יז:
כל הזבחים שקבלו
דמן פרק
שני
זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קסבר
רבה מחוסר כפורים דזב כזב דמי. הכי נמי אית ליה פרק
קסבר. רבה דדרשה להאי שמעתא למימר דכולהו צריכי: מחוסר
יב א מיי' פ"ד מהל' פרה
א) [כריתות דף י. עיין שם],
ב) יבמות עד. תוס' דפרה (פ"ג)
אדומה הלכה יד:
כפורים דזב כזב. ה"ה למצורע אלא חד מנייהו נקט. מחוסר כפורים
שני דכריתות (דף י.) ופירש בקונט' לענין קדשים שלא הותר
יג ב מיי' פרק ג מהלכות
פ"ד ה"ב, ג) יומא מג: יבמות
אצלן הוה ו] ליה כאילו לא טבל ואם אכלן חייב כרת או אם נגע בהן
דזב כזב דמי לענין קדשים שלא הותר אצלו ה] הוה ו] ליה כאילו לא טבל
עג., ד) סנהדרין פג:, ה) ת"כ
ביאת מקדש הלכה ט וע"ש
בכ"מ ופי"ח מהל' פסה"מ
שמיני פרש' א הלכה חZט,
טמאן למנות בהן ראשון ושני וקשה לפירושו דאם כן למ"ד לאו כזב דמי
ואם אכלו ז] חייב כרת או אם נגע בהו טמאן למנות בהן ראשון ושני
ו) לעיל יד לקמן סח, ז) יבמות
הלכה יד:
לית ביה כרת ובריש מסכת כלים תנן
לכך לא קלשה טומאה ח] אצל קדשים
יד ג מיי' פ"א מהלכות פרה
עד:, ח) פ"א מ"ח, ט) ע'
מעילה ח., י) חגיגה יח:,
אדומה הלכה יג:
כלל: שרפה אונן כו'. בפרה אדומה
בהדיא דמחוסר כפורים שנכנס למקדש
קסבר מחוסר כפורים דזב כזב דמי ומחוסר
א)
א]
טו ד מיי' פ"י מהלכות כלי
כ) ועי' תו' יומא מג ד"ה לימד,
קאי: כשרה. דקדשי בדק הבית היא ו)
חייב יד] דתנן ח) עזרת ישראל מקודשת
כפורים דזב כזב דמי תנאי היא דתניא
ל) [ע' לקמן כד בתו' ריש ע"א],
המקדש הלכה ד:
ב)
טז ה מיי' פ"א מהל' ביאת
מ) [וע"ע תו' סנהדרין פג:
ממנה שאין מחוסר כפורים נכנס לשם
ואין אונן (ב) אסור בה דלא כתיבי הנך
שרפה אונן ומחוסר כפורים כשרה יוסף
❖
א
מקדש הל' א ופ"ט שם
ד"ה אין]:
קראי אלא בקדשי מזבח: כזב דמי.
וחייב חטאת וכן בההיא דפרק אלו
❖
הלכה טו
הבבלי אומר אונן כשרה מחוסר כפורים
הן הגולין
ושלשה מינין
והוה ליה טמא וקרא כתיב איש טהור:
(מכות דף ח:)
פסולה מאי לאו בהא קמיפלגי מר סבר
תורה אור השלם
לאו כזב דמי. וה"ל כטבול יום דקיימא
(נזיר מה.) טמא יהיה לרבות טבול יום
גליון הש"ס
מחוסר כפורים דזב כזב דמי ומר סבר לאו
ב
[לן] דכשר בפרה: לא דכ"ע כזב
עוד טומאתו בו לרבות מחוסר כפורים
1. וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא
כזב דמי לא דכולי עלמא כזב דמי והכא
גמ' ומ"ס טומאה דהך פרשה.
דמי. ולענין ט] שאר קדשים שטבול יום
ובהקומץ רבה (מנחות דף כז:) מחוסר
בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
עיין יומא דף (ז ע"א) [ג ע"ב]
וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכִבֶּס
בהא קמיפלגי דכתיב והזה הטהור מכלל
כפרה שנכנס לפנים ממחיצתו לעזרה
אסור בהו הוה מחוסר כפורים דזב
ג)
1
ב]
תוס' ד"ה ריב"ב: תוס' ד"ה
בְּגָדָיו וְָרחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר
בשוגג חייב חטאת במזיד ענוש כרת
חמור מטבול יום דשאר טומאות שאין
קסבר וכו' ומפרש הר"ר חיים.
במדבר יט, יט
שהוא טמא ג לימד על טבול יום שכשר
בָּעָרֶב:
2. וְחָגַרְתָּ אֹתָם אַבְנֵט אַהֲרֹן
עי' יבמות דף ז ע"ב תוד"ה
❖
טעונות כפרה: והכא. גבי פרה בהאי
ואיתקש קודש למקדש בהערל (יבמות
בפרה מר סבר טומאה דכל התורה כולה
רי"א:
וּבָנָיו וְחָבַשְׁתָּ לָהֶם מִגְבָּעֹת
עה.) ובמכות [דף יד:] ובשבועות (דף
קרא קמיפלגי והזה הטהור על הטמא
וְהָיְתָה לָהֶם כְּהֻנָּה לְחֻקַּת עוֹלָם
$ ומר סבר טומאה דהך פרשה הלכך (א)
וּמִלֵּאתָ יַד אַהֲרֹן וְיַד בָּנָיו:
ז.) ודוחק לומר דכל הני אתיין כמאן
טהור כל דהוא משמע דהא קרא
שמות כט, ט
אונן וטבול יום דטמא שרץ דקילי אתו בקל
מוסף רש"י
דאמר מחוסר כפורים דזב כזב דמי
יתירא הוא דכתיב לעיל מיניה ולקח
3. יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה
וחומר מטבול יום דמת אבל מחוסר כפורים
מחוסר כפורים פסולה. דכיון
וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל
ועוד דבההיא סוגיא דנזיר וטמא טו]
אזוב וטבל במים איש טהור והוה ליה
דמחוסר מעשה הוא, עדיין טומאה
מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם
דזב דחמיר שכן טומאה יוצאה עליו מגופו
יהיה לרבות טבול יום דכ"ע מחוסר
למכתב והזה על הטמא לימד על טבול
עליו ולא קרינא ביה טהור (יבמות
ויקרא י, ט
לְדֹרֹתֵיכֶם:
עד.) והזה הטהור. שטהרתי לך
4. וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין
לא: מחוסר בגדים: מנלן אמר רבי אבוה
כפורים דזב לאו כזב דמי ואפילו הכי
יום שכשר בפרה דאשכחן ז) טבול יום
ד)
ג]
כאן מכלל שהוא טמא לדבר אחר,
הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר:
❖
מרבה התם כרת למקדש במחוסר
דאיקרי טהור למעשר דכתיב ורחץ במים
אמר רבי יוחנן ומטו בה משמיה דרבי אלעזר
כגון טבול יום שטמא לתרומה, דאי
ויקרא י, י
ס"ד טהור ממש לישתוק קרא
וטהר: מר סבר טומאה דכל התורה.
כפורים ומיהו פלוגתא דאמוראי איכא
ברבי שמעון דאמר קרא וחגרת אותם אבנט
2
מיניה ואנא ידענא דטמא אסור
ת"ק סבר האי טבול יום דאכשר בה
ריש פ' כל הפסולין (לקמן דף לב: לג:) אית
אהרן ובניו וחבשת להם מגבעות והיתה
בפרה דהא חטאת קרייה רחמנא,
הגהות הב"ח
דאמרי הא דאיתקש קודש למקדש
קרא אטבול יום דכל הטומאות
אלא מאי טהור טהור כל דהו,
להם כהונה לחקת עולם בזמן שבגדיהם
(א) גמ' דהך פרשה הלכך טבול
ד
ואשכחן טבול יום דמיקרי טהור
היינו אפילו לכרת דביאה במקצת
שבתורה קאי י] ואף טבול יום דזב
יום דנבלה וטמא שרץ דקילי
דכתיב ורחץ במים וטהר (שם
עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם
שהוא מחוסר כפורים: טומאה
שמה ביאה כמו נגיעה ואית דאמרי
כצ"ל: (ב) רש"י ד"ה כשרה וכו'
עג.) מכלל שהוא טמא. שיוצא
אין כהונתם עליהם והא מהכא נפקא מהתם
מכלל טומאה (יומא מג:) ומטו
ואין אונן ומחוסר כפורים
דאותה פרשה. והיינו דמת. טבול
לענין מלקות דוקא איתמר ומוקי
אסור בה: (ג) ד"ה טומאה וכו'
בה. יש שמטין בדבר להכריע
נפקא דתניא מנין לשתויי יין שאם עבד
לה בכל קדש לא תגע אזהרה לנוגע
יום דטומאת מת אכשר בה יא] הלכך
ה)
ה
ד]
ולומר שר' [אלעזר ב"ר שמעון]
ונבלה אתו כצ"ל ותיבת ומגע
❖
נמחק: (ד) ד"ה והיתה וכו'
אמר (עפ"י שבת קא.):
חילל תלמוד לומר יין ושכר אל תשת
לקודש דליכא אלא לאו אע"ג דאל
טבול יב] יום של שאר טומאות דמגע
❖
3
כהונה כצ"ל ואות ל' נמחק:
המקדש לא תבא הוי בכרת ועוד מה
ומשא כגון שרץ ונבילה (ג) ומגע [זב]
וגו' 4ולהבדיל בין הקודש ובין החול מחוסר
שפי' בקונטרס לענין למנות בו ראשון
אתי להכשירא מטבול יום דמת
שינויי נוסחאות
בגדים ושלא רחוץ
ידים ורגלים מנין
ליקוטים
ושני לקדש תימה טז] הלא טבול יום אין
מק"ו ומה טבול יום [דמת] דטומאת
א] לימא מחוסר כצ"ל (ש"מ):
שבעה כשר טבול יום דטומאת ערב לא
מונין בו ראשון ושני לטומאה [וכ"ש
ב] בהאי קרא וכו' הטהור על
ט)
בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם
יז]
הטמא טהור מכלל (כתה"י וכן
עליהם כו'. דע דדבר זה עצמו יש
כ"ש אבל מחוסר כפורים יג] כו': והיתה להם. הלבישה הזאת (ד) לכהונה
מחוסר כפורים] ועוד הא תנן במסכת מעילה (דף ח.) חטאת העוף
ברש"י): ג] אבהו (כ"ה בסנהדרין
ג"כ לספק בו אם ענין בגדי כהונה
כו' הוכשר ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ודייק בגמ' ליפסל אין
אלמא כהונתן תלויה בבגדיהן ואי לא הוו להו זרים ובזר אשכחן דמחיל
ובד"ו ופפד"מ ופרי"ד): ד] עבדו
נצרך רק מפאת כהן העובד,
חללו (כי"צ): ה] אצלן (כי"י):
דזולת הבגדים אינו נחשב כהן
עבודה [לעיל טו:]: ובין החול. עבודה שאתה עובד בשכרות קרויה חול:
לטמויי לא ורבינו תם היה אומר דלא נקט פסול במחוסר כפורים אלא
ו] צ"ל והוה ליה (ש"מ). [ובתוס'
וכדדרשי' בזבחים דף כ"ד ע"ב
אגב טבול יום והקשה לו הרב רבינו חיים מהא דבסוטה פרק כשם [דף
חוקה
הגיה הש"מ דהו"ל]: ז] אכלן
ובכמה דוכתי הכהן בכיהונו
(כתה"י): ח] טומאתו (כי"י):
ופירש"י שיהיה לבוש בגדי
כט:] אמרי' מנין לרביעי בקודש שהוא פסול ומה מחוסר כפורים שמותר בתרומה פסול בקודש משמע פסול אין טמא לא ועוד אי מונין בו ראשון
ט] צ"ל לענין (*ש"מ): י] צ"ל
כהונה דאל"כ לא חשוב כהן,
ושני א"כ יעשה רביעי חמישי בקודש מק"ו ומיהו יש לומר בזה דחמישי אין ללמוד דמן הדין הוה יח] למימר דיו כתרומה אי לאו משום דמפרך ק"ו
קאמר (*ש"מ): יא] בה הס"ד
וע"ש בזבחים דף י"ז ע"ב בזמן
ומה"ד הלכך (בה"ז וצ"ק):
שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם
ודי לנו במעלה אחת יותר מתרומה שיעשה רביעי ומיהו עוד קשה מהא דתנן בפ' בתרא דנדה (דף עא:) היושבת על דם טוהר (היתה) מערה מים
יב] מלשון רש"י משמע דלא הוה
אין בגדיהם עליהם אין כהונתם
לפסח חזרו לומר הרי היא כמגע טמא מת לקדשים ומוקי לה בגמ' כאבא שאול דאמר טבול יום תחלה לקודש משמע אבל לרבנן לא יט] ודוחק לומר
גרס בגמרא אונן (קר"א וטה"ק),
עליהם, ועוד שם דף כ"ד ע"א
וכדהגיה הב"ח בגמרא. וכן ליתא
דכולהו ההיא דמעילה ודסוטה ורבנן דאבא שאול סברי כמ"ד מחוסר כפורים דזב לאו כזב דמי $ ומפרש הרב ר' חיים דנפקא מינה לענין פסח
תוד"ה הואיל שכתבו דבגדי
בד"ו ב' וג'. אמנם בכתה"י
כהונה מקדשים את הכהן לעבוד
הבא בטומאה דתנן כ] (פסחים דף צה:) לא יאכלו ממנו זבין וזבות דלמ"ד מחוסר כפורים דזב כזב דמי אין שוחטין וזורקין עליו דלא אישתראי בצבור
איתא. ועי' קר"א וטה"ק מש"כ
עבודה ע"ש. ומה שכהן העובד
אלא טמא מת וה"ה טמא שרץ דאין טומאה יוצאה מגופו בק"ו ממת כדאיתא לקמן ומ"ד לאו כזב דמי שוחטין והכי מוכח בהדיא בפרק שני
בזה: יג] כפורים לא כצ"ל. ותיבת
מחוסר בגדים פוסל את העבודה
כו' נמחק (שמכ"י): יד] חייב
שרפה
איננו מפאת שהעבודה בעצמותה
אונן ומחוסר כפורים כשרה. פי' בקונט'
דכריתות (דף י.) ועוד דנפקא מינה לענין טומאה דחוייה בצבור כא] (לקמן דף לב:):
. נ"א חייב חטאת
כרת (ש"מ צ"ק)
נצרכת לבגדים, רק מפאת שבלתי
דפרה קדשי בדק הבית היא וקשה דמ"מ אית בה כל פסולין שבקרבן כגון שלא לשמה דאמר בהקומץ רבה (מנחות כז:) ושבע הזאות שבפרה
(רא"ט): טו] צ"ל דטמא (רא"ט):
הבגדים אין הכהן נחשב לכהן
כב]
טז] גי' צ"ק תימה הלא מחוסר
והו"ל כזר העובד ונפסלת
שעשאן שלא לשמן פסולות ונפקא לן בסיפרי משום דחטאת קרייה רחמנא ומהאי טעמא נמי אמרינן בפ"ק דחולין (דף יא.) דטרפות
כפורים אין מונין בו ראשון
העבודה מפאת שעבדה זר, או
פוסל בה ונראה דהיינו טעמא הכא משום דטבול יום כשר בפרה ואתי אונן ומחוסר כפורים בק"ו מטבול יום שאסור בנגיעת
ושני לטומאה כדתנן במסכת
כג]
דילמא העבודה בעצמותה נצרכת
כו'. ועי' טה"ק ומלאי"ט:
ג"כ אל הבגדים וכמו שהם
תרומה ומותר בפרה כד] ולמ"ד מחוסר כפורים דזב כזב דמי לא אתי בק"ו דמה לטבול יום דמת שמותר לאכול בפסח הבא בטומאה
יז] נ"א לתרומה (גליון): יח] צ"ל
מכשירי כהן כן המה ג"כ מכשירי
מה שאין כן במחוסר כפורים והאי דטבול יום כשר מן התורה אפשר דמדרבנן פסול דהא אמרינן דאפי' בגדי אוכלי קודש מדרס
י)
כה]
: יט] בשמכ"י
הו"ל (מהר"ם שי"ף)
עבודה. ועיין זבחים דף פ"ח ע"ב
נוסף אלמא טבול יום דיולדת
לחטאת כל שכן טבול יום והא [דאמרי' במסכת פרה (פ"ג מ"ז) מטמאין היו כהן השורף את הפרה להוציא מלבן של צדוקים שאמרו] במעורבי
דבגדי כהונה מכפרים עש"ה,
לא מנינן בו ראשון ושני וכ"ש
וא"כ י"ל שכח הכפרה שלהם
שמש היתה נעשית לאו היינו טבול יום ממש אלא אחיו הכהנים היו מניחין ידיהם על ראשו ומאותה נגיעה היה טבול יום כדתניא בתוספתא
מחוסר כפורים: כ] דתנן פסח
מסייע לכפרת הקרבן ועבודת
ואיכא בהו היכרא לצדוקים ועוד יש לפרש דטבול יום ממש היה כשר בה והא דבגדי אוכלי קודש מדרס לחטאת משום היסח הדעת
הבא בטומאה לא וכו' דמי גם
הקרבן בעצמותה נצרכת אל
כו]
מחוסרי כפורים לא יאכלו
דשאר טומאות: והזה הטהור. ואף על גב דהזאת מי חטאת כשרה בזר ושרפה פסול מכל מקום יליף שרפה מהזאה כ):
הבגדים. וקצת ראיה לזה
ממנו דלא אישתראי בצבור
מדחזינן בעבודות גבולין
אונן וטבול יום של טמא שרץ דקילי אתו מק"ו מטבול יום דמת. ואין להקשות מה לטבול יום שכן מותר במעשר מה שאין כן באונן
וכו' ולמ"ד לאו כזב דמי
כאכילת תרומה ונשיאת כפים
יאכלו ממנו והכי מוכח בהדיא
וכיוצא דאין צריך שיהיה הכהן
דמנגיעה ילפינן כדאמר בפ' הערל (יבמות עב:) ערל שהזה הזאתו כשרה מידי דהוה אטבול יום שאע"פ שאסור בתרומה כשר
כו' כצ"ל (צ"ק): כא] בש"מ נוסף
לבוש בם בגדי כהונה, א"כ חזינן
בפרה ופריך מה לטבול יום שכן מותר במעשר ומשני אטו אנן לאכילה קאמרינן לנגיעה קאמרינן ומה טבול יום שאסור בנגיעה דתרומה
דאם הן טמאי מתים עושין
דנחשב הכהן לכהן גם בלי
בטומאה ואם הם זבים נדחים
הבגדים, וא"כ על כרחך
מותר בפרה ערל שמותר בנגיעה דתרומה אינו דין שמותר בפרה וה"נ ילפינן אונן וא"ת מחוסר כפורים ובעל מום יוכיחו שמותרין
לשני: כב] בש"מ הגיה כגון
דעבודות שבמקדש מפאת
בתרומה ואסורין בפרה אף אני אביא ערל ואונן ומיהו אאונן לא קשיא דמה להנך שכן לא הותרו מכללן תאמר באונן שהותר מכללו אצל
שרפה שלא לשמה: כג] ס"א
מעלתם הן הם הנצרכות לבגדים.
טעמא משום דילפינן מק"ו
כ"ג אבל אערל קשה ונראה לי דמה למחוסר כפורים שאסור ליגע בקדשים אבל ערל ואונן מותרין אבל מבעל מום קשה. ברו"ך. ועוד
ואולם זה אינו דא"כ איך יתפרנסו
דטבול יום פסול בתרומה כשר
כל הנך דוכתי דמפורש בם
מה לטבול יום שכן אינו מחוסר מעשה תאמר בערל: ל) אין בגדיהם עליהן אין כהונתן עליהם. מהכא ילפינן מיתה בפרק הנשרפין
בפרה כדבסמוך כ"ש אונן
דהכהן אינו נחשב כהן בלתי
(ש"מ): כד] בשמכ"י נוסף כ"ש
(סנהדרין דף פג:) דקאמר אין בגדיהם עליהם הוו להו זרים ואמר מר זר ששימש במיתה והקשה הרב רבי יעקב מאורלינש והא מיתה
הבגדים, ועל כרחך צ"ל דעבודות
אונן ומחוסר כפורים שכשרים
שבמקדש מפאת מעלתם צריכים
כתיבא בהדיא כז] בפרשת ואתה תצוה [שמות כח] ותירץ דאף על גב דכולהו בגדים כתיבי התם מכל מקום מיתה אמכנסיים דוקא כתיבא
בתרומה וכשרים בפרה:
כהן מקודש יותר דהיינו שיהיה
כדמשמע פשטא דקרא וקרא דוחגרת דכתיב בפרשה שאחריה דדרשינן מינה דאין בגדיהם עליהם אין כהונתן עליהם איצטריך לשאר
כה] כפורים הס"ד ומה"ד לימד
מקודש גם ע"י בגדים ואם לאו
על טבול יום שכשר בפרה.
הו"ל כזר לגבי עבודה שבמקדש
בגדים ומיניה לא הוה ילפינן מכנסיים דמכנסיים לא כתיבי התם ועוד יש לומר דקרא דוחגרת צריך לחילול עבודה דמקרי זר מ). ברו"ך:
האי טבול יום דכשר כו' כצ"ל
והעבודה פסולה מפאת דחשיב
(צ"ק וח"נ). ולהש"מ הד"א וצ"ל
כאילו עבדה זר, אבל העבודה
ושמא אע"ג דטבול וכו':
בעצמותה אכתי אפשר דאינה נצרכת לבגדים. ואי נימא דרק הכהן הוא הנצרך לבגדים לשיהיה כהן ראוי לעבודה, אבל העבודה אינה צריכה להם, א"כ שפיר משכחת שיעבוד כהן הדיוט עבודת כה"ג בארבעה ואעפ"כ אינו מחוסר בגדים כיון
כו] צ"ל בהכי (ש"מ): כז] בהדיא
שקדושת כהונה הדיוטית לעבודה די לה בארבעה וא"כ שפיר הוא כהן הדיוט ואין כאן פסול בעבודה מפאת שחסירה שאר הבגדים כיון שהעבודה בעצמותה הרי אינה נצרכת לבגדים כלל ויש בה פסול רק מפאת שעבדה כהן הדיוט והיא צריכה
במחוסר בגדים כצ"ל (צ"ק):
כ"ג וקדושת כ"ג לעבודה באה לו ע"י שלובש שמונה בגדים כמו שקדושת כהן הדיוט באה לו ע"י שלובש ד' בגדים, וא"כ עכ"פ אין כאן רק עבירת עשה דאהרן ולא כהן הדיוט אבל אין כאן איסור מחוסר בגדים. ודו"ק היטב. ואולם אם נאמר
דגם העבודה בעצמותה נצרכת לבגדים אזי ממילא כהן הדיוט העובד עבודת כ"ג שאז שוב העבודה בעצמותה נצרכת לשמונה בגדים וכמובן, וא"כ ממ"נ הוא או מיותר בגדים מפאת עצמו או מחוסר בגדים מפאת העבודה ודו"ק (אתוון דאורייתא
כלל י"ט. עע"ש):