28/55

כט: כל

הזבחים

שקבלו דמן פרק שני

זבחים

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

כפסולי המוקדשין. כאילו נפל בו מום: מה מעשר אינו נפסל משנה

קיט א מיי' פ"א מהל'

נפסל איכא למימר

שהוא לשון חשיבות ואתא

למימר שאף הכהן

א) ר"ה ה ירוש' ר"ה פ"א ה"א,

ב) ר"ה ו. סנהדרין כב., ג) ע'

בכורות הלכה יג טוש"ע

לחבירתה. שהרי בשלישי זמן ביעור לבער כל המעשרות מן הבית

נפסל אי לאו דמעטיה קרא בהדיא אבל בן עזאי דדריש לא יחשב

יו"ד סימן שו סעיף יב:

ירוש' תרומות פ"ז ה"א,

אלא

אם כן

ולהתוודות כדכתיב מקצה שלש שנים תוציא (דברים יד): דלאו בר

לשון מחשבה כב] ממילא שמעינן דלאו בכהן מיירי:

כתובות פ"ג ה"א, ד) [ב"מ צא.

ב מיי' פרק י"ח מהלכות

פסה"מ הלכה א ב:

סנהדרין סג. שבועות ג:] מכות

מבקשין ממנו ממון ואין לו. פי' בקונטרס ממון שגזל ונראה דמיירי

הרצאה הוא. אינו בא לכפר

אבל קדשים כגון עולה שמכפרת על

קכ ג מיי' פי"ד שם הלכה

ד: טז. כ: [תמורה ג.],

עשה כ) ושלמים שמביאין לדורון ליתן

בנדר כדאמר בפ' שני דשבת (דף לב:)

ה) [לעיל כח.] מנחות יב. ע"ש,

ח:

קכא ד מיי' פט"ז שם הלכה

ו) ע' ירוש' יומא ספ"ה,

שלום בין ישראל לאביהם שבשמים

דבעון נדרים אשתו של אדם מתה

כפסולי המוקדשין ויפסל ת"ל ואכלת לפני ה'

ז) [לקמן סה. מנחות יב.],

א:

ואימא הואיל ואיחרו פסול בעבודה י]

שנאמר למה יקח משכבך מתחתיך

אלהיך מעשר דגנך א] וגו' מקיש בכור למעשר

קכב ה ו מיי' שם הלכה ב:

ח)

[צ"ע חכמים היינו ת"ק וכן

קכג ז מיי' פי"ד שם הלכה

הוא ולא לירצו קא משמע לן: ולא

והא דדריש הכא בך חטא ולא באשתך

הקשה התוי"ט והניח בצ"ע,

מה מעשר אינו נפסל משנה לחבירתה אף

❖ שעבר על בל תאחר:

י:

ולפמ"ש תו' מנחות יב. ד"ה

בקרבנך חטא. שאם איחרו אינו

חטא מיירי במשלם אחר כן אלא

וחכמים כו' ע"ש יש לישב],

בכור אינו נפסל משנה לחבירתה איצטריך

נפסל יא] והיה בך חטא סיפיה דקרא דלא

ט) מנחות יז. [וש"נ] ירושלמי

סלקא דעתך אמינא הני מילי בכור דלאו בר

פסחים פ"ה ה"ג, י) מעילה ד.,

מחלוקת בשתי עבודות. פי'

תורה אור השלם

תאחר לשלמו הוא: הא יב] אוקימנא.

❖

כ) לעיל ז:, ל) דף כח:,

הרצאה הוא אבל קדשים דבני הרצאה נינהו

במס' (ב) ר"ה: מבקשין ממנו. ממונו יג]

בקונטרס כגון שחיטה

1. וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ

אימא לא לירצו קמ"ל ואכתי מהתם נפקא

שגזל: משכבך. אשתו: שמוציאות זו

והולכה והא דקאמר בתר הכי מדרישא

בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ

ב]

הגהות הב"ח

שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ

מזו. מחשבת פסול מוציאה מיד

והיה בך חטא ולא בקרבנך חטא ובן

בשתי עבודות סיפא נמי בשתי עבודות

א)

ג] (א)

וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ

(א) גמ' ולא בקרבנך חטא הא

פיגול: לא יחשב יד]. קרי ביה לא

פי' בקונטרס דהאי דהדר נקיט ליה

(ג)

עזאי ההוא מבעי ליה והיה בך חטא ולא

לְמַעַן תִּלְמַד לְיְִראָה אֶת יְהֹוָה

אוקימנא לבן עזאי ההוא:

אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים:

יחשב להזהיר כהנים על כך: רבי

לאשמועינן צירוף בחצי זית דלא

באשתך חטא סלקא דעתך אמינא הואיל

(ב) רש"י ד"ה הא וכו' ר"ה

דברים יד, כג

יהודה היא. במס' שבועות (דף ג:)

אשמועינן ברישא וזהו דוחק והיה

2. כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ

הס"ד ואח"כ מ"ה מבקשין ממנו

ואמר רבי אלעזר ואיתימא רבי יוחנן אין

ב)

ממון: (ג) ד"ה לא יחשב קרי ביה

לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ כִּי דָרשׁ

נראה לפרש שתי עבודות כי ההוא

והנותר ממנו עד בקר באש תשרפו

❖

לא ¿י«חש≈ב:

אשתו של אדם מתה אא"כ מבקשין ממנו

יִדְרְשֶׁנּוּ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מֵעִמָּךְ

דפ"ק דמעילה (דף ד.) דמפרש סימן

בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה

וְהָיָה בְךָ חֵטְא:

ממון ואין לו שנאמר אם אין לך לשלם למה

דברים כג, כב

ראשון חוץ לזמנו וסימן שני חוץ

לומר שאין לוקין עליו דטעמא דבא

3. אִם אֵין לְךָ לְשַׁלֵּם לָמָּה יִקַּח

שינויי נוסחאות

יקח משכבך מתחתיך בהאי עון דבל תאחר

למקומו כעין שתי עבודות ועבודה

הכתוב הא לא בא הכתוב לוקה המותיר

מִשְׁכָּבְךָ מִתַּחְתֶּיךָ:

ואע"ג דאין בו מעשה: מתני' זה

א] דגנך ובכורות בקרך (ש"מ):

נמי מתה קמ"ל: אחרים אומרים במחשבה

משלי כב, כז

אחת היינו סימן אחד וצריך לומר

ד]

4. וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר

ב] ואכתי מהכא נפקא מהתם

הכלל כל השוחט ומקבל כו'. או זו או

לפירוש זה דאילפא ס"ל ישנה לשחיטה

הוא נפסל ואינו נפסל בשלישי ורבי אליעזר

נפקא (כי"צ): ג] חטא הא

זֶבַח שְׁלָמָיו בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לֹא

אוקימנא בך חטא כו' והשאר

זו: לאכול דבר שדרכו לאכול. בשר:

מתחילה ועד סוף ומפגלין בחצי מתיר

יֵרָצֶה הַמַּקְרִיב אֹתוֹ לֹא יֵחָשֵׁב

לא יחשב מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדרבי

ליתא. (כי"מ, ש"מ. וכ"ה ברש"י):

לוֹ פִּגּוּל יִהְיֶה וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת

או להקטיר דבר שדרכו להקטיר.

דאי כג] אינה לשחיטה אלא לבסוף כך

ינאי דאמר רבי ינאי מנין למחשבות שמוציאות

ד] אומרים לא יחשב במחשבה

מִמֶּנּוּ עֲוֹנָהּ תִּשָּׂא:

❖

(יש) לי מחשב בשני סימנים כמו מחשב

אימורין כדילפינן לעיל דשתי אכילות

(*ש"מ): ה] תיבת אחרות נמחק

ל)

ויקרא ז, יח

זו מזו שנאמר לא יחשב לא יערב בו מחשבות

(*ש"מ): ו] תיבת כזית נמחק

בסימן אחד כיון דאין המחשבה חלה

מפגלות ובלבד דליחשיב עלייהו

(ש"מ וכן בכי"מ ובמשניות). ועי'

אחרות ורב מרי מתני אמר רבי ינאי מנין

ה]

אלא בגמר רוב שחיטה אבל ר' יוחנן

להאכילו טו] למחר לראוי להן אימורין

רש"ש לעיל כז ע"ב דבגמ' לקמן

מוסף רש"י

למחשב בקדשים שהוא לוקה ת"ל לא יחשב

מוכח דגרסי' ליה: ז] שיקרב

למזבח בשר לאדם: ובלבד שיקריב

יכול לסבור כאביי דאמר בלחצות מודה

ויפסל. הואיל ועבר עליו ואיחרו:

(כי"מ, וכ"ה במשניות). ועי'

א"ל רב אשי לרב מרי לאו שאין בו מעשה

המתיר כמצותו. הדם הוא המתיר טז].

רבי מאיר דתרווייהו חיילי דלא שייך

ג)

מקיש בכור למעשר. במעשר

מלא"ש: ח] שקרב (*שמכ"י,

דגן קא משתעי קרא: מה מעשר

וכ"ה במשניות): ט] תיבת דמן

הוא וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו

ביה הקדמה אבל כזית למחר כזית

כמצותו שלא יהיה בו פסול אחר אם יז]

אינו נפסל כו'. דכתיב מקצה

נמחק (*ש"מ): י] בא בעבירה

בחוץ אפילו בסימן אחד פליגי ושייך

יש בו פסול מחשבה אחרת יצא מידי

אמר ליה רבי יהודה היא דאמר לאו שאין בו

כצ"ל (*ש"מ וצ"ק): יא] כאן הס"ד

שלש שנים וגו' אם שהה מעשרותיו

ד)

מעשה לוקין עליו: מתני' זה הכלל כל

שנה ראשונה ושניה: דבני

ומה"ד והיה (רא"ט. וכ"ה בד"ו).

ביה הקדמה בתחילת סימן ובסופו

פיגול כדילפינן לעיל דמחשבות

ה)

הרצאה נינהו. אם לכפרה אם

ושייך קודם הדבור שלפניו:

מוציאות זו מזו: הפסח והחטאת

ולקמן דאמר אביי סימן ראשון וסימן

לדורון: אימא לא לירצו. מאחר

יב] עי' בש"נ לעיל אות ג', ובב"ח

השוחט והמקבל והמהלך והזורק לאכול דבר

ששחטן שלא לשמן. מוציאן מידי

שהביאן בעבירה (ר"ה ה.) שחט

אות א': יג] ממון (ש"מ):

שני נקט דבר המסויים ואליבא דאילפא

שדרכו לאכול ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר

בשתיקה. שלא חישב (מנחות יב.):

יד] ≈יח»ש≈ב וכו' «י¿חNב כצ"ל

אבל לר' יוחנן הוי מצי למנקט בסימן

פיגול אבל שאר זבחים אין שלא לשמן

או ששחט וקבל והלך וזרק.

(ש"מ): טו] להאכילן (רש"ש):

כזית חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ

ו]

אחד בתחילתו ובסופו דהא ר' יוחנן

מוציאן מידי פיגול דהא כשרים הן

טז] המתיר הס"ד ומה"ד

כלומר או קתני, אם עשה אחת

כמצותו (ש"מ): יז] אבל אם

מאלה על מנת לאכול חוץ למקומו

לזמנו פגול וחייבין עליו כרת ו)דובלבד שיקריב ז]

שלא לשמן: לאכול כזית בחוץ כזית

סבר ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף

כצ"ל (ש"מ): יח] צ"ל וכזית

וכל הג' חוץ לזמנו (עפ"י מנחות

המתיר כמצותו כיצד קרב המתיר כמצותו

למחר. היינו הך דאמרן אלא דרישא

פ' השוחט (חולין כט:) א"כ כד] סובר הכא

שם עי' ש"מ) לאכול כזית בחוץ

(ש"מ): יט] עבודות מפרש

כזית למחר. חישב באחת

משום (כי"י): כ] הא דקתני

בסימן אחד נמי מחלוקת ויכול לסבור

איירי בב' עבודות וכאן בעבודה אחת

שחט בשתיקה קבל והלך וזרק חוץ לזמנו

: כא] והלך וזרק חוץ

העבודות ב' מחשבות, חוץ לזמנו

(כי"י)

ר' יוחנן נמי כרבא כה] בלחצות נמי

ששחט על מנת לאכול כזית למחר

או ששחט חוץ לזמנו וקבל והלך וזרק

(ש"מ): כב] בש"מ נוסף ולומר

וחוץ למקומו, ועד השתא איירי

דבמחשבה אינו נפסל ממילא:

בשתי עבודות שחישב באחת חוץ

כזית יח] בחוץ. ולמאן דמוקי לה בגמרא

פליגי וכל שכן בסימן אחד דפליג דשייך

בשתיקה או ששחט וקבל והלך וזרק חוץ

כג] מכאן עד סה"ד הוא הג"ה

לזמנו ובאחת חוץ למקומו, והשתא

ביה הקדמה דסבר רבי יוחנן ישנה

להא נמי בשתי עבודות יט] משום כחצי

(ש"מ): כד] וגם סובר כצ"ל

מיירי שחישב בשתיהן בעבודה

לזמנו זהו שמקריב המתיר כמצותו כיצד לא

ח]

. ומלאי"ט גורס א"כ

אחת, ולר' יהודה הוא דאיצטריך

לשחיטה מתחילה ועד סוף.

הג"ה:

זית נקט לה לאשמועינן דמצטרפין זה

(ש"מ)

קרב המתיר כמצותו שחט חוץ למקומו קבל

דלא תימא שחישב שתיהן בשתי

שפיר סובר הכי בסימן אחד

עם זה: רבי יהודה אומר כו'. אכולה

עבודות הוא דפליג ר' יהודה דבתר

מחלוקת אע"ג דבלחצות ס"ל

והלך וזרק חוץ לזמנו או ששחט חוץ לזמנו

מתני' פליג דלית ליה מחשבות מוציאות

דמודה ר' מאיר: כה] כרבא

קמייתא אזלינן אבל בחדא עבודה

מודה, קמ"ל: כזית למחר כזית

דאמר בלחצות (ש"מ):

קבל והלך וזרק חוץ למקומו או ששחט וקבל והלך וזרק חוץ למקומו

זו מזו אלא אם כן קדם פסולו לפיגולו

בחוץ. אע"פ שחישב בתחילה

כו] לכאורה נראה דכאן הוא

(ולזמנו) הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן וקבל והלך וזרק חוץ לזמנו

דתו לא קרינן ביה כהרצאת כשר

תחילת דבור אחר, וקאי נמי

חוץ לזמנו הוציאתו שניה מידי כרת

(מנחות יב.) מחלוקת בשתי

אפירש"י דמפרש לה בב' עבודות

ובעבודה אחת נמי פליג דאית ליה

❖

או ששחט חוץ לזמנו קיבל והלך וזרק שלא לשמן או ששחט וקבל והלך

עבודות. דקאמר ר' יהודה

ממש:

תפוס לשון ראשון: לאכול כחצי זית

במתני' אם מחשבת הזמן קדמה

וזרק דמן ט] שלא לשמן זהו שלא קרב המתיר כמצותו ז)הלאכול כזית בחוץ

כו', דעיקר פיגול דחייבין עליו כרת

ולהקטיר כחצי זית. ושניהם חוץ

כזית למחר כזית למחר כזית בחוץ כחצי זית בחוץ כחצי זית למחר כחצי זית

הוי במחשבת אכילה שחוץ לזמנו,

ליקוטים

לזמנו או חוץ למקומו כשר שאין

וחכ"א זה וזה פסול ואין חייבין

למחר כחצי זית בחוץ פסול ואין בו כרת אמר רבי יהודה זה הכלל כל

עליו כרת, ואמר אילפא מחלוקת

אכילה והקטרה מצטרפין לפוסלו

מה מעשר אינו נפסל משנה

שמחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום פגול וחייבין עליו כרת ואם מחשבת

בשתי עבודות, דר' יהודה סבר אם

לחברתה. פירש בקונטרס דכתיב

דהכא ליכא שיעורא והכא ליכא

מחשבת הזמן כו' ורבנן סברי להכי

מקצה שלש שנים תוציא את כל

שיעורא: גמ' בשתי עבודות. דהא

המקום קדמה למחשבת הזמן פסול ואין בו כרת וחכמים אומרים זה וזה

ח)

אין בו כרת דעירוב מחשבות הוי

מעשר תבואתך אם שהה

כ]

חוץ לזמנו וחוץ למקומו בזבח אחד,

מעשרות שנה ראשונה ושניה.

פסול ואין בו כרת לאכול כחצי זית להקטיר כחצי כזית כשר שאין אכילה

דתני סיפא כזית למחר כזית בחוץ

ט)

ולהכי אפילו בשתי עבודות פסול

ואפילו למאי דפרישית לעיל

והקטרה מצטרפין: גמ' אמר אילפא

דפליג ר' יהודה עלה בשתי עבודות

מחלוקת בשתי עבודות אבל

ואין בו כרת, הואיל ולא הויא כולה

דאיכא בבל תאחר במעשר

י)

❖

במחשבת חוץ לזמנו (מעילה ד.):

שהופרש ולא נתנו וקרא דשנת

מיירי כי רישא ששחט על מנת לאכול

בעבודה אחת דברי הכל עירוב מחשבות

הוי ורבי יוחנן אמר אף בעבודה

הביעור אצטריך לאותו שלא

כזית למחר וקבל על מנת לאכול

הופרש, מכל מקום בכולהו

אחת מחלוקת בשלמא לאילפא מדרישא

בשתי עבודות סיפא נמי בשתי

משתעי קרא דמתבער. וקצת

שיטה מקובצת

כזית בחוץ אהא הוא דפליג רבי

עבודות אלא לרבי יוחנן רישא בשתי

עבודות וסיפא בעבודה אחת

תימה בכולה שמעתין מהיכא

יהודה שהרי הוקבע בפיגול ותו לא

מבקשים ממנו ממון. פי' כלומר

תיתי לן דנפסל דאיצטריך קרא

מבקשים ממנו ואומר

אתא מחשבת פסול ומפקע לה

דאינו נפסל. וכן אותו בלא ירצה

שאין לו שהכל משועבדים לכתובת

ואין מאחר נדרו בלא ירצה למה

אבל בעבודה אחת אפילו ר' יהודה מודה דלא הוקבע בפיגול במחשבה מעורבת: אף בעבודה אחת מחלוקת. דאית ליה לר' יהודה תפוס

לי (תוס' ר"ה ה' ע"ב): איצטריך

אשתו, והיא אומרת גם כן שאין לו

לשון ראשון: מדרישא בשתי עבודות. דקתני בהדיא כיצד לא קרב המתיר כמצותו שחט חוץ לזמנו וקבל והלך כא] חוץ למקומו: סיפא נמי. כזית

(גליון בגמ' ישנה): או ששחט קיבל

סד"א הני מילי בכור וכו'. קצת

והלך כו'. פי' או או קתני, אם עשה

קשה דדוחק ליישב מילתא

למחר כזית בחוץ דפליגי בה ר' יהודה ורבנן: בשתי עבודות. קא מיירי והאי דהדר נקיט ליה לאשמועינן צירוף כחצי זית דלא אשמועינן ברישא:

אחד מאלה ע"מ לאכול חוץ למקומו

דאחרים אליבא דבן עזאי,

אין

וכל השלשה חוץ לזמנו לא קרב

ובתמורה בסוף אלו קדשים (דף

המתיר כמצותו. וכן פי' רש"י ז"ל במנחות בפ"ק (דף יב.) על משנת הקומץ את המנחה לאכול שיריה בחוץ כו' שהיא דומה למשנה זאת (גליון):

כא ע"ב) גבי ר' יוסי היה אומר ג' דברים משום ג' זקנים משמע דבן עזאי דמוקי היקישא דמעשר לבכור מה בכור אינו נאכל אלא לפנים

תוד"ה (מעמ' קודם) נפקא כו' איכא למימר שהוא לשון חשיבות. לשון הר"פ ז"ל, והילכך אע"ג דבזבח מיירי לומר שיהא נפסל מ"מ מדכתיב המקריב

מן החומה אף מעשר אינו נאכל אלא לפנים מן החומה, לית ליה דאחרים, (וקאמר) [דקאמר] ולרבנן דמפקי ליה לטעמא אחרינא בכור

הייתי אומר שאף הכהן נפסל אי לאו דמעטיה קרא בהדיא, אבל בן עזאי כו': ד"ה מחלוקת כו' פירש בקונטרס כו' וזהו דוחק. לשון מהר"פ, דליפלוג

שאינו נפסל משנה לחברתה מנא להו. ומיהו אין לחוש אם הש"ס הולך ומיישב בכל ענין (תוס' שם ו' ע"א): אבל קדשים דבני הרצאה

בחדא וישמיענו דמצטרפין ולמה לי תרי בבי. לכך נראה דמיירי בב' עבודות ממש ברישא, ובסיפא מיירי בעבודה אחת כעין ב' עבודות כגון בין סימן

נינהו אימא לא לירצו קמ"ל. וכי תימא ליכתוב גבי קדשים אע"ג דבני הרצאה נינהו, וכל שכן בכור, והקישא דאחרים למה לי. יש לומר

לסימן. ולא כו] נהירא חדא דבמעילה (דף ד.) מוקי לה בסימן ראשון וסימן שני, ועוד קשה דקאמר אח"כ מיד מדרישא בשתי עבודות [סיפא נמי בשתי

דאי מבך חטא הו"א דקמ"ל קרא דאינו נפסל לגמרי ומ"מ אינו מרצה, קמ"ל הקישא דאינו נפסל, ומהשתא אידך קרא קמ"ל דארצויי

עבודות], וקשה תרתי בשתי עבודות למה לי, ואי לאשמועינן צירוף דחצי חצי מ"מ הו"ל למיפרך [לימא הך] רישא (ומימרא) [ולימרא] (דרב) [דרבי]

נמי מרצה. ומ"מ אכתי קשה לי דפריך מדבן עזאי נפקא מאותו בלא ירצה, ומחמת קושיא זו מוקי לבך חטא לדרשא אחריתי ללא באשתך

יהודה פליג עליה לחודא. לכך נ"ל דהכל בשחיטה איירי בעבודה אחת כעין שתי עבודות קאמר כדאמרינן במעילה בפ"ק בסימן ראשון וסימן שני וקסבר

חטא, ואם איתא דבקדשים דבני הרצאה בחד מיעוטי יש לומר דאינו נפסל ומכל מקום אינו מרצה, הוה ליה למימר דצריכא אותו ובך

ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ומפגלין בחצי מתיר וא"כ חלה שפיר הפיגול בסימן ראשון כמו בעבודה שלימה, והשתא סיפא אשמועינן דכה"ג חשיב

חטא חד לאינו נפסל ואידך לומר דמרצה נמי, והאי הקישא דבכור י"ל דהאי תנא דדריש ולא בקרבנך מיבעיא ליה כר"ע דדריש בפ"ג

שתי עבודות:

דתמורה דאינו בא מחו"ל, אי נמי כבן עזאי דאינו נאכל אלא לפנים מן החומה, או כר"י דאינו נאכל אלא לפני הבית כדאמרינן התם.

וכל הני תנאי לית להו הא הקישא דאחרים כדמוכח התם, וסוגיא דהתם יתבאר שם בחי' בס"ד (טורי אבן ר"ה ה ע"ב): סד"א כו' אלא

א"כ מבקשין ממנו ממון ואין לו, קמ"ל. וא"ת אם כן הא דר' יוחנן היכי אתיא. ויש לומר דהתם בשלא שילם כלל. וא"ת וכיון דעברו ג' רגלים עבר בבל תאחר, עד היכן ממתינין לו לענוש את אשתו, דהא כל יומא בעמוד ושלם קאי. וי"ל כל היכא שתבעוהו והיה לו לשלם

בתחילה ולא שילם במזיד, והיינו דאמר ר' יוחנן אלא אם כן מבקשין ממנו ממון ואין לו, לפי שפשע ולא רצה לשלם בתחילה ועכשיו כשרוצה אין לו (ריטב"א ר"ה שם): וחכמים אומרים זה וזה פסול ואין בו כרת. ואם תאמר היינו תנא קמא. וי"ל דאתא למסתם כוותיה, דכי

האי גוונא משני בפרק המפלת (נדה דף ל:) (תוס' מנחות יב ע"א):