טו:
כל הזבחים
שקבלו
דמן פרק
שני
זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
זר
א א מיי' פ"ט מהל' ביאת ואונן. הא דלא
הא צריך לאמטוייה. דקאמרת לאחשובה עבודה
תנא בעל מום ושתויי יין ופרועי ראש יח] משום
מהאי טעם.
א) לעיל יג., ב) [עי' מל"מ
דכתיב בהן חילול בהדיא י): טבול יום. אח"כ תני טמא
מקדש הלכה א והלכה טו:
פי"ג מהל' פסה"מ הלכה ט].,
מחלוקת ר' אליעזר ורבנן (ד) במתני': בחוץ. להלן מן המזבח והכניסו
ב ב מיי' פ"ב שם הלכה ו ז
ג) [שבת קטו: וש"נ].,
בפנים י] לצד המזבח: והוציאו לחוץ. כלומר ריחקו מן המזבח. הנך
וזו ואין צריך לומר זו קתני ומשום דאיכא תרי קראי תני תרוייהו והא
ד) סנהדרין פג. [מנחות ו:],
ופ"ט הלכה טו:
ג ג מיי' פ"ד שם הלכה ד'
ה) [עי' תוס' לקמן כב: ד"ה
חוץ ופנים כולהו בעזרה: הא
צריך לאמטוייה. לכשיחזור יא] ויקריבנו
דלא תני טמא ברישא דניחא ליה למיתני טמא בהדי ערל כדאשכחן
ערל], ו) יומא נח., ז) [עי' תוס'
ופ"ט הלכה טו:
בפרק הערל (יבמות דף ע.) ובחגיגה
לצד המזבח אם תהא אותה הולכה
ד ד מיי' פ"ה מהל' ביאת
לקמן קי. ד"ה מין במינו],
ח) מנחות י. [לקמן כד.],
מקדש הלכה ה [צ"ל פ"ד
במחשבה פסולה : לאו כהילוך הצריך
(דף ד:) ועוד איכא תנא דמרבי ליה
כ)
לאמטוייה אמר ליה רב ירמיה א] לרב אשי הכי
יב]
ט) [לקמן מה: מנחות כה.],
הלכה ד ה] ופ"ט הט"ו:
לעבודה דמי. הואיל ושלא לצורך הוציאו
לערל כי טמא ומיהו סוגיא דגמ' דלא
אמר רב ירמיה מדיפתי הא צריך לאמטוייה
ה ה מיי' פ"י מהל' כלי מקדש
י) [ועי' היטב תוס' מנחות ו.
על חנם הוצרך לחזור ולהכניסו: אי
ד"ה שקמצן], כ) שם ושם ולקמן
כוותיה מדמצרכי ליה תרי קראי וכי
הלכה ד ופ"ט מהל' ביאת
יג]
מחלוקת רבי אליעזר ורבנן דתנן ר"א
א)
(א)
כב:, ל) [ביבמות וחגיגה שם].,
מקדש הלכה ט"ו:
תניא. דמודה בה ר' אליעזר תניא
תימא דאצטריך לערל בקרבן צבור
ו ו מיי' פ"ה מהל' ביאת
מ) ל"מ שם ואיתא לקמן לג:,
אומר המהלך במקום שצריך להלך מחשבה
דאילו טמא שרי דהא יט] כי מרבי
ואין מחלוקת בין ר"א לת"ק יד] אלא
נ) ויקרא יט, ס) לקמן יז:,
מקדש הלכה א ופ"ט
❖
פוסלת מקום שאין צריך להלך אין מחשבה
ע) צ"ק מ"ז, פ) יומא כד.
הט"ו:
אר"ש אבוה קאי ופליג:
ל) ר"ע לערל כי טמא היינו בזב כ]
ז ז מיי' פ"ו שם הלכה ח ופ"ט
פוסלת ואמר רבא הכל מודים קבלו בחוץ
ומצורע דמההוא קרא דריש דכתיב
הלכה ט"ו:
הדרן עלך כל הזבחים
ח ח מיי' פ"ד שם הלכה א
והכניסו בפנים זהו הילוך שצריך להלך קבלו
איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב
הגהות הב"ח
ופ"ט הלכה ט"ו:
בפנים והוציאו לחוץ זהו הילוך שאין צריך
ואותה טומאה לא הותרה בצבור:
כל הזבחים. אונן. כל זמן שלא
ט ט י מיי' פ"ה שם הלכה יז
(א) גמ' מחלוקת רבי אלעזר
אלא למעוטי עובדי כוכבים השתא
ופ"ט הט"ו ועי' א"ח סימן
כצ"ל וכן בסמוך וברש"י:
להלך ב) לא נחלקו אלא כשהכניסו וחזר
נקבר המת: טבול
יום. דשרץ
(ב) במשנה כל הזבחים שקבל
צח סעיף ד:
ציץ לא מרצה. הקשה הרב
י כ מיי' פ"ה שם הלכה יח
והוציאו מר סבר הא צריך לאמטוייה ומ"ס
ודמת ושאר טומאות שלא הוצרכו
דמן זר אונן טבול יום מחוסר
ב]
רבי יום טוב דהכא משמע דהאי בני
ופ"ט הלכה טו:
בגדים מחוסר כפורים שלא
לקרבן: מחוסר כפורים. זב ומצורע
לאו כהילוך הצריך לעבודה דמי איתיביה
ל מיי' פ"ו מהלכות ביאת
רחוץ כצ"ל ואות ו' נמחק ג'
ישראל לא אתא למעוטי עובדי כוכבים
❖
שטבלו והעריב שמשן ולא הביאו
פעמים: (ג) גמ' ומה בעל מום:
מקדש ה"א:
אביי ר"א אומר המהלך מקום שצריך להלך
ולקמן אמרינן בפרק ב"ש (דף מה.)
(ד) רש"י ד"ה הא צריך וכו'
כפרתן: מחוסר בגדים. כהן גדול במתני' הוא הס"ד:
❖
מחשבה פוסלת כיצד קבלו בחוץ והכניסו
קדשי עובדי כוכבים אין חייבין עליהם
ששימש בפחות משמונה וכהן הדיוט
תורה אור השלם
לפנים זהו הילוך שצריך להלך קבלו בפנים
משום נותר דילפינן חילול כא] מטומאה
בפחות מד': ושלא רחץ ידים ורגלים.
1. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו
והוציאו לחוץ זהו הילוך שאין צריך לילך
שינויי נוסחאות
ובטומאה כתיב בני ישראל ולא עובדי
מן הכיור: ערל. כהן שמתו אחיו
וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא
כוכבים ואין לומר דמבני ישראל דכתיב
חזר והכניסו הילוך שצריך להלך הוא
והא
א] בכתה"י ובש"מ רבינא לרב
מחמת מילה : יושב או עומד על גבי
ג]
ה)
יְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר הֵם
אשי: ב] נ"א נוסף וחזר
גבי אכילת קודש בטומאה קדריש שזהו
מַקְדִּשִׁים לִי אֲנִי יְהֹוָה:
א"ל אי תניא תניא:
❖
כלים. שיש חציצה בין רגליו לרצפה.
ג)
והכניסו (גליון), נ"א לא נחלקו
ויקרא כב, ב
פסוק שני לו בפרשת אמור אל הכהנים
וכולהו יליף בגמ' דפסלי בעבודה:
אלא בשהוציאו וחזר והכניסו
הדרן עלך כל הזבחים
דלא משמע הכי בתורת כהנים ובריש
(מ"כ ורא"ט). וכן הגיה המל"מ
גמ'
וינזרו מקדשי וגו'. גבי מקריבים
פי"ג מפסה"מ ה"ט ע"ש. ועי'
מוסף רש"י
תמורה (דף ג.) דמייתי התם בהדיא
כל הזבחים שקבלו דמן זר אונן טבול
בטומאה כתיב דסמיך ליה כל איש
רש"ש ותו"ק דמרש"י משמע
א ב
ג
ד)
(ב)
קרא דוינזרו ועוד דגבי וינזרו כתיב
אונן. שמתו מוטל לפניו,
להדיא דגרס כלפנינו. וע' קר"א:
אשר יקרב מכל זרעכם: (למעוטי
יום ד ומחוסר כפורים ה ומחוסר בגדים ד]
ג] תיבת והא נמחק (ש"מ),
כדאמרינן בשחיטת קדשים בפרק
חילול ולא גבי אכילת קודש בטומאה
מאי) טו] בני ישראל למעוטי מאי.
וההמשך וחזר והכניסו כו' הוא
טבול יום איזהו אונן כל זמן שלא
שלא רחץ ידים ורגלים ערל טמא יושב
וי"ל דקרא דוינזרו מיירי בכל שימוש
ו
ה)ז
ח
ט
ג"כ מדברי ר"א, ומיושב קו'
נקבר (פסחים צ:). ובמכות יז:
קרבן של מי הוא ממעט מלהזהיר כהנים
קר"א. ובכתה"י ודפ"י ופריד הא
פירש"י אונן, יום מיתת מתו.
עומד על גבי כלים על גבי בהמה על גבי
בין בכהן טמא ששימש בין בזר ששימש
ו)י
ז)
על הטומאה: אילימא למעוטי בנות
בלי וא"ו: ד] בפי' המשניות
[וע"ע ברכות טז: ד"ה קסבר.
וגם איירי בכל טומאה בין באכילת
רגלי חברו פסל קבל בשמאל פסל ר"ש
להרמב"ם איתא מחוסר בגדים
ולקמן ק: ד"ה ואחריתה, ועי'
ישראל. קרבן נשים שלא הוזהרו
ח) כ
מכשיר: גמ' זר מנלן דתני לוי דבר אל אהרן
טו"א חגיגה כ' ע"א]: עומד
קודם מחוסר כפורים [וכ"ה
קדשים בטומאה בין בטמא ששימש
כהנים מלהקריבו בטומאה: קרבן
1
על גבי כלים. דתנא דבי ר"י
בד"י], וכן משמע מדפי' הגמ'
ופשיטא ליה דלמעוטי קדשי עובדי
מחוסר בגדים בדף יז ומחוסר
נשים בטומאה קרב. בתמיה וכי יש
הואיל ורצפה מקדשת וכלי שרת
ואל בניו לאמר ה] וינזרו מקדשי בני ישראל
כפורים בדף יט (הגרי"ב).
כוכבים מאכילה בטומאה לחודיה לא
מקדשים, מה כלי שרת לא יהא
כח בקרבן נשים לדחות הטומאה:
וגו' בני ישראל למעוטי מאי אילימא למעוטי
והתוי"ט כתב דהגי' שלנו נר'
דבר חוצץ בינו ובין כלי שרת אף
ו]
אתא דמבני ישראל דכתיב בתריה גבי
אלא למעוטי קרבן עובדי כוכבים.
יותר. ועי' רש"ש: ה] תיבת
רצפה לא יהא דבר חוצץ בינו לבין
נשים קרבן נשים בטומאה קרב אלא למעוטי
ז]
אכילה בטומאה נפקא ואתא למידרש
לאמר ליתא בכל כתה"י ודפה"י,
הרצפה (יומא נח.). ובעירובין קד
עובד כוכבים ששילח עולתו טז] כדתניא
ונשתרבב בטעות: ו] תיבות בני
ע"א גבי מלח ע"ג הכבש פרש"י,
עובדי כוכבים השתא ציץ לא מרצה דאמר
זר מבני ישראל ולא יחללו ובאכילת כב]
בהכל שוחטין (חולין יג:) איש איש
ישראל, ליתא בכי"ר ופרי"ד, וכן
הא קא הוי חציצה בין רגליהם לכבש
מר ובעובדי כוכבים בין בשוגג בין במזיד
טומאה דכתיב הכא לאשמועינן
מחקן הש"מ וע' רש"י: ז] ואלא
וחציצה כי האי גוונא פסולה, דתנן
ט)
לרבות את העובדי כוכבים שנודרים
(כי"צ): ח] נ"א בטומאת הגוף
כל הזבחים וכו' ועומד ע"ג כלי
דכתיב ביה חילול לאגמורי אנותר
לא הורצה בטומאה קרב אלא הכי
קאמר
נדרים ונדבות כישראל: השתא ציץ לא
ח]
:
פסול: עומד ע"ג כלים. עומד
יהא קרב (כי"ק וכ"ה ברש"י)
וא"ת א"כ במכות (דף יד:) מ) ובשבועות
וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו דבי
ט] בנ"א נוסף לימד על זר
על הכלי או ע"ג רגל חבירו פסול
מרצה. על טומאת עולין שבקרבנו
ט]
שעבד שחילל (גליון):
דבעינן לעמוד לשרת ואין זה
(דף ז.) ובפרק הערל (יבמות דף עה.)
רבי ישמעאל תנא אתיא בק"ו מבעל
כגון נטמא הדם או החלב כדרך
עמידה (פסחים סה:) ובעובדי
י] בכתה"י וש"מ בפנים כלומר
אמאי דחק ר' יוחנן כג] אזהרה לאכילת
כוכבים בין בשוגג ובין
קרבו לצד המזבח הס"ד ומה"ד
שמרצה על של ישראל: דאמר מר.
מום מה בעל מום שאוכל אם עבד חילל
ל
(ג)
במזיד. עכו"ם ששלח קרבנו
קיבלו בפנים והוציאו:
קודש בטומאה תיפוק לן מהכא ויש
: לא
במנחות בהקומץ רבה (דף כה.)
יא] בכי"פ שיחזור. נ"א
ונטמא הדם, דאמרינן בפרק אלו
לומר משום דהאי קרא הוי לאו שבכללות דאתא נמי לטמא ששימש
הורצה. דכתיב לרצון להם [שמות כח]
ולא לעובדי כוכבים: בטומאת הגוף
מנחות איש איש מבית ישראל אשר
לאמטויה לחזור ולהכניסה
מיהו קשה בפרק אלו הן הנשרפין (סנהדרין דף פג.) דיליף טמא ששימש
יקריב קרבנו מה ת"ל לרבות את
לצד המזבח לכשיחזור
יהא קרב. בתמיה. והלא [אפילו] אצל קרבן יחיד דישראל לא נדחת:
העכו"ם שנודרין נדרים ונדבות
ויקריבנו למזבח אם תהא כו'
במיתה מחילול חילול מתרומה ופריך לילף חילול חילול מנותר דבכרת
אלא הכי קאמר וינזרו מקדשי. יתרחקו בטומאה מכל קדשים: : יב] בכתה"י פוסלת.
כישראל לא הורצה. דכתיב והיה
יז]
(שמכ"י)
ולא במיתה ומשני חילול דרבים עדיף ולא יחללו מלא יחללו אבל נותר
נ"א פסולה פסול (ש"מ): יג] ועל
על מצחו תמיד לרצון להם ולא
בני ישראל לא יחללו. והזרים אף הם ינזרו כדי שלא יחללום לימד על
חנם (כתה"י): יד] נ"א ות"ק
לעובדי כוכבים (מנחות כה. כה:)
:
כתיב נ) כי את קדש ה' חילל בל' יחיד והשתא אכתי הוה ליה למילף מאכילת
❖
זר שעבד שחילל את הקדשים ופסלם: בעל מום שאוכל. את קדשי
אלא אדר' שמעון קאי ופליג.
טומאה דבכרת דבהאי קרא גופיה ועוד כיון דמחד קרא נפקי נקיש
והס"ד (כי"י). נ"א לת"ק בחזר
קדשים דכתיב (ויקרא כא) מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל:
והכניסו אלא ר' אלעזר
חילול דשימוש לחילול דאכילה ועוד דלקמן שילהי פ' בית שמאי (דף מו.)
אם עבד חילל. דכתיב מום בו ולא יחלל את מקדשי (שם):
אדר"ש אבוה קאי ופליג דר"ש
שיטה מקובצת
אמרינן ולא יחללו בשני חלולין הכתוב מדבר אחד פסול נותר ואחד
קאמר דאין מחשבה פוסלת
אלא כשהכניסו וחזר והוציאו
בהילוך כלל (מלא"ש בשם הרב"א
פסול טומאה ומקשי אהדדי אם כן בנותר נמי איכא חילול דרבים ולא יחללו וי"ל דיליף טמא ששימש במיתה מחילול דכתיב בתרומה גבי מיתה
וחזר והכניסו. ובאותו
ז"ל וע"ש. וכעי"ז בשמכ"י ומ"כ).
ומתו בו כי יחללוהו [ויקרא כב] ופריך נילף כרת מחילול דנותר דכתיב גבי כרת כי את קדש ה' חלל ונכרתה ולכך משני היינו חילול דיחיד אבל לא יחללו
[לפי כי"י דל"ג אבוה אתי שפיר
הולכה אחרונה פליגי. [ו]לאו דוקא
דקרא דוינזרו אע"ג דמיירי בטמא שאכל וגם בנותר ההוא חילול לא כתיב עונש בהדיה. ז"ה עיקר ברו"ך. ועוד י"ל דבהאי קרא דלא
קו' רש"ש ומלה"ר ע"ש]:
הכניסו דמשמע דקבל בחוץ כז] דהא
טו] בכי"י ובד"ו איתא מה
אפי' דקיבל בפנים נמי. אלא לרבותא
יחללו משמע טמא ששימש וזר ששימש ואכילת קודש ונותר ולא ידעינן להי מינייהו נקיש אי לזר דבמיתה או לאכילת קודש ונותר דבכרת לכך
שבסוגריים, אך בכי"פ ליתא, וע'
נקט דכבר עשה הולכה מ"מ הילוך
צריך ג"ש ומיהו קשה לתנא דבי ר' ישמעאל דלא נפקא לן זר מהאי קרא ועוד קשה אדנפקא לן ליה בעל מום ששימש במיתה מטמא ששימש
אות ו: טז] עולתו לעזרה
אחרון חשיב (מהר"פ): קבלו בחוץ.
כד]
(*ש"מ): יז] בטומאתן (כתה"י
האי בחוץ ר"ל בעזרה [ור"ל מן
נילף מאכילת קודש דבכרת וחילול דרבים כה] וקשה לרבינו זצ"ל דלקמן [דף מה.] דיליף דאין חייבין על קדשי עובדי כוכבים על עון דנותר דיליף מחילול
וש"מ): יח] הצ"ק מחק תיבות
המזבח ולחוץ, והיינו רחוק מן
חילול דטומאה דכתיב בני ישראל ולא עובדי כוכבים הלא ההוא קרא גופיה בנותר מישתעי כדתני לוי בשני חילולין הכתוב מדבר ועוד קשה
ופרועי ראש. ואינו מוכרח לפי
המזבח. ובפנים ר"ל בעזרה], ור"ל
המבואר מדבריהם בסוף העמ'
מן המזבח ולפנים, והיינו קרוב
לי מנלן ללוי דדריש שני חילולין חילול נותר וחילול טומאה הלא לוי גופיה בשמעתין מוקי לקרא בשני חילולין אחריני חילול טומאה וחילול
עיי"ש (רש"ש). וכ"כ קר"א ע"ש.
למזבח (מהר"פ ז"ל): אי תניא תניא
זרות י"ל כיון דטומאה וזרות כתיב בקרא אפילו לא כתיב אלא חד חילול ממילא הוה קאי אתרוייהו ותימה לי הא אצטריך חילול לשון רבים
וע"ע טה"ק שהאריך: יט] צ"ל
והדרי בי. ופ"ה אי תניא דמודה
הא (ש"מ): כ] צ"ל כזב (ש"מ):
ר"א, תניא, ואין מחלוקת בין ר"א
לאגמורי מיתה בטמא ששימש פרק הנשרפין (סנהדרין דף פג.). ברו"ך:
כא] חילול חילול כנדצ"ל:
ות"ק אלא אדאבוה קאי ופליג.
אתיא בקל וחומר מבעל מום. מיושב שאוכל לא מצי למילף דמה ליושב שכן פסול לעדות כדקאמר בסמוך וממחוסר בגדים ושלא
כב] ואכילת קודש בטומאה
ומעיקרא ס"ד דת"ק פסיל בהולכה
רחוץ ידים ורגלים נמי דהני לא פסלי אלא מטעם זרות אבל קשה דנילף בק"ו משתויי יין (דלקמן) ופרועי ראש (ועומד על
ס)
ע)
כתיב הכא לאשמועינן דאית
[כה"ג] מדלא מפרש מידי, ור"א בא
ביה חילול לאגמורי כצ"ל
לחלוק עליו, וג' מחלוקות בדבר. ולא
גבי כלים) כו] [וי"ל] דלא קשיא מידי משתויי יין דלקמן [יז:] מפיק שתויי יין דחילל מחוקה חוקה ממחוסר בגדים ומחוסר בגדים לא נפקא לן דחילל
: כג] ר' יוחנן ורשב"ל
ס"ד שבא לפרש דברי רבנן דפליגי
(ש"מ)
אלא מטעם דזרות וזר אכתי לא קמ"ל וגם מפרועי ראש לא קשיא מידי דשילהי פרק שני דסנהדרין (דף כב:) אמרינן דפרועי ראש למיתה
לאשכוחי אזהרה כצ"ל (ש"מ):
עליה דר"ש (מהר"פ ז"ל):ומחוסר
כד] תיבת ליה נמחק (כי"ב):
כפורים. וא"ת מדקאמר מחוסר
גמירי אבל למיחל לא גמירי ואפילו למאן דאמר התם דמחלל היינו משום דאיתקש לשתויי יין דמחלי מטעם זרות וצ"ע אמאי לא יליף
כה] תיבות וחילול דרבים אין
כפורים מחלל עבודה, כ"ש טבו"י
מק"ו דיושב דאינו במיתה וגם זר דאינו במיתה בקבלה לפי פ) שאינה עבודה תמה ומחללי כל שכן פרועי ראש דבמיתה דמחללי. ברו"ך:
להם הבנה, דמאי בעו התוס' בזה
דבעי הערב שמש נמי ומחוסר כפרה.
(עו"ש): כו] תיבות המוקפות
וי"ל דטבו"י מיירי בטבו"י דשרץ
דאין צריך כפרה. וא"ת אמאי נקט טמא, [והא] מדקאמר טבול יום כל שכן טמא. וי"ל הואיל ותני ערל תני טמא דבכל מקום דתני ערל תני טמא נמחקו ע"י צ"ק. ובש"מ גריס ליה עי' בסוף העמ'. ועי' ח"נ מ"ש בזה: כז] ר"ל דלאו דוקא הכניסו וחזר והוציאו דה"ה אם קבל בפנים והוציאו
לחוץ ואח"כ חזר והכניסו ג"כ פליגי (גליון):
כדאשכחן בפרק הערל (יבמות דף ע.) ובהרבה מקומות. וא"ת וטמא דקתני תיפוק [ליה מטעם] שהוא מטמא את הכלי והכלי מטמא את הדם. וי"ל דאיירי
בטמא שרץ שהוא ראשון ואינו מטמא את הכלי. ולא חשיב בעל מום ושתויי יין משום דכתיב בהו חילול בהדיא, בעל מום דכתיב לא יגש ולא יחלל (ויקרא
כא, כג) ושתויי יין דכתיב ולהבדיל בין הקודש ובין החול (שם י, י). אבל פרועי ראש דלא מחיל עבודה לא חשיב דלא חשיב אלא הני דאי עביד חילל. ואפילו למ"ד דמחיל עבודה (תענית יז:) י"ל דלא קתני להו משום דמוזהרים משעת ביאה ולא קתני אלא הני דאינן מוזהרין משעת ביאה. וטמא דחשיב, כשנטמא
בעזרה (מהר"פ): על גבי רגלי חברו. עי' בתוס' לקמן (דף קי. ד"ה מין במינו): וינזרו מקדשי בני ישראל. וה"ק וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו הא אם עבדו יחללו (מהר"פ): אתיא בק"ו מבע"מ [וכו']. וא"ת טמא בקרבן צבור וכה"ג אונן יוכיח דאינן אוכלין ואפ"ה הן עובדין. וי"ל דאיכא למיפרך מה
להנך שכן אינן מוזהרין תאמר בזר שכן מוזהר. דלעולם הוא יודע שיש אזהרה לזר ולא מבעיא ליה [אלא אם] מחלל. וא"ת נילף מיושב דאוכל ואם עבד חילל. וי"ל מה ליושב שכן פסול לעדות. וממחוסר בגדים לא יליף דמחוסר בגדים לא פסול אלא משום זר. ולא יליף משתויי יין ופרוע ראש, דשתויי יין לא
ידעינן אלא ממחוסר בגדים ושלא רחוץ ידיו, ופרועי ראש משתויי יין. א"נ איכא למיפרך שכן מוזהרין בשעת ביאה. וא"ת וליפסל גזלן ק"ו מבע"מ ומה בע"מ שכשר לעדות אם עבד חילל גזלן שפסול לעדות אינו דין שאם עבד חילל. וי"ל משום דאיכא למיפרך מה לבע"מ שכן מוזהר תאמר בגזלן שאינו מוזהר.
(מהר"פ): רש"י ד"ה אם עבד כו' דכתיב כי מום בו. גליון, תימה אמאי לא פי' הכא כדמפיק בפרק [האומר] (אלמנה) בסופו (קידושין סו:) מבריתי שלום כשהוא שלם ולא כשהוא חסר. ונ"ל דעיקר כדפי' הכא, ושלם אצטריך לנודע שהוא בע"מ באמצע [העבודה] דבזה מיירי התם: תוד"ה זר. משום דכתיב
בהן חילול בהדיא. אך ק"ל בשלהי פרקין דלעיל בברייתא דקא חשיב בע"מ, לחשוב שתויי יין ופרועי ראש. אלא ודאי י"ל דלא חשיב פרועי ראש משום [דלא] מחיל עבודה כדאמרי' סוף אלו הן הנשרפין גבי פרועי ראש כי גמירי למיתה לאחולי עבודה מי גמירי. ושתויי יין נמי כיון דלא יליף דמיחל כי אם
ממחוסר בגדים שהוא (טעם) [מטעם] זר ותרוייהו קחשיב, לא חש להזכירו (תוס' חיצוניות. מ"כ): ד"ה אתיא. דהני לא פסלי אלא מטעם זרות. כדאמרי' לקמן אין בגדיהם עליהם אין כהונתן עליהם והו"ל זרים ושלא רחוץ ידים ורגלים גמר חקה חקה ממחוסר בגדים. אבל קשה דנילף משתויי יין ופרועי
ראש ועומד ע"ג כלים ע"כ (תוס' חיצוניות. מ"כ(: