כל הזבחים
שקבלו דמן פרק
שני
זבחים
טז.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
זר
שאינו אוכל כו'. ואין לומר דטמא בקרבן צבור ט) וכהן גדול אונן י)
זר שאינו אוכל.
בקדשי קדשים: שכן עשה בו קרב כמקריב. המום
א) [קידושין כא. וש"נ], ב) עי'
א מיי' פ"ט מהלכות ביאת
❖
מקדש הלכה א:
ירוש' פסחים ספ"ה, יומא פ"ג
פוסל בקרבן כדרך שפוסל בכהן: טמא יוכיח. שלא עשה בו קרב
יוכיח שאינן אוכלין ועובדים דמה להנך שכן אינן מוזהרים
ה"ב, סוטה פ"ז ה"ז, ג) עי'
תאמר בזר דמוזהר: מה לטמא שכן מטמא. לא מצי למיפרך
כמקריב שאין בהמה מקבלת טומאה מחיים כשם שהכהן טמא מחיים
בליקוטים בע"ב ד) [לקמן
קא.] ירוש' פסחים פ"ז ה"ט
שעבד חילל: שמוזהרין. שלא
וכתיב וינזרו ולא יחללו אלמא טמא
שכן עשה בו קריבים
כמקריבים [כדפי' בקונטרס]:
תורה אור השלם
עיי"ש, ה) שם כא כא, ו) גדעון
אף אני אביא
זר שמוזהר כו'.
לעבוד טמא מוינזרו בעל מום ה) מולא
1. וְנִלְווּ עָלֶיךָ וְשָׁמְרוּ אֶת
- שופטים ו כד, מנוח - שם יג
יט, שמואל - ש"א ז ט, ז) עי'
יגש: היכא מוזהר. זר: אי נימא
לכך צריך לטעמא דאזהרה
זר שאינו אוכל אינו דין שאם עבד חילל מה
מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד לְכֹל
צ"ק ועי' ברמב"ן בחומש פרשת
עֲבֹדַת הָאֹהֶל וְזָר לֹא יִקְרַב
מוינזרו. דרשת ג] ליה להאי קרא בני
משום דלא תימא טמא בקרבן צבור
לבעל מום שכן עשה בו קרב כמקריב טמא
שמיני ויקרא י ו, ח) שם ט ז,
במדבר יח, ד
אֲלֵיכֶם:
ט) פסחים עו:, י) לקמן צט.,
ישראל להזהיר זרים כדאמר לעיל:
וכהן גדול אונן יוכיח כדפרישית
2. בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל יְהֹוָה
יוכיח מה לטמא שכן מטמא בעל מום יוכיח
כ) דף כב:, ל) [וע"ע תו' יומא
אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן
חילול בגופיה כתיב. וק"ו למה לך:
ומהאי טעמא נמי צריך לקמן כ) בערל
כה. ד"ה אין], מ) קידושין לב:,
א) וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה
בְּרִית יְהֹוָה לַעֲמֹד לִפְנֵי יְהֹוָה
ה"ג מה להצד כו' שכן לא הותרה
הלכתא גמירי לה דלא אתי בק"ו:
נ) סוטה מא:, ס) דברים רצ,
ד]
טו]
לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד הַיּוֹם
כראי זה הצד השוה שבהן שמוזהרין ואם
ע) [וע"ע תו' יבמות קג. ד"ה
היכן מוזהר. תימה נימא מוהקריבו
דברים י, ח
בבמה. בבמת יחיד (בבמה) בשעת
הַזֶּה:
3. וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא וְלֹא
בין עומד ותו' שבועות ל. ד"ה
עבדו חיללו אף אני אביא זר שהוא מוזהר ואם
היתר הבמות דתנן בפ' בתרא (לקמן
בני אהרן דדרשי' (לקמן דף
מצוה], פ) עי' צ"ק מה שהביא
יְחַלֵּל אֵת מִקְדַּשׁ אֱלֹהָיו כִּי נֵזֶר
עבד חילל מנלן דמוזהר אי מוינזרו חילול
בשם שו"ת אמונת שמואל,
קיג.) הזמן והנותר והטמא שוין בזה
לב.) מקבלה ואילך מצות כהונה מיהו
שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱלֹהָיו עָלָיו אֲנִי
א]
צ) [וע' היטב תו' יומא כה. ד"ה
ויקרא כא, יב
יְהֹוָה:
ובזה ובברייתא תניא (ב) עלה דברים
עדיפא משני לאו גמור מוכל טז] זר לא
בגופיה כתיב ביה אלא מוזר לא יקרב אליכם
1א
אין ותו' סוטה מ: ד"ה והאמר,
4. וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל משֶׁה הֵן
יקרב: הג"ה דלמא שרי בבמה.
ועיין רש"י סנהדרין קא: ד"ה
ששוותה במה קטנה לבמה גדולה דם
איכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן לא
הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת חַטָּאתָם וְאֶת
❖
גמירי כו' הלכה למשה מסיני]:
עֹלָתָם לִפְנֵי יְהֹוָה וַתִּקְרֶאנָה
מתיר ומפגל ומומין תאמר בזר שכשר
והאי דלא חשיב אונן לקמן בסוף
הותרו בבמה לא תימא טמא יוכיח אלא אימא
אֹתִי כָּאֵלֶּה וְאָכַלְתִּי חַטָּאת
בבמה כדתנן התם אלו דברים שבין
מכילתין (דף קיג.) בדברים שבין במה
הַיּוֹם הַיִּיטַב בְּעֵינֵי יְהֹוָה:
❖
אונן יוכיח מה לאונן שכן אסור במעשר [בעל
ויקרא י, יט
הגהות הב"ח
במה גדולה לבמה קטנה וקתני התם
גדולה לבמה קטנה כדחשיב כיהון
מום] יוכיח א)וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ב]
כיהון ובגדי שרת $ וקראי ו) נמי מוכחי
ובגדי שרת דילמא תנא ושייר דשייר
(א) גמ' ומה יושב: (ב) רש"י
הצד השוה שבהן שמוזהרין כו' ה"נ לפרוך מה
נמי יושב: ומה יושב שאוכל.
ד"ה ה"ג מה וכו' תניא עלה.
שיטה מקובצת
בגדעון ומנוח ושמואל שהקריבו בבמה ה]:
נ"ב סוף המסכת וע"ש: (ג) ד"ה
❖
להצד השוה שבהן שכן לא הותרו בבמה
אונן. ילפינן לקמן מקראי אם עבד
כגון במורם מקדשים יז] ל) ובכור:
ומאן לימא לן כו'. דכתיב ומן
קסבר וכו' והן היום הקריבו:
מה ליושב שכן פסול לעדות.
המקדש לא יצא ולא יחלל
מתקיף לה רב סמא בריה דרבא ומאן לימא
חילל: שכן אסור במעשר. דכתיב לא
ודייקינן הא אחר שלא יצא חילל,
אכלתי באוני (דברים כו): אונן מוזהר
צריך ליזהר שלא לדון ע"פ
לן דאונן אסור בבמה דלמא שרי בבמה רב
ודוקא במקדש כדקאמר קרא אבל
גליון הש"ס
שלא יעבוד דכתיב בכהן גדול ומן
עדות דמיושב ובגט אשה צריך ליזהר
בבמה לא. וא"ת והיכי ס"ד הכי
משרשיא אמר אתיא ק"ו מיושב מה יושב
ב)
(א)
[רש"י ד"ה ה"ג מה להצד וכו'
דאונן אסור בבמה והא מן המקדש
המקדש לא יצא ולא יחלל הא אחר
יותר ושמא דיעבד אין לחוש דאמר
שאוכל אם עבד חילל זר שאינו אוכל אינו דין
וקראי נמי מוכחי בגדעון ומנוח
כתיב בקרא, וי"ל דס"ל משום רבותא
שלא יצא חילל: דלמא שרי בבמה.
בירושלמי פ' ד' מיתות [ה"ח] גבי מברך
ושמואל שהקריבו בבמה. עי'
דכהן גדול נקטיה דלא יצא אפילו מן
שאם עבד חילל מה ליושב שכן פסול
ג)
מנחות דף ו ע"ב בתוס' ד"ה וכי
המקדש אבל לעולם ה"ה בבמה.
דגבי אונן כתיב ומן המקדש: יושב
את השם והדיינין עומדין על רגליהם
❖
תימא מבמה וכו']:
וא"ת והא מדלא תני ליה לקמן (דף
לעדות מיושב ת"ח מה לשם יושב שכן פסול
אם עבד חילל.
לקמן ילפינן לה
מיכן לדיינין שקבלו עדות מעומד
קיג.) גבי חילוק דבמה גדולה לקטנה
לעדות שם יושב לא פריך ואם ת"ל פריך
אלמא אסור בבמה, וי"ל דתנא ושייר,
בפירקין [דף כג:]: שכן פסול לעדות.
שדנין על פי עדותן ומשמע התם
וכ"ת מאי שייר דהאי שייר, שייר יושב
מוסף רש"י
אתיא מיושב ומחדא מהנך ויושב דכשר
דאמרי' במס' שבועות (דף ל.) ועמדו
דכי היכי דאין עכובא בישיבת הדיינין
(מהר"פ): אונן מנלן. סנהדרין דף
מה ליושב שכן פסול לעדות.
פ"ד ע"א: מי כתיב הא אחר שלא
בבמה מנלן אמר קרא לעמוד לפני ה'
שני האנשים בעדים הכתוב מדבר:
אע"פ שיש להם לישב מן התורה ה"נ
2
דכתיב כי יקום עד חמס באיש
יצא חילל. וא"ת מאי קאמר, אם
ומשני מיושב תלמיד חכם. הכא ו]
אין עכובא בעמידת העדים אע"פ שיש
לשרתו לפני ה' ולא לפני במה: אונן:
וסמיך ליה ועמדו (שבועות ל.) ומן
איתא דאחר נמי לא חילל הוי ליה
המקדש לא יצא ולא יחלל.
למכתב גבי כהן הדיוט ולא גבי כהן
מייתי לה דכשר לעדות כדאמרי' התם
להם לעמוד מן התורה. הקשה ה"ר
מנלן דכתיב ומן המקדש לא יצא ולא
3
ודרשינן לה במת אביו ואמו שאינו
גדול, וי"ל דאי כתביה גבי כהן הדיוט
(שם) שבית דין חולקים לו כבוד
אפרים כהן גזלן יהא פסול לעבודה
צריך לצאת מקדושתו כלל להיות
הוי אמינא הא כה"ג אם עבד חילל
יחלל הא אחר שלא יצא חילל רבי אלעזר
ומושיבים אותו: [שם יושב]. מצינו ז]
קל וחומר מבעל מום שכשר לעדות
עומד ומקריב, כי לא חילל עבודתו
דמתוך חשיבות הוא נפסל בקל ומחלל
אמר מהכא הן הקריבו אני הקרבתי
בכך, ומינה ילפינן הא כהן הדיוט
העבודה. כך פי' הקונטרס:
4
שם ח] יושב בעלמא שפסול לעדות
ואם עבד חילל ולייתי מבעל מום
שלא יצא חילל (יומא יג:): מי כתיב
קסבר מפני טומאה. שנגעה בה
מכלל דאי אינהו אקריב שפיר אישתרוף
משום שם יושב תאמר בשם זר שאינו
ומחד מהנך ולאו קושיא היא דכיון
הא אחר שלא יצא חילל. מי
נשרפה, ולא הוזכר שם אנינות לענין
כתיב בכהן הדיוט גופיה חילול,
ורבי אלעזר מאי טעמא לא אמר מומן
שריפה. וכ"ת והלא אמת היה שהיו
נפסל לעדות משום שם זרות: שם
דגזלן אינו מוזהר לא אתי מינייהו
מכלל דמכהן גדול דכתיב ביה אונן
אוננין (וי"ל) וא"כ אפילו בלא טומאה
המקדש לא יצא אמר לך מי כתיב הא אחר
יושב לא פריך.
הואיל וההוא יושב
כדפרישית לעיל:
אינו מחלל הוא דקא אתי (סנהדרין
היתה נשרפת. [וי"ל] דאה"נ שהיו
מיושב תלמיד חכם. א"כ הא
פג: פד.): מפני טומאה
אוננין אבל מכל מקום בשביל זה לא
ת"ח דמייתי מיניה לק"ו כשר לעדות:
שלא יצא חילל ואידך מ"ט לא אמר מהן
נשרפה. שנגע בה טומאה
היתה בשריפה, דקסבר כמ"ד אנינות
ומחד מהנך. אונן או טמא או בעל
דאמרי' (שבועות דף ל:)
הקריבו קסבר מפני טומאה נשרפה דבי רבי
בחטאת של שעיר ראש חדש
לילה לאו דאורייתא הלכך נהי דלא
ד)
שקרבה בו ביום שהוקם המשכן
היו יכולים לאוכלה כל היום בשביל
מום: ויושב דכשר בבמה מנא לן.
דתלמיד חכם לא ליזל אסהודי לקמיה
ישמעאל תנא אתיא
בק"ו מבעל מום ומה
בראש חדש ניסן, והוא היה שמיני
אנינות מ"מ בלילה היו יכולים
דלא נפרך שכן לא הותרו בבמה דהא
דזוטר מיניה לאו משום דצריך לעמוד
למלואים, ושלשה שעירים קרבו בו
לאוכלה דהוא נאכל ליום ולילה, ואי
ביום, שעיר נחשון ושעיר ראש חדש
מדשבקיה רב משרשיא לקל וחומר
אלא משום זילותא דהא אי אזיל
מחמת ההקרבה שהיתה באנינות
ושעיר שבא לשעה, כדכתיב קחו
משום הכי לא מיפסלא, ומפני מה
דלעיל דאונן וטמא ובעל מום ונקט יושב משום הני ט] פירכי שבקיה דלא
לאסהודי (מנפשיה) יח] מעיד מיושב ותו דאמרינן בפרק שבועת העדות
שעיר עזים לחטאת, ושל ראש חדש
שרפוה מפני שאירעה בה טומאה
משכחת היתר בבמה בהדיא לחד מינייהו הכא מנליה: לעמוד לפני ה'.
(שם) הני מילי לממונא אבל לאיסורא ילך להעיד אין חכמה ואין תבונה
נשרפה כדאמרינן לקמן (לקמן
בתוך כך באונס ולא היו יכולים
❖
קא.):
לאוכלה גם בלילה. וכן הא דקאמר
במקדש הוא דבעי' עמידה: אונן מנלן. דפסול כדקתני מתני': ומן
לנגד ה' ותימה בסנהדרין (יט.) דאמרו לו לינאי עמוד על רגליך ויעידו
אהרן ותקראנה אותי כאלה שגם אני
המקדש וגו'. לעיל מיניה כתיב לאביו ולאמו לא יטמא ובכהן גדול משתעי
בך והא מלך עדיף מתלמיד חכם דמלך אין יכול למחול על כבודו
(היתה) [הייתי] אונן הייטב בעיני ה'
אם היינו אוכלים אותה ביום שהיו
שינויי נוסחאות
וסמיך ליה ומן המקדש וגו' כלומר אף ביום שמתו אביו ואמו אין צריך
ותלמיד חכם יכול למחול וי"ל דלא דמי דטעמא דמחיל תלמיד חכם
אוננים על אחיהם וגם אני אונן, הלכך
לצאת מן המקדש אלא עומד ומקריב ולא יחלל שאין הקדשים מתחללין
משום דתורה דידיה היא אבל מלך כתיב שתהא אימתו עליך אין
א] נ"א היכן מוזהר אילימא
לא אכלוה דאונן אסור בקדשים כל
מוינזרו (*ש"מ וכ"ה ברש"י
היום, ופנחס נמי לא היה יכול לאוכלה
בכך הא הדיוט שלא יצא ועבד חילל: הן הקריבו. הן היום הקריבו
זה שלו אלא של אחרים ואין יכול למחול מ) זה ולגבי מצות יכול
ותוס'): ב] זה כו' הצד כצ"ל
דפנחס לא נתכהן עד שהרג לזמרי,
וגו'. מתשובתו של אהרן אתה לומד מה אמר לו משה מדוע לא אכלתם
למחול דאם מוחל על כבודו בשביל כך לא יניח שלא תהא
נ)
יט]
: ג] דדרשת ליה להאי בני
ובלילה היו יכולים לאכול אי לאו מפני
(ש"מ)
ישראל כצ"ל והשאר נמחק
כו' שמא בניך הקריבוה באנינות שהיו אוננים על נדב ואביהוא
אימתו עליך ועוד יש לומר דעובדא דינאי דיני נפשות הוה ובדיני
טומאה שאירעה. והשתא ר"ל הן
ז)
(ש"מ): ד] הותרו (כי"פ):
היום בניחותא, והא דקאמר הן היום
ופסלתיה י] ולכך נשרפה אמר לו אהרן וכי הן הקריבו והלא הדיוטות
נפשות אפילו תלמיד חכם עומד ואם תאמר היכי גמר מיושב
ה] בש"מ נוסף שהיו זרים:
אינו כמו הן הקריבו ובא לומר וכי
תלמיד חכם מה ליושב תלמיד חכם שכן פסול לחליצה דחליצה
הן ופסולין לעבודה אני הקרבתי שאמרת לי ועשה את קרבן העם וגו'
ו] תיבת הכא נמחק (ש"מ). נ"א
ח)
הם הקריבו, אלא הן כמו הנה וה"ק
התם (גליון): ז] כלומר מצינו
הן הקריבו היום אותם שהיה לו
ואני כהן גדול ומקריב אונן מכלל דאי אינהו אקרוב דשפיר אשתרוף
בעי מעומד כדאמר שילהי מצות חליצה (יבמות קו.) בתי עמודי וטעמא
: ח] מצינו ביושב.
ליקרב ביום כלומר והלא היינו
(ש"מ, כי"י)
ולא היה משה אומר להם מדוע לא אכלתם: מי כתיב הא אחר
משום דכתיב ועמד ואמר ומיהו כ] טעמא על כרחין דחליצה מעומד
וכן להלן במקום בשם זר גריס
אסורים לאכול בקדשים עד הערב
בזר (כתה"י): ט] הך פירכא כצ"ל
מחמת אנינות שאסור בקדשים ולא
כו'. דלמא אחר נמי לא חילל ובדידיה איצטריך ליה למישרייה דלא
לאו משום ועמד ואמר דמי כתיב ויעמד ויאמר כדדייק פ' בתרא
(ש"מ): י] ופסלוה (*ש"מ)
:
מחמת הקרבה, ומה ששרפוה מפני
תימא מתוך חישובו יא] וקדושתו יתירא הוא פסול אונן: קסבר מפני
דמועד קטן (דף כא.) גבי קריעה אלמא טעמא משום דהוי כמו דין
יא] חשיבותו (ש"מ): יב] צ"ל
הטומאה שאירעה. וא"ת אם כן למה
ואנו (גליון): יג] לאכול בקדשים
דחיק לתרץ מפני הטומאה נשרפה
טומאה. שנגע בה נשרפה ולא הוזכר שם אנינות לענין הקרבה והן (ג)
ויכול תלמיד חכם לישב ובדיעבד כא] אם חלצה מיושב כשרה תדע
(כי"פ): יד] צ"ל ובתוך (ש"מ):
[שלא] הוזכר בפסוק, לימא לעולם
הקריבו ה"ק הן היום הלא עדיין יום הוא והיינו יב] אסורין בקדשים יג]
דהא תניא חלצה בין עומד בין יושב בין מוטה כשרה ואי מקרא
טו] צ"ל ולא (צ"ק): טז] מוזר לא
מפני אנינות נשרפה וקסבר אנינות
יקרב כצ"ל (ש"מ): יז] מקדשים
לילה דאורייתא, והן הקריבו בניחותא
לאכול עד הערב ומתוך יד] כך אירע בה טומאה באונס. ואיכא תנאי
דועמד ואמר בעינן מעומד אם כן ליהוי עכובא מקרא דככה אלא
קלים ובכור דאי בשאר קדשים
כמו הנה הקריבו כדפי', ולא תידוק
דפליגי לקמן (דף קא.) בהא חד אמר מפני טומאה נשרפה וחד אמר
מטעם דין הוי כדפרישית ובספרי ס) דדריש עומד מקרא דועמד ואמר
שאינם נאכלים אלא בעזרה הא
מכלל דאינהו הקריבו וכו', וי"ל דא"כ
מפני אנינות נשרפה שלא היו יכולין לאוכלה אפילו לערב דקסבר
אסמכתא הוא : הגה"ה ואם תאמר מה ליושב שכן אסור
ע)
אסור לישב בעזרה. א"נ אפילו
[מאי] היום דקאמר, דע"כ ר"ל היום
בקדשי קדשים איירי וצורך
ממש לאפוקי לילה או לומר היום
אנינות לילה נמי אסור ואפילו נקבר המת ולפי שלא היו לה אוכלין
בעזרה כדאמר (יומא דף כה.) אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית
קרבן שאני דכתיב למשחה
שהיה יום שמיני למילואים ועבודת
נשרפה וכדר' יוחנן בן ברוקה דאמר בפסחים (דף פב.) גבי נטמאו
דוד ושמא אינו מן התורה תדע דאי דאורייתא אמאי צריך קרא
נתתיו לך ודרשינן לקמן כדרך
היום בכהן גדול, דהא משום אכילת
שהשרים אוכלים אותה כצ"ל
אנינות לא קאמר, דאסור בין ביום
בעלים של פסח אף זה ישרף מיד שאין לו אוכלין ואין טעון עבור צורה:
לקמן (דף כג:) ליושב למצוה תיפוק ליה דאפילו בלאו עבודה
. ועי' פסקי תוס': יח] עי'
ובין בלילה. [ועוד הא נפקא] לן
(ש"מ)
אין ישיבה ומיהו פ) איצטריך קרא לעובד בהשתחוואה צ): מדכתיב בתר הכי ואכלתי חטאת
שאינו
טה"ק שמקיים הגירסא:
קסבר מפני טומאה נשרפה. הוה מצי למימר כדבסמוך לתנא דבי רבי ישמעאל דקסבר מפני אנינות נשרפה והן הקריבו אתי לאזהרה
יט] כבודו מפני המקום כצ"ל
היום דאנינות לילה לאו דאורייתא,
: כ] ומיהו דלמא טעמא
הלכך צריך לומר דמפני אנינות לילה
(ש"מ)
דחליצה כצ"ל והשאר נמחק
לא שרפוה אלא מפני שאירעה בה
(ש"מ): כא] מתיבת ובדיעבד עד תיבת הגה"ה, מוקף בש"מ בחצאי לבנה: כב] השלמת הדברים נמצא בש"מ בקטע הקודם ע"ש: טומאה, ור"ל הן היום הלא יום הוא ואנינות יום אסור בקדשים ולכך לא אכלנוה ביום ובתוך כך בא הטומאה ולכך שרפוה. אבל למ"ד מפני אנינות
נשרפה מיירי קרא לענין הקרבת אנינות, והן היום בתמיה וכי הן הקריבו, ומתשובתו של אהרן אתה למד מה אמר לו משה מדוע לא אכלתם וגו' שמא
בניך הקריבו באנינות שהיו אוננים ופסלוה ולכך נשרפה, ואמר ליה אהרן וכי הם הקריבו שהן הדיוטים ומחללין עבודה כשהן אוננים, אני הקרבתי שאני כהן גדול ומותר לשמש באנינות, ולכך קאמר הן היום הקריבו כלומר היום (שהן) [שהוא] שמיני למילואים והעבודה הובררה בי כמו שאמרת לי קרב אל
המזבח, והאמת מפני אנינות נשרפה שלא היו לה אוכלים דקסבר אנינות לילה דאורייתא היא: מפני טומאה נשרפה. וקשה דמשמע דאם לא היתה טומאה היתה נאכלת, והלא הם היו אוננים ואונן אסור בקדשים, וי"ל דהיו יכולים לאכול בלילה וקסבר דאנינות לילה אינו אלא מדרבנן. ומיהו קשה היאך אנו
יכולים לומר דבשביל טומאה נשרפה, הא משמע מקרא בפירוש דמפני אנינות נשרפה מדכתיב ותקראנה אותי כאלה. [וי"ל דהטומאה] אירעה להם בערב והיינו דקאמר אהרן היום לא היינו יכולים לאכול בשביל האנינות, אבל בלילה היה פשוט לו למשה שלא היו יכולים לאכול בשביל הטומאה והיה שואל למה
לא אכלו ביום באנינות כמו שאכלו את המנחה, ואהרן אמר לו ואכלתי חטאת היום כלומר אם אמרו בקדשי שעה יאמרו בקדשי דורות. וא"ת דנהי נמי מפני טומאה נשרפה מ"מ אין אנו יכולים למחוק את הפסוק (דמשמע הן) [דהן] הקריבו דמשמע הא אי קריבו אינהו שפיר אישתרוף, וי"ל דס"ל דהן הקריבו
אינו בתמיה אלא הן [כמו] הנה ובניחותא, כלומר הן עדיין היה יום (בזרקו) [בזריקת] דמה והיינו אסורים לאכול בקדשים עד הערב ובתוך כך אירעה טומאה. ועוד יש מפרשים [הן הקריבו בתמיה] כלומר אני הקרבתי, [ולא] משום דאם הקריבו אותו בניו שיהיה פסול, אלא היה אומר לו האמת ותקראנה
אותי כאלה שהיו בניו אוננים וגם אני הייתי אונן כמו כן ולכך לא אכלנוה דאונן אסור בקדשים, ובלילה היינו יכולים לאכול לולי מפני הטומאה שאירעה בה. וא"ת למה דחק עצמו לומר כו' כב] דא"כ מאי היום דקאמר דמשמע דוקא יום, בשלמא אי אמרינן מפני הטומאה נשרפה היינו דקאמר היום כלומר עדיין
יום הוא ואנינות יום אסור בקדשים ובשביל כך לא אכלנו ובתוך כך באה הטומאה ונגעה בו, אבל אי מפני אנינות נשרפה אין אנו יכולים ליישב [היום דקאמר] כך דכי קאמר מפני אנינות נשרפה ר"ל ולא היה בו דבר אחר רק מפני אנינות ובשביל כך הניחו לאכול אפילו בלילה. וא"ת ואידך דקאמר מפני אנינות
נשרפה היאך מפרש [להן הקריבו], וי"ל דדריש ליה הכי וכי הם הקריבו בתמיה. ומתשובתו של אהרן וכו' כב] (תוס' בסגנון אחר): תוד"ה מה ליושב כו'. משמע מהכא דיושב פסול לעדות וא"כ צריך כו' דכי היכי דאין כו' ה"נ אין עיכובא בעמידת העדים כיון דתרוייהו מחד קרא נפקא. לכך י"ל דפריך הכי
מה ליושב שכן פסול לעדות לכתחלה (מהר"פ): ד"ה מיושב. ובספרי דדריש עומד מקרא וכו' אסמכתא הוא. אבל מכל מקום קשה דאיכא למיפרך מה ליושב ת"ח שכן פסול לכתחלה הואיל והוא פריך מלכתחלה כדפי' לעיל (מהר"פ):