כל הזבחים שקבלו
דמן פרק שני
זבחים כב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בין
שאין בהן רביעית. למאי דקס"ד בלא קודח יש תימה דגרע
בין שאין בהן רביעית. הלוג מים ואע"ג דליכא ח] שיעורא (א) גבי
נו א מיי' פ"ה מהל' ביאת
א) ת"כ ויקרא נדבה פרש' י
ה"ז, ב) ירוש' ברכות פ"ז ה"א,
מקדש הלכה יא בהשגה
נטילת ידים לגבי קידוש לא בעינן שיעור: בקודח (ב) בתוכו. קודח
מנטילת ידים ויש לומר דנטילת ידים נמי כשיש בו רביעית
סוכה פ"א הי"א, ג) [בסוכה
וסמג עשין קעה:
דופנו של כיור ותוחב בתוכו כלי קטן ומקצתו לחוץ ויונק מימי הכיור
נוטלין אפילו לשנים [ידים פ"א מ"א] והכא בדהוה ביה רביעית מעיקרא:
נז ב ג מיי' שם הלכה י:
יט: וכן בריש פ"ז דמקואות אי'
נח ד מיי' שם הלכה י"ב:
והא
הנרוק ברי"ש, וכן בפי' הרמב"ם
כ] ממנו אמר רחמנא. פי' בקונטרס דאמתני' (פריך) דאמר
ומוציא ט] אבל באפיה נפשיה בעינן שיעור ארבעה כהנים:
ה פי"א מהלכות מקואות הלכה
והרב מברטנורא והתוי"ט גרסו
והא ממנו כתיב. אמתני' פריך
כל כלי שרת ראויין לקדש פריך
ט ועיין כ"מ:
כולם וכן פרש"י בסוכה יט:
נט ו מיי' פ"ה מהל' ביאת
הנרוק שראוי להוריקו מכלי אל כלי
דאמר כל כלי שרת ראויין הם
וקשה תיקשה ליה מתניתין [דיומא]
בין שאין בהן רביעית
ובלבד שיהו כלי שרת
מקדש הלי"ב ומיי' פ"ח
כו', וצע"ק בפרש"י דהכא ד"ה
לקדש י]: ירחצו. ובקרבתם אל
(דף מג:) דקתני דכהן גדול מקדש
אמר רב אדא בר א] אחא בקודח בתוכו ב]
נדוק], ד) יבמות פב: מקואות
מהל' מקוואות הל"ט סמג
א
המזבח ירחצו קרא יתירא הוא האי
בקיתון של זהב ונראה דקאי אהא
עשין רמח טוש"ע או"ח סי' קס
פ"ז מ"ב, ירוש' תרומות פ"ה
והא ממנו אמר רחמנא ירחצו לרבות כלי
ב
1
2
ג]
ה"ב, ה) [תו"כ] נדבה פ"ו
סעיף ט:
ירחצו דהא כתיב לעיל מיניה ורחצו
דשני בקודח מתוכו [ופריך] והא
ס ז ח מיי' שם הלכה יא
שרת אי הכי כלי חול נמי אמר אביי כלי חול
ה"ז, פ"ז ה"ד, צו פ"ז ה"ג,
ממנו וסמיך ליה בבואם אל אהל מועד
ממנו אמר רחמנא דאין לקדש אפי'
וע' לקמן צו:, ו) תו"כ שמיני
טוש"ע יו"ד סימן רא
לא מצית אמרת מקל וחומר מכנו ומה כנו
פרש' ח ה"א, ז) חולין קו.,
סעיף לג וטוש"ע או"ח סימן
ובקרבתם אל המזבח לא לכתוב ירחצו
קודח אלא אם כן יהא כמוהו שיהא
ח) מ"א, ט) וע"ע תו' סוכה יט:
קס סעיף י:
שנמשח עמו אינו מקדש כלי חול שאינו
בו כשיעור: קודח מתוכו. פי'
דהא אורחצו הסמוך קאי: שנמשח עמו.
סא ט מיי' פ"ז שם הלכה ו:
ד"ה טיט, י) [בת"כ שלפנינו
סב י כ מיי' פרק ד שם הלכה
לא נמצא עדיין], כ) [ע'
נמשח עמו אינו דין שאינו מקדש וכנו מנלן
ונתקדש במשיחתו כמותו אינו מקדש
שנוטל ממימיו בכלי קטן וכשירה
ז טוש"ע יו"ד סי' רא
בר"ש ריש פי"ד דנגעים ד"ה
ידים ורגלים: לנחושת הקשתיו. לא
דתניא ר' יהודה אומר יכול יהא כנו מקדש
לקדש כיון דבאין מכלי גדול וכה"ג
א)
סעיף כד:
מים חיים כו' ושמא אהך מתניא
סג ל מיי' פ"ו מהל' מעה"ק
כו' ע"ש שגם הת"כ שהעתיק
לקמן אם קדח בו רביעית מטבילין בו
בהיקשא יליף לה אלא כלומר [דימיתיו
כדרך שהכיור מקדש תלמוד לומר 3 ועשית
❖
הלכה ו:
בזה"ל מים חיים ולא מלוחים
מחטים וצנוריות דמהכשירות כא]
לכיור] להיות של נחשת הכן כמו הכיור
כיור נחשת וכנו נחשת לנחשת הקשתיו ולא
ולא פושרים ולא המכזבים כו'
(דימיתיו לכיור): ולא לדבר אחר.
דמקוה אתו ובקונטרס לא פירש כן:
לא נמצא עדיין בת"כ שלפנינו].
לדבר אחר אמר ליה מר זוטרא בריה דרב
אבל הנצי"ב ז"ל ציין דנמצא
ק"ו מכנו. משמע שיש לו תוך ועשוי
הגהות הב"ח
לא היקשתי שניהם בפסוק אחד ללמוד
בת"כ פ' שמיני פ"ח ה"א
מרי לרבינא מה לכנו שאין עשוי לתוכו תאמר
שאר דברים ולומר שכנו מקדש כמותו
כמין תיבה פרוצה למעלה והכיור
(א) רש"י ד"ה בין וכו' לגבי
לענין הכשר אוכלין לקבל
❖
בכלי חול שעשוי לתוכו אלא ממנו למעוטי
נטילת: (ב) ד"ה בקודח מתוכו
טומאה:
ג
דמדאיצטריך למיכתב נחשת גבי כנו
יושב עליו ורבי' כב] פי' כעין יורה
❖
כצ"ל וכן בגמרא:
כלי חול אי הכי כלי שרת נמי הא רבי רחמנא
זימנא אחריתי שמע מינה לאו
כפוייה על פיה ונפחתו שוליה:
לרביעית אינו משלים. פי'
ירחצו ומה ראית זה טעון משיחה כמוהו וזה
תורה אור השלם
לאקשינהו בעי דאי איתקוש נחשת נמי
מוסף רש"י
ניתי בהיקשא אלא שמע מינה למאי
בקונטרס לרביעית
אין טעון משיחה כמוהו: אמר ריש לקיש כל
יא]
1. וְָרחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת
ד
אלא ממנו למעוטי כלי חול.
דדמיא פריש בהדיא ולמאי דלא
לנטילת ידים וקצת כג] תימה והיה
יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם:
המשלים למי מקוה משלים למי כיור לרביעית
ה
דרחצו ממנו כתיב, וכי איתרבו שאר
שמות ל, יט
פריש לא דמיא: לנחשת. לענין
נראה לפרש לרביעית היינו להטביל
2. בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד
אינו משלים למעוטי מאי אילימא למעוטי
כלים לקמן דומיא דידיה איתרבו
נחשת הקשתיו יב]: הקשתיו. דימיתיו:
מחטין וצנוריות דבהכי מיירי בסוף
(לעיל כ:) טיט הנרוק. שראוי
וּבְקָרְבָתָם אֶל הַמִּזְבֵּחַ יִרְחָצוּ
טיט הנדוק היכי דמי אי דפרה שוחה ושותה
ב)
ג)
ו
להריקו מכלי אל כלי, כגון שהוא
ד]
כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה:
כל המשלים למקוה. במסכת מקואות
שמעתא ומיהו נראה כפירוש הקונט'
רך (סוכה יט:) נתן סאה ונטל
שמות מ, לב
ממנו אפי' לרביעית נמי ואי אין פרה שוחה
(פ"ז מ"א) תנן יש מעלין ולא פוסלין.
דבימי ר"ל כבר בטלו רביעית
3. וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחשֶׁת וְכַנּוֹ
סאה הרי זה כשר. גבי שאר
ושותה ממנו אפילו למקוה נמי אין משלים
משקין ומי פירות ותמד שהחמיץ
נְחשֶׁת לְרָחְצָה וְנָתַתָּ אֹתוֹ בֵּין
מעלין משלימין לארבעים סאה. והתם
דמקוה כדמוכח בנזיר בפרק שלשה
קאי במס' מקואות, ואשמועינן
אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ וְנָתַתָּ
למעוטי
אלא למעוטי יבחושין אדומין אפילו
טיט
מפרש להו: משלים למי כיור.
מינים (דף לח.):
ה]
דאע"ג דחזר ונטל ואיכא למימר
שמות ל, יח
שָׁמָּה מָיִם:
4. וְהַקֶּרֶב וְהַכְּרָעַיִם יִרְחַץ
הא חסר ליה מקוה, שהסאה הזאת
ז הנדוק. אע"ג דמשלים למי מקוה
לשיעור ד' כהנים: לרביעית. של
בעינייהו נמי דהא תניא רשב"ג אומר כל
אין משלימתו שאין ראויה למקוה,
בַּמָּיִם וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל
נטילת ידים אינו משלים: למעוטי מאי.
אין מטבילין בו כדאמר בפרק קמא
שתחילת ברייתו מן המים מטבילין בו ואמר
אפ"ה כשר דמכי יהבו לגביה בטל
וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה הוּא
ליה והוו להו מ' וחד כולן ראוין
אתא דאין משלים לרביעית: אילימא
דסוכה (דף יט.) גבי אויר מצטרף ואין
אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהֹוָה:
❖
רב יצחק בר אבדימי מטבילין בעינו של דג
ח
וכי שקל חד סאה פשו מ', אבל
ויקרא א, יג
למעוטי טיט הנדוק. שהוא מן
ישינים תחתיו ופריך מי איכא מידי
איפכא לא דכי נטל סאה ברישא
אמר רב פפא טלמעוטי נתן סאה ונטל סאה
דאיהו לא חזי ומצטרף וקאמר טיט
המעלין את המקוה כדקתני התם:
חסר ליה וכי הדר מליה הו"ל מקוה
דתנן מקוה שיש בו מ' סאה מכוונות נתן
חסר דמשקין הללו אין משלימין
ד)
י
שינויי נוסחאות
❖
נדוק יג]. דק שראוי להריקו מכלי אל
הנדוק יוכיח ולא כמו שפירש שם
את המקוה (יבמות פב:):
סאה ונטל סאה הרי זה כשר ואמר רב יהודה
כלי: אי דפרה שוחה ושותה ממנו.
בקונטרס דאע"ג דמשלים כדתנן
א] בר אהבה (*ש"מ): ב] צ"ל
מתוכו (הג' הב"ח ברש"י). וכ"ה
בר שילא אמר רב אסי א"ר יוחנן כעד רובו
שאינו עב ליפסל משתיית בהמה: אפי'
במסכת מקואות פ"ז ח) אלו מעלין ולא
בכתה"י וברש"י כי"י ובתוס':
שיטה מקובצת (המשך)
אמר רב פפא אם קדח בו רביעית מטבילין בו
לרביעית נמי. דכל זמן שנפסלו
פוסלין מי השלג והברד וטיט הנדוק
ז)
ג] ממנו כתיב (שמכ"י. וכ"ה
כד]
יד]
ברש"י): ד] בכי"צ הנרוק, וכן
דא"כ לא היה יכול לקדש ממנו (תו'
משתיית בהמה בין בכלי בין בקרקע
מכל מקום אם עשה מקוה שלם מטיט
מחטין וצינוריות הואיל ומהכשירא דמקוה
בשמכ"י, וכן הגיה יעב"ץ גם
מהר"פ): ד"ה אפילו. ויש תימה
פסולין הא לא נפסלו כשרין: אפי'
הנדוק לא עלתה לו טבילה דלפירושו
אתיא א"ר ירמיה אמר ריש לקיש מי מקוה
ברש"י ותוס', ועי' מסה"ש:
מנ"ל האי שיעורא כו'. גליון, ונראה
ה] בכי"צ נוסף אי הכי: ו] דלא
דהתם דלא איירי אלא לענין הטבלה
למקוה נמי לא. דלא נדוק טו] הוא:
אין זה יוכיח
דטיט הנדוק בשעה
כשירים למי כיור למימרא דלא מים חיים נינהו
בעינן מים חיים והתניא (כי"צ).
ו]
במים מפליג בין קנה יורד ואין קנה
יבחושין אדומין. כמין יתושין בלא
שהוא משלים חזי לטבילה ולא דמי
ועי' רש"י. וכן בהמשך גי' כי"צ
יורד ואינך חילוקים כדמפרש התם,
והתניא 4 במים ה) ל ולא ביין במים ולא במזוג
לאו דבעינן מים חיים: ז] צ"ל
כנפים כדרך שגדל בשולי חביות של
[לאויר] דאין ישינים תחתיו אפי'
אבל הכא איירי בהטבלה בטיט עצמו
במים לרבות שאר מים וק"ו למי כיור מאי ק"ו
דבי (ש"מ והגרי"ב). וכצ"ל בתוס':
ובקנה יורד עצמו איכא ל] לאפלוגי,
יין שלנו מבחוץ. יבחושים דקין אף הן
בשעה שהוא
משלים לפיכך נראה
ח] נ"א דבעינן (גליון. וש"מ):
ולא משכחת ליה אלא בין שוחה
למי כיור לאו דמים חיים נינהו לא (לקדוש)
נבראים מן המים: אפי' בעינייהו נמי.
[דטיט הנדוק נמי] אפי' בשעה
ט] נ"א ומוציא ואותו כלי אינו
ושותה הפרה לאין שוחה ושותה
צריך להחזיק רביעית אבל
(תו' חיצוניות):
דקדיש וקדישי מעליותא היא והא תנא
אם כל המקוה נעשה מהן כשר וריש
שמצטרף אין מטבילין בו והכי תנן
בכיור עצמו בעינן שיעור כו'
מכאן שייך לעמוד הבא
לקיש נקט לישנא דהשלמה: בעינו
רבי שמואל מים שאין להם שם לווי
במסכת מקואות פ"ב (מ"י) מקוה שיש
(גליון. וכעי"ז בש"מ): י] לקדש
יכול בן נכר ממש. תימה תיפוק
ו)
ז]
דהא ממנו כתיב דמשמע דוקא
ליה שהוא זר, וי"ל דשמא
של דג. דג גדול שנימוק שומן עינו
בו מ' סאה כה] וטיט רבי אליעזר
ממש מן הכיור (ע"פ ש"מ וב"ש):
פסול דזרות לא שייך אלא מבני ישראל
בחורו: למעוטי נתן סאה ונטל סאה. למעוטי הנך מינים דתנן בהן
אומר מטבילין במים ואין מטבילין בטיט רבי יהושע אומר בטיט
(ת"א): מתוך שמרצה בצבור כו'.
יא] למאי דפריש בהדיא דמייה
כו]
דלא פריש לא (כי"י):
וכ"ת בטמא שרץ נמי נימא מתוך,
לגבי מקוה [שם מ"ב] פעמים מעלין ופעמים אין מעלין מי פירות וכל
ובמים באיזה טיט אמרו בטיט שהמים צפין על גביו ואם היו המים
יב] הקשתיו נמחק (ש"מ):
י"ל דסברי זקני דרום דכי אשתראי
משקה שאינו מים ותמד משהחמיץ וקתני התם פעמים מעלין פעמים
מצד אחד מודה רבי יהושע שמטבילין במים ואין מטבילין בטיט באיזה
יג] נרוק רך שראוי כצ"ל (ש"מ),
טומאה בצבור מבמועדו ואפילו
וע' אות ד' ומסה"ש אות ג:
אין מעלין כיצד מקוה שיש בו ל"ט סאין ונפלה סאה מהן לתוכ' לא
טיט אמרו בטיט שהקנה יורד מאיליו בתוכו כז] דברי רבי מאיר רבי
בטומאה דוקא טומאת מת אבל שרץ
יד] שלא נפסלו משתיית בהמה
לא אשתרי כלל אף בצבור, וטעמייהו
העלתהו פירוש לא השלימתהו ואף לא פסלתו פעמים דמעלין כיצד
יהודה אומר מקום שאין קנה המדה עומד אבא אליעזר [בן
ולא נעשה בהם מלאכה
[קס"ד] השתא דכיון דגלי בטומאת
היו בתוכו ארבעים סאה מכוונות נתן סאה מאלו המינים ונטל סאה
דילאי] אומר מקום שהמשקולת יורדת רבי אליעזר אומר היורד בפי
כשרים לידים, דהכי תנן התם
בעלים דכי אשתראי בצבור בטומאת
ומייתי לה בפ' כל הבשר מים
מת דוקא אשתראי כו', וילפינן סתום
אחר הנתינה כשר דבטלו להנך טז] קמאי במקוה השלם הילכך כי חזר
חבית רבי שמעון אומר היורד כח] בשפופרת הנוד רבי אליעזר ברבי
שנפסלו משתית בהמה כו'
מן המפורש, אך אכתי לא אסיק
ונטל לא מיפסיל נמצא שהמקוה הזה נשלם על ידיהם לכשנטל סאה.
צדוק אומר הנמדד בלוג והיינו טיט הנדוק דסוכה (דף יט:) דאמר
(ש"מ): טו] צ"ל נרוק, וכן בתוס'
אדעתין דהוי היקש גמור כדמסיק
(שמכ"י): טז] צ"ל הנך (שמכ"י):
מכפרים [כמתכפרים], וא"כ זקני
ודכוותיה בנטילת ידים לא משלמי שאם היתה יז] בו רביעית מים
יוכיח [דכשהטיט מצד א' מצטרף לכ"ע ואין מטבילין בו]:
יז] היתה רביעית מים כו' הללו
דרום פליגי בתרתי, חדא בהא דסברי
אפילו לרביעית.
ונתן ממינים הללו לתוכו רובע רביעית ונטל כנגדם פסולה דלא
כאן פי' בקונטרס דאמרינן פרק כל הבשר
לתוכן כו' ונטל כנגדה כו' כצ"ל
דלא אשתראי טומאה בצבור כי אם
(שמכ"י): יח] לתוכו או למלאות
טומאת מת, ועוד מהא דאמרי מתוך
חשיבא שיעור זוטרא דרביעית לבטולינהו: עד רובו. אם עירב
(חולין דף קו.) מים שנפסלו משתיית בהמה בין בכלים בין
כצ"ל (ש"מ): יט] נינהו בתמיה
שהורצה כו', וכ"ת כיון דאמרי מתוך
בו ממינין הללו עד רובו של מקוה ולא רובו בכלל ע"י נתינת
בקרקע פסולין הא לא נפסלו כשירים ואינו כן דהתם תניא בהדיא
(ש"מ): כ] דבור זה מקומו אחר
מה ייפה כח צבור מביחיד כיון דיחיד
ד"ה קודח (מהר"ם שי"ף):
ונטילת סאה כשר: אם קדח רביעית. בדופן המקוה והמים נמשכין
נמי אשתראי (אדרבה מסתבר טפי
בקרקע כשירים ופליגי התם באפסקא בבת בירתא אבל במקומן
כא] דמהכשירא (ש"מ):
כיון דגלי קרא בצבור דיש חילוק בין
כשירין לכולי עלמא ואפי' כט] מקוה והא דקאמר הכא אי אין פרה
שם ואף על פי שנתמעטו המים ואין מעורבין מי המקוה באותה קדיחה:
כב] ורש"י פי' בחומש כצ"ל
צבור ליחיד), ויש לומר דנפקא מינה
מטבילין בו מחטין כו'. צינוריות מזלגות קטנות של טווי זהב: מי מקוה.
(ש"מ): כג] וקצת היה נר' לפרש
שוחה ושותה ממנו אפילו למקוה נמי אינו משלים לא קשיא מידי
דבצבור הורצה אף לכתחילה אבל
כצ"ל (ש"מ ובה"ז). ועי' צ"ק ופ"מ
דיחיד אינו מרצה כי אם בדיעבד. ולא
אף על פי שאינן חיין: כשרים. להשאיב הכיור בתוכו יח] למלאות
דהתם במים צלולים מיירי בלא טיט אלא שהם סרוחים ונפסלו
שמבארים גירסתנו: כד] תיבת
גרסינן אי הכי, דבלאו הכי הוי מצי
מהן ולתת לתוכו: למימרא דלא. בעי מים חיים: והתניא. בת"כ והקרב
משתיית בהמה והכא מיירי במים עבים שנפסלו על ידי טיט
מי נמחק (רש"ש. וכ"ה במשניות):
למיפרך בלא מתוך לזקני דרום דסברי
כה] סאה מים וטיט (ש"מ. וכ"ה
דטומאת שרץ לא אשתרי בצבור אף
והכרעים ירחץ במים ולא במזוג מים ויין מזוגים יחד שני חלקי
המעורב בהן ויש תימה מנא ליה האי שיעורא דכל הני תנאי
: כו] צ"ל במים ובטיט
בכהנים (דהוי מצי למיפרך) טומאת
במשניות)
מים ואחד יין: שאר מים. ואפילו מכונסין: מאי קל וחומר למי כיור
דמסכת מקואות (פ"ב) לא מיירו בשתיית פרה ט):
במשניות):
שרץ [לירצי] בכהנים לכל הפחות, אלא
(רש"ש.
וכ"ה
נתן
כז] בתוכו נמחק (ש"מ. וכ"ה
ה"ג טמא שרץ לירצי בצבור מק"ו,
סאה כשר. במי פירות מיירי כדפי' פרק הערל (יבמות דף פב:)
לאו [למימרא דמים חיים נינהו יט]. וה"ק ק"ו] למים חיים הראויין
במשניות): כח] צ"ל הנכנס (שם):
דנהי דבמועדו לא איירי בטומאת
לכיור שכשירין לרחיצת קרבי קדשים: לא דקדשי. ומי כיור ממש
אבל מים שאובין אפי' כל היום כולו [כשר דראשון ראשון]
כט] ואפילו מקוה נמחק, וצ"ל
שרץ משום דהוי דומיא דשריותא
דהא מקוה נינהו (רא"ט): ל] צ"ל
דצבור, כיון דליכא מיעוט נילף מק"ו,
קא יליף בק"ו שרוחצין במימיו קרבים וק"ו שלהן דקדשי הוא:
בטל ויש תימה דגבי קרב וכרעים דרשינן במים ולא במזוג
טבילה (ש"מ): לא] אולי צ"ל
[ומשני] דודאי איכא מיעוטא דהוי
והא
❖
תנא
והא תנא דבי שמואל. לא ידענא אהיכא קאי ומיהו שמעינן
והכא גבי כיור ל] כתיב במים ומכשרינן במזוג:
ליכא:
היקש גמור דבמועדו דדרשינן אפילו
רבי שמואל. פי' בקונטרס לא ידענא אהיכא קאי ומיהו בתורת כהנים
מינה דהיכא דכתיב מים סתמא אין מי כיור כשרין לו:
בטומאה מיירי בין בטומאת בעלים
בין בטומאת כהנים והילכך היקשא
תניא ה) [והקרב והכרעים ירחץ במים ולא ביין ולא במזוג במים
יכול
הוא לאקשינהו ולומר דמה מתכפרים
שיטה מקובצת
לרבות שאר מים] יכול שאני מרבה אף מי תותין תלמוד לומר מים מים שאין להם שם לווי יצאו מי תותים שיש להם שם לווי :
י)
כ)
טמא מת אין [כו'] כדכתיב (במדבר
בקודח מתוכו. לשון הר"פ, פרש"י
ט, י) איש כי יהיה טמא לנפש, אף
שנוקב בכיור נקב מצדו
מכפרים טמא מת אין כו'. כך הוא
ומדבקין שם כלי אחר קטן שמקלח מים לקדשו. ולא נהירא דפשיטא דהוי כמו כיור גופיה, ומאי פריך ממנו אמר רחמנא. לכן נראה שנוטל
שיטת הקונטרס. ולא נהירא, חדא דדוחק למחוק כל הספרים דגרסי אי הכי, ועוד מנ"ל דפליגי זקני דרום (במין) [במה] שלא הוזכרה בתלמוד
אותו בכלי קטן ונותן אותו תוך הכיור ונוטל מימיו ומקדש בו, וכה"ג כשרים לקדש כיון דמכלי גדול קא אתי וכה"ג כו' [ככתוב בתוד"ה קודח]:
כגון לענין ריצוי דטומאת שרץ בצבור, כל זה מבחוץ, ועוד דמה הוא הסברא לומר דמתוך שמרצה בצבור מרצה נמי ביחיד בלא טעם וסברא,
אלא למעוטי יבחושין אדומין. פי' קושיא היא. ותירוצא דקושיא זו מיתרצא לקמיה אמר רב פפא למעוטי נתן סאה וכו' וק"ל: כל שתחילת
ואדרבה י"ל מדגלי קרא בצבור ש"מ דליחיד [אינו] מרצה כלל אף דיעבד. לכך נראה לר"ת לומר דכי אשתראי צבור מבמועדו ואפי' בטומאה,
ברייתו מן המים מטבילין בו. וא"ת והלא שלג וברד משלימין למקוה אבל בעינייהו לא, וי"ל דשלג וברד אין תחילתו מן המים הילכך לא מהני
לא שנא טומאת מת לא שנא טומאת שרץ, והא דקאמר לא שנו כו' לא קאי מטומאת [מכפרים] אלא ה"ק מתוך שמרצה בצבור כ"כ ריצוי גדול
בהו בעינייהו. וברד היינו גריילא ולא גרילילא (תו"א): תוד"ה ק"ו מכנו כו' ורבינו ש"י פי' בחומש כעין יורה כפויה על פיה. גליון, ולא נראה
שהקרבן נאכל בטומאה כגון בפסח, מרצה ביחיד לענין כהן ששימש בטומאת מת, והילכך לענין טומאת מת שייך זה מתוך כדפי' דגבי פסח