כה: כל הזבחים
שקבלו
דמן פרק שני
זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ורידין לתוך כלי. דנהוי ח] קבלה מהפר שפיר
פא א מיי' פ"ד מהל'
מזרק נראה לפי שצריך לשרוף לכוליה דם אבל
אצבעו לא אפשר
והאי תוך לאו דווקא
א) [ב"מ יב. קב.], ב) פרה פ"ו
מ"ד, ג) עי' ע"ז עא:, ד) [ב"ק
מעה"ק הלכה ט:
דהא לא אפשר אלא על אוירו של תוך כלי: שולי מזרק. קרקעיתו
לקנח בגוף הפרה שהיה מזה בהר המשחה אל נכח פני אהל מועד
פב ב מיי' פ"ו מהל' פרה
קה: ב"מ כ: כריתות יח: וע' בכל
פיני"ו בלע"ז: עד שלא הגיע דם לאויר מזרק. לבין דופני מזרק
וכי בין כל הזאה והזאה ירד מן ההר לקנח ידיו בגוף הפרה לד] אי נמי
אדומה הלכה ח:
המקומות מה שפרש"י, אכן
פג ג מיי' פ"ד מהל' מעה"ק
בערוך ערך תרר גרס תררא ופי'
כדפי' בקונטרס לקמן בפרק דם חטאת (דף צג:) שלא יתלכלך
בעוד הדם למעלה מהן ומיהו על כנגד אוירו הן דהא ורידין רואים
שוטה מוריד ריר], ה) [עדיות
(הל"ח) [הלכה ט]:
אויר כלי [בעינן]: אויר שאין סופו
אצבעו בנימין בין ההזאות דהכי נמי
פד ד מיי' פ"ט מהל'
פרק ז משנה ד], ו) [לקמן כו.
מקואות הט"ו סמג עשין
לנוח. כגון האי שעתידים שוליו ליפול
ע"ש] בכורות לט: ע"ש,
חיישינן לנימין בפ' כל כתבי (שבת
ורידין לתוך הכלי איתמר נמי אמר רב אסי
ז) [לקמן קט.] פסחים עט.
רמח טוש"ע י"ד סי' רא סע'
דף קטז:) גבי מפשיטין את הפסח עד
עד שלא ינוח דם לתוכו כמונח דמי
אמר רבי יוחנן ורידין צריך שיראו אויר כלי
(יא) [יד] וע"ש סע' לו וסע'
מנחות ט. כו. [בכורות שם] מעילה
החזה וכן נראה דשחיטתה והזייתה
והוה ליה כמי שנתקבל ט] ונשפך
מח:
טו: תו' פסחים פ"ו ה"ג וזבחים
בעא מיניה רבי אסי מרבי יוחנן היה מקבל
פה ה מיי' פ"א מהל'
פ"ד ה"ב, ח) ועיין מעילה ח
במקום אחד היו כדאיתא בפרק פרת
דכשר לאוספו ט) או לא כמונח דמי והוה
תוד"ה אמר, ט) לקמן לב.,
פסה"מ הלכה כט:
ונפחתו שולי מזרק עד שלא הגיע דם לאויר א]
פו ו מיי' שם הלכה ל:
חטאת (לקמן דף קיג.) וכן במסכת
ליה כנשפך מן הצואר לרצפה דפסול.
י) [צ"ל לקמן קד. ופסחים עז.]
מהו אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי או
פז ז מיי' פ"א מהל' מעשה
ועי' מנחות ק: קא.,כ) שייך
א)
מדות (דף לה.) תנן כל הכתלים שהיו
וכשהגיע דם לאויר דופנותיו עד שלא
לדף כו. ל) [ועיין תו' מנחות
הקרבנות הלכה י"ג:
א לא כמונח דמי אמר ליה תניתוה חבית
שם גבוהין עשרים אמה חוץ מכותל
נפחתו שוליו לא מיבעיא ליה דמשנכנס
פח ח מיי' פ"א מהל'
ז: ד"ה אלא], מ) עיין לעיל ז:
❖
❖
שמונחת תחת הזינוק מים שבתוכה ושבחוצה
פסה"מ הלכה טו:
וש"נ:
לתוכן י] הויא קבלה: חבית שמונח תחת
מזרחי שכהן השורף רואה פתחו של
הזינוק. צנור המקלח מים מהר זקוף
לה פסולין צירף פיה לזינוק מים שבתוכה
היכל בשעת הזייה ל). ע"כ:
זאת אומרת אויר כלי ככלי דמי.
והקילוח מקלח למרחוק ונופל לחבית
תורה אור השלם
הגהות הב"ח
פסולין ושבחוצה לה כשירין האי מאי בעי
מהכא הוה מצי למיפשט לעיל
וחבית זו אינה מונחת שם לשם קידוש
מיניה אויר שאין סופו לנוח וקא פשט ליה
(א) גמ' אמר ר' זירא אמר ר'
1. אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם
מי חטאת : מים שבתוכה ושבחוצה
וצ"ע פרק המזבח מקדש (לקמן דף
יוחנן הצורם: (ב) רש"י ד"ה
יִהְיֶה טָהוֹר וְנֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם
לה]
יא]
אויר שסופו לנוח תרתי קא בעי מיניה אם
שבחוצה וכו' אוירה הן כשרין:
ויקרא יא, לו
יִטְמָא:
לה פסולין יב]. כלומר שלא יתן כלי
פז:) גבי אויר כבש ככבש דמי:
(ג) ד"ה שעות וכו' ולא שנה של
2. וְלָקַח הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ מִדַּם
תימצי לומר אויר שאין סופו לנוח לאו כמונח
❖
קדשים קלים מנין. ותימה
לתוך אוירה ויאחזנו בידו לקבל בו
מנין עולם:
הַפָּר וְהֵבִיא אֹתוֹ אֶל אֹהֶל
דמי אויר שסופו לנוח מאי רב יוסף מתני
ויקרא ד, ה
מוֹעֵד:
דלעיל גבי מדם הפר
הקילוח לקידוש ואף יג] לא חוצה לה
3. שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה
הכי רב כהנא מתני חבית בעא מיניה ופשט
[ולא מדם העור] לא קאמר קדשים
למעלה מאוגניה כנגד אוירה דכיון
לעזי רש"י
לָכֶם מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים
❖
ליה חבית רבה מתני חבית בעא מיניה ופשט
שמות יב, ה
קלים מנין ויש לומר דכיון דגלי
שהגיעו מים כנגד אוירה הרי הן
תִּקָּחוּ:
פיני"ו פונ"ץ. קרקעית.
הכא ה"ה התם מ):
כמונחים בתוכה $ ופסק לה חיותייהו
ליה מזרק אי אתה מודה במזרק שאי איפשר
אקרני"ר אינקריני"ר. לחרוץ
❖
ואנן מים חיים אל כלי בעינן
(חריץ).
גליון הש"ס
לו בלא זינוק תנן התם נתן ידו או רגלו או
ב)
ב
לקדוש אלמא אויר כמונח דמי. ולקמיה
עלי ירקות כדי שיעברו מים לחבית פסולין עלי קנים ועלי אגוזים כשירה ב]
גמ' תרגומא אבן שנה. עי' יומא
פריך האי אויר שסופו לנוח הוא:
דף מט ע"ב תוס' ד"ה שאני: שם
שינויי נוסחאות
זה הכלל דבר המקבל טומאה פסולין דבר שאינו מקבל טומאה כשירין
זאת אומרת שעות פוסלות. עי'
צירף פיה לזינוק. שאין אויר מפסיק
טורי אבן ר"ה דף ט ע"ב ד"ה
א] לאויר מזרק (*ש"מ. וכ"ה
מנא הני מילי דאמר ג] רבי יוחנן משום רבי יוסי בר אבא אמר קרא 1אך מעין
בין פיה לזינוק: שבתוכה. כלומר
ברש"י): ב] כשירין (ש"מ):
פחות מל' יום: רש"י ד"ה מים
ובור מקוה מים יהיה טהור הוייתן על ידי טהרה תהא אמר רבי חייא ד] אמר
ג] אמר (פרי"ד, וכ"ה בכי"צ):
שבתוכה ושבחוצה לה וכו'
שבאו לתוך אויר דופנותיה פסולים:
ד] חייא בר אבא (הגרי"ב):
ופסק לה חיותייהו. עיין בר"ש
❖
רבי יוחנן זאת אומרת אויר כלי ככלי דמי א"ל רבי זירא לרבי חייא בר אבא
שבחוצה לה. אע"פ שכנגד אוירה (ב)
ג)ג
ה] גי' הערוך תררא. ועי'
פ"ט מ"ג דפרה:
מסה"ש: ו] הוייותי' כשעת
ודילמא בשותת א"ל תרדא כדי שיעברו מים לחבית תנן ואמר רבי חייא בר
כשירין שעדיין לא פירשו מן הצינור
ד)
ה]
שחיטה איתיביה כו' כצ"ל
ואפי' אויר אין כאן: וקא פשיט ליה
אבא אמר רבי יוחנן מעדותו של רבי צדוק נישנית משנה זו דתנן העיד רבי
והשאר נמחק, דאל"כ ל"ש לומר
מוסף רש"י
ה)
תרגומא אבן שנה (ח"נ): ז] עי'
אויר שסופו לנוח הוא יד]. כגון הא דקתני
צדוק על הזוחלין שקילחן בעלי אגוזין שהן כשירין זה היה מעשה באוהלייא
ד
ורידין. חוטי הצואר שמקלחין את
חשק שלמה דהקו' היא מסיפא
רישא שבחוצה לה פסולין דילמא האי
הדם (חולין כז.): תרדא. אין לב
דהך תוספתא דזבחים ולא
ובא מעשה לפני חכמים בלשכת הגזית והכשירו ו) אמר רבי זירא אמר
מרישא: ח] בש"מ ובד"ו רפ"ט
דחשיב ליה כמונח משום דראוי היה
(ב"ק קה: לגירסת תדורא). או:
רבי הצורם אזן הפר ואח"כ קיבל דמו פסול שנאמר ולקח מדם הפר
וש"ח דליתחזי: ט] שנתקבל
משועמם (ב"מ כ:). או: שוטה, ל"א
(א) ה
2
לנוח שהרי חבית זו שלימה וראוי היה
עצל (כריתות יח:): הצורם. פוגם
בכלי (ש"מ): י] לתוכו (ד"ו):
פר שהיה כבר אשכחן קדשי קדשים קדשים קלים מנלן אמר רבא תניא שה
3
לנוח אי לא שבא זה וקלט אבל
אזן הפר. כהן משיח
יא] בש"מ נוסף ובמי חטאת
(ב"ק צח.)
לאחר שחיטה: כזית בשר.
בעינן שיהו שאובין לשם מי
תמים זכר בן שנה שיהא תמים ובן שנה בשעת שחיטה בקבלה בהולכה בזריקה
נפחתו שולי מזרק לא היה עתיד
דאיכא כדי אכילת אדם: או כזית
חטאת: יב] בש"מ נוסף לא
מנין ת"ל יהיה כל הוייותי' לא יהיו אלא תם ובן שנה איתיביה אביי רבי
ראוי טו] לנוח: תרתי בעא מיניה.
חלב. דאיכא כדי אכילת מזבח
ז)
מיבעיא שבתוכה שכבר ירדו
ו]
(בכורות לט:). בפסחים נפקא לן
בתוך החבית אלא אפי'
ופשט ליה חדא מינייהו: חבית בעא
יהושע אומר כל הזבחים שבתורה שנשתייר מהן כזית בשר או כזית חלב זורק
ז] ו
שבחוצה לה פסולין: יג]
בס"א
בכיצד צולין (עט.) דמשום חלב נמי
מיניה. לא הוה שמיעא ליה הא
את הדם $ תרגומא אבן שנה ומי איכא מידי דבשעת שחיטה בן שנה בשעת
ליתא מתיבת ואף עד דכיון
זריק דכתיב וזרק הכהן את הדם
(ש"מ): יד] תיבת הוא נמחק
וגו' והקטיר החלב, אלמא חלב
מתניתין ובעא מיניה חבית שמונחת
הולכה וזריקה בן שתים אמר רבא $ זאת אומרת שעות פוסלות בקדשים אמר
ז
(שמכ"י): טו] וראוי (ש"מ):
אע"פ שאין בשר (מנחות
תחת הזינוק מים שבחוצה [לה]
ט.) תרגומא אבן שנה. הא
טז] ואי אמרת אויר (ש"מ):
רבי אמי אמר רבי אלעזר ח)ח היא בפנים ורגליה בחוץ חתך ואח"כ שחט כשירה
יז] בצ"ק מוסיף אלא ע"כ אויר
כנגד אוירה מהו לקלוט אותן למי
דקתני שיהו כל הויותיו אבן שנה
קאי, אבל תם לא בעינן אלא
שסופו לנוח כמונח דמי וגבי
חטאת ופשט ליה מהא מתני' דפסולין:
בשחיטה וקבלה: שעות פוסלות
כו': יח] צ"ל בראש (ש"מ):
ופשט ליה מזרק. צא ולמד מקבלת דם: אי אתה מודה במזרק שאי איפשר לו בלא זינוק. כששוחט על אויר הכלי אין הדם שותת במקומו
בקדשים. וקאתי לאשמעינן דאם
יט] שותתין ונופלין מידו
(ש"מ): כ] וכשיוצאין מידו
נולד טלה זה אשתקד בי"ד בניסן
אלא מקלח לרוחב הכלי עד להלן ואי טז] אויר שסופו לנוח לאו כמונח דמי נמצא כשהוא יורד לכלי מן האויר הוא בא ולא מן הפר והתורה אמרה
בח' שעות ביום, יזהר עתה
מקלחין להלן על פני (ע"פ ש"מ
דם מהפר יקבלנו יז] וגבי חבית נמי אויר שסופו לנוח הוא וכמונח דמי ופסולין: נתן ידו או רגלו. קילוח היורד מהר מעוקם שמשפע ועולה
וכי"פ): כא] תיבת מקלחים ליתא
שישחטנו ויזרקנו קודם שעה
בכתה"י ובד"ו והוא מבה"ז:
תשיעית, דשעה תשיעית פוסלת בו
ואין הקילוח יורד לחבית ונתן ידו למעלה מראש יח] הצנור [לעשות כעין מרזב] כדי שיעברו המים דרך ידו לחבית של קידוש: וכן עלי
פי'
לחרוץ
והוי כנכנס בשנה שניה (בכורות
כב]
❖
ירקות. הראויין לאכילה ומקבלין טומאה: פסולין. [המים] כדיליף לקמיה: הוייתן. של מים המטהרים ע"י טהרה תהא כשאתה
חרי(ץלעזרי ש"י)כ:גמ] ומי(ןכי"י)כ:דצ]"לליה
לט:):
(ש"מ): כה] בפר כהן משיח
מהווה אותם להיות מקוה או קדוש הוי מהווה אותם על ידי דבר שאין מקבל טומאה: זאת אומרת אויר כלי ככלי דמי. מדקתני נתן ידו
כצ"ל. וכ"כ רש"י בכורות (לט ב)
כו' פסל דהא אין המים שותתין יט] מידו לכלי בשתיתה אלא בהעברה כשיוצאין כ] מידו מקלחין להם על פני רחב פי החבית ואפי' הכי פסול
(הגרי"ב). ועי' תוס' קדושה:
ליקוטים
כו] צ"ל אבל אם (ש"מ, צ"ק)
:
אלמא משיצאו מידו לקלח על פני אויר הוה ליה כאילו שתתו מידו לכלי שהרי ידו על כנגד שפת הכלי מונחת ומשיצאו מידו מקלחים כא] באו
כז] צ"ל כשעת (ש"מ): כח] מיניה
אמר ליה תרדא. מה שקראו
כנגד אוירו דאי לאו ככלי דמי אמאי פסול הלא מן האויר באין לו והוה ליה כנותן ידו בצינור משוך מן הקילוח עשר אמות: דילמא בשותת.
וה"ק בן כו' (ש"מ): כט] צ"ל
אמוראי לחבריהם תרדא כמו
מידו לכלי ולא באו מן האויר: תרדא. שוטה בהול: שיעברו תנן. והעברה בקילוח משמע: הצורם. אקרני"ר
דהוי מום דתנן
כדמפרש (ש"מ): ל] קאי וא"ת
רבה לרב עמרם בב"מ ספ"ק, ור'
כב]
א"כ קדשים קלים בתמימות
חייא בר אבא לר' זירא בזבחים,
(בבכורות דף לז.) נפגמה אזנו גבי מום כג]: ואחר כך קיבל דמו. דהוה ביה כד] מום בין שחיטה לקבלה: שהיה כבר. צריך שיהא שלם
מנלן י"ל הואיל כו' (ע"פ שמכ"י
ואביי לאבא בן חנן בכריתות י"ח
בשעת קבלה כבשעת שחיטה: אשכחן קדשי קדשים. דהאי בפר (העלם דבר של צבור) כתיב: בשעת שחיטה. דכתיב (שמות יב)
וב"ש): לא] בכתה"י בי"ד בניסן:
ע"ב. ובכה"ג תדורא פי' רש"י
כה]
לב] צ"ל היא (כתה"י וד"ו):
אין לב רבא לרב עמרם בב"ק
תכוסו על השה דהיינו שחיטה וסמיך ליה שה תמים וגו': שנשתייר מהן. בשעת זריקה אם כו] נטמא כל הבשר והחלב או שאבד
לג] ס"א לפי שקודם שנשחטה
ק"ה ע"ב. כולם י"ל שהיו
לא יזרוק רבי יהושע לטעמיה דדריש ועשית עולותיך הבשר והדם [דברים יב] אם אין בשר אין דם במנחות י) (דף נו) קתני מיהא זורק ואין לך בעל
נפסל הרגלים כו' (ש"מ וב"ש).
חבריהם וגדולים מהם ולא קפדי
❖
וצ"ב ועי' חמדת דניאל:
כלל. (חוות יאיר סי' קנ"ב)
מום גדול מזה קשיא לרבא דאמר בעינן תם בשעת זריקה אבל לרבי זירא לא קשיא דהא לא בעי תם אלא בשחיטה וקבלה:
לד] הפרה כדפירש בקונטרס
תרגומה אבן שנה. אביי אמר ליה לרבא תרגמה אבן שנה למתניתך דבעי כל הוויותיו בשעת כז] שחיטה אבן שנה קאי דסליק מיניה כח] בן
במנחות (דף ז:). כ"נ דצ"ל (גל'
קה"י): לה] וצ"ע דמיבעיא ליה
שנה יהיה כל הווייתו יהיה בן שנה אבל אם נכנס בשנה שניה בין שחיטה לזריקה פסול דשעות פוסלות בקדשים כדפירש כט] ואזיל אבל
שיטה מקובצת
❖
בפ' המזבח כו' כצ"ל (צ"ק):
תם לא תילף מיניה דהאי יהיה לאו אתמים קאי ל] וקבלה בקדשים קלים בתמימות הואיל וגלי בקדשי קדשים גלי: שעות פוסלות בקדשים.
עד שלא הגיע דם לאויר מזרק. פי'
דשנה האמורה בקדשים קיימא לן בפרק יוצא דופן במסכת נדה (דף מז:) דאין מונין לה מתשרי כשאר ראשי שנים אלא מיום שנולד מעת
קודם שהגיע לאויר (ה)מחיצות
המזרק, שאם לא נפחתו עד שהיה
שיטה מקובצת (המשך)
לעת לשנה הבאה וילפינן לה מקרא דכתיב בהו בן שנתו שנתו שלו ולא (ג) שנתו של מנין עולם ואשמעינן הכא דלא תימא מיום ליום
כנגד המחיצות פשיטא דכמונח דמי:
הוא דבעינן ולא משעה לשעה אלא אף משעה לשעה שאם נולד בניסן בי"ד ובט' שעות ושחטו לשנה הבאה בי"ד בניסן בט' שעות
כדי שיעברו מים לחבית. האי
הניח ידו תוך הצינור רחוק קצת מן
לא]
חבית מיירי כשנתנה שם לשם מי
הקילוח והיו עוברים דרך ידו ליכא
אסור לזרוק דמו בעשירית שכבר עברה שנתו: הוא לב] בפנים. בעזרה: חתך. רגליה ואחר כך שחט כשרה שלא נתערב דם
חששא כיון שהווייתו ע"י טהרה
חטאת (מל' הר"פ פירש"י שלפניו):
פסול יוצא עם דם שבמזרק שנתקבל בו הדם. ולקמיה [כו.] פריך הא שויה בעלת מום: כ) שחט ואחר כך חתך פסולה. לג] שמשנשחטה
ש"מ אויר כלי ככלי דמי. שהרי על
בכלי של קידוש (מלשון הר"פ פירש"י
שלפניו): שעות פוסלות בקדשים.
עובי שפת הכלי מונחת ואין המים
נפסל דם הרגלים ביוצא וכל דמי בהמה יונקים זה מזה
ועלה ויצא דרך בית שחיטה ונתערב בדם המזרק ופסלו:
שותתין ונופלים מידו לכלי כדמסיק
הקשה הר"ר אליעזר משנזא למה לי
ה"ג למעוטי שנת עולם תיפוק ליה דאי
[כדי שיעברו] דמשמע כשיצאו המים
מידו הם מקלחין להלן רחוק מידו קצת על פני אויר רחוק הכלי ואח"כ נופלים בכלי, וכיון שהם מקלחין א"כ הקילוח גבוה קצת למעלה [באויר]
מנינן בקדשים משנת עולם דהיינו תשרי א"כ לעולם לא תמצא תמידין של ר"ה קריבין דהא לכל הפחות בעינן שיהיה שמנה ימים קודם ר"ה ומיד
שנכנס הוא בתשרי בן שתי שנים הוא ותמיד בן שנה בעינן. ועוד קשה דמנלן דשעות פוסלות בקדשים, ואי משנתו שלו ולא שנתו של עולם הא
שכנגד המחיצות לכל הפחות כשיעור עובי ידו, ואותו אויר שהוא קצת למעלה מן האויר שכנגד המחיצות קורא אויר כלי, הילכך ש"מ אויר כלי
בערכין (דף יח:) איצטריך קראי חד למעוטי שנת עולם וחד למימר דמנינן מעת לעת. ותירץ דקושיא חדא מתרץ לחברתה דע"כ שנתו לא איצטריך
ככלי דמי ומים (שיוציא) [שיוצאים מידו והולכים] באויר הכלי כדפי' הרי הם כמונחים תוך הכלי ומאז חשובה נתינת מים אל הכלי שהזכיר הכתוב
גבי מי חטאת דכתיב (במדבר יט, יז) ונתן [עליו] מים חיים אל כלי, ולכך לא [חשיבא] נתינת מים לכלי ע"י טהרה שהרי ידו מקבלת טומאה, דאי
למעוטי שנת עולם דמתמיד נפקא דא"כ לא תמצא תמיד [של ר"ה] כשר כדפי', אלא איצטריך משום מעת לעת ולומר דשעות פוסלות בקדשים
(מהר"פ): רש"י ד"ה תרגומה. דהאי יהיה לאו אתמים קאי. וא"ת קדשים קלים בתמימות דבעינא תם בשעת קבלה והולכה מנלן, וי"ל כיון דגלי
אויר כלי לאו ככלי דמי ואינו חשוב נתינת כלי עד שיגיעו המים לאויר שתוך המחיצות א"כ אמאי פסול הא מן האויר באים המים לכלי והווייתו
בכלי ע"י טהרה מן האויר, ואע"ג (דלסוף) [דסוף] סוף באים דרך (אויר) [ידו] לכלי מ"מ יש הפסקת אויר בין ידו לנתינת הכלי וכיון שהווייתו
לן קרא דבעינן תם משעת שחיטה משה תמים בקדשים קלים גבי קבלה, ה"ה [בהולכה] דבעינן תם כמו בקדשי קדשים והולכה לא תפקיה מכלל
תוך [הכלי] ע"י טהרה אין לחוש במה שעברו דרך ידו שמקבלת טומאה דהא לא פסלינן אלא נתן ידו ורגלו כדי שיעברו המים לחבית אבל אם
קבלה (כך מביא הר"פ לשון רש"י):