כל הזבחים שקבלו דמן פרק שני
זבחים
יח.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
תלמוד
לומר חוקה חוקה לגזירה שוה. מכאן אומר ר"ת דהא
חוקה חוקה. בשתויי
יז א מיי' פ"י מהלכות כלי
יין [כתיב] חוקת עולם [ובמחוסר] בגדים כתיב
א) ביצה ד. כריתות יג: [מס'
סופרים פ' יח הל"ד], ב) ת"כ
המקדש הלכה ד:
כהונה לחוקת עולם וברחיצת יד ורגל כתיב והיתה להם (ב) לחוקת
דאמרינן במנחות (דף יט.) כל מקום שנאמר תורה וחוקה
❖
יח ב ג מיי' שם הלכה ה:
ויקרא נדבה פ"ה ה"ט, ג) יומא
עולם: אי מהתם. משתויי יין הוה אמינא ה"מ דמחלי עבודה [במחוסר
אינו אלא לעכב לאו חד טעמא נינהו דחוקה מגזירה שוה ותורה
כז. וע"ש, ד) תוס' דמנחות פ"א
ממשמעות : אתיא חוקה חוקה ממחוסר בגדים. בפ' הנשרפין
ה"ו, ירוש' יומא פ"ג ה"ו,
בגדים] בעבודה שהזר חייב עליה מיתה כדכתיב בההוא קרא בבואכם
ו)
ט)
ה) פסחים סה: [לקמן לה.],
תורה אור השלם
(סנהדרין דף פד.) אמרינן דאונן
אל אהל מועד ולא תמותו בעבודה
ו) ויקרא י ט, ז) יומא נג.,
ח) לקמן לה. פסחים סה יומא
1. יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה
באזהרה דכתיב ומן המקדש לא יצא
שיש בה חיוב מיתה לפסולים הכתוב
תלמוד לומר חוקה חוקה לגזירה שוה אי
1
23
כא כג, ט) [עיין תוס' מנחות
וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל
ולא יחלל הא אחר שלא יצא חילל ולא
מדבר ואינה ו] אלא ארבע עבודות
מהתם הוה אמינא הני מילי עבודה דזר חייב
יט. ד"ה תורה ותו' חולין כד. ד"ה
מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם
אמר], י) סנהדרין פג, כ) ועיין
זריקה והקטרה וניסוך המים והיין
ילפי' שיהא במיתה [בג"ש] חילול חילול
ויקרא י, ט
לְדֹרֹתֵיכֶם:
עליה מיתה אבל עבודה דאין זר חייב עליה
2. וְחָגַרְתָּ אֹתָם אַבְנֵט אַהֲרֹן
תו' יבמות נה ד"ה אתיא,
כדילפינן בפ"ב בסדר יומא (דף כד.)
מתרומה משום דחילול בגופיה לא
ל) לעיל יז ד"ה אין, מ) יומא
מיתה אימא לא קמ"ל אשכחן מחוסר בגדים
וּבָנָיו וְחָבַשְׁתָּ לָהֶם מִגְבָּעֹת
מועבדתם עבודת מתנה וגו' והזר
כתיב מכללא [דכ"ג] הוא דקאתי הוי
פ"א ה"א, מגילה פ"א ה"י,
וְהָיְתָה לָהֶם כְּהֻנָּה לְחֻקַּת עוֹלָם
❖
שתויי יין מנלן אתיא חוקה חוקה ממחוסר
הוריות פ"ג ה"ב:
הקרב יומת עבודת מתנה ולא עבודת
דבר הבא מן הכלל וכל דבר הבא מן
וּמִלֵּאתָ יַד אַהֲרֹן וְיַד בָּנָיו:
שמות כט, ט
בגדים והא תנא ולהבדיל בין וגו' קא נסיב
סילוק ועבדתם עבודה תמה ולא
הכלל אין דנין אותו בגזירה שוה וקשה
א]
3.
וְָרחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם וְלֹא
לה מקמי דליקום גזירה שוה והא תנא
עבודה שיש אחריה עבודה כגון קבלה
מהך דשמעתין דהא אין כא] בגדיהם
הגהות הב"ח
יָמֻתוּ וְהָיְתָה לָהֶם חָק עוֹלָם לוֹ
ב]
וּלְזַרְעוֹ לְדֹרֹתָם:
מחוסר בגדים הוא דקא יליף משתויי יין ה"ק
והולכה וקמיצה וכל ז] חיוב מיתות
עליהם אין כהונתן עליהן אינו כתיב
(א) גמ' מנין שלא נחלוק בין
שמות ל, כא
מחוסר: (ב) רש"י ד"ה חוקה
4. וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ
בפירוש וילפינן חוקה חוקה ממחוסרי
בפסולי עבודה מזרות גמרינן
מנין שלא (א) נחלקו בין מחוסר בגדים
וכו' להם חק עולם: (ג) ד"ה
עַל הַמִּזְבֵּחַ וְעָרְכוּ עֵצִים עַל
בגדים וכן בכל הנך דכתיב ולא יחללו
כדתנן בפ' בתרא (לקמן קיב:) הקומץ
לשתויי יין ושלא רחוץ ידים ורגלים תלמוד
אבל עבודה וכו' והיתה להם
ויקרא א, ז
הָאֵשׁ:
והבולל והיוצק והמקבל דמים וכו' ואין
כהונה לחוקת עולם: (ד) ד"ה
דדייקינן הא עבדו חיללו וילפינן מיתה
5. וְעָרְכוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים
י)
לומר חוקה חוקה לגזירה שוה אלא להבדיל
הני מילי וכו' דאידכר וכו'
אֵת הַנְּתָחִים אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת
בהם לא משום זרות ולא משום
חילול חילול מתרומה ובתורם מן הרעה
שתויי יין ממחוסר בגדים:
למה לי לכדרב א)דרב לא מוקים אמורא עליה
הַפָּדֶר עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל
טומאה ולא משום מחוסר בגדים ולא
על היפה דלא ילפינן דלהוי במיתה
(ה) ד"ה אלא ולהבדיל בין
הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ:
❖
מיומא טבא לחבריה משום שכרות אכתי
הקודש ובין החול למה:
ויקרא א, ח
משום שלא רחץ ח] ידים ורגלים אלמא
בגזירה שוה דחטא חטא תירץ ה"ר
❖
(ו) ד"ה לא וכו' בפירקיה:
מהכא נפקא מהתם נפקא 4 ונתנו בני אהרן
מזר גמרינן: אבל עבודה שאין זר
יעקב מאורלינ"ש משום דהוי דבר הבא
הכהן בכיהונו לימד על כהן גדול שלבש
מן הכלל [וצריך לחלק אמאי הוי מוסף רש"י
חייב עליה מיתה אימא לא. מחלי לה
א
ג] ב)
שינויי נוסחאות
מחוסר בגדים להכי כתב והיתה
דבר שבכלל] טפי מהני כ) ותימה לי
בגדי כהן הדיוט ועבד עבודתו פסולה אי
דרב לא מוקי אמורא עלויה.
א] צ"ל מולהבדיל (ש"מ). וכצ"ל
לא היה מעמיד מתורגמן לפניו
להם לכהונת עולם לשוינהו זרים
דבפ' הנשרפין (שם פג:) בעי שתויי
(ג)
מהתם הוה אמינא ה"מ עבודה דמעכבא
ג)
ברש"י: ב] דתיקום ליה כצ"ל
לדרוש דרשה לרבים מיומא טבא
כשאין בגדיהם עליהם ובזר אשכחן
יין ושלא רחוץ ידים ורגלים במיתה
(ש"מ). וברש"י הני מילי מקמי
לחבריה. כלומר משעשה היום
כפרה אבל עבודה דלא מעכבא כפרה לא
חילול ולא חלק בין עבודה שיש בה
מנא לן וקאמר דבגופייהו כתיב בהו
דתיקו ליה ג"ש: ג] הכהן הכהן
יום טוב דהיינו לאחר סעודה עד
ואכתי מהכא נפקא מהתם נפקא וערכו בני
בכיהונו (*שמכ"י): ד] בכי"צ
מחר: משום שכרות. דרב
5
מיתה לעבודה שאין בה מיתה:
מיתה בהדיא והשתא למה לי למיכתב
נוסף שתי כתנות. וכ"ה
אורויי היה מורי בדרשה שלו
אהרן הכהנים את הנתחים וגו' הכהנים ב)
אשכחן מחוסר בגדים. בכל העבודות:
מיתה תיפוק ליה מגזרה שוה דחוקה
בתוספתא דמנחות: ה] תיבת
כדאמרינן בכריתות, ושכור אסור
בכיהונן מכאן לכהן הדיוט שלבש בגדי כהן
מכת נמחק (ש"מ). ובתוספתא
להורות דכתיב יין ושכר אל תשת
ב
שתויי יין מנלן. דפסלי עבודה שאין
חוקה ממחוסר בגדים כדילפינן חילול
שם הגירסא על גבי: ו] ואינן
וכתיב להורות את בני ישראל (ביצה
גדול ועבד עבודתו פסולה אי מהתם הוה
הזר חייב עליה מיתה: והא תנא
בהו מהתם מיהו לקמן בפירקין (דף
ד.) הכהנים בכיהונם. כלומר
(כי"פ): ז] צ"ל דכל (רא"ט):
ח] רחוץ (כי"י): ט] שתויי יין
בבגדי הדיוט הזקוקין להם
מלהבדיל קנסיב לה. לשתויי יין ולא
אמינא הני מילי חיסור אבל ייתור לא קמ"ל:
כד.) אמרינן דהוו שלשה כתובין הבאין
מרושלים
ממחוסר בגדים כצ"ל (*ש"מ
(עירובין קג:)
גמר מגזירה שוה ואנן ניקו וניפלוג
כאחד ואין מלמדין מחוסר בגדים
תנו רבנן היו מרושלין מסולקין משוחקים
מסולקים. ביומא כג ע"ב
וגליון, וכ"ה בב"ח): י] צ"ל כי
ד)
נקטיה (רא"ט): יא] צ"ל נחלק
פירש"י, מדו כמדתו, כאן למדך
עלה למילף מקרא אחרינא: הני מילי
ושתויי יין ושלא רחוץ ידים והשתא אתי
ועבד עבודתו כשירה לבש שני מכנסים שני
ג
ד]
(ש"מ): יב] צ"ל עבודה (*כי"ב
שיהא כתונת כהנים למדת קומתו,
מקמי דתיקו ליה גזירה שוה. לא הוה
שפיר גם קושיית ה"ר יעקב ל) דהשתא
: יג] איצטריך האי הכהן
לא נגררת ולא מסולקת, והכי
אבנטים חסר אחת יתר אחת או שהיתה לו
וג')
אמרינן בזבחים: משוחקים.
(*ש"מ): יד] צ"ל לההיא (*ש"מ):
ליה למילף שתויי יין אלא מלהבדיל
בשלשתן כתיב מיתה מיותר למימר
רטיה על מכת בשרו תחת בגדו או שהיו
טו] צ"ל מעכבת (יעב"ץ): טז] צ"ל
כשרין לכל עבודה ובלבד שלא יהו
ה)
ה]
❖
ובמסקנא (ד) אידכר ליה גזירה שוה
בהני (זרים) דווקא דמקריין זרים
אי: יז] ולא תיבעי האי, דההוא
מקורעין (יומא כד.):
ותנא (ליה) שבקיה לאורחיה קמייתא
בגזירה שוה דחוקה איכא מיתה אבל
דהכא כו' כצ"ל (צ"ק). ס"א ולא
תיבעי ההוא קרא דוהיתה להם
מחוסר בגדים: והא תנא.
ונקט גזירה שוה למילף משתויי ט] יין
יושב אע"ג דקרוי זר אינו במיתה אבל שאר פסולין כגון ערל ואונן לא
כהונה דהכא כו' (גליון):
לעזי רש"י
איצטריך קרא למעוטינהו ממיתה כיון דלא איקרו זרים. ברו"ך:
נקטיה לגזירה שוה מחוסר בגדים הוא דיליף בה משתויי יין ולא שבקיה
:
יח] אבני אהרן (כי"י)
י]
יט] לכאורה צ"ל כשרה. אבל
איפלשטר"א אינפלשטר"א.
לאורחיה: והכי קאמר מנין שלא נחלקו יא] כו'. לעולם לא למילף
חוזרני כב] לומר דקושית ה"ר יעקב קיימת דהא כג] למ"ד נמי דבעי'
❖
בכתה"י וד"י כלפנינו: כ] אחד
תחבושת.
מחוסר בגדים משתויי יין אתא אלא למילף שתויי יין ממחוסר בגדים
שלשה כתובין הבאין כאחד ליכא מיותר כי אם השנים ואחד הוי לגופיה
מן הבגדים (כי"י). וכן בגמ'
כי"ר א' חיסר אחד יתר אחד:
והכי קאמר למדנו לעבודות של מיתה שמתחללות בשיכרות מנין שלא
וא"כ תרי קראי במחוסר בגדים למה ובתרוייהו כתיב חקה ומיהו
כא] צ"ל דאין (ש"מ): כב] מכאן
שיטה מקובצת
נחלוק בין מחוסר בגדים לשתויי יין דכי היכי דמחוסר בגדים כל
וחגרת דדרשינן מינה כד] חוקת עולם אצטריך משום חילול דאע"ג דממילא
עד סה"ד היא הגה"ה (ש"מ):
כג] דהא אפי' למ"ד (צ"ק):
אבל עבודה דלא מעכבא כפרה
עבודותיו פסולות אף שתויי יין ושלא רחץ כן תלמוד לומר חוקה חוקה:
שמעינן כה] מדאיקרי [זר מ"מ] זר במכנסים לא כתיב ולעולם בפרשה
כד] מינה אין בגדיהם עליהם
לא. פ"ה כגון נתינת אש
דלעיל קאי מיתה אכולהו בגדים: הג"ה כהן גדול שלבש בגדי
אלא (ה) בין החול למה לי. הואיל ולא ילפינן מינה חילול לעבודה יב]:
אין כהונתם עליהם אצטריך
דמצוה בעלמא כו'. אבל לא רצה
כהן הדיוט ועבד עבודתו פסולה. ואם תאמר הא דאמר רבי יוסי
לא מוקים אמורא עליה. למידרש בפירקין: מיומא טבא לחבריה.
(ו)
כו' כצ"ל (צ"ק, ח"נ):
לפרש משום דכל עיקר נתינת אש
כה] שמעינן נמי מיתה
אינו אלא הויא לצורך הקטרה
משעה שאכל ושתה ועשה יום טוב עד למחר דהכי משמע קרא יין
(יומא דף יב:) שני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט כהן גדול
מדאיקרי זר, מיהו לא כתיב
(ובהקטרה) [והקטרה] לא מעכבא,
ושכר אל תשת בבואכם וגו' וכן בשעה שאתה בא להבדיל ולהורות
משום איבה כהן הדיוט משום מעלין בקודש ולא מורידין מדקאמר משום
ולעולם כו' כצ"ל (צ"ק ועש"ב).
משום דאיכא הקטרת קומץ דמעכבא
וגי' ח"נ שמעינן במיתה
שמתיר המנחה. וא"ת מ"מ לישתוק
בין דבר קדושה לדבר חול אל תהי שכרות: מהכא נפקא. מחוסר
איבה משמע דמן הדין כהן גדול הוא וא"כ כהן הדיוט תיפוק ליה משום
מדאיקרי זר מ"מ מכנסים לא
מקרא דבגדיהם עליהם דכיון דחזינן
בגדים: מהתם נפקא. אכתי קרא אחרינא כתיב ולמאי איצטריך יג]
מחוסר בגדים ואין לפרש דלאחר מיתת הראשון קאמר דלא הוי כהן
כתיב כו'. ועש"ב: כו] צ"ל
בלא מעכבא כ"ש במעכבא, וי"ל דאי
מתמנה (ש"מ): כז] ובירושלמי
לאו קרא דבגדיהם דדרשינן מיניה
הכהן הכא גבי ונתנו בני אהרן הכהן אש לאשמועינן מחוסר בגדים:
גדול משום איבה דהא מודה ר' יוסי (שם יג.) דאם מת ראשון שני חוזר
בפ"ק דיומא דריש לה מקרא
דכי אין בגדיהן עליהן הוו להו זרים
בכיהונו. בשעה שהוא מלובש בגדיו נקרא אהרן הכהן ולא כשהוא
לעבודתו ויש לומר דכהן גדול נתמנה כו] לעבודתו בפה ומסתלק בפה
ומסתברא כו' (עפ"י תוס' יומא יב
לא הוי דרשינן הכא מהכהן הכהן
ע"ב, ש"מ, וצ"ק): כח] בירושלמי
לבוש בגדי הדיוט: אי מהתם. מוהיתה להם כהונה הוי מוקמינא ליה
(ובפ' כז] קמא דיומא (דף יב) דריש ליה מקרא ובירושלמי) ומסתברא
בכיהונו לענין בגדים דבלא בגדים הוו
מ)
ובתוספתא (ע"פ תוס' שם וש"מ):
שפיר בכיהונו, להכי איצטריך והיתה
ההיא יד] בעבודה המעכבת כפרה אבל נתינת אש של הדיוט דמצוה
שהדבר תלוי במלך ואחיו הכהני' כמו שמצינו בפ' הבא על יבמתו (יבמות
כט] צ"ל ואיל. ותיבת ושעיר
כו' דבגדיהן עליהם לגלויי בעלמא
בעלמא היא שהרי יש שם אש שירדה מן השמים אימא לא תיבעי
סא.) ביהושע בן גמלא דאוקמיה ינאי מלכא ואמרינן בירושלמי ובפ"ק
נמחק (רש"ש): ל] צ"ל שקרבין
ז)
דבכל מקום דכתיב כהן דרשינן
כח]
(גליון ובתוס' שם): לא] שהוסע
בכיהונו כפ"ה. מיהו קשה לעיל
בגדים קא משמע לן ונתנו בני אהרן הכהן אש להכי כתב הכא
דיומא (דף יב:) ובתוספתא (דיומא פ"א ה"ד) ביוסף בן אלם מצפורי שאירע
(ש"מ ובתוס' שם): לב] מן
בפ"ק (דף יג.)
אמאי איצטריך
חסרון בגדים למילף [דאף בעבודה שאינה מחוסר טו] כפרה] דאי טז] עבד
פסול בכה"ג ושימש תחתיו וכשיצא אמר למלך אדוני המלך פר ושעיר כט]
הכהונה גדולה. כן נוסף בגליון
והקריבו הכהנים גבי קבלה לומר
❖
עהתוס' שם:
(בכיהונו) [בכהן ובכלי] שרת, תיפוק
אהרן בבגדי הדיוט לאו שפיר עבד. והא ליכא למיפרך לימא האי
שקרבו ל] היום משל מי [משלי או משל כה"ג א"ל המלך לא דייך ששימשת
ליה מאין בגדיהן עליהם כדדרשינן
ולא תיבעי יז] ההוא דהכא לאו בגדים כתיבי ואי לאו דכתב והיתה
שעה א' לפני מי שאמר והיה העולם] כו' וידע שהוסר לא] מן הכהונה לב]:
הכא דהוו להו זרים, וי"ל דאי הוי
כתיב בני אהרן ולא הכהנים הו"א
ליקוטים
להם כהונה [אצל וחגרת אותם אבנט] דשמעינן כהונה תלויה בבגדים
דלא קפיד קרא אכהנים בכיהונו והא
לא הוה ידעינן הכהן בכיהונו מאי היא: הכהנים. אבני יח] קאי דהוו הדיוטים: בכיהונן. בראוין להן שנתלית כהונתן בהן: אי מהתם.
דאמר הכא הוה להו זרים הו"א ה"מ
ת"ל חוקה חוקה. כל מקום
מוהיתה להם כהונה: [חיסור. כגון כה"ג בבגדי כהן הדיוט: אבל ייתור. כגון כהן הדיוט בבגדי כה"ג]: מרושלין. נגררין בקרקע: מסולקין.
במקום שכתוב כהן דמשמע שהקפיד
שנאמר חוקה אינו אלא לעכב
בכיהון, והילכך איצטריך לומר כהן
והכי איתא במנחות (י"ט א). ואי
מן הקרקע מתוך שהם קצרים: משוחקים. ישנים: כשרין יט]. ואע"ג דכתיב מדו בד [ויקרא ו] שתהא כמדתו ח) מצוה בעלמא היא ולא לעכב: חיסר
בכיהונו. וא"ת א"כ מאי פריך הכא
קשיא לך הא דאמרינן בשחיטת
אחת כ]. מכל הבגדים: ייתר אחת. הוסיף עליהם שום בגד בעולם:
רטייה. איפלשטר"א שחוצץ בין בשרו לבגד דבעינן ילבש על בשרו:
הא מהתם נפקא [ולמה] ליה בנתינת
קדשים שלא רחוץ ידים ורגלים
אש למכתב הכהנים, לישני כדפי',
מנלן יליף חוקה חוקה ממחוסר
מטושטשין וי"ל דשאני הכא דהאי ונתנו בני
בגדים, והתם עיכובא הוא אלמא
אהרן כתיב אחר קרא דוהקריבו ואם כן ידעינן שפיר בלא הכהנים דבעי בכיהונם כמו בקבלה דכיון דכתיב הכהנים בעבודה קמייתא גלי בעבודה שאחרי
כל חוקה אינו לעכב. והיה ר"ת ז"ל אומר דכל היכא דאמרינן חוקה לעכב, מג"ש דמחוסר בגדים נפקא לן כי התם. ולא דאיק, חדא
כן. ומיהו קשה לר"ע למה לי גז"ש דבני אהרן לעיל (שם) לכהן ולכלי שרת פי' בגדי כהונה, תיפוק ליה מדכתיב הכהנים בעינן בגדי כהונה כדאמרינן
מדאיתמר התם (ביבמות) אמר רב כל מקום שנאמר תורה וחוקה אינן אלא לעכב וקס"ד תורה וחוקה תרוויהו ואסיקנא אפי' תורה בלא
הכא דהוו להו זרים בלא בגדי כהונה, וי"ל דכי איצטריך גז"ש משום כהן כשר הוא דאיצטריך. ואם תאמר מאחר דאיצטריך גז"ש משום כהן כשר, למה
חוקה וחוקה בלא תורה, ואי מג"ש היכי קס"ד למימר הכי, אלא ודאי מגופיה משמע, וכי אסיקנא אפי' חוקה בלא תורה הכי נמי הוא.
לי קרא דהכא והיתה (לכהן כהונת) [להם כהונה לחקת] עולם לומר דהוו להו זרים, תיפוק ליה לר"ע משום דאין גז"ש למחצה, וי"ל דמגז"ש לא הוי
ועוד דאי מג"ש היכי דרשינן ק"ו, וכי אתי ק"ו ומבטל ג"ש. ושמעתי שכך פירושה של אותה שמועה שבזבחים מנין שמחלל עבודה
ידעינן חילול עבודה רק אזהרה בעלמא להכי איצטריך (הכי) [הכא] למדרש דהוו להו זרים ומחללין עבודה: אבל [עבודה] דלא מעכבא כפרה לא.
נימא דכשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה דחוקה עיכובא להכי מהניא לן, ופריק גמר ממחוסר בגדים והתם כתיב בזמן שבגדיהם
פ"ה אימא לא תיבעי בגדים, כלומר אפילו לכתחילה, קמ"ל ונתנו בני אהרן לומר דאי עביד במחוסר בגדים לא שפיר עביד כלומר צריך שיהא לבוש בגדיו
עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם והוו להו זרים ומחללין עבודה. זה תירץ רבינו נ"ר. ויש לפרש דהתם כתיב
בנתינת אש לכתחילה, והא דקתני עבודתו פסולה לאו דוקא דהא כיון דלא מעכבא כפרה לא שייך בה חילול עבודה אלא כלומר לא שפיר עביד: אבל
ירחצו מים ולא ימותו מצוה על הכהנים לקדש אבל עבודה אינה פסולה בכך שלא תלה הכתוב עבודה בקידוש כלל, כמו שתלה הכשרה
ייתור אימא לא. וא"ת ולעיל גבי כהן גדול שלבש בגדי [כהן] הדיוט אמאי לא משני אי מהתם הוי אמינא דמחוסר בגדים לגמרי אבל כי לבש בגדי כהן
דפרה בשחיטה ולפיכך חוקה שכתוב בה אינה אלא לעכב, אבל התם ליכא למימר הכי. זה נ"ל (רמב"ן חולין כד.):
הדיוט לא, כדמשני הכא, וי"ל דלא מצינו למימר הכי דהא קרא דלעיל דוחגרת אותם אבנט אהרן ובניו והיתה [להם] כהונה [לחוקת] עולם משמע דגם
אהרן שהיה כהן גדול אם לא היו כל בגדיו עליו דהיינו שמונה בגדים אין כהונתו עליו, דכיון דקרא מיירי באהרן ובניו אית לן למימר הכי (מהר"פ ז"ל): רש"י ד"ה אבל עבודה כו' ולא חלק בין עבודה שיש בה מיתה לעבודה שאין בה מיתה. הגהת הר"פ ז"ל, וא"ת ולכתוב האי קרא דבגדיהם עליהם
ולישתוק מלהבדיל בין הקודש ובין החול, וי"ל דלמסקנא ניחא שפיר, ע"כ: