כז:
כל הזבחים
שקבלו
דמן פרק שני
זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לאו
משום דקלטיה מזבח וש"מ לא יאספנו. פי' בקונטרס כג] והא
קז א מיי' פ"ג מהל' פסה"מ
דטעמא דר' ז] יוסי משום דס"ל דשלא במקומו כמקומו דמי דאם כן
א) לקמן פד. הוריות ב: נדה מ.
ע"ש, ב) עי' תוס' לקמן סח:
הלכה ו:
אדמיפלגי באסיפה ליפלגי בכפרה ונימא רבי יוסי כיפר ור' שמעון לא
ליכא למימר משום דסבר שלא במקומו כמקומו דמי ומשום
❖
קח ב מיי' שם הלכה ז:
בד"ה אמר, ג) עי' מנחות נ.
כיפר אלא לרבי יוסי נמי לאו כמקומו דמי ואפ"ה לא יאספנו ומשנתינו
דכיפרה יב] הוא דהא דומיא דשאר זריקות פסולות קתני לה וקשה דהא
קט ג ד מיי' שם הלכה יח:
קי ה מיי' פי"ד מהל'
כדברי האומר לא יאספנו ומשום הכי תנא פסול במתני': ורב חסדא
בסוף כל הפסולין (לקמן לו.) מסקינן דר' יהודה אית ליה שלא במקומו
פסה"מ הלכה י ופי"ג
שינויי נוסחאות
אמר אבימי הכל מודים. ר' יוסי ור"ש:
כמקומו דמי ונראה לפרש דהאי
שם הלכה א:
קיא ו ז מיי' פי"ג שם הלכה
בניתנין למטה שנתנן למעלה שלא
א] תיבות בחוץ שנתנן לפנים
דקא"ר יהודה כמקומו דמי לא לענין
ומשנתינו כדברי האומר לא יאספנו ורב
א ופרק ט"ז הלכה א:
ליתא בכי"מ. ועי' צ"ק שכתב
יאספנו. דהואיל וניתן במזבח הראוי
דנתכפר אלא לענין מחשבה דווקא הוי
חסדא אמר אבימי הכל מודין בניתנין למטה
קיב ח מיי' פי"ח שם הלכה
דהוא טעות גמור דהיאך שייך
כמקומו דכיון דמהניא הזריקה לענין
לו לא הוי כנשפך על הרצפה דקלטיה
ו:
לומר יאספנו הלא כבר איפסלא
שנתנן למעלה שלא יאספנו וכל שכן בניתנין
קיג ט מיי' פי"ד שם הלכה
קודם הזריקה בביאתו בהיכל
דאם עלו לא ירדו מהניא נמי שלא
מזבח לאפוקי מכלל זריקה במקום
❖
ז:
למעלה שנתנן למטה הואיל ודמים העליונים
כמ"ש תו' לעיל כו ע"ב בד"ה
אחר: וכל שכן בניתנין למעלה שנתנן
לפסול במחשבה ולכך מיד כד] לאלתר
אמר שמואל [בסופו] וצ"ע
למטה הן באין לא נחלקו אלא בניתנין לפנים
(גליון). וכן הקשה פ"מ. אך שאר
למטה. דקרובה היא למתנה גמורה
כשר ומיהו קשה דא"כ בתר דשני
מפרשים מיישבים גירסתנו ע"ע:
תורה אור השלם
שנתנן בחוץ בחוץ שנתנן לפנים שר' יוסי
כמקומו דמי מאי קפריך התם מחישב
שהרי דמים העליונים למטה הן
א]
ב] אלו ג' מיעוטים (גליון. וכ"ה
אומר יאספנו ור"ש אומר לא יאספנו אמר רב
בשאר מקומות המקבילים בש"ס):
1. צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו
ליתן הניתנין בחוץ בפנים ובפנים
שותתין ויורדין הלכך האי דם סופו
ג] בכי"צ נוסף אחר שריבה
לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא
נחמן בר יצחק אף אנן נמי תנינא רבי יהודה
בחוץ הא התם נמי קלטי' מזבח דאם
לירד למטה היה ראוי וכי יהביה
א)
הכתוב ומיעט אמרת וכ"ה
הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ
בנדה ובש"מ. וכן משמע ברש"י
עלו לא ירדו וה"ר יוסף מפרש דהכי
למטה קלטיה מזבח מלאוספו ולחזור
אומר 1זאת היא העולה הרי אלו ב] מיעוטין
כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ
❖
כי"י: ד] גי' כי"מ הניתנין בפנים
הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ: ויקרא ו, ב
וליתנו למעלה: שרבי יוסי אומר
מייתי סייעתא מ"ט לאו משום דקלטיה
פרט לנשחטה בלילה ושנשפך דמה ושיצא
שנתנן בחוץ והניתנין בחוץ
א
יאספנו. דכיון דלמזבח זה לא היה
מזבח דאפי' בפנים וחוץ קאמר רבי
שנתנו בפנים. וע' תוס' ודק"ס:
דמה חוץ לקלעים אם עלתה תרד ר"ש אומר
ה] אלעזר (ש"מ והגרי"ב):
מוסף רש"י
ראוי לא קלטיה כלל: ורבי שמעון
יהודה דקלטיה מזבח אע"ג דפני' ודחוץ
ו] בכתה"י או מקצת. וכ"ה
עולה אין לי אלא עולה כשרה מנין לרבות
אומר לא יאספנו. שהרי לשם מזבח
לכ"ע לאו כמקומו ואפי' הכי קאמר
במשניות: ז] דר' שמעון משום
זאת היא העולה. זאת תורת
שנשחטה בלילה ושנשפך דמה ושיצא דמה
העולה היא העולה, ומהאי קרא
וכו' יוסי לא כיפר ור' שמעון
היה ראוי והרי בא לשום מזבח: אף
רבי יהודה דקלטיה מזבח לענין
נפקא לן פסולין שאם עלו לא ירדו,
כיפר אלא לרבי שמעון נמי
חוץ לקלעים והלן והיוצא והטמא ושנשחט
אנן נמי תנינא. דאיתיה לדר' יוחנן
דאם עלו לא ירדו הכי נמי קלטיה
ב
ועי' בש"נ
דכתיב על מוקדה, משתעלה תוקד,
וכו' (ש"מ וכ"ה בכי"י)
לעיל ע"א אות ז': ח] צ"ל הוי
וכתב רחמנא זאת דמשמע
חוץ לזמנו וחוץ למקומו ושקיבלו פסולין
מזבח לענין דלא יאספנו ומיהו כה] לא
דאמר דאיכא דאית ליה לא יאספנו
: ט] בשמכ"י נוסף חוץ
מיעוטא, כלומר זאת אם עלתה לא
(*ש"מ)
יתכן פי' זה למאי דפרישי' לעיל דמאן
ואע"ג דשלא במקומו לאו כמקומו
וזרקו את דמה והניתנין למעלה שנתנן למטה
למזבח וצ"ב. ובכתה"י ובכי"ב
תרד אבל אחרת אע"פ שעלתה
וג' כלפנינו: י] בכי"י ובדפוסי
תרד, וכתיב היא דמשמע מיעוטא
דאית ליה כמקומו דמי אפי' בפנים
דמי לענין כפרה לענין אסיפה מיהו
והניתנין למטה שנתנן למעלה והניתנין בפנים
ונציה חסר תיבות מאי ראית
וכתיב העולה דמשמע העולה עולה
קלטיה מזבח: זאת היא העולה. הרי
וחוץ קאמר מדפריך לר' יוחנן ואי שלא
ומה"ד אחר שריבה וע' לעיל
שנתנן בחוץ והניתנין בחוץ שנתנן בפנים
כשרה ולא פסולה, והני תלת
במקומו לאו כמקומו להוי כנשפך מן
אלו ג' מעוטין לפי שבא המקרא הזה
אות ג': יא] אלמא (ב"ש):
מיעוטי ממעטי הני תלתא פסולי
והפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן מנין
יב] דכיפר (כי"י). נ"א דכפרה
(נדה מ.). זאת מיעוטא והיא
הכלי ויאספנו ולשמואל ולריש לקיש
ללמדנו על הפסולין למזבח שעלו
(ש"מ): יג] בש"מ נוסף דלא כיפר
מיעוטא וה"א דהעולה מיעוטא,
ת"ל תורת העולה ריבה תורה אחת לכל
לא פריך (תוספות) ורבי חיים בה"ר
דלא ירדו דילפינן מעולה על מוקדה
כלל [בד' וילנא נד' זה שלא
דמשמע העולה המיוחדת כשרה
העולין שאם עלו לא ירדו יכול שאני מרבה
במקומו]: יד] ממזבח החיצון
ולא פסולה, למעוטי הני פסולין
מרדכי מפ' דמוכח מנתנו כו] בחוץ
על המזבח כל הלילה [ויקרא ו] משעלה
(כתה"י): טו] צ"ל ואי לאו
אתו שאפילו עלו ירדו, דלא תימא
אף הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד והאתנן
על מוקדה תהא שם כל הלילה לפיכך
שנתנו בפנים ולכולי עלמא לאו כמקומו
כל הנוגע במזבח לכל פסולין אתא,
(שמכ"י כי"ב וג', כי"פ, צ"ק, פ"מ
וח"נ עש"ב): טז] שניתן (*ש"מ):
ומסתבר דהני ממעט שפסולן לפני
והמחיר והכלאים והטריפה ויוצא דופן ת"ל
דמי ואין זריקתו כלום לפי שנפסל
מיעט לך בו ג' [מעוטין למעט
יז] צ"ל אע"פ בלי וא"ו (צ"ק)
:
זריקה, ולקמיה מפרש שאר פסולין
בו ג'] פסולין: זאת. היא ח] מיעוטא זאת
מקודם שנכנס להיכל ונהי דאין תקנה
זאת ומה ראית לרבות את אלו ולהוציא את
יח] בגליון נד' נ"א לא הוה ליה
מנא ליה דלא ירדו, דלא ממעט
והוא מבה"ז. ועי' פ"מ דזהו לפי
להו מהכא, כגון נשחט חוץ לזמנו
ולא אחרת. היא הוי מיעוטא. ה"א
באסיפה לפי שנפסל קודם הזריקה
אלו מרבה אני את אלו שהיה פסולן
ג]
גירסתנו לעיל מאי לאו, עי' אות
דפסולו לפני זריקה (לקמן פד.):
דהעולה הוי מיעוטא כלומר העולה
כ"ש דהוה לן למימר דהוי כנשפך הדם
טו: יט] צ"ל פסול (ש"מ): כ] חזי
ושנשפך דמה. לארץ ולא נזרק
בקודש ומוציא אני את אלו שלא היה פסולן
המיוחדת ולא כולן: פרט לנשפך דמה
ליה כלל (ש"מ): כא] בנין
(נדה מ:) ושיצא דמה חוץ
מן הכוס על הרצפה דאמר ר' יהודה
בקודש קתני מיהא הניתנין למטה שנתנן
(ש"מ): כב] קדושתו חמורה
לקלעים. אבל כל הנך פסולי
ב)
ד]
ולשנשחטה בלילה ושיצא דמה.
תרד דכל זבח שלא נזרק כלל אם עלו
אחריני דמכשר בהו ר"ש, כגון לן
כזה שהוא כלי שרת המטלטל
למעלה ולמעלה שנתנן למטה ולא פליג רבי
אבל שאר פסולין אם עלו לא ירדו.
אימורין ירדו לר' יהודה ואפי' הכי
ונמשח וכו' כצ"ל והד"א
ויוצא, שיצא הבשר קודם זריקת
(*שמכ"י): כג] בקונטרס דאי
דם, וטמא ושנשחט לאוכלו חוץ
יהודה מ"ט לאו משום דקלטיה מזבח ושמע
ולקמן בפרק המזבח מקדש (דף פד:)
אמר דקלטיה המזבח לזריקתו
לזמנו וחוץ למקומו, כולן מודה נמי
לאו דקלטיה מזבח הו"ל
מינה לא יאספנו א"ר אליעזר מזבח
מפרש טעמא דרבי יהודה דמרבי שאר
ואמרינן לא ירדו ה"ה בניתנין למטה
ר' יהודה דלא ירדו, וטעמא מפרש
כנשפך דמה דפליג ר' יהודה
ה] ג
והא כצ"ל (ש"מ): כד] מיד נמחק
ר' יהודה בפרק המזבח מקדש
פסולין ומפיק הנך: אין לי אלא עולה
למעלה דאמר ר' יוחנן דלא כמקומו
הפנימי מקדש פסולין מאי קמ"ל תנינא
: כה] עי' שטמ"ק דקו' זו
(פד:) מפני מה אמרו לן בדם כשר
(ש"מ)
כשרה. תהא על מוקדה כל הלילה
דמי ולא כיפר כלל דנימא דמהניא
הניתנין בפנים כו' אי מהתם הוה אמינא ה"מ
מבוארת יותר: כו] מנתנין בחוץ
שהרי לן כשר בבשר וכן כולן:
והלן. דם הלן: והיוצא. בשר
שנתנן בפנים דלכולי עלמא כו'
עד הבקר: והלן. שלן בשרה חוץ
הזריקה וקלטיה מזבח שלא יאספנו
דם דחזי ליה אבל קומץ דלא חזי ליה אימא
כצ"ל (ש"מ): כז] ועדיף משאר
עולה שיצא והכניסה והעלה:
למזבח: והיוצא. שיצא בשרה ט]:
עוד להועיל זריקה אחרת. ברו"ך
כלי שרת (ש"מ): כח] עי' לשון
ושנשחט חוץ לזמנו. על מנת
לא קמ"ל מיתיבי ג) קטרת זרה שעלה לגבי
ע"כ: האי רצפה והאי כלי שרת.
הברייתא לקמן פד ע"ב ובתוס'
והטמא ושנשחט. ע"מ להקטיר חוץ
לאוכלו חוץ לזמנו דהוי פגול:
מזבח תרד שאין לך מקדש פסולין אלא מזבח
לקמן סח ב בהגהה: כט] וע"ע
ושקבלו פסולין וזרקו את
לזמנו כו': מנין. שכיון שעלו לא
ועדיף כז] מכלי שרת דלא מקדשי
בש"מ לקמן פד. ד"ה כל
דמה. כגון בעל מום או שאר
החיצון בראוי לו חיצון אין פנימי לא תריץ
ירדו: רובע ונרבע. על פי עד
פסולין ליקרב ומזבח מקדש:
שפסולו: ל] דלא גלי קרא שפיר
פסולין, ולהכי נקט קבלו פסולין
ולא נקט ששחטוהו פסולין,
אמרינן דכמקומו דמי והשתא
הכי קטרת זרה שעלתה למזבח החיצון תרד
אחד שמותר להדיוט ואסור לגבוה
❖
ד
כו' כנדצ"ל (גליון):
שהשחיטה כשרה בפסולין, כדתנן
שאין מזבח החיצון מקדש פסולין אלא הראוי לו והפנימי בין ראוי לו
ונפקי לן מקראי במסכת תמורה בפ'
כל הפסולין ששחטו שחיטתן
מתני'
כשרה: והניתנין למעלה. מחוץ
כל האסורין (דף כח.): וכן מוקצה
בין שאין ראוי לו מאי טעמא האי רצפה והאי כלי שרת:
הסיקרא, דקי"ל חטאת בהמה
שיטה מקובצת (המשך)
ונעבד וטריפה. מוקצה שהקצהו
למעלה דכתיב בה קרנות, ועולה
ה השוחט את הזבח לזרוק דמו בחוץ או מקצת דמו בחוץ להקטיר
למטה: והניתנין בפנים. על
הפנימי מקדשם מזבח החיצון לא היה
לתקרובת עבודת כוכבים: נעבד.
אימוריו בחוץ או מקצת אימוריו בחוץ לאכול בשרו בחוץ או כזית
המזבח הפנימי, כגון פר העלם
מקדשם דאינו מקדש כי אם הראוי
שהשתחוה לבהמה: כלאים. שור או
דבר ופר כהן משיח: והפסח
לו, [ופי'] הראוי לו (הוי) [היינו]
מבשרו בחוץ או לאכול כזית מעור האליה בחוץ פסול ואין בו כרת
ו
והחטאת. להכי נקט פסח
כשב פרט לכלאים כי יולד פרט ליוצא
דנתקדשו בכלי, והלכך מיירי כמו כן
וחטאת, דקי"ל כל הזבחים שנזבחו
לזרוק דמו למחר מקצת ו] דמו למחר להקטיר אימוריו למחר או מקצת
שלא נתקדשו דאי נתקדשו בכלי דל
דופן (חולין דף לח:): מאי ראית י]. אחר
שלא לשמן כשרין חוץ מפסח
מהכא מזבח הפנימי מזבח החיצון
אימוריו למחר לאכול בשרו
למחר או כזית מבשרו למחר או לאכול כזית
שריבה הכתוב ומיעט ולא פירש לך
וחטאת (נדה מ:) ת"ל תורת
מקדשם (תו"ח): תוד"ה לאו משום
מעור האליה למחר פיגול וחייבין עליו כרת: גמ' סברוה עור אליה
העולה. שהיא על מוקדה שתהא
כו' וקשה דהא בסוף כל הפסולין
הכתוב מה ריבה ומה מיעט: אמרת.
ז
ח
ט
שם כל הלילה עד הבקר ולא תרד
מסקינן דר"י אית ליה שלא במקומו
ומעצמך מרבה אני את אלו שהיה
(לקמן פד.) כלאים. פסולין לקרבן
כמקומו דמי. וא"כ מאי מייתי הכא.
שנאמר שור או כבש פרט לכלאים
לכך נ"ל הא דמייתי הכא סייעתא
פסולן בקדש משבאו לעזרה נפסלו:
שהיה פסולן בקדש.
[מהא דקלטיה] מזבח משום דאף
(נדה מ:)
קתני מיהת כו'.
ולא פליג רבי יהודה לשווינהו כנשפך על הרצפה ונימא ירדו כדאמר ר' יהודה פרט לנשפך דמה ואלמא יא] לאו כנשפך דמה
שלאחר שבאו לעזרה אירע פסולן
בפנים וחוץ קאמר ר"י דאם עלו
❖
(נדה מא.):
לא ירדו, ואע"ג דמפנים לחוץ לכ"ע
קחשיב ליה: מאי טעמא לאו משום דקלטיה מזבח. לקדושי ושמע מינה לענין אסיפה לא יאספנו והא ליכא למימר משום דקסבר שלא
לאו כמקומו דמי כדמשמע בסוף כל
במקומו כמקומו דמי ומשום דכיפרה יב] הוא דהא דומיא דשאר זריקות פסולות קתני ליה יג] ומדרבי שמעון היינו טעמא דלא מייתי ליה דאיכא
הפסולים (דף לו.). ומיהו קשה לעיל
כי פריך לר' יוחנן דאמר לאו כמקומו
למימר טעמא דרבי שמעון משום דתורת העולה ריבה ואפילו נשפך דמה נמי קאמר דלא ירדו: מקדש פסולין. שאם עלו לא ירדו ואף
שיטה מקובצת
דמי ליהוי כנשפך כו' אמאי [לא]
על גב דלא כתיב קרא אלא בחיצון: תנינא הניתנין בחוץ שנתנן בפנים לא ירדו. אבריהם ממזבח יד] ולא פליג ר' יהודה מאי טו] לאו דקלטיה
ומוציא אני את אלו שאין פסולן
קשה כמו כן לשמואל מנתן [הניתנים]
פנימי לדם זה שניתנו עליו ואע"פ שנפסל בכניסתו להיכל משום וכל חטאת אשר יובא מדמה (ויקרא ו) הוה ליה כנשפך דמה: הני
בקודש. פי' רובע ונרבע.
בפנים בחוץ דקתני במתני' [דפסול
טז]
יז]
יח]
ופרש"י דאותם פסולים קודם שבאו
דהא] דפנים לחוץ דכ"ע שלא כמקומו
מילי דם. שפסול יט] הוא דמקדש הואיל וחזי ליה דם בעלמא כגון דמים הפנימיים: אבל קומץ דלא חזי כ] כלל. דכתיב (שמות ל) לא תעלו
לעזרה, ולא נהירא דהא פסיק ותני
דמי, ושמא מר"י ניחא ליה [טפי]
עליו קטרת זרה ועולה ומנחה אימא אם עלה עליו ירד קמ"ל: קטרת זרה. קטרת נדבה שלא התיר הכתוב אלא קטרת של ציבור שחרית
רובע ומי לא עסקינן (דנרבע) [דרבע]
להקשות משום דלר"י קשיא ליה מכל
אחר שבא לעזרה. לכ"נ לפרש שהיה
המתני'. וריב"א פירש דניתנים בחוץ
וערבית: שעלתה לגבי מזבח. קסלקא דעתך דבמזבח הקטרת קאי: בראוי לו. לאפוקי קמצים שלא קידשו בכלי הכי מפרש לקמן
פסולן בקודש דיש הכשר במקום
שנתן בפנים דוקא הוא דקאמר דשלא
בפרק המזבח (דף פג:): האי רצפה. בבנין אבנים שלא נמשח לפיכך אין קדושתו בזה חמורה: והאי כלי שרת.
ונמשח עם
אחר בקודש, וה"פ שלא לשמו יש לו
כמקומו דמי איבעית אימא סברא
כא]
כב]
המשכן: מתני' את הזבח. שלמים או שאר הנאכלין: פסול ואין בו כרת. והאוכלו ואפילו בחוץ אין ענוש כרת: לאכול
הכשר בשלמים, בפנים שנתנן בחוץ
משום דדמים של חוץ לא שייכי כלל
[יש לו הכשר] כל אחד כמשפטו,
בפנים, אבל של פנים שייכי בחוץ כגון
את בשרו למחר. ליכא לאוקומה בשלמים אלא בתודה וחטאת ואשם דאילו בשלמים מחר זמנו הוא אבל לזרוק דמו או להקטיר
ושקבלו פסולים פי' טמא בצבור,
דם השירים, ואיבעית אימא טעמא
אימוריו אפילו בשלמים הוי למחר חוץ לזמנו: פיגול וחייבין עליו כרת. האוכלו אפילו בזמנו ענוש כרת. ובגמרא [כח.] יליף לה: גמ'
(והלן בבמה) והלן בדם שכן כשר כח]
משום דגלי קרא דכל חטאת אשר
באברים, באברים משום בשר, והיוצא
יובא מדמה וגו' (ויקרא ו, כג), אבל
כאליה
(בבמה טמא פי') חוץ לקלעים [שכן
בניתנים בפנים שנתנם בחוץ ל] לא
כשר] בבמה, ושנשחט בלילה משום אברים ופדרים דקריבין בלילה. [אך מנשפך] דמה קשיא, וי"ל דכיון דשחיטה שהיא עבודה ראשונה עשויה בהכשר, הכשר
דנימא כמקומו דמי, והשתא ניחא הכל דהכא מוכח דלא יאספנו מן בחוץ שנתנם בפנים דהתם ודאי [לאו] כמקומו דמי ואפ"ה קתני (ר"י) [דלר"י] לא
במקום אחר קרינא ביה, וה"ה לכולם שייך טעם זה משום הכשר שחיטה, אבל [בנשחט] בלילה צריך לומר משום אברים ופדרים כט]: מזבח הפנימי מקדש
יאספנו אלמא משום דקלטיה מזבח, ולעיל לר"י דוקא פריך דלשמואל לא קשיא אפילו מבחוץ שנתנם בפנים דמאי פרכת ליהוי כנשפך ויאספנו הואיל ולאו
פסולין. שאם עלו לא ירדו, ואע"ג דלא כתיב קרא אלא בחיצון: והאי כלי שרת. אע"ג דאמרינן (לקמן דף פו.) כלי שרת אינו מקדש [אלא את הראוי לו], הכא
כמקומו דמי לכ"ע, [הא] גלי קרא בהדיא דלא יאספנו דכתיב וכל [חטאת] אשר יובא מדמה אל אהל מועד באש תשרף, [אבל הכא] מוכח שפיר מדקלטיה
שאני דאית ביה תרתי שהוא מזבח וכלי שרת, הלכך מקדש פסולים ליקרב. הקשה הר"ר שמואל מאיברא וכי ייפה (כח) [כחן] מחמת פסולן, הא בכשרים לא
מזבח ש"מ לא יאספנו ומינה שמעינן גם בנתן למעלה ולמטה למ"ד לאו כמקומו דמי, דליכא למימר דשאני חוץ בפנים דגלי קרא (אבל) [וכל] חטאת, דנהי
מקדש דכתיב (שמות ל, ט) מנחה ונסך לא תסכו עליו, וכיון דכשרים לא (דמו) [מקרבי] עליה היאך יקדש פסולים להקריב עליו, וי"ל דקרא מיירי לכתחלה אבל
דגלי לענין דלא כיפר ואין לו תקנה כי [אם באחרת] מ"מ לענין קליטת מזבח דלא ירדו שייך למילף מחוץ לפנים [שאם עלה לא ירד] כגון למעלה למטה
למ"ד שלא במקומו לאו כמקומו דמי וכיון דקלטיה מזבח לענין דלא ירדו ממילא שמעינן דלא יאספו. ותדע מדפליג ר"י גבי ניתז דמה מן הצואר על הרצפה
דיעבד יקדש. עוד תירץ דהא דמקדש פסולים לאו לענין לא ירדו, דודאי ירדו מעל מזבח הפנימי אלא לומר שאם עלו אחרי כן על מזבח החיצון שלא ירדו,
ומיירי בקמצים שלא קדשם בכלי שהעלה על מזבח הפנימי ואח"כ העלה על מזבח החיצון ומזה [מיירי] (למה) שהמזבח הפנימי מקדשם, דאי לאו דמזבח
ואמר התם ירדו וגבי חוץ בפנים מודה דלא ירדו (לשון מהר"פ ז"ל):