כו:
כל הזבחים שקבלו דמן פרק שני
זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גמ'
אמר
שמואל פסול בשר אבל בעלים נתכפרו. נראה דקאי אניתנין
אמר שמואל פסול. דקתני מתני' אבשר קאי אבל בעלים נתכפרו:
קג א מיי' פ"ב מהל' פסה"מ
א) ע' ת"כ אחרי פרש' ז ה"ה,
ב) לקמן לב., ג) מנחות ה: ת"כ
הלכה י וע"ש. ופי"ג שם
על המזבח (א). כל המזבח שוה לענין כפרה: לכפרה נתתיו ב]. הקשיתי
למעלה שנתנן למטה ולמטה שנתנן למעלה אבל אניתנין
צו פרש' ח ה"ה, ד) לקמן לא:,
הלכה ג:
על גבי הכבש לא קאי דבהא כולי עלמא מודו בשלא יא] במקומו דלאו
(ב) כל מקומות המזבח שוין ולא לדבר אחר שתהא זריקה חשובה להתיר
ה) לקמן לו:, ו) תו' השייך לכאן
ב ג מיי' פרק ב שם הלכה י
וע"ש:
הוא בדף כז. ד"ה יצא עי"ש
כמקומו דמי אע"ג דבפ' המזבח מקדש (לקמן פז.) מרבה כבש כמזבח
בה בשר דזריקה הוא דשריא לה דכתיב ודם זבחיך ישפך והדר והבשר
קד ד ה מיי' פי"ד שם הלכה
בש"נ אות כד, ז) פסחים עז:,
❖
ז) תאכל (דברים יב): יחזור הכשר
לענין קידוש דאם עלו לא ירדו ובפ'
ח) מנחות ה:, ט) ויקרא ו כג,
ב:
❖
גמ' אמר שמואל פסול בשר $ אבל בעלים
י) צ"ל לקמן לא:
ויקבל. יחזור כהן הכשר לקבלה ויקבל
כל המנחות (מנחות נז:) לענין הקטרה
א
דהמעלה מכולן ע"ג הכבש לר' יוחנן
כדי מתן (ג) מן הבהמה ויחזור ויתן
נתכפרו מאי טעמא דאמר קרא ואני נתתיו
א) 1
תורה אור השלם
חייב מ"מ לענין דמים לא מצינו
במקומו. וקס"ד השתא דעד השתא
הגהות הב"ח
לכם על המזבח לכפר כיון שהגיע דם למזבח
1. כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא
בשום מקום כבש כמזבח דלקמן בפ'
בכהן כשר נמי איירי והאי הכשר
(א) רש"י ד"ה על המזבח לכפר
נתכפרו בעלים אי הכי בשר נמי אמר קרא
וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ
דקתני כדי נסבה: למה לי יחזור. הלא
קדשי קדשים
גבי עולה וגבי
כל: (ב) ד"ה לכפרה וכו' דכל:
(דף סד:)
לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם
לכפר $ לכפרה נתתיו ולא לדבר אחר אלמא
(ג) ד"ה יחזור וכו' כדי מתן דמו
נתכפרו: וכי תימא להתיר בשר
הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר:
חטאת ממעטינן מדכתיב יב] קיר המזבח
❖
מן הבהמה: (ד) ד"ה א"ה
ויקרא יז, יא
קסבר בשלא במקומו כמקומו דמי תנן באידך
באכילה. דזריקה הוא דשריא לה:
ולא קיר הכבש ועל כרחין שמואל
דמחשבת וכו' מי פסל מחשבה
בכהן פסול: (ה) ד"ה אלא וכו'
פירקין נתנו על הכבש שלא כנגד היסוד נתן
ומי איכא זריקה דלא מיכפרא. כגון
לאו אכולה מילתיה יג] קאי דניתנין
ב)
במחשבתן: (ו) ד"ה תנינא וכו'
מוסף רש"י בפנים שנתנן בחוץ ובחוץ שנתנו
הך בתרייתא דלאו לכפרה אתיא דהא
את הניתנין למטה למעלה ואת הניתנין למעלה
הן פוסלין במחשבה: (ז) ד"ה
יחזור הכשר ויקבל. אי סבירא
איכפר בקמייתא: אי דיהביה. שלא
לאלתר וכו' דאי נמי וכו' במשנה
בפנים לכ"ע לאו כמקומן דמי כדמוכח
למטה ואת הניתנין בפנים בחוץ ואת הניתנין
❖
ליה דפסול עושה שיריים, אשמעינן
דכל:
פ' כל הפסולין לקמן בסופו (דף לה:)
במקומו כהן כשר הכי נמי דלא בעי
בחוץ בפנים אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל
האי תנא דשלא במקומו לאו
יחזור ויקבל: הכא במאי עסקינן
דא"ר יהודה חישב להניח דמו למחר
כמקומו דמי לפיכך לא עשאן
ואי ס"ד שלא במקומו כמקומו למה לי יחזור
שיריים, ואי סבירא ליה דשלא
גליון הש"ס
דיהביה פסול. דהא דקתני נתנו על
פסול דסבר מחשבה כמעשה ופריך
במקומו כמקומו דמי והויא לה
הכשר ויקבל וכי תימא להתיר בשר באכילה
(שם לו.) וליפלוג בסיפא על ניתנין
גבי הכבש ארישא קאי דקתני כל
גמ' אבל בעלים נתכפרו. עי'
זריקה גמורה באדם פסול,
מי איכא זריקה דלא מכפרת ושריא בשר
לקמן דף נב ע"ב ובתוס' שם ד"ה
אשמעינן דאין פסול עושה שיריים:
למטה שחשב ליתנן למעלה שיהא פסול
הפסולים ששחטו כו' וכולן שקיבלו
יחזור הכשר ויקבל. ויזרוק
אותה: שם לכפרה נתתיו. עיין
באכילה אי דיהביה כשר ה"נ הכא במאי
ומשני קסבר ר' יהודה שלא במקומו
את הדם כו' ועלה קאי נתנו על גבי
ג
הכשר, שאין מחשבתן של אלו
לקמן לח ע"א תוספות ד"ה
❖
פוסלתן בקבלה לפי שאין ראויין
וכיפר:
עסקינן דיהביה פסול וליהוי דחוי דתנן
הכבש כו' בפ"ג: וליהוי דחוי. כיון
כמקומו דמי יד] (תוספות) והשתא אמאי
ב)
לה, ואין מחשבה פוסלת אלא במי
דאמרי' ג] שלא במקומו כמקומו דמי
הדר פריך וליפלוג ר' יהודה בנתן הניתנין
וכולן שקיבלו חוץ לזמנו וחוץ למקומו אם
שראוי לעבודה, דכתיב (ויקרא ז)
המקריב אותו לא יחשב, בראוי
בפנים בחוץ ובחוץ בפנים אלמא
ובלבד שיהא במזבח כי יהביה פסול
שינויי נוסחאות
יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל קיבלו אין
להקרבה הכתוב מדבר (לקמן
דהני טו] [לכ"ע] שלא במקומו מיקרי
הויא לה זריקה פסולה כאילו נתנו
זרקו לא מ"ט לאו משום דהוי דחוי לא משום
לב.) במי שראוי לעבודה.
א] צ"ל דמיפסיל (שמכ"י):
(ע"כ) ומיהו לקמן פירש בקונטרס
פסול במקומו וניהוי כל הדם דחוי ולא
למעוטי אחד מן הפסולים: ובדבר
ב] נתתיו. לכפרה הקשתי כצ"ל
דפסיל במחשבה אי הכי קבלה נמי ועוד
הראוי לעבודה. כגון מנחת
(ב"ש): ג] דאמרת (כתה"י וד"ו):
א]
תיהוי ליה תו תקנתא: דהא תנן.
דמהניתנין בחוץ שחישב ליתן בפנים
ד] בההיא וכולן הד"א (שמכ"י):
חטין, אבל מנחת העומר של
מי פסלה מחשבה ג) והאמר רבא דאין מחשבה
בההיא ד]: וכולן שקבלו. את הדם
דוקא קמקשי דהתם ודאי אי הוה יהיב
ה] צ"ל מיפסיל (*שמכ"י):
שעורים אינה ראויה אלא לעבודה
מועלת אלא במי שראוי לעבודה ובדבר
ו] בש"מ נוסף הא זרקו הנך
זו בלבד להתיר ולא משום קרבן
ואפסולין קאי שקבלו את הדם
חטאת חיצונה בפנים מיפסלא דכתיב ט)
אתיא. ואי משום מנחת סוטה, לאו
פסולין לא תני בהו תקנתא,
הראוי לעבודה ובמקום הראוי לעבודה לא
וכל חטאת אשר יובא וגו' אבל מחישב
במחשבת אכילת בשר חוץ לזמנו או
ראויה היא, דמנחת סוטה קמח
משום דבזריקה הוי הכפרה
ואז משוי ליה דיחוי כדפי':
ושל עומר גרש, ועוד דלאו עבודה
חוץ למקומו: אם יש דם הנפש. עוד
תימא זרקו לא אלא אימא שחטו לא מאי
ליתן הניתנין בפנים בחוץ לא פריך
היא, דלברר עון קאתיא, והאי
ז] לא לאו משום דהוי דחוי
וכן מוכיח טז] מדקמשני קסבר רבי
בצואר בהמה יחזור הכשר ויקבל מן
קמ"ל דפסלה מחשבה תנינא לפיכך הן
אלא משום כו' (שמכ"י): ח] צ"ל
דפסלה מחשבה במנחת קנאות
ד)
במחשבה (*שמכ"י): ט] בכתה"י
משום דרחמנא קרייה חטאת
יהודה בעינן מקום שהוא יז] משולש
הדם ויתן שלא במחשבה וכשר
פוסלין במחשבה הא קמ"ל דמקבלה ואילך לא
ה
(מנחות ה:) לפיכך הן פוסלין.
נוסף דאינה ראויה אלא
בדם ובבשר ובאימורים פירוש דגבי
דמחשבה דחשיב עלה קמא לא נפסל ה]
את הקרבן במחשבה, אם שחטוהו
לעבודה זו בלבד (דדבר
פסלה מחשבה מ"ט כדרבא מיתיבי ה)חישב
החדש) [דחדש דבר] אסור
מחשבת חוץ למקומו כתיב שלישי
דכיון דאינו ראוי לעבודה אין מחשבתו
במחשבה [חוץ לזמנו וחוץ למקומו,
ליתן את הניתנין למעלה למטה למטה למעלה
ד]הואיל וראויין לעבודה זו
הוא וכתיב ממשקה ישראל.
❖
מחשבה: קבלו אין. הוא דאית ליה
ודרשינן שיהא אותו (שלישי) חוץ
וכן הוא בש"מ ושם נוסף ס"א
מחשבתן מחשבה (לקמן לא:):
לאלתר כשר (למחר פסול) חזר וחישב
ו)
תקנתא ו]: מאי טעמא לאו משום.
למקומו משולש בדם ובשר ואימורים
אע"ג דמנחת קנאות באה מן
השעורים התם קמח הכא
שהיה יח] מותר בו דהיינו חוץ לעזרה
דזריקה פסולה משויא ליה דחוי
סולת: י] במשנה בפ' כל (ק"נ):
שיטה מקובצת
משום דגמר כפרתו: לא. הא דדייקינן זרקו לא משום דמיפסיל
ממש שבשעת היתר הבמות נשתלש בכל אלה (תוספות) והותר שם
:
יא] דשלא במקומו לאו (ש"מ)
ז]
יב] תיבת מדכתיב ליתא בד"ו:
ובמקום הראוי לעבודה. פ"ה כגון
במחשבה דהא בעושה מחשבה ח] קיימינא ודכוותה דייקינן זרקו לא:
לאפוקי פנים שלא הותרו מעולם ליכנס שלשתן דדם חטאת אסור דכתיב
יג] צ"ל מתניתין (ש"מ): יד] נ"א
שנפגם המזבח. וא"ת
א"ה. דמחשבת פסולין פסלה מקבלה שקיבל במחשבה ליפסיל ועוד
וכל חטאת אשר יובא מדמה וכן אימורין כתיב ועולה לא יעלו עליו
דמי ופריך תו וליפלוג בניתנין
תיפוק ליה משום דאינו (דחוי) [ראוי]
בפנים שנתנו בחוץ, והשתא
והוי ליה כאילו מחשב לזרוק על
מי פסל במחשבת כהן פסול: במי שראוי לעבודה. כהן כשר:
(ע"כ) ואניתנין בפנים שנתנן בחוץ לא שייך האי שינוייא ומיהו מצינו
(ד)
וכו' (גליון): טו] דבהני שלא
הרצפה ולא פסלה בה מחשבה, וי"ל
ובדבר הראוי לעבודה. מנחת חטים ח) לאפוקי מנחת [העומר שהיא
למימר דבעי' נמי שיהא המחשבה יט] במקום משולש תדע דאי לאו
במקומן מודה, כצ"ל ובד"ח
דקמ"ל דאע"ג דבר הקטרה הוא
נדפס נ"א ושבוש הוא (צ"ק
של] שעורים דלא חייל עלה פגול ליענש כרת באכילתה ט]: ובמקום הראוי
הכי למ"ד כ] שלא במקומו לאו כמקומו דמי מאי הוה משני מבפנים אחוץ
כדמוכח לקמן (דף נט.) לגבי קומץ
ויעב"ץ): טז] צ"ל מוכח (צ"ק):
הואיל ואינו ראוי לשאר עבודות לא
לעבודה. לאפוקי נפגם המזבח. הכי מפורש במנחות (דף ה:): לא תימא
מיהו ר' יהודה אית ליה כמקומו דמי ונראה כא] (תוס') ור' יוחנן דאמר
יז] צ"ל שיהא (ש"מ): יח] תיבות
פסיל בהו מחשבה: תוד"ה אמר
זרקו לא. דודאי איכא תקנתא ואפי' זרקו פסול במחשבה: אלא אימא
בסמוך שלא במקומו לאו כמקומו דמי היינו דוקא לרבנן אבל לר'
שהיה מותר בו נמחקות (ש"מ):
שמואל כו' תדע דאי לאו הכי וכו'.
יט] בג' דפוסי ונציה איתא
נ"ב, דאי לא תימא הכי אם כן מצינו
שחטו לא. שאם שחטו פסול במחשבה תו ליכא תקנתא דכיון דכל
יהודה אית ליה כמקומו דמי אפי' לר' יוחנן כדמשני פרק כל הפסולין
המחשב. [ועי' לקמן כט ע"א
למימר כפי' הקונטרס דמחוץ בפנים
הפסולין כשירין לשחוט פוסלין (ה) מחשבתן: תנינא. בההיא משנה
(גם זה שם) על ניתנין למעלה למטה ולמטה למעלה וה"ה דסבר כן
בש"נ אות יז]. וגירסת צ"ק שיהא
קא פריך אבל (מחוץ בפנים) [מפנים
אמקום, עש"ב: כ] הח"נ כ'
בחוץ] לא דכמקומו דמי, ושמואל נמי
בניתנים בפנים שנתנן בחוץ והתם לא פריך אלא מניתנים בחוץ שנתנן
גופה כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה לפיכך הן (ו) פסולין במחשבה:
דהוא ר"ת לפי מאי דפרישית.
קאי אכולהו, ועוד דע"כ כבש נמי
הא קמ"ל. הא דקתני וכולן שקיבלו את הדם כו' [אע"ג] דבשחיטה
בפנים דוקא כדפי' רש"י משום דנפסל בשעה שהובא בהיכל וא"כ
ובס' שם יוסף וגל' קה"י ביארו
כמקומו דמי (תו' רי"ד) כט]:
כפשוטו דר"ל למאן דאמר,
תוד"ה הכא וכו' הואיל ומרצה
מצי שמואל קאי אכולהו אבל לא מצי למימר כמקומו דמי על בחוץ
תנן פוסלין במחשבה אבל בקבלה ומקבלה ואילך לא פסלי ולא למידק
והיינו ר' יוחנן דלקמן, עש"ב:
לפיגולו. נ"ב, אבל השתא ששינה את
שנתנו לפנים שנפסל בביאתו בהיכל קודם שנתנן על מזבח הזהב
מיניה זרקו לא דה"ה לזרקו אלא קמייתא דכולהו נקט דכיון דפסול אינו
כא] תיבת ונראה נמחק (ב"ש
מקומו דאיכא דחוי [אחר] דחוי דהוי
ויעב"ץ): כב] מיחוש מחשבת
ראוי לה לא פסלה מחשבתו: כדרבא. דאמר אין מחשבה מועלת
(ע"כ): (הגה"ה) ועוד נראה דעל כרחין כבש נמי כמקומו דמי מדלא
טמא ושלא במקומו וכיון דתרי דחויי
פסול דהרי הוא כחשב וכו'
הוי אינו עושה שירים ואע"ג דדחוי
אלא בראוי לעבודה: חישב. כהן כשר: ליתן את הניתנין כו'.
פריך לקמן [לו.] דליפלוג ר' יהודה אחישב ליתנו על גבי כבש וכי תימא
דיאספנו לכ"ע כו' כצ"ל (ש"מ):
אחד עושה שירים, דהכלל דהמעשה
משום דיאספנו ואין כאן בית מיחוש מחשבה דהרי בחשב לשפוך
ששחט או קיבל או הוליך על מנת לזרוק הזריקה שלא במקומו:
כג] במשנה שם איתא את
תלוי בזריקה [וכל] שהזריקה עשויה
כב]
התחתונים למעלה כאילו וכו'
יותר בהכשר היא פוסלת שאר הדם
לאלתר כשר. אם חישב על מנת לזרוק שלא במקומו היום כשר
מן הכלי על הרצפה יאספנו לכ"ע הא לקמן אמרי' דלר' יהודה לא
: כד] ודייק בגמרא
(ואינו) ועושה שירים. ופריך ולהוי
(הגרי"ב)
יאספנו היכא דקלטי' מזבח וא"כ מהאי טעמא לא יאספנו מעל גבי
(ז) ואי נמי זריקה פסולה היא ונמצא שעבד שאר העבודות על מנת
כצ"ל, דמברייתא דייק ולא
דחוי כיון דאמרת שלא במקומו
ממתני' (צ"ק). ועי' בה"ז ופ"מ:
כמקומו ובלבד שיהא במזבח כי יהבי'
כבש דכבש מקדש פסולין כמזבח ומיהו כיון דפרישית לעיל דלענין
לזרוק את הדם בפסול כשר הוא בזריקה הוגנת במקומו כדאמרינן
: כו] נמלך אלו
כה] דלא (ש"מ)
פסול הוי ליה זריקת פסול לחוד
במשנה י] כל הפסולין (לקמן לו.) אין המחשבה פוסלת אלא חוץ לזמנו
דמים לא הוי כבש כמזבח לא קלטיה ויאספנו ומיהו על כרחיך אכבש נמי
ואלו מודים שיחזור ויתן
בשביל שנתנה פסול ואין כאן דיחוי
למטה (גליון). וכ"ה בברייתא
אחר והוי ממש כאילו נתנו פסול
וחוץ למקומו ופסח וחטאת שלא לשמן: חזר וחישב. בעבודה שניה
קאי שמואל דלקמן בשמעתין פריך ור' יוחנן אי שלא במקומו לאו כמקומו
פ"ב ועיקר (חז"א ס"ו סק"ג ע"ש).
במקומו דהוי ליה דיחוי ולית ליה
דמי א"כ זריקתו אינה כלום ליהוי כנשפך מן הכלי על הרצפה ויאספנו
על מנת לאוכלו חוץ למקומו פסול ואין חייבין כרת על אכילתו:
ועי' צ"ק ופ"מ: כז] תימה פסול
תקנתיה:
מאן דכר שמיה ופ"ה דקאי
משמע לשמואל ולריש לקיש דאמרי שלא במקומו כמקומו דמי ניחא
חוץ
ארישא דקתני' כו' ותימה א"כ
ואמאי לדידהו נמי תיקשי מניתנין על גבי הכבש ומניתנין בפנים שנתנן בחוץ אבל על ניתנין בחוץ שנתנן בפנים דמודו כולהו דשלא
אמאי קתני הניתנים למטה
כמקומו דמי לא שייך למיפרך אמאי (לדידהו נמי תיקשי מניתנין על גבי כבש ומניתנים בפנים בחוץ תוס') פסול נימא יאספנו שהרי בלא
שנתנם מלמעלה אפילו נתן כו'
כצ"ל (ש"מ): כח] ביה לעיל
ניתנין על מזבח הזהב כבר נפסל בביאתו בהיכל ואפי' נשפך שם לא יהא כשר לאספנו. ע"כ הג"ה: לכפרה נתתיו ולא לדבר אחר.
דאית ליה ריצוי בקרבן ציבור
בעלמא (לקמן דף מו.) דרשינן לכפרה נתתיו ולא למעילה: ואי שלא במקומו כמקומו דמי למה לי יחזור הכשר ויקבל. תימה דלקמן בפ'
הלכך אי יהביה במקומו כו'
דהוי דחוי כל הדם ולא יחזור
התערובת (דף עט:) תנן הניתנין למטה שנתערבו בניתנין למעלה ר' אליעזר אומר יתן למעלה ורואה אני את הניתנין כג] למטה כאילו
הכשר ויקבל כו' כצ"ל (ש"מ):
הן מים ויחזור ויתן למטה דייק כד] מינה בגמרא [לקמן פ.] דר' אליעזר סבר יש בילה והשתא אמאי יחזור ויתן למטה הרי כבר נתכפר וי"ל כיון
כט] תיבות תוס' רי"ד בכת"י
אינן ברורות כלל:
דאית ליה רואים כאילו הן מים לא הוי כמכופר ולא כה] יהיב ליה לשם כפרת התחתון ומיהו קשה לרבנן דלית להו רואין ומשמע התם
הכא
במאי עסקינן דיהביה פסול. תימה כז] אם כן אפילו נתן
דלרבנן יחזור ויתן למטה דקתני [לקמן פ:] נתן למעלה ולא נמלך כו] (כשר):
במקומו נמי וי"ל דהאי פסול היינו טמא דאיירי ביה כח] י) לעיל ואי יהביה במקומו כולי עלמא מודי דהוי דחוי ולא יחזור כשר ויקבל כדאמר
בפ"ק דמעילה (דף ה:) דאין לך עושה
שירים ופסול אלא טמא הואיל
ומרצה בקרבן ציבור וחוץ לזמנו וחוץ למקומו הואיל ומרצה לפיגולו: