כח: כל הזבחים שקבלו
דמן פרק שני
זבחים
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מסתברא
נותר אית לן לאוקומי בכרת למיגמר עון עון לחוץ
אם אינו ענין. לענין מחשבת
קטו א ב מיי' פרק יג
חוץ לזמנו תנהו
לענין חוץ למקומו
א) [ע' כריתות ה.], ב) [לעיל
יג: מנחות יז. חולין פא:], ג) ע'
מהלכות פסה"מ הלכה
לזמנו דדמי ליה בז"ב. פי' בקונטרס אי מוקמת ליה
ופיגול דקרא אריכא דצו את אהרן לא תידרשיה לחוץ למקומו אלא כוליה
לקמן מד., ד) לקמן צח. מנחות
ב סמג לאוין שלז:
להאי ד] בנותר איכא למילפיה לגזירה שוה שפיר דדמו אהדדי בשני
קרא בחוץ לזמנו הלכך ממנו אחוץ לזמנו קאי. וכ"ת הכא נמי כרת
קטז ג מיי' פי"ח שם הלכה
פג., ה) [לקמן מב: מנחות טז:],
ו) לקמן כט. תורת כהנים צו
טז:
דברים הללו ששניהם נפסלים בזמן זה
בזמן ממש וזה במחשבת זמן
כתיב דסמיך ליה ואוכליו עונו
ישא וגו' ההוא בנותר ממש מיתוקם
❖
קיז ד מיי' פי"ג שם הלכה ג:
פרש' ח ה"א, ז) שמות כח לח,
❖
ושניהם נוהגין בבמה כדתנן בפ' בתרא
כדמפרש ואזיל וכדי שלא תאמר שניהם ח) לקמן דף מד.
(לקמן דף קיג.) וכי פרכת ונילף עון
במשמע מיעט רחמנא ואוכליו דהיינו
אם אינו ענין לחוץ לזמנו תנהו לענין חוץ
תורה אור השלם
עון דטומאת בשר דכתיב ונשא אהרן
מיעוטא מדלא כתיב והאוכל למעוטי
למקומו ומיעט רחמנא גבי נותר 1ואוכליו עונו
הגהות הב"ח
חוץ למקומו דלעיל מיניה: ואימא
את עון הקדשים מה להלן לאו ולא
1. וְאֹכְלָיו עֲוֹנוֹ יִשָּׂא כִּי אֶת
ישא למעוטי חוץ למקומו ואימא ואוכליו
(א) גמ' כתיב הכא כי את וכו'
קֹדֶשׁ יְהֹוָה חִלֵּל וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ
ואוכליו עונו ישא אחוץ למקומו.
כרת אף כאן לאו ולא כרת אמרינן
עונו ישא זהו חוץ למקומו ולמעוטי נותר
את הנותר באש כי קדש הוא
הַהִוא מֵעַמֶּיהָ: ויקרא יט, ח
מנותר הוה ליה למילף דדמי ליה בז"ב
דסליק מיניה קאי וכדי שלא תאמר
מה להלן: (ב) רש"י ד"ה לא
2. וְאִם יִוָּתֵר מִבְּשַׂר הַמִּלֻּאִים
מכרת מסתברא נותר הוה ליה לאוקמי
ירצה וכו' משמע דאזריקה קאי
אין מקרא יוצא מידי פשוטו ואף נותר
וּמִן הַלֶּחֶם עַד הַבֹּקֶר וְשָׂרַפְתָּ
אבל אי מוקמת להאי כרת לחוץ למקומו
לא: (ג) ד"ה בהקרבה וכו' יליף
אֶת הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ לֹא יֵאָכֵל כִּי
בכרת למגמר עון עון לחוץ לזמנו דדמי
במשמע ונהי דבלא ירצה ליתא אבל
כי גמרת [ליה] חוץ [לזמנו] מיניה
דבפסול מחשבה: (ד) ד"ה
שמות כט, לד
קֹדֶשׁ הוּא:
ליה בז"ב אדרבה חוץ למקומו הוה ליה
3. וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר
אותו וכו' כלומר שלא כצ"ל
בכרת איתיה להכי מיעט ואוכליו
בגזירה שוה ופרכת ליה ונילף עון
❖
ואות ו' נמחק:
זֶבַח שְׁלָמָיו בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לֹא
לאוקמי בכרת למגמר עון עון לחוץ לזמנו
דמשמע אחד ולא שנים למעט נותר
עון מטומאה ליכא לתרוצי מחוץ
יֵרָצֶה הַמַּקְרִיב אֹתוֹ לֹא יֵחָשֵׁב
מכרת: ה"ג מסתברא נותר אית לך
למקומו הוה ליה למילף דדמי [ליה]
דדמי ליה במקד"ש אלא אמר רבי יוחנן
לוֹ פִּגּוּל יִהְיֶה וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת
שינויי נוסחאות
מִמֶּנּוּ עֲוֹנָהּ תִּשָּׂא:
❖
לאוקומי בכרת למיגמר עון עון לחוץ
בז"ב דהא אין נפסלים יב] בזמן ואינו
תני זבדי בר לוי אתיא קודש קודש כתיב
ויקרא ז, יח
א)
לזמנו ב] דדמי ליה בז"ב אדרבה חוץ
נוהג בבמת יחיד שאין שם מחיצות
א] צ"ל בזובח (ש"מ. וכ"ה ברש"י)
הכא את קדש ה' חילל ונכרתה וכתיב
(א) 1
אבל עי' לקמן כט ע"א בברייתא:
למקומו הוה ליה לאוקומי בכרת
(עד כאן לשונו) ופירוש זה תימה גדול
ב] בש"מ נוסף לענוש כרת:
התם ושרפת את הנותר באש וגו' מה
מוסף רש"י
2
דמיגמר ג] עון עון לחוץ לזמנו דדמי
דמה סברא היא זו ומנין לנו דנוקי
ג] צ"ל למיגמר (ש"מ): ד] להאי
להלן נותר אף כאן נותר ומיעט רחמנא
מה שלמים מפגלין. את
כרת בנותר (ש"מ): ה] בש"מ
ליה במקד"ש. והכי פירושא נותר הוה
קרא בנותר כדי ללמוד ממנו חוץ
נוסף וכ"ת למה איצטריך טעם
הנסכים שאם חישב בזבח אף
גבי נותר ואוכליו עונו ישא למעוטי חוץ
לזמנו מעון עון יג] כדי שלא נלמוד
ליה לאוקומי בכרת דמיגמר ג] עון
זה דדמי ליה בז"ב איצטריך:
הנסכים מפוגלין ומשם הכי יליף
ו] למילף טפי דדמי (ש"מ):
משלמים דעיקר פיגול בהו כתיב
למקומו מכרת ומאי חזית דקרא אריכא בחוץ
מטומאה ועוד הא לענין במה שוה נמי
עון כו' שמלמד כרת על חוץ לזמנו
ז] בש"מ נוסף ואין ראוי לומר
(לקמן צח.) או: שהתודה מפגלת
נותר לטומאת בשר כדאמרינן בסוף
שאין כרת מפורש בו אלא נשיאות עון
לזמנו ושלישי דפרשת קדושים תהיו חוץ
ביה חוץ למקומו: ח] כאן נשמט
את הלחם, ומתפגלין עצמן אם
קטע מחמת טעות הדומות וכצ"ל
חישב בהן, דעיקר פיגול בשלמים
מכילתין (גם זה שם) אבל הפיגול יד]
אמורה בו ולימד מכאן בגזירה שוה
למקומו איפוך אנא מסתברא אריכא בחוץ
כתיב: אף כל מפגלין. כגון
שלישי וכן נותר אינו פסול
והנותר והטמא שוין טו] זה בזה וכן
דהכא כתיב נשיאות עון ומפרש כרת
לזמנו דגמר עון עון מנותר דדמי ליה בז"ב
זבחי שלמי צבור מפגלין את שתי
מחשבה ואם הותיר מקצתו לא
טמא ששימש ליכא למימר דהוא נמי
הלכך אי מוקמת ליה להאי בנותר
הלחם (מנחות פג.) לא ירצה.
נפסל כולו וישנו לאחר זריקת
ד]
אדרבה אריכא בחוץ למקומו ושלישי דקדושים
פיגול הוא לא ירצה, וכתיב בכשר
דמים ולא נאמר בו שלישי
לא הותר בבמה כדאמר לעיל [טז.]
מה
איכא למילפיה לג"ש שפיר דדמו אהדדי
יתירא כו' (כתה"י): ט] מוקמת
(ויקרא כב) ירצה לקרבן אשה (שם
תהיו בחוץ לזמנו משום דדמי ליה סמכיה
להצד השוה שבהן שכן לא הותרו
בשני דברים הללו ששניהן נפסלים
טז:) כהרצאת כשר כן הרצאת
(ש"מ): י] מואוכליו (ב"ש):
וקא ממעט ליה אלא אמר רבא כולהו מקרא
פסול. הרצאה כתיבה בפיגול,
יא] המקריב נמחק (ש"מ
בבמה ועוד כשמקשה אדרבה חוץ
בזמן זה בזמן ממש וזה במחשבת זמן
וכתה"י): יב] צ"ל פסולו (ש"מ,
נאמר לא ירצה בפיגול, ונאמר
אריכא אתיין דכתיב האכל יאכל בשתי
למקומו הוה ליה לאוקומי כו' דדמי
ושניהם נוהגים בבמה כדתנן בפרק
ב) א
3
וכ"ה ברש"י): יג] עון ולא נלמוד
בכשר מיום השמיני והלאה ירצה,
מטומאה כו' כצ"ל והשאר נמחק
כהרצאת כשר כך הרצאת פיגול,
במקד"ש בלאו טז] דומיא דמקד"ש אית
בתרא ה] (לקמן דף קיג.) דכי פרכת ונילף
אכילות הכתוב מדבר אחד אכילת אדם ואחד
(ש"מ): יד] צ"ל הזמן (צ"ק, וכ"ה
מה הרצאת כשר עד שיקרבו כל
לן למילף חוץ לזמנו מחוץ למקומו טפי
עון עון מטומאת בשר דכתיב ונשא
ז)
אכילת מזבח מבשר זבח שלמיו מה שלמים
: טו] שוין בזה ובזה [פי'
מתיריו בכשרות, אף הרצאת פיגול
ג)
ד)
שם)
בבמה גדולה ובבמה קטנה] וכן
עד שיקרבו כל מתירין או בפיגול
מטומאה כדאמרינן בפ' בית שמאי
אהרן את עון הקדשים מה להלן לאו
מפגלין ומתפגלין אף כל מפגלין ומתפגלין
או בכשרות (פסחים סא:) עד
טמא ששימש נמי ליכא כצ"ל
(לקמן דף מה:) שכן הותר ציץ טהור
ולא כרת אף כאן לאו ולא כרת אמרינן
שיקריבו כל מתיריו. שתיכלנה
(ש"מ): טז] בלאו טעמא דמקדש
ב שלישי זה חוץ לזמנו לא ירצה ה)כהרצאת
עבודותיו (לקמן מב:) אף הרצאת
(ש"מ): יז] בג' דפוסי ונציה הגיר'
(בקרא) יז] חוץ לזמנו וחוץ למקומו
מנותר הוה ליה למילף ו] דדמי ליה
כשר כן הרצאת פסול ומה הרצאת כשר
פסול עד שיקריבו כל
בקרב, וכצ"ל. ואח"כ צ"ל דחוץ
לא הותרו מכללם ואין ציץ מרצה
בז"ב אבל אי מוקמת ליה להאי כרת
מתיריו. לא מחייבין כרת על
לזמנו (ש"מ). וגיר' הגרי"ב בזמן
עד שיקריבו כל מתיריו אף הרצאת פסול
ג
ושניהם טהורין ושניהם [לא] עשה
בחוץ למקומו כי גמרת ליה חוץ לזמנו
קרב, והרש"ש כ' שהוא טעות
אכילת פסול עד שיקרבו כל מתירין
[דהא הכא לא שייך למימר זמן
(באותה) [כאותה] עבודה שהוא
עד שיקריבו כל מתיריו המקריב ו)בהקרבה
קרב כמקריב מה שאין כן בטומאה
מיניה בג"ש ופרכינן ליה ונילף עון עון
וק"ל]: יח] מכללו נמחק (ב"ש).
מתפגל בה (מנחות טז:)
. דהיינו
הוא נפסל ואינו נפסל בשלישי אותו בזבח
דמאי דחוץ למקומו הותר מכללו יח]
מטומאה ליכא לתרוצי מחוץ למקומו
ובש"מ מוחק תיבת מכללו
ארבע עבודות בלא פסול מחשבה
ד
❖
שבסמוך, וגורס שם בבמה, והוא
אחרת (לעיל יג:):
בבמה אין זה קרוי הותר מכללו על
הוה ליה למילף דדמי ליה בז"ב דהא
הכתוב מדבר ואינו מדבר בכהן א] לא יחשב
טעות קולמוס, דהמכוון היה
כן נראה לפרש דגזירה שוה זו ניתנה
אין פסולו בזמן ואינו נוהג בבמת
לתקן תיבת מכללו דהכא [באשר
בד"ו ליתא כאן תיבת בבמה]:
יחיד שאין שם מחיצות ז]: במקד"ש.
בסיני למילף עון עון הנך קראי דהכא
שיטה מקובצת
יט] תיבת וא"ת מקומה להלן
מ' מחשבה ק' קצת ד' דם ש' שלישי. חוץ לזמנו וחוץ למקומו שניהם
זה מזה ולכך מסתברא לן לאוקומי טפי בנותר מבחוץ למקומו משום דדמי
בסמוך לפני תיבות טומאת בשר
ולמעוטי נותר מכרת. פ"ה דס"ד
לחוץ לזמנו בז"ב דאית לן לאוקומי קרא במילתא שיהיו דומין זה לזה
פסולין במחשבה ואם חישב במקצתו נפסל כולו ושניהם נפסלין בעבודת
דאית ביה כרת מדכתיב
(לשם זבח, חז"א סי' ז סק"ו. וכ"ה
בד"ו): כ] צ"ל דהיינו (ש"מ):
(והנפש ההיא) [עונו ישא] גבי פיגול,
מה שאנו למידין בגזירה שוה ולא משום שלא נלמוד מטומאה כדפירש
הדם ובשניהם נאמר שלישי לאפוקי טומאה דאינה פסול מחשבה ואם
כא] בש"מ נוסף דמסברא קרא
דנהי דע"כ לא איירי בנותר מדכתיב
[רש"י] ופריך אדרבה חוץ למקומו דמי ליה במקד"ש וכי האי גוונא
נטמא מקצתו לא נטמא כולו וישנה לאחר זריקת דמים ולא נאמר
קמא לעולם בחוץ לזמנו:
לא ירצה מ"מ אין מקרא יוצא מידי
כב] גי' רא"ט וי"ל דכמה
פשוטו והייתי אומר דהכרת קאי
הויא סוגיא דלעיל בריש פירקין (דף יז.) דפסיל בתרומה מחיל עבודה
בו שלישי ח] יתירא אבל בחוץ לזמנו וחוץ למקומו שלישי מיותר לג"ש
❖
דרשות:
אנותר ולא ירצה אחוץ למקומו, לכך
דלעיל דבכל חד מינייהו כתיב והנותר ביום השלישי באש ישרף וסמיך
דלא פסיל בתרומה לא מחיל עבודה וא"ת יט] דמוקמינן קרא בדדמי טפי
אצטריך ואוכליו למעוטי נותר מכרת
(מהר"פ): מסתברא נותר הוה ליה
ליה ואם האכל יאכל ולא בעי למכתב שלישי: אתיא קודש קודש.
לג"ש טומאת בשר תיהוי בכרת בג"ש דעון עון וי"ל דממעט ליה
לאוקמי בכרת. פרש"י כו'. ולא
ליקוטים
דהאי ואוכליו בנותר כתיב: קרא אריכא. ואם האכל יאכל דצו את
קרא מכרת כדאמר לקמן פרק ב"ש (דף מג:) וטומאתו עליו מי
נהירא חדא דכל זה מבחוץ בא
דאמרינן דלא תקשי מטומאה, דהוי
אף הרצאת פסול עד שיקרבו כל
אהרן אריכא הוא: איפוך אנא. ואימא דאריכא בחוץ למקומו וכתיב
שטומאתו פורחת ממנו (יוצא עליו מגופו) יצאת טומאת בשר שאין
מתיריו. יש להסתפק באוכל פגול
ליה לפרש בהדיא. ועוד היכי מצי
טומאה פורחת ממנו: ואיפוך אנא. תימה הא כתיב קרא
ביה נשיאות עון ושלישי דקדושים תהיו חוץ לזמנו ואימעוט מכרת:
למילף מטומאה התם איכא פירכא
קודם שקרבו מתיריו שאין בו
מסתברא אריכא בחוץ לזמנו. דכיון דלא פריש ביה כרת בהדיא אלא
שלישי והא דמוקמינן ליה בחוץ למקומו באם אינו ענין לחוץ לזמנו
דלא מצי למילף ועוד הא אמרינן
כרת, אם לוקה משום פסולי
לקמן הפיגול והנותר והטמא שוה
המוקדשין, וכן יש להסתפק
מוקמינן ליה בחוץ למקומו א"כ קרא קמא היינו כ] קרא אריכא אית לן
בג"ש דעון עון מנותר יליף מסתברא דדמי מדדמי יליף דדמי ליה בז"ב
בזה ובזה פי' בבמה גדולה ובבמה
במחשב מחשבת מקום ואכל
לאוקומי בחוץ לזמנו ודוחק לומר דסבר המקשה אין מוקדם ומאוחר
דאי מוקמן ליה בחוץ למקומו תו לא יליף כרת מנותר דלא דמי
קטנה ונראה לפרש כו' [ככתוב
מהדברים שאינם ראויים לאכילה
כא]
ט]
בתוד"ה מסתברא] (לשון הר"פ):
בתורה: מה שלמים מפגלין ומתפגלין. תימה מהיקישא דזאת התורה
או שאכל קודם זריקת הדם אם
ליה במידי: אדרבה. מסתברא משום דדמי ליה חוץ לזמנו לנותר
אלא אמר רבא כו'. כל זה שהביא
לוקה, דאפשר דלא בעינן זריקה
נפקא לן לקמן בפ' דם חטאת (דף צח.) ובמנחות פרק התודה (דף פג.)
סמכיה לנותר וקא ממעט ליה מאוכליו י] דלא תימא משום דדמי ליה
רבא לא אצטריך לן לבעיין, אלא
למקבעיה אלא לפגול אבל
מפרש הוא כל הפסוק:
לפסול קודם זריקה נפסל. וע'
ניגמר מיניה: כולהו מקרא אריכא אתיין. זה לחיוב וזה לפטור
וכמה כב] דרשות דרשינן מההוא היקישא אע"ג דנפקי מקראי אחריני:
בריש פ"ק דמעילה דאמרינן חוץ
כדיליף ליה רבה בריש שמעתין: בשתי אכילות כו'. שמחשבת שתיהן
לזמנו וחוץ למקומו למאי חזו
הואיל ומרצים לפגולם והדבר
פוסלת דהא לקמן [דף כט.] במחשבה מוקי ליה תנא ולא באוכל ביום השלישי: אחד אכילת אדם כו'. דלא שנא חישב לאכול למחר ל"ש חישב
צריך תלמוד. ודע דאמרינן בפ"ק
להקטיר אימורין למחר פגול: מבשר זבח שלמיו. הקיש זבחים לשלמים מה שלמים יש בהן מפגלין ויש בהם מתפגלין שהדם הוא המפגל
דזבחים דף י"ד דאפילו לר"ש
והבשר והאימורין המתפגלין: אף כל. שיש בו מפגלין ומתפגלין פיגול נוהג בו יצאו מנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים שהם
דאמר כל שאינו על מזבח
ח)
החיצון כשלמים אין חייבין
מתירין את עצמם ואין בהם שירים להתפגל מחמת עבודות מתיריהם שאין פיגול נוהג בהן: לא ירצה המקריב יא]. משמע (ב) אזריקה לא תהא
עליהם משום פגול מודה שנפסל
זריקה זו מרצה שמע מינה דעד שיזרק הדם מחשבת פיגול תלויה ועומדת נזרק הדם הוקבע הפיגול לא נזרק הדם כגון שנשפך בטל הפיגול
הזבח ואפשר דלדידן נמי אף
שלא הוקבע לפגול קודם זריקה
דכתיב ביה הרצאה כדכתיב גבי כשר: מה הרצאת כשר. לא קרי ליה הרצאה אלא בזריקה שהוא סוף ארבע עבודות המתירות אף פיגול
מ"מ הזבח נפסל. ועי' במ"ש
אינו קבוע עד שיזרק הדם שהיא סוף כל מתיריו: בהקרבה הוא נפסל. השתא יליף (פסול) דבמחשבה הכתוב מדבר שמחשב בשעת
(ג)
התוס' בפ' התודה דף ע"ט ד"ה
הדר ובפרק המזבח מקדש דף
הקרבה לאוכלו בשלישי: ואינו נפסל בשלישי. אם בהקרבה לא חישב ע"מ כן ואכל ממנו בשלישי אין הקרבן נפסל למפרע דהכי מידריש לא
פ"ד חוץ לזמנו הואיל ומרצה
ירצה המקריב לא תהא זריקתו מרצה אם ע"מ כן הקריבו: אותו בזבח הוא מדבר ואינו מדבר בזובח. כלומר (ד) ושלא תאמר דהאי המקריב
[לפגולו] חוץ למקומו [הואיל
ואתקש לחוץ לזמנו]. (משל"מ
לאו להכי הוא דאתא אלא לומר לך שהכהן המקריבו לא יחשב עוד בכהונה ויפסל מלכהן לכך נאמר אותו הזבח בלא יחשב ואין הכהן בלא יחשב:
פסה"מ פי"ח ה"ז)
לא