יח:
כל הזבחים
שקבלו
דמן פרק שני
זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מסולקין כשרין.
מטושטשין. בטיט: מקורעין. ואפילו הן חדשים דלאו בגד (א) הוא ז]
יט א ב ג ד מיי' פ"ח מהלכות
הא דתניא בפ' תמיד נשחט (פסחים סה:) מדו
א) מנחות מג: ספרי שלח קטו,
ב) מנחות שם. שבת כז: ספרי שם,
כלי המקדש הלכה ד:
הראוי לעבודה דבעינן ח) לכבוד ולתפארת: כאן שסילקן ע"י אבנט.
בד כמדתו פי' הקונטרס דהיינו למצוה ולא לעכב:
כ ה ו מיי' פ"ג מהלכות ציצית
ירוש' ברכות פ"ג ה"ג, קידושין
ואידך
אשר לא דריש. משמע הכא דאיכא דמרבה כסות דסומא
משקורציי"ר ח] בלע"ז כדרך שהנשים עושות כשרין דהא איתנהו: אחד
פ"א ה"ז, ג) [לקמן מ. מנחות
הלכה ג סמג עשין (פו) [כו]
מג:], ד) ת"כ צו פ"ב ה"א,
טוש"ע א"ח סי' י' סעיף א:
זה ואחד זה. אחד מרושלין
ולא מרבה בעלת חמש ומקשה ר"ת דבפ' התכלת (מנחות
ואחד מסולקין יותר מדאי שלא על ידי
כא ז ח מיי' שם הל' ז סמג
אחרי פ"א ה"ה, ירוש' יומא
אבנט: והתניא. בברייתא דלעיל:
דף מג.) גבי פלוגתא דר' שמעון מרבי
פ"ג ה"ו כה"ע, ה) [יומא
שם טוש"ע א"ח סימן יז
סעיף א וסימן יח סעיף א:
אלא לרב קשיא. מרושלין: וכ"ת מאי
עא:] ירוש' כלאים פ"ט ה"א,
התם רבי שמעון כסות סומא מאשר
מטושטשין או מקורעין ועבד עבודתו
א
כב ט מיי' פ"ח מהלכות כלי
ו) [לקמן כב:] יומא עא: תענית
מרושלין. דמכשר תנא כגון שסילקן
תכסה ובעלת חמש מאשר ולאו פירכא
פסולה אמר רב יהודה אמר שמואל מרושלין
המקדש הלכה יג:
יז: [מו"ק ה.] סנהדרין כב: ודף
כג י מיי' שם הלכה ד:
פג:, ז) ליתא בקרא, ח) שמות
היא דההיא סוגיא כמאן דמרבי הכא
עד למדתו על ידי אבנט וקמכשר ליה
כשרין מסולקין פסולין והתניא מסולקין
כד כ ל מיי' שם הל' יד
כח ב, ט) [ע' תו' יומא יב: ד"ה
בעלת חמש ומיהו קשה אההיא
תנא דקסבר אבנט מיגז אגיז כלומר
ילבש], י) [וע"ע תו' שם עא:
והל"ג:
כשרין אמר רמי בר חמא לא קשיא כאן
❖
❖
כה מ מיי' פ"י שם הלכה ב:
כל סלוק שע"י אבנט הוה ליה כחותך
דמנחות ולקמן כג] בפ' בית שמאי (דף מ.)
ד"ה ואימא]:
שסילקן על ידי אבנט כאן דליתניהו מעיקרא
ונוטל היתר שבהן ומכשירו: אלא
אמרינן דר"ש אשר לא דריש ויש לומר
כלל רב אמר ב אחד זה ואחד זה פסולין: רב א]
מסולקין קשיא. דקתני כשרין וסתם
דהכי אמרינן אשר כי האי לא דריש
תורה אור השלם
הגהות הב"ח
הונא איקלע לארגיזא רמא ליה בר אושפיזכניה
וטובא איכא כי האי גוונא בפ' קמא
מסולקין גבוהין מן הקרקע למעלה
(א) רש"י ד"ה מקורעין וכו' בגד
1. גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע
מי אמר שמואל מרושלין כשרין ומסולקין
מרגליו משמע ולרב ליכא לאוקומא
דבכורות (דף ו:) דדריש ר"ש את הגמל
הראוי הוא דבעינן: (ב) ד"ה
כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה
בת חמש וכו' דמקום: (ג) ד"ה
כגון שסילקן ע"י אבנט כדתרצה ט]
ובפ"ק דמנחות (דף יא:) לא דריש את:
דברים כב, יב
פסולין והתניא מסולקין כשרין א"ל בר מינה
בָּהּ:
בד שיהו מין בוץ: (ד) ד"ה
2. וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וְּראִיתֶם
והתניא
משוחקין כשרין. תימה
שמואל דהא על כרחיך לרב י] דשני
דההיא דשנייה רמי בר חמא אלא לרב קשיא
ולטעמיך וכו' מקרא כו' ליה
אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת
דביומא (דף יב:) דרשינן
דסילוק אבנט מיגז אגיז והשתא
הס"ד ואח"כ מ"ה בגדים
יְהֹוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא
יא]
❖
וכי תימא מאי מרושלין מסולקין על ידי אבנט
שנאמר:
תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי
הוו יב] כולהו כקצרים מעיקרא: רב חדא
מה ת"ל ילבש לרבות את השחקין
גואבנט מיגז אגיז ב] אלא מסולקין קשיא אמר
עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים
ואמאי צריך רבוי ט): ואימא עמרא.
תני. להנך מרושלין ומסולקין דברייתא
במדבר טו, לט
אַחֲרֵיהֶם:
רבי זירא רב חדא תני מרושלין שסילקן ע"י
3. וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי
ד
גליון הש"ס
ה"ר אפרים היה מדקדק דקנבוס
בחדא מילתא תני להו מרושלין שסילק
בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת
אבנט כשרין אמר ר' ירמיה מדיפתי מרושלין
דתנן שילהי כלאים שמותר עם צמר
רישולן ע"י אבנט עד כדי מדתו כשרין
רש"י ד"ה פרט לכסות וכו'
הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת
טלית העשויה. וכ"כ רש"י שבת
שלא סילקן תנאי היא דתניא על ארבע
אין זה מה שאנו קורין קנב"א בלע"ז
אבל מסולקין יותר מדאי פסולין אפילו
הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל
א)
1
דף כז ע"ב ד"ה לכסות ועי'
ויקרא ו, ג
הַמִּזְבֵּחַ:
ע"י אבנט: ולא שלש. לימד על טלית
מדלא פריך ואימא קנבוס שעולה
כנפות כסותך ארבע ולא שלש או אינו אלא
4. פַּאֲרֵי פִשְׁתִּים יִהְיוּ עַל
מנחות דף מ ע"ב ברש"י ד"ה
ה
❖
ה"ג:
בד בבד והיה אומר דקנבוס כד] הוא כה]
של בת שלש כנפות שפטורה מן הציצית
רֹאשָׁם וּמִכְנְסֵי פִשְׁתִּים יִהְיוּ עַל
ארבע ולא חמש כשהוא אומר אשר תכסה
1
מָתְנֵיהֶם לֹא יַחְגְּרוּ בַּיָּזַע:
פשתן ואסור עם הצמר משום
והיכי דמי כגון שעיגל אחת מד'
בה והרי בעלת חמש אמור הא מה אני מקיים
יחזקאל מד, יח
כנפיה: בת חמש. כגון שחתך מעט
כלאים כו] והשיב לו רבינו חיים כהן
5. כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה כָּל בֶּן
לעזי רש"י
ארבע ארבע ולא שלש ומה ראית לרבות
נֵכָר עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר לֹא
דהאי דלא פריך ואימא קנבוס משום
מן הכנף ולא עיגל שני מורשי קרנתא
משקורציי"ר אישקורציי"ר.
יָבוֹא אֶל מִקְדָּשִׁי לְכָל בֶּן נֵכָר
בעלת חמש ולהוציא בעלת שלש מרבה אני
דבגדי כהונה אי אפשר להיות אלא
ממקום חתך דנעשה כשתי
(ב)
לקצר (ע"י הפשלה).
אֲשֶׁר בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
❖
בעלת חמש שיש בכלל חמש ארבע ומוציא
אנק"א הנק"א. מותן
יחזקאל מד, ט
כנפות: הרי בעלת חמש אמור. לחיוב
מצמר ופשתים דכל בגדים האמורים
❖
קוד"א. מרפק.
אני בעלת שלש שאין בכלל שלש ארבע
דריבויא הוא: מר סבר. מאן דפטר
בתורה סתם היינו צמר ופשתים
מוסף רש"י
ותניא אידך על ארבע כנפות כסותך ארבע
כז] ועוד דכל קנבוס אינו עולה בד
בעלת חמש סבר לא אמרינן יתר כמאן
שינויי נוסחאות
בבד דפירש בקונטרס בד בבד קנה
דליתיה דמי אלא כמאן דאיתיה הוא
ולא שלש ארבע ולא חמש מאי לאו בהא
וראיתם אותו פרט לכסות
לילה. כסות המיוחד ללילות דלא
א] רבה בר רב הונא (דק"ס
יחידי מכל גרעין ואין שני קנים
ולא קרינן לה בת ארבע ומאן דמחייב
קמיפלגי דמר סבר יתר כמאן דאיתיה דמי
וע"ש): ב] גאיז כצ"ל. וכן ברש"י
ניחייב (שבת כז:). או: שאם מתכסה
עולים מגרעין אחד ואפשר דקנבוס
ס"ל יתר כמאן דליתיה דמי להאי
(ע"פ ש"מ): ג] בת"כ פ' צו הנוס'
בלילה פטור מציצית שנאמר
ומר סבר כמאן דליתיה דמי לא דכ"ע כמאן
בד שיהו כפולין. וכ"ה
אינו כן אלא כח] כמו חיטין שכמה
חמישי וגבי מרושלין נמי לא הוי ייתור
וראיתם אותו וזכרתם פרט לכסות
דאיתיה דמי ושאני הכא דרבי רחמנא אשר
לילה (מנחות מ:) אשר תכסה.
בירושלמי יומא פ"ג ה"ג, ומפרש
בגדים: פרט לכסות לילה. $ טלית
שבלין עולין מחיטה אחת י):
ריבוייא דקרא הוא שישנה
לה שיהו בגדים כפולים לכל אחד
תכסה בה ואידך האי אשר תכסה בה מאי
העשויה לכסות לילה פטורה מן
בראיה אצל אחרים. וקרינן
ואחד ומפיק טעמא מדכתיב
ולבני אהרן תעשה כתנות, לכל
ביה וראיתם לאחרים ביום ולא אתי
עביד ליה מיבעי ליה לכדתניא 2 וראיתם אותו ב) פרט ז לכסות לילה או אינו
הציצית: שישנה בראיה כו'. וקרינן
אחד תעשה כתנות (ראב"ד בת"כ
אשר
תכסה
ומפיק
אלא פרט לכסות סומא כשהוא אומר אשר תכסה בה הרי כסות סומא
ביה וראיתם אותו: בד. (ג) שהוא יג]
וראיתם שאינה בראיה. ואי
שם). אבל בפי' ר' הלל שם מפרש
ח
דכפולין היינו כפול ששה כדהכא:
מרבינן לה מאשר תכסה קא עקרת
מן בוץ כדמפרש לקמן ממשמעותא:
אמור הא מה אני מקיים וראיתם אותו פרט לכסות לילה ומה ראית לרבות
דבר
ד] צ"ל יוסי (ש"מ): ה] בכי"צ
ליה וראיתם (שבת כז:)
חדשים. כשעה שהיו בבדי יד]
כסות סומא ולהוציא כסות לילה מרבה אני כסות סומא שישנה בראיה אצל
העולה מן הקרקע בד בבד.
נוסף אמר קרא בד. וכ"ה
ביומא: ו] ס"א ואסמכוה רבנן
הפשתן והקנבוס אין להן בדים
פשתנן: שיהו שזורים וחוטן כפול
אחרים ומוציא אני כסות לילה שאינה בראיה אצל אחרים [ואידך נפקא ליה
אקרא (ש"מ). ואמנם בשאר
וענפים כעצים אלא עלין ואין
ששה. ולקמן פריך והא בד לחודיה
מקומות המקבילים בש"ס איתא
הפשתן בא אלא מן הקנה האמצעי:
מאשר ואידך אשר לא דריש]: תנו רבנן בד שיהיו של בוץ בד שיהו חדשים
3 ט
י
ג)
ד)
מיפצל. יש בו נימא מתחלקת
משמע כמו לבדו: שלא ילבש של חול
כלפנינו: ז] דלאו בגד הראוי
בד שיהו שזורים בד שיהו חוטן כפול ג] ששה בד שלא ילבש של חול עמהן
הוא לעבודה. כצ"ל (ש"מ וצ"ק.
לשנים. ואל תתמה, שאף בשער זקן
כ
ל
עמהם. דמשמע לבדו ילבש: וליטעמיך.
התחתון מצוי כן (יומא עא:) דבר
וכ"ה בכי"י). ועי' טה"ק שכתב
א"ל אביי לרב יוסף בשלמא שיהו של בוץ הא קמ"ל בוץ אין מידי אחרינא לא
דילפת לה ממשמעותא מקראי
זה. דכהן ערל פסול לעבודה
דלחינם הגיהו, דאדרבה הגירסא
טו] (ד)
(סנהדרין כב:) כל בן נכר. כהן
שלפנינו היא בדקדוק גדול. ע"ש:
אלא בד שיהו חדשים חדשים אין שחקין לא והתניא משוחקין כשרים אמר
חוטן כפול ששה מנא ליה: דברים
ח] פי' לקצר (ע"י הפשלה) (לעזי
מומר לעבודת כוכבים שהוא ערל
שנאמר בהן בד צריכין כו' יש מהן
ליה וליטעמיך בד שיהו חוטן כפול ששה בד חד חד לחודיה משמע אלא
רש"י): ט] כדתריץ לשמואל
לב ונתנכרו מעשיו לאביו שבשמים
(שם וע' רש"י יומא עא:): וערל
כצ"ל. נ"א דכיון דאמרינן
למצוה. חדשים טז] לנוי דלאו ממשמעותא
הכי קאמר בגדים שנאמר בהן בד צריכין שיהו של בוץ חדשים שזורין שיהא
בשר. שמתו אחיו מחמת מילה,
דאבנט מיגז גאיז, א"כ
אתי: ויש מהן לעכב. בוץ ושזורים
ולא רצו למולו, שיראים פן ימות
כשסילק ע"י אבנט יותר
חוטן כפול ששה יש מהן למצוה יש מהן לעכב ה) ממאי דהאי בד כתנא הוא
גם הוא כאחיו: לא יבוא אל
מכדינם היו פסולים מטעם
וחוטן כפול ששה. בוץ כדמפרש ואזיל
אמר רבי יוסף ברבי חנינא דבר העולה מן הקרקע בד בבד אימא עמרא
מקדשי. לשרתני, שאסורין
דאבנט מיגז גייז להו, מה
ד]
ה]
דבר העולה מן הקרקע בד בבד. שזורים
בעבודה. (מו"ק ה.). והיינו אזהרה
דסילק כמאן דליתניהו
עמרא מיפצל כיתנא נמי מיפצל על ידי לקותא מיפציל רבינא אמר מהכא
מעיקרא כלל (ש"מ): י] שני לרב
מדברי קבלה בעלמא ולא לקי עלה
כיון דבד היינו בוץ ובעלמא קרי
(סנהדרין פד.) גמרא גמורי לה.
כצ"ל. ס"א דבמרושלין
4פארי פשתים יהיו על ראשם [ומכנסי פשתים יהיו על מתניהם לא יחגרו
❖
להו שש משזר. וחוטן כפול ששה יז]
מסיני (מו"ק ה.):
דברייתא כשרישלן ע"י אבנט
ביזע] א"ל רב אשי לרבינא והא עד דאתא יחזקאל מנלן ולטעמיך הא דאמר רב
כדאמרינן בסדר יומא (דף עא:)
ו)
אם כן ש"מ דמסולקים
דברייתא לאו דסילק ע"י אבנט
חסדא דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו מדברי יחזקאל בן בוזי למדנו כל
וילפינן בסדר יומא מקראי דברים
5
הוא, אלא בקצרים מעיקרא,
שיטה מקובצת
שנאמר בהן שש חוטן כפול ששה ויליף
בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי (לשרתני) עד שבא יחזקאל
וקתני כשרים (ש"מ): יא]
צ"ל
ז)
השתא (רש"ש): יב] הוו להו
מקורעין. פ"ה דלאו בגד הראוי
ליה לעיכובא: העולה מן הקרקע בד
מנלן אלא גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכיה אקרא הכא נמי גמרא
כקצרים (כי"פ): יג] בכתה"י
ו]
הוא דבעינן לכבוד
בבד.
קנה יחידי מכל יח] גיזעי ואין
שיהא של בוץ: יד] צ"ל בבדי
ולתפארת. ולקמן גבי יש מהן למצוה
גמירי לה כו' מאי 4לא יחגרו ביזע אמר אביי מלא יחגרו במקום שמזיעין כדתניא
פשתן (*שמכ"י): טו] נ"א
פ"ה כגון חדשים דמשום נוי הוא.
ב' קנים עולים מגזע אחד: ואימא
כשהם חוגרין אין חוגרין לא למטה ממתניהן ולא למעלה מאציליהן אלא
ממשמעותיה דקרא וכו' ששה
וצ"ל דלא מלתפארת נפיק ליה הא
עמרא. שאף הצמר עולה מן הבהמה
מי משמע ליה מקרא (צ"ק
דא"כ הו"ל לעכב כמו מקורעין
וכעי"ז בכי"י): טז] חדשים
בד בבד נימא נימא לבדה: מיפציל.
דהכא כיון דממשמעות דקרא נפקית
למצוה לנוי כצ"ל (ש"מ). ואח"כ
ליה, אלא ודאי ר"ל משום הידור
הנימא מתפצלת ומתחלקת לשנים על גבי בהמה מאליה: כיתנא נמי מיפציל. לפני טוויתו כותשים הגבעול והוא נחלק לנימין הרבה: אגב
צ"ל ולאו ממשמעותא (*צ"ק):
מצוה (כגון בשאר) [כשאר מצות]
לקותא. שמכין אותו וחובטים אותו בעץ או בגלגל הוא נכתש ונחלק: ומכנסי פשתים יהיו וגו'. ובעלמא הרי הוא אומר [ויקרא ו] ומכנסי בד
יז] ששה דילפינן בסדר כו'
דעלמא, דמלתפארת לא ממעטינן כי
יט]
ותיבות כדאמרינן בסדר יומא
אם בגד שאינו ראוי כמו שמבואר
❖
ש"מ בד היינו פשתים: דבר זה. קאמר כ] לה לקמן (דף כב:) אמתני' דקתני ערל מחלל עבודה: בן נכר. שנתנכרו מעשיו כא] מחמת ערלת
ליתא (כתה"י)
: יח] מכל גרעין
בלשונו:
לבו שהוא ערל לב רשע: וערל בשר. שמתו אחיו מחמת מילה לא יבא אל מקדשי. ולקמן (דף כב:) יליף בה חילול בהדיא: במקום שמזיעין.
וכו' עולים מגרעין (כתה"י וכ"ה
בתוס'): יט] ובעלמא קרי להו
במקום שהבשר נכפל על הבשר ומתחמם ומזיע: כשהן חוגרין. אבנטיהם בשעת עבודה: למטה ממתניהם. מקום שנכפל ונופל שומן הבטן
מכנסי בד כצ"ל (*ש"מ)
:
ליקוטים
על הקילבוסת שקורין אנק"א: ולא למעלה מאציליהן. למעלה מנגד כב] מרפקן שקורא קוד"א לפי ששם היד שוכב תמיד על הצלעות ומזיע:
כצ"ל
כ] לקמן קאמר לה
(*ש"מ): כא] בכי"פ נוסף לאביו
וראיתם אותו פרט לכסות לילה.
שבשמים: כב] מכנגד וכו' ששם הזרוע שוכב (*שמכ"י): כג] צ"ל דלקמן (צ"ק, מהר"ם שי"ף): כד] צ"ל דקנב"א (גל' קה"י). וכ"מ בתוס'
לילה לאו זמן ציצית הוא דאמעיט מוראיתם אותו. להרמב"ם כל מה שלובש בלילה פטור אפילו הוא מיוחד ליום ומה שלובש ביום
חייב אפילו מיוחד ללילה. ולהרא"ש כסות המיוחד ללילה פטור אפילו לובשו ביום וכסות המיוחד ליום או ליום ולילה חייב אפילו הרא"ש יומא עא ע"ב: כה] הוא מין פשתן כצ"ל (ש"מ): כו] בש"מ נוסף ושלח לר"ת תשובות מלאות שער שתלש מזקנו על מנהג העולם
לובשו בלילה (שו"ע או"ח סי' י"ח): א"ל אביי לרב יוסף כו'. הכוונה דאביי הבין דתנא דברייתא ממשמעות בד דריש שיהיו חדשים, כלומר מרוב צער. ובד"ו הנוס' אח"ז והשיב לו ר"ת כו': כז] ופשתים לתנא דבי ר' ישמעאל וגם לרבנן דתנא דבי ר' ישמעאל לא קשה מידי
לפום מאי דפירש בקונטרס כו' כצ"ל והשאר נמחק (ש"מ): כח] ס"א אלא כמה קנים יוצאים מגרעין אחד כמו (ש"מ):
כדרך שהוא מברייתו שעלה בבדיו, ועל זה הקשה מהברייתא דקתני משוחקין כשרים. ורב יוסף השיב לו דאיך יתכן דתנא דברייתא כל
הני דרשות ממשמעות בד מפיק להו, דהתינח בוץ ושיהיו חדשים דנאמר דממשמעות בד מפיק להו, אלא שיהא חוטיו כפול ששה איך
יתכן דממשמעות בד מפיק לה, דהא מלבד שאין המשמעות מורה כן אדרבה מורה בהיפך דבד חד חד לחודיה משמע. אלא ע"כ דכוונת הברייתא היא דה"ק בגדים שנאמר בהם בד צריך שיהיה בהם כל אלו התנאים שהזכיר, ולא ממשמעות דבד נפיק אלא כל אחד ואחד נלמד
ממקומו כו' (משל"מ פ"ח מה' כלי המקדש ה"ג ע"ש באורך): משוחקין כשרים. וכגון שלא נקרעו, דקרועין ודאי פסולין כדאמר בפ' כל הזבחים היו מטושטשין או מקורעין ועבד עבודתו פסולה. והתם נמי משמע דלכתחילה בעינן חדשים, והכי דריש התם בד שיהו של בוץ, בד
שיהיו חדשים, מיהו אינו מעכב אם עבד בשחקים, והכי משמע התם. מיהו הא לא ידע ר' עד אימת נקראין חדשים ולא שחקין, דהא אי אפשר לומר שיהו מיד נקראין שחקין לאחר שעבד בהן פעם אחת, דא"כ לכל עבודה היו צריכין לבגדים אחרים. ותימה אמאי לא יהיב
שיעורא למילתא (תוס' ר"י הלבן יומא יב ע"ב. וכ"כ תו"י שם בקיצור. הובא בכנסת ראשונים):משוחקין. כל זמן שלא נשחק השער קרויין חדשים, אבל אם נפל השער וחוטי בגד של שתי וערב נראים בחוץ כבר ישן הוא, והיינו נמי דתני' בזבחים מסולקים משוחקים, כדמתרגמי' בקרחתו
או בגבחתו בשחקותיה או בחדתותיה, והיינו שנשחק ונשר השער מעל חוטי שתי וערב (פי' הר"ש ת"כ פ' צו):