כל הזבחים שקבלו
דמן פרק שני
זבחים
כו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שחט
ואח"כ חתך פסולה. דדם פסול אינו בטל ברוב כדמוכח
ה"ג שחט י] ואחר כך חתך פסולה בעלת מום קמקריב אלא אימא חתך
פט א ב מיי' פרק א מהלכות
א) [לעיל כה: ע"ש בכורות לט:
ע"ש], ב) [לקמן צב:], ג) עי'
פסה"מ הלכה טו:
ואחר כך קיבל. שחתכו בין שחיטה לקבלה כשרה: והא"ר זירא
פרק התערובת (לקמן דף עט:) דגזרינן גזירה במקדש:
צ ג מיי' שם הלכה ז:
ירושלמי יומא פ"ו ה"ו,
חתך
כו] ואח"כ שחט כשרה. ובסמוך דקאמר והביאום כתיב שתהא
הצורם כו'. אלמא המום פוסל בקבלה: ומשני אמר רב חסדא אמר
צא ד מיי' שם הלכה ח:
ד) [שבועות כח:], ה) לעיל
צב ה מיי' שם הלכה ט:
ע"כ: שמע מינה דם המובלע
כד. וש"נ, ו) ע' כתובות כה.,
אבימי חותך באבר עד שמגיע לעצם.
דלאו מום הוא והדם מעוכב
כולה לפנים היינו לכתחלה
צג ו מיי' שם הלכה י:
ז) הוריות ג:, ח) לקמן פב:,
באברים דם הוא. פי' בקונט' ונפקא
ע"י חתיכה מלעלות וליכנס לפנים:
צד ז ח מיי' שם הלכה יא:
ט) עי' יחזקאל ח ג, י) ד"ה
❖
צה ט מיי' שם הלכה יב:
קבל ואחר כך חתך פסולה. מילתיה
ונסבין:
מינה שחייבין כרת על אכילתו ואי
שחט ואחר כך חתך פסולה חתך ואח"כ שחט
צו י מיי' שם הלכה יג:
אפשר לומר כן דהא קי"ל בכריתות
דרבי אלעזר הדר ונקיט כמו אמר
כשרה בעל מום קא מקריב אלא אימא
צז כ מיי' פ"א מהל' פסה"מ
מר: ש"מ דם המובלע באברים דם
(דף כא:) דדם האברים בלאו ואין
הלכה יד:
הגהות הב"ח
א] [אחתך ואח"כ קיבל כשרה] $ קיבל ואח"כ חתך
צח ל מיי' שם הלכה יז וע"ש
הוא יא]. וכרת נמי לחייב דאי לא הוי
לפרש דמיירי הכא להתחייב עליו
(א) גמ' אלא אימא חתך ואח"כ
בכ"מ:
פסולה חתך ואח"כ קיבל כשרה והא א"ר
(א)
א) ב]
צט מ נ מיי' שם הלכה יז
דם אהיכא חייל פסול יוצא אמיא
משום דם קודם שנפרש מן האבר
קיבל כשרה קיבל ואח"כ חתך
זירא הצורם אזן בבכור ואח"כ קיבל דמו
וע"ש בכ"מ:
פסולה והא אמר וכו' אוזן הפר
ג]
בעלמא: דלמא משום שמנונית.
דפשיטא דשרי באכילה כדפירשנו
❖
ק ס מיי' שם הלכה יט:
ואח"כ:
פסול שנאמר ולקח מדם הפר פר שהיה כבר
דחזיא לאכילה וחשיבי כבשר לאיפסולי
בחולין (דף יד.) י) מכמה ראיות ונראה
קא ע מיי' שם הלכה יב:
❖
קב פ מיי' פ"ב שם הלכה י:
א"ר חסדא אמר אבימי חותך באבר עד
ביוצא כדכתיב (שמות כב) ובשר בשדה
לפרש דאיירי הכא ליפסל ביוצא ואפי'
ב
גליון הש"ס
טריפה ומיבלע בדם הרגל ונפקא
למ"ד אין יוצא בבשר בקדשים
שמגיע לעצם קיבל ד] ואח"כ חתך פסולה שמעת
דרך בית שחיטה ופסלה לה לדם
קלים היינו משום דסופה לצאת אי נמי
[גמ' קיבל ואח"כ חתך פסולה.
תורה אור השלם
מינה דם המובלע באברים דם הוא דלמא
עי' מעילה דף ח ע"ב תוס' ד"ה
שבמזרק: ש"מ בשר קדשים קלים
לענין דאין מועלין בו ואין חייבין עליו
משום שמנונית שמעת מינה בשר קדשים
1. לְמַעַן אֲשֶׁר יָבִיאוּ בְּנֵי
אמר רבי חנינא: גמ' קדשים
שיצא. מן העזרה לפני זריקה פסול
משום פיגול או לענין דם חטאת
קלים וכו' וקיבול דמן בכלי
יִשְׂרָאֵל אֶת זִבְחֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם
קלים שיצא לפני זריקת דם פסול דלמא בקדשי
שרת בפנים. עי' לקמן דף מז
שניתז על הבגד: דילמא באליה
זֹבְחִים עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וֶהֱבִיאֻם
ואע"פ שסופו לצאת אחר זריקה ולהיות
❖
ע"א בתד"ה איזהו מקומן וכו']:
קדשים ת"ר גקדשי קדשים שחיטתן בצפון וקבול
לַיהֹוָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל
ויותרת הכבד. וא"ת מ"מ תיפשוט
נאכל בכל העיר השתא מיהא לא מטא
הַכֹּהֵן וְזָבְחוּ זִבְחֵי שְׁלָמִים
דמן בכלי שרת בצפון עמד בדרום והושיט
לַיהֹוָה אוֹתָם: ויקרא יז, ה
ד
זמניה ותיהוי הך דרב אמי אמר ר'
דאימורי קדשים קלים שיצאו לפני
2. וְהָיוּ עַל אַהֲרֹן וְעַל בָּנָיו
שינויי נוסחאות
ידו לצפון ושחט שחיטתו כשרה הקיבל קבלתו
אלעזר דלא כדרבי יוחנן דמכשר
זריקה פסולין ולקמן בפרק כל התדיר
בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אוֹ
א] בש"מ ל"ג המוקף. ועי' ב"ח:
פסולה הכניס ראשו ורובו כאילו נכנס כולו
ליה לקמן בפר' כל התדיר (דף פט:):
(דף פט:) רוצה לומר דכשרין וי"ל
בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת
ו
ב] א"ר זירא. בהג' הלבוש לדף
בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא יִשְׂאוּ עָוֹן וָמֵתוּ
דלמא. כי אמרה רבי [אמי אמר
דמכאן אין ראיה דדלמא כר' אליעזר
פרכסה ויצתה לדרום וחזרה כשרה קדשים
כה ע"ב כ' דהתוס' בבכורות
ב)ז
ח
חֻקַּת עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו:
❖
גרסי' דתניא. ועי' אמרי צרופה:
ר' אלעזר]: בקדשי קדשים. אמר
ס"ל דפסיל ביוצא התם (תוספות)
שמות כח, מג
קלים שחיטתן בפנים $ וקיבול דמן בכלי שרת
ג] נ"א אזן הפר (ש"מ, ב"ח,
דמיפסל לפני זריקה ביוצא לדברי
דא"ר אליעזר אימורי קדשים כז] שיצאו
גליון). וכ"ה בתוס' יומא נ ע"א
בפנים עמד בחוץ והכניס ידו לפנים ושחט
הכל שאין סופו לצאת: וקיבול דמן
לפני זריקה פסולים ביוצא ואין חייבין
ד"ה ואת (הגרי"ב): ד] גי' כי"מ
מוסף רש"י
שחיטתו כשרה קיבל קבלתו פסולה הכניס
ט
אמר מר קיבל. ועי' רש"י:
בכלי שרת בצפון. לקמן ילפינן לה
עליהן משום פיגול וכו' אבל רבי
הצורם כו'. [ראה לעיל כה
ה] צ"ל פסול (ש"מ): ו] פסולין
ראשו ורובו כאילו לא נכנס יפרכסה ויצתה
❖
באיזהו מקומן (דף מט.) דסמך קבלה
עקיבא מחייב כח] וקשה לרב פפא דאמר
(כי"צ). וכן להלן כשרין: ז] אמר
ע"ב]:
לחוץ וחזרה פסולה שמע מינה בשר קדשים
ליה רבא (כי"צ): ח] כולן
ג)
לשחיטה: עמד. בחלק דרומי של
התם בדעיילינהו לגואי בשעת זריקה
כשרות כצ"ל (שמכ"י):
קלים שיצא לפני זריקת דמים פסולים דילמא
עזרה סמוך לאמצעה: הושיט יב] ידו
לא פליגי פירוש דאינם פסולין הלא
ה]
ט] בבואם וגו' הגר"א מוחק
שיטה מקובצת
פסוק זה וגורס תחתיו ובא וגו'
לצפון ושחט שחיטתו כשרה. לקמן
באליה ויותרת הכבד ושתי כליות בעא מיניה
הכא קאמר פסולה וליכא לפרושי הכא
חותך באבר עד שמגיע לעצם.
אל המקום אשר יבחר ה'
דחזרה לאחר זריקה דדומיא דלעיל
[מח:] ילפינן לה אותו בצפון ואין השוחט
אבוה דשמואל משמואל היא בפנים ורגליה
ושרת: י] חתך ואח"כ שחט
והשתא לא הוי בעל מום
כשרה בעלת כו' כצ"ל (*ש"מ).
דאין נעשה בעל מום [עד] שמגיע
בצפון אבל המקבל צריך להיות בצפון
בכשרה הוי דמיירי בחזרה קודם
בחוץ מהו א"ל כתיב והביאום לה' עד
כ
1
ויעב"ץ וק"נ גרסי לתרוייהו. ועי'
לעצם. וא"ת א"כ אמאי הדר ביה
הלכך קיבל קבלתו פסולה: הכניס
קבלה וי"ל דה"פ עיילינהו לגואי לא
אמרי צרופה שמקיים גירסתנו:
מהא דקאמר חתך ואח"כ שחט, וי"ל
שתהא כולה לפנים תלה ושחט מהו א"ל
ראשו ורובו. בצפון וקיבל כאילו
פליגי פירוש דודאי חייבין עליהם
יא] הוא ודם נפסל ביוצא בין
דמ"מ מום עובר הוי קודם שיגיע
כשרה א"ל אישתבשת בעינן שחיטה על ירך
בקדשי קדשים בין בקדשים
נמי לעצם ולא מצי מקריב ליה עד
ד)ל
נכנס כולו כדקי"ל ז) בכל התורה רובו
משום פיגול דזריקה מועלת לחייב
קלים ונ"מ שחייב עליו כרת
שיעבור המום, אבל בקבלה לא הוי
וליכא נתלה ושחט מהו אמר ליה פסולה
ככולו: פרכסה. לאחר שחיטה ויצאה
משום פיגול על יוצא כי האי דלפני
על אכילתו דאי לאו דם הוא
פסול מום עובר וקרינא ביה שפיר
אמר ליה אישתבשת שחיטה על ירך מ ולא
ובשר נמי לא הוי אהיכא חייל
(מום) [מדם הפר] שהיה (בו) כבר.
לדרום וחזרה כשרה דאין פסול יוצא
זריקה והיה לפנים בשעת זריקה
כו' (*ש"מ). ועי' צ"ק דלפי
כך פי' מורי הר"פ: רש"י ד"ה
שוחט על ירך נתלה וקבל מהו אמר ליה
אלא מתוך המחיצות. והאי וחזרה
אבל מכל מקום נפסל ביוצא לכולי
הגירסה שלפנינו ברש"י ל"ק
ומשני וכו' והדם מעוכב ע"י
קושיית התוס' על רש"י:
חתיכה זו מלעלות וליכנס לפנים.
לאו דוקא יג] אלא איידי דבעי למיתני
עלמא כדאיתא בשמעתין כי פליגי
כשרה אמר ליה אישתבשת אין דרך שירות
ה)
יב] והושיט (כתה"י וד"ו):
נ"ב, והשתא אפילו חתך ואח"כ שחט
סיפא גבי פנים וחוץ וחזרה לאשמועינן
בעיילינהו בתר זריקה אי חייבין
בכך תלה וקיבל מהו אמר ליה פסולה אמר
יג] דוקא דמאי מהניא חזרה
כשרה, והאי דלא אמר אלא לפי שלא
בצפון ודרום והא לאו יוצא
(אמרי) [הוזכר אמורא] בתירוץ
רבותא דאע"ג דחזרה פסולה תנא
משום פיגול דהא עיילינהו או לאו:
ליה אישתבשת שחיטה על ירך ולא קבלה על
הוא אלא וכו' (ש"מ): יד] בפנים
ראשון (גליון):
רישא נמי וחזרה: שחיטתן בפנים יד].
בעזרה (ש"מ): טו] מלעמוד כו'.
ירך אמר אביי בקדשי קדשים כולן פסולות ו] בר מנתלה ושחט בקדשים קלים
הגר"א ל"ג להך קרא, וגירסתו
דכתיב בשלמים (ויקרא ג)
ושחטו פתח
כולן כשרות בר מן נתלה וקיבל אמר ז] רבא מאי שנא תלה וקיבל בקדשים
ושרת בשם ה' וגו' העומדים
אהל מועד דהיינו תוך העזרה:
שם לפני ה': טז] עזרה נמי
קלים דכשרה דאויר פנים כפנים דמי בקדשי קדשים נמי אויר צפון כצפון דמי
וקיבול דמן בכלי שרת בפנים. קבלה
דכתיב לעמוד כו' (ש"מ):
יז] בש"מ נוסף אבל לגבי
אלא אמר רבא בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים כשרות בר מן תלה
בפנים נפקא לן מלעמוד טו] לפני ה'
ח] נ
הכנסות [נ"א הכשר] צפון לא
ושחט בקדשי קדשים נתלה וקיבל בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים
לשרתו (דברים י) אלמא כל שירות
בעינן כולו שהרי הוא עומד
ס
בעזרה (ש"מ וכתה"י): יח] בש"מ
לפני ה' הוא: עמד בחוץ והושיט ידו
בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא הוא בפנים וציציתו בחוץ מהו אמר
נוסף ולעיל דקאמר חתך
בפנים ושחט שחיטתו כשרה. לקמן
ואח"כ שחט כשירה היינו
ליה לאו אמרת ו) והביאום לה' עד שתבא כולה לפנים עהכא נמי 2בבואם ט]
בדיעבד: יט] אצלה כלומר
בפרק כל הפסולין (דף לב:) ילפי' לה
אל אהל מועד עד שיבא כולו לאהל מועד: מתני' נתנו על גבי הכבש
שיהא אצלה בקרקע כצ"ל
פ
בן הבקר לפני ה' ולא השוחט לפני
(ש"מ): כ] כאן נחסרו ד' דיבורים
שלא כנגד היסוד נתן את הניתנין למטה למעלה ואת הניתנין למעלה
מחמת טעות הדומות: אין דרך
ה': קבל קבלתו פסולה. כדפרישית:
שירות בכך. וקבלה שירות היא:
למטה ואת הניתנין בפנים בחוץ ואת הניתנין בחוץ בפנים פסול ואין בו כרת:
הכניס ראשו ורובו כאילו לא נכנס.
תלה. הבהמה וקבל הדם מהו:
כדילפינן לקמן בשמעתין בבואם אל
אמר ליה פסולה. כדקאמרת לי
בתלה ושחט (כתה"י וש"מ):
אהל מועד עד שיבא כולו וגבי עזרה טז] דכתיב יעמוד לפני ה' בעי נמי כולו דכיון דגלי בחדא גלי בכולהו והכי אמר בשמעתין יז]: פרכסה.
:
כא] ושחט אותו (ב"ש)
לאחר שחיטה ויצאה לחוץ וחזרה פסולה דאיפסלא ביוצא כדגמרי' פסול יוצא בפסחים בכיצד צולין (דף פב.) מהן לא הובא את דמה אל
כב] דלא (ש"מ): כג] צ"ל מיהא
(ש"מ): כד] כפנים אם כן כו'
הקודש פנימה (ויקרא י) ומבשר ח) בשדה טריפה (שמות כב): דילמא. הא דקתני פסולה באליה ויותרת כו' דאימורין נינהו ואימורי קדשים
הד"א (ב"ש): כה] צ"ל שיהא
קלים קדשי קדשים הן: היא בפנים כו' מהו. לשוחטה לכתחילה יח]: תלה. הבהמה באויר העזרה: על ירך. משמע אצלו יט]: נתלה.
(שמכ"י ורש"ש): כו] דיבור זה
לכאורה קודם ד"ה שחט. אבל עי'
השוחט באויר העזרה מהו: אמר ליה פסולה. מיניה קגמר לה דשמע דקא"ל תלה ושחט פסול וסבר ה"ה לנתלה: אמר ליה כשרה. כדאמר
אמרי צרופה וחמת דניאל:
ליה לנתלה ושחט: כ] [א"ל פסולה. מיניה גמר כדאמר ליה בתלה ושחט ובנתלה וקבל וסבר ה"ה לתלה וקיבל]: בקדשי קדשים. דכתיב
כז] צ"ל קדשים קלים (ש"מ):
כח] נ"א מחייב בפיגול ונותר
בהו על ירך: כולן פסולין בר מן נתלה ושחט. דבשוחט לא כתיב ירך אלא בנשחט כדכתיב אותו כא] על ירך אבל תלה וקבל פסולה דאויר
וטמא משום דלא מפסל ביוצא
צפון לאו כצפון דמי ובעינן קבלה בצפון כדגמרי' באיזהו מקומן (לקמן מט.) ואף על גב דלא כתיב ירך בקבלה צפון מיהא כתיב בה:
ומיהו קשה לרב (גליון):
בקדשים קלים. לא כב] כתיב בהו על ירך ולא כתיב בהו צפון כולן כשרים בר מנתלה וקבל דאין דרך שירות בכך: דאויר פנים כפנים
דמי. דהא על כרחך פנים מיהו כג] כתיב בהו ומודית דאויר פנים כפנים כד]: אם כן בקדשי קדשים. אמאי פלגת אדאבוה דשמואל בתלה
וקבל לימא נמי אויר צפון כצפון דמי: אלא אמר רבא. כולה כאבוה דשמואל קאמר לה אלא דאבוה דשמואל לא איירי בקדשים קלים:
בר מן תלה ושחט בקדשי קדשים. דבעינן על ירך אבל בקדשים קלים דלא כתיב על ירך כשרה תלה וקבל כשר בכולן דדרך שירות
בכך ואויר צפון כצפון דמי ובקבלה לא כתיב על ירך: ונתלה וקבל בין בקדשים כו'. נמי פסול דקבלה שירות היא ואין דרך
שירות בכך אבל נתלה ושחט כשרה דשחיטה לאו שירות היא ועל ירך נמי לאו בשוחט כתיב אלא בבהמה: ציציתו. ציצית ראשו
דהיינו שערו ט): מתני' נתנו. למתן דמו: על גבי הכבש. שאינו מקום מתן דמים או במזבח שלא כנגד היסוד וילפינן לקמן [דף נא.]
דעולה טעונה מתן דמים כנגד היסוד שהיא כה] יסוד המזבח למטה ממתן דמה למעוטי קרן מזרחית דרומית דלא הוה לה יסוד כדאמרינן
דף נג:): למטה.
ואין בו כרת.
באיזהו מקומן (לקמן
מחוט הסיקרא:
אין באכילתו כרת. ובגמרא [לקמן כז.] מפרש למאי
איצטריך למתנייה:
גמ'