כל הזבחים
שקבלו
דמן
פרק שני
זבחים
יז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דאיכא ה] למיפרך הכי כו'. יש ו] לדון (א) כו' ויש להחליף ולא נדע איזה
יא א מיי' פ"ב מהלכות ביאת
דהני ק"ו סתרי אהדדי מה שאין כן בהנהו והטעם יט] כמו שפירש
א) סנהדרין פג:, ב) [ע' תו'
❖
מקדש הלכה ו:
לקמן כח: ד"ה מסתברא],
נדרוש הלכך כל חדא תיקו בדוכתה ככתיבתה סתם כשהותרה אנינות
בקונט' משום דנכתבו הכתובים סתם דכשהותרה אנינות לכ"ג סתם
ג) פסחים צ:,
ד) [וע' היטב
לכ"ג סתם בין ביחיד בין בצבור הותרה וכשנאסרה להדיוט בין ביחיד
בין ביחיד בין בצבור הותרה וכשנאסרה להדיוט בין ביחיד בין בצבור
תו' מנחות סב: ד"ה ויהיו ודף
נט. ד"ה ונתת וחולין כג: ד"ה
בין בצבור נאסרה וכשהותרה טומאה בצבור הותרה אף לכהן הדיוט
נאסרה וכשהותרה טומאה לצבור הותרה אף לכהן הדיוט וכשנאסרה
תורה אור השלם
ותהא], ה) ויקרא כב ז, ו) דף
וכשנאסרה בקרבן יחיד נאסרה אף
בקרבן יחיד נאסרה אף לכ"ג ואם
יט:, ז) עי' בחדושי מהרש"א
1. קְדשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא
בסנהדרין פג: ועיין צ"ק, ח) ושם
לכ"ג: קדושים יהיו. גבי טומאה
במה שלא חלקן כ] הכתובים נדון לחלק
אלא איכא למיפרך הכי ואיכא למיפרך הכי
יְחַלְּלוּ שֵׁם אֱלֹהֵיהֶם כִּי אֶת
❖
ד"ה ואי.
אִשֵּׁי יְהֹוָה לֶחֶם אֱלֹהֵיהֶם הֵם
כתיב באמור ולא יחללו וגו' כי את
על ידי ק"ו אמאי פשיטא בהאי טפי
כל חדא וחדא תיקו בדוכתיה: טבול יום:
א
מַקְרִיבִם וְהָיוּ קֹדֶשׁ:
אשי ה' לחם וגו' בחילול קדשים
מבהאי דיש לדרוש חלוף ולהחליף את
ויקרא כא, ו
מנלן א) דתניא רבי סימאי אומר רמז לטבול
2. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו
הגהות הב"ח
הכתוב מדבר: דנפקא ליה מוינזרו.
כולן הלכך אמרינן כל חדא וחדא
יום שאם עבד חילל מנין ת"ל 1קדושים יהיו
וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא
תיקום ד) בדוכתיה : טבול יום
דכתיב ביה חילול: ונימא תנהו
(א) רש"י ד"ה דאיכא וכו' יש
כא]
יְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר הֵם
ולא יחללו אם אינו ענין לטמא דנפיק
לדון כך ויש: (ב) ד"ה למה לי
מנא לן. תימה תיפוק לי מדכתיב גבי
ענין וכו'. דמינייהו סליק לא יקרחו
מַקְדִּשִׁים לִי אֲנִי יְהֹוָה:
❖
וכו' לקמן דף יט ע"ב וכי
ויקרא כב, ב
2 מוינזרו תנהו ענין לטבול יום אימא תנהו
❖
קרחה וסמיך ליה קדושים יהיו: אלא
טבול יום ה) ובא השמש וטהר מכלל שהוא
מיבעי וכו' קמיבעיא ליה הס"ד:
ענין לקורח קרחה ולמשחית פאת זקן טבול
לא גרס ז]: טבול יום דאם עבד
טמא כדדריש לקמן ו) מחוסר כפורים
מדכתיב וטהרה מכלל שהיא טמאה מוסף רש"י
במיתה. שינויא הוא כלומר לא
יום דאם עבד במיתה מנא לן דגמר חילול
שינויי נוסחאות
דנפיק מוינזרו. גבי מקריבים
ותירץ ה"ר חיים דגבי טבול יום איכא
מצית למיתני ח] תנהו ענין לקורח
חילול מתרומה דפסיל בתרומה מחיל
ב)
א] צ"ל פוסל וכן להלן פוסלים
בטומאה כתיב, דסמיך ליה כל איש
❖
למידרש וטהר טהר יומא כב] כדדרשינן
קרחה דמיתה גבי טבול יום שעבד ט]
עבודה דלא פסיל בתרומה לא מחיל עבודה
בתרומה (ש"מ): ב] נ"א תרוייהו
אשר יקרב מכל זרעכם (לעיל טו:):
ילפינן לה בסנהדרין באלו הן
בשמעתא קמייתא דברכות (דף ב:)
לא אתו מיניה (כי"ב וג'): ג] נ"א
אמר רבה למה לי דכתב רחמנא טמא
חדא מחדא (כי"מ ורא"ט):
הנשרפין (דף פג:) וגמר י] חילול חילול
אבל וטהרה לא שייך למידרש הכי
ד] ליה טומאתו כצ"ל (שמכ"י.
וטבול יום ומחוסר כפורים צריכי דאי כתב
שיטה מקובצת
מתרומה ומחילול דהאי קרא יליף
ואע"ג דבפ' הערל (יבמות עד:) דרשי'
וכ"ה ברש"י): ה] צ"ל איכא
רחמנא טמא שכן מטמא בטבול יום מחוסר
(ש"מ): ו] כלומר יש לדרוש
כל חדא וחדא תיקו בדוכתיה.
לה נאמר כאן חילול ונאמר בטמא
וטהרה כג] לטבולת כד] יום ארוך ההיא
ולהחליף ולא נדע כצ"ל (צ"ק):
כלומר אם באת לחלק בכתובים
כפורים לא אתי מיניה שכן פסול בתרומה
וטבול יום שאכלו תרומה חילול ומתו
מחוסרת כפרה היא ועל ידי מכלל
א]
ז] גרס וה"ג טבול יום כו'
ולומר דלא מיירי בכל ענין א"כ
במיתה מנא לן, ושנויא הוא
תעשה קלים וחמורים להוציא מהם
במחוסר כפורים טבול יום לא אתי מיניה
בו כי יחללוהו מה להלן במיתה כו'
שהיא טמאה לא אתי מיניה טבול יום
ב]
כו' כצ"ל והד"א (*שמכ"י):
דברים שאינם, אלא ודאי אין להוציא
גרידא ומיהו קשה דאיכא קרא
והלכך הואיל והאי קרא לג"ש מתרומה
שכן מחוסר מעשה מחדא לא אתי תיתי חדא
ח] בד"ו למיתביה. ובש"מ לא
ולגרוע על המפורש בכתובים, והא
ג]
מצית לאוקמי באם אינו ענין
אתא ולא מפרש ביה במאי קאי לא
אחרינא בקדשים לא יאכל עד אשר
דשרי רחמנא אונן [בכה"ג] אין לחלק
מתרתי בהי לא לכתוב רחמנא לא
לקורח כו': ט] שעבד מינה
בין קרבן צבור בין קרבן יחיד וכשאסר
תתנהו ענין אלא לפסולין לתרומה יא]
יטהר דמוקמינן בפרק הערל (שם)
ילפינן כצ"ל (ש"מ): י] צ"ל דגמר
לכתוב
במחוסר כפורים ותיתי מהנך מה
רחמנא אונן כהן הדיוט בכל ענין
דילפי' מיניה דפסול בתרומה מחיל
בזב בעל שתי ראיות דלאו בר קרבן
(ש"מ): יא] בש"מ נוסף היינו
אסרו בין בקרבן יחיד בין בקרבן
להנך
שכן פסולים בתרומה אלא לא
טבול יום: יב] עבודה ומינה
צבור, וקרבן צבור דשרי רחמנא
עבודה יב] כו': למה לי דכתב רחמנא
הוא ולענין תרומה ונימא מכלל
דלא פסיל בתרומה לא מחיל
[בטומאה] בין בכהן גדול ובין בכהן
לכתוב
רחמנא בטבול יום ותיתי מהנך
טמא וטבול יום כו'.
אטמא לא
שהוא טמא ויש לומר דרבי סימאי
עבודה כצ"ל ותיבת כו' נמחק
הדיוט, וכשאסר רחמנא קרבן יחיד
דמאי
פרכת מה להנך שכן מחוסרים
(ש"מ): יג] לטמא הוא דילפינן
בטומאה בין בכהן גדול ובין בכהן
קמיבעיא ליה דאי לאו כתב טמא לא
דדריש הכא טבול יום מקרא אחרינא
כצ"ל (ש"מ): יד] ביה (ש"מ):
הדיוט כל חד וחד בדוכתיה (מהר"פ):
מעשה
סוף סוף קלישא לה טומאתן
הוה אתי לן חד מנייהו שיחלל עבודה
סבר לה כתנא [דפליג התם אתנא]
ד]
טו] קמיבעיא ליה כצ"ל. ומה"ד
כל חדא וחדא. עיין מנחות דף נט
ה"ג במחוסר (ש"מ):
ע"א [תוד"ה ונתת], ודף סב ע"ב
דהא טבול יום באם אינו ענין לטמא יג]
דבי רבי ישמעאל דמוקי ליה התם
[תוד"ה ויהיו]: דפסיל בתרומה
טז] מחוסר מעשה דשמשא
ילפינן ואי לא הוה כתב טמא בוינזרו הוה אוקימנא לקדושים יהיו
בזב בעל שלש ראיות ומאי עד אשר יטהר עד דמייתי כפרה ומיהו
ממילא ערבא וטמא ליכא כו'
כו'. תימה הרי (טבול יום) [מחוסר
כצ"ל (ש"מ). ועי' טה"ק:
כיפורים] דלא פסיל בתרומה ומחיל
קשה דגבי נגיעת כה] כלי כתיב [ויקרא יא] במים יובא וטמא עד הערב
בטמא וכן מחוסר כפורים נמי לא כתב בה יד] חילול אלא מדאיקרי טמא
יז] בש"מ נוסף לענין קדשים:
העבודה, וי"ל דלא קאמר דכל דלא
ילפינן ליה לקמן (ב) וכי מיבעי ליה לרבה טבול יום ומחוסר כפורים
וטהר [מכלל שהוא טמא] כו] וצריך לומר דאי לאו קרא דר' סימאי
יח] להצד וכו' מינייהו כמי
פסיל לא מחיל העבודה, דאה"נ דאם
קמיבעיא : במחוסר כפורים טבול יום לא אתי מיניה שכן מחוסר
שאינו כצ"ל (שמכ"י):
דהכא דדריש טבול יום מולא יחללו לא הוה דרשינן מחוסר כפרה
נוכל להוכיח מפסוק דמחלל עבודה
טו]
יט] שהטעם כאן כמו כצ"ל
שפיר ניחא אע"ג דלא פסיל בתרומה,
מעשה. הבאת קרבן. תאמר בטבול יום שאינו מחוסר טז] הבאת קרבן
מוטהרה מכלל שהיא טמאה ולא טבול יום מוטהר מכלל שהוא טמא
. ובמעיל שמואל תיקן
אבל הכא ה"ק לא ידעינן במאי מיירי
(ש"מ)
ושימשא ממילא ערבא בטמא ליכא למימר דלא אתיא מיני' דהא איהו
משום דקלישא טומאתייהו אבל מכיון דאשכחן קרא בהדיא לטבול יום
ג)
ועי"ל שהטעם כמו: כ] חלקו
קרא רק באם אינו ענין הלכך לית לן
(כ"ה ברש"י): כא] בש"מ נוסף
לאוקמי ולא יחללו רק במאן דפסיל
נמי מחוסר טבילה ועוד דטמא לא קמיבעיא ליה מדלא קאמר בסיפא
ואע"ג דקלישא טומאתיה תו דרשינן שפיר מוטהרה מחוסר כפרה
ככתיבתה סתם. והוא עפ"י
בתרומה כיון דנפקא לן שזה שבא
דמילתא לא לכתוב טמא ותיתי מהנך דתו לא הוה ליה לשנויי עלה מידי:
ותימה כז] במים יובא וטמא הלא מפורש בהדיא לטבול יום דאיקרי
רש"י: כב] בש"מ נוסף ולא קאי
באם אינו ענין (זה) [הוי] במיתה
וטהר אגברא: כג] צ"ל טהרה
מחילול חילול דתרומה, ולא בקורח
קלישא ליה טומאתו. דמחוסר כפורים יז] שהרי העריב שמשו ותו ליכא
טמא וי"ל דצריך קרא גבי עבודה דלא כח] יחללו דשמעתין וגבי אכילת
(פ"מ ורש"ש), והיינו קרא
קרחה דלא פסיל בתרומה ואע"ג דלא
פירכא דמה הצד יח] דהוה ליה חד מינייהו נמי שאינו מחוסר מעשה:
תרומה וקדשים קרא אחרינא בפרק הערל (שם) ולא ילפינן מהדדי אבל
דבמלאת ימי טהרה: כד] לטבול
סליק [אלא] מיניה (מהר"פ):
ה"ג למה לי דכתב רחמנא טבול
יום שהיא טבולת יום ארוך
וטהרה דכתיב גבי יולדת דרשינן כט] מיניה מחוסר כפורים דאסור
קסבר
וכו' כפרה נמי היא כו' כצ"ל
יום ומחוסר כפורים. ול"ג טמא,
בקדשים פרק הערל וגבי דמחלל עבודה לקמן בפרקין [יט:] דאשה כשרה לשחוט קדשים כדתנן ריש כל הפסולין [לקמן לא:] א"כ שייך בה חילול עבודה
(ש"מ): כה] ס"א תרומה בכלי
דאי לא כתיב טמא כו' [ככתוב ברש"י
(ש"מ): כו] המוקף ליתא בס"י
ד"ה למה לי] (מהר"פ): סוף סוף
ותימה דגבי זב וזבה ובעל קרי ושכבת זרע כתיבי כמה פעמים [ויקרא טו] ורחץ במים וטמא עד הערב אלמא טבול יום איקרי טמא בין לעבודה
בתוס' סנהדרין. ובש"מ הוסיפו.
קלישא כו'. ותימה דלעיל קאמר
בין לקדשים דקראי סתמא כתיבי ואיקרי טמא לכל מילי ועוד קשה דבפ' שלשה מינין (נזיר מה.) ובפ' אלו הן הגולין (מכות דף ח:) אמרינן
ועי' טה"ק שמיישב הגירסא
במחוסר כפורים טבול יום לא אתי
טמא יהיה לרבות טבול יום עוד טומאתו בו לרבות מחוסר כפורים לענין ביאת מקדש והשתא ל"ל קרא הא איקרי טמא לענין עבודה
הישנה: כז] ותימה כו' עד סה"ד
מיניה שכן מחוסר מעשה, ואמאי לא
הוא הג"ה (ש"מ): כח] צ"ל ולא
קאמר דמ"מ קלישא ליה טומאתו
ולאכילת קדשים וכי תימא דלא נילף ביאת מקדש מנייהו (ועוד) קשה שהרי קרא דורחץ במים וטמא עד הערב סתמא כתיב דטבול יום
(ש"מ): כט] דדרשינן (שמכ"י
דמחוסר כפורים דהכי קאמר ליה
איקרי טמא לכל מילי ואפי' לביאת מקדש ועוד תימה כיון דדרשי' טבול יום מטמא יהיה למה איצטריך תו עוד טומאתו למחוסר כפורים
וכי"ב וג'): ל] גי' צ"ק [וכעי"ז
השתא אע"ג דמן הצד הוא וכ"ש
בתוס' סנהדרין] וצריך נמי קרא
חדא מחדא, וי"ל דלא דמי [ד]לעיל
תיפוק לי מוכפר עליה הכהן וטהרה כדדרשינן לקמן בפירקין מכלל שהיא טמאה לענין עבודה ובפ' הערל (יבמות דף עד:) לענין אכילת קדשים
לרבות טבול יום דמשמע אבל
גבי מחוסר כפורים ר"ל מחוסר
נדרוש נמי לענין ביאת מקדש דקרא בכל מילי מיירי שהיא טמאה קודם כפרה ז) ואין לתרץ נמי דאי לאו אלא חד רבויא הוה מוקמינא
וכו' והשאר נמחק. ומהרש"א
מעשה שמחוסר כפרה (מהו) [מה]
בסנהדרין כ' לחלק בין הכא להתם
שאינו כן בטבול יום, אבל הכא מחוסר
ליה במחוסר כפורים משום דמחוסר מעשה ולא בטבול יום משום דשמשא ממילא ערבא דאם כן הוה ליה למימר איפכא טמא יהיה
והניח גירסא דידן על מכונה.
מעשה דקאמר אינו ר"ל מחוסר
לרבות מחוסר כפורים עוד טומאתו בו לרבות טבול יום ונראה לתרץ דלענין ביאת מקדש לא הוה דרישנא מחוסר כפורים מוטהרה
ובצ"ק כתב לדחות דבריו עיי"ש:
כפרה דהא טמא לאו מחוסר כפרה
לא] נדצ"ל דה"א והוא ר"ת
מכלל שהיא טמאה משום דבכרת דטומאת מקדש כתיב איש אשר יטמא ולא יתחטא [במדבר יט] דמיירי בטומאת מת אבל מחוסר כפרה דלא שייך
הוא כגון טמא שרץ וטמא מת ומגע
דהוה אמינא. ועי' מהר"ם שי"ף
דזב, אלא ר"ל שכן מחוסר מעשה
במת לא ליהוי בכרת ל] ועוד י"ל דצריך קרא לרבות טבול יום [משום דבכרת דטומאת מקדש כתיב ולא יתחטא] דמשמע אבל נתחטא
ז"ל (גל' קה"י): לב] גוונא איכא
יותר מטבול יום דשמשא ממילא
שהזה ושנה וטבל דלאו מחוסר מעשה הוא כגון טבול יום לא הוי בכרת ומהני טעמי אתי שפיר דליכא למימר למה לי קרא הא איתקש
בפרק (ש"מ): לג] אשכחנא
ערבא, הלכך קאמר שפיר דקלישא
כצ"ל, ותיבת בהני נמחק (ש"מ):
טומאתו דמחוסר כפורים כיון שטבל
קדש למקדש דהא לא] קרא דביאת מקדש מישתעי לפטורא וקרא ובא השמש וטהר איצטריך משום דכתיב בשרץ דקיל טפי מנדה ושכבת זרע:
לד] גי' ח"נ [וכעי"ז בתוס'
והעריב שמשו לא מקרי מחוסר
הג"ה
ולמאי דפרישית דמוטהרה מכלל שהיא טמאה לא הוה מרבינן מחוסר כפורים אי לאו דאשכחן טבול יום מקרא דרבי סימאי קצת קשה
בסנהדרין] ומיהו לא יתכן כלל
מעשה אלא מחוסר כפרה מיקרי
דלענין תרומה ממעטי טבול
וטמא לאו מחוסר כפרה הוא הלכך
הא דקאמר בסמוך דאי כתב רחמנא במחוסר כפורים טבול יום לא אתי מיניה הא לא אתי לן מחוסר כפורים אי לאו דאשכחנא קרא בטבול
יום ששימש דהיא גופא
:
לא שייך למפרך מידי
(מהר"פ ז"ל)
יום וי"ל שרוצה לומר אי כתב רחמנא מחוסר כפורים בפירוש וכי האי גוונא לב] בפרק כיצד (יבמות דף כג.) ח) גבי שפחה ונכרית ומיהו קשה
תוד"ה טבול יום כו' ומיהו קשה
מתרומה ילפא לא ממעטינן
ליה לכן נראה דה"ה וכו':
דגבי נגיעת כלי כתיב כו' וטהר.
אי להאי אתיא א"כ ניכתוב רחמנא טבול יום ומחוסר כפורים בהדיא ולא ליכתוב טמא וי"ל דכיון דלא משכחת לג] צריכותא בהני לא חש לדקדק:
לה] עבודה כדנפקא לן (ש"מ
מכלל שהוא טמא, אלמא דטבול יום
רמז לטבול יום שאם עבד חילל מנין. הוה מצי למילף מיושב או מבעל מום וחד מהנך: דגמר חילול חילול מתרומה. הקשה ה"ר חיים
סנהדרין):
איקרי טמא, וי"ל דאי לאו קרא דרבי
וכ"ה
בתוס'
לו] דגמרינן מתרומה דהוי
סימאי דדריש הכי דטבול יום מחלל
כיון דטבול יום יליף מתרומה אם כן טבול יום שאכל תרומה יהא במיתה ובפ' הנשרפין (סנהדרין פג.) לא חשיב טבול יום ושמא הוא הדין
במיתה כו' כצ"ל והשאר נמחק
עבודה, ממה דטבול יום אקרי טמא
א"נ כי היכי דממעטי התם (דף פד.) רבנן בעל מום ששימש מדכתיב בו ולא בעל מום ה"ה ומתו בו דכתיב בתרומה בו ולא בטבול יום ומיהו
(ש"מ):
לא נפקא ליה, דאיכא למימר דקלישא
טמא ששימש אין למעט מדכתיב בו דלהכי אהני גז"ש דחילול חילול וכן טבול יום ששימש נמי הוי במיתה כדאיתא הכא והתם והיינו טעמא
טומאתיה לענין שלא יחלל העבודה,
וכ"ת והלא מחוסר כיפורים נפקא לן
דדמי לטמא טפי מבעל מום לד] ונראה דה"ה לתרומה דלא ממעטינן טבול יום וכן פירש בקונטרס בהדיא דטבול יום שאכל תרומה
דמחלל עבודה מוטהרה מכלל שהיא
במיתה ויש ליתן טעם דלא חשיב ליה התם משום דטמא וטבול יום מחד קרא נפקי דהכי כתיבי קראי בפרשת אמור אל הכהנים ובא
טמאה ולא אמרינן דקלישא טומאה,
וי"ל דלאחר דגלי לן ר' סימאי מקרא
השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים וגו' והדר כתיב ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללוהו וקצת תימה היכי יליף התם בסנהדרין
דלא יחללו דטבול יום מחלל עבודה
מחוסר כפורים ששימש במיתה משום דאיקרי טמא וטמא ילפינן חילול חילול מתרומה נימא דפסול בתרומה במיתה ודלא פסול
אע"ג דקלישא כו' (ע"כ לשון הר"פ):
בתרומה לא כדאמרינן הכא דפסול בתרומה מחיל עבודה כו' ויש לומר כיון דמחיל עבודה לה]
מטעמא דנפקא לן מוינזרו ולא יחללו
כל
דאיקרי טמא
[סברא היא דגמרינן] לו] בגזירה שוה דחילול
חילול
מתרומה פרק הנשרפין
דהוי במיתה אע"ג
דטהור לתרומה: