כל הזבחים שקבלו
דמן פרק שני
זבחים כא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מי
כיור נפסלין למתירין
כמתירין. פי' לדם וקומץ נפסלים
והא פרה דטמויי
מטמאינן ליה. אחר קידוש זה כדתנן ד] כו'
נב א מיי' פ"א מהלכות פרה
א) יומא ב. חגיגה כג. ע"ש פרה
פ"ג מ"ז ע"ש, ב) כעי"ז ב"ק
הלכה יד:
וטבילה זו בהר המשחה היתה והכי תנן לה במסכת פרה (פ"ג מ"ו)
מימיו בשקיעת [החמה] כמו שהמתירין נפסלין בשקיעת
נא., ג) [לעיל כ:], ד) עי'
ב מיי' פ"ה מהלכות ביאת
החמה כדאמר באיזהו מקומן (לקמן דף נו.): כיור כיון ששקעו
ואחר טבילתו מיד הוא מסדר מערכתה ושורפה אלמא אחר הקידוש
ירוש' יומא פ"ב ה"א, ה) לעיל
מקדש הלכה י:
❖
נג ג מיי' שם הלכה יא:
כ., ו) פסחים נט:, ז) שם:,
אין מעלהו. למאי דס"ד השתא דהעלאת לילה פוסלן לכל עבודות
הזה היתה וש"מ לא פסלה לה ה] טומאה. י"ש חסרו"ן בספרי"ם
❖
ח) ע"ב ד"ה והאמר:
ונראה לי הגירסא הכי שאני פרה
יש תימה דתיקשי ליה כמה משניות
הואיל וטבול יום כשר בה ו] טומאה
דמסכת תמיד (דף כח.) שהיה מקדש
והא פרה דטמויי מטמינן ליה דתנן מטמאין
תורה אור השלם
א)א
הגהות הב"ח
לא פסלה בקידושין שלה: אי הכי
לתרומת הדשן ואחיו הכהנים שהיו
היו הכהן השורף את הפרה ומטבילין אותו
1. וְָרחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת
למה לי דמקדש. הואיל ואין קידוש
מקדשים כמו כן בלילה ומיהו איכא
(א) רש"י ד"ה אי הכי וכו' כשאר
ז)
יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם:
ז]
להוציא מלבן של צדוקין שהיו אומרים
❖
קידוש הס"ד ואח"כ מ"ה ומשני
שמות ל, יט
כשאר (א) קידוש עבודה: בכיור.
לאוקמינהו כר' אלעזר בר"ש וכמאן
❖
במעורבי שמש היתה נעשית ש"מ לא פסלה
כעין עבודה:
שיכניס ידיו ורגליו בתוכו: הא כיור
דפשיט לעיל כמחלוקת בזו כך מחלוקת
בה (מחשבת) טומאה שאני פרה הואיל
מוסף רש"י
דומיא דמערה. והיכי דמי כגון
בזו יד] והא כרבי אבל קשה אכתי
שינויי נוסחאות
דטבול יום לא פסיל בה אי הכי למה לי
שנכנס לתוכו: מי מערה איצטריך
היאך היו עושין תרומת הדשן לרבי
א]
מטמאין היו. נוגעין היו בו שרץ:
דמקדש כעין עבודה [בעינן] איבעיא להו
שהיו אומרים במעורבי שמש
א] יום כשר בה לא פסיל בה
ליה. כלומר לעולם דכוותיה בכיור
וי"ל בכהנים ישנים שניעורו כל הלילה
טומאה בקידוש שלה (*ש"מ).
היתה נעשית. ולרבנן טבול יום
מהו לקדש ידיו [ורגליו] בכיור ממנו אמר
ואין צריכין לקדש ומתני' דיומא (דף
נמי פסול והאי דנקט מי מערה
1ב
ב)
ב]
וכעי"ז ברש"י: ב] ורגליו גי'
כשר, דנפקא לה מרבויא דקרא
קדומות ל"ג לה וכ"ה בבה"ג.
והזה הטהור על הטמא, טהור
איצטריך סד"א הואיל וטבילה
כב.) דמוכחא שהיה תרומת הדשן
רחמנא ולא בתוכו או דלמא אפילו בתוכו
[ובש"מ] ולכא' מוכרח דל"ג
מכלל שהוא טמא, לימד על טבול
מעלייתא היא עדיפא היא מכיור
בכהני חדתי דקאמר עלה דלכך לא
אמר רב נחמן בר יצחק תא שמע או שטבל
רגליו, דהא בעינן דומיא דשירות
יום שכשר בפרה, מכדי בטהור
ג)
שהן שאובין וקידוש אין כאן וטבילה
הוה פייס בתחילה בתרומת הדשן
כדלעיל יט ע"ב, ובשעת עבודה
עסקינן ואתי דכתיב לעיל מיניה
במי מערה ועבד עבודתו פסולה הא מי כיור
א"א לעמוד ע"ג כלי שרת (מרומי
ולקח אזוב וטבל במים איש טהור
אין כאן אבל הכא טבילה איכא
משום אונס שינה כר' אלעזר בר"ש
. וע"ע בגל' קה"י.
למה לי למיהדר ולמכתב והזה
דומיא דמי מערה ועבד עבודתו כשרה גלא
שדה עע"ש)
קמשמע לן: ה"ג אמר רבי חייא בר
אי נמי טו] י"ל שהיה להם מים בכלי שרת
ואמנם בכתה"י גרס' ליה, וכ"ה
הטהור, ליכתוב והזה על הטמא,
מי מערה איצטריכא ליה שלא תאמר כל גופו
ברש"י: ג] תיבת נמי ל"ג בתוס'
אלא טהור כל דהו, ואשכחן טבול
יוסף מי כיור נפסלין למתירין כמתירין
אחר כדי קידוש של תרומת הדשן
וברש"י כי"פ: ד] צ"ל דתנן. והוא
יום דאקרי טהור דכתיב ורחץ במים
❖
טובל בהן ידיו ורגליו לא כל שכן אמר רבי
לאברים כאברים ורב חסדא אמר
ועוד יש לומר דמקידוש תרומת הדשן
תחילת דיבור (ש"מ): ה] צ"ל בה
וטהר (חגיגה כג.):
(ש"מ): ו] בה לא פסיל טומאה
חייא בר יוסף מי כיור נפסלין למתירין
אף למתירין אין נפסלין אלא בעמוד
לא קשיא מידי דפסול עבודת לילה טז]
ד)
:
בקידוש שלה (*ש"מ)
השחר כאברים: מי כיור. לפי זמן
דרבנן ויש עוד טעם להכשיר בתרומת
כמתירין לאברים כאברים רב חסדא אמר
ז] קידושו (כי"פ): ח] כשרין
שיטה מקובצת
מימיו (כי"פ): ט] לילה אבל אם
עבודה שהקידוש צריך לה הוי
הדשן טפי מבכולה לילה יז] כדפירש
אף למתירין אין נפסלין אלא בעמוד השחר
לאברים כאברים. וא"ת והיכא
היו משוקעים כל הלילה
זמן מימיו ליפסל. אם עבודת [מתיר
בקונטרס בסמוך ח) עוד יש לומר דניחא
כאברין ורבי יוחנן אמר כיור כיון ששקעו
והעלן בעה"ש נפסלים בכך
דשקעו בעמוד השחר
הוא כגון עבודת] דם או קמצים
ליה למיפרך מדר' יוחנן אדר"י טפי
אף לאברים הס"ד ומה"ד אף
למה נפסלו אף למתירין, אע"ג
שוב אין מעלהו למימרא דלעבודת לילה נמי
למתירין כו' ואם שיקעו קודם
דנפסלים בלינה תועיל שקיעה מטעם
שנפסלים בבא הלילה עליהם כדאמרי'
ממתניתין דתמיד משום דאיכא לדחויי
וכו' כצ"ל (ש"מ). וכעי"ז בצ"ק
זריעה מידי דהוי אמים שנטמאו
לא חזי ה) והאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן משמיה
באיזהו מקומן (לקמן דף נו.) מנין
דסבירא ליה למתני' דמקרות הגבר
ובהיפוך הסדר. ועי' תו"ק ודרכי
דאמרי' (ביצה דף יז:) משיקן במקוה
דאילפא כיור שלא שקעו מבערב מקדש ממנו
יושר: י] בצ"ק מוסיף כאן
וטהורין אלמא אמרי' דזריעתן
לדם שנפסל בשקיעת החמה וכו'
עד צפרא לא פסלה לינה אפי' במים
התיבות דלעיל ואם שיקעו קודם
מטהרתן, וי"ל דאין זריעה להקדש
לעבודת לילה ולמחר אינו מקדש מאי אינו
מי כיור נפסלין בשקיעת החמה אם
אע"ג דסוגיא דשמעתין ודאי לאו
עמוד השחר מעט כשרים
(פסחים דף לד:). וא"ת ולר' חייא בר
מימיו לקידוש עבודת מתירין:
יוסף הלא היו מי כיור נפסלין
לא נשקע הכיור בבור לפני שקיעת
הכי סבירא ולהאי פירוש ניחא השתא
מעלהו נמי ג] דקאמר לעבודת יום אבל לעבודת
יא] בשמכ"י נוסף היינו אברים
למתירין בהעלאתו לצורך תרומת
החמה נפסלים מימיו לקדש עוד
דלא מצי לאקשויי מברייתא דלעיל [יט:]
לילה חזי [אי הכי] היינו דרבי חייא בר יוסף
ופדרים קאמר ר' יוחנן
הדשן בלילה, וי"ל דאה"נ דכבר
דמיפסל בהעלאתו, דס"ל
נפסלו בהעלאתו לצורך תרומת הדשן
דפליגי בה רבי ורבי אלעזר בר"ש
מהם לצורך עבודת יום מחר אפי'
דלאברים כמתירין וצריך
ובאותן המים לא היה מועיל הקידוש
דקתני קידש בלילה צריך לקדש ביום
שיקעו קודם עמוד השחר העושה
שיהא משוקע כל הלילה
כי אם לאברים. וא"ת ממה היו
דמשמע הא בלילה מיחזי חזי: כיור כיון ששקעו. פירוש האי
ואתרוייהו פליג: יב] צ"ל מחר
לינה בכל מקום אינו מועיל לו שלפי עבודתו הוא חשובו וכן אם
מקדשין למתירין למחר, וי"ל דלמחר
(ש"מ): יג] צ"ל האי (פ"מ, וכ"ה
היו נותנין אותן מים שנפסלו בכלי
דמהני שיקוע למים היינו קודם שנפסלו דלאחר שנפסלו אמרי' בפ' כל
שקעו לפני שקיעת החמה והעלהו בלילה מכיון שמצאו הלילה שעה
בכי"פ): יד] בזו ור' יוחנן סבר
שרת אחר וחוזר ושוקע הכיור בבור
כיור
שעה (פסחים דף לד:) דאין זריעה להקדש: שלא שקעו. השתא
אחת חוץ לבור נפסלו מימיו לעבודת היום: לאברים כאברים.
לה כרבי אבל כו' כצ"ל (ש"מ):
וממלאין מים חדשים למתירין, וא"כ
טו] עי' ביאור דבריהם בצ"ק, ח"נ
הא דתנן (יומא דף לז.) אף הוא (היה
לקדש מהן לעבודת הקטר חלבים נפסלין בעמוד השחר כמו
ס"ד דלאו דוקא יח] אלא אפילו שקעו מעלהו [ומקדש] לעבודת לילה
וטה"ק. ובמהר"ם שי"ף כתב
עושה) [עשה] מוכני לכיור פי' כדי
שאברים נפסלין בלינת עמוד השחר כדכתיב עד בקר ו) אבל כל
אלא רבותא נקט הכי אע"פ שלא היה משוקע בשקיעת החמה
דהך א"נ שייך לקמן בתוד"ה מאי
לחזור ולשקעו בבור בעמוד השחר,
אקו' וא"ת ויפסול וכו'. ובס' לשם
לא היה מועיל אותו שיקוע כי אם
הלילה כשרין ח] לקדש מהן לעבודת לילה ט] ואם שיקעו קודם עמוד
כשר לעבודת לילה אבל לבסוף דמשני ומסיק דאיכא ביניהו גזירת
זבח כ' דמקומו אחר התי'
לקדש אותן כהנים [שנתעסקו
השחר מעט כשרין מימיו לקידוש עבודת [היום: אף] למתירין כו'
שיקוע ניחא דנקט שלא שקעו דאם איתא דשקעו אין מעלהו עד
שאח"ז: טז] בס' ארעא דרבנן כ'
בהקטרת] אברים. וא"ת כיון דמ"מ
תרומת הדשן: מאי אין מעלהו דקאמר לעבודת היום. פי'
דתיבת לילה הוא ט"ס וצ"ל
היה צריך לחזור ולמלאות מים חדשים
כאברים. כשם שאין האברים נפסלין אלא בעמוד השחר אף כל
לינה. ולענ"ד אין הכרח להגיה
למתירין כדפי' א"כ לאחר תרומת
לינות אין פוסלות בשום קדושה אלא בעמוד השחר י]: ור' יוחנן אמר
שיהא כשר לקדש לענין שיועיל לו קידוש לעבודת יום כגון קומץ ודם
ודבריהם ניחא עפ"י גיר' שלנו (יד
הדשן למה היו משקעין אותו כלל
דוד וע"ש): יז] מבכולהו
כיור כיון ששקעו. בבור כדרך מצותו סמוך לשקיעת החמה: שוב אין
אבל לעבודת לילה כגון לאיברים חזי ופריך היינו דר' חייא בר'
כיון דאותו שיקוע לא היה מועיל
כדפירש (צ"ק), ועי' רש"ש:
למתירין וליפסול אף לאברים ומיד
מעלהו. כל הלילה. וקס"ד דאפי' לעבודת הלילה יא] קאמר ר' יוחנן
יוסף ומשני איכא בינייהו גזרת שיקוע כלומר לר"י אסור
יח] דוקא שלא שקעו אלא כו'
לאחר עמוד השחר ישאבו מים חדשים
דמיפסל בה העלאתו ואתרוייהו פליג: לעבודת לילה. הקטר חלבים:
להעלותו גזירה שמא יפשע ולא יחזור וישקיענו דר' יוחנן אית ליה
כצ"ל (ש"מ): יט] כדי שיהיו
לצורך מתירין ולצורך אברים, וי"ל
יכולין כל הלילה כצ"ל (צ"ק):
דמשום הכי לא עביד הכי שאין
ולמחר אינו מקדש. קס"ד דאסור לקדש הימנו קאמר שנפסל בשקיעת
גזירת שיקוע ולהכי נקט שלא שקעו דאם שקעו לא יעלהו עד
כ] צ"ל דלא (שמכ"י)
: כא] צ"ל
מביאין קדשים לבית הפסול או
החמה לעבודת יום אלמא כולה כרבי חייא סבירא ליה: מאי אינו
תרומת הדשן דלמא פשע אבל אם לא שקעו או שקעו והעלהו
בכדי (ש"מ). נ"א ובלבד (גליון):
פעמים שמתעסקין הרבה כהנים כו'
כב] צ"ל ביה (ש"מ):
(מהר"פ): והאמר רב אסי א"ר
מעלהו נמי דקאמר. רבי יוחנן לעיל לעבודת יום משום פסול עבודת
מקדש ממנו ור' חייא בר יוסף לא גזר וסבירא ליה דמעלהו כל
כג] למיפשע עכ"ל כצ"ל (ש"מ)
:
יוחנן כו' מקדש ממנו לעבודת
יום קאמר לה שלא יפסלו מימיו לעבודת יום וקא סלקא דעתך השתא
שעה שירצה ולא חיישינן דלמא פשע וא"ת ולמה היו משקעין אותו
כד] לידי נותר נמחק (ש"מ). ועי'
הלילה. אלמא חזי לאברים. ואין לומר
בגל' קה"י: כה] צ"ל היו (צ"ק):
דההוא לראב"ש ור"י דהכא איירי
שהעלאת הלילה תפסלם לעבודת מתיר יב] כר' חייא: אי הכי
כלל בערב היה להם להמתין עד סמוך לעמוד השחר כיון יט]
כו] צ"ל בקידוש (שמכ"י):
אליבא דרבי, דקס"ד השתא דלמחר
❖
היינו דרבי חייא. מאי יג] אינו מעלהו דקאמר רבי יוחנן עלה דר'
שהיו יכולין [להעלות] כל הלילה לקדש לאברים וי"ל (דלמא)
כז] צ"ל ויבואו (ש"מ):
אינו מקדש הפי' הוא דאיפסל בלינה
חייא ודרב חסדא מאי אתא למימר הא רבי חייא נמי ה"ק:
לא כ] רצו להמתין זמן שיקועו עד סמוך לזמן פסולו דלמא פשע ולא
ואסור לקדש. [וא"ת] ואכתי מאי
תיקן דמ"מ אימא דההיא (כרשב"א)
משקע ליה בעמוד השחר וה"ה שהיו יכולין לקבוע זמן שיקוע
איכא
[כראב"ש] לפי שיטת הקונטרס דפי'
ליקוטים
בתחילת הלילה או באמצעה דכדי שיהא זכור בעמוד השחר אלא לפי שהוא זמן פסול מתירים של דם וקומץ קבעו זמנו
לעיל (דף כ. ד"ה דלא צריך) דהיינו
כא]
לראב"ש ומודה במי כיור. וצריך לומר
דכתיב ממנו, הא בעלמא אפילו
בערב ולר' יוחנן אע"פ שעל כרחן יש להן להעלותן לתרומת הדשן לא דמי כדפי' בקונטרס [לקמן ח) וז"ל] דלא סגיא ליה בלאו
דנהי נמי דכראב"ש אתיא מ"מ
בתוכו שפיר דמי. (שו"ת הרשב"א
קידוש זה שזכה לפייס של תרומת הדשן ולגזירת שיקוע ליכא למיחש דכיון שמצאו שקוע והעלהו ועכשיו הגיע זמן הסמוך לפסולו
ח"א סי' קצ"א) ואע"פ שדעת רבינו
מדראב"ש נשמע לרבי דכי היכי
דלראב"ש מקדש הימנו לעבודת
[הטור] בסי' קצ"ט שמשכשך
לא פשע ליה כב] והדר משקע ליה ולא דמי למעלהו בלילה שמניחו לקדש כהנים הבאין תמיד להקטיר ואתי למיפשע כג] וא"ת ויפסול מימיו
הלילה (ד)אע"ג דאסור לקדש הימנו
ידיו בתוך הכלי לא עלתה לו
ומה בכך והא השתא נמי כשמשקעו בעמוד השחר וחוזר ומעלהו ביום לא היה יכול לקדש במימיו למתירין דכבר נפסלו ולא מהני להו
לעבודת היום, כמו כן לרבי נמי,
נטילה לאכילה, וכן דעת רוב
דבהא לא פליגי דהא לא פליגי אלא
הפוסקים, ומ"מ לענין נטילת
זריעה אלא לאברים היה יכול לקדש ומי הוא שוטה שיכול לקדש ביום קידוש גמור שיועיל לכל העבודות והוא עומד ומקדש קידוש
בקידוש אבל במים לא פליגי. כך הוא
שחרית אפשר שעלתה לו דכיון
שאינו מועיל אלא לאברים וי"ל דכיון דקידש להו המים בכלי שרת מצוה לשומרן כשאר קדשים שלא יפסלו כדפי' בקונטרס בהך
לפי שיטת הקונטרס. ומ"מ קשה
דלא אשכחן מהפוסקים מ"ד
[דמאי פריך] מההוא דאילפא כיון
דשמעתין אי נמי כדי שלא יבואו לידי נותר כד] ויטמאו את הידים וכשמעלין את הכיור ביום היו מערין מימיו בכלי שרת דפעמים שמקדשין
דליבעי כלי אלא הך תשובה,
שאינו יכול להקשות רק ללישנא
והיא אומרת דשכשוך ידיו בכלי
הרבה כהנים בכל דדין ומי שיש לו לקדש לאברים מקדש מן המים שבכלי שרת ושנים עשר כהנים שהיו כה] מקדשין בבת אחת מן
דאיפסל להו בלינה, דילמא כאידך
מהני, נקטינן הכי. מיהו משמע
הכיור לצורך התמיד אף על פי שהיה פייס של תמיד קודם ע"ה כדמוכח במסכת תמיד (פ"א) מ"מ לא היו מקדשין בלילה עד שהיה
לישנא דלא צריך לקדושי ואליבא
דהיינו לצאת ידי חובת נטילת
דראב"ש הוא וכמחלוקת כו' ולא
ידים שחרית כדי לקרות ק"ש
יום ומעלין הכיור ונותנים מימיו בכלי שרת וממלאין אותו מים חדשים ומקדשים מהם שהרי היה זורק דם התמיד ונפסלו מימיו
תיקשי מידי לר' יוחנן. ולכן נראה
ולהתפלל, אבל להעביר רוח רעה
למתירין ולא מהני להו זריעה והא דפסלה להו לינה במים בכולה שמעתין היינו כרבי ולא כרבי אלעזר בר"ש למאי דפשיט אילפא
[כפי'] ריב"א דפי' לעיל (שם בשטמ"ק
השורה על ידיו לא סגי בשכשוך
ד"ה למחר) דמדקאמר לעבודת לילה
דלעולם אינה עוברת עד שיערה
לעיל כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו [וכולהו אמוראי דלעיל מודו דלכל הפחות ספיקא הוי והכא מפשט פשט ועוד צריך לומר דהא דאמר
משמע הא עבודת יום לא, [ולפי"ז]
עליהם מים ג"פ ושכשוך ידים
אביי לעיל דמקרות הגבר עד צפרא לא פסלא לינה היינו קידוש כו] אבל במים פוסלת והאי דפסלה נמי לינה במים אינו אלא מדרבנן
פריך שפיר ממה נפשך דאי מפרשינן
בכלי אפי' כמה פעמים לא חשיב
דמיפסל בלינה וכרבי קשיא דרבי
אלא פעם אחד שכיון ששכשך
דכיון דלא פסיל בקידוש לא פסיל במים דהכל [אחד] כדאמר לעיל כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו]. ורבינו פי' בענין אחר וזה לשונו ומאי
אדרבי, ואי נמי מפרש דלא צריך
ידיו פעם אחד נטמאו כל מים
אינו מעלהו דקאמר משום חשש עבודת היום שאם יעלהו לעבודת לילה קודם תרומת הדשן יהיו סבורים העולם שמשקעין אותו
לקדושי וכראב"ש, קשיא ממנו לרבי,
שבכלי ותו לא מהני מידי. (ב"י
דבהא לא פליגי כיון דמודה רבי
או"ח סי' ד')
בשקיעת החמה שלא יפסלו המים למתירין וקודם השחר שלא יפסלו לאברים ויבא כז] לקדש ממנו למחר למתירין אף על פי שלא היה משוקע
[אלעזר בר"ש] במים כדפי' מדקאמר
לעבודת לילה הא לעבודת היום אסור
ואפ"ה מודה דמקדש לעבודת הלילה, כמו כן נשמע לרבי (מהר"פ): רש"י ד"ה אף למתירין כו' אף כל לינה אין פוסלת אלא בעמוד השחר. כי הטעם שהמים נפסלין בלינה אינו אלא מטעם קדושת הכלי, ודי לנו ליתן פסול לינה כדין שאר דברים הנקדשים בכלי שרת: תוד"ה כיור כיון כו' אבל קשה
אכתי היאך היו עושין תרומת הדשן לרבי כו'. לשון מהר"פ, במה היו מקדשין בתרומת הדשן והיכא משכחת לה תרומת הדשן לרבי כו' עד [בכהנים ישנים שניעורו כל הלילה]. ולדידיה המוכני שעשה לכיור לא היה בשביל שלא יפסלו מימיו אלא כדי להשמיע את הקול כדמסיק בסוף שמעתין. ואע"ג דאכתי
לא ידעינן טעמא דקלא, היינו דוקא בשעת שיקוע כדלקמן דקאמר שלא היו משקעין אותו עד תרומת הדשן והוא היה סובר דבשיקוע לא הוי קלא, אבל השתא נאמר לראב"ש שהיה משוקע עד תרומת הדשן והיו מעלין אותו לקדש ממנו, ושקיעה משום קלא דהעזרה כי היכי דלשמעו כהני ולייתו. וא"ת אכתי
כיון דלאברים כמתירין, תיפסל הקידוש בשקיעת החמה כמו (ל)המים לרבי מידי דהוי אלינה דפוסל בקידוש כמו במים, וי"ל דלפי פי' רבינו יחיאל מפריש ניחא דפי' דלאברים כמתירין אינו אלא מטעם גזירה דיש לתמוה מה טעם עבדו אברים כמתירין וכי עדיפי מים דקדוש עבודת אברים טפי מאברים גופייהו,
אלא אין זה מן הדין אלא משום דגזרינן לצורך אברים אטו לצורך מתירין דאי שרית לקדש ממנו למחר לצורך אברים כי העלהו בלילה ושקעו בעמוד השחר אתי לקדושי ממנו לצורך מתירין, ואע"ג דבאברים גופייהו לא גזרינן אטו מתירין, התם היינו טעמא דודאי לא אתי למטעי להשוות מתירין לאברים לענין
לילה דזיל קרי בי רב הוא גבי אברים [דכתיב] (ויקרא ו, ב) על מוקדה על המזבח כל הלילה וגבי מתירין כתיב (שם ז, לח) ביום צותו, אבל גבי מים של קידוש שפיר אתי לאחלופי כדפי'. והשתא נמי ניחא דדוקא במים שייך למיגזר כדפי', אבל בקידוש גופיה לא שייך למיגזר לאותו קידוש שמבעוד יום שנפסל בשקיעת
החמה למתירין ומ"מ כשר הוא לאברים דלמאי ניחוש לה אי משום שלא יעשה עבודת מתירין באותו קידוש קודם לינת עמוד השחר, הא מתירין בלילה ליכא, ואי למחר כבר פסיל ליה אותו קידוש בלינת עמוד השחר אף לאברים, אבל (בקידוש) [במים] ששייך בהן שיקוע איכא למיגזר שפיר פן יעשה למחר בין
אברים [בין] מתירין בקדוש שקדשו מהן במים ששקעו בעמוד השחר, ולכך אסור המים אף לאברים של לילה דאי לאו הא לא קיימא הא. מ"מ קשה מברייתא דלעיל (דף יט:) דקתני (בשילהי) קידש בלילה כו', (עד היה) א"כ [היה] מעלהו בלילה, וי"ל דניחא ליה להקשות דר' יוחנן אדר' יוחנן. ולמסקנא ניחא
שפיר שאינו עושה אברים כמתירין. ועי"ל דמיירי כשקידש בכלי שרת ולכך חזי לעבודת לילה אבל הכא מיירי במי כיור. וכ"ת היא גופיה תיקשי לך מ"ש כלי שרת ממי כיור, [ולפי] מה שפי' שאין זה אלא מטעם גזירה ניחא דדוקא במי כיור איכא למיגזר הא אטו הא כדפי' לפי שרגילין כולם לקדש ממנו, אבל
כלי שרת שאין רגילות לקדש ממנו לא רצו למיגזר. השתא דאתינא להכי שוב נוכל לומר דלרבי קידוש דתרומת הדשן היה בכלי שרת דלא גזרו כדפי' ולא נצטרך למידחק בכהני עתיקי ע"כ: