כל הזבחים פרק ראשון זבחים
תורה אור ג:
מסורת הש"ס
ז) שכן חולקין אוהלים. פי' בקונטרס שכן דרך בני אדם לחלוק
אם הציל. המחיצה במת החמור באהל המת
שהמחיצה מפסקת
א) לקמן מו:, ב) [לקמן ז. איתא
1. וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת קָדְשֵׁי בְּנֵי
רבא וכצ"ל ועי' זבחים ט:
אהלים במחיצה הילכך אהל אחרינא הוא אבל תנור אין דרך
וכלים שמעבר השני טהורין דכתיב (במדבר יט) כל אשר באהל יטמא
יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יָרִימוּ
ומנחות ג: ותוס' זבחים ז. ד"ה
ויקרא כב, טו
לַיהֹוָה:
והני לאו בההוא אהל נינהו: שכן חולקין. דרך בני אדם לחלוק
לחלקו משמע לפירושו דפליגי אף בתנור שחצצו בנסרים או ביריעות
אמר רבא], ג) [שם], ד) לקמן
2. וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ
ד: ז. ח. פסחים סב., ה) לקמן
אוהלין במחיצה הלכך אהל אחרינא הוא: תציל בכלי חרס. [בתמיה.
ובתורת כהנים משמע דבכוורת פחותה ופקוקה ומשולשלת לאויר
הַחַטָּאת וְשָׁחַט אֹתָהּ לְחַטָּאת
ז., ו) חולין כה., ז) הגה"ה,
בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת
תנור דוקא פליגי ולא כשחצצו בנסרים
שאין חולקין כלי חרס] במחיצות הלכך
ח) תו"כ פרש' ז ה"ח-י,
ויקרא ד, לג
הָעֹלָה:
❖
ט) מהרש"ק, י) ב"ק פ"ו ה"ב:
תוכו קרינא ביה: התינח לרבנן.
3. וְאֶת כָּל חֶלְבּוֹ יַקְטִיר
וטעמא משום דכוורת שיש לה ד'
אם הציל במת חמור שכן חלוקה באוהלין א]
הַמִּזְבֵּחָה כְּחֵלֶב זֶבַח הַשְּׁלָמִים
מחיצות חייצא דדמי לכלי ולכך מטהר
דאמרי מחיצה לא מצלא איתא לדרב
תציל בכלי חרש הקל שאין חלוקין באוהלין
ב]
וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ
❖
אבל מחיצה אחת בתנור מודה ר'
דאמר דלאו מיניה לא מחריב ביה:
ויקרא ד, כו
הגהות הב"ח
וְנִסְלַח לוֹ:
התינח לרבנן לרבי אליעזר מאי איכא למימר
אלא לר' אליעזר מאי איכא למימר.
אליעזר דלא חייצא וטמא והכי איתא
(א) גמ' שמחוייב כפרה כמותו:
ר' אליעזר קל וחומר קאמר אי הכי התם ג]
❖
לימא דרב תנאי היא: ר' אליעזר
בפרשת ויהי ביום השמיני גבי תוכו
ח)
(ב) שם דלאו מינה לא:
שינויי נוסחאות
נמי לימא קל וחומר קדשים מחללין קדשים
קל וחומר קאמר. לעולם בעלמא ר'
ולא תוך תוכו כיצד חבית שנתנוה
א] בכתבי היד וברש"י שכן
חולין לא כל שכן אלא טעמא דרב כרבי
בתנור ופיה למעלה מן התנור
כו'
אליעזר כרב סבירא ליה כגון חולין
חולקין אוהלין: ב] נ"א שאין
גליון הש"ס
אלעזר דאמר רבי אלעזר מאי טעמא
:
חולקין בכלי חרס (שם ובגליון)
מיכן אמרו כוורת שהיא פחותה כו'
וקדשים אבל לענין מחיצה מקל וחומר
ד] א)
ג] צ"ל הכא (צ"ק): ד] נ"א אלעא
גמ' חבירו דומיא דידיה. עיין
❖
דרב ולא יחללו את קדשי בני ישראל את
ור' אליעזר אומר מצלת אמר ר'
יליף כיון דבמת החמור מצלא קל
1
דאמר רבי אלעא. כ"ה בכתה"י
חולין דף לב ע"א תוס' ד"ה אבל:
ובילקוט, וכ"ה בכל דפוסים
אליעזר אם הצילה במת חמור לא
וחומר לכלי חרס הקל שהשרץ קל
אשר ירימו לה' ה] קדשים מחללין קדשים ואין
הראשונים בגמרא וברש"י.
מן המת: הכי גרסינן אלא טעמא
תציל בכלי חרס הקל אמרו לו אם
חולין מחללין קדשים אלמא אתא קרא אפקיה
והצ"ק הגיה כלפנינו מהא דלקמן
מוסף רש"י
דרב כר' אלעזר ולא יחללו את
הצילה במת חמור מקום שהמחיצה
מו ע"ב אבל בכל כתה"י גם שם
מקל וחומר הכא נמי ליתי תוכו לפקיה
הוא ר' אילעא (דק"ס): ה] תיבות
ולא יחללו את קדשי בני
קדשי. הכי דריש ליה אין דבר אחר
מצלת תציל בכלי חרס הקל שאין
את אשר ירימו לה' נמחק
ישראל. אין דבר אחר מחלל את
מק"ו האי תוכו מיבעי ליה לאוכלין שגיבלן
מחיצה מצלת משמע דשכן חולקים
מחלל את קדשי בני ישראל ט] וגזירת
(ש"מ), וכן בכי"מ ובגמ' לקמן מו
קדשים אלא מי מחללו קדשים
בטיט והכניסן לאויר תנור סד"א הואיל
ע"ב ליתא. ואמנם עי' רש"ש
מחללין קדשים, כדנפקא לן (לקמן
הכתוב היא: ופרכינן אלמא. לר'
אהלים דאמרו לו דשמעתין היינו נמי
ועפ"י דבריו הגיר' שלפנינו היא
ה.) דבמחשבה שלא לשמו מתחללים
ובנגיעה לא מטמא באוירו נמי לא מטמו
פירושו דאמרו לו דתורת כהנים לכך
אלעזר דבעית לאוקמה לדרב אליביה
ו]
בדקדוק, וכן איתא בכי"צ: ו] נ"א
מושחט אותה לחטאת (לקמן
מטמו (כי"צ): ז] ס"א רבא, והוא
מו:) חטאת ששחטה לשם
[קמ"ל] ורבנן הנך לא צריכי קרא: רב יוסף
נראה לרבינו הקדוש לפרש הכי אם
אתא קרא דלא יחללו ואפקיה מק"ו
הנוסח הנכון כדמוכח מלקמן דף
חטאת. כגון חטאת חלב שנשחטה
דהוה לן למידרש קדשים מחללין
הציל כוורת פחותה ופקוקה באהל המת
בר אמי רמי שינוי קודש אשינוי בעלים ומשני
ז' ע"א וע"ש בתד"ה אמר רבא.
לשם חטאת דם: כשרה. ועלתה
וה"ט דלא רמי מדרב לעיל בע"א
לו: לשם עולה פסולה. פסולה
קדשים כו' י]: ה"נ ליתי תוכו. קרא
שכן חולקין אהלים פירוש שכן מחיצה
מי אמר רב חטאת ששחטה לשם חטאת
ב)
ז]
שחטה לשם עולה פסולה לשם
לגמרי כדתנן חוץ מן הפסח
אחת המפסקת מצלת תאמר בכלי
יתירא דדרשינן לקמן תוכו ולא תוך
חולין כשרה אדרב דהכא (דק"ס).
והחטאת (לקמן ז.): ארבעה תוכו
כשירה לשם עולה פסולה אלמא דלאו מינה
חרס שתחוץ כוורת שאין חולקין אהלים
תוכו (וקאמרת מקרא למידק
וכ"ג התוס' לעיל ע"א ד"ה
כתיבי. תרי תוכו ובכל חד הוה
מחריב בה דמינה לא מחריב בה והאמר רב
ורמינהו. ועי' מסה"ש: ח] נ"א
מצי למיכתב תוך וכתב תוכו: חד
ז]
פי' שמחיצה אחת המפסקת בתנור
למידרש תוכו ולא תוך תוכו) יא] וקאמרת
וחד תוכו, ותיבת אידך נמחק.
לגופיה. תוך האמור לטמא
ג) חטאת ששחטה על מי שמחוייב חטאת
אינה חוצצת אלמא בתנור שחצצו לא
מסברא דלא ממעט אלא תוך כלי
(כתי"י. וכ"ה ברש"י): ט] בני
לגופיה אתא שיטמא הכלי כל
פסולה על מי שמחוייב עולה כשרה אלמא
אוכלין ומשקין שבאוירו אע"פ שלא
ישראל אלא מי מחללו,
פליגי והא דמסיים בתורת כהנים בתר
אחר אבל מחיצה דלאו בת מיניה לית
נגע: וחד לגזירה שוה. ללמוד
קדשים מחללין קדשים כו'
דבר מינה מחריב בה דלאו מינה לא מחריב
הכי וקתני יח] בלשון שמועתינו שאמר
ליה לאיחרוביה אי לאו משום קל
וגזרת הכתוב היא. כנדצ"ל
על הכלי שיקבל טומאה מן האויר
(עפ"י רש"י לקמן מו:): י] חולין
אע"פ שלא נגע בו השרץ כדאמרינן
בה ומשני התם ושחט אותה לחטאת אמר
לו ר' יוחנן בן נורי ט) [אם הציל אוהלים
וחומר ואמאי אמרת קל וחומר ליתי
❖
2
לא כל שכן, כצ"ל ותיבת כו'
נאמר תוכו לטמא כו' (חולין כה.):
מיד אוהלים במת חמור שכן
תוכו וליפקיה דמדמעט תוך תוכו מכלל
רחמנא והרי חטאת לשם חטאת נשחטה
נמחק (ש"מ): יא] בש"מ ובה"ז
מוחקים התיבות שבסוגריים, וכן
דתוכו לעולם טמא דאי מחיצה
חולקים אוהלים יצילו אוהלים מיד
הכא וכפר עליו כתיב עליו ולא על חבירו
ד)
3
בכתה"י ליתא. אבל בצ"ק גריס לה
ליקוטים
(בעלמא) מצלא למה לי קרא
אוהלים בשרץ שכן אין חולקים כלי
במעט תיקון וכצ"ל וכיון
$ חבירו דומיא דידיה שמחוייב כפרה
למעוטי תוך תוכו השתא תוכו מציל
חרס אמר רבי יוסי אמרתי לר' יוחנן
דמפקא מקרא למידק תוכו
אפילו כלי שטף מציל. פי' לא
בן נורי] תמיה אני אם קיבל ממך כמותה רב חביבא רמי שינוי בעלים
ולא תוך תוכו משמע מסברא
מיבעיא אם הפנימי של חרס
(א)
תוך תוכו מבעיא והאי שבעבר
דלא ממעט אלא תוך כלי אחר
שאין האוכלין שבתוכו כאילו
אתוך תוכו ומשני ומי אמר רב חטאת
ה)
ז]
המחיצה תוכו הוא לרב דהאמרת דלאו
רבי אליעזר תשובה מפני שהוא הנדון
כו': יב] ס"א דוקא, ותיבת דלא
עומדין באויר החיצון, שהרי אף
נמחק (גליון): יג] הנך אוכלין
ששחטה על מי שמחוייב [חטאת פסולה על
הפנימי כיון שהוא של חרס יש
מיניה לא מחריב ביה: אמר לך ר'
פירש ר"ש שגם שם פליג ר'
שגיבלן בטיט, כצ"ל (ש"מ).
לו תורת אויר, אלא אפילו הוא
מי שמחוייב] עולה כשירה אלמא דמינה
אלעזר האי תוכו. דאתי למעוטי
אליעזר ועל זה צ"ע ונראה לי ברוך
[ובכת"י ובד' וילנא הועתק זה
כלי שטף שאין לו תורת אויר
שלא במקומו]: יד] ס"א הנך
מציל. וזה יותר מחוור מפירוש
תוך תוכו ובעית למידק מיניה מחיצה
גם מהכא משמע בפירוש יט]
מחריב בה לאו מינה לא מחריב בה והתניא
❖
ו)
(ב)
מיניה דתוכו נינהו (כי"פ, ד"ו,
רש"י ז"ל. (חי' הר"ן חולין דף כה.)
לא מצלא: מיבעי ליה לאוכלין
דחולקים אהלים דקאמר ר' יוחנן בן
תוכו ולא תוך תוכו אפילו כלי שטף מציל
ובש"מ ד"ה ורבנן): טו] עליו עליו
ולא כצ"ל (ש"מ): טז] בכתה"י
שגיבלן. וחיפן בטיט סביב שאין
נורי היינו מחיצה של תנור ועל
ומשני ארבעה תוכו כתיבי (תוכו) תוך
ו)
רבא. וראה אות ז: יז] תיבת כו'
שיטה מקובצת (המשך)
זה אמר לו רבי יוסי הלא גם שם
השרץ יכול ליגע בהן והכניסן לאויר
נמחק (ש"מ): יח] תיבת וקתני
תוכו תוך תוכו חד לגופיה וחד לגזירה שוה
נמחק (ש"מ): יט] צ"ל דפירוש
פליג רבי אליעזר והשתא פירכא
התנור והני הוא דאיתרבו לטומאה
אני אם קבל ר"א התשובה, כלומר
חד תוכו של זה ולא תוכו של אחר אידך ח] תוכו
(ש"מ): כ] במקצת ספרי תורת
דגם מדינא אתיא מחיצה ופליג ר"א
דאמרו לו ופירכא דר' יוחנן בן נורי
מדרשא דלא תוך תוכו הוא כדקאמרת
כהנים, כצ"ל (ש"מ): כא] צ"ל
אף במחיצה. ועי"ל דא"נ מודה ר"א
ולא תוך תוכו ואפילו כלי שטף מציל:
הכל אחד אלא דמר אמר בהאי
תוך תוכו הוא דמציל אבל הקפת טיט
רש"י (מעיל שמואל, ד"ו רפ"ט):
במחיצה פריך שפיר לר"א דפליג
כב] מוכחא כי נמחק (ש"מ):
בכוורת מאי איכא למימר, דיש לנו
לישנא ומר אמר בהאי לישנא ואין
לא מיחרבא ביה לבטולי שם תוכו
כג] הוי פירושו מחיצה
לעשות חולין אצל קדשים ככוורת
להפך הגירסא כמו שיש [מקצת כ] ספר] בתורת כהנים ולגרוס באמרו
דלאו מיניה כה"ג לא מחריב ביה דס"ד אמינא הואיל וא"א
המפסקת בתנור כנדצ"ל:
אצל תנור וא"כ כיון דכוורת מצילה
כד] צ"ל מודה (ש"מ): כה] נדצ"ל
ג"כ משום דאינה כלי היא לפי שהיא
לו שכן חולקים אהלים ולפרש כפי' ר"ש כא] ועל ר' יוחנן בן נורי נגרוס
להם ליטמא במגע שרץ לא נטמאו נמי מתורת אויר כלי חרס קמ"ל
ליתי תוכו ומפיק מק"ו
פחותה אלמא לאו מינה מחריב בה
שכן מחיצה מצלת ועל זה יתיישב ר' יוסי שאומר הלא הוא הנדון אין
מיעוטא דלא יב] תוך תוכו הוא (דאמר) דלא מטמא אבל הני מיטמו
דבשביל אוכלין וכו' (גליון).
וגבי חולין נמי ל"ש. והא דקאמר
ונראה לפי"ז דגם תיבת דהנך
לעיל עשו חולין וכו' כמחיצה אצל
לומר כן שהרי בתוספתא דמסכת כלים י) מוכחא כי כב] ליכא מילתא
ומיהו מחיצה אע"ג דלאו מיניה הוא אתא ק"ו ורבייה לאיחרובי
❖
שבסמוך נמחק:
תנור ר"ל כאותו שמפורש בברייתא
ביה: ורבנן הני. אוכלין יג] לא צריכי קרא הך וי"ו יתירא דדריש
דאמרו לו כלל כי אם דברי ר' יוחנן בן נורי שכן חולקין אהלים
אצל מחיצה וזהו כוורת. והא דנקט
ועלה א"ר יוסי הלא הוא הנדון והתם אין לשנות הגירסא כיון דאמרו
לקמן למעוטי תוך תוכו ואיתרבו הנך יד] [דלאו] מיניה נינהו לא
מחיצה משום דברישא הוא. וא"ת
היא גופא מנא לך דאדרבה נדמה
שיטה מקובצת
לו לא איירי התם ש"מ דחולקין אהלים הוי פירושן כג] גבי כלי חרס
איצטריך קרא לרבויינהו דהני מתוך נפקי דהא בתוך נינהו ומהיכא
חולין וכו' למחיצה ממש דהכל מודים
מחיצה המפסקת בתנור כמו פירכא דמחיצה [מצלת] דאמרו
לו
תיתי לך לטהרינהו והא דקאמר הואיל ובנגיעה לא מטמאו לאו איריא
אם הצילה במת החמור. פירש"י
דלא מצלא. וי"ל דליכא לדמויי כלל
מחיצה המפסקת דכתיב כל
למחיצה דמחיצה לא דמיא כלל דלא
היא לטהרינהו מדין אויר: שינוי קודש. חטאת לשם עולה: שינוי
ששניהן סוברין שרבי אליעזר הודה כד] [במחיצה] גבי תנור ועל זה
אשר באהל דוקא. ונראה דאכוורת
שייך בה תוך כלל אבל חולין דמו קצת
בעלים.
אמר ר' יוסי הוא הנדון גם שם פליג ר"א. ברו"ך:
חטאת ראובן ששחט לשם שמעון להתכפר בה שמעון
קאי דמצלת באהל המת מטעם
לקדשים דהאי בהמה והאי בהמה.
הכא
צמיד פתיל כשהיא פקוקה בקש
אבל כוורת פקוקה שייך בה קצת תוך
נמי נימא קל וחומר קדשים מחללין קדשים כו'. יש
דקי"ל [לקמן] [ד:] דפסולה דכתיב לכפר עליו טו] ולא על חבירו: חטאת
במקום שנפחתה וכגון שפיה חוץ
דדמיא לכלי קצת ולכך איכא לדמויי
ששחטה לשם חטאת.
תימה דעד השתא אסיקנא איפכא מתוך הסברא דאדרבה
חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם והא
לחולין אצל קדשים (תוס' טוך): הכא
לאהל או כגון שגם פיה מוקף
צמיד פתיל (תוס' טוך): שכן חולקין
נמי ליתי תוכו לפקיה מק"ו. עי'
מילתא לקמן בפירקין (דף ז.): והאמר רב טז]. בשינוי בעלים חטאת
בשביל שהם קדשים ומינה לכך מחריב בה אבל חולין דלאו בר מינה
בהשמטות בסוף המסכת: ורבנן
אהלים. משמע שכן חילוק מחיצה
לא מחריב. ונראה לפרש דעביד קל וחומר משום דמה קדשים שאין
ראובן ששחטה להתכפר בה שמעון אם שמעון מחוייב חטאת (הוה)
מועילה באהלים להציל תאמר בכלי
הנך לא צריכי קרא. פ"ה האי וי"ו
חרס דלא. וקשה דהא הוא הדין
יתירא דדריש לקמן למעוטי תוך
מחללין כגון בשוחט חטאת סתם וכסבור שהיא עולה דכשירה ואפ"ה
פסולה אבל אם מחוייב עולה ולא חטאת כשרה אלמא לאו מיניה לאו
והיא התשובה דבמחיצה נמי פליגי
תוכו ואתרבו הנך מיניה דתוכו נינהו
מחריב ביה: התם. שינוי קודש נפקא לן [לפסולא מושחט] אותה
מחללין קדשים בשוחט לשם עולה, חולין שמחללין כגון בכסבור שהן
כדפירש"י. אלא נראה כפרש"י ז"ל
לא איצטריך [קרא לרבויינהו] דהני
חולין דאמר בסוף בית שמאי (לקמן דף מו:) משום חולין פסולה לא
לחטאת שתהא שחיטה לשם חטאת וכאן הרי חטאת לשם חטאת נשחטה:
שכן חולקין אהלים כלומר שכן דרך
מתוך נפקי דהא בתוך נינהו. ואי
בני אדם לחלוק אהלים כו'. וא"ת
משום דאמרת הואיל ובנגיעה לא
כל שכן שמחללין קדשים בשוחטן לשם חולין: לא יחללו את קדשי
הכא. בשינוי בעלים פסולה נפקא לן מעליו ולא על חבירו והילכך
וכי בדרך בני אדם תליא מילתא.
מטמא, לאו מילתא היא דאין לדמות
בני ישראל. אע"ג דהאי קרא כתיב בטבל ובתרומה כדמוכח לקמן
חבירו דומיא דידיה דבר מיניה הוא דמחריב ביה לבטולי שמיה:
ור"י מפרש דאה"נ דכי אמר רחמנא
נגיעה לאויר הילכך הא דאיצטריך
כל אשר באהל יטמא ולא מה שבאהל
תוך תוכו לגלויי דתוכו טמא אפי'
ארבעה תוכו כתיבי. כיצד תוכו תרי זימני ודרוש תוך ודרוש תוכו דהוה
(דף יא:) בגמרא דשמעון אחי עזריה דילמא קדשי מיותר קדריש
אחריני זהו לפי דרך בני אדם.
בהפסקה היינו להפסקה דמחיצה
מצי למיכתב אל תוך וכתיב תוכו למיעוטא וכן בחבירו: חד לגופיה.
דהוה מצי למיכתב ולא יחללו את אשר ירימו:
וא"ת התינח מחיצה דליכא למילף
וכוורת, לאפוקי מק"ו דר"א. וא"ת
שרץ ממת כדאמרי' שכן חולקים
לרבנן למה לי האי טעמא תיפוק ליה
שיטמא [אוכלין] מאוירן: וחד לג"ש. שיטמא שרץ את הכלי ואע"פ
אהלים אבל כוורת פקוקה המצלת
דאינהו פרכי ליה (לקמן) לר' אליעזר
שלא נגע כו' יז] כדיליף ליה בהכל שוחטין (חולין דף כד:) נאמר תוכו ליטמא ונאמר תוכו לטמא: ולא תוכו של אחר. למעוטי כלי שטף מטומאת
במת מטעם צמיד פתיל ולא מטעם
כדקאמרי רבנן לעיל שכן חולקין
מחיצה, א"כ נילף שרץ ממת מק"ו
אהלים. ויש לומר למאי דפרישית
אויר אא"כ נגע: וחד תוכו ולא תוך תוכו. כדפרישית לעיל וע"כ עיקר קרא לכלי שטף אתא דאי למעוטי כלי חרס שבתוך התנור ופיו למעלה
ואמאי פליגי רבנן בכוורת. וי"ל דכיון
לעיל ניחא דאיכא תנא דקאמר לא
מפי התנור שיציל על האוכלין שבתוכו למה לי וי"ו יתירא למעוטי לכתוב כל אשר [בתוך] יטמא ומהיכא תיתי לטמויי אוכלים שבפנימי
דלענין מחיצה נדחה הק"ו דשרץ
קיבל ר"א התשובה ונשאר הק"ו.
הא לאו תוכו נינהו אלא ללמד על כלי שטף שאף הוא יציל דלא תימא דלאו מיניה לאו מחריב ביה הילכך גזירת הכתוב היא:
ממת תו ליכא למילף בכוורת דאיכא
ולפירוש השני נאמר דלדברי רבי
למפרך מה למת שכן מחיצה מצלת.
אליעזר קאמרי רבנן כלומר לדבריך
כך יש לפרש לפי שיטת הקונטרס
נמי דאית לך הק"ו לייתי תוכו כה]
בשביל אוכלין שגבלן בטיט דהנך לא צריכי קרא. (תוס' טוך): ארבעה תוכו כתיבי. כיצד, תוכו כתיב תרי זימני ודרשינן תוכו, דהוי מצי למכתב אל תוך
דפי' דרבנן פליגי בין בכוורת בין במחיצה. מיהו קשה דבת"כ משמע דר"א בר פלוגתייהו דרבנן לא פליג במחיצה, דקתני במלתייהו דרבנן אמרו לו אם
וכתב תוכו למעוטי, וכן בחבירו, חד לגופיה שיטמא מאוירו וחד לגזירה שוה שיטמא שרץ את הכלי אף על פי שלא נגע בו כדיליף לה בהכל שוחטין
הצילה במת החמור שכן מחיצה מצלת כו', משמע דבמחיצה כ"ע מודו דלא מצלא בכלי חרס. לכך נ"ל דאה"נ דבמחיצה מודו כ"ע ושכן חולקין אהלים
ר"ל שכן מועיל חילוק אהלים דמצלת מחיצה גבי מת מה שאין כן בשרץ דכ"ע מודו והיינו כי הא דתורת כהנים. וק"ו דר"א ה"ק אם הצילה במת
(חולין כד:) נאמר תוכו ליטמא ונאמר תוכו לטמא כו' ולא תוכו של אחר למעוטי כלי שטף מטומאת אויר אלא אם כן נגע, וחד תוכו (כדפי' לעיל)
ולא תוך תוכו [כדפי' לעיל], ולמעוטי אפילו כלי שטף אתא על כרחך דאי למעוטי כלי חרס שבתוך התנור ופיו למעלה מפי התנור שמציל על האוכלין
החמור מטעם מוקף צמיד פתיל, ואכוורת קאי דוקא. ותימה לר"א מחיצה גופה נילף מהאי דינא ק"ו ממת לשרץ. וצ"ל דפשיטא ליה דליכא למילף
מחיצה מק"ו לפי שדרך בני אדם לחלוק אהלים כמו שפי' רבינו יחיאל נ"ע זה תירוץ נוכל לומר מבחוץ (תוס' טוך): התינח לרבנן. דאמרי מחיצה לא
שבתוכו למה לי למעוטי, לכתוב כל אשר בתוך יטמא ומהיכא תיתי לטמויי אוכלין שבפנימי הא לאו תוכו נינהו דפשיטא דמינה (ד)מחריב בה, אלא ללמד
על כלי שטף שאף הוא יציל דלא [תימא] דלאו מינה לא מחריב בה (תוס' טוך): רש"י ד"ה ה"ג אלא וכו'. והיינו טעמא דגרסינן אלא, משום דהשתא
מצלא איתא לרב דאמר דלאו מינה לא מחריב בה, אלא לר"א וכו', לימא דרב תנאי היא וכו'. כך פי' הקונטרס. וקשה לפי מה שפי' לפי שיטת ת"כ
לא צריכנא להא שינויא דלעיל דעשו חולין כמחיצה דאפילו אם באת לדמות חולין לכלי שטף מ"מ ניחא משום דגבי חולין אצל קדשים גלי קרא ולכך לא
דר"א מודה במחיצה א"כ מאי פריך לר"א. וי"ל דקפריך משום דאיכא תנאי בת"כ דפליגי דאמרי דפליג ר"א במחיצה נמי, דקתני התם אמר ר"י תמה
ילפינן מהתם. ומהאי טעמא ניחא בין לר"א ובין לרבנן (תוס' טוך):