כל הזבחים שקבלו
דמן פרק שני
זבחים
כז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואי
קה א מיי' פט"ז מהל'
חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו כרת. שהרי ח] קרבו מתיריו דהכי תנן במתני'
שלא במקומו כמקומו דמי כו'. ג) תימה ואי לאו כמקומו דמי לאלתר
א) [לקמן לה:], ב) עי' לקמן
לב., ג) עי' תוס' לקמן דף כט.
פסה"מ הלכה ה:
(לקמן כט:) חוץ למקומו פסול חוץ לזמנו פיגול שהרי קרבו מתיריו מהן
אמאי כשר וי"ל דהוה מצי למימר וליטעמיך והשתא ניחא הא
❖
קו ב ג מיי' שם הלכה ו:
ד"ה למקום, ד) לקמן כט:,
❖
פיגול ט] מהן שתיקה ואין כאן פסול מחשבה אחרת להוציאו מיד פיגול:
דקאמר לקמן בסוף כל הפסולין (דף לו.) ר' יהודה לטעמיה דקאמר
ה) [לקמן לו.]
למחר פסול. אבל אם אותה מחשבה שחישב בעבודה ראשונה ליתן את
שלא במקומו כמקומו דמי ופירש שם בקונטרס דשמעינן ליה דהכא יח]
תורה אור השלם
בברייתא דמוקמינן כוותיה בשמעתין
הניתנין למטה למעלה חישב לזרוק
הגהות הב"ח
1. וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר
(תוספות) ומנא ליה לקמן דר' יהודה
אותה זריקה למחר פסול כדמוקמינן
חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו
א
(א) רש"י ד"ה בשלמא וכו'
זֶבַח שְׁלָמָיו בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לֹא
❖
סובר כן בעלמא דקאמר ר' יהודה
לקמן מידי דהוה אמחשבת הינוח שהרי
פיגול וחייבין עליו כרת למחר פסול חזר
וכדאמרן זריקה דלא שריא:
ב
יֵרָצֶה הַמַּקְרִיב אֹתוֹ לֹא יֵחָשֵׁב
לטעמיה אי ברייתא דשמעתין דלמא
שחט ע"מ להניח דמו למחר פסול
לוֹ פִּגּוּל יִהְיֶה וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת
יט]
וחישב בין חוץ לזמנו בין חוץ למקומו פסול
מִמֶּנּוּ עֲוֹנָהּ תִּשָּׂא:
סוברת דלאו כמקומו דמי אלא
ורבי יהודה היא דפסיל ליה בפ"ג (לקמן
❖
ואין בו כרת ואי שלא במקומו כמקומו דמי
ויקרא ז, יח
שינויי נוסחאות
לה:): חזר וחישב. בעבודה שניה בין
דסמיך אהא דקתני לאלתר כשר א"כ
האי פסול פיגול הוא אמר מר זוטרא זריקה
א] נ"א אמר ליה דכתיב (כי"צ,
ג
חוץ לזמנו בין חוץ למקומו פסול ואין
על כרחין כמקומו דמי וסיפא דלמחר
ש"מ): ב] תיבות ואליבא דרבי
שיטה מקובצת
דשריא בשר באכילה מייתא לידי פיגול זריקה
בו כרת דהא איפסיל ליה במחשבה
פסולה אתיא כרבי יהודה כמו מחשבת
ליתא בד"ו והש"מ הוסיפן
יהודה
הינוח (ע"כ): יצא זה שאין פיגולו
דלא שריא בשר באכילה לא מייתא לידי
[עפ"י רש"י]. ועי' בה"ז וח"נ
ואי שלא כח] במקומו כו'. וקשה
קמייתא ותו לא חייל עליה פיגול דלא
דלשי' הר"מ ל"ג זה: ג] בכתה"י
דמשמע דאי לאו כמקומו דמי
גרם לו. וא"ת אמאי איצטריך לקמן
קרבו כל מתיריו: ואי שלא במקומו.
פיגול א"ל רב אשי למר זוטרא מנא לך הא
וש"מ במחשבה. [בדפוסי ונציה
ניחא שפיר, ואיך ניחא הא דקתני
נוסף כאן ואליבא דר' יהודה]:
דמזבח כמקומו דמי: האי פסול.
(דף כט:) לא יחשב לומר שמחשבות
[למחר] פסול, אפילו פסול נמי לא
דכתיב א] 1 ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו
ד] תיבות חישב ליתן ליתא
להוי, והלא ממש כמי שלא עשה כלום
בתמיה. אמאי קרי ליה פסול להאי
מוציאות זו מזו תיפוק ליה מהכא מי
פיגול יהיה מי שפיגולו גרם לו יצא זה שאין
בכתה"י, ובש"מ מחקן [דהא לא
כיון דשלא כמקומו דמי, וי"ל דמ"מ
דחישב ליתן שלא במקומו למחר פיגול
שפיגולו גרם לו יצא זה שאין פיגולו
מיירי בחישב אלא בנתן]:
פסול הוא משום מחשבת הינוח וכר"י
פיגולו גרם לו אלא איסור דבר אחר גרם לו
ה] למטה כו' עד כצ"ל (ש"מ
דאמר (לקמן לה:) מחשב ע"מ להניחו
הוא שהרי חישב בשחיטה ע"מ לזרוק
גרם לו ועוד קשה לרבא דמסיק
. ס"א כל
עד למחר פסול הואיל ואם הניח עד
אי הכי איפסולי נמי לא ליפסל אמר רב נחמן
וכ"ה בכי"מ וע' דק"ס)
דמו למחר דהיא אכילת מזבח אלא י]
בסוף פ"ק דמנחות (דף יב.) לדברי
הני תיובתא ושנינן כדשנינן
למחר פסול. וא"ת א"כ לאלתר נמי
בר יצחק מידי דהוה אמחשבת הינוח ואליבא
(ש"מ): ו] תיבת כו' ליתא בדפ"י.
אמאי כשר, אי כשלא כמקומו דמי
ב]
לאו כמקומו דמי ולא חשיבא אכילה:
האומר שירים שחסרו בין קמיצה
ועי' רש"ש: ז] אומר יאספנו
ליפסל משום מחשבת חוץ למקומו,
דרבי יהודה ריש לקיש אמר לעולם פסול
זריקה דשריא בשר באכילה כו'. כגון
להקטרה מקטיר קומץ עליהן וקיי"ל
א)
ור"ש אומר לא יאספנו כצ"ל
וי"ל דכיון דגלי קרא במחשבת חוץ
וכצ"ל ברש"י (*ש"מ). ובה"ז
למקומו דבעינן מקום משולש
ממש ושלא במקומו כמקומו דמי ולא קשיא
במקום מתן הדם מייתי לידי פיגול בין
דאותן שירים אסורים באכילה
מקיים גירסתנו. ועי' טה"ק:
כדמוכח לקמן (דף כט.) מקראי א"כ
שחישב בה ע"מ להקטיר אימורים
דמהניא כ] להו הקטרה למיקבעינהו
כאן שנתן בשתיקה כאן שנתן באמירה תנן
ח] נ"א שהרי קרבו מתיריו ליתא
לא מיפסיל משום מחשבת הינוח
ג]
(כי"י, שמכ"י): ט] צ"ל בפיגול
למחר בין שחישב בשחיטה לזרוק
בפיגול ולאפוקי מידי מעילה וי"ל
ואע"ג דאם נתנו כמו שחישב פסול
חישב ליתן את הניתנין למטה למעלה
ד]
(ש"מ): י] אלא ש"מ לאו (ש"מ):
הוי: אי הכי איפסולי כו'. תימה
למחר יא]: זריקה דלא שריא בשר
דהא דמיתסר באכילה אין כא] מחמת
יא] בש"מ נוסף דזריקה דשריא
למעלה למטה ה] עד מידי דהוה אמחשבת
מאי [אי] אמרת בשלמא איכא הכא,
באכילה. אי הוה עביד לה בזמנה
מיעוט ההקטרה של קומץ הלכך לא
בשר באכילה אי הוה עביד לה
הא אפילו אי אמרינן לאו כמקומו
הינוח ואליבא דרבי יהודה כו' רבי יוחנן אמר
בזמנה מייתי לידי פיגול:
ו]
דמי קשיא אמאי למחר פסול אי לאו
כגון זריקה שלא במקומו לא מייתי
ממעטי ליה מאם האכל יאכל מי כב]
:
יב] קשיא קרא אמתני' (*ש"מ)
משום מחשבת הינוח. ותירץ השר
אידי ואידי שנתן בשתיקה ושלא במקומו לאו
שפיגולו גרם לו משמע דאי לא הוי
לידי פיגול בין שחישב בה ע"מ להקטיר
יג] צ"ל שלא (*ש"מ): יד] בנתן
מקוצי דה"ק אי אמרת בשלמא לאו
כמקומו דמי והא דאיכא דם הנפש הא דליכא
הניתנין למעלה למטה
כמקומו דמי ניחא דלמחר פסול
אימורים למחר בין שחישב בשחיטה
המחשבה הוי הזריקה מעלייתא
במחשבת כצ"ל (*ש"מ):
משום מחשבת הינוח משום דליכא
דם הנפש תנן פסול ואין בו כרת בשלמא
למיעבד הך זריקה למחר לא מייתי
ומשתריא בשר יצא זה שאין פיגולו
טו] והאי דתני פסול (ש"מ):
אכילת מזבח אבל השתא דאמרינן
טז] למימר קמן כצ"ל (ש"מ).
כמקומו דמי והוי שפיר אכילת מזבח
לידי פיגול: פיגול יהיה. והנפש
לריש לקיש היינו דקתני פסול ואין בו כרת
גרם לו דאפי' לא הוי המחשבה לא
והס"ד ומה"ד שרבי יוסי כו'
ומ"מ גלי קרא אם האכל יאכל דליכא
האוכלת וגו': מי שפיגולו גורם.
הויא זריקה מעלייתא דהא לא שריא
אלא לרבי יוחנן מאי אין בו כרת קשיא
(כי"ב): יז] דמי וע"כ ליכא
פיגול, אם כן יש לנו לומר דמעטיה
למימר כו' כצ"ל והד"א. ומה
קרא לגמרי דאף מחשבת הינוח לא
שלא יאכל הוא דקאי בעונה תשא
בשר באכילה כג] (תוספות) וי"ל דמי
ולשמואל מאי אין בו כרת ה"ק אם נתן
שבינתיים נמחק (ש"מ). ועי'
הוי כיון דלאו במקומו הוא דחישב.
יצא בשר שנזרק הדם שלא במקומו
שפיגולו גרם לו משמע באותה עבודה
טה"ק: יח] צ"ל הכי (גליון). נ"א
ומשני דלהכי לא מהני קרא להוציאו
במחשבה פסול ואין בו כרת ורבי יוחנן אי
מברייתא דהכא (צ"ק): יט] צ"ל
דאיסור זריקה שלא במקומו גרם לו
עצמה דאי לא הויא מחשבה הויא
:
ממחשבת הינוח
(תו"ח)
שלא במקומו לאו כמקומו דמי ליהוי כי
מברייתא (צ"ק): כ] דמהניא.
ר"ל (אומר) [אמר לעולם] פסול
שלא יאכל הלכך אין חייבין על פיגולו
הזריקה מעלייתא ומשתריא בשר
קאי אדלעיל דרבא מסיק דמהניא
ממש. כלומר הא מתני' דקתני פסול,
נשפך מן הכלי על הרצפה ויאספנו סבר לה
ב)
כרת. ונפקא לן מהכא דאי חישב
באכילה יצא זה שנתן למטה למעלה
וכו'. ובצ"ק הגיה ומהניא:
פסול לגמרי משמע אף לענין שלא
כמ"ד לא יאספנו דאמר רב יצחק בר יוסף
כא] לאו מחמת גריעותא
נתכפרו בעלים, ושלא במקומו
בזריקה שלא במקומו ע"מ לאכול או
שאין פיגולו גרם לו ואפילו לא הויא
דהקטרה של קומץ כצ"ל (צ"ק
כמקומו דמי ודרשינן שפיר כיון
א"ר יוחנן הכל מודים בניתנין למעלה שנתנן
להקטיר למחר לא הויא מחשבת זריקה
המחשבה לא הויא זה זריקה מעלייתא
וח"נ): כב] צ"ל דמי (ש"מ):
שהגיע דם לאויר המזבח נתכפרו
כג] באכילה ומי שפיגולו גרם
בעלים. ולא קשיא מן המקרא
לענין פיגול ומינה כי חישב בשחיטה
דהא לא שרייא בשר באכילה אבל אם
למעלה למטה שנתנן למטה שלא כמצותן לא
כו' כצ"ל והשאר נמחק (צ"ק)
.
דמשמע כמקומו דמי ובמתני'
ע"מ לעשות זריקה זו חוץ לזמנו לא
שחט חטאת שלא לשמה או במחשבת
יאספנו לא נחלקו אלא בניתנין למעלה שנתנן
ועי' טה"ק דהתי' וי"ל הוא ביאור
אמרינן פסול ממש, דמתני' מיירי
לתי' הקודם לו. ועי' ח"נ:
(במחשבת) [במחשבה] שנתן
הויא מחשבה בזריקה המפגלת: אי
חוץ למקומו והדם קיבל או זרק חוץ
למטה למטה שנתנן למעלה שרבי יוסי
כד] לאלתר כשר כצ"ל, והוא
(במחשבת) [במחשבה] לאכול בשר
הכי. דלא הויא זריקה לענין מחשבה
לזמנו סד"א ליהוי פיגול ובכרת דכיון
דבור בפנ"ע ושייך לעיל כו ע"ב
חוץ לזמנו והויא מחשבה לפסול
אומר ז] לא יאספנו ורבי שמעון אומר יאספנו
(ש"מ וח"נ): כה] פיגל (ד"ו
איפסולי נמי לא נפסול: אמחשבת
דבאותה עבודה דפיגול ליכא מחשבה
דכמקומו דמי והלכך הוי פסול לגמרי
ופפד"מ): כו] אחר לא יגרום
ומ"מ אין בו כרת דזריקה דלא שריא
הינוח. דהא חשיב מיהא להניחו
אחרת קמ"ל לא יחשב אי נמי אימא
(צ"ק ופ"מ): כז] בש"מ נוסף כאן
בשר באכילה לא מתייא לידי פיגול
למחר: ואליבא דר' יהודה. לקמן בפ' כל הפסולין (דף לה:) תנן להניח
הני מילי כי נפסל תחלה לא הדר תו מיקבע בפיגול בעבודה שאחריה
עוד ואין זה אלא גילוי מילתא
ואפ"ה פסול מידי דהוה אמחשבת
בעלמא: כח] הקטע דלהלן
הינוח. כך שיטת הקונטרס. והא
מדמו למחר כשר ור' יהודה פוסל: וריש לקיש אמר כו'. אמתניתין קאי
אבל כי נקבע בפיגול בעבודה אחת ובעבודה שניה שאחריה חשב
הדפיסו בד' וילנא בעמ' הקודם
דנקט לאכול בשר חוץ לזמנו לא דק
ופליג אדשמואל: לעולם פסול ממש. דלא תני תנא פסול אבשר לחודיה
שלא במקומו לא פקע שם כרת מיניה קמ"ל לא יחשב וקשה לר' יהודה
בטעות ומחמת כן נתקשו בו
דהא אם הניח הבשר עד למחר לא
טובא: כט] אולי צ"ל למינקט כך
מיפסלא קרבן, ומחשבה בדם לא
אי לא פריש בהדיא ומתני' פסול לגמרי קאמר שאף בעלים לא נתכפרו:
דאזיל בתר מחשבה שקדמה כדתנן בפירקין ד) ולאלתר כד] דכשר במסקנא
במחשב באימורין דאם הניח
מצינן למינקט כט] דהא כיון דכמקומו
ושלא במקומו. כשמואל סבירא ליה דכמקומו דמי לענין כפרה ולא
אתיא כרבי יהודה דסבר שלא במקומו כמקומו דמי ותימה כיון דמחשבה
האימורין עד למחר פסול
דמי לא מיפסל אם הניח שאר הדם
דרבנן מיהא הוי. ועי' היטב
למחר, ולא מצי למינקט מחשבת
להתיר באכילה כדדריש ליה שמואל לקרא דלעיל ואני נתתיו לכם וגו'
כמעשה לרבי יהודה א"כ לאלתר כשר היינו בעלים נתכפרו אבל בשר
ה)
בתוס' לקמן דף לו: ד"ה
אימורין עד למחר דפסול מיהא
[ויקרא יז] ולא קשיא יב] אמתני': כאן שנתן בשתיקה. דרשא דקרא דמשמע
פסול כדאמר שמואל לעיל וא"כ חזר וחישב חוץ לזמנו בעבודה שניה
שיאכלוהו (גליון): ל] וכ"כ תוס'
מדרבנן הוא ואומר רבינו פרץ דאיכא
לקמן כט ע"א: לא] אולי צ"ל
בעלים נתכפרו כשנתן בשלא יג] במקומו בשתיקה ומתני' דקתני פסול
לאוקמי במחשב ע"מ לשפוך שירים
אמאי פיגול כה] להתחייב כרת הא זריקה דלא שריא בשר באכילה לא מייתי
הו"א דוקא התם דפסיל לגמרי
למחר ואע"ג דשירים לא מעכבי מ"מ
בנתן יד] במחשבת לאכול בשר חוץ לזמנו ואשמעינן דפסול ואין בו כרת
לידי פיגול כמו בסיפא למחר פסול ולא פיגול מהאי טעמא ונראה דר'
שפיר מוציא מידי פיגול אבל
איכא למימר (דאיכא) דגזרינן אטו
דמחשבת זריקה זו מחשבה הוא לפסול דכמקומו דמי ולא לפגל דזריקה
יהודה לא עביד מחשבה כמעשה אלא היכא דבמעשה פסול גמור ולא
להניח דם: תוד"ה ואי שלא
הכא דאינו פסיל לגמרי דהא
מכפר אימא דאינו מוציא מידי
במקומו כו' א"כ על כרחין
דלא שריא בשר באכילה לא מייתי לידי פיגול: תנן כו'. כל הנך תיובתא
נתכפרו בעלים ואם כן לאלתר כשר היינו כשר גמור ושריא בשר
:
פיגול קמ"ל (גליון)
כמקומו דמי. ומיהו נראה דלאלתר
דאותבי' לשמואל מותבי' נמי לריש לקיש דהא כוותיה סבירא ליה
באכילה דאי לאו הכי ליפלוג בניתנין למעלה למטה שיהא פסול בשר
כשר אפילו לאו כמקומו דמי משום
באכילה כמו במעשה. ברו"ך ע"כ: אלא דבר אחר גרם לו.
דדרשינן לקמן שלישי למקום משולש
דשלא במקומו כמקומו דמי: ורבי יוחנן אמר אידי ואידי. מתניתין
הוא (תוס' חי'. מ"כ): ד"ה יצא.
ל]
דקתני פסול וליכא תקנתא ומתניתין דכל הפסולים דתני תקנתא שנתן
והקשה ה"ר חיים מידי דבר אחר כתיב כדאמר בבבא קמא
(דף כה.)
וא"ת כו' יצא זה שאין פיגולו גרם
לו. לשון הר"פ, וי"ל דאי לא כתיב
בשתיקה: בשלמא לריש לקיש. דאוקי מתני' כשנתן במחשבה איצטריך
מי שקרויו גרם לו יצא זה שאין קרויו גרם לו אלא דבר אחר גרם לו
לא יחשב [הו"א] במחשבה בעלמא
למיתני אין בו כרת לאשמועינן דאע"ג דחשיב בהך זריקה חוץ לזמנו
ופריך מידי דבר אחר כתיב וי"ל דסמיך אקרא דלא יחשב לא יערב בו
לא, ואי כתיב לא יחשב הו"א לא] דוקא
התם [הוא דאינו פסול] לגמרי
אינו פיגול וכדאמרן דלא שריא בשר באכילה לא מייתי לידי
מחשבות אחרות אע"ג דצריכי תרוייהו מ"מ סברא הוא שדבר אחר כו]
(א)
ד)
[שפיר] מכפר אבל הכא דפסול
פיגול: אלא לרבי יוחנן. דמוקי בשתיקה והאי טו] פסול משום דלא
יגרום לו [פיסול להפקיע מידי פיגול] כז] כיון דאשכחן מחשבות
לגמרי (שיכפר) אימא לא [יכפר]
במקומו הוא פשיטא דאין בו כרת קשיא: ולשמואל מאי אין בו כרת.
שמוציאים זו את זו אי נמי קרא יתירא קדריש הכא והא דאמר פרק גיד
קמ"ל:
דאיהו נמי מוקי לה בשתיקה: הכי קאמר ואם נתן במחשבה. דחוץ
הנשה (חולין קא.) מי שגידו אסור ובשרו מותר יצא זה שגידו ובשרו אסור
לא דמיא להכא: וריש לקיש אמר כו'. אע"ג דלריש לקיש צריכי
לזמנו פסול ואין בו כרת ואיצטריך לאשמועינן אע"ג דלענין כפרה
כמקומו דמי מחשבת פיגול לא חיילא הואיל ולא שריא בשר באכילה.
לשנויי כדרבא ובפ"ק דמנחות (דף ה:) משמע דלא סבר ליה כוותיה
אבל לרבי יוחנן לא מצי לשנויי הכי דכיון דאשמעינן תנא דידן פסול
בדבר הראוי לעבודה מ"מ באינך סבר ליה כוותיה שפיר:
ומשום דשלא במקומו (הוא אלמא) לאו כמקומו דמי פשיטא דאם נתן
במחשבה לא הויא מחשבה דהוי כאילו נתנו על הרצפה דלא קרבו כל מתיריו: ורבי יוחנן. כיון דלאו זריקה הוא כלל ניהוי כמי שנשפך מן הכלי
על הרצפה ויאספנו ואפי' ליכא דם הנפש אחרינא אמאי פסול יאסוף את זה מן המזבח ויחזור ויתננו במקומו בשלמא לשמואל ולריש לקיש
כיון דזריקה היא לכפרה אידחי ליה מלאספו שהרי כיפר אלא לר' יוחנן יאספנו: סבר לה. תנא דמתניתין: כמ"ד לא יאספנו. כיון דהגיע
כפרה אחריתי: הכל מודים בניתנין למעלה שנתנן למעלה שלא כמצוותן.
למזבח ואע"ג דשלא כהילכתו הוא קלטיה מזבח לאפוקי מתורת
כגון במחשבה או בשמאל: שלא יאספנו.
תורת זריקה מיניה: לא נחלקו. הנך
לחזור וליתנו כמצותו
דכיון דניתן במקומו אזדא ליה
דלאו כמקומו דמי יז]: ורבי
שמעון אומר כו'.
תנאי דבעינן למימר טז] שרבי יוסי
אומר
לא יאספנו
ואף על
גב
וע"כ ליכא למימר
דטעמא