כל הזבחים שקבלו
דמן פרק שני
זבחים כח.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
אמר
שמואל הא מני ר' אליעזר היא. וסבר לה כההוא תנא דאמר
כאליה דמי. ואפילו לענין הקטרה ובשלמי כבש שאלייתו קריבה נמי
קיד א מיי' פ"א מהל' שאר
א) לקמן לא:, ב) לקמן לה.,
ג) לקמן כט: מנחות יב. ע"ש,
אבות הטומאה הלכה ט:
העור ז] קרב כי היכי דלענין אכילה חשיב ליה בשר לענין מצות
בריש הקומץ רבה (מנחות דף יז.) דלר' אליעזר הוי בכרת ולא
ד) שבת קז. חולין נה: קכב.
ב מיי' פרק י"ד מהלכות
❖
סבר לה כרבי ירמיה דמוקי בסוף פירקין (דף לא:) סיפא כרבי
הקטרתו נמי בשר הוא וקתני מתני' דכי שחיט שלמים לאכול עור האליה
פסה"מ הלכה ז:
נדה נה. ירוש' שבת פי"ד ה"א,
פסחים פ"ז הי"א, סנהדרין פ"ח
בחוץ או למחר הויא מחשבה ואע"ג דחישב מאכילת מזבח לאדם: רבי
אליעזר דלא תיקשי רישא וסיפא כר' אליעזר ומציעתא כרבנן וא"ת
ה"ב, ה) [לקמן צא. סוטה טו.
אליעזר היא. לקמן בפ' כל הפסולים
לרבי אליעזר מאי איריא עור האליה
חולין קלב.] ירוש' תרומות פ"ה
תורה אור השלם
(דף לה.): לאכול דבר שאין דרכו
אפילו אליה נמי ואי לאשמועינן עור
ה"א, בכורים פ"ב ה"א,
כאליה דמי והא קא
מחשב מאכילת מזבח
כא]
ו) [תוספ' פ"ב ה"ב ע"ש
1. וְהִקְרִיב מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים
לאכול. כגון אימורים או חוץ לזמנו
האליה כבשר תנינא ואלו שעורותיהן
לאדם אמר שמואל הא מני ר' אליעזר היא
חולין נה:], ז) [לעיל יד.],
א)
אִשֶּׁה לַיהֹוָה חֶלְבּוֹ הָאַלְיָה
או חוץ למקומו: ולהקטיר. חוץ לזמנו
ח) ת"כ צו פי"ג ה"ב, קדושים
כבשרן כדפריך בסמוך וי"ל כיון
תְמִימָה לְעֻמַּת הֶעָצֶה יְסִירֶנָּה
דאמר מחשבין מאכילת מזבח לאכילת אדם
פ"א ה"ד, ט) חולין קכב.,
וְאֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב
או חוץ למקומו: דבר שאין דרכו
דעיקרה אתא לאשמועינן כר' אליעזר
י) שם:, כ) ויקרא א ח,
ומאכילת אדם לאכילת מזבח ב)דתנן השוחט
וְאֵת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל
להקטיר. כגון בשר: לאכול דבר
אין לחוש אי אגב אורחיה אשמועינן
ל) [וע"ע תו' מנחות צג. ד"ה
ויקרא ג, ט
הַקֶּרֶב:
את הזבח לאכול דבר שאין דרכו לאכול
הכל ביתר ביאור], מ) [וע'
2. וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל אַהֲרֹן וַאֲנִי
שדרכו לאכול. בשר: שדרכו להקטיר.
דעור כבשר אע"ג דתנינא דאשכחן כב]
❖
היטב תו' חולין נו. ד"ה להביא]:
הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת
להקטיר דבר שאין דרכו להקטיר כשר ור"א
אימורין. אבל אם חישב להקטיר בשר
בשמעתא קמייתא דברכות (דף ב.)
תְּרוּמֹתָי לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל
פוסל במאי אוקימתא כר"א אימא סיפא זה
למחר או לאכול אימורין למחר כשר
דפריך וליתני צאת הכוכבים ומשני
לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה וּלְבָנֶיךָ
ג)
במדבר יח, ח
הגהות הב"ח
לְחָק עוֹלָם:
הכלל כל השוחט והמקבל והמוליך והזורק
שאין מחשבין מאכילת אדם למזבח
מילתא אגב אורחיה קמ"ל דכפרה לא
3. וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר
(א) גמ' מבשר זבח שלמיו ביום
ומאכילת מזבח לאדם: לאו כאליה
מעכבא אע"ג דתנינא במסכת נגעים
לאכול דבר שדרכו לאכול ולהקטיר דבר
זֶבַח שְׁלָמָיו בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לֹא
השלישי: (ב) רש"י ד"ה שלישי
יֵרָצֶה הַמַּקְרִיב אֹתוֹ לֹא יֵחָשֵׁב
❖
דמי. לענין מצות הקטרתו הוא דמעטיה
(פי"ד מ"ג) העריב שמשו אוכל בתרומה
שדרכו להקטיר דבר שדרכו לאכול אין שאין
וכו' זבח שלמיו ביום:
לוֹ פִּגּוּל יִהְיֶה וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת
קרא כדמפרש רבה . חלבו האליה
הביא כפרתו אוכל בקדשים :
ל)
מִמֶּנּוּ עֲוֹנָהּ תִּשָּׂא:
ח]
דרכו לאכול לא אתאן לרבנן רישא ר' אליעזר
תנינא אלו שעורותיהן כבשרן.
ויקרא ז, יח
תמימה גבי הקטרת אליה כתיב ופריש
4. וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל בַּיּוֹם
וסיפא רבנן אמר ליה אין רב הונא אמר עור
שינויי נוסחאות
א]
בהדיא חלב ולא עור: והכא במאי
הקשה ה"ר יעקב מאורליינש
הַשְּׁלִישִׁי פִּגּוּל הוּא לֹא יֵרָצֶה:
❖
אליה לאו כאליה דמי אמר רבא מ"ט דרב
א] אין רישא ר' אליעזר וסיפא
ויקרא יט, ז
ב]
עסקינן. מתני' דחשיב ליה אכילת
טובא קמ"ל דבפ' העור והרוטב (חולין
רבנן (כתה"י, פרי"ד, ש"מ):
הונא 1חלבו האליה ולא עור האליה רב חסדא
אדם באליה של גדי שאינה קריבה
דף קכב:) אמרינן אל תקניטני שבלשון
ב] נ"א רבה (*ש"מ וכ"ה ברש"י):
ג] בכל כתה"י ודפו"י פרסות, וכן
אמר לעולם עור האליה כאליה דמי והכא
מוסף רש"י
יחיד אני שונה אותה גבי עור הראש
כדאמרן בפ"ק (לעיל דף ט.) לימד על העז
הוא ישר (דק"ס). [אבל לפי הגהת
שאינה טעונה אליה: מאי קמ"ל. תנא
של עגל הרך דפליגי רבנן משום
במאי עסקינן באליה של גדי כולהו כשמואל
כל השוחט והמקבל כו'. או
הגר"א באות שאח"ז נדצ"ל
זו או זו: דבר שדרכו להקטיר.
הפרסות]: ד] בהמה דקה נמחק
דמתני' אי באליה של גדי קאי אי אמרת
דסופו להקשות כג] ועור האליה הוי לכ"ע
לא אמרי רישא ר"א וסיפא רבנן לא מוקמי
וליתא בחולין (הג' הגר"א ורש"ש).
אימורין, כדילפינן לעיל דשתי
בשלמא בשל כבש קמ"ל לשמואל
כבשר ועוד קשה היכי דייק מעור
כרב הונא לא אמרי עור אליה כאליה דמי קא
ויעב"ץ מוחק תיבת דקה:
אכילות מפגלות ובלבד דליחשיב
דמחשבין מאכילת אדם למזבח ט]
הראש דיחידאה היא מברייתא דאלעזר
עלייהו להאכילו למחר לראוי להן,
ה] שנים ואיזה זה זהו כו' (ש"מ
משמע להו כרב חסדא מאי טעמא לא אמרי
ופרי"ד): ו] דלא גרסי' אמר רבא
אימורין למזבח בשר לאדם (לקמן
ומאכילת מזבח לאכילת אדם כרבי
בן יהודה הא כד] פשיטא לן מדפריך
שעורותיהן כבשרן.
מוכח בכמה דוכתי, עי' יבמות ג
כט:)
מאי קמ"ל עור אליה כאליה דמי תנינא
אליעזר ולרב הונא דמוקי לה כרבנן
תנינא הא קחשיב עור האליה דהוי
מטמאין כבשרן: עור שתחת
ע"א ובתוס' שם ד"ה אמר
ואלו שעורותיהן כבשרן עור שתחת האליה
לכולי עלמא כבשר: להביא עור
האליה. עור הזנב מתחת מקום
ובחולין קי ע"א ובתוס' שם ד"ה
א
ד)
אשמעינן תנא דידן דעור אליה לאו
איכא דמוכח כן. אמנם אחר
שאין שיער מפני שהוא רך (חולין
ורב חסדא איצטריך סד"א ה"מ לענין טומאה
של בית הבושת. פי' בקונטרס וזה
כאליה דמי להקטירו אלא לרב חסדא
קכב.) למשחה לגדולה.
העיון בכל הנהו תוספות הנ"ל
מוכח דגם אמר רב לא היה
במתנות כהונה כתיב בויקח קרח
דרכיך מצטרף אבל הכא אימא למשחה
למה לי למתנייה אי לאשמועינן דעור
לבדו יש לך עוד יא] להביא אצל קדשים
ה) 2
גרסתם ע"ש (הגרי"ב). וגי' ש"מ
לך נתתים למשחה, כל מתנות
אליה לענין אכילת אדם כאליה דמי
מכל השנוים שם ותימה הא איכא נמי
לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין ולא עבידי
ובה"ז רבה, ורש"ש כ' דנ"ל
שנתתי לך בכהונתך נתתי לך
לגרוס שמואל: ז] העור נמי
לגדולה, כדמתרגמינן לרבותא (שם
וכי חשיב עליה לאוכלו למחר כאילו
עור השליל ופי' בקונטרס בחולין (דף
מלכים דאכלי הכי אימא לא קמ"ל מיתיבי
(ש"מ): ח] בגליון גרס רבא. וע'
קלב:). בקדשים בעינן שמחה
חישב על כזית מבשרו הואיל ורכיך
נו.) דלא חשיב שליל משום דאינו נוהג
לעיל אות ב: ט] לאכילת מזבח
וגדולה, דכתיב לך נתתים למשחה,
ו) ב השוחט את העולה להקטיר כזית מעור
וחזי לאכילה: תנינא. בשחיטת חולין:
(ש"מ): יא] תיבת עוד נמחק
כדרך שהמלכים אוכלים (יומא
בעולה ותימה והרי כה] בית הבושת דאין
שתחת האליה חוץ למקומו פסול ואין בו כרת
יד.) איבליס. כפר: עיכוס.
(בה"ז). וכ"ה בכי"י. וצ"ק גורס
ואלו שעורותיהן כבשרן. לטמא
נוהג בעולה ונראה דלא קתני שליל
בסמ"ך (חולין נה:) עור בית
עור. וכ"ה בכי"פ. ובתוס'
חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו כרת אלעזר בן
טומאת נבילות וקחשיב עור האליה:
משום דאמר פרק כל הפסולין (לקמן
הפרסות. כעין שחותכין הרגלים,
כלפנינו: יב] דבור זה שייך לעיל
קודם ד"ה עגל הרך (ש"מ):
וכל אותו העור רך הוא (שם
יהודה איש אבלי' אומר משום רבי יעקב וכן
מצטרף. לטמא טומאת אוכלין בכביצה
דף לה.) דפיגל בשליל לא נתפגל
עגל הרך. מפרש בהעור
יג] צ"ל להקטיר (רש"ש):
קכב.)
היה רבי שמעון בן יהודה איש כפר עיכוס
או טומאת נבילות בכזית: אבל הכא.
הזבח ולא קאמר להביא אלא
יד] בכי"פ גבי אכילת אימורין.
והרוטב כל זמן שיונק (שם
כו]
נה:) להביא עור בית הבושת.
[ובד"ו גבי אלית אימורין]:
לענין קדשים כתיב גבי מתנות כהונה
דבר שאינו לגמרי בעולה ומשום
אומר משום ר' שמעון אחד עור בית הפרסות
ג]
טו] נ"א לזמנו פוסלת וענוש
בית הרחם של נקיבה (שם קכב.)
.
לכל קדשי בני ישראל לך נתתים
דמיירי ברייתא בעולה לא תנא בית
בהמה ד] דקה ואחד עור הראש של עגל הרך
להכי מפרש ואמר להביא עור בית
כרת באכילתו ואת שחישב
הבושת, משום דאין להביא אלא זה
עליו חוץ למקומו פוסלת ואין
למשחה (במדבר יח) והיינו לגדולה
הבושת בהדיא וקאמר להביא :
מ)
ואחד עור שתחת האליה וכל שמנו חכמים
בו כרת. גי' הר"פ ברש"י שלו
לבדו, שהרי כל המנויין שם הראויין
בשלמא לרב הונא היינו דקתני
כדמתרגמינן לרבו ללמד שיהו אוכלין
בגליון):
להיות בעולה שנויין כאן חוץ מזה,
גבי טומאה ואלו שעורותיהן כבשרן להביא
(ש"מ.
וכעי"ז
עולה. תימה דבתוספתא
טז] פוסלות (שמכ"י):
עור השליל אינו ראוי להיות בעולה
אותן דרך אכילת מלכים המשוחים ולא
❖
עור של בית הבושת חוץ למקומו פסול ואין
דאין שליל לזכרים (שם נו.):
יז] הפסולין דמסברא דומיא
עבידי מלכים דאכלי עור אימא לא
קתני זבח וי"ל דרב הונא הוה מוקי
דשלישי דהיינו חוץ לזמנו
בו כרת חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו כרת
תהא מחשבה: עגל הרך. מפרש
לה כרבי אליעזר דאמר מחשבין
קמרבי כו' (ש"מ): יח] צ"ל עונה
(שמכ"י): יט] ולשתוק ולמעוטי
שיטה מקובצת
עולה אין אבל זבח לא בשלמא לרב הונא
בהעור והרוטב ט) כל שנתו: להביא עור
מאכילת מזבח כז] לאדם:
אתא דממנו כו' כצ"ל והד"א
אלא לרב חסדא מאי איריא
בית הבושת. של נקבה וזה לבדו יש
היינו דקתני עולה אלא לרב חסדא מאי
(ש"מ): כ] תנהו ענין (כתה"י).
הא מני ר' אליעזר היא. וא"ת א"כ
ודבור זה שייך לע"ב [אך סדר
מאי איריא עור האליה אפי'
דקתני עולה ליתני זבח.
לך להביא עוד יא] אצל קדשים מכל השנויים
איריא דתני עולה ליתני זבח אמר לך רב
הדבורים לא אתי שפיר וצ"ע]:
האליה עצמה נמי. ואי לאשמועינן
שם: עור יב] בית הפרסות. י) מן
לשמואל לא מקשה למה לי למיתני
(ש"מ):
כא]
דעור
דעור האליה כאליה דמי, תנינא ואלו
חסדא איבעית אימא באליה של גדי ואיבעית
כב] כדאשכחן בריש יבמות
שעורותיהן כבשרן כדפריך בסמוך.
הארכובה ולמטה: חוץ למקומו. אם
עולה ליתני זבח דאי תני זבח הוה
אימא תני זבח: פסול ואין בו כרת כו':
ובשמעתא קמייתא (ש"מ):
ונראה לפרש הואיל ועיקר בבא אתא
שחט ע"מ לאכול יג] מאחת מאלו חוץ
מוקמינן ליה כרבי אליעזר:
כג] להקשות וקמ"ל הכא דעור
לאשמועינן כר"א אגב אורחיה
מנה"מ אמר שמואל תרי קראי כתיבי מאי
האליה כצ"ל וכ"ה בס"י (צ"ק).
למקומו: עולה אין. גבי עולה הוא
אשמועינן דעור האליה כאליה דמי
ועי' ש"מ בחידושים: כד] הא
היא אמר רבה 3שלישי ז)זהו חוץ לזמנו פיגול
אע"ג דשמעינן לה במקום אחר
דתנא מחשבת הקטרת עור אליה
(תו"ח): תנינא ואלו שעורותיהן
פשיטא לן מדפריך תנינא.
זהו חוץ למקומו והנפש האוכלת ממנו אחד ולא שנים זהו חוץ לזמנו
דפסלה: אבל זבח. סתמא לא קתני
תיבות אלו נמחקות (ש"מ). נ"א
כבשרן. הקשה הר"ר יעקב
ה]
הא קחשיב עור האליה
מאורליינש מאי מייתי מאותה משנה
ולמעוטי חוץ למקומו ואימא והנפש האוכלת ממנו זהו חוץ למקומו ולמעוטי
שמע מינה אין מחשבת הקטרה מועלת
ופשיטא לן מדפריך תנינא
הא אמרי' בחולין (דף קכב:)
אל
בעור האליה בשאר זבחים: לרב
חוץ לזמנו מסתברא חוץ לזמנו עדיף דפתח ביה אדרבה חוץ למקומו עדיף
דהוי לכו"ע כבשר (גליון). ועי'
תקניטני בלשון יחיד (שונה) אני
צ"ק ופ"מ: כה] והרי חשיב בית
[שונה] אותה, וי"ל דהא דקאמר
הונא. דאמר בהדיא מעטיה קרא גבי
דסמיך ליה אלא אמר אביי כי אתא רב יצחק בר אבדימי [אמר רב] סמיך
: כו] להביא דבר שאינו
ו]
התם דהוי כיחידאה קאי על עור
(ש"מ)
אליה יד] דנהוי אימורין אבל גבי עולה לא
נוהג לגמרי אפילו בשלמים
הראש של עגל הרך דפליגי רבנן עליה
ח) אדתני תנא כשהוא אומר 4 שלישי בפרשת קדושים תהיו שאין ת"ל שהרי
ומשום דמיירי כו' כצ"ל (צ"ק
משום שסופה להקשות אבל עור
אימעיט דכתיב כ) הנתחים ועור האליה
כבר נאמר ואם האכל יאכל מבשר זבח (א) השלמים ביום השלישי
והגרי"א חבר). ועי' ש"מ
האליה לכ"ע הוי כבשר (תו"ח):
3
בשר הוא: אלא לרב חסדא. דאמר
בחידושים: כז] לכאורה צ"ל
תוד"ה להביא וכו' ונראה דלא
מאדם למזבח דלר"ה עור אליה
גבי אליית אימורין עור נמי קרב ליתני
קתני שליל משום כו' דפיגל בשליל
לאכילה גבי זבח ובמחשב להקטיר
לא נתפגל הזבח. והואיל ולא הוי
זבח סתמא: איבעית אימא. הך מתני' נמי באליה של גדי ולא מיתני ליה זבח באליה במחשבת הקטרה אלא במחשבת אכילת אדם כי מתני':
הוי מאדם למזבח (ח"ש עע"ש. ועי'
פיגול לגמרי כשלמים שייריה, אבל
מנהני מילי. דמחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו פוסלת וענוש כרת באכילה זאת שחישב עליו חוץ לזמנו: תרי קראי כתיבי. חד חוץ
קר"א):
בית הבושת דינו ממש כשלמים דאם
טו]
טז]
נתפגל בית הבושת נתפגל הזבח
לזמנו וחד חוץ למקומו: שלישי. אם האכל יאכל מבשר זבח (ב) השלמים ביום השלישי (ויקרא ז) ומוקים ליה תנא לקמן [כט.] במחשב בשעת
(מהר"פ):
עבודה לאכול מזבחו ביום השלישי הכתוב מדבר: זה חוץ לזמנו. דשלישי חוץ לזמן אכילת שלמים הוא: פגול. דכתיב בסיפיה דקרא פגול
יהיה קרא יתירא הוא לרבות חוץ למקומו ומסתברא דאמחשבת חוץ למקומו מוקמינן לה ולא אמחשבת שאר פסלות כגון לשפוך דמו [על
הרצפה או] ע"מ לערבו בדם הפסולין יז] דדמי לחוץ לזמנו קמרבי בהאי קרא וחוץ למחיצה דמי לחוץ לזמן: ממנו. משמע דלא קאי אעונה יח]
תשא דנפקא לן מיניה כרת אלא אחד מינייהו דאחד משמע ולא שנים מדלא כתיב האוכלת ולשתוק יט]: למעוטי. דממנו מיעוטא הוא:
עדיף. לאוקומי כרת עליה: דסמיך ליה. דהאי ממנו סמוך לפגול יהיה דמרבינן ביה חוץ למקומו: כשהוא אומר שלישי בפרשת
קדושים תהיו. קרא זוטא ואם האכל יאכל ביום השלישי פגול הוא לא ירצה (ויקרא יט): תנהו כ] לחוץ למקומו. דבאוכל ממש ביום השלישי
ליכא לאוקמא דהא כתיב לא ירצה ואמרינן לקמן (דף כט.) וכי אחר שהוכשר יחזור ויפסל אלא על כרחך במחשב בשעת עבודה ע"מ כן קאמר:
אם