כל הזבחים שקבלו
דמן פרק
שני
זבחים
יט.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
כורך
עליה גמי במקדש אבל לא במדינה. פי' בקונט' גמי מרפא
כנגד אצילי ידיהם.
על צלעותיהן כנגד המרפק: איזגדר מלכא.
כו א מיי' פ"י מהלכות כלי
א) עירובין קג:, ב) [שם כה"ע]
המקדש הלכה ט:
ירושלמי עירובין פ"י הי"ג,
כך שמו ומלך פרס היה: והוה מידלי המיינאי ותיתייה ניהליה.
ואסור משום שחיקת סמנים ונראה לפרש גזירה אטו להוציא
כז ב מיי' פכ"א מהלכות שבת
ג) שבת קלד ע"ש, ד) עי"ש
אבנטו היה גבוה חגור מלמעלה מכנגד אצילי ידיו והפשיטו ה] למטה
דם וכן בכל הנהו (דעירובין (דף קג.) יש לפרש טעמא) דאסירי במדינה
קכ:, ה) ברכות מג:, ו) ירוש'
הלכה כה סמג לאוין סה
טוש"ע א"ח סימן שכח סעיף
ברכות פ"ב ה"ג, עירובין פ"י
כדי לנאותו: אמר ממלכת כהנים כתיב בכו. וצריכין אתם לנהוג
משום איסורא דקתני בתר הכי כאן וכאן אסור ומיהו בירושלמי משמע
ה"א, ז) שבת סב. [עירובין צו.
כד בהגה:
דטעמא משום שחיקת סמנין דמסיק
עצמכם בתפארת של כהנים דכתיב
כח ג מיי' פרק י מהלכות כלי
מנחות לו:], ח) [ערכין ג:],
ט) שבת נג:, י) לעיל טו:,
המקדש הלכה ו:
בהו לא יחגרו ביזע: כורך עליה גמי.
פרק כל כתבי הקודש גבי רבי שלקה
כ)
כנגד אצילי ידיהן אמר רב אשי אמר לי הונא
כט ד ה מיי' שם הלכה ח:
כ) ה"א, ל) עירובין סד כתובות
❖
בשעת עבודה שגנאי הוא (ג) שתראה
באצבעו בשבת ונתן עליה ספוג יבש
ל ו ז מיי' שם הלכה ז:
בר נתן זימנא חדא הוה קאימנא קמיה דאיזגדר
קג. נדרים כב.
לא ח ט מיי' שם הלכה ו:
שם מכתו ואע"ג דגמי מסי מכה וכל
וקשר עליה גמי מבחוץ וקאמר התם
מלכא והוה מדלי לי המיינאי ותיתייה ניהליה
לב י כ ל מ נ מיי' שם הלכה ז:
דבר שיש בו משום רפואה אסור משום
דלמדנו יט] דספוג אינו מרפא אלא
לג ס מיי' פרק ד מהלכות
ואמר לי ממלכת כהנים וגוי קדוש כתיב בכו
הגהות הב"ח
1
משמר גמי לפי כ] שהוא מן המוכן תפילין הלכה יג:
שבות גזירה שמא ישחוק סמנים ה"מ
ט)
כי אתאי קמיה דאמימר א"ל אקיים בך והיו
לד ע מיי' פ"י מהלכות כלי
(א) גמ' לא הוי ייתור בגדים
2
במדינה אבל במקדש לא גזרו משום
ובסמוך נמי קאמר קא משמע לן
המקדש הלכה ו:
ותיפוק וכו' א"נ בימין ושלא
מלכים אומניך: א) תנן התם א כהן שלקה
❖
שבות: ואם להוציא דם. שמתכוין ו]
דגמי מסי משמע דהיינו טעמא
לה פ מיי' שם הלכה ג:
במקום עבודה: (ב) שם צילצול
דאבל לא במדינה: מאי איריא גמי
באצבעו כורך עליה גמי במקדש אבל לא
קטן אגב אורחיה כצ"ל ותיבת
לכך: כאן וכאן אסור. דחבורה הוא
ב
מילתא ליתא: (ג) רש"י ד"ה
לשמועינן צילצול קטן. תימה הא
ואיסור דאורייתא: צילצול. ז] בנדי"ל:
במדינה ואם להוציא ממנה דם כאן וכאן
כורך וכו' שתיראה שם:
תורה אור השלם
(ד) ד"ה ותיפוק לי וכו' והיכי
אבל שלא במקום בגדים. כגון אצבע:
איצטריך לאשמועינן גמי משום אבל
אסור ב) אמר ר' יהודה בריה דרבי חייא לא
1. וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת
שרי לרבי יוחנן. נ"ב בעירובין לא
ותיפוק לי משום דחוצץ. בין ידו
לא במדינה דטעמא דשחיקת סמנים
שנו אלא גמי אבל צילצול קטן הוי יתור
מפרש לה אר"י והכא דקדייק
כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה
לעבודה ואסור דבעינן ולקח הכהן
לא שייך בצילצול דהא לא מסי וי"ל
דאר"י קאי [משמע דאצילצול]
הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי
בגדים ורבי יוחנן אמר לא אמרו יתור בגדים
קאי דשרי ר"י ולא אגמי וי"ל
שמות יט, ו
יִשְׂרָאֵל:
שתהא קבלה בעצמו של כהן והיכי
דמ"מ הוה ליה לאשמועינן צילצול
2. וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ
דאפשר [דלרבי יהודא בר' חייא
אלא במקום בגדים אבל שלא במקום בגדים
שרי (ד) ר' יוחנן: בשמאל. י) שאינה
דהוי חידוש גדול יותר דלא הוי ייתור
מיירי מתניתין] דוקא לגבי מכה
וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ אַפַּיִים
לא הוי יתור (א) ותיפוק ליה משום חציצה
ולא הוה חציצה [אבל לר' יוחנן]
כשרה לעבודה: שלא במקום עבודה.
אֶרֶץ יִשְׁתָּחֲווּ לָךְ וַעֲפַר רַגְלַיִךְ
בגדים מלאשמועינן איסור של גמי
דאמר שלא במקום בגדים לא הוי
יְלַחֵכוּ וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֲשֶׁר
בשמאל א"נ שלא במקום עבודה ופליגא
כגון על גב היד: ופליגא דרבא.
במדינה ומשני דקמ"ל דגמי מסי
ייתור [בגדים משמע דשרי] בכל
ח]
לֹא יֵבֹשׁוּ קֹוָי:
מקום לזה פריך ותיפוק ליה
דרבא דאמר רבא אמר רב חסדא במקום
ישעיהו מט, כג
אדרבי יוחנן: שלש על שלש חוצצות.
משום לשון חכמים מרפא ל):
ג
א]
3. וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי
משום חציצה ולאסור ודו"ק:
תפלין
מהו שיחוצו. פירש
כלומר הוי ייתור בגדים ואיידי דנקט ט]
בגדים אפי' נימא אחת חוצצת שלא במקום
(ה) ד"ה ודאי וכו' אמר דלא:
ד
בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת
(ו) ד"ה ל"א אמרי' לה וכו' דלא
בנימא אחת במקום בגדים לישנא
בקונטרס למיהוי ייתור
הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת
בגדים שלש על שלש חוצצות פחות
שייכא חציצה כצ"ל ותיבת למימר
הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל
דחציצה דשייכא בה נקט נמי במסקנא
בגדים ואי אפשר לומר כן דהא
נמחק: (ז) ד"ה לימא וכו'
מכאן אינן חוצצות אדרבי יוחנן ודאי פליגא
ויקרא ו, ג
הַמִּזְבֵּחַ:
דאיתמר לה בעלמא: (ח) ד"ה
לישנא דחציצה: ודאי פליגא. דהא
קאמר כא] לימוד ערוך דתפילין חוצצות
4. וְשַׂמְתָּ הַמִּצְנֶפֶת עַל רֹאשׁוֹ
אדר' יהודה בריה דרבי חייא מי לימא
דגמי מסי מרפא המכה:
וְנָתַתָּ אֶת נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ עַל
אמר [שלא במקום בגדים] (ה) לא
ובשל יד איירי דבשל ראש הא אמרינן
❖
❖
(ט) ד"ה נימא וכו' מגוררת:
שמות כט, ו
הַמִּצְנָפֶת:
צילצול קטן דחשיב לישנא
דפליגא ה שאני
הוי ייתור בגדים ואפי' שלש על שלש
בסמוך דאין חוצצות ואי משום ייתור
אחרינא אמרי לה אמר ר' יהודה בריה
במשמע: מי לימא דפליגא. דאיהו
בגדים אפי' דראש נמי ומיהו למאן
שינויי נוסחאות
לעזי רש"י
דרבי חייא לא
שנו אלא גמי אבל צילצול
אמר צילצול קטן חוצץ ורבא אמר
דאמר לעיל לא אמרו ייתור בגדים
❖
א] בש"מ וכתה"י נוסף אמר רב
בנדי"ל בינדי"ל. אגד, חגורה.
פחות משלש לא חוצץ: דחשיב.
קטן חוצץ ורבי
יוחנן אמר לא אמרו חציצה
אלא במקום בגדים אבל שלא
חסדא: ב] בכי"מ נוסף ל"א או
לפי שעשוי לנוי והוי בגד: ל"א אמרי
במקום בגדים לא ניחא דשל יד הוי
בפחות משלש על שלש אלא במקום בגדים
דלמא כיון דלא מפסיק מידי
שפיר דמי. ועי' דק"ס: ג] בכי"צ
במקום בגדים ולא של ראש כב] ומשום מוסף רש"י
לה כו'. בדר' יהודה בר' חייא
אבל שלא במקום בגדים שלש על שלש
נוסף תיקו: ד] מיתני. כ"ה
לא פליגי לישני דחוצץ נמי דקאמר
חציצה ממש נראה טפי כדדריש
ברש"י וע' דק"ס: ה] צ"ל
כנגד אצילי ידיהן. כנגד הלב
חוצצות פחות מיכן אינה חוצצת והיינו
(להלן פח:): כורך עליה גמי.
והפשילו (*מהרמ"ש): ו] נ"א
משום ייתור בגדים הוא דלא שייכא
בסמוך על בשרו שלא יהא דבר
דרבא אמר רב חסדא לימא פליגא אדר'
ואע"פ שהגמי מרפא את המכה,
שמהדקה בגמי כדי שתוציא
(ו) למימר חציצה שלא במקום בגדים
חוצץ מיהו הא דתניא אינן חוצצות
דמה (גליון): ז] ס"א אזור קטן
הואיל והשתא מיהא צורך עבודה
יהודה בריה דרבי חייא שאני צילצול קטן
ושלא במקום עבודה דאי במקום
ואוקמינן לה בשל ראש לא הוי שום
היא, דלאו אורח ארעא שתראה
נאה כמו היא חגרה בצלצול
י]
קטן בסוטה (ט:) ובלע"ז
מכתו עם העבודה מכסה אותה
דחשיב ולר' יוחנן מאי איריא גמי לשמועינן
עבודה אפי' נימא חייצא. ובדר' יוחנן
חידוש שלא יהא חציצה כי אם
בגמי אבל לא במדינה. שמרפא
:
בנדי"ל (ח"ג וכ"ה ברש"י שם)
צילצול קטן מילתא אגב אורחיה קמ"ל
הוא דפליגי לישני: לימא יא] פליג.
שאינן [משום] ייתור בגדים אם לא
ח] תיבת על נמחק (ש"מ). נ"א
בשבת ורפואה בשבת שבות היא
(ב)
ואסור להוציא ממנה דם.
ע"ג יד או ע"ג אצבע (גליון):
דרבא אדר' יהודה דאילו יב] רבי יוחנן
דתאמר דקמ"ל דשערו היה נראה א"נ
דגמי מסי בעי רבא נכנסה לו רוח בבגדו
ג)
ו
ט] ס"א דנקט בגדים חוצצין
שמהדקה בגמי כדי להוציא דמה:
פשיטא לן דפליג עליה ואפילו צילצול
קמ"ל דלא חציצי תחת פתילי הציץ:
מהו על בשרו בעינן והא ליכא או דלמא
כאן וכאן אסור. שאין זה צורך
נקט נמי הכא לשון חציצה
(ש"מ): י] תיבת דאי נמחק וצ"ל
עבודה ועוד דהוה ליה חובל ואב
קטן מכשר דהא עלה קמהדר ופליג
דרך לבישה בכך כינה מהו שתחוץ מתה
ח
ובמקום (שמכ"י): יא] לימא
מלאכה לא משתרי לגבייהו:
ב] ז
אלא דרבא דאיתמר (ז) (עלה) בעלמא
צלצול קטן. אזור קטן נאה
דרבא פליג אדרב יהודה כו'
לא תבעי לך דודאי חייצא חיה מאי מי אמרינן כיון דאתא ואזלא רביתא היא
דהא עליה קמהדר כו' כצ"ל
(עירובין קג:). או: חגורה קצרה
מי לימא פליג אדרבי יהודה דנימא
ולא חייצא או דלמא כיון דקפיד עלה חייצא ג] עפר מהו שיחוץ עפר ודאי חייץ
(ש"מ): יב] נ"א דאילו אדר"י
שאינה רחבה יותר מג' בתי נירין
ט
דרבא אפי' צילצול קטן מכשר שלא
פשיטא לן דלא פליג (גליון).
(שבת קה.). או: קשר של משי (ע"ז
אלא אבק עפר מהו בית השחי מהו שיחוץ על בשרו בעינן והא ליכא או
י
כ
במקום בגדים: ולר' יוחנן. דקאמר
עג.) ותיפוק ליה. בין גמי בין
ורש"ש דוחה גי' זו וכ' דהגי'
שלפנינו יפה ומשובחת: יג] דק
צלצול משום דחייץ בין ידיו לעבודה
דלמא דרך לבישה בכך הכניס ידו לתוך חיקו מהו גופו מי חייץ או לא
אפי' צילצול לא חייץ מאי איריא דנקט
ד) ל
מאד כצ"ל (*ש"מ): יד] כגון בית
ואנן ולקח הכהן וזרק הכהן בעינן
נימא מהו שתחוץ נימא ודאי חייצא אלא נימא מדולדלת מהו בעי מר בר
תנא דמתני' גמי לשמועינן צילצול
דמשמע בעצמו על ידו ולא ע"י
יד של חלוקין שלנו שהוא
מ
אחרים: בשמאל. שאינה כשרה
כצ"ל (*שמכ"י): טו] מעיקרה
לא הוי ייתור וכל שכן גמי: דגמי מסי.
רב אשי ניצא שערו בבגדו מהו ה)שערו כגופו דמי או לאו כגופו דמי בעי רבי
(כי"י): טז] חייצי (ש"מ)
:
לעבודה, כדאמר בשחיטת חולין כל
(ח) רופא המכה ואפ"ה מותר דאין
יז] תיבות המוקפות איתא
מקום שנאמר אצבע או [כהן] אינו
זירא תפילין מהו שיחוצו אליבא דמאן דאמר ו) לילה לאו זמן תפילין הוא
אלא ימין: א"נ שלא במקום
בכתה"י ודפ"י. וע' טה"ק:
שבות במקדש דכולה מסכתא באיסור
לא תבעי לך כיון דלילה חייצי יום נמי חייצי כי תיבעי לך למ"ד לילה זמן
יח] דהוו (כי"פ): יט] דלמדנו
עבודה. כגון על גב האצבע:
ז)
שבת איירי ועיקר משום שבות נקט
ופליגא. הא דר' יוחנן דאמר שלא
ממנו ג' דברים דספוג אינו
תפילין מאי מצוה דגופיה חייץ או לא חייץ איגלגל מילתא ומטא לקמיה
במקום בגדים לא הוי יתור ואפי'
מרפא אלא משמר וגמי מרפא.
לה ומשנה זו בעירובין [קג:] וכן כולה הך
ג' על ג' דרבא. דאמר דבמקום
דרבי אמי א"ל תלמוד ערוך הוא בידינו תפילין חוצצות מיתיבי ס כהנים
ואי משום הוצאת דם היאך
סוגיא התם היא: נכנסה לו רוח
בגדים אפילו נימא אחת חוצצת,
היה עושה זה רבי ובסמוך נמי
בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן פטורין מן התפלה ומן התפילין
בבגדו. והבדילתו מבשרו בשעת
כו' כצ"ל (ש"מ): כ] לפי נמחק
ואע"ג דמשום יתור בגדים ליכא
(עו"ש עש"ב): כא] קאמר בסמוך
למימר דהא לאו בגד הוא, חציצה
מאי לאו אם הניחן אינן חוצצות לא אם הניחן חוצצות א"ה פטורים אסורים
עבודה: רביתא היא. הרי היא
תלמוד ערוך בידינו כצ"ל
מיהא הויא דכתיב ומכנסי בד ילבש
כבשרו: כיון דקפיד עלה. דברצונו
מיבעי ליה כיון דאיכא לוים וישראל דלא מתנו ד] ליה אסור משום הכי תנא
על בשרו, שלא יהא דבר חוצץ: ג'
(ש"מ): כב] ס"א ומיהו טפי נר'
על ג' חוצצות. דכיון דבגד
לפרש דמשום חציצה ממש
לא תהא בבשרו: אבק עפר. דק יג]
פטורין והתניא אם הניחן אינן חוצצות לא קשיא הא דיד הא דראש מאי שנא
ע
קא בעי (ש"מ): כג] קאמר, ובזה
מיקרי הוי יתור בגדים. והאי דנקט
ואינו מרגיש בו: בית השחי מהו
בלשון חציצה, משום דרישא איירי
ניחא נמי דהוי דומיא דסיפא
ח) דיד דכתיב 3ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו לבשרו דראש נמי
בנימא אחת במקום בגדים דלא
ואם להוציא דם כאן וכאן
שיחוץ. אויר בית השחי כגון יד] בתי
כתיב ושמת המצנפת על ראשו תנא שערו היה נראה בין ציץ למצנפת
אסור כלומר כו' כנדצ"ל (גליון):
מצי למתנייה יתור בגדים דלאו בגד
ח)
פ
4
זרועותיו של חלוקו שהוא רחב ואינו
הוא (עירובין שם) פחות מכאן
כד] ר"ל דבכל המשניות שנשנו
אינן חוצצות. דבציר מג'
שם בעירובין אחר זה דאבל לא
נוגע בבית השחי מהו שיחוץ וצריך
במדינה (גליון): כה] נר' דצריך
אצבעות לאו בגד הוא כדאשכחן
גופו. ידו שהיא גופו: נימא. משמע דאתיא מעלמא: נימא מדולדלת. מן הבגד (ט) מגוררין
שיהו בתי זרועותיו דחוקים ונוגעין בבשר:
לציין לימא פליגי וכו', וע"ז כ'
גבי טומאה (ב"מ ז.).
דאיידי דלא
❖
ותחובה בו קצת אלא שנתקה מעיקרא : יצא שערו. מראשו למטה עד שנכנס בין כתונת לבשרו מהו את"ל ידו לא חייצא שערו
מספ"ל וכו' (גליון):
חשיב בגד, יתור בגדים אין כאן
טו]
דלאו בגד הוא וחציצה נמי אין כאן
מאי: מהו שיחוצו. למיהוי ייתור בגדים: אליבא דמ"ד. בפרק בתרא דעירובין (דף צו.) ובהקומץ רבה (מנחות לו:): לא תבעי לך. דודאי
דשלא במקום בגדים הוא ושלא
חייצי כדמפרש טעמא כיון דבעבודות לילה חייצין טז] דהא לא מצוה הוה דניהוי כגופיה משום חביבותא דמצות: דיום נמי חייצי. דאל"כ
במקום עבודה: שאני צלצול
ליקוטים
קטן דחשיב. ואיכא למימר
מצינו עבודות לילה חמיר מעבודות יום והן קלים מהן: ולוים בדוכנן. לשיר: ישראל במעמדן. על כל משמר ומשמר היה מעמד
❖
דמודה בה רבא, אבל ר' יוחנן פליג
הובא בעמוד הבא
של ישראל בירושלים שבאין ועומדין בעזרה בשעת התמיד והן שלוחי כל ישראל לעמוד על קרבנן דכתיב תשמרו להקריב לי במועדו [במדבר כח]
עליה דהא עלה קאי ופליג:
לישנא אחרינא כו' צלצול
שתהא שמירתכם עליו בשעת הקרבתו במסכת תענית (דף כו.): פטורין מן התפלה. (שאין יכולין לכוין) יז] : ומן התפילין. דקיימא לן (סוכה
קטן חוצץ. משום יתור בגדים.
שיטה מקובצת
דף כה.) העוסק במצוה פטור מן המצוה: דלא מיתני ליה אסורין. שאין יכול לשנות בהן איסור: דיד. חוצצות דהוא יח] בין בגד לבשר:
והיינו נמי כלישנא קמא ואין בה
כורך עליה גמי במקדש אבל לא
חילוק אלא במילתיה דר"י. והאי
דראש. אין חוצצות כדמפרש ואזיל: שערו. של כהן גדול
שהיה נראה בין ציץ שעל מצחו למצנפת שבגובה ראשו:
דנקטי לה במילתיה דרב יהודה
במדינה. פ"ה גמי מרפא
ששם בלשון חציצה, משום הך פלוגתא
ואסור משום שחיקת סמנים. וקשה
דר' יוחנן דלא מצי למתנייה משום יתור בגדים דקאמר פחות מג' על ג' חוצץ במקום בגדים, ופחות מג' לא מצי למימר יתור בגדים אלא
דא"כ כי פריך לקמן א"כ מאי שנא גמי דנקט, לישני ליה משום אבל לא במדינה נקט, וי"ל דגמי אינו מסי וטעמא דאמרינן אבל לא במדינה משום גזירה
משום חציצה, להכי נקט לה לכולה לשון חציצה: ג' על ג' חוצצות. ומשום יתור בגדים (עירובין שם): מילתא אגב אורחיה קמ"ל. על
שמא יוציא דם. ומעתה ניחא הא דאמר לקמן דגמי לאו דוקא קאמר כג] כלומר שהוא מתכוין להוציא דם, ובכל דוכתי הוי טעמא דאבל לא במדינה כמו
פי דרכו שהיה הולך ומדבר דבריו, השמיענו ולמדנו דבר חדש בלישנא דנקט (קדושין סט.) דגמי מסי. משום שבת איצטריך למתני גמי, דאע"ג
איסורא דסיפא כד] אבל בירושלמי (שבת פט"ז ה"א) משמע כפרש"י כו' עד רבי [ככתוב בתוד"ה כורך] ומ"מ י"ל דספוג רחב ואינו מוציא דם כל כך כמו גמי
דמסי שרי במקדש (עירובין קד.) תלמוד ערוך. ששנאה מרבותיו, ולא אמרה מדעתו (מנחות טו. ומעילה יז. על: לימוד ערוך) וישראל במעמדן.
שהוא דק (לשון מהר"פ): והיינו דרבא אמר רב חסדא. בעלמא כה] מספקא ליה לתלמוד אי הא דקאמר פחות מג' אינה חוצצת מיירי אף בצלצול קטן,
שהתמיד בא מן השקלים של כל ישראל ואי אפשר שיהיו כל ישראל עומדים על גבי קרבנם ומינו מעמדות להיות במקומם (תענית כו.) על
או שמא חלוק צלצול דחשיב (מהר"פ): לישנא אחרינא אמרי לה אמר רב יהודה כו'. לא בא לשנות כלל דברי רב יהודה אלא בא לשנות דברי רבי יוחנן
בשרו. משמע שלובש בעודו ערום שאין עליו אלא בשרו (יומא כג:) שלא יהא דבר חוצץ בינו לבשרו. ותפילין על בשרו בעינן תחת בגדיו
מזה דנהי דקאמר אבל צלצול קטן חוצץ מטעם ייתור בגדים קאמר דחציצה לא שייך כלל שלא במקום בגדים,À ועוד דהא ודאי מיירי שלא במקום עבודה
בקיבורת אצל הכתף, כדאמר במנחות בהקומץ רבה דתחת בגדיו בעינן, דכתיב והיה לך לאות ולא לאחרים לאות: שערו היה נראה בין ציץ
דאי במקום עבודה הא ודאי לא שרינן, וכיון דמיירי שלא במקום עבודה לא שייך חציצה, ואיידי דבעי למינקט בדברי ר' יוחנן חציצה נקט נמי (הכי) [הכא]
למצנפת. ציץ מונח על המצח ומצנפת על הראש ואינה מחזקת עד המצח אלא מקום התפילין נראה בגובה הראש מקום שמוחו של תינוק
לשון חציצה. כך היא נוסחת רש"י של מהר"פ: מאי איריא גמי לשמועינן צלצול קטן. דלא הוי ייתור בגדים וכ"ש גמי. לפירוש שני דפי' לעיל משני
רופס (ערכין ג:). למדנו שהמצנפת למעלה בגובה הראש, ואינה עמוקה ליכנס בה כל הראש עד המצח, והציץ מלמטה (שמות כח):
דמילתא אגב אורחא קמ"ל דגמי מסי ולשון חכמים מרפא כלומר (שאין זו) [ומש"ה נקט זה] החידוש ולא החידוש דלא גזרינן שמא יוציא דם במקדש.
ובקונט' פי' קמ"ל דגמי מסי כו' (לשון מהר"פ): רש"י ד"ה יצא שערו מראשו למטה עד שנכנס בין כתונת לבשרו כו'. וקשה לריב"א דהוי ליה
למימר נכנס שערו. לכן פירש שיער בית השחי ובית הערוה קאמר שיצא לחוץ ונכפל על בטנו וחוצץ בין בגדיו, וכה"ג איתא (בבכורות) [בברכות] (דף כד.) (מהר"פ):