כל
הזבחים שקבלו
דמן פרק שני
זבחים כד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שני כתובין הבאין
כאחד.
עד ב מיי' פ"ה מהלכות
דבתרוייהו ז] כתיב קראי למיתה
זר הוי קרא שלישי וא"כ ליהוו שלשה כתובין
הבאין כאחד ולמאי
א) קידושין כד. וש"נ], ב) שם
לה., ג) תוספתא קרבנות פ"א
ביאת מקדש הלכה יח:
דפרישית אתי שפיר דמיתה דמחוסר בגדים לא מיתורא יט] אלא
בסנהדרין באלו הן הנשרפין [פג:] וטובא קשיא לי בגוה חדא דמה לו
עה ג מיי' שם הלכה יט:
ה"ה, שבת צג:, כעי"ז עירובין
ללמוד מהן הא מיתה בגופה כתיב דכיון דזר הוא והזר הקרב יומת
משום דאשכחן דזר הוי במיתה ולכך אמרינן דלא ילפינן מיתה מהא
עו ד מיי' פ"א מהלכות בית
כה. סוכה כג., ד) לקמן כו.
❖
יומא נח., ה) [עיין תוס' יומא
הבחירה הלכה י:
דקרייה רחמנא זר ולפירוש הקונטרס דיליף מבינייא כ] קשה דהוה ליה
דהא מחוסר בגדים נמי הכי ילפינן ליה בסנהדרין [שם] אין בגדיהן עליהן
נב: ד"ה שאת] ת"כ ויקרא חובה
אין כהונתן עליהן והוו להו זרים ועוד
שלשה כתובים הבאין כאחד ובקונטרס
פ"ט ה"א, ו) [מנחות יט. ע"ש],
ז) מנחות י. תו' פ"א ה"ה,
א"כ חילול עבודה לא נילף מיניה
פירש וה"ה נמי דמצי למימר משום
וכל שני כתובים הבאין כאחד אין מלמדין
הגהות הב"ח
א)
ח) לקמן מז:, ט) סוכה לז:,
דבחילול נמי קראי טובא איכא:
דהוי זר ושלא רחוץ ידים ורגלים שני
ולמאן דאמר מלמדין שתויי יין הוה ליה
י) דף יז: ובסנהדרין פג:,
(א) גמ' ומקבל ביה אלא:
א]
הואיל ורצפה מקדשת . לעמוד
כ) [וע"ע תו' פסחים נז. ד"ה
כתובים הבאין כאחד דהא מחוסר
(ב) תוס' ד"ה הואיל וכו' וי"ל
ח]
שלישי ושלשה לד"ה אין מלמדין: עומד
ב)
דכריך וביומא נח. ד"ה מין ובסוכה
דהתם מיירי כגון דכריך לולב
בגדים גופיה לא כתיבא ביה מיתה
לשרת שהרי דוד קידשה בשתי תודות
לז. ד"ה כי היכי [צ"ל ד"ה
על גבי כלים על גבי בהמה על גבי רגלי
בסודרא ונוטל הסודר בידו
❖
אלא משום דזר הוא וחדא מינייהו
ובשיר של פגעים כדאמרינן לקמן
דהא ודאי לא הוי לקיחה אלא
דבעינא]:
❖
חבירו פסול : מנלן דתנא דבי רבי ישמעאל
היכא דכריך ליה ללולב:
ב]
בשמעתין כי קדיש דוד כו': וכלי שרת
נקט ואי איפשר לומר כן דבהדיא
הואיל ורצפה מקדשת וכלי שרת מקדשים
מקדשין ט]. כדכתיב וימשחם ויקדש
אשכחן מיתה במחוסר בגדים בפרשת
תורה אור השלם
מה כלי שרת לא יהא דבר חוצץ בינו לבין
אותם (במדבר ז): לא יהא דבר חוצץ
ואתה תצוה ומיהו פירוש הקונטרס
לעזי רש"י
א
1. וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת
בין כהן לכלי שרת. בקבלת הדם
כלי שרת אף רצפה לא יהא דבר חוצץ בינו
על כרחין עיקר דבסנהדרין סוף
מאניק"ו אנש"א. אוזן, ידית
בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח
❖
כדכתיב ולקח הכהן (ויקרא ד) שתהא
פרק הנשרפין (דף פג: ושם ד"ה אין)
ח)
(של כלי).
לבין הרצפה וצריכא דאי אשמעינן כלי ג] משום
הָעֹלָה וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד
❖
מִזְבַּח הָעֹלָה: ויקרא ד, כה
לקיחה בעצמו של כהן: וצריכא.
יליף בהדיא מחוסר בגדים במיתה
דלאו מינא דבשר נינהו אבל בהמה דמינא
למיתני במתני' חציצת כלים ובהמה
משום דהוו להו זרים דאין בגדיהם
שינויי נוסחאות
דבשר הוא אימא לא ואי אשמעינן בהמה
מוסף רש"י
ורגל חבירו לפי הסדר שנשנו בה:
עליהם אין כהונתן עליהן ומיתה
א] מלמדין מאי איכא למימר
דלא מינא דאדם הוא אבל חבירו דאדם הוא
שייך לעמוד קודם דלאו מינא דבשר אדם הוא. וכיון
דכתיבא בפרשת ואתה תצוה מפרש
הא איכא שתויי יין נמי
אימא לא צריכא תניא רבי אליעזר אומר
אלא באוכל מזבחו ביום השלישי
דהוי ליה שלשה ושלשה
ג)
דאינו ממין אדם כלל הוי ט) מין בשאינו
ה"ר יעקב מאורלינש דבמכנסים
הכתוב מדבר וכי אפשר לומר כן,
כתובין הבאין כאחד לד"ה
רגלו אחת על הכלי ורגלו אחת על הרצפה
מינו וחוצץ: רגלו אחת על האבן.
כתיב וקרא דוחגרת דדריש מיניה
ב
: ב] פסל
מאחר שהוכשר חוזר ויפסל, ואם
(ע"פ ש"מ וכתה"י)
(פרי"ד, וכ"ה במתני'): ג] בכתה"י
לא ירצה לא יתכפר האוכל נותר
רגלו אחת על האבן ורגלו אחת על הרצפה
שמוטלת על הרצפה ואינה מן הרצפה:
בריש פירקין בסנהדרין כא] אין בגדיהם
י)
כלים: ד] באצבעו (כתה"י,
קאמר, וכי יש כפרה לחייבי
נידלדלה. אבן אחת י] מאבניה
עליהם אין כהונתן עליהם והוו להו
רואין כל שאילו ינטל הכלי ותנטל האבן
וכ"ה במקרא): ה] אתי (פרי"ד
כריתות, ועוד לא ירצה הקרבן
וכתה"י), ועי' אמרי צרופה דהק'
משמע, ותו מי אצטריך למימר דציץ
מקביעותה ומתנענעת ברצפה:
זרים איצטריך לשאר בגדים ומיניה
יכול לעמוד על רגלו אחת ויעבוד עבודתו
הא אביי נסתלק קודם שנולד
לא מכפר על המחוייב כרת, והא
נידלדלה. לכאן ולכאן: נעקרה.
לא הוה ילפינן מכנסים דלא כתיבא
רב אשי. ועי' באות שאח"ז:
כשירה ואם לאו עבודתו פסולה בעי רבי
עון הקדשים כתיב ולא עון
לגמרי והגומא נראית שם ועמד
בההיא פרשתא ומיהו למאן דמרבי
ו] הדבר ברור כשמש דצ"ל אבוה.
האוכלים, וכלישנא קמא גרסינן
אמי נדלדלה האבן ועמד עליה מהו היכא
ג
והוא רב אשי רבו של ר' ינאי
בתו"כ ועיקר הוא, והאי דקרי
בגומא ועבד: כי קדיש דוד. שהיה יא]
ביומא (דף ה:) מכנסיים מוזה הדבר
ואביו של רב סמא. וכן הגיה
להאי פיגול ולהאי נותר משום
דאין דעתו לחברה לא תיבעי לך דודאי חייצא
מקדש אותה בשתי תודות ובשיר של
[וי"ו מוסיף על ענין ראשון] קשה
הרש"א ז"ל בשם בעל המאור
דתו"כ מדרש הוא ונקט לישנא
כי תיבעי לך דדעתו לחברה מאי כיון דדעתו
דקרא (פסחים טז:) הא אינו
ז"ל בחגיגה ו א ע"ש היטב
פגעים כדתנן במס' שבועות (יד. טו:):
מיתה דכתב רחמנא גבי מכנסים למה
נושא וכו'. הא לשון מעתה הוא,
ותבין שמתיבת אבוה לתיבת אביי
לחברה כמה דמחבר' דמיא או דילמא
תיבעי ליה כל העזרה כולה. שנטלה
לי ועוד קשה לפירוש הקונטרס דליהוי
נקל לטעות (מנחת יהודה). ור'
מעתה אי אתה מוצא שיהא נושא
באות שלפנ"ז: ז] ס"א דתרוייהו
אלא עון קרבן טומאה, ומאי שנא
רצפה שלה: דרך שירות בכך. מי
השתא מיהא הא תלישא רבה זוטי בעי לה
זר ומכנסים ושלא רחוץ שלשה כתובים:
דשדינן ליה לקולא, הואיל ומצינו
מחלי עבודה וכתיב בהו מיתה
הואיל
ורצפה מקדשת כב]. דוד
הוי אורח ארעא ומיקרי שירות או
הכי בעי רבי אמי ד נעקרה האבן ועמד במקומה
בה קל אחר שהותרה לצבור מכלל
כדאיתא בסנהדרין וה"ה נמי
איסור שביחיד, הלכך שדי ביה נמי
דהוי מצי למימר משום דהוי
לא: באצבעו ולקח. דכתיב ולקח
קידשה כדפירש בקונטרס
מהו מאי קא מיבעיא ליה כי קדיש דוד רצפה
לקולא שיהא הציץ מרצה אותה
זר ושלא רחוץ ידים ורגלים
הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על
ואע"ג דשלמה בנה הבית דוד קידשה
בקרבן יחיד (יומא ז:). או: הא כמו
שני כתובים הבאים כאחד,
עליונה קדיש או דילמא עד לארעית דתהומא
קרנות הטילו הכתוב לאצבע בין
הרי, כלומר הרי יש לך להבין על
כדאמר לקמן בשמעתא כי קדיש דוד וכו'
דהא מחוסר בגדים גופיה לא
קדיש ותיבעי ליה כל העזרה כולה לעולם
כרחך שאין לך עון הקדשים שיוכל
כתיב ביה מיתה אלא משום
ובירושלמי דפרק ב' דשבועות אמרינן
קבלה לזריקה דורשהו יב] לפניו ולאחריו
ציץ לרצות עליו אלא עון טומאה,
דזר הוא. וחדא מינייהו נקיט
פשיטא ליה דעד ארעית דתהומא קדיש והכי
לומר שלא יהיו אלא בימין דילפינן
דוד זה מלך גד זה נביא. ומה כג] שפירש
(ש"מ, וכ"ה בכתה"י): ח] ס"א
ומאי שנא טומאה מפסול יוצא
ושאר הפסולין: שהותרה
קמיבעיא ליה דרך שירות בכך או ד) אין דרך
מקדשת האדם לעבוד עבודה
לקמן בשמעתין כל מקום שנאמר
בקונטרס שקידשה בשתי תודות ובשיר
מכללה בצבור. דנדחית מפני
שם, דאינו יכול לעבוד במקום
שירות בכך תיקו: קיבל בשמאל פסול ור"ש
אצבע אינו אלא ימין: וכי נאמרה
אינו כן דעזרה אינה מקדשה בשתי
קרבן צבור, דכתיב במועדו ואפילו
אחר. ויש גורסין הואיל ורצפה
בשבת ואפילו בטומאה, וכיון
מקודשת כלומר לעמוד וכו'
יד בקבלה. קס"ד דאם נאמרה בה
תודות אלא בשירי מנחה כדאיתא
מכשיר: ת"ר באצבע ולקח מלמד שלא
ה)1
ו)
ד]
. ובכתה"י של רש"י הגי'
דהיקלת אצלה לכך, היקלת אף
(ש"מ)
יד הוה ר"ש מודה בה אבל יג] באצבע
בשבועות (דף טו.) כד]:
תהא קבלה אלא בימין באצבע ד] ונתן מלמד
מקודשת, וכן לקמן בד"ה וכלי
ביחיד שלא הותרה אצלו לכתחילה
הואיל ורצפה מקדשת. פירוש
שרת מקודשין. וכן גריס רש"י
בלא ציץ ירצה הציץ עליה (פסחים
לא יליף בה ימין. לקמן בעי לה
שלא תהא נתינה אלא בימין אמר ר"ש וכי
טז:) אבל ערל. שמתו אחיו מחמת
שבת יט ע"ב וצג ע"ב. ועי'
ומשנינן לה: אלא באצבעו ונתן כו'.
דמקדשת האדם לעבוד
רש"ש וראש המזבח: ט] עי'
מילה. וכן אונן ששימש, וכן מי
נאמרה יד בקבלה אלא באצבעו ונתן שלא
באות שלפנ"ז: י] אחת מאבני
ששימש מיושב, דכל הני כולהו קים
בהא מודינא לך דזריקת חטאת בעיא
עבודה שם דאינו יכול לעבוד במקום
תהא נתינה אלא בימין הואיל ולא נאמרה יד
להו בהו דמחלי עבודה, אפילו הכי
הרצפה מקביעותה ומתנענעת
ימין: ור"ש. דאמר אי הוה כתיב
אחר וכלי שרת פירוש בגדי כהונה
לכאן ולכאן, הס"ד. ומה"ד
ליתנהו במיתה אלא באזהרה
בקבלה קיבל בשמאל כשר ור"ש ממה נפשך
בה יד הוה יליף לה ימין ומאצבע לא
מקדשין האדם לעבוד עבודה מה כלי
נעקרה והשאר נמחק (ש"מ
(סנהדרין פג.): ע"כ מעמ' קודם
אין מלמדין. מדלא כתיב אחד
וצ"ק): יא] שהיו מקדשין
אי אית ליה גזירה שוה כי לא נאמרה יד
יליף: ממה נפשך אי אית ליה ג"ש יד].
שרת לא יהא דבר חוצץ בינו לבין
(ש"מ): יב] צ"ל ולדורשו (ש"מ,
ונגמור כולהו מיניה (קידושין כד.).
בקבלה מאי הוי ואי לית ליה גזירה שוה כי
דילפינן יד יד דקמיצה ממצורע
כלי שרת דהא כתיב על בשרו
כי"ב וג'): יג] אבל מאצבע
מדהדר כתביה לאידך ולא ילפא
מחבריה, ש"מ דקרא דוקא הני
לא יליף לה ימין ולקמן
דכתיב ביה על בהן ידו הימנית אף
כדאמרינן לעיל (דף יט.) ובגדי כהונה
נאמרה יד בקבלה מאי הוי אמר רב יהודה
הואיל
בעי כו' (ע"פ ד"ו, ב"ש, וכי"י):
קאמר (פסחים מה.)
כל מקום שנאמר יד אינה אלא
קרי להו כלי שרת כדאמר לעיל (דף
ורצפה מקדשת. בית המוקד
יד] ג"ש דלקמן דילפינן כצ"ל
לעולם לית ליה גזירה שוה והכי קאמר וכי
(ש"מ): טו] בה נמחק (ש"מ)
:
לשכה גדולה היא שהכהנים
ימין: כי לא נאמר יד בקבלה מאי
יג.) שתהא בכהן כשר ובכלי שרת
נאמר יד ימין בקבלה הואיל ולא נאמר יד
טז] שהיא (כי"י): יז] בכי"פ
מתחממין שם במדורות אש הנסקת
הוי. הרי נאמר בה אצבעו ונילף
ובקונטרס פי' שבכלי כה] שרת ממש שלא
הוה אמינא למידרשיה. ובכי"י
תמיד מפני שמהלכים יחפים על
ימין בקבלה קבל בשמאל כשר א"ל רבה א"ה
הוא דאיכא. ובגליון הוי איכא:
רצפת שיש בעזרה כדאמרינן
אצבע אצבע נמי מהתם דכתיב
יהא דבר חוצץ בין כהן לכלי שרת
יח] דכתביה שהוא כצ"ל (ב"ש):
בזבחים הואיל ורצפה מקודשת
אפילו נתינה נמי ועוד וכי לית ליה לר"ש ג"ש
במצורע [שם] וטבל הכהן את אצבעו
בקבלת הדם כדכתיב ולקח הכהן
יט] מייתרא (ש"מ): כ] צ"ל
דכתיב קדש המלך את תוך החצר
והתניא ר"ש אומר כל מקום שנאמר יד אינה
הימנית: ה"ג לעולם לית ליה ג"ש
שתהא לקיחה בעצמו של כהן ואם
מבנין אב (ש"מ). נ"א מחדא
ז)
וכלי שרת מקודשים דכתיב וימשחם
(בה"ז). נ"א במה מצינו (גליון):
ויקדש אותם, מה כלי שרת לא יהא
אלא ימין אצבע אינה אלא ימין אלא אמר
וה"ק וכי נאמר יד ימנית כו': אלא
תאמר מדחשיב כו] ליה הכא חציצה
: לא יהא
כא] צ"ל ובסנהדרין (שמכ"י
דבר חוצץ כו' (שבת יט:)
אמר רבא לעולם אית ליה ג"ש וה"ק
ולעיל [יט.] נמי דפריך ותיפוק לי משום
רבא לעולם אית ליה ג"ש והכי קאמר וכי
דבר חוצץ בין כהן לכלי
ורש"ש): כב] נדצ"ל מקודשת.
שרת. ולקח הכהן וזרק הכהן
ועי' אות ח': כג] אבל מה
וכי נאמר בה טו] יד בקבלה. אי הוה
חציצה וגבי ההוא דכריך ידיה בשיראי
נאמרה יד בקבלה הואיל ולא נאמר' יד בקבלה
כצ"ל (ש"מ): כד] גי' ש"מ וי"מ
בעינן, דמשמע בעצמו על ידו ולא
כתב יד שהיה טז] ראויה לאחוז בכלי
(פסחים דף נז.) אלמא לקיחה ע"י ד"א
ע"י אחרים (ערובין קג:) לא יהא
הואיל וכו' והד"א: כה] צ"ל
אלא אצבע ואי אפשר לקבלה באצבע קיבל
דבר חוצץ בינו לבין הרצפה.
בכלי (ד"ו): כו] מ"ש דחשיב
ולקבל הדם הוא יז] איכא למידרש נמי
לא שמה לקיחה ובפ' לולב הגזול
בשמאל כשר אמר ליה רב סמא בריה דרב
דבעינן לעמוד לשרת, ואין זה
ליה וכו' ההוא נמי דכריך
(סוכה דף לז.) קאמר רבא דלקיחה
אקבלה והואיל ולא נאמר כאן יד
עמידה (פסחים סה:): רגלו אחת
כצ"ל (ש"מ): כז] בסודרא ונוטל
אשי לרבינא איפשר דעביד ליה אזן לשפת
ה]
על הכלי כו'. כהן העומד על
שני ראשי הסודר ובאותו ענין
אלא אצבע ואי אפשר לקבל דם
ע"י דבר אחר שמה לקיחה ויש לומר
כו' (ש"מ): כח] יש למחוק
גבי כלי או על גבי אבן או שום
מזרק ומקבל בה
אלא אמר אביי
(א)
דהתם [לא] מיירי כגון דכריך
בכלי באצבע לבדה ע"כ משום
ו]
(ב)
תירוץ זה דלפ"ד כ"ש דקשיא
דבר החוצץ בינו לבן הרצפה ועבד
דרבה אדרבה עי"ש בסוגיא
נתינה הוא דכתיב בה שהוא
ידיה בסודר ונוטל לולב דהא ודאי לא
עבודתו פסולה, דכתיב (דברים יח)
יח]
(צ"ק וח"נ ועע"ש): כט] צ"ל
ושרת ככל אחיו הלוים העומדים,
ראוי לה ולא משום קבלה נמצא שאף
אצבע לא נאמר בו לפיכך
הוי לקיחה אלא דכריך ליה ללולב בסודרא כז] ונוטלו ובאותו ענין מייתי
: ל] נר' למחוק
שתהא עמידתו כשאר אחיו (שבת
דהוי (שמכ"י)
קיבל בשמאל כשר: אוזן.
כמו
שעושים לכדים של חרס
רבא ראיה מאזוב וכן צריך לומר מתוך שמעתא דהתם [דף לז:] דקאמר
צג:) נתינה. מתנת הקרן דמזבח:
תיבות דמחוסר בגדים, ולגרוס
וכי נאמרה יד בקבלה. כלומר
אלא משום דזר הוא כו'.
שקורין מאניק"ו: ומקבל ביה. בההוא אוזן מקבל את
רבא גופיה מין במינו אינו חוצץ הא בשאינו מינו חוצץ ואמאי והא
❖
וע' תד"ה אימא ולעיל אות ז:
וכי נאמרה אצבע בולקח והלא
❖
הדם באצבע שתוחב אצבעו לתוכה ונושא את המזרק ומקבל:
לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה ושמא כח] חד מינייהו רבה ולמאי
בונתן הוא אמור (מנחות יט.):
דפרישית ניחא דכי כריך ליה ללולב בסודר אף על פי שאינו חיבור
נדרש.
ליקוטים
גמור הוי כמו בית יד ולהכי חשיב ליה לקיחה וקצת קשה מההיא דיומא (דף נח.)
דקאמר הניח מזרק בתוך מזרק מהו מאי קא מיבעיא
שיטה מקובצת
הואיל ורצפה מקדשת כו'. ר"ל
ליה הא כי האי גוונא הויא לקיחה על ידי ד"א שמה לקיחה דליהוי כט] חיצון בית יד לפנימי ויש לומר דאי אחיז ליה חיצון בדופניו שמטלטל
שני כתובין. פ"ה וה"ה כו' אלא
העזרה תקדש הנכנס בתוכה כמו
הפנימי על ידו הכי נמי דהויא לקיחה מטעם בית יד אלא הכא במאי עסקינן כגון שנושא החיצון מתחתיו דלא מהני כלל לפנימי כ):
משום דמחוסר בגדים ל] כו'.
שמקדשין כלי שרת הדבר הנכנס
וזה דוחק דכ"ש דבאים כאחד. ולפי
בהן מה כלי שרת אין דבר חוצץ
בינו לבין הכלי אף קרקע לא יהא דבר חוצץ בינו לבין הרצפה בין שיהא החוצץ כלי או אדם או בהמה. (רמב"ם בפהמ"ש) כל כהן העוסק
מה שפרשתי [לעיל בהא] דמטעם זרות פסלינן ליושב, כמו כן מחוסר בגדים ושלא רחוץ רגלים פסול מטעם זרות, ומה דלא נקיט זר ונקט הני דתנינן
דלא ילפינן מיתה [בהם] אפי' היכא דידעינן [דפסולים משום] זרות כגון יושב אי לא כתיב מיתה בגופייהו וכגון מחוסר בגדים ושלא רחוץ רגלים אע"ג
בעבודה צריך שיהו רגליו עומדות על הרצפה כך שנינו בזבחים הואיל ורצפה מקודשת וכלי שרת מקדשים מה כלי שרת לא יהא דבר חוצץ
(דפסלינהו) [דפסולייהו] משום זרות לא הוי בהו מיתה אי לאו דכתיב בגופייהו. ומתוך כך ניחא הא דקשה דלמה איצטריך למכתב מיתה בגופייהו תיפוק
בינו לבין כלי שרת ר"ל שאם היה דבר חוצץ בין ידיו ובין הכלי שעובד בו פסול, אף רצפה לא יהא דבר חוצץ בינו לבין הרצפה, מעתה
ליה משום (דפסלינהו) [דפסולייהו] מטעם זרות ובזרות כתיב מיתה, והילכך ניחא משום דכל עיקר מיתה שנכתבה בגופייהו היינו לאשמועינן בעלמא
היה עומד על גבי בהמה ועל גבי כלים או על גבי רגל חבירו פסל. שמא תאמר והרי רגל חבירו מין במינו הוא, מכל מקום אין חבירו
דהנך דפסלי מטעם זרות ליכא בהו חיוב מיתה כיון דלא כתיב בגופייהו (מהר"פ):
מבטלו אצלו עד גמר עבודה אלא דעתו לסלקו לשעתו ואף כשתאמר שיבטלהו בהדיא בטלה דעתו ולא בטלה רגלו. (מאירי יומא נח.)