כא: כל הזבחים שקבלו דמן פרק שני
זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
איכא בינייהו גזירת שיקוע.
נד א מיי' פ"ה מהל' ביאת
כל הלילה רק בשקיעת החמה ובעמוד השחר והיינו גזירת שיקוע
כלומר הא דאוקים אין מעלהו דרבי
א) לעיל כ. [וש"נ], ב) רש"ק,
ג) תמיד כח., ד) [יומא כ:]
מקדש הלכה יג:
דקאמר בסמוך דגזרינן שיהא משוקע כל הלילה עד תרומת הדשן כדי
יוחנן משום פסול עבודת יום לא כדקס"ד שיהא הלילה פוסלו
❖
נה ב מיי' שם הלכה יא:
תמיד ל:, ה) [לעיל יט:],
שידעו העולם שלא שקעוהו מבעוד יום כי אם להיות זכורים על ידי
לעבודת היום כרבי חייא אלא שמא לא יחזור וישקענו ונמצא
ו) ירושלמי יומא פ"ד סוף
❖
ה"ה.
כך שיקוע דסוף כל הלילה שכשמצאוהו כא] משוקע בשעת תרומת
עמוד השחר פוסלו לעבודת מחר ולעולם (אם שקעו קודם
תורה אור השלם
עמוד השחר כשר) והיינו דלא נקט
הדשן יחזרוהו וישקעוהו קודם היום
1. וְָרחֲצוּ מִמֶּנּוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן
רבי יוחנן לישנא דפסולה אלא לשון
כי אם יעלוהו לאחר שקיעת החמה
איכא בינייהו גזירת שיקוע והאמר רבי
הגהות הב"ח
א)
וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם:
❖
איסור העלאה שלא יגרמו להן ליפסל
יש לגזור שמא יאמרו שלהכשירו
יוחנן קידש ידיו לתרומת הדשן למחר אין
(א) רש"י ד"ה והאמר רבי יוחנן
שמות מ, לא
דכיון דקדש להו בכלי שרת מצוה
לעבודת מתירין למחר שיקעוהו
כו' דלאחר שמעלהו לקדש
צריך לקדש שכבר קידש מתחילת עבודה
לתרומת הדשן לא הצריך:
לשמרן כשאר קדשים ומיהו בהעלאה
בשקיעת החמה וכשר למתירין אף
(ב) ד"ה איכא ביניהו כו' והיינו
בשלמא לרבא דמוקים לההיא כרבי אלעזר
מוסף רש"י
❖
לא מיפסיל ולקמן פריך היינו דרב
על פי שיעלהו לאחר שקיעת החמה
דקאמר כיור ששקעו:
ברבי שמעון הא כרבי אלא לאביי דמוקים
אי הכי למחר אינו צריך
חסדא דאמר לילה לא פסיל אלא
ופריך אי הכי היינו דרבי חייא ברבי
לקדש למימרא דלמתירין
לה כרבי קשיא דרבי אדרבי מאי שנא התם
עמוד השחר פוסל ורבי חייא לא
יוסף שפוסל למתירין בשקיעת החמה
מיחזי היינו דרב חסדא. אי
שינויי נוסחאות
דמשקע ליה ומאי שנא הכא דלא משקע
הכי (אליבא) דרבי אמרה כאביי
אסר ליה להעלותו משום גזירת
כי לרב חסדא שאינו פוסל למתירין
וקאמר למחר אין צריך לקדש,
א] למחר אין צריך לקדש
ליה דמסלק ליה והדר משקע ליה אי
שיקוע אלא דבהעלותו ו] נפסל מיד
אלא בעמוד השחר לא איכפת לן
למימרא וכו' כצ"ל (ח"נ וק"ד).
אשמועינן ביה תרתי, חדא דמודה
וכעי"ז בתד"ה הגה"ה. וע' פ"מ
רבי דמקרות הגבר ועד צפרא לא
במה שיכשירום למחר למתירין כי
לעבודת מתיר הלכך נקט לשון
הכי למחר א] אינו מקדש ב) [אמאי אין צריך
וטה"ק. והגר"א ל"ג תיבת אמאי
פסלה לינה, ועוד אשמועינן דמים
נפסלין: והאמר רבי יוחנן כו'. אלמא
בשיקוע דעמוד השחר מתכשר אפי'
לקדש] למימרא ב] דלמתירין ג] מיחזא חזי היינו
בגמ' וברש"י: ב] למימרא וכו'
שיצאו מן הכיור בלילה לא פסלן
למתירים ומשני איכא בינייהו גזירת
אמר שמעלהו לקדש לתרומת
(א)
חזי לפירש"י ל"ג לזה (מלאי"ט).
הלילה להיות ראויין לקדש מהן
דרב חסדא איכא בינייהו מצות שיקוע מיתיבי
אבל בנוס' ס"י של רש"י [שהביא
לעבודת מתירין, א"כ היינו דרב
שיקוע דרבי יוחנן גזר כב] להשהותו
הדשן ולא הצריך לחזור ולשקעו
ב"ש] גריס ליה: ג] דלמתירין
חסדא, והא דאמר ר' יוחנן לעיל
ג)לא היו רואין אותו ולא שומעין את קולו עד
בשיקוע משום שיקוע דשקיעת החמה
ובשלמא העלאתו לא קשיא לן דלא
נמי מיחזא (ש"מ): ד] צ"ל
אדרב חסדא בור ששקעו שוב אין
ששומעים קול של עץ שעשה בן קטין מוכני
דמשקע (שמכ"י). ובקצת כת"י
מעלהו דמפרשי לה משום גזירת
שאנו צריכין אז לשקעו כדי להזכיר
סגי בלאו קידוש זה שזכה לפייס
גר' מפיק ליה. וע' תד"ה אי:
שיקוע (או) [ואי] משקע ליה
לכיור והן אומרים הגיע [עת] קידוש ידים
שיקוע דסוף הלילה שלא יאמרו שאינו
של תרומת הדשן ולגזירת שיקוע ליכא
ה] צ"ל אבי (*שמכ"י):
כשירין, נימא וכן אמר ר' יוחנן
כר' חסדא (כי"פ) גביני כרוז.
ו] דבהעלאתו (ש"מ): ז] צ"ל לן
ורגלים מן הכיור מאי לאו דמסלק ליה אלמא
להזכיר אלא להכשיר למתירין ולכך
למיחש דכיון שמצאו משוקע והעלהו
(*ש"מ): ח] ס"א ולא אמר
גביני המכריז (יומא כ:) כל כיור
צריך להשהותו עד תרומת הדשן
ועכשיו הגיע הזמן הסמוך לפסולו
משקע ליה לא דמשקע ליה אי דמשקע
שאין בו. שאין מחזיק מים
לאחר תרומת הדשן חוזר
ומשקעו (ש"מ): ט] חש למיתני
כשיעור ארבע קידושין: ארבעה
כדפרישית ורבי חייא בר יוסף לא
לא פשע ביה והדר משקע ליה ולא
ליה מי משתמע קליה משקע ליה בגילגלא
ד]
כהנים וכו'. משה ואהרן תרין,
וחוזר ומשקעו דקסבר כו'
גזר כג] והא"ר יוחנן קידש ידיו
דמי למעלהו בלילה שמניחו לקדש בו
(ש"מ): י] דרבי דחייש לגזירת
לישנא אחרינא דמשקע ליה בחומרתיה כי
ובניו תרין, שאף משה כהן היה
לתרומת כו' בשלמא לרבא דמוקי ליה
כהנים הבאים תמיד להקטיר ואתי
בז' ימי המילואים, ואע"ג דלא כהנו
שיקוע והכא לא אמר
היכי דלישתמע קליה ולשמעי וליתי והא
בבת אחת מיהו קרא להכי מידריש
דנשקעיה והכא ליכא למימר
לההיא כרבי אלעזר בר' שמעון הא
למיפשע ביה אלא הא קשיא לך ז]
:
(לעיל יט:). יום ח' למילואים
דטעמא דמודה רבי כו' (ש"מ)
הוה ד) גביני כרוז בי ה] תרי היכרי הוו עבדי
כרבי כד] איכא למימר דסבירא ליה
דלא איירי בה רבי יוחנן במצות
יא] צ"ל שיקוע (*ש"מ):
הושוו כולם לכהונה, ותרגומו
דשמע מהאי אתי ושמע מהאי אתי: גופא
יב] מקדש אמאי אין כצ"ל (ח"נ).
ומקדשין מיניה, בו ביום קידש
שיקוע ח] ונימא דנישקעיה: בשלמא
לרבא דלרבי אלעזר ברבי שמעון
❖
ור' אות א' מ"ש משם הגר"א:
משה עמהם (שמות מ, לא):
אמר רבי יוסי ברבי חנינא כל כיור שאין בו
לרבא דמוקי. לעיל [כ.] הא מילתא דר'
לא פסלה לינה במי כיור כמאן דאמר
א
ה)
יג] בתמיה אמאי הד"א (*שמכ"י
וצ"ק): יד] צ"ל לקידוש (רא"ט):
כדי לקדש ארבעה כהנים ממנו אין מקדשין
לעיל כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו
יוחנן אליבא דרבי אלעזר דאמר אין
:
טו] צריך לקדש למחר (ש"מ)
שיטה מקובצת
ולא כההיא דלא פשיט ליה לעיל
לינה מועלת בקידוש איכא למימר
בו שנאמר ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו וגו'
טז] דאוקמת (ש"מ): יז]
תיבת
כה]
1
ליה נמחק (*יעב"ץ):
איכא בינייהו גזירת שיקוע.
ולמחר אינו מקדש דבמילתיה דאילפא
דמשום הכי לא חש ט] לשיקועו
מיתיבי כל הכלים מקדשין בין שיש בהן רביעית
ו)ב
יח] דמשקע ליה (ש"מ):
לכאורה משמע דה"פ
דקסבר רבי אלעזר דבמי כיור
אינו צריך לקדש קאמר כרבי אלעזר
יט] הכהנים בעזרה וניתו כצ"ל
דלעולם ר"י סבר כר' חייא בר יוסף
גופייהו נמי לא פסלה לינה: הא.
(צ"ק): כ] והא הוה (ש"מ):
ברבי שמעון ולא קאי אמי כיור
דלמתירין [כמתירין] כו' אלא דר"י
כא] צ"ל שכשימצאוהו (ש"מ):
מחמיר וגזר [שלא] להעלותו אף
דאמר ר' יוחנן לעיל אין מעלהו: כרבי. אמרה דאמר לינה מועלת
לפוסלם למחר כי כשרים הם לרבי אלעזר בר"ש אלא לאביי דמוקי
כב] גזר להשהותו בשיקוע
לאברים בלילה שמא ישכח לחזור
בקידוש וכל שכן במי כיור: אלא לאביי דאוקים. לעיל כרבי קשיא
לה כרבי קשיא דרבי אדרבי דמאי שנא בהא דכיון דשקעו שוב
דשקיעת החמה משום שיקוע
(ולשקוע) [ולשקעו] למחר ונמצא
שאנו צריכין כו' כצ"ל (צ"ק
עמוד השחר פסלו למחר אף לאברים
דרבי אדרבי לעיל א"ר יוחנן אליבא דרבי י] לגזירת שיקוע חייש והכא
אינו מעלהו דמצריך לשקעו כדי להזכיר שישקעוהו בסוף הלילה
ועש"ב): כג] גזר ופריך והא"ר
ויביאו קדשים לבית הפסול, אבל אי
נמי נשקעיה והכא ליכא למיתלי טעמא במודה רבי דמקרות הגבר
ומאי שנא בהא דקאמר דכבר קידש מתחילת עבודה דמשמע
(צ"ק): כד] גי' צ"ק כרבי דאיכא
העלהו בדיעבד או שלא שקעו
דס"ל דלראב"ש לא פסלה
בשקיעת החמה מקדש הימנו
עד צפרא לא פסלה לינה דבשלמא גבי קידוש דפסול לינה דידיה
דתרומת הדשן תחלת עבודת היום שמשם ואילך עסוקים בעבודת
לינה אפילו במי כיור: כה] צ"ל
לעבודת הלילה, אבל ר' חייא בר יוסף
דרבנן שהרי אין המים בעולם הוא דאיכא למימר הכי אבל מי כיור
היום בלא הפסק וכל שעה מקדש ועובד כל הבא לעבוד משם
כהאי (מהרמ"ש): כו] צ"ל
לא גזר כלל, ומ"מ היה מעלהו שפיר
ומורידו (ש"מ): כז] היינו
לתרומת הדשן ולא חיישינן שמא
דהוו קמן וקדושת כלי עליהם ולינה דידהו דאורייתא עמוד השחר
ואילך משמע דלא משקע ליה אחר שהעלהו לתרומת הדשן שאם
דקמשני משקע ליה בגילגלא
ישכח לחזור (ולשקוע) [ולשקעו] כיון
הוא דגרים ליה: מאי שנא התם דמשקע ליה. כלומר מאי שנא גבי
כן יש הפסק בדבר ומשני הא דקרי ליה תחילת עבודה לאו משום
והקול כו' כצ"ל (צ"ק וח"נ):
(שהתם) [שהוא] תחילת עבודת היום
אין מעלהו דחש לגזירת שיקועו יא] ומ"ש כו': דמסלק ליה והדר
דלא משקע ליה דודאי מסלק ליה והדר משקע ליה וקצת יש
כח] בחומרתיה בגילגלא ואף
ומצאוהו משוקע וסמוך לפסולו, לא
השיקוע היה כדי כו' כצ"ל
אתי למפשע. וקשה למורי דהאיך
משקע ליה. לאחר קידוש תרומת הדשן ורבי יוחנן הוא דלא איירי
תימה בין לפי' זה בין לפירוש אחר לישנא דמסלק ליה דהא נמי
(צ"ק). וע' ח"נ: כט] ע' מהר"ם
נאמר שיסבור ר"י למתירין כמתירין
בתקנת מי כיור אלא בהלכות קידוש לאשמועינן דמודי רבי מקרות
היה יודע דמסלק ליה ואין קשה לו אלא משיקוע (דבתרא) מאי שנא
שי"ף: ל] ועוד קשה דליפרוך
כו' כיון דלא משמע ולא מוכח מתוך
כו' ועוד מדפריך בסמוך מכח
דבריו, דכי נמי אמרינן דסבר
אי
הכא דמשקע ליה ומאי שנא התם דלא משקע ליה: משקע
הגבר עד צפרא לא פסלה לינה: הכי גרסי' אי הכי למחר אינו מקדש יב]
כו' (רא"ט): לא] ע' באות
למתירין כאברים איכא למגזר שפיר
ליה.
אין צריך לקדש היינו דרב חסדא כו'. אי הכי דלר' יוחנן אוקמא דלילה
שהיה למעלה וכרב חסדא ומורידין כו] לבור הלא אין קולו
שלפנ"ז. וגי' רש"ק חסדא
גזירת שיקוע. לכך נראה כפ"ה
ובסמוך פריך כו'. ועי' בטה"ק
דאה"נ דהשתא נאמר דר"י סבר כרב
לא פסל ולמחר אינו מקדש בתמיה יג]: אמאי. א"ר יוחנן משמיה
נשמע וא"ת לישני דנשמע קולו דקתני היינו בהעלותו וי"ל היינו כז]
ביאור חילוק הגירסאות: לב] צ"ל
חסדא דלמתירין כאברים והאי אין
דקא אמר דמשקע ליה בגלגלא (כגון) לבור והקול שנשמע
דאילפא מקדש ממנו לעבודת לילה ולמחר אינו מקדש דשמעי' מיניה
לינה (ש"מ): לג] קטע זה נראה
מעלהו לעבודת היום דקאמר ר"י
❖
חסר בתחילתו וצ"ע:
לאו משום פסול שיהא הלילה פוסלו
דמשום דלא שיקעו בערב קא פסל להו קידוש יד] מחר: ומשני אין
היינו בהוציאו מן הבור ומעלהו ואי בעית אימא דמשקע
לעבודת היום כר' חייא דלמתירין
צריך לקדש. קאמר דכיון שקידש לעבודת לילה אין צריך טו] למחר
בחומרתיה כח] דהיה בגלגלא אף השיקוע כדי להשמיע קול הרבה
כמתירין, דהא סבר ר"י דלמתירין
הגה"ה
איכא בינייהו גזירת שיקוע. פירש
ואשמעי' דאין לינה מועלת בקידוש וכדרבי אלעזר: היינו דרב חסדא.
בהורידו ובהעלותו כט]:
כאברים, אלא משום שמא ישכח לחזור
שיטה מקובצת (המשך)
ולשקע כדפי', ולהכי נקט אין מעלהו
רש"י משקעו בערב שלא ישכח לשקעו בעמוד השחר אבל לילה
השתא דאוקמא טז] אין מעלהו דר' יוחנן משום פסול עמוד השחר אבל
ולא לישנא דפסול דלא אסר רק
דלא חזו להעלאה שהיתה בלילה
לילה לא פסיל היינו דרב חסדא: איכא בינייהו מצות שיקוע. לר'
אינו פוסלו כלל לעבודת דם למחר אם משקעו בעמוד השחר ולרבי
להעלותו שלא יגרם להם לפסול
ויכשירו אף למתירין, והיינו דקאמר
ומצוה לשומרם כשאר קדשים אבל
אינו מעלהו לעבודת היום דהיינו
חייא לילה פוסלו וקשה אם כן איכא בינייהו טובא דלרבי יוחנן לילה
יוחנן מצות שיקוע מבערב כדי שימצאנו משוקע בקידוש תרומת הדשן
לעולם אם העלם ושוקעם בעמוד
מתירין אבל לעבודת הלילה אם עבר
אינה פוסלת ולרבי חייא פוסלת ועוד ל] דליפרך מיד היינו דרב
ויהא נזכר לחזור ולשקעו והיינו דקאמר (ב) כיון ששקעו אלמא מבערב
השחר לא מיפסלי אף למתירין. ומ"מ
והעלהו כר"ח בר יוסף כו' ולאברים.
קשה חדא דכל זה חסר מן הספר
ותרומת הדשן איכא למימר דמשכחת
חסדא לא] ועוד דבסמוך פריך מכח למחר אינו צריך לקדש אלמא
הוא משקע ליה ולרב חסדא לא החמירו בו כל כך ואין מצות שיקועו
שבא לשנות הפי' דאין מעלהו
לה בכהני עתיקי (מהר"פ ז"ל):
אלא סמוך לזמן פסולו קודם עמוד השחר: לא היו רואין אותו כו'.
למתירין חזי היינו דרב חסדא משמע דבלאו ההיא דלמחר וכו' לא
בשלמא לרבא כו'. עי' בהשמטות
לעבודת היום כמו שהיה סובר
בסוף המסכת: אלא לאביי דמוקים
המקשה, ועוד מיד הוי ליה למיפרך
הוה מצי למפרך מידי לכך נראה לי גזירת שיקוע ואם לא שיקעו
[במי שזכה] בתרומת הדשן קמיירי במסכת תמיד כשהיה נכנס
כו'. עי' בהשמטות בסוף המסכת:
היינו דרב חסדא, ועוד מדמקשה
יהא פסול מדרבנן לעבודת דם משום לילה לב] אפילו שקעו בעמוד
לעזרה לקדש ידיו ורגליו לא היה מכניס בידו לא נר ולא אבוקה
דמסלק ליה כו'. עי' בהשמטות
לקמן אי הכי היינו דרב חסדא מכלל
בסוף המסכת: אי הכי למחר אינו
דעד השתא לא אסיק אדעתיה דהיינו
השחר ולר' חייא יהא פסול מן התורה ולכך פריך למחר אינו צריך
אלא מהלך לאור המערכה ולא היו רואין אותו אחיו [הכהנים]
מקדש כו'. עי' בהשמטות בסוף
[ד]רב חסדא, ועוד מאי דחיק לומר
שהיו בבית מוקד עד ששומעין כו': והן אומרים הגיע. לכיור מזרזין
לקדש אלמא אפילו מדרבנן כשרה לעבודת דם ואין לילה פוסלן
המסכת: ה"ג למימרא דלמתירין
איכא בינייהו גזירת שיקוע והלא
ואם כן היינו דרב חסדא וקאמר איכא בינייהו מצות שיקוע. ברו"ך:
את עצמן להיות נכונים להעלות אפר לתפוח לאחר שירד זה מן
הרבה איכא בינייהו דלר"י מתירין
נמי מיחזא חזי היינו דרב חסדא
איכא בינייהו מצות שיקוע. כלומר
כאברים ולר"ח אברים כאברים
המזבח כדתנן לעיל [כ.] גבי ראוהו אחיו הכהנים שירד: מאי לאו. האי
נהי דלית ליה לר"י גזירת שיקוע
ומתירין כמתירין. וע"ק לכל
שמיעת קול העץ דקתני דסליק ליה לכיור מן הבור אלמא משוקע הוה וקשיא ליה לרב חסדא דאמר לא משקע ליה עד צפרא: לא דמשקע .
כדפי' מ"מ אית ליה מצות שיקוע
הפירושים מאי שנא הכא דגרסי'
יז]
יח]
שמצוה להשהותו בשיקוע כל הלילה
גזירת שיקוע ולקמן גרסי' מצות
השתא: מי משתמע קליה. הלא אין מוכני צריך לשוקעו אלא להעלותו אבל שיקועו משלשלו לבור והוא נופל מאליו: ומשני דמשקע ליה בגלגלא.
עד זמן תרומת הדשן, ולרב חסדא
שיקוע, והכל אחד הוא. לכך נראה
כי היכי דלישתמע קליה וישמעו הכהנים יט] הישנים בעיר וניתו לפייס דתנן במסכת תמיד (פרק ג מ"ח) מיריחו היו שומעין את קול העץ
לית ליה מצות שיקוע. ולכאורה נראה
כפי' ראשון דאינו מעלהו לעבודת
דלרב חסדא לא היה משקע כלל [עד]
היום שלא יפסול למתירין לר"י כר"ח
שעשה כו': בחומרתיה. גלגלא: והא כ] גביני כרוז. שהיה מכריז עמדו הכהנים לעבודתכם ולוים לדוכנכם וישראל למעמדכם: גביני.
לאחר תרומת הדשן, וזה קשה
דמתירין כמתירין, אלא דמוסיף הוא
שם האיש: בי ה] תרי היכרי הוו עבדי. שתי היכרות עושין לדבר:
כל הכלים מקדשים. מים שנתקדשו בהן לקדש את הידים ורגלים:
מדקאמר ר"י כיון ששקעו בשקיעת
על ר"ח גזירת שיקוע פי' כיון
החמה משמע דשיקוע בשקיעת
דלמתירין כמתירין אסור להעלותו
בין
החמה דבר פשוט הוא לכו"ע. לכך
כלל בלילה שאם היה מעלהו כלל
נראה דר"ח מודה דצריך לשקע בשקיעת החמה ולא פליג אר"י אלא מהעלאות לילה, דר"י סבר כיון ששקעו שוב אינו מעלהו כל הלילה עד תרומת הדשן,
לאברים, למחר נפיק מיניה חורבא דכיון [דמעלהו] בעמוד השחר ויעשה קידוש לאברים אתי לאכשרינהו נמי למתירין. וכ"ת מ"ט גזרינן הכי, י"ל משום
ור"ח סבר דאע"ג דצריך לשקע בשקיעת החמה מ"מ מעלהו בלילה לאברים ופדרים ואין צריך להשהותו בשיקוע עד תרומת הדשן. וכ"ת ולמה להם אותו
דהרואים אותו משוקע בעמוד השחר יאמרו משוקע היה כל הלילה וחזי אף למתירין, [ונפיק] מיניה חורבא, לכך אינו מעלהו כלל. והשתא ניחא דמוכח
שיקוע דשקיעת החמה כיון דלמתירין כאברים, וי"ל דכל זה אינו אלא כי אם שעל ידי כך יהיה זכור משיקוע של עמוד השחר, ובהא פליגי דרב חסדא
שפיר ממילתיה מדקאמר שוב אינו מעלהו דאית ליה למתירין כמתירין ומהאי טעמא נפיק מיניה חורבא, דאי סבירא ליה (לאברים) [למתירין] כאברים
סבר דדי לו בשיקוע של שקיעת החמה כדי להוכיח משיקוע של עמוד השחר ור"י סבר דלא יזכור משיקוע של עמוד השחר אם אינו מוצאו משוקע בשעת
איזה חורבא נפיק. אבל ודאי בדיעבד אם העלוהו בלילה וקדשו לאברים מהני הקידוש. גם השתא ניחא נמי האי דנקט לשון גזירת כיון דמשום שמא יבא
תרומת הדשן ולכך נמי קבעו אותו שיקוע בשקיעת החמה שהיא שעה מסויימת ולא קבעוהו בחצי הלילה או בשלישית הלילה דדלמא אתי למינשייהו ולא
לידי חורבא הוא. וי"מ דהטעם [הוא] שאם היה מעלהו למחר לאחר שיקוע שיקדשו לאברים אתי לקדושי אף למתירין משום דאמרי כשם ששיקוע עמוד
יזכור לשקע כלל גם בשיקוע [עמוד השחר לאחר] תרומת הדשן. והא דקאמר איכא בינייהו מצות שיקוע ר"ל איכא בינייהו אם מצוה להשהותו משוקע
השחר מועיל לאברים אע"ג דפסול לינה עמוד השחר פוסל בו ושוב לא [תיפסל] בלינה מאחר ששקעו, כמו כן כששיקעו בשקיעת החמה הפוסל במתירין
כל הלילה עד תרומת הדשן (מהר"פ): לא דמשקע ליה. פ"ה לג] משום לינה למה משקע ליה הרי מיד יבאו אחיו הכהנים שיהו צריכין להעלותו כדי לקדש
שוב לא תפסל בלינה אף כי העלוהו בלילה, אבל עתה דמצרכינן שיקוע תו ליכא למיגזר. והאי פי' לא נהירא דאיך יטעו בזה, שידעו ששקיעת החמה גופיה
ידיהן, אלא ודאי היה משקע כדי להשמיע קול. סליק שמעתתא דמי כיור (מהר"פ ז"ל):
אינו אלא משום פסול לילה וכ"ש דפסול לילה גופיה פוסלתן למתירין ולא יטעו כלל בזה. אלא ודאי הטעות כדפי' שלא יאמרו דכל הלילה היה משוקע