]
רב (א) עלה אלעזר וחוקה כתיב בה שאני
לא וכו' פסלה בה מחשבה:
לבטלה ובסמוך דפריך מהולכת אברים
עבודה דהא אינה קדושת מזבח אלא
(ג) ד"ה וכן וכו' דפסול בהולכה
תורה אור השלם
פרה דקדשי בדק הבית היא ולאו כל דכן הוא
ד)
לרבי שמעון פריך וכן יח] דמייתי
קדושת דמים בעלמא כקדשי בדק
והא יושב אינו מוליך: (ד) ד"ה
קדשי בדק הבית הויא עבודה קדשי מזבח
1. וְהַקֶּרֶב וְהַכְּרָעַיִם יִרְחַץ
יחזיר וכו' פסול אידך אשמעינן
אמר ר' אלעזר הולכה בזר פסולה
הבית ועל כרחך טעם הפוסל בה
וכו' דאי הולכה: (ה) ד"ה אימא
בַּמָּיִם וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל
❖
לאו עבודה היא אמר רב שישא בריה דרב
הג"ה
שחיטה
לרבי יט] שמעון:
לאו משום תורת עבודה אלא גזירת וכו' דכשר קמא:
וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה הוּא
אידי מידי דהוה אמראות נגעים דלאו עבודה
לאו עבודה היא. פירש בקונטרס
הכתוב בעלמא היא אבל בקדשי מזבח
אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהֹוָה:
ויקרא א, יג
מדאתכשרו בה כל הפסולים ואי אפשר
דשייכי בהן עבודות לא חשיבא
היא ובעיא כהונה והרי הולכת אברים לכבש
2. בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ וּבְאֶפֶס
לעזי רש"י
להיות עבודה: הולכת אברים אפשר
לומר כן דאהכשר זר גופה מייתי
לְאֹם מְחִתַּת רָזוֹן:
דעבודה שאפשר לבטלה היא ופסולה בזר
❖
ח
פדיי"ר פריי"ר. לשפשף,
משלי יד, כח
❖
לבטלה. שאם רצה מפשיט ומנתח
לה [הכא] כ] ובפ"ק דמנחות (דף ו:)
דכתי' 1והקריב הכהן את הכל [והקטיר] המזבחה
להתחכך.
אצל המזבח: היכא דגלי גלי. הולכת
ומיהו יש ליישב פירושו דכיון דבשום
ואמר מר זו הולכת אברים לכבש היכא
ה)
מוסף רש"י
מקום לא בעי כהן בשחיטה לאו
אברים דגלי בהן כהן בעינן כהן אבל
שינויי נוסחאות
דגלי גלי והיכא דלא גלי לא גלי ולאו כל דכן
ו)
עבודה היא ולהכי פריך עלה מפרה
הולכת הדם דלא גלי בהו כהן לרבי
וכן יושב. דבעי לעמוד
הוא ומה הולכת אברים לכבש דלא מעכבא
לשרת מעשה אצטבא.
א] נ"א קשיא איתמר (הגרי"ב):
וה"ר יעקב דאורלינ"ש מפרש לאו
שמעון ט] דאפשר לבטלה לא בעי כהן:
ב] בכתה"י נוסף לקמן בפרק
המקבלים היו מושיבים את הדם
כפרה בעיא כהונה הולכת דם דמעכבא כפרה
אפילו לר' שמעון. דאע"ג דאמר ר'
עבודה היא לפי ששוה בחולין ובקדשים
שני (טו ב ואילך) יליף מקראי
ביד הזרים ואין הזרים מקרבין אותו
לצד המזבח כלל אלא מושיבים הדם
דכל הני פסולין ומחללין
א"כ לאו מטעם עבודה צוה המקום
שמעון לא פסל בה מחשבה משום
[לא כ"ש] (מיבעיא) א] איתמר [נמי] אמר עולא
על ידם כאשר על גבי איצטבא
עבודה חוץ מן השחיטה. אונן
שחיטה ולי נראה לאו עבודה היא
דאין היתר הקרבן תלוי בה ולא קרינא
א"ר אלעזר הולכה בזר פסולה אפילו לרבי
(יומא מט.) שאני פרה דקדשי
כל זמן שלא נקבר מתו:
בדק הבית היא. כלומר אין בה
ג] בכתה"י מקרבו אצל המזבח:
מדמכשרינן לקמן בפ' שני (דף כו.)
בה דברים המביאים לידי אכילה אבל
שמעון איבעיא להו הולכה שלא ברגל שמה
ז)
ד] טעמא (כתה"י): ה] נ"א
קדושת המזבח אלא קדושת דמים
עבודה הוי ליפסל בזר: שמה הולכה.
עומד בדרום והושיט ידו לצפון ושחט
בעלמא שהרי שחיטתה בהר
דהולכה להויא עבודה דפסל
הולכה או לא שמה הולכה ת"ש וכן יושב
ופסלה בה מחשבה לרבנן או אם
בקדשי קדשים ובמקבל פסול דדרשינן
המשחה, הלכך אין צד עבודות
בה בזר דהא שחיטה עבודה
וכן שמאל פסול הא עומד דומיא דיושב כשר
היא וכשרה בזר והס"ד (והשאר
נחלקות בה וכל העבודות שוות בה
עשאה זר פסולה: או לא שמה הולכה.
אותו בצפון ולא שוחט בצפון אבל
(שם מב.) דקדשי בד"ה היא.
ליתא) (כי"פ). נ"א דסבירא להו
דלמא יושב דקשייף מישף עומד דומיא דיושב
ולא פסלה י] מחשבה: וכן כהן
מקבל בצפון ובשלמים מכשירין
(ב)
דהא אינה קריבה למזבח (בכורות
אפשר לבטלה כאי אפשר
כה.) אמר רב שישא. לעולם לאו
לבטלה דפסול בזר דא"כ
דנייד פורתא ת"ש ח)טשחט ישראל וקבל הכהן
יושב. קתני דפסול בהולכה (ג) [הא
עומד בחוץ והושיט ידו לפנים ושחט
בשחיטה וכו' וההמשך כלפנינו
עבודה היא והאי דבעיא כהן גבי
נתנו לחבירו וחברו לחבירו התם נמי דניידי
עומד] יא] דאינו מוליך אלא בהושטת יד
ואם קבל קבלתו פסולה דדרשינן בפ'
(שמכ"י) (לפי נוס' אלו מיושב
ט)
פרה אדומה גזה"כ היא מידי דהוה
אמראות נגעים (מנחות ו:) מידי
קושית הקר"א מנ"ל לרש"י דרבנן
כל הפסולין (לקמן דף לב:) בן הבקר
דומיא דיושב כשר אלמא שמה הולכה:
פורתא ומאי קמ"ל ברוב עם הדרת מלך ת"ש
2י
דהוה אמראות נגעים. דכתיב
ס"ל דהולכה א"א לבטלה. נ"א
דשייף מישף. שמגרר עצמו לצד
לפני ה' ולא שוחט לפני ה' אבל קבל
קבל הכשר ונתן לפסול יחזיר לכשר אימא
[לנגע צרעת], והובא אל אהרן
דסבירא להו הולכה אי אפשר
י)
הכהן (יומא מב.): והקריב הכהן
לבטלה ותפסל בזר א"כ
קבלתו פסולה משום דכתיב לעמוד
המזבח. שייף משפשף בקרקע שייף
יחזור הכשר ויקבלה איתמר אמר עולא א"ר
את הכל והקטיר המזבחה.
בשחיטה וכו' (צ"ק): ו] לפרושי
לפני ה' לשרתו אלמא כל שירות לפני
מגרר כמו שייף ליה מישחא (שבת דף י:)
טעמא למילתא כצ"ל (ש"מ):
גבי אברים כתיב והקרב והכרעים
יוחנן כ הולכה שלא ברגל לא שמה הולכה
ירחץ במים והקריב הכהן את הכל
ה' ש"מ מדמכשיר רחמנא עומד
שף אחת ובועט שתים (מנחות דף עו.)
ז] דכתיב אלעזר בשחיטתה
והקטיר המזבחה: זו הולכת
כצ"ל (*ש"מ): ח] חלוק טעם זה
בחוץ והושיט ידו לפנים ושחט מכלל
פדיי"ר. ודכוותה דוק מיניה בעומד
אברים לכבש. דאילו הקטרה
מטעם עבודה כצ"ל (שמכ"י.
דכשרה דנייד פורתא בשפשוף רגלים: ת"ש. דתנן בסדר הפסח שחט
דשחיטה לאו עבודה היא ועוד מדאמר בההיא שמעתא בפ"ב
וכעי"ז בכתה"י וד"ו): ט] שמעון
בהדיא כתיב בקרא והקטיר
כא]
המזבחה (חגיגה יא.): ומאי
דלא משוי אפשר לבטלה כאי
ישראל כו'. כן היה דרכן לעשות: נתנו לחבירו. דקתני התם הכהנים
(דף כו.) נתלה ושחט שחיטתו כשרה דשחיטה על ירך אמר רחמנא
קמ"ל. ומאי אשמעינן מתניתין
:
אפשר לבטלה כו' (*ש"מ)
עומדים שורות שורות: יחזיר לכשר. שנתנו לו. ואשמעינן יב] תרתי
ולא שוחט על ירך (אמר רחמנא) אלמא דשחיטה לאו עבודה היא
י] בכתה"י ולא פסלה בה. וכ"ה
דאיכפל למיתני סדר הולכתן היאך,
אי לאו הא אתא לאשמעינן: ברב
בהג' הב"ח אות ב (ובד' וילנא
דאי עבודה היא לא הוה מכשר רחמנא בכי האי גוונא דהא נתלה וקבל
בה חדא דלא מיפסל במאי דאפסקיה פסול (ד) ואשמעינן בה
עם הדרת מלך. שהיו כולן
הוצבה אות הנ"ל שלא במקומה):
❖
אמרינן [שם] דקבלתו פסולה משום דאין דרך שירות בכך ומדפריך הכא
דהולכה זו שעשה הכשר שלא ברגל שהושיט לפסול שהיה עומד
עסוקין בעבודה (פסחים סד:):
יא] הא יושב אינו מוליך אלא
בהושטת יד ולא פסול אלא
ובפ' חטאת העוף (לקמן דף סח:) ובפ"ק דמנחות (דף ו:) מפרה דאמר
בצד המזבח לא נעשית בהכשר ולא שמה הולכה דקתני יחזירנה למי
משום יושב דבעינן לעמוד
רב שחיטת פרה בזר פסולה משמע קצת כפי' הקונטרס מיהו גם לפי
שנתנה לו ואי הולכה שלא ברגל שמה הולכה אמאי יג] יחזירנה
ולשרת הא עומד ומוליך
שיטה מקובצת
כצ"ל
בהושטת יד דומיא כו'
מה שפירשתי יש ליישבו אבל קשה לי לפירושו כב] דא"כ לשמעון התימני
לאחור יבא כשר ויטלנה מידו לצד המזבח וזה לא יושיטנה לו
(*ש"מ). נ"א הא אינו יושב
והא שחיטה. פ"ה נהי דרבנן עבדו
אלא דמעשה יד] אצטבא בעלמא עביד: אימא יחזור כשר. לצד המזבח
דבעי פרק כל הפסולין (לקמן דף לב:) שיהא ידיו של שוחט לפנים
ואינו מוליך אלא בהושטת יד
אפשר כשאי אפשר, מ"מ לא
מן הנשחט הויא שחיטה עבודה : שאני פרה דקדשי בדק הבית
ויקבלנו יטלנו מיד הפסול דהולכת כשר קמא כשרה: לא
דומיא כו', כצ"ל וכ"ה בס"י
מ)
(ה)
(פסלה) [פסלי] זר בהולכה שהרי יש
(צ"ק). והרא"ט הגיה כלפנינו:
היא. בפ"ק דחולין (דף יא.) פירשתי נ): והרי הולכת אברים לכבש
עבודה שאי אפשר לבטלה (נמי) כגון
שמה הולכה. ואינה כשרה להוליכה כן ואין מחשבה מפגלת בה:
יב] ואשמעינן בה תרתי כצ"ל
שחיטה ומכשרה בזר אלמא טעמא
אפשר (*ש"מ): יג] ס"א אמאי צריך
דאפשר לבטלה ופסולה בזר דכתיב והקריב הכהן את הכל
(דלאו) [לאו] הא בהא תליא. ולא
שיחזיר לכשר שנתנה לו, יבא
נהירא דשאני הכא דגלי קרא. ועוד
המזבחה ואמר מר כו' שאני כג] הכא דגלי קרא. הקשה ה"ר אליהו מאברוויקא הקדוש דבפ"ב דיומא (דף כז.) ס) אמרינן מדאצטריך למכתב כהן
הכשר ויטלנה (שמכ"י). (ובד'
קשה דבסמוך פריך לר"ש מהולכת
בהולכת אברים לכבש פי' לגופיה לא אצטריך אלא לגלות דהולכת עצים למזבח לא בעי כהן ומדאצטריך מעוט להולכת עצים א"כ סידור
וילנא הציבו הגהה זו שלא
אברים והכא לא פריך לר"ש. לכך
במקומה): יד] בכתה"י וד"ו
נראה דה"פ איך יכשיר ר"ש בהולכה
ב' גזרי עצים בעי כהונה (בלאו קרא מטעם) כד] וא"כ רבי שמעון דבעי ב' כהנים התם (דף כו:) לשני גזרי עצים מנא ליה דהא כהן דכתב
מעשה וכו' עבוד:
משום דאפשר לבטלה הוא, והא אין
גבי הולכת אברים אצטריך לגופיה משום דאפשר לבטלה וי"ל דרבי שמעון לטעמיה דאמר התם (דף מה.) הצתת אליתא לא צריך למכתב
טו] המשכרים וכר' יהודה
הדבר תלוי בזה דהא שחיטה שאי
כצ"ל, ותיבת ודלא נמחק (שמכ"י
אפשר לבטלה וכשרה בזר, א"כ היינו
ביה כהן דוכי תעלה על דעתך שזר קרב למזבח ורבנן אפשר דעביד במפוחא וא"כ רבי כה] שמעון ע"כ שני גזרי עצים בעו כהונה בלא
וצ"ק), (בד"ו לרבי. ולפנינו תוקן
טעמא דגלי קרא דמקבלה ואילך
קרא מטעמא דוכי תעלה על דעתך כו' דכמו דלית ליה במפוחא לית ליה אפשר להו בזריקה אבל לרבנן אית להו בזריקה כמו דאית להו
ע"פ בה"ז. ועי' צ"ק, פ"מ, ח"נ
מצות כהונה ופסלינן בזר בכל ענין
ורש"ש). ועי' תוס' יומא (מט א
במפוחא וכהן דגבי הולכת אברים לגופיה לא אצטריך דהא לית טעמא דאפשר לבטלה אלא לגלות על שני גזרי עצים דבעי כהונה ובפ'
בין אפשר ובין אי אפשר, וקודם
כו]
ד"ה זר) ושם תמצא מבואר טפי,
קבלה בכל ענין כשר. והולכה בזר
הקומץ רבה (מנחות דף כ.) אמר כז] לא מלח כהן אלא זר פריך וכי תעלה על דעתך שזר קרב יש לומר דאפילו לרבנן דאית להו במפוחא
וגם מה שיש להגיה קצת
פסולה, ואפילו לר"ש דלא [פסל
וזריקה פריך שאין יכולין למלוח בטוב על ידי זריקה: (כל זה בהג"ה דאיבעיא להו) איבעיא להו הולכה שלא ברגל שמה הולכה
בדבריהם דכאן (מלאי"ט):
בהולכה] בשלא לשמו (דלא דפסלה
טז] מיהו י"ל דשיכור כצ"ל
לר"ש) הואיל ואפשר לבטלה דשאני
או לא. פרש"י לפסול בה מחשבה וגם בזר דאי שמה הולכה מחשבה שלא לשמו או פיגול פוסלת בה כח] ואי לא שמה הולכה אינה קרויה
(שמכ"י): יז] כדפריך (ד"ו):
מחשבה דשלא לשמו דהוי כמחשבת
עבודה וצריך להחזיר המזרק אחריו ולעשות הולכה ברגל וגם אם עשאה זר או יושב אין בכך כלום ויכול לתקנה בכהן כט] [בהולכת רגל] דכהן או
יח] וכן נראה (ש"מ): יט] בד"ו
פיגול דהתם כתיב ואם האכל יאכל
אפילו לרבי שמעון וכצ"ל:
דבעינן דברים המביאין לידי אכילה
אם זר מוליך [בהולכת רגל] ל] פסולה [ואינו] יכול לתקנה בכהן להחזירה ולהוליכה כהן וקאמר ת"ש וכן יושב פסול הא עומד דומיא דיושב שאינו
כ] בד"ו לקמן, וכ' הצ"ק
הלכך כיון דאפשר לבטלה ואין היתר
זז ממקומו כשר אלמא הויא הולכה ועשה עבודה כתקנה ולכך נמי כי עשאה מיושב פסול דכתיב לעמוד לשרת אבל מיושב פסול לא מצי מוכח
דפירושו לפנינו. ובש"מ הגיה
הקרבן תלוי בהולכה (לזר) [לא]
הכא. ועי' טה"ק: כא] ס"א
פסלה בה מחשבה, אבל מ"מ עבודה
דהויא הולכה לא] עבודה בלאו דיוקא [משום] דדלמא לאו עבודה היא ויושב פסול היינו כי לא תקנה ולא החזיר הדם לאחוריו לעשות הולכה אחרת:
היא ופסולה בזר: [שחיטה לאו
מכלל דשאר שחיטות לאו
שירות היא (ש"מ): כב] צ"ל
עבודה היא. פירש בקונטרס
לפירושי (רש"ש, וכ"ה בד"ו): כג] ומשני שאני (ש"מ): כד] המוקף בסוגריים נמחק ע"י הש"מ ובה"ז. בד"ו ב' וג' ליתא תיבת מטעם בלבד,
מדאכשרו בה כל הפסולין. ואי אפשר לומר כן דהרי] (והרי) בהולכה נמי על זה אנו דנין דלתכשר [בזר]. ויש ליישב פי' הקונטרס [דה"ק] לאו עבודה
וכ"ג מ"כ ורא"ט: כה] נדצ"ל לרבי: כו] לית להו כצ"ל (ש"מ): כז] צ"ל דאמר (ש"מ). נ"א גבי, ותיבת אמר נמחק (מ"כ ורא"ט): כח] בצ"ק
דלא מצינו בשום מקום דהקפידה תורה להצריך בה כהן הלכך אע"ג דאי אפשר לבטלה כשרה בזר. ופריך והרי שחיטת פרה דבעינן כהונה אלמא עבודה
מהפך גי' התוס' דכצ"ל פוסלת בה או אם זר מוליך אפי' בהושטת יד פסולה ואינו יכול לתקנו כהן להחזירה ולהוליכה כהן ואי לאו
היא ואפ"ה כשרה בזר בשאר קדשים (מהר"פ): הולכה שלא ברגל כו'. זה לשון תלמיד הר"פ, הולכה שלא ברגל, לענין דפסלה בה מחשבה לרבנן או
שמה הולכה אינה קרויה עבודה וצריך להחזירה לאחריו ולעשות הולכה ברגל וגם אם עשאה זר אין בכך כלום ויכול לתקנה בכהן
אם עשאה זר פסולה כך פי' הקונטרס. ולא נהירא דמאי בעי אם פסל בה מחשבה ופשיט ליה מדקאמר הא עומד דומיא דיושב, לפשוט ליה הא מפשיטות
בהושטת יד דכהן וקאמר ת"ש כו'. וכן היפך סדר הדיבור בהגהות שעל גל' ד"ו ב', אך שם העביר לקטע הראשון גם תיבות בהושטת יד
המשנה דפסלה יושב אלמא הולכה שלא ברגל שמה הולכה וחשיבא עבודה היא, דאי לאו עבודה היא אמאי מיפסלא ביושב. לכ"נ דלענין דמפסל בה
דכהן, היינו שגורס או פיגול פוסלת בה בהושטת יד דכהן או אם זר כו'. וע"ע פ"מ וח"נ והגהות רי"א חבר: כט] הכהן בהושטת יד
מחשבה פשיטא ליה דפסולה, דאי שמה הולכה א"כ איפסלא במחשבה ואי לא שמה הולכה אם כן הויא הולכה כמי שאינה וצריך לחזור ולעשותה. אלא
דכהן, ואי שמה עבודה אם זר מוליך בהושטת יד פסולה ואינו יכול כו' כצ"ל (ש"מ): ל] (בהולכת רגל) כנדצ"ל מוקף (גל' קה"י):
לענין לחזור ולעשות קא בעי וה"ק הולכה שלא ברגל שמה הולכה לענין שלא חסר עבודת הולכה ואינו צריך לחזור ולעשותה, או לא שמה הולכה והוי לב]
לא] בד"ו דהויא הולכה דהויא עבודה ובד"ו ב' וג' מחקו המגיהים תיבות דהויא הולכה. נ"א דהויא הולכה שלא ברגל עבודה כצ"ל
ממש חיסר עבודת הולכה ואפי' אם עמד כהן צריך לחזור ולעשותה, הלכך פשיט ליה מדיוקא דעומד דומיא דיושב כשר אלמא דשמה הולכה דאי לא
וכ"ה בס"י (צ"ק, ח"נ). ולפנינו תוקן ע"פ בה"ז: לב] מתיבת והוי עד לחזור ולעשותה, חסר בכי"ב וג' ובמ"כ. גם בכי"א מופיע קטע זה על
שמה הולכה היאך עומד דומיא דיושב כשר הרי חסר עבודה. ע"כ: דניידי פורתא. אא"ב דלא נייד אשמועינן דהולכה שלא ברגל שמיה הולכה.
הגליון בצד הדיבור:
אלא אי אמרת דנייד מאי אשמועינן (הר"פ):