כל הזבחים פרק
ראשון
זבחים
טו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הולכה
שלא ברגל מחלוקת ר"ש ורבנן. יש מפרש פירוש אחר
אפשר לתקנה. בין
פז א מיי' פ"א מהל' פסה"מ
שעשאה זר בין שעשאה כהן (ג) אמרינן דאין
א) לקמן לב., ב) לקמן לב. יומא
אבל פירוש הקונטרס עיקר: חטאת העוף דפסלה
מח., ג) לקמן כה. יומא מח.
הלכה כז:
הולכה ופסולה דהא נעשית שלא כהלכתה מיהו יש לה תקנה להחזירה
ירוש' יומא פ"ה ה"א, ד) [עי'
ב מיי' שם הלכה כה:
לאחוריה ולחזור להוליך ברגל או אין לה תקנה: יחזיר לכשר. אלמא
[הזאה] היכי משכחת לה. כיון דמכשיר ר"ש בהולכה שלא ברגל אלא
פח ג מיי' פ"ב שם הלכה ז:
משנה למלך פ"א מהל' פה"מ הל'
פט ד ה מיי' שם פ"א הלכה
כ"ג, ופי"א הלכה א]., ה) כדאיתא
אפשר לתקנה: ונהי נמי כו'. כלומר ואי נמי מפרשת לה דבכשר ז]
ודאי אפכא מסתברא ותלוי הדבר באפשר לבטלה דרחוק מן המזבח
(ד)
❖
❖
כז:
יומא דף נז.
ראשון [שיוליך] לצד המזבח קאמר
הולכה זו [אפשר לבטלה] דאי בעי
הוה שחיט בצד המזבח ולא פסלה בה
וכל שכן ח] דשמעת דהולכת כשר קמא
אפשר לתקונה או לא אפשר לתקונה ת"ש
הגהות הב"ח
שיטה מקובצת
מחשב' אבל שחט קרוב למזבח דהולכה
דהואי שלא ברגל כשרה היא מכל
א)קבל הכשר ונתן לפסול יחזיר לכשר ונהי
זו של הושטת יד לא אפשר לבטלה
מקום ש"מ דכשרה ע"י תקנה:
(א) גמ' מדפריש דם ועד דמטא:
ונהי נמי. כלומר אי ס"ד אי אפשר
נמי דיחזור הכשר ויקבלנו אי סלקא דעתך
(ב) שם לא פליגי (דלא פסלה)
לתקנה הא איפסלא בהולכה
איפסלא. בהולכת כשר ראשונה ט]:
פסלה בה מחשבה ולהכי בחטאת
לא אפשר לתקונה איפסלא לה מי סברת
תא"מ. ונ"ב ס"א דפסלא:
שעשה כבר אלא ש"מ דאפשר לתקנה
מי סברת דקאי זר גואי.
העוף פסלה מחשבה בהזאה מכי נפיק
לצד המזבח
(ג) רש"י ד"ה אפשר וכו' כהן
ולחזור ולעשותה. ותימה הלא [השתא
דקאי זר גואי לא דקאי זר בראי איתמר אמר
דאמרת דאינה הולכה:
איירינן למאן] דאית ליה לא שמיה
עד דמטא למזבח דלא אפשר לבטל
שהקריב הראשון י] בהושטתו לצד
(ד) ד"ה ונהי וכו' ואי נמי
הולכה, ולעיל הוצרכנו לשנויי למאן
עולא אמר ר' יוחנן הולכה שלא ברגל פסולה
המזבח: דקאי זר בראי. (ה) וכשר
דבר זה אבל לאידך דלא תליא באפשר
מפרשת לה דלכשר אחד של
דאית ליה לא שמיה הולכה דיחזיר
אלמא לא אפשר לתקונה איתיביה רב
צד המזבח קאמר דיחזור
לכשר ראשון שנתנה לו וא"כ איך
ולא אפשר אלא הולכה שלא ברגל
שהושיטה לו הרחיקה מן המזבח
א
וכשר דשמעת מינה דהולכת
קאמר ונהי נמי (דיחזיר) [דיחזור]
נחמן לעולא נשפך מן הכלי על הרצפה
לא חשיבא והוי כאילו איתעביד אם
הלכך לאו הולכה הואי לפסול וכי יא]
ב) ב
כשר: (ה) ד"ה דקאי וכו'
הכשר ויקבלנו אי [ס"ד לא] אפשר
הכשר: (ו) ד"ה נשפך וכו'
כן בחטאת העוף נמי כאילו אתעביד
פשטינן יחזור כשר ויטלנו וזר
לתקנה הא איפסלא בהולכה שעשה
ואספו כשר הכא במאי עסקינן כשיצא לחוץ
נתפשט ברצפה ונתקרב:
כבר, אדרבה אי אמרת יחזור הכשר
מצותו ומשני דרחמנא מחשבה כז] זו
מעשה איצטבא הוא דעבד דליכא
לבראי נפיק לגואי לא עייל במקום מדרון
(ז) ד"ה נשפך וכו' בכלי פסול
ויקבלנו ההולכה שעשה כבר כשירה.
הושטת יד המקרבתו למזבח: פסלה .
מחשבה שלימה. ברו"ך:
הס"ד: (ח) ד"ה הא איתעבידא
ואומר ריב"א דה"פ דאי לא שמיה
יב]
איבעית אימא בגומא ואיבעית אימא בסמיכא
וכו' אי אמרת טעמא דר"ש
אלא חטאת העוף דפסלה בה
הולכה היינו כשגמרה כולה שלא ברגל
ואפילו עשאה כהן פוסלת הדם וההיא
משום דלאו הולכה: (ט) ד"ה
עד המזבח אבל היכא שלא גמר יכול
$ ואיכפל תנא לאשמועינן כל הני ועוד אדתני
דפסחים בדניידי וכדשנינן: נשפך מן
מחשבה היכי משכחת לה.
לדברי הפוסל וכו' בתר קמייתא
להיות שתהא כשירה כיון שגומר
❖
באידך פירקין נשפך על הרצפה ואספו
ה"נ זיל בתר קמייתא הס"ד:
אותה ברגל והשתא ניחא (דהק')
ג)
הכלי על הרצפה ואספו כשר. הואיל
אי אמרת בשלמא בהולכה (שלא
[דה"ק מדקתני יחזיר] לכשר א"כ
פסול ליפלוג בדידיה במה דברים אמורים
ונתקבל בכלי. משנה היא בפ' שלישי
ברגל) כח] פליגי אבל בזוטרתי דלא אפשר
מוכח בפשיטות דיש לו תקנה בחזרה
כשיצא לחוץ אבל נכנס לפנים פסול תיובתא
דאפשר לתקנה, (ונהי נמי) דיחזיר
גליון הש"ס בכל הפסולים [לקמן לב.] קס"ד כשנשפך
לבטלה פסלה מחשבה משכחת לה
הכשר אצל המזבח ויקבלנו ויגמור
❖
(ו) ונתפשט ברצפה נתקרב לצד
מיקמי דתיפוק דם משום דדם הנתון
אתמר הולכה שלא ברגל מחלוקת ר"ש ורבנן
גמ' ואיכפל תנא. שבת ה ע"א:
ההולכה ברגל לג] דאי ס"ד אי אפשר
המזבח וקתני כשר ונהי נמי דאמרת
בצואר כנתון בכלי שרת ולא דמי
כו' לד] נהי דאיירינן למ"ד לא שמיה
בהולכה רבתי דכולי עלמא לא פליגי
הולכה היינו דוקא כשגמר כולה עד
דצריך להחזירו לאחוריו ולחזור
לבעיא דרבי אבין בריש דם חטאת
דפסולה כי פליגי בהולכה זוטרתי מחכו עלה
המזבח שלא ברגל אז ודאי אי אמרינן
מוסף רש"י
א]
ולהוליך ברגל מ"מ בתקנתא סגי
(לקמן דף צב:) דאיבעיא ליה אי צואר
דיחזור הכשר לא (שכיח) [שמעינן]
במערבא אלא חטאת העוף דפסולה בה
ואיכפל תנא וכו'. נתעסק
ב]
דאפשר לתקנה אבל (הק' ונהי נמי
לה: כשיצא לחוץ. כשנשפך לא נתפשט
ככלי שרת אי לא אבל אי בזוטרתי לא
התנא וטרח להורות לנו הלכה
שעשה) [אם עשה] שלא ברגל כי אם
מחשבה לר"ש היכי משכחת לה אי דחשיב
לצד המזבח אלא נתפשט להלן מן
פסלה לר' שמעון היכי משכחת לה
בדבר שאינו מצוי כו' (כן פרש"י
מקצת ויחזור הכשר מכאן ואילך
עלה מקמי דליפוק דם לא כלום היא ואי בתר
בב"מ מו.) איכפל. טרח (מנחות
ויגמור ההולכה ברגל אי ס"ד עשה
המזבח ונתרחק: ופרכינן לבראי נפיק
אבל מכל זריקה דעלמא לא קשיא ליה כט]
יב:) בני רבי חייא. יהודה וחזקיה
שלא ברגל רק מקצת הא איפסלא
❖
דנפק דם איתעבידא ליה מצותו מאי
לגואי לא עייל. בתמיה וכי אפשר
אי מיקמי דליפוק דם מן הכלי לאו
ג]
שמן (ע"ז מו.):
באותו מקצת ולא יהיה לו תקנה. והא
דאמרינן לעיל דיחזיר לכשר שנתנו לו
קושיא דלמא מדפריש (א) ועד דמטא למזבח
לדם צלול שישפך ולא יתפשט לכל
כלום הוא ואי בתר דנפק הא
דמשמע דכיון דלא שמיה הולכה
צדדין: במקום מדרון. ומשופע
איתעביד ליה מצותו משום
דהא בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא היה
דצריך להחזיר לכשר הראשון היינו
שינויי נוסחאות
חוץ למזבח: בגומא. שעומד במקומו
משום שגמר כל ההולכה שלא ברגל
[דמדמפריש] ל] ליה עד דמטא לא
מזה ונקטעה ידו של מזה עד שלא הגיע דם
א] דפסלה (כי"מ [בשני הפעמים]
עד צד המזבח (דקאי לה] זר בראי
ולא נתפשט: אי נמי בסמיכא. דם
איתעביד מצותו לא] אבל בהזאה סד"א
ומ"כ). ובכי"צ ליתא תיבה זו כלל:
וכשר שהושיטה לו וכו'): אלמא לא
לאויר המזבח מהו וא"ל [ג פסולה מ"ט]
עבה וקרוב לקרוש: באידך פירקין.
ב] דפסיל (ש"מ): ג] הא
דלא צריך מזבח מידי דהוה אהזאה
אפשר לתקונה. לאו משום דקתני
והזה ונתן בעינן כי אתו רב פפא ורב הונא
איתעבידא מצותו (ש"מ, וכ"ה
פסול קדייק דא"כ בשמעתין דפליגי
בפ' שני: נשפך על הרצפה. מצואר
דפרוכת ובין הבדים דהויא הזאה
ברש"י): ד] בכי"מ וכי"ר
(ר' ינאי ור' חייא אי הולכה) [בני ר'
בריה דרב יהושע מבי רב אמרי היינו חוכא
בהמה ולא נתקבל בכלי: לפלוג
אע"פ שלא נגע. הגה"ה:
(ז)
דפסלה, ועי' רש"י: ה] תיבות
ה) לב]
חייא ור' ינאי בהולכה] שלא ברגל חד
כהן וחזר והוליכו ליתא בכי"מ.
ובהולכה רבתי לא פליגי והא כי פליגי
אמר כשרה וחד אמר פסולה תפשוט
בדידיה. בההיא דפרק שלישי דאיירי
הדרן עלך כל הזבחים
וגי' כי"צ הוליכו זר והחזירו
דר' ינאי אמר פסולה דבהקומץ זוטא
בהולכה רבתי פליגי אלא בהולכה זוטרתי
בקבלת כלי נפלוג בה חילוק לפסול
וחזר והוליכו כהן: ו] בכי"צ
ד)
(דף יג:) אמר ר' ינאי זר שליקט
פוסל, וכן בסמוך. וכ"ה ברש"י
לבונה לו] פסולה משום דהולכה שלא
שפעמים שאף מן הכלי לרצפה פסול יג]
כולי עלמא לא פליגי דלא פסלה כי פליגי בהולכה רבתי הוליכו זר
(ב)
ד]
ובש"מ: ז] דבכשר אחר של צד
ברגל הוי ומדקאמר פסולה ש"מ א"א
אלא מדלא אשכח פסול אלא מצואר
והחזירו כהן ה] וחזר והוליכו פליגי בה בני רבי חייא ור' ינאי חד אמר כשר וחד
המזבח קאמר (*ש"מ וצ"ק). ועי'
לתקנה. אלא ודאי דמפסולה ליכא
ביאורו בס' טה"ק: ח] וכ"ש
למידק הא, דפסולה משמע אם לא
בהמה ש"מ נשפך מן הכלי לא שנא
אמר פסול מר סבר אפשר לתקונה ומר סבר לא אפשר לתקונה הוליכו כהן
ד
דשמעת מינה (ש"מ). והצ"ק
יחזיר הכשר ויתקן, אלא דייק מהא
נפק לבראי ול"ש עייל לגואי כשר:
מוחק כ"ש דשמעת, וגריס
דלמה איצטריך לומר הכא הולכה שלא
והחזירו וחזר והוליכו זר אמר רב שימי בר אשי לדברי המכשיר פסול
ו]
תיובתא. דעולא: מחלוקת ר' שמעון
והולכת כשר קמא כו'. ובס'
ברגל פסולה הא אמרה חדא זימנא
לדברי הפוסל מכשיר רבא אמר אף לדברי הפוסל פסול מאי טעמא דהא צריך
עולת שלמה הגיה וכל שכן דאי
לעיל דלא שמיה הולכה, אלא ודאי בא
ה
ורבנן. דמתני' היא אי הויא עבודה
שמעת כו'. ור"ל דלא מיבעיא אי
להוסיף שפסולה לגמרי דאי אפשר
אי לא לרבי שמעון לא הויא עבודה
נימא דפי' דמתני' יחזיר לכשר
לתקנה: הולכה שלא ברגל
היינו כשר בתרא, דפשיטא דכשר
[מחלוקת ר"ש ורבנן. הך] פלוגתא
דהא קתני יד] מתני' ר' שמעון מכשיר בהילוך דלא פסל בה מחשבה בהולכה שלא ברגל טו] ומשום דלאו הולכה היא: בהולכה רבתי כו'. מסקנא היא
אף בלא תקנה, אלא אפי' אי נימא
דהולכה שלא ברגל חלוקה מהא דלעיל
למילתיה דקמפרש ואומר דכי פליגי ר"ש ורבנן (בהולכה זוטרתא) [בהולכה זוטרתא פליגי ששחט בצד המזבח וזרק דהיינו שלא ברגל אבל בהולכה
דיחזיר לכשר היינו כשר קמא
בשני ענינים דלעיל רצה לומר כגון
מ"מ ש"מ דכשרה ע"י תקנה,
שהיה יכול לעשות ברגל כגון ששחטה
רבתי דהיינו ברגל לא פליגי. ולקמן מותיב לה ממתניתין דשמעינן מינה דבשוחט נמי טז] רחוק מן המזבח מכשיר רבי שמעון מדקתני שאם רצה
עכ"ל: ט] צ"ל ראשון (*ש"מ):
רחוק מהמזבח ודרכה לעשות ברגל,
שוחט בצד המזבח וזורק: מחכו עליה במערבא. [מחייכו עליה] דהאי שמעתא דמוקי טעמא דר"ש בהולכה זוטרתא] ולמימר דלאו הולכה
י] הראשון את הדם (*ש"מ):
והך דהכא מיירי בדרכה שלא ברגל
יא] נ"א לכן (גליון): יב] צ"ל
כגון בהושטה בעלמא ששוחט בצד
היא ואע"פ שאי אפשר לבטלה לזו לאו עבודה היא: אלא חטאת העוף. דקיימא לן בפ' קדשי קדשים (לקמן דף סה.) דפסל בה מחשבה בהזאת
פסולה (ש"מ). אבל בס' טה"ק כ'
המזבח. ועוד דלעיל אמרי' לא שמיה
דמה שהוא עיקר עבודתה דכתיב שם [ויקרא ה] והזה מדם החטאת על קיר וגו' שאוחזה בגופה ומתיז דמה לקיר והך התזה הולכה זוטרתי היא
שבמכוון שינה רש"י מלשון
הולכה ומיפסל וצריך לחזור ולעשותה,
הגמרא, עש"ב: יג] בש"מ נוסף
וכיון דטעמא דר"ש משום דהולכה זוטרא לא פסל בה מחשבה היכי פסל יז] בהך: אי דחשיב עליה מקמי דליפוק דם. דהיינו בהתזתה: הא
אבל הכא כי אמרי' לא שמיה הולכה
וליתני הכי בד"א דאם נתן
אינו לענין דמיפסלא ושיהיה צריך
אמרת לא כלום היא. דהא הולכה זוטרתי היא: ואי בתר שנעקר הדם. וניתז מן הצואר חשיב: הא איתעבידא מצוותיה. דקס"ד
בכלי כשר כשיצא לחוץ אבל
לחזור ולעשותה, אלא לענין דלא
מכי נפק דם גמרה לה עבודת הזאתה ואע"ג דלא מטא דם למזבח אא"ב בהולכה רבתי פליגי וטעמא דר"ש משום דאפשר לבטלה הוא
נכנס לפנים פסול: יד] דקתני
מיפסלא בה מחשבה (מהר"פ):
(כי"י, ד"ו): טו] ברגל קאמר
בהולכה רבתי. ששוחט רחוק מן
הא דחטאת יח] אי אפשר לבטלה אלא אי אמרת (ח) משום טעם דלאו הולכה היא ובשלא ברגל פליגי היכי פסלה בהך הלא אין כאן מחשבה
(*ש"מ): טז] דבשוחט רחוק מן
המזבח כ"ע לא פליגי דפסלה בה
אלא בהולכה שלא ברגל ולר' יוחנן דאמר לעיל [יד:] הולכה שלא ברגל לא שמה הולכה [ולא פסיל בה מחשבה] ליכא למיפרך מהא דכי אמר ר' יוחנן
המזבח נמי כו' (ש"מ): יז] פסיל
מחשבה כיון שהוא עושה ברגל. ואי
בה כהן כצ"ל (ש"מ). נ"א בה כאן
משום דאפשר דשוחט בצד מזבח
הולכה יט] רבתי קאמר שאין דרכה בכך אבל השוחט בצד המזבח כו' וכן חטאת העוף שנמלקת אצל המזבח עיקר הולכתה בכך ומודה בה רבי
(צ"ק): יח] דחטאת העוף
וזורק השתא מיהא כיון ששוחט
יוחנן: ומאי קושיא דלמא מדפריש. דם דפסק לה הולכה מתחלת הזאה וישנה להזאה עד דמטי למזבח וחיילא עלה המחשבה: דהא בעא
(*ש"מ): יט] בהולכה (*ש"מ):
ברחוק למזבח אי אפשר לבטלה. וכ"ת
כ] דהא קתני אבל אפשר (ש"מ,
כי שחט רחוק מן המזבח נמי אפשר
מיניה כו' היה מזה. בחטאת העוף או בחטאות הפנימיות: מהו. מי הויא עבודה בבעל מום ופסולה או לא דאיכא למימר מכי פריש דם
ד"ו). נ"א הא מדקתני (כי"י):
לבטלה ע"י הושטה (מחבירו)
גמרה לה: וא"ל פסולה מ"ט והזה. דחטאת העוף או דחטאות הפנימיות דכתיב בהן הזאה והזה ונתן בעינן הזאה דומיא דנתן דגבי הדדי
כא] וטעמא (כי"י): כב] ורבנן
[לחבירו] וחבירו לחבירו כדאמרינן
ס"ל הא מיהא כצ"ל (צ"ק, ק"נ).
לעיל. הא ליתא דאי עביד הכי מיפסלא
כתיבי והזה מן הדם וגו' ונתן הכהן מן הדם על קרנות וגו' [ויקרא ד] אלמא ישנה להזאה עד שיגיע למזבח: היינו חוכא. הא דמחכו במערבא משום
נ"א והאי מיהא לא ביטל (כי"פ,
כיון שדרכה ברגל: כי פליגי בהולכה
דקשיא להו הכי: ובהולכה רבתי לא פליגי והא כי פליגי כו'. דהא דקתני כ] אפשר שלא בהילוך ש"מ בדהילוך עסקינן וטעם כא] משום שאפשר
ד"ו). וכ"ג בס' טה"ק עש"ב:
זוטרתי. פי' בהושטה כן הוא שיטת
לבטלה הוא והא מיהא לא ביטל: אלא בהולכה זוטרתי כ"ע לא פליגי דפסולה גרסינן. וטעמא משום דא"א לבטל. ומאן דגריס דלא פסלה טעמא
כג] ברגל הס"ד ומה"ד והחזירו
הקונטרס. ולא נהירא חדא דהולכה
כב]
כהן כו' כנדצ"ל: כד] והוליכו
(זאת) זוטרתי [זאת] אינו כהולכה
משום דלאו כלום היא ואין שם הולכה עליה אלא כולה צורך זריקה היא והא לא הוה בדעתיה למחשב אזריקה אלא אהולכה ולא חשיב מידי ופסול
הס"ד ומה"ד כשר (ש"מ, צ"ק):
דלמעלה דלעיל ר"ל ברגל והכא ר"ל
דחטאת העוף כדאוקי מדפריש ועד דמטא למזבח ומשום מחשבת הזאה ולא משום מחשבת הולכה: הוליכו זר. ברגל והחזירו כהן שהעבודה
כה] פוסל כאן דהתם כו' כצ"ל
בהושטה. ועוד קשה דהא במתני'
כג]
(*ש"מ, צ"ק): כו] מכשיר כאן
קתני בהדיא במילתיה דר"ש אפשר
עליו מוטלת וחזר והוליכו כד] כשר והא דתניא לעיל [יד.] זר ואונן בהולכה פסול כשלא הוחזרה: אפשר לתקונה. להולכת פסול ולא דמיא לשאר עבודות
הואיל דאזיל כו', כצ"ל (*צ"ק):
שלא בהילוך אלמא איירי ר"ש בהילוך
דאילו שחיטה וקבלה וזריקה מאחר שנעשו בפסול אי אפשר לחזור ולעשותן בהכשר. וא"ת קבלה נמי יש לתקן כגון שלא קבל הפסול כל הדם ויכול
כז] אחשבה להולכה זו עבודה
והיאך מוקמינן פלוגתיה בהולכה
שלימה (צ"ק). ובטה"ק הקשה
זוטרתי. ואע"ג דבסמוך פריך לה
כשר לחזור ולקבל ההיא ודאי כשרה ובפ' שלישי (לקמן דף לב.) תנן לה אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל וכן בזריקה: הכי גרסינן הוליכו כהן
ע"ז, וגר' בענין אחר ע"ש:
מ"מ יש להתמיה מאי ס"ד. לכך נראה
והחזירו וחזר והוליכו זר: אמר רב שימי לדברי המכשיר. בהוליכו זר והחזירו כהן וחזר והוליכו: פוסל כה]. כיון דהתם מ"ט מכשיר דאזיל
כח] נ"א בהולכה רבתי פליגי
דהולכה זוטרתי נמי איירי ברגל כגון
(גליון): כט] ליה איך פסלה בה
ששחט סמוך למזבח והיה אפשר
בתר בתרייתא ה"נ זיל בתר בתרייתא: לדברי הפוסל. דאזיל בתר הולכה קמייתא מכשיר כו] כיון דאזיל בתר קמייתא : אף לדברי הפוסל.
(ט)
מחשבה אי כצ"ל (ש"מ): ל] צ"ל
לעשות בהושטה ועשה ברגל, ובזו
[שם] פוסל כאן דהא צריך לאמטוייה [מאחר שנתרחק צריך לחזור
ולהביאו לצד מזבח נמצא דהולכה אחרונה לצורך ככל ההולכות]:
דפשיטא ליה (ש"מ וצ"ק). ובצ"ק
פליגי ר"ש ורבנן רבנן סברי הולכה
מוסיף דעד דמטי למזבח לא
שלא ברגל כגון זאת שמה הולכה
הא
איתעביד כו': לא] מצותו
למיפסל בה מחשבה הילכך כי הוליך
דכתיב וזרקו בני אהרן על המזבח (ש"מ): לב] בש"מ נוסף דאמרינן פעמים שלא היה נוגע בה: לג] נר' דצריך להוסיף כאן מ"מ ש"מ ברגל נמי (מעט) [המעט] פסלה בה מחשבה דמאי אמרת הא אפשר לבטלה ולעשות בהושטה גם כי יעשה בהושטה פסלה בה מחשבה דהולכה שלא ברגל
דכשרה ע"י תקנה דאי ס"ד כו': לד] כו' הא אפסלא בהולכה שעשה כבר, נהי דאיירינן כו' כנדצ"ל (עפ"י תוס'): לה] הקטע המוקף
כגון הושטה שמה הולכה למיפסל בה מחשבה ור"ש מכשיר מחשבה בהילוך זה [כיון] דאפשר לבטלה ולעשות בהושטה דאילו היה עושה הושטה שפיר קיים
עשאוהו בד' וילנא דיבור בפנ"ע וציינו בסופו מהר"ף. ובכ"י ליתא: לו] גירסת הספרים שלפנינו 'ליקוט לבונה בזר' (גליון):
מצות הולכה שאינו צריך לחזור ולעשותה וגם לא הוי מיפסל ביה מחשבה דלאו עבודה חשובה היא למיפסל בה מחשבה. וקס"ד השתא דבמתני' ה"ק אפשר
שלא ברגל כיצד כלומר כיצד אמרינן אפשר שלא בהילוך, היה שוחט בצד המזבח והלך מעט דהא אפשר לבטלה ע"י הושטה (מהר"פ): הא איתעבידא מצותו.
תימה תיקשי ליה אכל זריקה היכא פסלא בה מחשבה אי מקמי כו'. ואומר השר מקוצי דהתם משעה שמנענע הדם בכלי לצאת הוי תחילת זריקה מקמי דליפוק דם מן הכלי וניכר לעינים שהדם מנענע ורוצה לצאת. אבל הדם שבצואר העוף אינו נראה לעינים ועד שיצא לחוץ לא הוי התחלת הזאה. ועוד תירץ ריב"א
דבזריקת דמים בעלמא ידע שפיר דפסלה בה מחשבה מדפריש דם עד דמטא למזבח, אבל הזאת חטאת העוף סד"א מדפריש גמרה לה עבודת הזאה מידי דהוה אהזאת פרוכת כו' (יומא דף נז.) (מהר"פ): והא כי פליגי כו'. וא"ת מאי פריך והלא כבר תירצנו לעיל זאת הקושיא דמיירי דאיכא הולכה מעט, וי"ל דמ"מ
פריך שפיר הכא דפשט המשנה משמע דמיירי בשוחט רחוק מן המזבח: אלא בהולכה זוטרתי (כו') [כו"ע לא פליגי דפסלה]. וטעמא משום דלא אפשר לבטלה וגם דרכה בכך. והשתא ניחא דבחטאת העוף פסלה בה מחשבה משום דהוי כהולכה זוטרתי ולא הוצרכו לשנוייא דלעיל (מהר"פ): כי פליגי בהולכה
רבתי. דלר"ש לא פסלה כיון דאפשר [לבטלה] דשוחט בצד המזבח וזורק. דאותה סברא דהשתא מיהא כיון ששוחט ברחוק למזבח אי אפשר לבטלה, לא ס"ל. וקשה לריב"א דלעיל קאמר גבי טבילת אצבע דהויא כהולכה זוטרתי קאמר ר"ש דלא מפגלא אע"ג דלא אפשר (לבטלה) [לבטל] טבילת אצבע. לכך נראה כגירסא
אחרת אלא בהולכה זוטרתי כ"ע לא פליגי דלא פסלה, משום דלאו כלום היא ואין שם הולכה עליה. (ופסולה) [ופסולא] דחטאת העוף מדפריש עד דמטא למזבח ומטעם מחשבת הזאה ולא מטעם מחשבת הולכה. וא"ת מ"מ תקשי מרבנן דקאמרי לעיל דטבילת אצבע מפגלא דהוי הולכה זוטרתי והיכי קאמר הכא דברי
הכל לא פסלה, וי"ל דלעיל היינו למאי דבעי למימר דהולכה (שדרכו) [שלא] ברגל (כבעיין דלעיל דמייתי מעומד דומיא דיושב) דשמה הולכה הלכך כ"ש הולכה זוטרתי דדרכה בכך דשמה הולכה (ופוסלה) [ופוסלת] בה מחשבה. אבל הכא דמסקינן דהולכה שלא ברגל לא שמיה הולכה ה"ה בהולכה זוטרתי (מהר"פ):