כל
הזבחים שקבלו דמן
פרק שני
זבחים כה.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
ולרבי שמעון דלא
בעי קידוש
קומץ. כדאמר בהקומץ רבה (מנחות
עט א מיי' פ"א מהלכות
העוף
נמי לא הוה יב] בעי ימין במליקה אלא
בהזאה דווקא וא"ת
א) לעיל יא. וש"נ, ב) [סוטה
טו. מנחות ו. י:], ג) לעיל טו.
פסולי המוקדשין הלכה
דף כו.) שלא בכלי שרת פסולה ורבי שמעון מכשיר: ולמ"ד נמי
וכיון דר' שמעון פליג במליקה א"כ מתני' דפרק חטאת העוף (לקמן
כה:
יומא מח. נזכר מנחות כו: עי' ת"כ
ר"ש בעי קידוש קומץ. דאיכא אמוראי דפליגי התם במילתיה דר"ש
דף סח.) דמלק בשמאל כו' לא אתיא כרבי שמעון יג] והא על כרחין
ב מיי' שם הלכה כו:
ויקרא נדבה פרש' ד הי"א,
פ ג ד ה ו מיי' פרק ד מהלכות
וע"ע ירוש' יומא פ"ה ה"א,
ואיכא למ"ד הכל מודים בקומץ שטעון קידוש וכי קאמר ר"ש ג] כשרה
כרבי שמעון אתיא מדקתני סיפא או בלילה אינו מטמא בגדים אבית
❖
ד) ע' ת"כ ויקרא חובה פרש'
מעה"ק הלכה ח:
הבליעה ומפרש טעמא י) משום דכל
בהקטרה קאמר אם נטלו מתוך כלי
ג ה"ז, ה) [יומא מח. ע"ש נו:
ע"ש דאיתא והאמר רב יהודה
שפסולו בקדש אינו מטמא בגדים
שרת לאחר שקידשו והקטירו בידו:
ולר"ש דלא בעי קידוש קומץ ולמאן דאמר
המקבל וכו'], ו) [ע' תו' לקמן
תורה אור השלם
בשמאל אכשורי מכשר. לקדש דלא
אבית הבליעה ומפרש בגמרא דכיון
לר"ש נמי בעי קידוש קומץ בשמאל אכשורי
לד: ד"ה למעוטי], ז) יומא מח.
דהך שחיטה מתרת את האיסור פי'
עדיף קידוש הקומץ מקבלת הדם
ב"ב קיא: [בכורות מד:] ירוש'
1. לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ חֶלְקָם
מכשר יד יד דרבא למה לי אי לקמיצה עצמה
נזיר פ"ה ה"א, סוטה פ"ה ה"א,
נָתַתִּי אֹתָהּ מֵאִשָּׁי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים
דמכשר לה רבי שמעון בשמאל: אי
שאם עלה לא ירד והיינו כרבי שמעון
הוריות פ"א ה"ג, ח) [לקמן
מדרב יהודה בריה דרבי חייא נפקא
הִוא כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם:
לקמיצה גופה. שתהא בימין דלר"ש
דלרבי יהודה נשחטה בלילה תרד
צג: מנחות ז:], ט) ויקרא ה יב,
ויקרא ו, י
דאמר ר"י בריה דרבי חייא מאי טעמא דרבי
י) לקמן סט., כ) לקמן כז:,
א)
2. וְלָקַח הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ מִדַּם
דממעט לה מזאת היא העולה
לא נפקא ליה ט) מוקמץ הכהן דהא
ל) לעיל טו:, מ) ועי' לעיל יא.
הַפָּר וְהֵבִיא אֹתוֹ אֶל אֹהֶל
שמעון [דאמר קרא] 1קודש קדשים היא כחטאת
❖
אמרו לעיל [יא.] דבעינן לרבי שמעון
בפירקין כ) וי"ל דההוא תנא סבר לה
בתד"ה בא:
ויקרא ד, ה
מוֹעֵד:
וכאשם בא לעובדה ביד עובדה בימין
3. וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן הַדָּם עַל
אצבע ד] מדר' יהודה נפקא: מאי
כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא אי
קַרְנוֹת מִזְבַּח קְטֹרֶת הַסַּמִּים
טעמא דר' שמעון. דמכשר הקטרת
כחטאת בא לעובדה בכלי עובדה בשמאל
נמי אפי' רבי יהודה מודה בעופות
הגהות הב"ח
לִפְנֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר בְּאֹהֶל מוֹעֵד
דלא ירדו משום לילה דכיון יד] דהוה
קומץ שלא בכלי אם העלן ה] למזבח
כאשם לא נצרכא [אלא] לקומץ מנחת
וְאֵת כָּל דַּם הַפָּר יִשְׁפֹּךְ אֶל
(א) גמ' והאמר רב יהודה אמר
יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה אֲשֶׁר פֶּתַח
בידו אמר קרא במנחה קדש קדשים
פסולן בקודש דלא כתיב שלשה
חוטא סד"א הואיל ואמר ר"ש שלא יהא
רב השוחט צריך: (ב) שם תניהו
ויקרא ד, ז
ב)
אֹהֶל מוֹעֵד:
הוא להכי איתקש מנחה לחטאת
מיעוטי אלא בבהמה וא"ת דבריש
ענין לקבלה: (ג) רש"י ד"ה
(ג)
4. כְּפוֹרֵי זָהָב שְׁלשִׁים כְּפוֹרֵי
קרבנו מהודר כי קמץ לה בשמאל נמי
מאי טעמא וכו' קדשים הוא
כֶסֶף מִשְׁנִים אַרְבַּע מֵאוֹת
ואשם לומר לך בא לעובדה ביד
מזבח מקדש (לקמן דף פג:) מפקי רבי
תיתכשר קא משמע לן: מתני' ג) א נשפך
כחטאת וכאשם להכי איתקש:
וַעֲשָׂרָה כֵּלִים אֲחֵרִים אָלֶף:
❖
עובדה בימין כחטאת שזריקת דמה
עקיבא ורבי יוסי הגלילי מעולה
(ד) ד"ה בא לעובדה וכו' בכלי
עזרא א, י
הדם על הרצפה ואספו פסול: גמ' תנו רבנן
הוא וכשרה וכו' אי בעי בכלי:
בימין ו] במתן אצבע ולא בכלי ובעיא
וכבשים דמזבח מקדש את הראוי לו
(ה) ד"ה לקומץ וכו' בימין
ולקח הכהן המשיח מדם הפר מדם הנפש
❖
ימין דכתיב בה אצבע וכהונה: בא
ומאן דדריש מכבשים פוסל הרבה
ב
ד)
2
סד"א דהואיל כצ"ל והד"א:
מוסף רש"י
ולא מדם העור ולא מדם התמצית מדם הפר
לעובדה בכלי עובדה בשמאל כאשם.
בעוף יותר מבבהמה וי"ל דרבי יהודה
ולר"ש דלא בעי קידוש
שזריקה ז] בכלי (ד) והיא כשרה בשמאל
סבר כמאן דדריש מעולה ולא
דם מהפר יקבלנו דאי סלקא דעתך מדם הפר
קומץ. דקתני שלא בכלי שרת
שינויי נוסחאות
פסולה ור"ש מכשיר ופליגי תרי
לר"ש כדאמר לעיל זרק בשמאל פסול
מהכבשים טו] או משאר דרשות דהתם
כדכתיב מדם ואפילו מקצת דם והאמר
ה)
א] ביומא (מח א) הגי' והאמר
אמוראי בגמרא ר' ינאי ור' נחמן
ור' שמעון מכשיר אלמא אי בעי ביד
ורבינו שמואל מיישב גירסת הספרים
רב השוחט צריך שיקבל את כל דמו
בר יצחק, חד אמר טעמא דר"ש
רב יהודה המקבל (הגרי"ב. וכ"ה
ו)
(א)
א]
עביד אי בכלי עביד וממילא נפקא
ומפרש והרי זריקה דלא כתיב אלא
בכי"צ): ב] צ"ל ואת כל דם הפר
דלא בעי מתן כלי דכיון דקמץ מכלי
של פר שנאמר ואת כל דמו ישפוך אלא מדם
ישפך. וכ"ה בסמוך (הגרי"ב.
שרת מעלהו ומקטירו אפילו
3
ב]
קמיצה בימין דהא עבודת יד היא
כהונה ותנן זרק בשמאל פסל ולא
וכ"ה בכתה"י): ג] נ"א ר"ש שלא
במקידה של חרס, וחד אמר הכל
הפר דם מהפר יקבלנו וקסבר ז)גורעין ומוסיפין
ולא עבודת כלי: לקומץ דמנחת
פליג רבי שמעון דמכיון ל) דתנן כל
בכלי שרת כשרה (גליון):
מודים בקומץ שטעון קידוש והא
ודורשין גופא אמר רב יהודה אמר רב השוחט
דמכשר ר"ש שלא בכלי שרת
ד] אצבע וכהונה מדר' יהודה
ג
חוטא. שתהא קמיצתו בימין (ה):
הזבחים שקיבל בשמאל פסל כל שכן
ב"ר חייא (ש"מ): ה] העלו
בהקטרת המנחה קאמר, והיינו
צריך שיקבל את כל דמו של פר שנאמר
דהואיל וא"ר שמעון. בפ"ק דמנחות
זריקה שהיא עיקר כפרה ולא פליג
(ש"מ): ו] צ"ל ביד (שמכ"י):
דקפריך ולר"ש דלא בעי קידוש
ז] שזריקתו (כי"פ): ח] כאן
קומץ כדמפרש ר' ינאי ולר' נחמן
ואת כל דם הפר ישפך והא בשיריים כתיב
(דף ו.) בדין הוא שתהא מנחת חוטא
רבי שמעון כי אם על קבלה ואי
3
הס"ד ומה"ד דאי ס"ד (צ"ק
דאמר נמי ר"ש בעי קידוש קומץ
טעונה שמן ולבונה שלא יהא חוטא
הוה פליג אזריקה הוה ליה לאשמועינן
אם אינו ענין לשיריים דהא ליתיה לכוליה
וק"נ. וכ"ה בד"ו): ט] ודורשים
בשמאל שמעינן ליה דמכשיר ר"ש
כך שמעתי בסדר (*ש"מ):
לקידוש קומץ כדאמרינן לקמן בא
נשכר ומפני מה לא הטעינה שלא יהא
כח דהיתירא דמכשיר ר' שמעון
דם תניהו ענין (ב) בקבלה אמר רב
י] והא בשפיכת כצ"ל (ש"מ):
לעובדה בכלי עובדה בשמאל כאשם
קרבנו מהודר סד"א קמיצת שמאל
בזריקה וכ"ש בקבלה וצ"ע אי
(מנחות י:) כחטאת וכאשם.
יא] לתוכו (ש"מ): יב] הוה נמחק
יהודה אמר שמואל ד השוחט צריך שיגביה
(ש"מ): יג] בש"מ נוסף והיכי
תתכשר בה קמ"ל יד יד דרבא. כולה
מצי לפרש הכי לשון ותנן זרק
להכי איתקש מנחה לחטאת ולאשם
סכין למעלה שנאמר ולקח מדם הפר
מצי למימר הכי: יד] צ"ל כיון
שאינן שוין בהלכותיהן לומר לך
2
מתני'
נשפך
בשמאל פסל והא טז] דאמרי' בפרק
שמעתי' במנחות:
(לעיל יא.) בא לעובדה. הקטרת
: טו] צ"ל
(שמכ"י, יעב"ץ)
ולא מדם הפר ודבר אחר ודם סכין במאי
על הרצפה. מצואר בהמה שלא
כל הפסולין (לקמן דף לב.) קבל
קומץ שהיא במקום זריקה: ביד.
מכבשים (בה"ז): טז] והא
דאמרינן נמחק. וצ"ל דבפרק כל
נתקבל בכלי: גמ' מהפר יקבלנו.
שלא קידשה בכלי (מנחות כו.) שלא
מקנח ליה אמר אביי ח)הבשפת מזרק כדכתיב
בימין ונתן בשמאל יחזור יז] לימין והיינו
קידש קומץ בכלי אלא קמץ והוליך
הפסולין תנן קיבל כו' (ש"מ
כפורי זהב אמר רב חסדא אמר רב
שאם נשפך מן הצואר על הרצפה
משום הזריקה דבעי ימין דאי משום
והקטיר בידו (שם י:) עובדה
וגליון). והך צ"ע קאי אדלקמיה
4
בימין כחטאת. שהקומץ בה
(פ"מ וח"נ). אבל בה"ז וצ"ק פי'
הולכה יח] מפני מה הא לא כתיב בה
ואספו פסול שהרי לא נתקבל מהפר ח].
ירמיה בר אבא השוחט צריך שיתן
ו
דקאי אדלעיל, ע"ש גירסתם
כזריקת דם חטאת שהיא ביד
דאי ס"ד דהאי מ"ם דכתיבא במדם
אצבע ואמאי פסל ותו דרבי שמעון
ופירושם. וע"ע קר"א, טה"ק
באצבע ובימין, דכתיב בחטאת
ומלאי"ט: יז] יחזיר (כ"ה
ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו
דרשינן ליה כדכתיב דמשמע מקצת הדם יקבל והאמר רב כו':
הוה ליה לפלוגי ולהכשיר משום דעבודה שאפשר לבטלה הוא יט]
במשנה): יח] נ"א הולכה מ"מ
ונתן וגו' ודרשינן באצבעו ונתן
גורעין. אות מתיבה זו ומוסיפין אותה על חבירתה ודורשים ט] כר"ש
ושמא לכתחילה קאמר יחזור לימין שלא יעשה זריקה בשמאל אבל
[קשה] הא לא כתיב (ד"ו
שלא תהא נתינה אלא בימין, דכל
וגליון): יט] בש"מ נוסף כי היכי
בסדר יומא: בשפיכת י] שיריים כתיב. ולא בקבלה: דהא ליתיה לכוליה
מקום שנאמר אצבע וכהונה אינו
בדיעבד זרק בשמאל כשר א"נ משום הולכה נמי קאמר דלכתחילה
אלא ימין (לעיל יא. וכעי"ז מנחות
דהוה מכשיר לעיל בשלהי
דם. שכבר ניתן ממנו על הקרנות: סכין למעלה. שלא יפול דם
יחזור לימין אבל בדיעבד כשר א"נ כ] מיירי בחטאת דמודה ר' שמעון
כו.) בא לעובדה בכלי. שקידש
פ"ק הולכה בזר אי לאו משום
הסכין על המזרק: ודבר אחר. סכין: בשפת מזרק. ולא לתוכן :
דבעי ימין בזריקה וא"ת וכיון דילפינן אצבע דחטאת בגזירה שוה
קומץ בכלי: עובדה. לקידוש
דיליף מק"ו: כ] בגליון נדפס
יא]
קומץ: בשמאל כאשם. כאשם
נ"א ואינו. וצ"ע לפרשו (חזו"א
כפורי זהב. קרי למזרקין בספר עזרא על שם קינוח כדאמר במסכת
מאצבע דמצורע דהויא בימין היכי ילפינן ימין בשאר קרבנות מחטאת
: כא] דמשני
מצורע דכתיב ביה שמאל אלמא
ס"ד סק"ה וע"ש)
חולין (דף ח:) אי איכא בליתא דפריסא למכפריה א"נ ובעי לכפורי
בהיקישא דזאת התורה הא פלוגתא דאמוראי היא בריש איזהו מקומן
בשלהי דם חטאת (לקמן צח א)
מדאקשי לחטאת מהכא נפקא דכל
סבר כצ"ל (ש"מ): כב] בהיקשא
עבודות מנחה הנעשות ביד ימין
ידיה בההוא גברא גבי נירון קיסר (גיטין דף נו.): צריך שיתן
(לקמן דף נ.) אי דבר הלמד מגזירה שוה חוזר ומלמד בהיקש או לא
ואידך שינויא כו' כצ"ל (ש"מ,
בעינן ויד יד למה לי (מנחות י:).
ונראה מתוך כך דכל שכן דניחא הכא טפי דהכי פריך והרי זריקה
ורידין
צ"ק, וכ"ה בתוס' מנחות). ומה
שזריקתו בכלי ולא ביד, דאין לך
שבינתים אין כאן מקומו אלא
טעון מתן אצבע אלא חטאת בלבד,
דלא כתיב בה אצבע ולא פליג ר' שמעון ואע"ג דדרשי' ימין מהיקישא דחטאת הניחא למאן דאמר דבר הלמד בגזירה שוה חוזר ומלמד
לקמן אחר תיבות מג"ש
דהכי אמרינן דלר' שמעון זריקה
בהיקש אלא למאן דאמר אין חוזר ומלמד בהיקש אמאי לא פליג ר' שמעון והשתא הא דמשני כא] בפ"ק דחולין (דף כב.) סבר לה כרבי
כשרה בשמאל, דתניא זרק בשמאל
דמצורע ילפינן לה (צ"ק,
הגרי"א חבר). ועיין בה"ז דמקיים
פסול ור"ש מכשיר, משום דבשאר
שמעון דכהונה בעיא אצבע היינו כמאן דאמר חוזר ומלמד בהיקישא כב] אבל רבי שמעון דמכשר בברייתא הכא שמאל בזריקה לא בעי
הגירסא שלפנינו: כג] צ"ל חולין
זריקת הקרבנות לא כתיב אצבע
למילף ימין בהיקישא דזאת התורה מחטאת דסבר דזריקה מהזאה לא ילפינן ואידך שינויא דמשני בפרק התודה (מנחות דף פג.) כדי נסבה
(ש"מ): כד] צ"ל לר' (ש"מ):
אלא כהונה ולר"ש כהונה בעיא
הוי כמאן דאמר אין חוזר ומלמד בהיקישא ומיהו בפרק קמא דחולין (דף כב.) לית שינויא דכדי נסבה אבל בסוף דם חטאת (לקמן דף צח.)
אצבע (שם כו.) לקומץ מנחת
כה] צ"ל כהן (יעב"ץ והגר"י חבר).
חוטא. איצטריך יד יד (שם
ובש"מ מחק תיבת ולרבנן, וגרס
משני תרוייהו ומיהו אפשר דהכא מודו כולי עלמא דחוזר ומלמד בהיקישא כיון דמצורע חול כג] דהוא מלמד ראשון ותירוץ זה אנו צריכין
שלא יהא קרבנו מהודר.
תחתיה דכהן: כו] עי' ח"נ מ"ש
י:)
בסמוך [דדריש] בא לעובדה ביד עובדה בימין כחטאת והיינו היקש וחטאת גופיה מגזירה שוה דמצורע ילפינן לה ואם תאמר מאי פריך
מ)
להגיה: כז] נדצ"ל בזריקה:
שלא תהא המנחה נאה (שם
ו.) מדם הנפש. דם קילוח שהנפש
כח] נראה דתיבות עושה ר"ש
והרי זריקה דלא כתיב אצבע אלא כהונה ופסולה ולא פליג רבי שמעון [מת"ק] נמי הוה ליה למיפרך אמאי פסל שהרי בחטאת בעי
כפורי זהב.
נמחק, וצ"ל כדאמרינן בסמוך
יוצאה בו (יומא מח.)
אצבע בברייתא כדאמר באצבעו ולקח וגם אמרו דתנא קמא סבר מקרא נדרש לפניו אבל מכהונה לא יליף ואי פסול בזריקת שמאל בשאר
גבי כלי שרת כתיב בספר עזרא
בא לעובדה בכלי עובדה
בשמאל כו': כט] מדבריהם
והן מזרקין ועל שם שמקנח בו
קרבנות מהיקישא דזאת התורה א"כ מאי פריך מר' כד] שמעון ונראה לי דמדרבנן לא הוה בעי למיפרך דהוה מצי למימר דטעמא דרבנן
משמע דבא לעובדה בשמאל
אצבעו קרי להן כפורי, לשון וכפר
לאו משום דאצבע נדרש לפניו וברייתא דתני באצבעו ולקח לדברי ר' שמעון נקטיה וטעמא דרבנן דפסלי שמאל בקבלה משום דכתיב
כאשם קאי על עבודת הקבלה,
ידיה דנירון קיסר (לקמן צג: וכעי"ז
❖
ועי' תוס' מנחות שדחו פי' זה
מנחות ז:):
ולקח הכהן מן הדם וסברי רבנן כהונה לא בעיא אצבע וכן משמע פרק דם חטאת (לקמן דף צח.) דפריך ימין מדרבה בר בר חנה נפקא
❖
(גליון):
ומשני ימין כדי נסבה ואיבעית אימא כר' שמעון דאמר כהונה בעיא אצבע מכלל דלרבנן כהונה לא בעיא אצבע ולכך הוצרך לשנויי כדי
נסבה ולרבנן דכתיב בהו כה] בזריקה בשאר קרבנות כהן משמע ימין ולא צריך למילף מאצבע דחטאת. ברו"ך:
שיטה מקובצת
ליקוטים גורעין ומוסיפין ודורשין. לא שייך למיפרך סכינא חריפא אפסקא קראי כו] אלא כשמחסר תיבה אחת כי ההיא דיש נוחלין (ב"ב דף קיא:) ואם
מדרב יהודה. האי סוגיא אליבא
תאמר תיפוק לי מדממעטינן דם סכין כל שכן שעל הרצפה ויש לומר דדילמא דם סכין גרע משום דנתקבלה בפסול אי נמי
דמ"ד (לקמן דף נ.) דבר הלמד בג"ש
דם מהפר יקבלנו. כלומר מדם
חוזר ומלמד [בהיקש], ולעיל דקאמר
שכתוב בפסוק קח המ"ם ממנו
אי לאו טעמא דגורעין ומוסיפין ודורשין הוה אמינא דמדם הפר ולא מדם הפר ודבר אחר אתא למעוטי שעל הרצפה אבל דסכין שפיר דמי:
ולא פליג ר"ש [מקשה] אליבא דמ"ד
ונשאר דם והוסף אותו על הפר
בשפת מזרק.
[פירש"י] בחוץ ולא שיפול [לתוכו פי'] בתוך המזרק דאם כן הוה ליה דבר אחר [ואין להקשות] דגבי
אין חוזר ומלמד דרוצה ליישב אליבא
שנמצא הפסוק דם מהפר. קסבר
דכ"ע (הר"פ): כי קמץ לה בשמאל
גורעין המ"ם ומוסיפין אותו על
הזאה דפרה אמרינן גמר להזות מקנח ידיו בגופה של פרה בפרק קמא דמנחות (דף ז:) אבל הכא לא מקנח ליה
אע"ג דמחטאת ילפינן
נמי תתכשר.
הפר ודורשין אותו דם מהפר כו'.
לסכין בגופה של פרה לפי שאז היה הסכין מלא נימין ולא היה עוד נאה לשחוט ומיהו בההיא שמעתא גופה גבי פרה אמרינן
לה דשייך טעמא דשלא יהא קרבנו
ואם קבל דם הפר בכלי ונשפך
מהודר בפרק קמא דמנחות (דף ו.)
מן הכלי ואספו כשר כי הכלי
בשלמא ידו מקנח לה בגופה של פרה אלא אצבעו במאי מקנח אמר אביי בשפת מזרק והשתא ידו נמי ליקנח בשפת
(תו"ח): תוד"ה (בעמ' הקודם) והרי
קדשו כבר. (ר"ח יומא מח.) גורעין
זריקה וכו' הו"ל לאשמעינן כח
ומוסיפין ודורשין. כלומר דבר
דהיתירא דמכשיר ר"ש בזריקה וכ"ש בקבלה. נ"ב, דאינו עבודה כל כך. ואע"ג דאכתי קשה נילף מהיקשא דחטאת. הניחא למ"ד (כו') [דבר הלמד בגזירה
שמסורת בידינו הלכה למשה מסיני שהדין כך ושיש לו רמז מן התורה, אע"פ שאין מקום הרמז ההוא מסורת בידינו, אנו רשאין לגרוע
מתיבה זו ולהוסיף בשנייה כדי לדרוש את המקרא על דרך הדין המסור בידינו כדי לעמוד על מקום הרמז מן התורה. וכי תימא אם איתא שוה חוזר ומלמד בהיקש, אלא למאן דאמר אין חוזר ומלמד בהיקש] אמאי לא פליג ר' שמעון. דמסברא יש ליישב מילתיה דר"ש אליבא דכ"ע (לשון מהר"פ):
לכתוב קרא הכי. הא לא קשיא, דאנן לאו מיעקר קא אתינן למעקריה לקרא מפשטיה לגמרי, דהא קיימא לן אין מקרא יוצא מידי פשוטו בא"ד וצ"ע אי מצי לפרש כו'. גליון, וקשה לפי' דאין זה כל שכן דהא אשכחן לעיל ראב"ש דאמר שינה בקבלה פסול בנתינה כשר, אע"ג דנתינה דחטאת
עיקר כזריקה בשאר קרבנות. ויש לדקדק זרק בשמאל פסול מהא דתנן פרק כל הפסולים (דף לב.) קבל בימינו ונתן לשמאלו יחזיר לימינו, דאפילו יהיה משום
אלא בבכור דפרשת יבמין בלחוד, הלכך אצטריך קרא כדכתיב לפשטיה כו'.(יד רמה ב"ב קיא:)
הולכה מ"מ שמעינן דכהונה לא בעיא אצבע בהולכה וכ"ש בקבלה כז]. ומיהו קשה ודלמא בחטאת כי מתני' דתנן (לעיל טו:) (טבל) [קבל] בשמאל פסל, ואיירי
בחטאת [ד]בשאר קרבנות כשירים בשמאל כדאמרי' עושה ר"ש כח] בשמאל כאשם כט]. וא"ת כיון דילפינן וכו' (תוס' חי'. מ"כ): בא"ד ותו דר"ש הו"ל לפלוגי ולהכשיר משום דעבודה שאפשר לבטלה הוא. נ"ב, כי היכי דהוה מכשיר לעיל בשילהי פ"ק (דף יד:) הולכה בזר אי לאו משום דיליף מק"ו: