ד:
כל הזבחים פרק ראשון זבחים
תורה אור
מסורת הש"ס
מחשבה
בעלמא. $ ואפי' יהא צריך דיבור כיון דליכא מעשה
ואע"ג דתרתי לאו דוקא תרתי דוקא. אע"ג יא]
דמותבינן
ארבעה
א) לקמן ז: ע"ש פסחים סא. ע"ש,
1. וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעֹלָה
ב) [לעיל ג: וש"נ], ג) מגילה
הוי כמחשבה בעלמא ויש תימה דהכא משוי להו ובפ' פרכי איכא תרתי שאינן עיקר כדמפרש ואזיל: תרתי מיהא דוקא.
וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו:
ד) ת"כ ויקרא נדבה סוף
ח.,
ויקרא א, ד
והשתא מפרש אמאי תרתי לאו דוקא: ולרב פנחס כו'. ולקמן יב] בשילהי
תמיד נשחט (פסחים סב:) משמע שיש חילוק דמפרש מה בין לשמן כ]
פ"ד, ה) לקמן ח: [ב"ק סד. חולין
2. וְאֶת הָאַיִל יַעֲשֶׂה זֶבַח
סו. כריתות כא.], ו) [נזיר נח:
שמעתין [ז:], אזלה לה הך פירכא דלאחר מיתה: לכפר עליו. היינו זריקה
לשלא לשמן לאוכליו ושלא לאוכליו זה פסולו בגופו וזה אין פסולו בגופו
שְׁלָמִים לַיהֹוָה עַל סַל הַמַּצּוֹת
ב"ק ג. ערכין ד:], ז) [לעיל ב.
וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת מִנְחָתוֹ וְאֶת
אלמא זריקה לשם בעלים בעיא: את
וי"ל דכיון דלא מיפסיל אלא מפני שאין
מנחות ב.], ח) [ועי' היטב תוס'
במדבר ו, יז
נִסְכּוֹ:
ואע"ג דתרתי לאו דוקא תרתי מיהא דוקא
❖
שעליו. כגון נדר דאמר הרי עלי
ב"ק מ: ד"ה ויש]
3. זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה
יכול לאכול כזית כגון לשם חולה וזקן
מאי שנא שינוי בעלים דלא הוי פסולו בגופו
וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים
חשיב טפי פסולו בקודש כא] מחמת
עולה חייב באחריותו אם הפריש בהמה
וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים:
מחשבה בעלמא שינוי קודש נמי מחשבה
דבר אחר כיון דאם היה יכול לאכול
לנדרו אם מתה או נגנבה דהכי משמע
א]
ויקרא ז, לז
הגהות הב"ח
4. מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר
בעלמא הוא אלא כיון דאחשבה פסלה ה"נ
היה כשר וקשה דעל כרחין שלא למנוין
אותו שעליו יקריב אותו ונרצה לו ועד
(א) גמרא כלל שאינו מלא. נ"ב
וְעָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ לַיהֹוָה
שיקריבנו לא נרצה ולא נפטר: את
ולערלים ולטמאין צריך לומר דלא חשיבי
כיון דאחשבה פסלה ולרב פנחס בריה דרב
לישנא דקרא בכסף מלא (בראשית
אֱלֹהֶיךָ נְדָבָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ
❖
כג ט): (ב) שם א"ל רב אחא
דברים כג, כד
שאינו עליו. כגון דאמר הרי זו עולה:
בְּפִיךָ:
פסולן בגופו כי היכי דלא תיקשי לן נמי
מרי דאמר יש שינוי בעלים לאחר מיתה
א)
ב]
מדיפתי. נ"ב ע"ל דף ח' ע"ב:
מונרצה לו לכפר קאמר. דהכי משמע
מה בין לשמן כב] ושלא לשמן למנוין ושלא
(ג) שם בכללי ופרטי כי האי
תרתי מיהא איכא למיפרך אלא אמר רב
גוונא דריש כלל: (ד) שם וישנו
לו לכפר ולא לחבירו: שכן עבודה
מוסף רש"י
למנוין למולין ולערלים לטמאין ולטהורים
אשי אמר קרא ונרצה לו לכפר עליו
בחטאות הפנימיות. נ"ב משמע
1
שחייבין עליה בחוץ יג]. דכתיב (ויקרא
וי"ל דשינוי בעלים חשבינן פסולו בגופו
דהולכה אינו טעון צפון ואינו
שייך לעמוד קודם
ולא על חבירו והאי להכי הוא דאתא האי
ב)
בחטאות הפנימיות וקשה א"כ לא
עבודה היא ומפגלין את הקרבן
משום דתלוי בזריקה כג] (בכפרה)
יז) אשר ישחט מחוץ למחנה וזורק נמי
ליכתב קרא גבי זריקה דשינוי
במחשבתה וצריכה כהן ובגדי
מיבעי ליה לכדתניא ג) ונרצה לו לכפר עליו
ושם בעלים [על הכפרה] אבל שלא
מרבינן ליה לקמן בפ' השוחט (דף קז.)
קודש ותיליף מבינתים משחיטה
כהונה ופוסל בה אונן ויושב וערל
רבי שמעון אומר את שעליו חייב באחריותו
לאוכלין ושלא למנויין תלוי בשחיטה
דם שפך לרבות הזורק תאמר בקבלה
(חגיגה יא.): פסולו בגופו.
ד)
קבלה והולכה וצ"ל דכ"ז לפי
הה"א דמקשן אבל לפי המסקנא
שמחשבתו על עצמו של קרבן
ואת שאינו עליו אינו חייב באחריותו ואמר
ואין שם בעלים על השחיטה אי נמי
והולכה שאין חייבין עליה יד] בחוץ דתנן
: וישנו לאחר
[דלעיל דהולכה] לא תפקה מכלל
(פסחים ס:)
שלא לאוכלין [ושלא למנויין] יכול
בפ' בתרא (שם קיב:) והיוצק והבולל כו'
רב יצחק בר אבדימי מאי טעמא כיון דאמר
מיתה. מת, בנו מביא קרבן אביו,
קבלה א"כ לפ"ז גם הולכה טעון
צפון וישנו בחטאות הפנימיות
ואם שחטו שלא לשמו לא עלה לשם
והמקבל דמים בחוץ פטור: יעשה כלל.
לקיים מחשבתו בהיתר כד] [באותן] שיהיו
עלי כמאן דטעון ליה אכתפיה דמי רב אשי
ודו"ק: (ה) שם דאי כתב רחמנא
חובה ואחריות הקרבן מוטל על
שיהו כל עשיותיו לשם שלמים: זבח
מנויין עליו אם אינם חולים וזקנים
מוצא שפתיך ה"א לא ידענא
נכסי המת וצריך להביא אחר. אבל
מונרצה לו לכפר קאמר: אשכחן זביחה
❖
ג]
במאי:
לא שנוי בעלים, דאין שם בעליו
פרט. שחיטה הוא דבעי לשמה: אי
אבל שלא לשמה אינו יכול לקיימו לכך
וזריקה קבלה מנלן וכי תימא לילף מזביחה
עליו מאחר שמת ואם שינה שמו
כתיב יעשה שלמים זבח כדקאמרת.
קרוי פסולו בגופו:
כשר: וישנו בציבור כביחיד.
וזריקה מה לזביחה וזריקה שכן עבודה
הגה"ה ה"ג במגילה (דף ח.) מאי
[אבל שנוי בעלים לא שייך בקרבן
דמשמע כללא שיהו עשייתו טו] שלמים טז]:
גליון הש"ס
ציבור] דלשם מי ישנה אותו שלא
שחייבין ד] עליה בחוץ אלא אמר רב אשי ה]
השתא דכתיב יעשה זבח שלמים. לא
[משמע] אמר רב יצחק
יהיה בעליו, אם לשם נכרים לא
גמ' שתהא עשייתו לשם
בר אבדימי : רב אשי (אמר)
אתיא מאיל נזיר דכתיב ואת האיל יעשה
גמר הכלל את דבריו ולא נשלם
מיפסיל כדאמרינן התם ולקמן
שלמים. עי' מנחות דף מז ע"א
2
כה]
בשמעתין דאין שינוי בעלים פוסל
תוס' ד"ה במה: תוס' ד"ה
מונרצה לו קאמר. תימה למה לי קרא
להשמיענו על מה הוזכרו כאן העשיות
זבח שלמים $ שתהא עשייתו לשם שלמים
אא"כ שינהו למחויב כפרה כמותו
מחשבה וכו' ואפי' יהא צריך
לשינוי בעלים בזריקה הא אפילו שאר
עד שבא זבח והפסיק את הדבר:
דבור. עי' לעיל דף ב' ע"א תוס'
דיליף מלכפר עליו עליו ולא על
ואם אינו ענין לשינוי קודש דנפקא ליה
❖
ד"ה כל בסה"ד:
חבירו אלמא שינוי בעלים פסול
כלל שאינו מלא. ולא יז] נתמלא דבריו
עבודות לא מיפסלי אלא בשוחט על
מהתם תנהו ענין לשינוי בעלים אמר ליה רב
בחבירו דומיא דידיה ומחויב כפרה
מנת
לזרוק כ"ש זורק עצמו כו]
להשלים. מלא פרדאשביי"ן בלע"ז:
כמותו ואי לא לא פסיל (שם סא.):
אחא בר אבא לרבא אימא יעשה כלל זבח
לעזי רש"י
לה'. יעשה זבח שלמים לה': עשייתו יח].
[דבעינן] שם בעלים:
עד כאן מעמוד קודם
מחשבה בעלמא. פסול מחשבה
פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט
שכן
❖
עבודה וחייביםכז]. פירוש
עבודות המיוחדות שחיטה וזריקה
לא מיקרי פסול הגוף (פסחים סא.)
פרדאשביי"ן מושלם לגמרי
זביחה אין מידי אחרינא לא אי כתיב יעשה
יש שינוי בעלים לאחר מיתה.
קבלה והולכה: שפיכת שירים. שנשפכין
עבודה שחייבין עליה בחוץ:
שהיורש הוא בעליה (לקמן ז:). ואם
שקולים הם ויבאו שניהם.
שלמים זבח כדקאמרת השתא דכתיב יעשה
שירי הדם ליסוד [אחר] שנתן ארבע
שחטו לשם בעלים אחרים צריך
שינויי נוסחאות
זבח שלמים הוה ליה כלל שאינו (א) מלא
מתנות ואינן מעכבין כפרה: הא תנא
את
אע"ג דהכא תרתי והכא חדא
היורש להביא אחר (פסחים סא.)
שעליו חייב באחריותו. הכי
א] נ"א בעלמא הוא (כי"צ):
דבי רבי ישמעאל כו'. בשילהי אלו
חשיב להו שקולין והקשה הרב רבי חיים
וכל כלל שאינו מלא אין דנין אותו בכלל
ב] נ"א אמי (שמכ"י). וכ"ה בגמ'
דרש ליה לקרא ונרצה לו נדרו
דהשתא משמע דהיכא דלא ידע הי
טריפות (חולין דף סו.) גבי פרשת חגבים:
לקמן ז' ע"ב ובפסחים ס"א ע"א
לכשיתכפר בהן הויא נרצה אבל
ופרט רבינא אמר לעולם דנין ולה' חזר וכלל
(דק"ס). [ובד' וילנא נד' הגהה זו
מקמי כפרה לא נרצה ובאיזה קרבן
איכא למימר הכי. עבודה וחייבין עליה
מינייהו לרבויי מרבי תרוייהו וכן בריש
אמר ליה רב אחא (ב) מדיפתי לרבינא והא
שלא במקומה]: ג] בכי"מ ל"ג
אמרתי לך באותו שעליו והיינו עליו
בחוץ ואתיא לה זריקה: ואיכא למימר
ב"ק (דף ג.) דמרבי מושלח שן ורגל
דקרא: מאי טעמא. מאי משמע
לכפר, וכ"ה בכל דפו"י והוסיפו
לא דמי כללא קמא לכללא בתרא כללא
הבה"ז מרש"י (דק"ס), והש"מ
דעליו קבלת אחריות עליו (מגילה
הכי. עבודה שטעונה צפון ואתיא לה
משום דשקולין הן וכן בפ"ק דערכין
❖
מחקו מרש"י. ובכי"צ גר' רב
ח.):
קמא מרבה עשיות ותו לא כללא בתרא כל
קבלה: שקולין הן. המדות שוות והי
(דף ד:) גבי נפשות ואילו בפרק כל
אשי מלו קאמר: ד] נ"א
לה' ואפילו שפיכת שיריים והקטרת אימורין
וחייבין. כ"ה בכתה"י ובכל
האסורים (תמורה דף כח:) ופרק שור
מינייהו מפקת אי דרשת הא אנא
דפו"י בגמרא וברש"י ותוס'
שיטה מקובצת
הא תנא דבי רבי ישמעאל בכללי
שנגח ארבעה וה' (ב"ק דף מ:) דרשינן
דרישנא לאידך הלכך יבאו שניהם.
ה)
. ועפי"ז מובן הגהת ש"מ
(דק"ס)
רבי שמעון אומר את שעליו חייב
ברש"י כלומר וכו' עיי"ש וכן
והולכה על כרחך לא תפקה מכלל
מן הבהמה להוציא את הרובע ומן הצאן
ופרטי (ג) דריש כי האי גוונא כלל ופרט
במ"ש תוד"ה שכן: ה] נ"א רבא
כו'. ודייק ממשמעות דקרא
קבלה: מדרב אשי. מונרצה לו לכפר.
להוציא את הנוגח וקאמר מפני שיש
וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט
(*ש"מ): ו] נ"א חייבין בלי וא"ו
ונרצה לו לכפר עליו אימתי נרצה לו
ברובע מה שאין בנוגח ויש בנוגח מה
וכלל ופרט לאיתויי קבלה דאי לזריקה
(כי"צ): ז] בכי"מ זריקה
כשהוא לכפר ואז לא יביא אחר הא
יט]
מפורש עבודה ובעינן לשמן אף כל עבודה
והולכה, וכ"ה בדפו"י. ובה"ז
אם לא כיפר יביא אחר ואימתי אני
לא איצטריך: שכן יש עמו דמים אחרים.
שאין ברובע הוצרך לומר רובע והוצרך
מוחק תיבת והולכה דהא מסיק
ובעינן לשמן אי מה הפרט מפורש עבודה
אומר שיביא אחר כשאינו לכפר
אשכחן
שבאין עמו חטאת ועולה:
לומר נוגח ותירץ דהיכא דאיכא משמעות
לעיל דהולכה בכלל קבלה. ועי'
כשאמר עליו שאז קבל עליו אחריות
וחייבין עליה בחוץ אף כל עבודה וחייבין
רש"י ד"ה שקולין ובדף ח ע"א
(תוס' טוך ותוס' ר"פ): מדרב אשי
ו]
שלמים. בין בשינוי קודש בין בשינוי
בריבוי מרבינן כל השקולים כי הכא
ד"ה וכפר. ובצ"ק כתב לקיים גי'
נפקא. כלומר והולכה לא תפקיה
עליה בחוץ שחיטה וזריקה אין קבלה והולכה
בעלים: שכן טעונין כו'. ושאר זבחים
דזבח משמע לרבויי כעין זביחה כל
הישנה ועי' מראה כהן שהק'
מכלל (הולכה) [קבלה], וזריקה אתיא
לא אי נמי מה הפרט מפורש דבר הטעון
עליו: ח] צ"ל שקול הוא וכל
מדרב אשי [מ]ונרצה לו לכפר. וא"ת
שהיא עבודה וכן ושלח יש במשמע רגל
יש מהן שאין טעונים סמיכה ולא נסכים
חדא וחדא תיקו אמילתיה
למה לי קרא למיפסל שינוי בעלים
צפון וישנו בחטאות הפנימיות אף כל
כגון בכור ומעשר ופסח ויש מהן שאין
ושן ונפשות נמי משמע הכל אבל מן לא
(ד)
(ש"מ). ובכי"צ וד"ו רפ"ט וש"ח
בזריקה (או) [הא] מקבל ע"מ לזרוק
ליתא כלל הך לישנא אחרינא וכו':
משמע למעוטי שניהם :
טעונין נסכים כגון חטאת ואשם
שלא לשם בעלים [פסול] כדפ"ה לעיל
ח)
הטעון צפון וישנו בחטאות הפנימיות שחיטה
ט] נ"א עמו (*ש"מ ורש"ש):
א"כ כ"ש זורק עצמו. וי"ל [דהו"א]
אימא היכא דשחיט שלא לשמן
ובכולן אין אחד שיהא טעון חזה
וקבלה אין זריקה לא איכא למימר הכי ואיכא
י] צ"ל שלמיו וכ"ה בילקוט פ'
דגזירת הכתוב הוא דבעינן זורק ע"מ
ז]
ליפסלו. תימה הא בכל
ושוק: ליפסלו. שהרי לא נעשו כהלכתן
ויקרא רמז תנ"ה עיי"ש (בה"ז):
להקטיר או ע"מ לשפוך שירים
למימר הכי שקולין הן ויבאו שניהן לישנא
ו)
יא] אע"ג דמהני ארבעה
דלעולם בעינן ב' עבודות בענין זה
דוכתא בעינן בקדשים [שינה]
ואין זריקתן מתרת בשרן לאכילה:
:
דפרכינן איכא כו' (*ש"מ)
דומיא דשחיטה וקבלה דלא מהניא
אחרינא וחדא ח] חדא תיקו במילתא איבעית
ואיצטריך. למיכתב זאת התורה למיגמר
לעכב והכא לא שינה וי"ל דפריך משינוי
יב] צ"ל לקמן בלי וא"ו (רש"ש,
כי אם [במחשב מעבודה לעבודה]
אימא זריקה מדרב אשי נפקא אשכחן איל
וכ"ה בכתה"י ובד"ו): יג] בחוץ
(הוא) דדכותיה אשכחן גבי פיגול
קודש דאיכא תרי קראי ואמרי' לעיל
משלמים ולא תימא ממוצא שפתיך
כלומר שכן עבודה חשובה
דאינו [מפגל כי אם] במחשב מעבודה
נזיר שאר שלמים מנלן וכי תימא נילף מאיל
אם אינו ענין לשינוי קודש תנהו ענין
נפקא דלכתחילה בעינן לשמה:
להתחייב עליה בחוץ כצ"ל (ש"מ
לעבודה (תוס' טוך) ל:] אימא היכא
וכי"פ). ועי"ל אות ד: יד] נ"א
נזיר מה לאיל נזיר שכן יש עמהן דמים
דשחיט להו שלא לשמן ליפסלו.
לשינוי בעלים ופריך דהשתא אימר
לא
ט]
עליהן (כי"פ): טו] עשיותיו (כ"מ
פי' בתוס' אע"ג דלא שינה הכתוב
תרוייהו בשינוי קודש ולעכב וקשה מאי
אחרים א"כ נכתוב שלמי מאי שלמים לרבות כל שלמים אשכחן שלמים
בד"ו): טז] צ"ל לשם שלמים
לעכב מ"מ ליפסלו מסברא דכיון
י]
(צ"ק): יז] צ"ל לא (ש"מ וצ"ק):
דשינה בלשמן כאילו חסר העבודה
משני אמר קרא מוצא שפתיך דלמא
שאר כל קדשים מנלן וכי תימא נילף משלמים מה לשלמים שכן טעונין סמיכה
יח] צ"ל עשיות (כי"פ וד"ו):
ששינה בה דמי. וא"ת ולישני ליה
ההוא קרא אתא לשינוי בעלים דלא
ונסכים ותנופת חזה ושוק אלא אמר קרא זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת
יט] ופרט וכלל (כי"פ):
תלמודא מדשינה הכתוב לעכב
3
כ] לשמו ושלא לשמו כצ"ל
אשכחן ששינה בהן הכתוב ולא קשה
בחטאת ש"מ היכא שלא שינה הכתוב
ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים היקישן הכתוב לשלמים מה שלמים בין
(עפ"י ש"מ ורש"ש. וכ"ה בפסחים):
דאינו פסול. ותירצו בתוס' דאדרבה
מידי דמוצא שפתיך לא משמע שינוי
כא] תיבת בקודש נמחק (צ"ק).
הייתי אומר אם היה מתרץ כך, נילף
שינוי קודש בין שינוי בעלים בעינן לשמה אף כל בין שינוי קודש בין
בעלים. [הג"ה] ונראה דפריך מכח
ובטה"ק מקיים גי' הספרים:
כל הקרבנות לפיסולא מהיקשא
כח]
שינוי בעלים בעינן לשמה אימא היכא דשחיט להו שלא לשמה ליפסלו
כב] צ"ל לשמו ושלא לשמו (עי'
דחטאת דאתקוש כולהו לחטאת
סברא כעין קושיא דר"ל דלקמיה
אות כ): כג] בזריקה ועיקר
בהיקשא דזאת התורה. וכ"ת א"כ
אמר קרא מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת וגו' האי נדבה נדר
דאימא דליפסלו כיון דאמרת דלא עלו
ז)
4
כפרה בזריקה ושם בעלים על
הייתי מקשה פסח למה לי דשינה בו
הזריקה אבל כו' כצ"ל (צ"ק):
הכתוב לעכב תיפוק ליה מהיקשא
הוא [אלא] אם כמה שנדרת עשית יהא נדר ואם לאו יהא נדבה ואיצטריך
לשם חובה או נימא דיעלו דאם כשרין
כד] בהיתר אם יהיו מנויים
דחטאת. י"ל כיון דפסח לא הוי
הן ירצו ואם אין מרצין למה באין
מוצא שפתיך ואיצטריך זאת התורה דאי כתב רחמנא מוצא (הוה אמינא)
עליו אינם חולים וזקנים כצ"ל
בהדיא כתוב בההוא ענינא (דמשום
(ה)
(טה"ק ועש"ב). ובס' לשם זבח
ביום) [דמביום] צוותו נפקא
[ומיהו] לא דמי דריש לקיש פריך
גורס באותן שיהיו מנויים עליו
כדאמרינן לקמן (דף ז:) הייתי אומר
יהו כשרין גמורין כמו שאר קדשים
ובאינם חולים כו': כה] ול"ג
דלא הוי בכלל הך היקשא דה"נ הוה
אח"כ תיבות מאי טעמא. וכן
דלא שנה לעכב בו כט] ליפסלו והכא
לא הוה ליה למיפרך שלא
לשמה ליפסלו אלא הוה ליה למימר וליתכשרו ויעלו לחובה כשאר
ס"ד דתלמודא לקמן (שם). וי"מ
ליתא בד"ו, וכ"ה במגילה שם:
דמכח מה ראית פריך כלומר בפסח
כו] נ"א עצמו שלא לשם
וחטאת נמי לא שינה בהם הכתוב
בעלים (ש"מ, בה"ז): כז] בש"מ נוסף עליה בחוץ. וגי' התוס' בגמ' וחייבין בוא"ו. עמ"ש לעיל אות ד': כח] בצ"ק גריס ואין נראה לומר
וליכא אלא חד קרא [למיפשט דבעיא לשמה. והא] דמוכח עיכובא היינו משום דילפינן פסח וחטאת לשמה למצוה מהיקשא דשלמים א"כ קרא דלשמה
דפריך כו'. ולפי"ז לא גרסי' לקמן תיבת ומיהו שבסוגריים, אלא גרסי' דלא דמי: כט] צ"ל או ליפסלו וכ"ה בס"י (*הגרי"ב, ש"מ): ל] וכן
דכתיב גבי פסח [וחטאת ע"כ לעכב אתא כיון דלמצוה ילפינן מהיקשא דשלמים. ופריך הכא הכי [מה] ראית למיקם קרא דכתיב גבי פסח וחטאת לעיכובא
הוא בתוס' הר"פ בש"מ הובא בהשמטות: לא] נ"א מהיכא דשחיט שלא לשמה (כי"ב):
וקרא דכתיב הכא גבי [שלמים למצוה] איפוך אנא דנוקי קרא דכתיב גבי פסח וחטאת למצוה וקרא דהכא גבי שלמים לעיכובא. אכן אינו נראה דמשמע
דפריך (מהיכא) לא] [הכא] דשלא לשמה בכל הקרבנות ליפסלו. לכן נראה כדפי'. וא"ת לפי מה דפי' שסברא הוא לפוסלו בלא שינה הכתוב כאילו חסר
העבודה א"כ למה שינה הכתוב בפסח וחטאת תיפוק ליה מהאי סברא דפרישנא. וי"ל דהיינו לפי מה דמכשירין בכל הקרבנות ממוצא כו' לכך אצטריך שינה לעכב דלא תילף להכשירא בפסח וחטאת דומיא דשלמים (תוס' הר"פ):